-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הרוח העולה
Kaze tachinu
סיפור חייו של ג'ירו הוריקושי, חובב תעופה שעיצב מטוסי קרב בהם השתמשו היפנים במלחמת העולם השניה.
תאריך הפצה בארה"ב: 21/02/2014
תאריך הפצה בישראל: 24/07/2014
יפהפה, כמובן. אבל מתחת לאנימציה המופלאה יש סיפור ביוגרפי די סטנדרטי, שמתחמק מהשאלות הקשות.
נראה דווקא טוב , רק מבאס שזה הסרט האחרון של מיאזאקי
אל תהיה כל כך בטוח
מיאזאקי אמר את זה גם על סרטים קודמים שלו.
להלן הביקורת שלי: פאקינג מדהים מהמם.
יאיר רווה מדוח: בכורת הסרט בישראל תנעל את פסטיבל הקולנוע בירושלים
http://cinemascope.co.il/archives/17981
ידוע אם מתוכננת הפצה רחבה של הסרט, מעבר להקרנתו באולמות של 'אורלנדו' בתל אביב?
לצערי, אני מבין שלא...
?
אולי,
אבל מתוכננת הקרנת טרום-בכורה של עין הדג בסינמטק חולון ב-19.7.
הוי ארצי, מולדתי, את הולכת פייפן
ראיתי את הסרט אתמול, ואני חייב לציין שמאז תחילת השנה זה הסרט הראשון שממש הצליח להוציא ממני תגובת "וואו". זה לא שאין לסרט חסרונות, ומבחינה אידיאולוגית הוא בהחלט בעייתי, אבל מבין הסרטים שראיתי מאז תחילת 2014 זה הסרט הראשון שהייתי אומר עליו שהוא באמת מצוין.
אני לא נכנס כאן לפירוט ספוילרי – זה יקרה אולי אחרי שתעלה פה ביקורת רשמית. אבל בלי פירוט כזה, אפשר לומר שזה כנראה הסרט המדכא ביותר שמיאזאקי ביים מאז "מונונוקי" ומעבר לזה, זה גם הסרט הכי רפלקסיבי שלו, הפעם הראשונה שמיאזאקי לא רק מנסה לספר סיפור, אלא גם שואל שאלות על תהליך היצירה עצמו. והשאלה העיקרית שהוא שואל היא מה, לעזאזל, גורם לאנשים הכי מוכשרים בעולם למכור את נשמתם לשטן ולשתף פעולה עם משטרים רצחניים או אפילו סתם גורמים שליליים? גיבור הסרט, כפי שמיאזאקי מציג אותו, לא יכול לטעון שהוא לא יודע מה עומדים לעשות עם המטוסים שהוא מתכנן, או אילו השלכות יהיו לזה. להיפך, הסרט מדגיש לכל אורכו שהגיבור מודע לעובדה שהמסלול שהוא צועד בו יגמר בקטסטרופה. ועדיין, זו לא סיבה מספיק טובה מבחינתו לוותר על החלום שלו, גם אם זה אומר להיות שותף לתהליך שבו המדינה שלו יורדת מהפסים (ומבחינת ההיבט הזה של הסרט יש בו קטע שאני חושד שתהיה לו השפעה עמוקה יותר על צופים בישראל מאשר בכל מקום אחר בעולם). יתכן מאוד שיש פה אמירה ביוגרפית של מיאזאקי עצמו – התקופה שבה הוא התחיל לעלות על הגל והסרטים שלו הפכו לשוברי קופות היסטריים התחילה עם "שירות המשלוחים של קיקי" ב-1989 ונמשכה לאורך שנות ה-90 והמאה הנוכחית, התקופה שבה יפן עברה משפע-כלכלי שנראה אינסופי למשבר פיננסי והתפרקות חברתית. הסצנות המקסימות ביותר בסרט לטעמי הן הסצנות שבו הגיבור מסביר לעובדים שלו על הפרויקט שהוא רוצה להרים, והם מגיבים בהתלהבות יתרה, ממש כמו במאי של סרט אנימציה שמנסה להמחיש לאנימטורים שלו איך הסרט שלהם אמור להיראות. רק אחר-כך, כשהוא יוצא ממפעל המטוסים/האולפן נזכרים במציאות העגומה שבחוץ.
