-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
נשים מדברות
Women Talking
שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.
ערב אחד, שמונה נשים מנוניטיות (תת-זרם בנצרות, לא פוקימונים) נפגשות לדבר על דברים שקורים בקהילה שלהן.
אורך: 1:44
תאריך הפצה בארה"ב: 02/12/2022
אני מאוד רוצה לראות את הסרט הזה. אבל ממש.
(ל"ת)
ועם זאת, הדמות הכי מעניינית היא זאת של גבר
ובקלות.
עכשיו, יכול להיות שזה בגלל שאני גבר. יכול להיות שזה בגלל שזה בן ווישו (ראו את העונה האחרונה של פארגו ותבינו איזה פנומן זה). ויכול להיות שזה מכוון, אבל כך או כך – זאת עובדה.
זאת דעה
(ל"ת)
גם אחרי שעה ועשרים דקות שלהן מדברות אני לא מרגיש שאני מכיר או מבין אף אחת מהדמויות שבסרט או מבדיל ביניהן. הדיון שלהן הרגיש נורא שטחי, לא ממוקד ופשוט לא מעניין. לא היה לי אכפת מאף אחת מהן ולו לרגע. גם הצבת הפרוטגוניסט כנבל גנרי שרק רוצה לדכא ולהרביץ בלי רבדים מוציאה קצת מהאמינות ומהעניין. כשעה לתוך הסרט עצרנו אותו ודנו אני ואחותי, שצפתה ביחד איתי, בשאלה של מה היינו עושים אם היינו במקום הדמויות וזה הוביל לדיון הרבה יותר מרתק ומעניין מכל השטויות שנאמרו בדיון שבסרט.
אף אחת מהשחקניות לא מרשימה כל כך. פרנסס מקדורמנד מבוזבזת על אחד התפקידים הכי תמוהים ומיותרים בסרט, ומההופעה של ג'סי באקלי קשה להתרשם כשכל משפט שני שלה הוציא מאיתנו תגובה של 'וואט דה פאק?' או 'היא ברצינות אמרה את השטות הזאת הרגע?!'.
אהבתי את פלטת הצבעים של הסרט אבל רק בסצינות הפנים. בסצינות החוץ היא הקנתה לו מראה זול וגרין סקרין-י שלא החמיא לו. הסצינות הדרמתיות יותר הרגישו נורא אובר דרמתיות ולפסקול המוזיקלי לא הייתה השפעה בכלל והיה אפשר לוותר עליו לגמרי, מבחינתי. כמו כן, הסרט שומר על אווירה וקצב מונוטוניים בלי התפתחות עלילתית (או התפתחות כלשהי, בין אם הבנה עמוקה יותר של הדמויות או שינוי שהן עוברות) ובלי סצינות שיא, שזה לא בהכרח רע, אבל במקרה הזה בו העלילה לא מעניינת זה הרגיש לי חסר.
כל הסרט היה אמור להיות הפרולוג, או הרבע שעה הראשונה, של סרט אחר. כי מה שקורה אחרי הסיום שלו הוא החלק היותר מעניין בסיפור והוא החלק שהייתי רוצה לראות סרט עליו.
דיון מעניין.
ג'סי באקלי וקלייר פוי יוצאות דופן כהרגלן, חבל שלא קיבלו יותר זמן מסך.
על התסריט הפשטני, דידקטי וחסר מורכבות הזה הסרט זכה באוסקר?
והגימיק הצילומי פשוט מכוער ולא נעים, כאילו יש בעיה במקרן. אפשר לצלם בשחור לבן אבל במקום זה פולי בחרה לעשות color grading מזעזע ולתת לסרט מראה דיגיטלי אפרורי משהו. והופעות ממש בינוניות מכל המשתתפות, הן פחות מרגישות כמו דמויות ויותר כמו שחקניות שמנסות לסחוט מונולוגים לאוסקר. נפילה.