מרגיש כאילו לאנסמבל המצוין הזה הגיע דמויות עם יותר בשר. אסתטי מאוד, מולחן יפה, וכיף לראות את אוולין הגואל, יגאל נאור, אביב אלוש, איציק כהן ואורנה בנאי תמיד, אבל התסריט עצמו הרגיש כמו טיוטה ראשונה למשהו הרבה יותר מדליק.
כל מה שבן אדם צריך לראות אחרי יום עבודה ארוך. סרט מצחיק, קליל ופמניסטי במידה. שחקנים מעולים! שהם חלק בלתי נפרד מכל הטוב הזה של הסרט. זויות צילום יפות ובימוי מושקע. העריכה טעונה שיפור בעיני. נ.ב
חשבתי שרק אצלנו מרביצים עם הבצל ב'דיינו' בפסח:)
בעיני נחמד, לא יותר ולא פחות.טווידלדיב-29/10/2016 23:19
בעיני נחמד, לא יותר ולא פחות.
טווידלדי
פורסם אוקטובר 29, 2016 ב 23:19
אכן מאוד ירושלמי, ושיר הלל למסורתיות, אבל תסריט מלא חורים, ילד אחד שעד עכשיו לא הבנתי מה הוא עושה שם, ואנטגוניסט שטוח כמו דיקט וקצת יותר, כשבכל רגע הסרט זורק הזדמנות להפוך את הסכסוך שמניע את הסרט למשהו יותר מ'הוא נבל, צבוע ושאפתן'.
גם פחות מצחיק ממה שחשבתי שהוא יהיה.
אה, כן, ואורנה בנאי עושה בכל המחצית הראשונה של הסרט תפקיד מוקצן מדי עם יותר מדי הרמות לפאנצ'ים של ארץ-נהדרת, שפשוט לא מאוד מתאימות כאן.
לא יצירת מופת בשום אופן אבל חמוד ומצחיק.
אני אמנם לא ממש נמנה על עדות הבוכרים/פרסים וכאלה אבל גדלתי בשכונה עם הרכב אנושי מאד דומה לזה שבסרט והיה פשוט כיף לראות את זה.
מה שכן צרם לי נורא זה שלבית הכנסת קוראים מוסאיוף – מוסאיוף הוא בית כנסת מאד ידוע ומוכר והשימוש דווקא בשם הזה קצת הפריע לי.
"ישמח חתני" הוא בכלל סרט פוסט-אפוקליפטי.טווידלדיב-09/05/2021 00:34
"ישמח חתני" הוא בכלל סרט פוסט-אפוקליפטי.
טווידלדי
פורסם מאי 9, 2021 ב 0:34
*רשמית* הוא עוסק במאבקן של נשות קהילה ירושלמית שורשית, היינו מזרחית, לשמור על עזרת הנשים שלהן מול רב שמגיע מבחוץ.
בפועל, מדובר פה בדיסטופיה שמתרחשת אחרי אסון עצום, כנראה שואה גרעינית או מגיפה.
מי שמסתכל ב'ישמח חתני' רואה שיש בו למעשה רק שכונה *אחת*, ובה אותן דמויות בלבד, שלא מספיקות לאכלס אפילו רבע גוש בניינים ממוצע. המצלמה עוברת מפעם לפעם על פני פתח מטושטש לעולם שבחוץ, דרך שער אבן ירושלמי, אבל מעולם היא לא עוברת אותו. רק במקרים נדירים אנשים 'מבחוץ' מגיעים פנימה, אבל אנשים 'מבפנים' כמעט לעולם לא יוצאים, למעט ילד שנכנס ויוצא מן השער *כאשר בחלק מן הדרך הוא תמיד לבדו*. בכל הסרט ישנו בית כנסת וחצי, כאשר ברחוב ממוצע באזורים הללו בירושלים יש כמה כאלה. הקהילה לא עוברת שינויים: אנשים נשארים ונשארים ונשארים, אין הרחבות, אין היעלמויות, אין התפצלויות – נראה ממש כאילו אין איש כמעט מחוץ לקהילה ולישיבה של הרב השתלטן.
אין גיוון בסרט, ויותר מזה – גם אין שינויים. אנשים עוברים באותם שעות ורואים את אותם דברים כל הזמן, בשגרתיות ובחזרה על עצמם.