אני לא יודע עם זו התכתבות מודעת, אבל הסרט מאוד הזכיר לי (וזו הפעם הראשונה שסרט של מיאזאקי מזכיר לי סרט של אנימטור צעיר יותר ממנו – לפחות בקנה מידה כזה) את "שחקנית המילניום", המופתי של סטושי קון. גם הרקע התקופתי חופף, לרבות אירועים ספיציפיים, גם התמה של היאחזות בחלומות בזמנים קשים, ואפילו הדילוגים המאוד קון-יים בין מציאות לתת-מודע נמצאים פה. וזה מרהיב – ההמלצה שלי היא לא לוותר על צפיה במסך גדול.
אז איפה מתחילות הבעיות? ובכן, אני מניח שמבחינה אידיאולוגית לא היתה שום בעיה עם הסרט אם מיאזאקי לא היה מחליט לקרוא לגיבור שלו "ג'ירו הוריקושי" אלא לתת לו שם אחר. במפתיע, להסתייגויות שהדמות של הוריקושי מעלה בסרט מהמדיניות המיליטנטית של יפן יש ביסוס כלשהו במציאות: מסתבר שככל הנראה הוא אכן הסתייג מהברית של יפן עם גרמניה הנאצית, חשב שהיציאה למלחמה נגד ארה"ב היתה רעיון גרוע ואפילו סירב לתמוך בשימוש במטוסים שהוא עיצב למבצעי קאמיקזה. הבעיה היא שאת כל ההסתייגויות האלה הוריקושי העלה א) בתקופה מאוחרת בהרבה מזאת שמוצגת בסרט (אם כי עדיין במהלך המלחמה) ו-ב) לא מתוך שיקולים הומניים* אלא מתוך הבנה שזה יגמר רע. אפשר בהחלט לתת לו קרדיט על ראייה פוליטית מפוכחת יותר מרוב הציבור במדינתו, אבל האידיאליזם שהסרט מייחס לו מוגזם.
וזה מצביע על עוד בעיה. לפני ההקרנה אתמול, היתה הרצאה קצרה שלי על דמויות של גברים ונשים בסרטים של מיאזאקי, והטענה המרכזית בה היתה שנהוג לשים לב לדמויות הנשיות ביצירות שלו יותר מאשר לדמויות הגבריות, כי הדמויות הגבריות שלו נוטות להיות משעממות נורא. גברים בסרטים של מיאזאקי מושלמים מדי, אין להם לאן להתפתח. זה כל-כך נכון לגבי הוריקושי כמו ש-"הרוח העולה" מציג אותו – אמנם דמות טראגית, במובן כזה או אחר, אבל בלי חולשות או חסרונות של ממש. מבחינה דרמתית זו בעיה גדולה, לא רק בגלל שהוריקושי הוא הגיבור של הסרט, אלא בגלל שמדובר כנראה בסרט הגברי ביותר בכל הפילמוגרפיה של מיאזאקי – שתי הדמויות הנשיות המשמעותיות היחידות שמופיעות בו, ארוסתו החולה ואחותו הנמרצת של הגיבור (אף אחת מהן לא היתה קיימת במציאות) הן לחלוטין דמויות משנה של עלילות משנה, שאפשר היה להוריד אותן מהסרט בלי ששום דבר יקרה (למרות שהן בהחלט מוסיפות לו מטען רגשי מסוים).
ולמרות כל הבעיות, סרט נפלא ומצוין. אם מיאזאקי לא יחזור בו מהודעת הפרישה שלו, זה אקורד סיום הולם בהחלט – גם אם לא הכי שמח בעולם – לקריירה הקולנועית שלו.
* מלבד נושא הקאמיקזה, שגם הוא אינו רלבנטי לתקופה שבה מתרחש הסרט. בכל מקרה, את ההתנגדות שלו הוריקושי לא ביטא באופן פומבי (עניין שהיה גורר השלכה שלו לכלא) אלא בסירוב לכתוב מאמר-תמיכה לעיתונות בנושא.
