עם הסתייגות שלא ראיתי ת'ור 2, אז אולי זה שפל רק של שמונה שנים ולא של אחת עשרה.
קודם כל, נראה שההנחייה היחידה שהאנימטורים קיבלו הייתה "שזה ייראה כמו סרט מארוול". אין שום סיבה שזה יהיה באנימציה חוץ מהעובדה שזה מאפשר לכוכבים לטלפן מהאמבטיה ולהעביר את השורות בלי אפילו להעמיד פנים שהם מנסים לשחק.
כל הבדיחות שמרפררות ליקום הקולנועי היו מגושמות ובולטות כמו האלק בגן ילדים. אם בקפטן מארוול אמרתי שאני מרגישה שהבמאים תוקעים לי מרפק בצלעות כל פעם שמופיע משהו שאני אמורה להכיר, פה הרגשתי כאילו היוצר קם כל שלוש דקות ומעיף לי סטירה לפנים.
שלושת רבעי מהפרק היה גברים אומרים לפגי "את לא יכולה לעשות את זה כי את בת ובנות הן מגעילות וגם יש להן כינים" והיא עונה "הכל חוזר עליך וקקה בידיך". תחזירו לי את השוט המעצים מסוף המשחק, לפחות אף אחד שם לא צעק בקול שבנות טובות כמו בנים. זה שזה מצויר לא אומר שהכתיבה צריכה להיות כל כך ילדותית.
ובכלל, מסתבר שהתשובה לשאלה "מה אם פגי קרטר הייתה מקבלת את הסרום" ממש משעממת, כי היא פשוט הייתה עושה כל מה שסטיב עשה והכל היה קורה אותו דבר. וכמובן שסטיב עדיין היה גיבור ומציל אותה חצי מהפעמים כי מה, היא לא באמת יכולה לסחוב את העלילה לבד, קוראים לה היילי, לא כריס. ההבדל היחיד היה שבסוף היה מפלצת מגניבה שיותר מסובך לעשות ב-CGI מקרן שמיים או צבא של חייזרים זהים. וזה ש-DC בדיוק עשו את זה שבוע קודם? סתם חוסר מזל.
אני אמשיך לצפות כי הפרמיס לפרק הבא נשמע קצת יותר קיצוני, אבל בינתיים אני ממש מאוכזבת.
אלא לגבי הדגש שהסדרה נותנת. אם הסדרה בוחרת להדגיש את זה, זאת בחירה שלה שהיא לא כורח המציאות. היא הייתה יכולה לסיים את זה באיזה בדיחה חד פעמית שמבהירה את הגישה הכללית של אז ולהמשיך לפנטזיית "קרטר מרביצה להכל". הכתיבה, לעומת זאת, חוזרת לסוג ה"את אישה!" "כןןןן" כמה וכמה פעמים.
(ובמאמר מוסגר: יש משהו שממש הרגיש לא בסדר עם כמה קרטר נהנתה להרוג אנשים. כאילו, אוקיי, זה מגניב שהגוף שלך לפתע יכול לעשות דברים שלא חשבת שהוא יכול לעשות, והסדרה לא מראה את הדם כי זה לילדים אבל וואווווו קרטר, לעזאזל, תרגעי, הם אמנם נאצים אבל את לא אמורה ליהנות עד כדי כך מלהרוג אותם זה לא טרנטינו פה).
זאת גם סוג של אמירה, לומר "מה אם הסיפור היה משתנה? הוא היה נשאר בדיוק אותו דבר".
כלומר, ברור שהוא לא היה בדיוק אותו דבר. הווארד סטארק המציא את איירון-מן שבעים שנה לפני טוני, והיה לו טסרקט לעבוד עליו. אבל הסיפור של חייל העל במלחמת העולם השנייה שינה פרטים אבל לא את ההיסטוריה. האם זה מה שיהיה בשאר הסדרה? הוכחה שהמולטיוורס הוא בסך הכל גרסאות שונות של אותו סיפור? זה יהיה מעניין.
לאנימציה יש יתרון אחד. חוץ מכך שאפשר לזייף עם הליהוק (כריס אוונס באמת לא היה זמין להקליט כמה שורות?), אין את תחושת הUncanny valley של לראות את אותה דמות כשהשחקן שלה מבוגר יותר, בהנחה שלא היו משקיעים יותר מדי בטכנולוגיית הצערה עבור הסדרה או טכנולוגיית כיווץ הגוף של כריס אוונס.
עם זאת, למרות שהשחזור של קפטן אמריקה היה כיפי, סיפור המסגרת שכנראה מנסים לעשות עם הצופה בינתיים לא נראה מוצלח, וההסברים לטובת מי שלא עקב אחרי העלילות המקוריות שאותם מנסים לשנות היו מתסכלים. אבל בשלב הזה ברור שמארוול לא יכולים בלי להסביר למי שלא עקב עד עכשיו.
הנושא של "מה אם היה איירון מן כבר בשנות ה40" זו היתה יכולה להיות הרמה להנחתה ממש מגניבה שממש לא מתאימה לשמש כקו עלילה *משני* בסדרה של חצי שעה.
מה גם שכל הנושא של "פגי קרטר גם יכולה להיות קפטן אמריקה" נעשה ברמת מגניבות של שמות השמונים. כאילו, באמאש'כם? זה תופס אצלכם כסוג של אמירה פמיניסטית? וגם שם כל מה שהיא עושה מושפע על ידי סטיב בקיצוניות? אם זה נחשב פמינסטי חדשני היום באמרת שחזרנו שלושה צעדים אחורה.
אז יש כאן שתי שאלות what if, ושתיהן מקבלות תשובה של "אז זה היה מגניב ו… זהו בערך". לא זה מה שדמיינתי כשסיפרו לי על קפטן קרטר…
ההבדל המשמעותי הוא שפרק 1 מתחיל בנקודת ההתפצלות וממשיך את העלילה באופן ישיר. פרק 2 מציג את נקודת ההתפצלות ואז מציג את התוצאות שלה עשרים שנה אחרי. במסגרת העלילה של פרק 1 – ואני מסכים שזה פוגע בפרק בפני עצמו – אנחנו לא רואים את ההשפעה ארוכת הטווח של הפיצול. כל מה שאנחנו יודעים זה שהוקאיי הוא עדיין נוקם ושלניק פיורי עדיין היה מפגש לא נעים עם גוס.
האם בהמשך הסדרה נראה איך נראה היקום של פרק 1? או שבסוף הסדרה לא יתייחסו לשאלות שנשארות פתוחות בסוף כל פרק וישאירו את השאלה "מה אם?" פתוחה לדימיון ולפאנפיקים? את זה נדע באוקטובר. אני חושב שהסדרה תהיה אנתולוגיה ובסוף נשאר עם הרבה שאלות.
לא דיברתי בכלל על פרק 2 שלפחות היתה לו אמירה מסויימת. אני לא בטוחה שאני מסכימה עם האמירה, אבל לפחות היתה שם אחת.
בפרק 1 עלו בעצם שתי שאלות
1. מה אם קפטן אמריקה היתה בעצם אישה – קפטן קרטר. 2. מה אם האוורד סטארק היה ממציא את חליפת האיירון מן בשנות ה40.
ול*שתי* השאלות האלה לא היתה תשובה מעניינת במיוחד.
עכשיו זה שלשאלה הראשונה אין תשובה מעניינת במיוחד זה באיזשהו מקום ניחא, כי פסדר, גיבורות על לא אמורות להיות כזה קונספט מהפכני גם ככה בימים אלה – אבל במקרה הזה לקרוא לפרק "קפטן קרטר" זה בעיקר נסיון לרכב על הגל הפמיניסטי אבל בלי לתת שום אמירה פמיניסטית משמעותית. שזה לגיטימי, פשוט ממש משעמם…
אבל לשאלה השנייה גם אין שום תשובה מעניינת, וזה מפתיע כי הייתי בטוחה שזה יהיה איזשהו סוג של גורם שמשנה את כללי המשחק בשלב זה של החיים, כי בכל זאת סטיב הקטן הוא עדיין גיבור על, ואיירון מן זה סוכ של כלי נשק שאין שום דבר שמשתווה לו באותה תקופה של החיים והנה גם זה לא משמעותי…
וזה קצת תחושה שהם ניסו לאחוז את המקל משני קצוותיו. מצד אחד קפטן קרטר (שידעו שיש לזה ביקוש) אבל לא השתמשו בזה כדי להגיד כלום, ומצד שני רעיון מגניב אבל שלא יכלו לתת לו יותר מדי השפעה כי אז היו אומרים להם שלקרוא לפרק קפטן קרטר זה עבודה בעיניים, כי זה בכלל לא המוקד של הפרק. אז במקום להרוויח גם וגם הרגשתי שאין לא זה ולא זה. וזה בעיקר הרגיש כמו בזבוז.
הנוכחות של מועך ההידרות הוא משנה-משחק – בכל יקום שבו אין את קפטן קרטר. איירון מן בנה את מירב המוניטין שלו בתקופה שבה סטיב רוג'רס היה עדיין קפוא. מועך ההידרות הוא אולי כלי לוחמה נהדר – סופר טנק – אבל הוא עדיין משני ליכולת של קפטן קרטר לעשות נזק.
(צריך גם לזכור שעדיין יש הבדלים טכנולוגיים בין היכולת של הווארד סטארק ליצור חליפת נשק בשנות ה40, לבין היכולת של טוני סטארק ליצור חליפת נשק בשנות ה2000. ושבניגוד ליכולת של טוני לייצר עוד כורי כוח לחליפות נוספות, הווארד מוגבל עם היכולת של טסרקסט אחד – בלעדיו הבטריות נגמרות מאד מהר).
אני לא יודע מה הביצה ומה התרנגולת – האם החליטו שהפרק יעסוק רק במלחמת העולם השנייה, ולכן הוא מתעסק בקפטן קרטר ולא במה שקרה לסטיב אחרי שנעלמה; או שרצו מלכתחילה להתעלם מהשינוי שסטיב עשה בתור איירון מן בשנות הארבעים ולכן עצרו את העלילה בהעלמותה של פגי.
יכול להיות גם שהמטרה של שני הפרקים הייתה שונה – בפרק הראשון המטרה הייתה להראות איך שינוי אחד לא יוצר שינוי גדול לאורך זמן, ובפרק השני רצו להראות את שינוי אחד יוצר שינוי ענק לאורך זמן. זאת אנתולוגיה ולגיטימי שכל פרק יהיה שונה גם במטרות שלו.
אני מסכים עם חלק מהביקורות, אבל לא ממש מבין את ההייטidoma98ב-12/08/2021 00:59
אני מסכים עם חלק מהביקורות, אבל לא ממש מבין את ההייט
idoma98
פורסם אוגוסט 12, 2021 ב 0:59
מבחינתי היא די קלעה לציפיות שלי, אבל אני בהחלט חושב שמדובר בפרימיירה די חלשה סך הכל, ובבחירה לא טובה לפרק ראשון. הרי הסדרה מבטיחה יקומים מקבילים משונים ומופרעים – אבל מה שאנחנו מקבלים זה בערך את הסרט של קפטן אמריקה הראשון עם כמה שינויים מינוריים, שלא לגמרי מצדיקים את ההקדשה של פרק שלם להם או אפילו את פורמט האנימציה.
