-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
אלמנות
Widows
לאחר שארבעה שודדים מקצוענים נהרגים במהלך שוד ענק שהשתבש, האלמנות שלהם מוצאות את תכניות השוד המקוריות ומחליטות לסיים את העבודה בעצמן.
תאריך הפצה בארה"ב: 16/11/2018
תאריך הפצה בישראל: 15/11/2018
מאכזב
הסרט שפרסם את סטיב מקווין בציבור הרחב, וגם הביא לו את האוסקר המיוחל הוא '12 שנים של עבדות'.
קצת לפני אותו סרט מגנט האוסקרים, מקווין עשה שני סרטים קשים ומפעמים 'רעב' ובעיקר 'בושה'. שני סרטים חכמים, כבדים ומעולים שהראו כמה חזק הבמאי הזה יכול להיות.
'12 שנים של עבדות' הוא לא סרט רע בשום צורה, אבל גם,, לדעתי, די מאכזב ביחס לשני הסרטים האלו. כביכול, הוא היה הסרט הנכון בזמן הנכון וגם כך התייחסו אליו, אבל הרגשתי שמקווין (ואולי היו לו את כל הסיבות בעולם) הלך למחוזות צפויים ומתבקשים ונטש את הדרך הייחודית שעיצבה את סרטיו המוקדמים.
קיוויתי מאוד שמקווין בסרטו החדש יחזור לאותה דרך ואיכות שאפיינו אותו באותם סרטים מוקדמים, אך בסופו של דבר אני מצטער שהוא לא שיחזר את הרמה של '12 שנים', כי 'אלמנות' הוא סרט שרוצה להיות כ"כ הרבה דברים ובפועל לא משיג כמעט כלום.
בעיקרון, הרעיון של הסרט הוא הברקה. 4 שודדים, מאפיונרים מוכרים יותר ופחות בשיקגו, נהרגים במהלך גנבה של מליוני דולרים. אנחנו לא כ"כ רגילים שהשודדים מתים על ההתחלה ובטח לא רגילים להתעסק בנשים שלהם, אבל זה בדיוק מה שקורה. האלמנות החבולות מוצאות את עצמן, לאחר מות בעליהן, במצבים לא נעימים. אחת מתחילה לעבוד בזנות, השנייה מאבדת את העסק שלה, השלישית מגדלת את בנה הקטן לבד והרביעית והעיקרית שבהן (ויולה דיוויס) בעיקר מתגעגעת מאוד לבעלה (ליאם ניסן).
סיפור צדדי בסרט, בחירות ברובע 16 בשיקגו, הוא המניע העיקרי של העלילה. צד אחד של הבחירות צבוע לבן מסנוור ומובל ע"י צמד שחקנים נהדר, ג'ק מאליגן (קולין פארל) הבן וממשיך דרכו של טום מאליגן (רוברט דובאל המושלם) האב הקשוח והמזדקן. בעוד הצד השני צבוע שחור ומובל ע"י האחים מאליגן (אחד מהם, דניאל קאיוגה בטח מוכר לכם מ'תברח')
נדבר רגע על הקאסט, כי הוא נורא מרשים. כבר הזכרתי כאן לא מעט שמות של שחקנים גדולים, אליהם מצטרפים הפרצופים המוכרים של מישל רודריגז, אליזבת' דביקי, ג'ון ברנתאל, ג'קי וויבר, קווין אוקונור וקארי קון. רובם עושים עבודה טובה (גם אם קצרה), חלקם פחות (מישל רודריגז ודניאל קאיוגה אני מסתכל עליכם).
בכל מקרה, מדובר באחד הקאסטים היותר משובחים שזכורים לי מהזמן האחרון בסרט שהוא לא של טרנס מאליק.
אז הפעם, שלא כמו בקאסטים היחסית מבוזבזים של מאליק, יש טקסט, יש עלילה.
אבל מה? סרט טוב, טקסט טוב, לצערי הרב- אין.
יש, כאמור, ים דמויות שמשוחקות כמעט כולם ע"י שחקנים מוכשרים, אך כמעט כל הכישרון כאן הולך לאיבוד.
אין דמות אחת שאפשר להתחבר אליה במהלך הסרט. אמנם ברובו מתרחשים דברים קשים, יש ניסיון לעורר הזדהות, עוצמה נשית בטח שמנסים לייצר כאן, רגש, מתח, הכל כביכול כאן, אבל בכישלון מוחלט.