בעניין שפות
ראיתי כמה תהיות בנוגע לשאלה האם הסרט יופץ גם בעברית, ואם כן – למה ואיפה. אז, ישר מפי המפיץ, המצב של הסרט הוא כזה:
* "הרוח העולה" יוקרן בבתי הקולנוע בארץ *רק* ביפנית, עם תרגום לעברית ואנגלית.
* במקביל, הסרט ייצא גם ל-VOD של הוט ויס – אבל אך ורק בגירסה מדובבת לעברית.
זה ניסיון מעניין – האם זו הפעם הראשונה בארץ שבה מנסים הפצה בו-זמנית של סרט לקולנוע ול-VOD? זו גם דרך מעניינת להפריד בין שני הקהלים השונים מאוד של הסרט. סינמפילים וחובבי מיאזאקי יוכלו לראות אותו כמו שצריך – בשפת המקור, על מסך גדול. מי שמעוניין רק בסרט ילדים יקבל גירסה ביתית.
אני לא מבין את ההחלטה הזאת מכיוון אחר:
"הרוח העולה" הוא לא סרט לילדים. בכלל.
כן, אבל כשמדובר בסרט מצויר יש מבוגרים שירצו לראות אותו בדיבוב
דיבוב לעברית נוח יותר מסרט עם כתוביות, מחמת העובדה שאפשר להתרכז בסרט בלי להוריד את העיניים כל שנייה לכתוביות. אבל יש חיסרון בדיבוב שמפריע להרבה מבוגרים והוא: שהדיבוב לא תואם לתנועות השפתיים. אך באנימה גם ככה אין תנועות שפתיים כל כך, כך שבטח ישנם לא מעט מבוגרים שירצו לראות את הסרט בדיבוב
גם אני חשבתי שפשוט אי־אפשר ליצור דיבוב לסרטי אנימה שמתאים לתנועות השפתיים,
ונתלתי בעובדה שתנועות השפתיים בהם לא לגמרי מתאימות אפילו לפס הקול מקורי. עד שראיתי את הדיבוב שביים שרון כהן ל'המסע המופלא'. כהן הוא אחד מבמאי הדיבוב הבודדים בארץ שיודעים ליצור את הקסם הזה – דיבוב שבאמת נראה נהדר, ומתלבש על תנועות השפתיים המקוריות באופן שנראה כמעט טבעי, והוא עשה את הבלתי־אפשרי, ויצר דיבוב עברי לסרט אנימה, שמתאים לשפתיים ויוצר חווייית צפייה נהדרת.
זה בהחלט ניסיון מעניין,
אך אני לא מבין איפה הבעיה להעלות לשירותי ה-VOD את שתי הגרסאות.
חוץ מזה, זכור לי שהסרט הזה הוקרן בבתי הקולנוע ובו זמנית גם היה ניתן לצפיה ב-VOD, אבל אולי אני טועה.
ככה הקריירה של מיאזאקי מסתיימת - ללא בפיצוץ אלא באיוושה
הרוח עולה הוא הסרט הכי גרוע של מיאזאקי שראיתי (יש לו עוד קצת להשלים – אבל קשה לי להאמין שהם יכשלו ככה) – ואני לא משתמש במילה "רע" בקלות: עד השליש האחרון חשבתי פשוט שזה הסרט "הכי פחות טוב" שלו – שזה עדיין טוב בסטנדרטים של כמעט כל יוצר אחר, אבל ככל שהסרט נגרר ונגרר וחוסר הנוחות (וההנאה) שלי עלה ועלה הבנתי שזה פשוט סרט רע.
יש שלושה פגמים עיקריים שגוררים את היצירה הזו כלפי מטה:
1. המבנה: הסרט הוא "ביוגרפיה קולנועית" פר אקסלנס – קפיצות לאורך מסלול חיים שמגיעות לרגעים שמעניינים את היוצר ומדלגות על מה שקורה באמצע. זה מבנה משומש ומשעמם – מסוג הדברים שאני מצפה לו מהוליווד והביוגרפיות גורפות-האוסקרים-לשחקנים.