הrehash שעושים לאוונג'ר הראשון אולי נשמע נחמד על הנייר, אבל כשמעבירים את הסצנות בצורה כזו מזורזת זה מוותר על כל בניית הדמויות והעומק הרגשי שהיו בסרט ההוא (במידה מסוימת, גם כסרט מלא הוא לא היה מושלם). הבעיה בפרק בכלל היא הפייסינג, כי אולי אם היו נותנים לסצנות לנשום יותר ואפילו מוותרים על חלק מהאקשן, הדמויות היו מקבלות יותר נפח והייתי נהנה יותר מהפרק. בהיעדר איזה קונספט מופרך, יוצאים בסוף עם תוצר חביב אבל די סטנדרטי, שלא באמת מותח את הגבולות של הנרטיב ההוא או מצדיק את המעבר לאנימציה.
מבחינת האנימציה עצמה, היא בסדר. נראה לי שהתרגלתי לסגנון, וגם אם אני לא מת עליו, אני לא יכול להגיד שהוא מפריע. לפעמים הבעות הפנים לא בדיוק מעבירות את הרגש הנכון והאקשן יכול להיראות קצת מסורבל, אבל סך הכל זה לא נראה רע ומעניין מספיק ויזואלית. גם מבחינת הדיבוב והסאונדטראק, הכל עובד אבל לא יוצא מגדר הרגיל. אני כן יכול להגיד שלא ממש שמתי לב להבדלים בין השחקנים שחזרו לדבב ואלה החדשים, אז זו אולי נקודה לזכות הסדרה.
סך הכל היה פרק מהנה, אבל לא ספתח מוצלח לסדרה עצמה. יכול להיות שהניטפוקים האלה יפסיקו להיות משמעותיים כשהסדרה תעשה דברים הזויים יותר, אבל אם לשפוט על פי הפרק הזה, הבחירה לעבד מחדש סרטים ישנים היא לא הכיוון הנכון ואני מקווה שזה לא דבר שייצמדו אליו כמסגרת עלילתית.
בהקשר הזה, השימוש בקריינות להנגשה ו"הצופה" מהקומיקסים המקוריים זה רפרנס מוצלח, אבל אולי לא הדרך הנכונה להציג את העלילות האלה – זה מרגיש קצת כמו תירוץ להתחיל את הפרקים והייתי שמח אם היו מנסים לתת לזה יותר בשר, גם אם זה לא היה בקומיקסים. הרי סדרת טלוויזיה יכולה גם לעשות דברים אחרת.
ככה או ככה הסוכנת קארטר דמות די מאגניבה! מקווה שהפרקים הבאים יפתיעו לטובה.
שאלה מעניינת, אם באמת כל מה אם זה יקום אחר הפרק די מיותר,
אבל מה אם כל הפרקים הם באותו יקום, ואז שינויים קטנים שהיו בפרק הזה הולכים לגדול בכל פרק,
זה מסביר גם למה לא נתחילו עם פרק אחר.
כלומר, זה אולי וויבילי-וובילי, אבל ברגע שזה שנשאר אחרון מת, קו הזמן התפצל ליקומים נפרדים לכל אורכו. כרגע, היחיד שיודע שלא היה תמיד מולטיוורס זה לוקי עצמו, וגם זה בגלל שהוא היה בטירה בסוף הזמן כשקו הזמן התפצל. מבחינת כל האחרים בMCU, עד שלא יאמר בפירוש אחרת, תמיד היו יקומים מקבילים (בדיוק כמו שכאשר זה שנשאר אחרון ניצח את כל הקאנגים ובנה את הטירה בסוף הזמן, אף אחד חוץ ממנו לא ידע שפעם היו יקומים מקבילים).
מבחינת הצופה, למשל, הוא תמיד היה קיים; לא רלוונטי לו שלפני 11/08/21 לא הייתה ישות בMCU שנקראת "הצופה".
כי ממה שאנחנו יודעים בינתיים הסדרה הולכת דווקא לכיוון הטים אפ של קפטן קארטר ונוקמים אחרים כהקבלה לצוות המקורי (לפחות לפי האמירות של היוצרים שהיא תהיה דמות משמעותית לעונה הזו ולעונת ההמשך המתוכננת) באופן מנותק לחלוטין מהיקום המרכזי של מארוול – מה שאומר לי שהם דווקא לא רוצים קשר אמיתי לעתיד המולטיוורס בלייב אקשן, לפחות כרגע.
אני מניח שאלא אם יהיו אילו הפתעות, החשיבות הנרטיבית של סדרת האנתולוגיה הזאת תהיה זניחה לעתיד היקום הסינמטי.
לדעתי זה מראה שהסוף של לוקי היה פשוט התירוץ שלהם להגיע לחקור את הדברים האלה, בזכות הסוף והבאת רעיון המולטיוורס לתודעה של הצופים, אבל היא מתרחשת טכנית לפניה? תלוי גם באמיתות התיאוריה ההיא שהסצנה עם קאנג מתרחשת בדיוק בזמן של הסצנה של וונדה מקבלת את הכוחות החדשים שלה.
אגב אני חושב שאתה צודק לגבי האבחנה על רעיון המולטיוורס בעיני הדמויות בMCU, למשל השיחה של באנר והAncient One על מהות אבני האינסוף באנדגיים שעדיין רלוונטית גם אחרי לוקי, או אפילו עכשיו יותר מאז.
כי חלק מהקונספטים פה בטח יהיו מספיק מעניינים כדי שארצה אותם כחלק מהיקום הלייב אקשן.
בשלב הזה כבר הגיוני שלא יהיה שום קשר, אבל מוזר לי שהם התאמצו לפתוח את המולטיוורס עם לוקי ואז לא מראים שום חיבורים ליקום הסינמטי עם סדרה שמתעסקת בו.
כלומר, בחו"ל יש לא מעט סיטקומים (שגם בהם העלילה לא זזה) עם ביקורות קבועות כל שבוע. עיקר ההתנגדות כרגע היא שנראה לי שזה קצת יותר מדי מארוול, ובייחוד למוצר שנראה קצת "מהשורה השנייה".
פרק 2 התגבר על רוב הבעיות שהיו לי עם הפרק הקודם. בין אם זה הוויתור על סרט קיים כסיפור מסגרת, הצגת שינויים דרסטיים יותר בעקבות הטוויסט שנבחר, לוקיישנים מעניינים ויזואלית וצדדים באמת חדשים לדמויות קיימות. אני מרגיש שזה היה פרק טוב ושלם יותר מהקודם, שחבל לי שלא היה הפרימיירה בעצמו.
נדמה לי שרוב הקאסט של השחקנים חזר הפעם, וזה היה ממש כיף. הפרק נתן לי תחושה נוסטלגית שכזאת, אז מהבחינה הזאת זו הייתה בחירה מוצלחת להביא כמה שיותר חזרה (גם אם חלק מהם לא באמת יודעים לדבב). מיותר לציין שהתפקיד הטוב ביותר הוא של צ'אדוויק בוסמן, שממש מצליח לשלב בין המבטא הווקאנדי לכריזמה האהובה של סטאר לורד. הגיוני לחלוטין שרוב בעיות הגלקסיה היו נפתרות בזכותו (כשההיילייט היה כמובן ת'אנוס!).
למרות זאת, חלק מהניטפוקים שלי מהפעם שעברה עדיין נוכחים. האקשן נשאר מגושם ולא מאוד יצירתי, בעיקר בהתחשב במדיום של האנימציה. אני אפילו חושב שהפרק הקודם הביא כוריאוגרפיה מעניינת יותר. גם קצת חבל לי שביקרנו רק במקומות שכבר ראינו בלייב אקשן, גם אם זה מה שהנרטיב דרש.
וכמובן, האורך הקצר של הפרק אומר שרגעים אמוציונליים לא ממש מקבלים את הזמן שלהם לשקוע, אם כי הפרק הזה היה קליל יותר וזה הפריע פחות.
סך הכל, מאוד נהניתי מהפרק. אם הוא מציג לראווה את הפוטנציאל שיש לסדרה הזאת, אז הפרספקטיבה שלי הרבה יותר חיובית עכשיו. הם צריכים להמשיך להתפרע עם הרעיונות והרפרנסים, להראות צדדים חדשים ומעניינים לדמויות קיימות וללכת כמה שיותר רחוק עם הבחירות העלילתיות. יכול להיות שמצפה לנו פה משהו ממש מעניין אם זה ימשיך ככה. בכל מקרה, בפני עצמו זה היה פרק מוצלח!
מקורי, מצחיק, מגניב, מציג דמויות ישנות בצדדים חדשים, לוקח את ההזדמנות ללעוג על לא מעט דברים שהיו נחוץ ללעוג עליהם וכמובן כמובן – מראה כמה פיטר קוויל הוא אפס.
מעניין לראות האם שאר הסדרה תהיה ברמה הזאת, או תהיה ברמה של הפרק הראשון, או תנדנד בפראות. אבל הפרק השני השיג בחזרה את כל הקרדיט שהראשון איבד.
ואם התיאוריה שכל הפרקים מתאחדים נכונה, אז השניות האחרונות שלו בכלל בונות למשהו מגניב במיוחד.
שהסיבה שיונדו אמר פאק אגו הייתה כי הוא "התאהב" בקוויל והחליט לשמור אותו. אבל כאן הוא החליט לשמור את טאצ'לה, למה שיוותר אז על המשימה? עד הנקודה הזאת יונדו לא הוצג כמישהו שמוותר על עבודות באמצע בעקרון, אלא כאבא של סטארלורד.
להבנתי הגילוי הזה אמור לקרות גם פה.
ההבדל הוא שפה כשהוא מגלה את זה הוא פשוט לא אוסף את פיטר, בעוד ובזרימת הזמן שהכרנו הוא גילה את זה אחרי שכבר אסף את פיטר ואז הוא החליט שבמקום להחזיר את פיטר לסבא שלו הוא ישמור אותו כי אחרי הכל הוא רזה וחלש וטוב בשביל לבצע גניבות (טוב, בסדר, וגם כי הוא ״התאהב״ בילד הזה והחליט שבא לו להיות אבא שלו).
זה יותר מרגיש כאילו טצ'אלה הוא המשיח. זה לא היה הכי אמין, או אמין בכלל.
אבל היה אחלה פרק. הכי אהבתי את המשפט ששמו לאספן בפה ונשמע כמו ביקורת קולעת על הסרט "הפנתר השחור": "נראה שכן יש לו כוח על – הוא יכול לשעמם אנשים למוות באמצעות ההתחסדות שלו בלבד". נשפכתי מצחוק באותו רגע.
מה שהפרק הזה אומר הוא שזה לא בגלל הסיטואציה (סטארלורד הוא בן-אנוש בודד בגלקסיה), אלא שזה באמת עניין אישי – מישהו כריזמטי וחכם כמו טאצ'לה היה מתנהג שונה לחלוטין בדיוק באותה סיטואציה.
נכון שבקו הזמן שלנו, שבו התרחשה מלחמת האינסוף, נראה שלשנות את דעתו של ת'אנוס זה עניין של משיח. אבל אנחנו יודעים שהפנתר השחור הוא כריזמטי, כאן פשוט מעלים את זה לרמה גלקטית.
