שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.

1630, ניו אינגלנד. משפחה עם חמישה ילדים מנסה לנהל חיים נוצריים טובים, אבל כששרשרת מכות-גורל תוקפות אותם, בני המשפחה מתחילים לפנות זה נגד זה.

תאריך הפצה בארה"ב: 19/02/2016

בימוי

רוברט אגרס

תסריט

רוברט אגרס

משחק

אניה טיילור-ג'וי
הארווי סקרימשאו
קייט דיקי
ראלף אינסון

כתבות העוסקות בסרט זה

• תמונה קבוצתית: הבמאי הגדול הבא 44 תגובות הגיגים 23.5.2018

תגובה אחת פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

1. תגובה שמכילה ספוילר להמכשפה, שובר שורות מאת שנאוצר
   ספוילר להמכשפה, שובר שורות

   מדהים.

   שנאוצר

   פורסם ינואר 8, 2017 ב 10:11

   זאת אולי נשמעת כמו קלישאה סחית שנאמרה לראשונה על ידי איזה מישהו אחד ומאז כל מי שראה את הסרט ואהב מעתיק אותה, אבל זה באמת פחות סרט אימה והרבה יותר דרמה משפחתית, ועבורי זאת אחת הדרמות המשפחתיות הכי מרסקות וקורעות לב שראיתי. קצת, במובן מסויים, כמו הפרק הנודע "אוזימנדיאס" בעונה האחרונה של "שובר שורות", שהיה 60 דקות של משפחה שמתפרקת לך מול הפנים.

   וזה בסופו של דבר מה זה – כרוניקה של התפרקות ידועה מראש של משפחה שבהינתן הנסיבות לא באמת אמורה להצליח להישאר ביחד – הבת עושה רושם כאילו היא נולדה 300 שנה מוקדם מדי, הרבה יותר מדי מרדנית וממש לא מתאימה למיינדסט הפוריטני; האמא מזדקנת ומאויימת על ידי המיניות של הבת שלה; האח הצעיר כבר צריך להתמודד עם האחריות של להיות גבר, דבר קשה פי כמה בימים האלה, ואפילו קשה עוד יותר בהתחשב בזה שאביו, שאמור להיות המודל לחיקוי שלו, הוא בעצמו גרוע למדי בקטע הזה של להיות גבר. מתכון לאסון, והסרט הוא בעצם צפייה באיך האסון הזה קורה – והוא עושה את זה בכזאת אינטנסיביות, כזאת אינטימיות וכזה כאב שקשה שלא להיות מהופנט לאור ההתרחשויות על המסך.

   אפרופו האבא, ראלף איינסון הוא בכלל הדבר הכי טוב בסרט, במה שכנראה הייתי בוחר כהופעת השנה שלי. לא רק המשחק שלו, אלא גם הדמות שלו כ"כ עמוקה ומסועפת שלו, של אדם שאמור להיות הגבר בבית אבל מסתבר שהוא די מחורבן בזה – דבר שלא אמור להתקבל על הדעת באותם זמנים, וניתן לראות עד כמה הוא מודע לכך למרות שהוא מנסה להכחיש זאת בכל תוקף. המאבק הזה של וויליאם בינו לבין עצמו נוגע ללב וגם טראגי בטירוף, אם מכניסים למשוואה את חטא הגאווה האיום שלו. הסגפנות שהוא בוחר לעצמו וכופה על משפחתו נובעים מיוהרה וביטחון עצמי כ"כ גדול בפרשנות שלו לכתבי הקדוש, ברמה שהוא הופך למעין מנהיג כת במובן מסויים, ואני ממש לא חושב שזה מקרי שעיצוב הדמות שלו מזכיר באופן חשוד את ישו הנוצרי. גאווה שמביאה על דמות כלשהי את סופה זה לא דבר חדש חלילה, אבל מזמן לא ראיתי סרט שנגע בנושא בצורה כזאת מוצלחת. אפשר גם להזכיר כאן את העובדה שאולי יש פה ביקורת סמויה קטנה על הנצרות – הרי הגורם הישיר למותו של וויליאם הוא מנטרת הפניית הלחי השנייה והסירוב לפגוע, שמביאות לכך שהוא משליח את הגרזן וסוג של מסכים לפיליפ להרוג אותו.

   כמובן, לא רק איינסון מצטיין. אניה-טיילור ג'וי מצויינת סוחבת את הסרט עם הופעה ומלאת אנרגיה בתפקיד קשה ומעורר הזדהות. היא גם יפהפה אמיתית – אני בטוח שנשמע עליה רבות בעתיד. הארי סקרימשו גם עושה רושם של כישרון, ובסה"כ נדמה שיכול להיות שאף שחקן בגילו מעולם לא היה צריך לבצע תפקיד כזה fucked up, זה שהוא עומד במשימה ראוי להערכה.

   ומעל הכל, הסרט הזה הוא טור דה פורס של הבמאי-תסריטאי רוג'ר אגרס. איזו עבודת בכורה מרשימה בכל המובנים, אני לגמרי מחכה לפרוייקטים המקוריים הבאים שלו – כי למרבה הצער עושה רושם שהעבודה הנוכחית שלו היא רימייק ל"נוספרטו". לכי תזדייני הוליווד. עבודת הבימוי של אגרס לופתת ומדוייקת, וגם את התסריט צריך לשבח – לא מבין את התלונות על זה שהסרט נמרח ומשעמם. ההפך הוא הנכון, הרגשתי שהסרט זז קדימה מהיילייט אחד לזה שאחריו בלי להתמהמה באמצע ובלי שטויות בין לבין. הקצב כאן מושלם וקשה לי לחשוב על משהו שהיה צריך להוסיף או משהו שצריך להוריד. אגב, לפני כן עבד אגרס כנגר תפאורות בהוליווד, ומעבר לכך שהחווה בסרט אשכרה נבנתה על ידו ועל ידי הצוות שלו במלואה, רואים שהעבר הזה שלו בתפקיד craftי שכזה היא זאת שאפשרה ליצור סרט שבו תחושת האווירה והסחיפה כאלה מוצלחות. קל להתמצא בעולם שהוא בנה, גם בזכות הפירוט והשחזור התקופתי היותר ממרשימים (בעיקר בתחום השפה) וגם, כאמור, בזכות היכולות של אגרס עצמו, שיצר כאן סרט מבריק לטעמי על גאווה, שמרנות, אמונה וחוסר אמונה, שבגלל מיעוט הדמויות והלוקיישנים שבו עוד אפשר לחשוב שהוא עיבוד של מחזה ניו-אינגלנדי קלאסי. בתכלס, זה באמת יכול לעבוד טוב על במה לא פחות.

   וכן, הוא גם די פאקינג מפחיד. מה אני אגיד לכם, אני בן 19 שאמור להגן לכם על המדינה כרגע ועדיין נבהלתי כהוגן כשבמהלך אחת הסצינות היותר מותחות של הסרט הלכתי שנייה למטבח להביא משהו לנשנש, וברגע שהדלקתי בו את האור היה קצר פתאומי ורועש ופתאום נהיה חושך מצרים בבית.

   1

   יואב ?

   הגב