זה קורס בעיקר בגלל שכל האנשים בסרט הזה, שחורים, לבנים, גברים, נשים (חוץ מכלב אחד מתוק), הם חארות של בני אדם. מניעים לא ברורים שהיו יכולים להיפתר בקלות רבה הרבה יותר, מקדמי עלילה גרועים, טוויסטים מאכזבים, שום דבר כאן כמעט ולא עובד.
האלמנות מתאחדות כי אין להן ברירה. החיים שלהן בזבל. אבל כשלא אכפת לי מאף אחת מהן, קשה לי לרצות בהצלחתן, וכשהמעשים שהן עושות די אידיוטים והסיפור הצדדי שמניע את העלילה הוא בגדר קשקוש מוחלט (וגם נעלם לו במהלך הסרט), קשה להתחבר למשהו ממה שמתרחש.
סטיב מקווין הוכיח בעבר שהוא גאון. קשה לי להבין איך במאי שיצר סרטים כמו 'בושה ו'רעב', יצר את הסרט הסתמי הנוכחי. אני לחלוטין לא מבין את הביקורות המהללות בארה"ב. כסרט שמנסה להגיד אמירות רציניות ורלוונטיות על משפחה, אבדן, ארה"ב, שחיתות וממשל, הוא נוחל כישלון מוחלט, כשגם כסרט מתח (והאמת, העובדה שגיליאן פלין כתבה את התסריט, די הרסה לי את המתח בסיפור) סתמי, הוא פשוט לא עובד.
הצילום נהדר, המשחק כאמור ברובו טוב מאוד, והמשחק של מקווין וצלמו עם המצלמה מייצר כמה סצנות אסתטיות מרשימות בהחלט (כמו וואן שוט נהדר במהלך נסיעה ברכב).
אבל,בדיוק כמו שקולין פארל ורוברט דובאל מתווכחים בתחילת הסרט, כשהצעיר מבניהם טוען שהטפט קיר שעלה לו מאות אלפי דולרים הוא יצירת אומנות, והזקן טוען שמדובר סה"כ בטפט קיר, כך הסרט.
יש שטוענים שזה אומנות, ואולי זה מוצג ונראה כאומנות. בפועל, מדובר בטפט קיר חלול שלא בטוח שווה את מכיר הכרטיס שלכם.
וואו, כמה שזה היה מאכזב.
לקראת הסרט צפיתי בסדרת הטלוויזיה המקורית (הראשונה שבהן)
ואני חייב לציין שחלק מהבעיות שציינת היו גם במקור. אבל אני אפרט אחרי שאראה את הסרט.
הבעיה עם הביקורת שלך
שמכרת לי את הסרט, כלומר הדגשת כמה לא נהנת, אבל הסברת מספיק מהעלילה והכוונות כדי שארצה לצפות בו, וקינחת בכך שהיה מאכזב. מה יהיה? המשך יבוא, אני מניחה.
כמו בכל ביקורת
סיכוי לא רע שתחשבי בדיוק הפוך ממני. ומאוד יעניין אותי לדעת למה.
הסרט הזה כ"כ מצליח בארה"ב ומקבל ביקורות בשמיים. אני אישית לא מצליח להבין את זה בכלל, אבל אולי הבעיה בי.
בנוגע לעלילה והכוונות, זה בהחלט מה שגם משך אותי לסרט הזה מלכתחילה. יש לו יופי של נקודת פתיחה והוא מעורר מלא ציפיות (גם מהתוכן וגם מהעוסקים במלאכה) ולכן גם האכזבה די גדולה, מבחינתי.
אשמח להמשך יבוא.
מסכים, מאכזב מאוד
לא אוסיף הרבה על מה שיאיר כתב. רק בקצרה.
הדמויות מבוזבזות מאוד. שחקנים מעולים מתבזבזים על תסריט שלא מתרומם.
לי מאוד מאוד הפריע הבחירה לא לעשות שום פסקול בשני שליש הראשונים של הסרט. זה ברמה שפשוט הרגשתי שהסרט תקוע ברמה הרגשית רק בגלל זה.