כמו על תאנוס ו"כל מה שהוא היה צריך זאת שיחה טובה". שזה כמובן שטות, אבל זאת בדיחה מוצלחת מאוד שמושכת את השטיח מתחת לשלוש שנים של דיונים על התוכנית המטופשת שלו.
כלומר, יש כאן גם את אפקט ה"מה תאנוס הוא טוב מה", אבל יש כאן, אגב, גם משהו מעניין יותר וזאת ההנחה האוטומטית שתמיד מישהו צריך למלא את מקום הנבל האינטרגלקטי המטורף. וכשתאנוס ירד ממנו זה לא שהעולם נהיה מקום טוב יותר, אלא שהרוע שהחליף אותו היה אחר ומתוחכם יותר. במובן מסוים, זה פחות "טצ'אלה החליף את סטאר לורד" כמו ש"האספן החליף את תאנוס" בעולם הזה, בגלל שינוי חריג שגרם לכך שטצ'אלה יצא לטייל בחלל.
ת'אנוס פריים הוא כובש צבאי, הוא ניצל את האידיאולוגיה שלו למחוק חצי מהיקום לביצוע מסעות כיבושים. בגלל הכוח שצבר, הוא סיפח לעצמו את הסיידקיקים השחורים.
ביקום צ'ה-צ'ה, טצ'אלה שכנע את תאנוס לא לבצע את התוכנית שלו. כנראה זה יצר ואקום של כוח שאליו נכנס האספן – מסתם פושע לבוס פשע בעזרת הסיידקיקים השחורים. הוא לא שינה את האופי שלו, פשוט קיבל יותר כח לנצל אותו.
ברור שהעולם נהיה מקום טוב יותר. במקום נבל על שרוצה להשמיד חצי מכל החיים ביקום, קיבלנו נבל על שרוצה לשמור דוגמה מכל החיים ביקום. זה בסדרי גודל יותר טוב.
מצד שני, לפי מה שאנחנו רואים, באותה מידה פיטר קויל שגדל בכדור הארץ יתום ואידיוט יצטרף למערת הגולגלות של אגו, ורק פיטר קויל שהשתפשף בתור השולייה של יונדו וגדל במחשבה שהוא גיבור יצליח להתקדם מספיק בשביל אגו.
לילד שגדל כנסיך בממלכה מפוארת יש פרספקטיבה אחרת לחלוטין לעומת ילד אמריקאי אקראי. מבחינתי הפרק בעיקר משתדל להראות איך ההבדל בגישה של טצ'אלה יכול להשפיע על כל הגלקסיה, אם היה מתאפשר לו. זה לא נועד להוריד מפיטר לדעתי, פשוט יש לו סט ערכים אחר (ואגוצנטרי יותר, לפחות בהתחלה) שאולי לא הושיע את הגלקסיה מת'אנוס או הביא לו מוניטין ברחבי הגלקסיה, אבל אפשר לו להקים משפחה סביבו ולהציל את הגלקסיה מנבל אחר, גרוע כמעט באותה מידה.
(יכול להיות שגם טצ'אלה יצליח להציל את היקום שלו מאגו, אבל מי יודע).
וכעת חזרתי. אני רואה את התגובה שלך, ורוצה להוסיף עליה.
אני מוכרח לומר שככל שחשבתי על הפרק הזה וההערות שנזרקו כאן, תפסתי פתאום מה הציק לי, ולמה נתפסתי כל כך למשפט של האספן שציטטתי קודם:
הפנתר השחור הוא *באמת* משעמם. הוא תמיד צודק וחכם ומגניב. נהיה איזה ערבוב בין צ'דוויק בוזמן שאכן היה אדם נפלא ומעורר השראה, לדמות שגילם, שהיתה ועודנה נורא משעממת. הנבל של סרט הסולו שלו, קילמונגר, היה מעניין פי שבע מאות. מה סיפור החיים המרגש של טצ'אלה? שהוא גדל בעושר בלתי נתפס כל חייו ואז הרגו את אבא שלו? והוא שחור?
פיטר קוויל לעומתו גודל בידי אם יחידנית, שגססה מסרטן בעיירה שכוחת א-ל בארצות הברית. הסיפור שלו הרבה יותר מעניין אותי. אני הרבה יותר מבין אותו ואת הפאשלות שלו מאשר את הטוב המוחלט של טצ'אלה. אפילו בגירסת הפרק הזה הסיפור של טצ'אלה עדיין משעמם: הוא רצה לחקור את העולם, יצא מהמחסה המגונן של העולם שלו, ושילם על כך מחיר. מאז הוא רק סופרמן: צודק תמיד ובלי חסרונות בכלל. יש שיקראו לזה 'משיח'.
לא רוצה סיפורים על המשיח. רוצה סיפורים על אלה שהוא בא לגאול. הוא עצמו משעמם נורא, ולהשוות אותו לפיטר קוויל זה קצת מוזר בעיניי.
מה שלא אהבתי בסדרה זה שהכל רץ מהר מדיי. יש בעיה, שתי אגרופים ןהכל נפתר. אין זמן להרהורים או למחשבות. הדיאולוגים גם כן מהירים ולנו נותנים זמן להזדהות או להתלבטות.
אמנם זו מסגרת של כחצי שעה לפרק ואין זמן להכל, וזה אנימציה שהכל יכולה להיות, ולכן אין להתםלא מהמהירות שבה הרעים מתים, אבל בסופו של דבר רציתי קצת יותר חקירה ופחות 'הוא עשה אפצ'י דקה קודם ולכן הכל השתנה'.
מה שאני חושב שהסדרה הזאת היא סוג של הימור. מארוול הולכים להציג גיבורים חדשים, והם לא יודעים האם הקהל יתלהב עליהם או לא. ולכן, תמיד ישיאירו לנו את הגיבורים המוכרים במלוטיוורס כך שלעת צרה יחזירו לנו את הסוכנת קרטר מבלי שנתהה יותר מדי.
ולצורך כך הם מסבירים לנו בסדרת אנימציה קצרה מאיפה מגיעים הגיבורים הישנים חזרה למסך ונותנים לנו לקוות שאולי יביאו לנו את הסוכן דיק חזרה למסך…
מורגשת מאוד חולשת העובדה שהפרקים הם חצי שעה, כי היו כאן דברים שהיו עובדים טוב יותר אם היה ניתן לפתח אותם, אבל הם לא, אז זה לא.
עוד דבר שמורגש פה, ומעלה חשש רציני לקראת פרק הזומבים שנרמז, היא חוסר היכולת להציג ממש דברים אפלים ומטרידים. הרי פרק 3 הוא בעצם מעין סלאשר, אבל גרסת PG של סלאשר שכזה. זה… חלש. ובכלל, חוסר היכולת של הסדרה ללכת באמת למקומות "רעים" מורגש, ולא לטובה. לא יודע אם זה דיסני או מארוול או יוצרי הסדרה, אבל החשיבות שתמיד בכל דבר יש גם דברים טובים נהיה קצת מגוחך.
זה לא שגם אם זה היה בדירוג R, כמו היחידת התאבדות, היה שם יותר מדי שינויים. הרי הבחירה לבצע רציחות על ידי ילו ג'קט אומרת שלא יהיה דם, שכל הנזקים יהיו מיקרוסקופיים. כמה אפל יותר היה אפשר לעשות את השיגעון של האנק פים? הרי ברגע שמגלים את הפואנטה, לא נשאר יותר מדי זמן בשביל לפתח אותו. ובטוח שלא היינו רוצים לראות את כיבוש הארץ על ידי לוקי, זה היה פשוט הקרב על ניו יורק, רק יותר קצר.
דרך אגב, אני לא חושב שזה סלאשר. זה היה סיפור בלשי, whodoneit מוחלט. מהבחינה הזאת אני גם לא בטוח כמה הארכה של הפרק הייתה עוזרת, קצב מהיר כזה מתאים לסיפור בלשי.
מאד הפריע לי הפריימים של הצופה ש… צופה. גם ככה המונולוג מפריע לי, בהמתנה ותקווה שיהיה לזה תגמול בהמשך, אני לא צריך עוד רמזים בוטים.
טוני סטארק נהרג מקליע שעבר דרך חור של מחט; תור נהרג מחץ שיצא מהקשת של הוקאיי בלי שהוא ירה; הוקאיי נהרג בחדר סגור בלי שהשומרים ראו אף אחד; הענק הירוק התנפח והתפוצץ; והאלמנה השחורה נלחמה באויב בלתי נראה שכיסח לה את הצורה.
הרמזים מפנים בבירור לגבי רוצח מתכווץ. הבעיה שלנו לפענח את הסיפור היא שחסר לנו המידע שביקום הזה, שבו הופ נהרגה במשימה של שילד, הרמז של נטשה "איך נכנסה למחשב מישהי שמתה לפני שנתיים" היה יכול להיות נהדר אם הוא היה מגיע אחרי חמישה סרטים, לא אחרי 20 דקות.
זה עדיין היה יכול להיות כל כך הרבה אנשים. נגיד, סטיבן סטריינג' – שעשה את הכל עם קסם. כי יש קסם בעולם הזה. או מישהו אחר בדמות אנטמן. או בכלל ג'נט פים שכועסת על כך שלא חשבו עליה לנוקמים המקוריים למרות שהיא הייתה חלק חשוב מהקבוצה. או באמת, כל כך הרבה אפשרויות. זה לא סיפור בלשי כי אין כאן תעלומה בלשית שנבנית בצורה מעניינת ועם רמזים בעלי משמעות, ומספר חשודים. או יותר נכון – אם זאת תעלומה בלשית, היא זוועה.
אני יותר אוהב את זה כסלאשר – גם שם יש כוח מסתורי שאנחנו לא יודעים שעושה מה שהוא עושה, או למה – אבל העיקר הוא באיך ולמה אנשים מתחילים להיות מחוסלים אחד אחרי השני, ופתרון התעלומה, בז'אנר הנ"ל פחות חשוב.
מה אם הציגה בסרט השלישי תסריט אפל הרבה יותר מכל מה שהלך ב"לוקי". אולי פחות מורכב, אבל בהחלט כזה שכשחושבים אליו הוא יותר מטריד. לא שזה משנה, כמובן – כל הסרטים והסדרות של מארוול מותאמים לילדים (גם אם לא מכוונים), ועל כן יש להם איזשהי מגבלה של כמה ניסיוניים, אפלים ומעמיקים הם באמת יכולים להיות.
עקרונית זה הקונספט הכי מוצלח עד עכשיו, על הנייר – מה אם האוונג'רס היו מחוסלים אחד אחרי השני על ידי כוח לא ידוע שמנסה למנוע את היווצרותם. זה פותח כל כך הרבה דלתות לאלמנטים שאמורים להגיע הרבה יותר מאוחר, דמויות מקוריות שיכולות להיות מעורבות וכדומה. בפועל, זה… לא ממש מה שקיבלנו. כן שמחתי לראות את פיורי לוקח סוף סוף את המושכות ובאמת מוביל עלילה בעצמו, ביחד עם האלמנה השחורה ואפילו קולסון כהפתעה נעימה (אני מניח שמבחינת רוב צופי הסדרה, הוא מת כבר מזמן).
