-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
נעורים
Youth
מנצח ומלחין מפורסם ומזדקן נמצא בנופש במלון לרגלי האלפים, עם חברו הותיק מק, ויחד הם משקיפים עלחייהם, חיי ילדיהם, יופי, אמנות, אלוהים וכדורגל.
תאריך הפצה בישראל: 10/03/2016
פחות טוב מ"יפה לנצח", "זה בוודאי המקום" או "האלוהי"
מה שלא אומר שזה סרט רע בכלל, פשוט שזה לא הסרט הטוב ביותר של אותה שנה שהוא יצא בה.
חוויה פחות סוראליסטית מבדרך כלל ועדיין מהורהרת מאוד עם צילום, תפאורות וסט נהדר כרגיל. כמה סצנות מאוד חזקות ורגשיות לצד חלק שלא לחלוטין עובדות.
מייקל קיין, הארווי קייטל, רייצ'ל וייז וג'יין פונדה נהדרים. פול דאנו מוזר.
(אגב, לחבר הבמאי שלו קוראים מיק ולא מק.)
אני לא חושב ש"נעורים" פחות טוב מסרטיו הקודמים
לעומת "יפה לנצח" יש כאן גיבורים אנושיים שלך ממש. סורנטינו מתגלה לא רק כלוליין קולנועי גאון, אלא גם כמספר סיפורים רגיש וקשוב.
נעורים
הסרט הזה עבר ממש מתחת לראדר השנה (הוא אפילו לא נכנס לשלושים) ובאמת מדובר באחת החוויות היותר טובות שעברתי בקולנוע בשנה החולפת (אחד מהחמישייה שלי) וחבל שהוא לא זוכה לקצת יותר התייחסות כי לגמרי מגיע לו.
מייקל קיין משחק מלחין ומנצח מאוד מפורסם שלאחר פרישתו מעביר את הקיץ במלון מפואר בשווייץ. ביחד אתו מסתובבים, בין מלא אנשים זקנים ולא מעט ילדים קטנים, ביתו (רייצ'ל וויז), שבתחילת הסרט נבגדת ע"י בן זוגה. חברו הטוב (הארווי קייטל), במאי ותסריטאי שנמצא הרבה אחרי שיאו, מוקף בחבורת תסריטאים צעירה וביחד הם מנסים לכתוב את יצירת המופת האחרונה שלו. שחקן מפורסם ומוצלח (פול דאנו) שבעיקר מזוהה עם תפקידו כרובוט ולא מתפקידיו הרציניים ביותר, הנמצא במלון כדי להתחבר לדמות חדשה אותה עליו לגלם בקרוב.
יש כאן קאסט מעולה וכולם משחקים באמת נהדר.
אבל כמו תמיד אצל סורנטינו, הרקע, הלוקיישן, האווירה, היא העיקר לגמרי. והיא בולעת הכל בתוכה.
הסרט מתרחש, כאמור, במלון מפואר בשווייץ. וכל מה שיש בו, מהברכה, הסאונות, הבר, החדרים, חדר האוכל, המעליות, החצר, מגרש הטניס וההרים מסביב. הכל פשוט יפה בטירוף.
כל שוט בסרט הזה יכול להיות פוסטר יפהפה. כן, גם אישה זקנה משתזפת.
כל סרטיו של סורנטינו עד עכשיו היו פשוט מדהימים ויזואלית והסרט הזה לא נופל מקודמיו בכלל. פשוט תאווה לעיניים. יותר מהפן הטכני, הסרט גם חוגג את היופי מבחינה רעיונית.
כל אחד מהדמויות במלון שאותם הסרט מלווה נמצאת בתהליך מסוים. הבמאי מחפש סיום לסרט האחרון שלו, המלחין מתבקש ע"י מלכת אנגליה לחזור מפרישה ולנצח על שירו המפורסם כאשר המלכה מעניקה לו אות כבוד. בתו זה עתה נבגדה ע"י בן זוגה. לשחקן נמאס שהוא מזוהה רק עם דמויות טיפשיות וצמא להכרה בעבודתו האיכותית והרצינית יותר. כל הסיפורים האישיים האלה מתערבבים יחד ומסופרים בצורה הכי יפה שיכולה להיות כשכל אחד בעצם צמא לאותו הדבר. ליופי מסוים.
אם זה יופי שבא במראה, במגע או בשיר. העיקר שיבוא.
הסרט עוסק דרך זה, בקיצוניות שבין נעורים לזקנה. וכמה שניהם, בסופו של דבר ובהסתכלות הנכונה יכולים לסמל את אותו הדבר בדיוק. דרך הרבה מאוד דימויים (מעליות עולות עם צעירים ויורדות עם זקנים, דייגו מארדונה, שני הצדדים בטלסקופ ועוד) הסרט דן בזקנה וברלוונטיות של החיים הבאים לפניה. והוא עושה את זה בצורה נהדרת, מהרהרת ומהפנטת לגמרי.
יש כאן כמה סצנות פשוט מטורפות. אם זה ארוחת ערב הזויה במיוחד, מיטת עיסוי טעונה במיוחד, הארווי קייטל מוקף בשחקניות או מייקל קיין שמלחין לנו יצירה דרך הטבע. פשוט רגעים מדהימים.
כמו ש'יפה לנצח' התכתב עם סרט מפורסם של פליני, 'לה דולצ'ה ויטה', גם הפעם סורנטינו מרפרנס למאסטרו שלו דרך 'שמונה וחצי'. מעבר לכך שמופיעים יוצרים בסרט הנמצאים במשבר כזה או אחר, הנשים גונבות כאן את כל ההצגה ומהוות הכל בעיני הגיבורים.
זה לא משנה אם מדובר במיס יוניברס המושלמת הצועדת בעירום בבריכה או בילדה קטנה וחמודה, היופי כאן שיכול להתפרש בכ"כ הרבה צורות שונות הוא הבסיס לכל. וכמה כוח יש לנשים שסוחבות איתן מטען כזה, בין לרעה ובין לטובה.
הסרט עוסק בנוסף בנושאים כמו יצירה, קשרים בין משפחה ובין חברים ובין סתם אנשים שאנחנו לא מכירים, יחס לנשים,
אפשר לדון ולנתח את הסרט הזה רבות, וחוץ מזה שזה גם יכיל הרבה ספויילרים זה קצת הורס את החוויה. כי לא צריך להבין כל דבר ב'נעורים', אני בכלל לא בטוח שאפשר. אבל החוויה, היא חוויה מסנוורת עיניים ומשגעת שגם אם לא מבינים כל דבר בה, קשה שלא להתפעל ממנה לגמרי.