2. ג'ירו הוא דמות נוראית: הוא כל כך מושלם שתהיתי אם בשלב מסויים הוא יפתור את בעיות התעופה בכך שהמטוסים יתרוממו מאור הצדקנות וטוב הלב שלו. ואם לא די בכך כל הדמויות בסרות מכירות בגאונות שלו באופן כמעט מיידי – זו עלילה על גאון שהחברה סביבו הסכימו שהוא גאון שפותר את האתגרים הטכניים שמוצבים מולו. לא כל כך מרגש.
3. הפגם האחרון הוא יותר ניחוש שלי ממשהו מוצק – יש לי תחושה שכל הסרט מלווה במאבק בין הלב של מיאזאקי (שתומך ביוצר הגאון שרוצה להביע את עצמו) לאינטלקט שלו (שתופס שמדבר במישהו שהיה שותף לצד ה"לא נכון" במלחמה): הוא לא מסוגל להכריע בין שני הצדדים (או אפילו להביע את הדיון באופו מעניין*) והסרט לא מתגבש לכלום כתוצאה מכך
* בשלב מסויים דמות אחת פשוט נעמדת ומסבירה לדמויות ולקהל את הטעות ההיסטורית שיפ הולכת לעשות – כאילו היוצר אומר "היי – אני יודע שמדובר בדמות בעייתית, אני מודה בזה, בבקשה על תשפטו אותי".
כל מה שאמרת ושכחת פגם אחד עצום
הדמויות הנשויות הריקות מכל אופי, וההתעקשות הבלתי ברורה להצמיד את המערכה השלישית דווקא לדמות נשית כל כך לא מעניינת.
מסכימה
סרט פשטני. לא מורכב מספיק. פשוט ציפיתי ליותר..
ציפית ליותר מהמסרים של הסרט?
עם כל האהבה (שהיתה לי) למיאזאקי, המסרים שלו מעולם לא היו מורכבים או עמוקים מדי.
"שמרו על איכות הסביבה", זה פחות או יותר מסכם את רוב המסרים בסרטים שלו.
זה הבימוי הכישרוני שלו עם האנימציה המרהיבה והעולמות המדהימים שהוא יצר, והעובדה שהוא שם מסר כלשהו – ולא משנה כמה פשטני – בין כל היופי הזה שגרם לסרטים (המוקדמים) שלו להיות כל כך טובים.
בגלל זה שמחתי לראות שהוא סוף סוף יוצר סרט שמנסה להעביר מסר שונה, והתאכזבתי לגלות באיזו צורה פשטנית ולא מספקת הוא מנסה להעביר את אותו מסר.
עדיין לא מאמין שהידאקי אננו, היוצר של אוונגליון, הוא השחקן הראשי בסרט האחרון של מיאזאקי
או שהם BFF כאלה. היוצר הכי פסימי בתעשיית האנימה הוא החבר הכי טוב של היוצר הכי אופטימי, ואפילו מדובב את התפקיד הראשי של בחור צדקן בסרט שמלא אופטימיות ובצדקנות על נושא שהוא כל כך פסימי ומדכא.
כל כך אירוני.
למשך זמן מה האתר של יס פלאנט טען ש'הרוח העולה' יוקרן בבתי הקולנוע שלהם החל מה-24 ביולי, כלומר היום.
שמח על שאוכל לצפות בסרט על מסך גדול ובהקרנה איכותית, ויותר מכל – נגישה, מאלה שמציעים אולמות 'אורלנדו' בת"א, חיכיתי בציפייה לתאריך המיוחל, כדי למהר ולצפות בסרט – ביודעי שהוא כנראה יוקרן למשך זמן קצר ביותר.
והנה היום – אין כל זכר לסרט באתר של יס פלאנט.
מישהו יודע האם התחרטו, ולא יקרינו את הסרט לבסוף, או שמא מדובר בתקלה באתר?
עד מתי יישאר הסרט בקולנועים? מתי מפסיקים להקרין אותו?
עד מתי יישאר הסרט בקולנועים? מתי מפסיקים להקרין אותו?