עם זאת, לא היה בפרק מספיק זמן להעמיק בהשפעות המוות של כל אחד מחברי האוונג'רס, בין אם רגשית על הצופים או עלילתית על הסיטואציה. אני חושב שהפרק היה עובד הרבה יותר טוב אם היינו רואים איך אחרי כל מוות העסק מתפרק אפילו יותר – במקום זה הרגיש קצת כאילו הם נופלים לפי הסדר, לפני שהספיקו להיות משמעותיים לעלילת הסיפור הנוכחי. זה עושה את הנוכחות שלהם מעט מיותרת (ולא עוזר שאין ממש זמן להתאבל עליהם בגלל אורך הפרק הקצר, לכן פשוט עוברים הלאה מהמוות שלהם בלי שהצופה ירגיש הרבה).
מעבר לעניין המיתות המאכזבות, הסיטואציה לא ממש מאפשרת לדברים הזויים להתרחש. הרי אנחנו יודעים את כל תוכניות הב' שיש לפיורי, אז גם כשהמצב מגיע לתחתית, ברור לנו למי הוא יפנה שיגבה אותו (ותכלס, קפטן מארוול כנראה הייתה הופכת את האוונג'רס לדי מיותרים בנקודה הזו בזמן).
גם אם מתייחסים לפתרון התעלומה, הכל היה די סטנדרטי: האנק פים אכול נקמה שרוצה לנקום את מות ביתו לא היה הניחוש הראשון שלי לזהות הרוצח, אבל זה מסתדר, וגם הפיתרון של פיורי הגיוני. זה מרגיש קל מדי.
הפרק הקודם היה כל כך כיפי בגלל כל הדברים הפרועים שהוא הביא איתו, ועכשיו שוב חזרנו לפרק לא מאוד משוגע ולא מאוד מפתיע.
גם האנימציה והארטסטייל לא ממש עבדו עבורי הפעם (זה רק אני או שהאיכות הויזואלית של הסדרה הידרדרה טיפה הפרק?) ולא היה הרבה אקשן שתופס את העין בגלל אופי העלילה הנוכחית, אז אין הרבה מה להגיב על זה. הרגיש לי גם שהיו חסרים כמה מדבבים משמעותיים לחלק מדמויות המפתח, שזה חבל דווקא כשיש הזדמנות כזו להשתמש בכל האנסמבל המוכר.
בסופו של דבר, זה היה פרק סביר, אבל הייתי מצפה שרעיון כזה יקבל טיפול אחר, אולי טיפה פחות מציאותי. בעוד שהקונספט עצמו נהדר, הפרק בכל זאת הרגיש קצת מעייף. נקווה שפרק הבא יחזרו לדברים המוטרפים יותר.
אגב, תהיות: האם זו הפעם הראשונה שמארוול הכירו ב"הענק הירוק" מ2003 כחלק מהיקום הקולנועי שלהם? (אלא אם אתם מחשיבים את אבומיניישן בטריילר של שאנג צ'י). והאם זה הטיימליין שממנו הגיע הנשיא לוקי?!
רוס עד עכשיו היה האספקט היחיד מהסרט ההוא שנעשה בו שימוש, וגם הוא לא באמת מתנהג כאילו חווה את אירועי הסרט ההוא. הבת שלו לא מוזכרת ביקום הסינמטי כלל כמובן. אני חושב שזו הפעם הראשונה שגם נאמר במפורש שהסרט ההוא התרחש באותו השבוע שבו "איירון מן 2" ו"ת'ור" התרחשו, לא?
ובכל מקרה, היה טיפה מוזר לראות את הדמות של באנר משחזרת את האירועים ההם. מהדברים שאפשר רק בסדרת אנימציה.
כבר בנוקמים הראשון כשקולסון מגיע לטוני ונותן לו את המידע בהתחלה, והוא פותח את כל המידע – רואים שם סצינות בין השאר סצינות מההאלק של 2008.
נראה לי שיש התייחסות גם באיירון מן 2 אבל שם אני לא בטוחה
הסצינה המדוברת מופיעה לפני תחילת הקרדיטים אבל מאוד מרגישה כמו סצינת אחרי כתוביות כי היא מנותקת מהסיום שבא שנייה לפני, מה שגורם לבלבול.
לדעתי, אגב, היא באמת הייתה צריכה להופיע לאחר הקרדיטים, אבל כנראה שבשלב המוקדם הזה במארוול עדיין לא היו בטוחים לגבי סצינות פוסט קרדיטים והאם הקהל באמת ישאר לכל אורך הכתוביות (כמובן שיכול להיות שמדובר בדרישה של יוניברסל, שזה הסרט היחיד ביקום של מארוול שהופץ על ידם).
וזה כשטוני מדבר עם ניק פיורי בסוף הסרט (זה מוקרן על מסך ברקע. מה שעוד מופיע שם ברקע, אגב, זה מפה של אפריקה עם סימון של היכן נמצאת וואקנדה, וזה יצא 8 שנים לפני הפנתר השחור ו-6 שנים לפני שהדמות של הפנתר השחור הופיעה לראשונה).
אגב, בנוקמים ברוס באנר אומר לטוני שבפעם האחרונה שהוא היה בניו יורק הוא הרס את הארלם שזה אזכור מפורש לקרב הסופי של הענק הירוק שהתרחש בהארלם (ודי מוזר לשמוע את מארק ראפלו מדבר על הדברים האלה שקרו כשהתפקיד של הענק הירוק היה בידיים של אדוארד נורטון. זה די מבלבל).
ואם רוצים עוד קישור, אז גם אבומיניישן (הנבל מהענק הירוק) הולך לחזור בשאנג צ׳י ואגדת עשר הטבעות (הם יצטרכו להסביר איפה הוא היה עד עכשיו ומה גרם לו פתאום לצוץ מחדש).
הנושא שהוא ניסה להתאאבד – זה משהו שצולם לגרסה של הענק הירוק, לא נכנס בסוף לסרט, אבל כן רואים את זה בdeleted scenes, והטענה היא שהקפיצה של ההאלק באותה הנקודה זה מה שגרם לקרחון שהחזיק את קפטן אמריקה להשבר ולקפטן להפשיר…
יצאתי מעריץ בלאי. אבל לפחות בעשור האחרון אבל לא ממש נגעו בסרט הזה, אז מעניין למצוא את זה בפרק של סדרת אנימציה מכל המקומות. מצפה לראות מה יעשו עם אבומיניישן בשאנג צ'י!
איך בעצם האנק פים ידע את מי הוא צריך להרוג כדי למנוע את היווצרות האוונג'רס? ולמה בעצם להרוג אנשים רנדומליים ולא את ניק פיורי וחבריו, שלדעתו באמת אשמים במות בתו?
נניח שעל הרעיון של צירוף טוני או ברוס לקבוצה הוא ידע דרך הפריצה לאתר של שילד עם הכרטיס של הופ המנוחה (פריצת אבטחה די מגוחכת אבל שיהיה), אבל למה בעצם להרוג את תור? הרי באותו שלב אפילו אנשי שילד לא יודעים מיהו, אם יש לו כוחות ומהן הכוונות שלו.
כלומר, ש.י.ל.ד לא יודעים מי זה תור כרגע. הם בקושי מבינים מה זה הפטיש הזה. לא נתנו סיבה סבירה למה פים בכלל היה שם, לא ניצל את ההזדמנות כדי להרוג את פיורי או הוקאיי במקום, ובמקום זה טרח להרוג רק את תור.
זה לא מסתדר בשום הגיון שהוא, חוץ מהגיון של סרטי סלאשר – שם ההגיון היחיד הוא "הם מתים אחד אחד בסדר ושקט זה סרט אימה אל תהרוס עם השטויות שלך".
להבדיל מכל מה שמארוול עשו עד היום, זה פשוט ביזיון,
כל כך הרבה הערות
מרגישים כל כך שהכל דחוססס כל כך הרבה דברים לא הגיונייםםםם
יכלתי לחשוב על 100 דרכים שאנק פים ינקום בניק פיורי
מה הקשר להרוג את כל האוונג'רס ????
אין פה בכלל היגיון איך ידעת מי מהם ולמה בכלל למה לא להתנקם ישר בניק או בעוזר שלו ?
תור נהרג כל כך בקלווות
ושוב מה ההגיון פהה בכלל ??
ואפילו לא מספרים למה הוא עושה את זה, בגלל שהופ נהרגה במשימה של שילד מה הקשר להרוג את כל האוורנג'ס ?
והדבר הכי הכיייייי צועק לשמיייםםםם
האופן שבו הפרקים עשויים פשוט צורמים שזה דחוס, לא מובן, אני עד עכשיו לא הבנתי כלום מה רוצים ממני
גם כשהסיפור טיפה יותר סביר, האנימציה פשוט מכוערת טילים בעיניי. ומשחק הקול של בערך כולם ברצפה (קלארק גרג ניסה קצת), שלא לדבר על המקרים שבהם מאד מאד ברור שמישהו דפק להם ברז.
לא רואה את עצמי נהנית מאף סיפור בתנאים האלה.
משהו פשוט לא מתחבר לי בסדרה הזוnirב-28/08/2021 00:49
משהו פשוט לא מתחבר לי בסדרה הזו
nir
פורסם אוגוסט 28, 2021 ב 0:49
וזה לא קשור לעובדה "שאין שום סיכונים"
בזמנו ראיתי את הסדרה Love Death And Robots וכל פרק עמד בפני עצמו ועדיין בחלק מהפעמים היה איכפת לי מהדמויות, מהעלילה או סתם מהמיסתורין.
פה זה פשוט סתם. אין לי הסבר לתפלות הזו. אבל היעדר איכפתיות בהחלט מורגש.
ואם כבר בענייני מוות גיבורים, הדרך להרוג את הענק הירוק מעניינת גם היא. מעניין אם כשאנטמן רב איתו על אותה פחית קולה הוא ידע שהוא כנראה הכוח היחיד שיכול לחסל את הענק.
אלה הנחות היסוד, בעיקר לגבי ת'ור. זה שביקום שאנחנו מכירים הוא אכן הפך לנוקם, בסדר, סבבה, זה בעיקר צירוף נסיבות (וגם צירוף מקרים מדהים שהוא נחת בול בשבוע בו פיורי החליט על איזשהו סבב גיוסים שרירותי, כזה שבו במקרה לחלוטין צצו משום מקום – רק אחרי ההחלטה שלו – רוב בעלי כוחות-העל).
אבל מדוע האנק פים משער בכזה ביטחון שהאל/חייזר/נסיך שהגיע מהשמיים יצטרף לאיזושהי קבוצת לוחמים מקומית? רק כי הוא יודע שניק פיורי ינסה? זה שהוא גייס עד כה בני-אדם רגילים זה דבר אחד, אבל ללכת לאינסטנט קיל של ת'ור בגלל השערה מופרכת, זה מטוטמם.
זה הפרק שחיכיתי לו עם הסדרה הזאת. לחלוטין הפרק הכי טוב שהיא הוציאה עד כה, ואחד שמשלב את כל הדברים שרציתי לראות ממנה – סיפור שמתעסק בעניין היקומים המקבילים בצורה מודעת וחכמה; שימוש באלמנטים שחדשים ליקום המארוולי כדי להביא רעיונות מקוריים; וכל זה בלי לשכוח לתת לפרק עוגן רגשי חזק שיחזיק את הצופה.