וזה מתחבר לבעייה הכי גדולה של הסרט הזה. לא באמת היה אכפת לי מאף אחד מהדמויות . לא היה אכפת לי אם השוד יצליח ממש לא היה אכפת לי מהדמות של קולין פארל והבעיה שגם לסרט היה נראה שלא ממש אכפת , עודף דמויות עם זמן מסך מועט כל כך פשוט לא מצליח לקשור אותך אליהן.
כמו בכוכב נולד גם כאן אני רואה פער ממש גדול בין הביקורות של הסרט בארצות הברית לכאן וחושב שאולי זה פשוט הבדל תרבותי. ניואנסים קטנים שאנחנו לא מבינים שאמורים לקשור אותנו רגשית לסרט.
אני בכל מקרה כבר לא אזכור את הסרט הזה עוד כמה ימים.
מצטרפת לאכזבה
צפיתי בסרט אתמול.
חייבת לציין שהסרט מעלה המון נקודות מעניינות, ואפילו מרגשות. אבל הן היו בנקודות, לא משהו שהתפתח למשהו שלם.
האמנות של הסרט מתבטאת בהרבה דברים, בין היתר, שלוקח זמן להבין איך הכל מתחבר למארג אחד שלם. ועם כל הפליישבקים אחורה, לאט לאט הסיפור של הדמויות מתברר.
ואולי בגלל זה הביקורות מעולות.
אבל הקצב שלו איטי. ומרגיש שהוא פשוט לא מתקדם.
סרט ארוך, אמור להשאיר אותנו מרותקים למסך. מה שלא ממש היה.
אולי אני רגילה לסרטים מהירים, או יותר נכון, אולי ציפיתי לסרט מהיר.
אני הרגשתי שהחלק העיקרי של הסרט לא הגיע, וכשכבר הגיע, אז זה נסגר מהר מדי.
מה שבטוח שבן הזוג שלי לסרט. נרדם באמצע לכמה דקות.
לסיכום – אפשר להינות מהסרט, אם לא מצפים לסרט קצבי, ואם מבינים שעיקר הסיפור אינו קשור לשוד בכלל.
בעיניי הוא היה נהדר.
יותר דרמה אישית ומותחן פוליטי מאשר סרט שודים, אבל ידעתי מראש למה לצפות, ולכן הקצב האיטי לא הפריע לי. ממש נשאבתי לתוך הסרט (הקאטים בסצינת הפתיחה בין השוד לחיי הפרה-אלמנות – מעולים).
אחרי שדניאל קאלויה גרם לי ב"תברח" לפחוד מה יעשו לו, הפעם ביליתי את כל הסרט כשאני חושש מה הוא יעשה לאחרים (שלא לדבר על הבוס שלו, שמצליח להיות מעורר חלחלה בלי להפעיל אלימות אפילו פעם אחת). כל ההופעות היו טובות עד מצוינות בעיניי, ולמעט כמה ניטפוקים קלים (להלן) הסרט עובד מבחינתי לחלוטין בכל הרבדים (גזעיים, אישיים, פוליטיים ופליליים). והקטע עם הכומר וילר – הניגוד בין הנאום המרגש (באמת!) שלו לדרך שבה הוא מתמרן בין שני פוליטיקאים יריבים בציניות כמה דקות לאחר מכן – היה מצוין גם הוא. בכלל, רוב הדיאלוגים בסרט שבין הנבלים עשויים ומבוצעים כהלכה.
והנה כמה שאלות ששאלתי את עצמי לאחר הסרט (מוזמנים לענות כמובן, אם הבנתם טוב ממני):
למה הארי חיכה אצל החברה שלו במקום לעזוב את העיר עם הכסף ומשפחתו החדשה? הרי הכסף כבר היה אצלו.
מה היה הקטע עם סצינת הסיום הזו? ורוניקה שואלת את אליס "מה שלומך?" וזהו, קרדיטים. זה נועד להראות שהיא התגברה על המשבר של אובדן בעל (פעמיים) ומוכנה לפתח ידידות עם שותפתה לפשע?
ורוניקה גורמת לרצח בעלה להיראות כמו התאבדות, אבל… עם קצת מחשבה, אין מצב שהמשטרה לא תעלה על זה. ראשית, האקדח שהיה בידו לא היה אותו האקדח שבו ירתה (והקליעים שונים? לא יודע, אבל נראה לי שכן). וגם אם כן, בדיקה פשוטה תגלה שבאקדח שבו נורה כביכול לא חסר אף קליע.