אפשר למצוא לזה כמה הסברים. האחד הוא שמדובר בשחזור של 'ירושלים הפולקלורית' שנעשה לאחר הרס של המקורית, ואזי מפעם לפעם נשלחים אנשים מבחוץ כדי לסייע בתחזוקת הזיוף. עם זאת, הסבר זה לא מסביר למה אין תעבורת תיירים ולמה רק אותו קומץ אנשים קטן ומעט מאוד ילדים מאכלס את האזור.
הסבר עדיף הוא שמדובר בבידוד: האוכלוסיה שנותרה בשכונה נושאת איתה מחלה מסוכנת, ולפיכך היא חסומה בשכונה שנבנתה בקפדנות כדי לשמר את התרבות של לפני-המגפה. הסבר זה גם מועיל יותר כי הוא מפרש את תפקידו של הילד הנכנס-ויוצא: ככל הנראה לילד הנ"ל יש חסינות טבעית, וכך הוא יכול לשמש מקשר בין העולם הפנימי לזה שבחוץ – ויכול לעבור בבטחה מהאזור מוכה המחלה לאזור הרגיל בלא לסכן איש.
כמובן, אפשר לציין שישנה עוד קבוצה המופיעה לפעם אחת בלבד – התומכות של ההפגנה – ונעלמת בלי הסבר; אולם למעט האפשרות שמדובר בסגל הפיקוח, גם התסריט לא מסביר בצורה רצינית מדוע הן שם, וכנראה מדובר בטעות שהתגלגלה מגרסה אחרת של התסריט, או בחצי סצנה שהושמטה בגרסת הבמאי.
אבל אני תוהה עם חוסר ההתחברות שלי איתו נובעת כי הדיון שלו מבחינתי שטחי ברמות מזעזעות או שמא פשוט באמת מדובר באיזשהו פער תרבותי מסוים – לאו דווקא עדתי כמו השאלה מה נחשיב דיון מעמיק בסוגיות הללו.
ההפתעה הכי גדולה מבחינתי היא שדווקא דמות הרב, שנראה לי שאפשר להסכים שהיא לא בדיוק… מעמיקה, זכתה למועמדות לפרס שחקן המשנה בפרסי אופיר. נוטוב.
מפוספס מאוד
מרגיש כאילו לאנסמבל המצוין הזה הגיע דמויות עם יותר בשר. אסתטי מאוד, מולחן יפה, וכיף לראות את אוולין הגואל, יגאל נאור, אביב אלוש, איציק כהן ואורנה בנאי תמיד, אבל התסריט עצמו הרגיש כמו טיוטה ראשונה למשהו הרבה יותר מדליק.
קליל וטוב
כל מה שבן אדם צריך לראות אחרי יום עבודה ארוך. סרט מצחיק, קליל ופמניסטי במידה. שחקנים מעולים! שהם חלק בלתי נפרד מכל הטוב הזה של הסרט. זויות צילום יפות ובימוי מושקע. העריכה טעונה שיפור בעיני. נ.ב
חשבתי שרק אצלנו מרביצים עם הבצל ב'דיינו' בפסח:)
אחד הדברים הכי ירושלמיים שיצא לי לפגוש.
וחוץ מזה חכם וכואב ומצחיק ומדויק (ממנהגי הסדר הפרסים ועד התנהלויות קהילתיות שלקוחות היישר מהחיים האמיתיים, כולל ההתנגשויות ביניהן). מצוין, בעיני.
בעיני נחמד, לא יותר ולא פחות.
אכן מאוד ירושלמי, ושיר הלל למסורתיות, אבל תסריט מלא חורים, ילד אחד שעד עכשיו לא הבנתי מה הוא עושה שם, ואנטגוניסט שטוח כמו דיקט וקצת יותר, כשבכל רגע הסרט זורק הזדמנות להפוך את הסכסוך שמניע את הסרט למשהו יותר מ'הוא נבל, צבוע ושאפתן'.
גם פחות מצחיק ממה שחשבתי שהוא יהיה.
אה, כן, ואורנה בנאי עושה בכל המחצית הראשונה של הסרט תפקיד מוקצן מדי עם יותר מדי הרמות לפאנצ'ים של ארץ-נהדרת, שפשוט לא מאוד מתאימות כאן.
חמוד לאללה
לא יצירת מופת בשום אופן אבל חמוד ומצחיק.