בכנות, יש מצב שזה אחד מפרקי הטלוויזיה הכי טובים שמארוול הפיקו השנה מבחינתי, כולל סדרות הלייב אקשן.
יש המון כוח לקאסט הדיבוב כשהוא כולו מקביל ליקום הקולנועי, ורק בזכות הפרק הזה באמת הבנתי את זה. העובדה שכל הקאסט מד"ר סטריינג' המקורי חזר נתנה לפרק הזה הרגשה של ספין אוף אמיתי לסרט. הכתיבה גם היא הרגישה מאוד אמינה לאופי הדמויות, ושני האספקטים האלה ממש עזרו להשקעה הרגשית שלי בפרק.
בלטה במיוחד העבודה המדהימה של קאמברבאץ'. לא ידעתי שיש לו מנעד כזה רחב, והוא ממש הצליח ביצירת שתי דמויות שונות מאוד וגם בשיאים האמוציונליים. היו לו הרבה ניואנסים, ומאוד התרשמתי מהיכולות שלו.
העלילה גם היא נהדרת – הרי התוודענו במהלך כל ההופעות שלו ביקום הסינמטי ליהירות שיש בו (האמת שהפרק הזה גם עוזר לתקף את ההופעה שלו בטריילר של ספיידרמן 3) והרעיון ליצור גרסה מוקצנת שמאבדת את דרכה פתח את הדלת להמון עיסוקים מרתקים באמנויות האפלות ובקסם הכאוס ששמענו עליו כל כך הרבה. הלוקיישן של ספריית קלגיוסטרו נפלא, וגם הדמות החדשה של שומר הספרייה תרמה לפרק ולנרטיב שלו.
אבל הדבר הכי מוצלח בפרק זה ללא ספק הזמן שהם משקיעים בבניית הגורל הטראגי של סטריינג' ביקום המקביל הזה, שמזקק משמעות לכל המאבק העיקש שלו בנקודת הזמן האבסולוטית. מונטאז' המוות היה דרך אפקטיבית להעביר את זה כמו שצריך, וגם שאר הפרק נותן לסצנות זמן לנשום ובונה את הטרגדיה.
עם זאת, אני כן אגיד שקצת היה צורך לסספנד את המסירות שלו לכריסטין, שלא ממש הורגשה בסרט המקורי. אני מניח שאפשר להחליק את זה עם עניין היקום המקביל (=ביקום הזה סטריינג' אהב אותה אפילו יותר), אבל בכל זאת לקח לי זמן באמת "להאמין" לזה.
גם מבחינת האנימציה והאקשן, מאוד נהניתי. הארט יחסית גדל עליי בשלב הזה, והסגנון לא מפריע לי יותר. למעשה, אני מרגיש שהוא תרם לויזואליות היצירתית שהפרק הספציפי הזה מתעסק בה. והאקשן עצמו סוף סוף היה מעניין! הקרב בין שני הסטריינג' היה דינאמי, עם כוריאוגרפיה מלהיבה ושימוש בכל מיני טכניקות, חדשות כמוכרות. הקרבות של סטריינג' בMCU הם מהכיפיים ביותר שיש בסרטים האלה, והפרק עשה שימוש באנימציה כדי ליצור טכניקות אפילו יותר משוגעות, כמו שהייתי מצפה שיעשו.
יחסית לפרקים האחרים, זה באמת שיפור משמעותי. לא הייתי בטוח אם יהיה בסדרה הזאת פרק שיתעלה על הפרק השני, ואני שמח לראות שטעיתי. אולי זה לא יעבוד עבור כולם בהתחשב ביחס הקריר יחסית לסדרה, אבל דווקא הפרק הזה הוכיח לי שכן היה שווה לתת לה את הצ'אנס. זה בדיוק סוג הסיפורים שרציתי לראות ממנה.
גם אהבתי שסוף סוף הייתה הצדקה אמיתית לשימוש ב"צופה" כקריין, והמעורבות שלו במהלך הפרק ובעיקר בסופו נתנה לקונספט את התוקף שהוא היה צריך. באמת פרק מוצלח, ואני מקווה שזה הקו שהסדרה תמשיך בו.
5
יהונתן צוריה, איתי שלמקוביץ, יצחק בארי, אור ענבר, גינוק?
אני לא יודע אם ההחלטה לשים אותו עכשיו זה למשוך את הצופים שהתנדנדו, אבל זה בהחלט פשוט לחלוטין הסיבה שסדרה כזאת צריכה להתקיים, וכל האלמנטים שהפריעו בפרקים הקודמים (תחושת הזריזות והדחיסות, הפחד מללכת למקומות אפלים, משחק הקול החלש) נדחקו הצידה ויצרו פשוט פרק… מושלם? אם לא מושלם, אז קרוב לזה – האנימציה עדיין קצת מעצבנת אולי.
תחילת הפרק הייתה מאד דומה לסרט הקצר שהכירו לי כאן, Exit Strategy, ואז הוא לוקח את הרעיון המוצלח ומתחיל למארוול אותו. השימוש באנימציה הופך ליתרון, העלילה נראית כמו משהו ששייך לMCU ולא כמו דראפט שנשאר על חדר העריכה, והצופה סוף סוף מקבל משמעות אמיתית חוץ מווייס-אובר ומפוטו-בומבים.
בקיצור, זה היה הפרק הראשון שנראה ממש כמו פרק של סדרת טלוויזיה ולא כמו חצי שעה של "מה אם".
אבל בכל הפרקים המשחק לרוב נשמע לי עצי ומזוייף. אני לא יודע אם להאשים את הבימוי, או שזו פשוט העובדה ששחקנים טובים הם לא בהכרח מדבבים טובים.
אני מוצא את עצמי מתפלא כל פרק מחדש על זה שהקולות ששמעתי הם באמת השחקנים המקוריים, ולא חקיינים זולים יותר.
כלומר, סטריינג' מדבר על אהבה, אבל נראה לי שאפשר מאוד לחוש כמה זה אשמה: שרייצ'ל בעצם מתה, במובן מסוים, באשמתו – בין אם באופן ישיר (בתאונה שעשה) או באופן עקיף (המוות שלה מזניק את היותו מי שהוא ולכן הוא בלתי הפיך). אז זה לא שהוא דווקא מטורף עליה כמו שהוא אכול חרטות ואשמה על מה שאירע שם.
אני חושב שגם נרמזה שם אובססיה מסוימת, בעיקר עם הגרסא שלא הצליחה להרפות מבין השתיים. זה כבר נהיה תכלית החיים של Supreme Strange ואכל אותו לחלוטין. רק כשהיא מתה *שוב* הוא התפכח.
בהחלט היה פרק מעניין ומוצלח. ואני מוכנה לסספנד את העניין שפתאום הוא מבין שכריסטין היא אהבת חייו למרות שזה לא ממש תואם דמות, אבל מה שממש מפריע לי זה – בשביל מה הספויילר? למה צריך להגיד לנו על ההתחלה שהפרק הזה הולך להגמר רע?
אני חושבת שזה היה יכול להיות בעל אימפקט רגשי הרבה יותר גדול אם לא היינו יודעים את זה ובקרב האחרון באמת היינו במתח מי מהסטריינג'ים הולכים לנצח.
אני רק זוכרת שכל הפרק היה לי ברור שזה יגמר בקריסה כי זה מה שהצופה אמר.
אני לא הרגשתי שום מתח של "מה יקרה" רק של "איך זה יקרה".
לא יודעת. אולי זה סתם תחושה של ניחוש שהיה לו 50% להיות צודק. אבל אני הרגשתי שהאמירות של הצופה בהתחלה מאוד משכו לכיוון של "הפרק הזה הולך להגמר רע, תתכוננו…"
מלכתחילה הקונספט הזה היה אחד מהאבסורדיים מכולם – מה אם מגפת זומבים הייתה מתפשטת בדיוק לפני אינפיניטי וור. זה רעיון מצחיק שפותח אפשרויות בלתי מוגבלות, והפרק בהחלט מנצל את ההזדמנות לזרוק דיאלוגים שנונים ובדיחות מקוריות שיהיו תענוג לכל חובב מארוול ממוצע.
אך אם מבחינת ההומור והכתיבה הפרק אמנם מצטיין, לצערי נשען חזק מדי על הסיטואציה הביזארית ושוכח לתת מספיק עומק לסיפור, וגם כשהוא נזכר, זה מאוחר מדי ומעט מדי. הרי הסיפורים ההזויים הטובים ביותר מעוגנים ברגש כלשהו על מנת שיהיה אפשר להתחבר אליהם. הפרק מנסה לעשות זאת עם מערכת היחסים בין הופ לפיטר או בין זומבי-וונדה לוויז'ן. אבל שוב, כמו בפעמים קודמות, הסרט לא מוצא את האיזון המתאים לפייסינג ולא מחלק את הזמנים נכון, כך שלא מוקדש לרגעים האלה מספיק זמן כדי לשקוע.
למרות זאת, זה כן פרק מהנה. הכותבים הצליחו למצוא רעיונות מצחיקים, אווירת סרט הזומבים עובדת, וקבוצת הקאסט שנוצרת היא משעשעת ומאפשרת הרבה אינטראקציות נדירות שאנחנו לא רואים בדרך כלל בMCU. עבודת הדיבוב סולידית – גם אם הפעם קאסט הכוכבים מרגיש קצת יותר נוקשה מהפרקים הקודמים אפילו – והבדיחות נוחתות לרוב. האנימציה היא לא החזקה ביותר באנתולוגיה אבל גם לא הגרועה ביותר.
כן חבל שטום הולנד לא עשה הופעה זריזה בהתחשב בכך שהוא חלק מהותי מהפרק (וגם בעובדה ש, נו, כולם חוץ ממנו חזרו), אבל המדובב שהביאו מצליח לעשות חיקוי אמין מספיק בכדי לא להסיח את דעתי.
זה מרגיש כמו פרק מעל הממוצע. לא מגיע לגבהים של 4 (שאני מנחש שיהיה קשה להתעלות עליהם) אבל גם לא מפספס לגמרי כמו פרק 3 או 1. מדובר על רעיון מאגניב שמבוצע היטב, גם אם הוא יוצא בסוף מעט דל. נהניתי סך הכל.
אני תוהה לאן אנחנו מתקדמים – קצת מקווה לראות עוד "פרק סולו" נוסף לפני שנשקע באנסמבלים כאלה, ובעיקר מקווה לחזור למגמת ההתערבות ההדרגתית של הצופה בהתרחשויות. הפרק הזה היה רגרסיה מהבחינה הזו.
אמורים להיות תשעה פרקים, אז אנחנו בחצי הדרך. כשרק הוכרזו סדרות הדיסני+ של מארוול, זאת האחת שהכי סקרנה אותי. סדרה שלא "כבולה" בתכנית של פייז 4, אלא יכולה לקחת כל מיני תרתחישים מהיקום הזה ולשחק איתם. בינתיים זאת ללא ספק הסדרה הכי פחות מעניינת שלהם בדיסני+ עד כה ואני ממש מאוכזב.