ואם כבר מדברים על זה, אף אחד לא הולך לחקור את הרצח של פוליטיקאי ידוע ומכובד במהלך שוד? היה לי הרושם שהמטפלת של מאליגן האב זיהתה את ורוניקה מבעד למסיכה.
אבל בגדול, אלה כל הניטפוקים שהצלחתי לאסוף. באמת סרט נהדר.
צדקת לחלוטין לגבי הכל. פשוט סרט גרוע
(ל"ת)
סרט מעולה ודניאל קאלויה פאקינג מדהים
הסרט מצליח לסחוף מהרגע הראשון ובאמת להיות מסקרן.
ההתעסקות שלו בגזענות, בפוליטיקה, ביחס הסביבה לנשים, ובמניעים של הדמויות פשוט מעולה, ופשוט נהנתי מכל רגע
ספוילרים מינוריים למי שרגיש…
ורוניקה רולינגס (ויולה דייוויס המדהימה) שבעלה הלבן הארי (ליאם ניסן שמדהים גם הוא אבל היה צריך לקבל יותר זמן מסך לדעתי) מארגן שוד שנכשל ובו הוא ו3 חבריו לשוד נהרגים, מגלה שבעלה השאיר אותה עם בית שלא שלה, רכב, נהג, חוב של 2 מיליון דולר, ופנקס שבו רשום על רעיון של שוד אחד אחרון. היא אוספת שניים מהנשים של חבריו של הארי (מישל רודריגז ואליזבת דביקי שמעולות גם הן) כדי לבצע את השוד.
מהצד יש לנו את סיפור המשנה על הבחירות למחוז ה18 שמציג תחרות בין פוליטיקאי מניאק לבן (קולין פארל) ואבא שלו (רוברט דובאל) נגד פוליטיקאי מניאק שחור (בריאן טיירי הנרי) והעוזר המלחיץ שלו (דניאל קאלויה שפשוט מדהים) שנלחמים אחד בשני.
חוץ מהקאסט שרובו הגדול מעולה (אם כי לא כולו) והדמויות שרובן מעניינות, הסרט מצליח לסקרן, להפתיע, ולרגש מאוד. הפלאשבקים תורמים מאוד.
היחס לנשים, שכל הסביבה שלהם מתייחסת אליהן כנחותות ("אישה צריכה גבר שידאג לה", "מה תעשי אם אני אלך" וכו') מציג בצורה טובה מאוד את הנקמה שלהם, כביכול, בסביבה הזו.
היחס לפוליטיקאים ואנשי דת בסרט, מעניין, מפתיע ושונה מהרגיל כי בדרך כלל שפוליטיקה מוצגת בסרטים יש את הפוליטיקאי המניאק ויש את הפוליטיקאי ההגון, והסרט מציג בהתחלה אחד כטוב ואת השני כרע, ואז הפוך, ובסוף את שניהם כדושבאגים שרק רוצים כוח ולאף אחד מהם לא אכפת מכלום חוץ מהכסף והכבוד שלהם (כנ"ל הכומר וילר). גם זה שלצד אחד קוראים מוליגן ולצד השני מאנינג (בסרט הרבה פעמים זה מבלבל) מעביר מעולה את המסר שבעצם שניהם אותו דבר.
מעניין אותי אם בזה שהסרט מדבר על זה שהנשים גונבות למאליגן את הכסף שהוא לקח במרמה הכוונה היא שבעצם הם כלי במשחק שלו (יצילו אותו במקרה שתהיה חקירה) ואז זה שם את הסרט במקום אפילו יותר טוב מבחינת המסר והסרט עצמו.
לסיכום: סרט מעולה בלי פגמים כמעט, רוצו לראות!
קולנוע מעולה
אני דווקא לא אהבתי את 12 שנות עבדות. לסרט הזה הייתי מרותק. העלילה הפוליטית הייתה מדהימה, ללא ספק התעלתה על סיפור השוד והנשים המוערבות. האווירה, הבימוי, חוץ מדניס ווילנב ב"אסירים" מעולם לא נתקלתי בשליטה כל כך מוחלטת בצורת ההגשה. השקט דווקא מוסיף למתח ולרגש הדרמטי לדעתי. וכשכן יש סאודטרק אז הוא בדיוק במקום.