אני אמנם לא ממש נמנה על עדות הבוכרים/פרסים וכאלה אבל גדלתי בשכונה עם הרכב אנושי מאד דומה לזה שבסרט והיה פשוט כיף לראות את זה.
מה שכן צרם לי נורא זה שלבית הכנסת קוראים מוסאיוף – מוסאיוף הוא בית כנסת מאד ידוע ומוכר והשימוש דווקא בשם הזה קצת הפריע לי.
"ישמח חתני" הוא בכלל סרט פוסט-אפוקליפטי.
*רשמית* הוא עוסק במאבקן של נשות קהילה ירושלמית שורשית, היינו מזרחית, לשמור על עזרת הנשים שלהן מול רב שמגיע מבחוץ.
בפועל, מדובר פה בדיסטופיה שמתרחשת אחרי אסון עצום, כנראה שואה גרעינית או מגיפה.
מי שמסתכל ב'ישמח חתני' רואה שיש בו למעשה רק שכונה *אחת*, ובה אותן דמויות בלבד, שלא מספיקות לאכלס אפילו רבע גוש בניינים ממוצע. המצלמה עוברת מפעם לפעם על פני פתח מטושטש לעולם שבחוץ, דרך שער אבן ירושלמי, אבל מעולם היא לא עוברת אותו. רק במקרים נדירים אנשים 'מבחוץ' מגיעים פנימה, אבל אנשים 'מבפנים' כמעט לעולם לא יוצאים, למעט ילד שנכנס ויוצא מן השער *כאשר בחלק מן הדרך הוא תמיד לבדו*. בכל הסרט ישנו בית כנסת וחצי, כאשר ברחוב ממוצע באזורים הללו בירושלים יש כמה כאלה. הקהילה לא עוברת שינויים: אנשים נשארים ונשארים ונשארים, אין הרחבות, אין היעלמויות, אין התפצלויות – נראה ממש כאילו אין איש כמעט מחוץ לקהילה ולישיבה של הרב השתלטן.
אין גיוון בסרט, ויותר מזה – גם אין שינויים. אנשים עוברים באותם שעות ורואים את אותם דברים כל הזמן, בשגרתיות ובחזרה על עצמם.
אפשר למצוא לזה כמה הסברים. האחד הוא שמדובר בשחזור של 'ירושלים הפולקלורית' שנעשה לאחר הרס של המקורית, ואזי מפעם לפעם נשלחים אנשים מבחוץ כדי לסייע בתחזוקת הזיוף. עם זאת, הסבר זה לא מסביר למה אין תעבורת תיירים ולמה רק אותו קומץ אנשים קטן ומעט מאוד ילדים מאכלס את האזור.
הסבר עדיף הוא שמדובר בבידוד: האוכלוסיה שנותרה בשכונה נושאת איתה מחלה מסוכנת, ולפיכך היא חסומה בשכונה שנבנתה בקפדנות כדי לשמר את התרבות של לפני-המגפה. הסבר זה גם מועיל יותר כי הוא מפרש את תפקידו של הילד הנכנס-ויוצא: ככל הנראה לילד הנ"ל יש חסינות טבעית, וכך הוא יכול לשמש מקשר בין העולם הפנימי לזה שבחוץ – ויכול לעבור בבטחה מהאזור מוכה המחלה לאזור הרגיל בלא לסכן איש.
כמובן, אפשר לציין שישנה עוד קבוצה המופיעה לפעם אחת בלבד – התומכות של ההפגנה – ונעלמת בלי הסבר; אולם למעט האפשרות שמדובר בסגל הפיקוח, גם התסריט לא מסביר בצורה רצינית מדוע הן שם, וכנראה מדובר בטעות שהתגלגלה מגרסה אחרת של התסריט, או בחצי סצנה שהושמטה בגרסת הבמאי.
אני מניח שטוב שיש סרט שכזה
אבל אני תוהה עם חוסר ההתחברות שלי איתו נובעת כי הדיון שלו מבחינתי שטחי ברמות מזעזעות או שמא פשוט באמת מדובר באיזשהו פער תרבותי מסוים – לאו דווקא עדתי כמו השאלה מה נחשיב דיון מעמיק בסוגיות הללו.
ההפתעה הכי גדולה מבחינתי היא שדווקא דמות הרב, שנראה לי שאפשר להסכים שהיא לא בדיוק… מעמיקה, זכתה למועמדות לפרס שחקן המשנה בפרסי אופיר. נוטוב.