הפרק הראשון היה סוג-של "מה אם 'קפטן אמריקה' הראשון היה 'וונדר וומן'?". תרחיש שבו פגי קרטר מקבלת את הנסיוב של חיילי-העל בהחלט יכול להוביל להשלכות מעניינות, אבל לא ראיתי כאלו בפרק. כמו ששני כתבה למעלה, די מיציתי את הקטע הזה שהתגובה היחידה של גברים לנשים בתחילת המאה הקודמת שלא מתנהגות בצורה שאופיינית לנשים של התקופה היא לשמוט את הלסת ולהגיד דברים כמו "את אישה ואת לובשת מכנסיים?!" (היה את זה גם ב"ג'אנג'ל קרוז" שראיתי לא מזמן, וזה היה מתיש שם כמו שזה היה פה). וכמובן שאי אפשר בלי בדיחות הרפרנסים המאולצות ליקום ה"אמיתי", מהסוג שהדמות יכולה באותה מידה להביט ישירות למצלמה ולקרוץ.
הפרק שני היה גם גרסה של "מה אם דמות X הייתה בעצם דמות Y?", אבל קצת יותר טוב. הוא היה יותר יצירתי ומעניין ויזואלית, ועם השלכות יותר משעשעות. לחלוטין המוצלח ביותר עד כה, אבל גם לא *כזה* מלהיב.
הפרק השלישי פשוט הרגיש כמו לקט: סצינות שכבר ראינו בסרטים, עם שינוי קטנטן. אבל בגלל שיש רק חצי שעה, אין לפרק זמן להתעמק בהשלכות של הפרמיס שלו והוא רץ מסצינה אחת לשניה ואומר "היי, זוכרים את הקטע הזה? זוכרים את המשפט הזה של פיורי?". כמו כן, האנימציה נראתה זולה יותר יחסית לשניים הקודמים וגם עבודות הדיבוב לא היו מדהימות, גם של השחקנים המקוריים.
פרק ארבע לא עבד בשבילי מהסיבה הפשוטה שאני לא זוכר שום דבר ממערכת היחסים של סטריינג' וכריסטין בסרט שלו. אפילו לא מה קרה ביניהם בסוף הסרט. לא נראה לי שהיא אפילו הוזכרה מאז. אפשר להגיד שזה יקום חלופי שבו הם זוג, אבל זה לא בונה על שום דבר קיים, לפחות לא כזה שאני זוכר. לא הצלחתי להתחבר אליו רגשית בכלל, והדיבוב המונוטוני של קמברבאץ' בהחלט לא תרם לעניין. בקיצור, לא מושלם ולא בטיח. בכל אחת מהסדרות האחרות של מארוול יש לפחות פרק אחד מוצלח יותר. בדירוג יצירות שמערבות לולאות זמן, זה בהחלט איפהשהו בתחתית.
פרק 5 הוא גם גברת בשינוי אדרת של פרק 3. גם כאן כל הנוקמים מתו כתוצאה מפעולות של משפחת ואן דיין. רק שהפעם הם זומבים, אז לשם שינוי יש דברים יצירתיים ולא רק ביקור בסצינות מן העבר. הבעיה העיקרית בו היא שהמהפך של וי'זן בסוף ממש חד ומהיר, אבל ככה זה כשיש רק חצי שעה לדחוס בה את הכל. והאם הסוף הזה היה…הסוף? כי הוא הרגיש קצת קליפהאנגרי, כאילו זה חלק ראשון מתוך שניים. בהחלט אעדיף חלק שני של זה על פני משהו כמו "מה אם קפטן מארוול הייתה אנטמן?!".
כמו כן, אזכור ראשון של הדוד בן ב-MCU?
אה, ואיך בדיוק הקריינות של ג'פרי רייט בתור המשגיח תורמת ל…משהו?! המחשבה שלי היא שהם רוצים שזה יהיה קצת "איזור הדמדומים"-י, אבל עם כל הכבוד, רייט הוא ממש לא רוד סרלינג.
בקיצור, בינתיים זאת סדרה סבירה-מינוס, ולחלוטין החלשה ביותר עד כה. מהפרמיס חשבתי שיהיה פה משהו פרוע וכיפי, בינתיים זה בעיקר rehashing של דמויות וסצינות שראינו כבר. אני מקווה שהפרקים הנותרים יסיימו אותה בטעם טוב, אבל אני לא מאוד אופטימי. נו טוב, אולי ביקום מקביל כתבו פרקים מוצלחים לסדרה הזאת.
הוא קטן (כמה שפרק שכזה יכול להיות קטן). הוא לא מזגזג בין דמויות, בין עלילות, לא רץ, ולא כלום – הוא מתאר סיפור, רגע אחר רגע, כשכל רגע פוגע.
אגב, ענייני הפרק החמישי ספציפית מציקים לי מאוד כי נראה מאוד שהם רצו שיהיה זומבים בכל מקום, אבל לא חשבו על… ובכן, איך כל זה אמור לקרות. "הנוקמים האנושיים הפכו לזומבים ואז כולם" זה… ובכן, לא הגיוני. למה איירון מן הוריד את החליפה שלו? מי הלך ונשך אנשים בצד השני של העולם? הפרק כאילו קורץ לסדרת הקומיקס של זה, אבל סדרת הקומיקס משתמשת בכל היקום של מארוול, וזה משמעותי, כי יש לך גיבורים כמו מיסטיק וקוויקסילבר – שמהותיים להפצת הוירוס בכל העולם.
ובסדר, נו, זומבים זה לא הגיוני, ובכל זאת יש משהו בקפיצה הזאת שמרגיש בעיקר כמו בזבוז של הקונספט שהיה יכול לעבוד טוב יותר במקום אחר בזמן אחר.
זה נכון שרק אנטמן היה יכול להדביק את איירון-מן – היחיד שהיה יכול להגיע אליו בלי שישים לב – אבל עדיין, למה לטוני בכלל היה עור חשוף? (בעצם, אנטמן יכול להיכנס לתוך החליפה. זה רק פאק באנימציה, לא בקונספט).
אבל מה שבאמת הפריע לי בזומבים של הפרק הזה הוא שמצד אחד הם, ובכן, זומבים חסרי מוח שכל מה שמעניין אותם זה מוח, אבל מהצד השני – הם שומרים על כל הידע והמיומנויות של המארחים המקוריים. זומבי של האפי שממשיך לירות בכפפה שלו זה בסדר, אבל איך זומבים של סטריינג' ווונג יכולים לפתוח פורטלים אם המוח שלהם לא עובד? ואם סטריינג' יכול לפתוח פורטל בשביל שטוני יוציא כפפה דרכה וירה בעורף של הרע – אז מה בדיוק זומבי בהם?
אבל אז שחררתי.
כלומר – ברור שאם הפלקון וקפטן אמריקה היו הופכים לזומבים החליפות שלהם היו מתקלקלות מהר, ושסטריינג' ווונג לא היו יודעים להשתמש בכוחות שלהם.
אבל אז זה לא היה' הנוקמים הזומבים', וזה מה שבאנו לראות.
היתרון בזה שאלה פרקי סטנדאלון בלי השפעה על הmcu הוא שהם לא חייבים להיבנות במאה אחוז אמינות. אנחנו נכנסים לפרק של מארוול שנקרא 'זומבים' וזה מה שנקבל. את הנוקמים כזומבים. לא אנשים שהיו הנוקמים עד שהם הפכו לזומבים ועכשיו הם סתם תקועים בתוך חליפה בלי סוללה.
גם פחות מעניין אותי לבזבז יותר מדי זמן על הסבר איך כל דבר בדיוק קרה. כן, קצת מוזר שת'אנוס הפך לזומבי אם יש לו כפפה כמעט מלאה, כנ"ל איירון מן ועוד. אבל שוב – אני באתי בשביל לראות את הנוקמים זומבים. פחות אכפת לי איך זה קרה. האנק פים קוונטום רילם ממבו ג'אמבו זה כל ההסבר שאני זקוק לו.
לעומת זאת – יותר הפריעה לי השאלה למה ויז'ן לקח דווקא את טצ'אלה בשביל להאכיל את וונדה, ולא אדם אחר מהרחוב שהוא לא הכיר קודם.
נראה לי שההבדל בין הנקודה העלילתית הזו לקודמות מובנת ממה שכתבתי. אם לא – אנסה להסביר
תגובה שמכילה ספוילר לפרק 6, בלאק פנת'ר מאת idoma98
ספוילר לפרק 6, בלאק פנת'ר
הפרק ה'סטנדרטי' הכי מהנה מביניהם
idoma98
פורסם ספטמבר 15, 2021 ב 13:22
הפרק של קילמונגר סך הכל עושה דברים מעניינים, ומציג צדדים חדשים לאחד הנבלים המוצלחים ואהובים ביקום המארוולי (עכשיו הוא גם חובב אנימה!). אבל מצד שני, הוא עדיין מתעסק בעלילה די רגילה שלא ממש ממצה את הפוטנציאל של הסדרה הזאת, וזונח לחלוטין את האלמנט של עומק רגשי בשביל ההתקדמות העלילתית, מה שהשאיר אותי קצת מרוחק בסופו.
נראה שהסדרה אוהבת לעשות צעד קדימה ואז אחד אחורה. על הנייר זה לא היה פרק רע, ונהניתי ממנו – קילמונגר תמיד היה נבל שחיבבתי והיה קצת מבוזבז להרוג אותו בפנתר השחור, כשיש לו עוד הרבה מה להציע. הפרק מנסה למלא את החסר עם 'התוכנית החדשה שלו' (כי כמובן שהכל תוכנן מראש), אבל קשה להגיד שזה מעניין כמו מה שהוא עושה בפנתר השחור, ומנגד זה לא לוקח את הזמן לתת לו פיתוח דמות נוסף.
אנחנו נשארים עם עלילה שכתובה טוב, אבל לא לגמרי מחזיקה את הצופה, בטח אחרי שמתות רוב הדמויות שכן יש לנו קשר רגשי אליהן.
היה לי גם חבל שהפרק בחר לעצור בנקודה שדווקא לא מרגישה כמו סיום הולם, בניגוד לפרק הקודם נניח. פפר ושורי יכול להיות שילוב שיוביל לאינטראקציות משעשעות ודווקא הייתי סקרן לראות איך הן יתמודדו נגד פאוורד אפ קילמונגר, אבל הפרק בחר לעצור, בדרך שמרגישה כמו cop out – כמעט כאילו לא היה לכותבים רעיון איך הבעיה תיפתר, והם זנחו אותה בלי קתרזיס (אלא אם הפרק הזה הוא אחד מתוך שניים, אבל לא נראה לי שזה המקרה).
התלונות שלי די קטנוניות, כי נהניתי מהצפייה וקילמונגר הוא דמות ששמחתי לראות עוד ממנה. אבל בהתחשב בגודל האיום שנוצר בסוף, היה לי חבל שכמות הדמויות המעורבות הייתה די מינימלית. לפרק היו סצנות מעניינות להציע, כמו השיחה בין טצ'אלה המנוח וקילמונגר בעולם הבא, אבל הוא לא נותן להן לשקוע מספיק ובוחר לתעדף את הפייסינג המהיר של העלילה. עבורי זה קצת פחות עבד מפרקים אחרים שהולכים למקומות הרבה יותר מרגשים ומקוריים, כמו הפרק השני או הרביעי. אפשר זומבים שוב?
עכשיו אני רק תוהה אם סטארק גם ראה גאנדם או שהוא רק יודע להגיד רפרנסים!
אבל בפרק כזה, שהמהות שלו היא פירוט על התוכנית להשתלטות עולמית של קילמונגר, דווקא כן הייתי רוצה לראות איך הכל נגמר, או לפחות שלא יעצרו ככה באמצע. עם פרק 4 למשל הלכו עד הסוף, וגם פרק 5 נגמר במקום הולם (שיכולת לראות ממנו איך פוטנציאלית ייגמר).
באמת לא יפתיע אותי אם זה ימשיך שבוע הבא, אני פשוט מקווה שלא.
מעניין אגב מה נשאר. אני חושב שעכשיו כבר היו רוב הדברים שראינו בטריילר המקורי, חוץ מהפינאלה כמובן.
ולכן , פרק שחוקרדמות אהובה במצבים שבירים, או נוגע ברגעים מכוננים בחייהם – יוצר זרם של התרגשות נוסטלגית.
היה מגניב לראות את תאנוס הזומבי מחזיק בכפפה, לשבור את ליבו של ד"ר סטריינג' היהיר ולראות לאן זה ייקח אותו, לראות את המנהיגות של פיורי ללא הנוקמים, להגשים ללוקי את חלום הכיבוש, ואפילו קצת לתת לטצ'אלה להפגין את המלכותיות שלו.
אבל כשדמות חדשה מחזיקה במגן של קפטן אמריקה, ועושה בדיוק כמוהו, זו חזרה על הטעות של הפלקון וחייל החורף. לא המגן ולא הסרום הפכו את סטיבן רוג'רס למי שהוא.
קילמונגר היה מאנייק ונשאר מאנייק, מה חדש? וטוני סטארק בתקופה הלא-אפויה שלו, נלחם עם המכשור המיושן – מרגיש כמו חזרה לאיירון מן 1.
ואגב, הצופה אומר בפרק 3 "אני מאמין שביקום הזה, כמו בכל יקום אחר, התקווה לעולם לא מתה". מאז הוא צופה רק ביקומים הרוסים
ובכך אני מתכוון שכל ההומור בסדרה (לא רק כאן) מעלה עובש בעיניי ושפרק שלם שמוקדש ל"חחח" פשוט… בזבוז זמן בעיניי. זה אפילו לא עניין של "קונספט מעניין חבל שלא עשיתם איתו שום דבר" כמו של "אתם לא יודעים איך בדיחות עובדות באנימציה".
אני לא יכול להגיד שפרק 7 היה אחד הטובים בסדרה, אבל הוא גם לא היה פרק גרוע פר סה. לא קרה בו יותר מדי עלילתית, אבל כן היו בו כל מיני סיטואציות משעשעות שהעלו לי חיוך על הפנים.
זה סטייל מאוד שונה של פרק לעומת הקודמים, בתור הפרק הקומי הראשון (הכי קרוב לזה היה הזומבים, אבל הוא עוד ניסה לקחת את זה ברצינות יחסית). אישית, צחקתי לא מעט: לראות את דראקס מקיא על ת'ור, את נביולה וקורג בקאזינו או את ת'ור קורא לקפטן מארוול "party pooper" בהחלט היה הזוי. עזר גם שכמעט כל הקאסט היה בפרק והיה ניכר שהם נהנים מהשטויות שיוצא להם להגיד, בעיקר קאט דנינגס שהיא באמת אוצר.
אני מניח שאספקט שקצת התאכזבתי ממנו היה שהקונספט לא באמת היה רלוונטי, כי קצת ציפיתי שלחיסרון של לוקי תהיה השפעה אמיתית על כיוון חייו של ת'ור, ולא רק יהפוך אותו לחיית מסיבות פרועה (מה שדי היה המצב בכל מקרה בת'ור הראשון?). זה סתם היה תירוץ בשביל הפרק, ואין לי בעיה עם זה עקרונית – אבל אחרי הסדרה של לוקי שבה ראינו כמה שונים והזויים יכולים להיות הואריאנטים השונים, זה היה די ונילה לגלות שלוקי הפורסט ג'יאנט שהם עשו לו רפרנס בסדרה ההיא הוא סך הכל נסיך פומפוזי ומסורבל.
הייתי מעדיף אותו בתור משבית השמחות, במקום שקפטן מארוול תצטרך להתערב (באמת שילד? על זה אתם מביאים את קפטן מארוול? אני יותר מופתע שהיא לא נעלבה, האמת).
אבל סך הכל? פרק שטותי עם אחלה איסטר אגס שעושה מה שבא לו בלי להתחייב לעלילה הרצינית יותר שהפרקים הקודמים ניסו להביא. סתם אסופה של וואן ליינרים ובדיחות חצי אפויות שחלקן עובדות יותר וחלקן עובדות פחות. לא אזכור אותו כנראה עד סוף העונה, אבל לא סבלתי מהצפייה בו.
אולי בעצם כן הייתי מעדיף המשך לפרק הקודם אבל. נו טוב.
אגב, מבחינת הסוף, אני מניח שזה המשבר הקוסמי הגדול שיאחד את "נוקמי המולטיוורס" שראינו בטריילרים? לראות את אולטרון (סליחה, וויז'ן?) עם כל האבנים בהחלט היה מראה מאיים, וקצת חבל לי שהפרק לא עבר להתמקד בזה מוקדם יותר. מצד שני, אם הת'ור הזה שרד את קפטן מארוול, אולי הוא יכול להתמודד עם זה לבד.
כן היה קצת מצחיק שאפילו הווצ'ר לא הבין מה הוא רואה לרגע. אולי זו באמת אנומליה יקומית.
אפשר לבקש פרק על לוקי התנין? על ת'ור הצפרדע? בייבי אוונג'רס? לא יודע מה.
פתאום קלטתי שהסדרה בוחרת לשאול 'מה אם'ים שמאוד דומים לסרטים (לא בטעות כמובן. כל הנאומים של הווצ'ר על נקודות מפנה קטנות), אבל שבעצם יש אפשרות לקונספט שונה לחלוטין – סיפורים שונים במאה שמונים מעלות ממה שקורה ביקום ה'רגיל'. (יכול להיות ששמעתי שהיוצרים חשבו על פרק בו יופיעו ג'דיי? לא זוכר כבר)
אז אני מבין שזה לא הכיוון של העונה הזו, אבל 'מה אם' נקבל עונה שנייה שתלך לשם? בבקשה?
אז עבר מספיק מהעונה בשביל לתת הזדמנות שנייה ושלישית ורביעית, והמסקנה שאני חוזרת אליה כל פעם מחדש זה שאנחנו מקבלים פה משהו לא ממש אפוי.
התחושה שאני מקבלת מהסדרה זה את אותה התחושה שקיבלתי מהעונה הראשונה של אבודים. התחושה שיש שם כמה כותבים שזורקים רעיונות של "איזה מגניב יהיה אם X" אבל לא טורחים באמת לכתוב את העלילה שמצדיקה את ה X הזה. וזה מתסכל כי זה היה יכול להיות ממש מגניב אם היו מתייחסים לזה ברצינות. לחלק מהרעיונות שם יש פוטנציאל, אבל הם לא טרחו לשבת ולחשוב עליו עד הסוף. על העונה השנייה של אבודים כבר ויתרתי. מארוול יצטרכו לתת לי סיבה ממש טובה להמשיך איתם לעונה הבאה (בהנחה שמתוכננת כזו, כי בואו נהיה כנים, אין להם סיבה לא, זה לא שהם טורחים להשקיע כספים בהפקה, הם מממנים את זה בעודף שפייגי מוצא בכריות של הספה שלו).
חוץ מזה האנימציה והדיבובים יוצרים לי תחושה של uncanny vally. הדמויות המצויירות לא מספיק דומות לשחקנים בשביל שהקולות יסתדרו לי עם הפרצופים. אם זה אותו השחקן – אז בבקשה תציירו אותו שיראה כמוהו. אני לא יודעת מי זו הדמות הגנרית הזו שאמורה לייצג את ברוס באנר אבל מארק רופאלו זה לא.
העונה הראשונה של אבודים היתה כיף גדול, רק שזה היה כיף חסר תוחלת. זה מה שהפך את זה לכל כך מתסכל…עשו דברים כי מגניב לעשות אותם, אבל לא באמת היה להם פתרון מספק בסוף. לא בסוף העונה הראשונה, לא בסוף העונה השלישית שכביכול תוכננה להיות סיום הסיפור, ולא בסוף העונה השישית שהצליחה בקושי לסגור שאלה ורבע שנפתחו בעונה החמישית, וגם שם זה היה פתרון סופר מאכזב. (אני לא צפיתי, אבל בעלי צפה כך שאני מכירה את קווי העלילה בכלליות…)
מגניב לשם המגניב זה אחלה, אבל זה לא מחזיק לאורך זמן.
אבל מבחינתי זה היה פחות חסר תוחלת משאת מתארת את זה – אבל בעיקר, פשוט לו "מה אם" הייתה כיף גדול כמו ש"אבודים" הייתה, הייתי ממש נהנה ממנה לכל אורכה. אבל התחושה היא שהיא לא אפויה לא רק מבחינת "לא חשבו על הקונספט עד הסוף" אלא שגם את חצאי הקונספט לא מצליחים (לרוב) להגשים בצורה שהיא יותר מ"ממש כאב לי לראות את החצי שעה הזאת". עד כה היו שני פרקים שבאמת אהבתי (טצ'אלה וד"ר סטריינג') וכל השאר הרגישו לי פשוט פחות מדי.
אני באמת שמח שהם סוף סוף התחילו את הקשת העלילתית שתסגור את העונה. מעבר לרמיזות מהטריילר הראשון, לא הייתה שום אינדיקציה אמיתית במהלך הפרקים שדבר כזה יקרה, אז תהיתי אם זה באמת יהיה חלק מהותי מהעונה או איזה טיזר לעונה הבאה. אני מרוצה מאוד מכך שהם הולכים לסיים עם זה כדאבל פיצ'ר.
אני כן אגיד שכנראה הייתי מעדיף אם מלכתחילה היו מקשרים בין הפרקים במידה מסוימת, בידיעה רטרואקטיבית שהם מתחברים – אולי לעשות פרק בסגנון הזה מוקדם יותר בעונה ולתת ל"צופה" לגייס אותם לצוות בסוף כל פרק, ניק פיורי סטייל. אבל העיקר שקיבלנו את זה סוף סוף.
ביחס לתוכן הפרק עצמו, אהבתי את העובדה שקלינט ונטשה הם השורדים האחרונים. בדרך כלל לא רואים את 'חסרי הכוחות' נשארים אחרונים, וזה אפשר למאבק שלהם להיות מותח ומעניין יותר, בנוסף לכך שהכימיה בין הדמויות תמיד עבדה (גם אם מציק קצת שג'והנסון לא הקול של הדמות, זה בלט בפרק השלישי ובולט גם כאן). גם הדרך שבה העלילה שלהם נבנתה הייתה טובה: הלוקיישן של רוסיה המושלגת, הכוריאוגרפיה של הקרבות (חייב לציין את השוט הנהדר ההוא של הוקאיי בהקרבה העצמית!), ההומור. הכל היה במקום. וכמובן, נהניתי לראות את זולה שוב, בעיקר כשהוא כבר מרגיש כמו מחשבת עבר בשלב הזה של היקום הסינמטי.
עם זאת, העלייה לגדולה של אולטרון עצמו הרגישה מזורזת מדי. הייתי נהנה לראות את המאבק בינו לבין הנוקמים במקום לראות רק את התוצאה, בעיקר כשהוא נגמר בטרגדיה כזאת (הם *שוב* הרגו ספציפית את טוני סטארק??). אני מבין שרצו לזרז תהליכים איתו כדי להגיע לעיקר הפרק, אבל דווקא הייתי מעדיף אם היו משקיעים בו מעט יותר מבחינת האינטרוספקטיביות שלו, כדי ללמוד עוד על הדמות. אחת הסיבות שעידן אולטרון היה סרט בעייתי היא כי לא טרחו להתעסק בו מספיק, בין השאר, וקיוויתי שדווקא הפרק שלו יעשה את זה.
מי שכן קיבל קצת פיתוח דמות נחוץ זה הדמות של הווצ'ר עצמו. בהחלט רואים את התהליך שלו מאז תחילת הסדרה ועד עכשיו. אני גם מאושר שהם השתמשו בקונספט מעבר להיותו מסגרת ועשו אותו דמות שלמה, עם כוחות ואפילו קרב. גם לא ציפיתי לאינטראקציה משמעותית עם הדמויות, אז גם זה היה מבורך.
העימות שלו עם אולטרון היה ההיילייט של הפרק, ללא ספק. המעבר בין יקומי המולטיוורס הוא ממתק ויזואלי שממש עבד לטובת סגנון האנימציה של הסדרה, לדעתי.
והסיום היה מפתיע – יפה שהם שמרו את השם של קאמברבטאץ' מחוץ לקרדיטים בתחילת הפרק כדי לא לעשות לנו את הספוילר הקטן הזה. נראה שהווצ'ר החליט להיות אקטיבי, והפרק הבא יהיה הקרוסאובר המצופה.
מקווה שהם יבצעו את הנחיתה כמו שצריך.
כמה שטויות קטנות:
– איזו נחיתת גיבור של נטשה. What a poser! אבל באמת מתאים לה הצבע של המגן.
– חבל שביקום הסינמטי באקי קיבל את יד המתכת ולא קלינט, כי היא הרבה יותר מתאימה לו, ועכשיו הוא באמת אף פעם לא מפספס. וזה רק אני או שהחצים שלו מאגניבים יותר עכשיו?
– הסצנה עם קלינט והווצ'ר בחדר של הקג"ב הייתה מאוד משעשעת כי גם אני תמיד מוותר בדיוק לפני שאני מוצא משהו.
– אז… האם אתם אומרים לי שוונדה הרסה בעצמה ליקום את הסיכוי היחיד נגד ת'אנוס כשהיא השמידה את וויז'ן במקום לתת לו פשוט לחצות את הטיטאן לשניים עם קרן לייזר…? או שאולי רק אולטרון אכזרי מספיק לזה?
– אני רוצה ספין אוף על סטיב רוג'רס הנשיא! מעניין איך ייראה ביקום ההוא המחזמר של ROGERS.
הוא הרי התחיל בתור תחליף לג'ארוויס, שהיה מוחכוורת של החליפות. זה טבעי לאולטרון לשלוט בחליפות, אפילו אם הוא לא באמת צריך את זה, בדיוק כמו שתאנוס עדיין נלחם עם החרב שלו.
וחוץ מזה, הפער בכמות הטירחה פשוט גדול מדי. זה פאקינג הינף אצבע, בלי לדבר למשל על קפטן מארוול, שאתגרה אותו בכאילו לאיזה חצי דקה. בשביל מה הבלגן.
(אפרופו קפטן מארוול: זה שת'ור שרד אותה כמו כלום בפרק הקודם זאת בדיחה לא מוצלחת. אבל מה אני רוצה אם ביקום הסרטים ה"אמיתי" קפטן אמריקה הצליח להביס את ספיידרמן).
א. דווקא ספיידרמן? מעניין. כי דווקא אותו – אם אתה חזק ומהיר וחכם וחתיך כתער (וגם קיבלת סירום על אנושי) – נראה לי אפשרי לנצח.
מה שאתה אומר נשמע יותר בעייתי עם דמויות בעלות כוחות על-טבעיים כמו סטריינג', ויז'ן, ומכשפת השני.
ב. זו בעצם הבעיה הידועה של סופרמן בפנים שונות. הוא חזק מדי, וברור שבמציאות לא היה מה לספר – הוא פשוט היה מצליח לעשות כל מה שבא לו. אבל זה משעמם. אז מסספנדים טיפה למען המכות כדי לקבל מלחמת האזרחים (או, אם היית ילד רע, BvS)
סיפורים שבנויים סביב כוחות וקרבות מתאימים את היכולות של הנבלים לאלו של הגיבורים, סיפורים טובים מתעמקים בדמויות ובונים על הדרמה, כך או כך מידת הכוח של הגיבור/ה לא משנה לטוב או לרע.
שאלה מספר אחת שצועקת לאוויר בדיוק איך זה הגיוני שאבני האינסוף עובדים מחוץ ליקום שממנו הם הופיעו ?? איךךך
הרי בלוקי ראינו כמה הם חסרי משמעות נגיד בTVA
אז איך הם משפיעות נגיד על היקום של הוואצ'ר שכאילו הוא מעל היקומים והוא צופה
איך זה הגיוני ??
ברגע שאולטרון פוגש את הוואצר ועוד נלחם איתו כאילו הוא סתם דמות זה מרגיש שהם באותו יקום באותו ציר זמן
זאת הנקודה של הפרק. אבני האינסוף הפכו את אולטרון לכל כך חזק, שהוא הצליח לראות מעבר ליקום שלו. אלו כבר לא האבנים בפני עצמן – זה אולטרון המחוזק בעזרת הכוח שלהן, אולטרון עצמו לא משתנה במעבר בין יקומים ולכן גם הכח שלו לא משתנה.
הרעיון המרתק בפרק הוא שמדובר על המודעות שהתפתחתה אצלו. היקום שלו דמם – ואז בתוך השקט הוא הקשיב למה שמעבר לו.
מקור הכח של אולטרון היה השילוב בין מוח האדם למכונה. כשמוח מבריק ויצירתי כמו של טוני מתמזג עם כח המחשוב של גרביס, והוא נחשף לאבני האינסוף – שהם בעצם מקור היצירה של הזמן והמרחב והידע – הוא בעצם חשוף לתשתית של כל יקום באשר הוא, ולכן לא פלא שהוא יכל לפרוץ ליקומים אחרים.
זה נאמר איפושהו בסרטים? בטלוויזיה? בקומיקס? בתוספות של הבלו-ריי?
בכל מקרה, אנחנו רואים ב"סוף המשחק" שהתיאוריה הזו לא נכונה, כי הנוקמים לוקחים אבנים מיקומים מקבילים (שהם בול כמו היקום הראשי של ה-MCU, פשוט קיימים בנקודות זמן מוקדמות יותר) ומשתמשים בהן ביקום הראשי.
כי הם לא נסעו ליקום *אחר*, הם נסעו לאותו היקום בעבר. אני גם לא משוכנע ש"קווי זמן מקבילים" ו"יקומים" הם בהכרח זהים.
ולא אמרתי שזה נאמר היכנשהו, זה פשוט היגיון שלי – וונג מסביר ב'מלחמת האינסוף' שהאבנים נוצרו ברגע של המפץ הגדול, כלומר הכוח שלהם עובד כי הם חלק ממשהו שיצר את העולם כולו. סביר שאם הם ביקום אחר, אין להם כח שם כי הם לא קשורים לעולם שנוצר שם.
אז למה הן עובדות בכלל? כמו מנוע זקן שכבר ברחו לו סוסים מהאורווה אבל הוא עדיין עובד? בראש שלי זה היה יותר כמו תוכנת מחשב ששינוי קטן יגרום לה לקרוס. לא יודע.
אם אבן הזמן משפיעה על הזמן, למה שהיא לא תעבוד ביקומים בהם הזמן מתנהג אותו דבר? מה שראינו בסדרה הם יקומים שבהם ההבדלים הם היסטוריים, לא פיזיים ולא מטאפיזיים.
הפרק הזה מאוד הזכיר לי את אנדגיים מבחינת ההרגשה שלי במהלך הצפייה. לא הפרק הכי טוב בסדרה או משויף לחלוטין, אבל כל כך, כל כך כיף – עם המון רפרנסים, אקשן יצירתי, שילוב מרענן של כל האלמנטים שנבנו עד עכשיו והמון הייפ. ממש נהניתי. אני שמח שהייתה משמעות לכל הפרקים ורובם קיבלו רפרור כלשהו (אני חושב שהפרק היחיד שלא הוזכר ממנו שום דבר בכלל היה הפרק השלישי? הגיוני שאפילו הכותבים שכחו ממנו).
בגלל שלא היה להם הרבה זמן להכניס המון דברים, הם ממש הורידו את השומן כדי ליצור חצי שעה מזוקקת של עימות גרנדיוזי. סט אפ מינימלי בהתחלה עם קפטן קארטר ובלאק ווידוו כדי להכין את הקרקע לסוף, ומעבר לזה רק גיוס ויציאה למשימה (הגיוס האהוב עליי היה פארטי ת'ור, מסיבות ברורות).
הם אפילו לא ממש טרחו לעשות היכרות, ולחלוטין סמכו על הצופים שיזכרו את הבאקסטורי של כל דמות ורק ייהנו לראות אותן נלחמות ביחד על המסך. וזה השתלם, כי אלה היו סצנות אקשן ממש טובות! אנימציה מוצלחת, שימוש מקורי בכוחות של הדמויות ושילובים ביניהם, באנטר משעשע בין חברי הצוות. כל מה שצריך בקרוסאובר מספק.
אבל אם כבר הקרוסאובר, הרגשתי שהדמות של גאמורה לא הייתה ממש נחוצה. אני מבין שהיא נכתבה פנימה בשביל המקגאפין של הסטונס קראשר (והיי, אם רציתם להכניס דבר כזה, לא היה עדיף להקדיש פרק אנתולוגיה שלם ליקום שלה במקום הפרק השלישי המיותר לנרטיב?), אבל היא גם לא תרמה המון לצוות במהלך הלחימה וגם לא קיבלה מספיק סצנות לפתח את הדמות שלה. זה דווקא היה יכול להיות טייק מרענן על הדמות שקצת נגנב מאיתנו. אולי נקבל הרחבה עליה בעונה השנייה.
מבחינה עלילתית, אני מרוצה מהדרך שבה זה נכתב. כל אחד בקבוצה קיבל קצת זמן לתרום ולזרוח, בעיקר סטריינג' שדי סחב את הקבוצה על הגב המפלצתי שלו. ואם נתעלם מהשטויות של פאוור סקיילינג עקום לחלוטין, היה פה קרב די מספק. אולטרון היה נבל מוצלח מבחינת הנוכחות שלו, גם אם אני מרגיש שהוא קצת פוספס מבחינת הכתיבה. מי שלא פוספס זה קילמונגר – הבגידה האחרונה שלו הייתה צפויה, אבל מעניינת מהבחינה הפילוסופית יותר, ותאמה את הדמות שלו בלי להיות מגוחכת.
סך הכל מאוד נהניתי מהפינאלה, וביחד עם הפרק הקודם זה סיום הולם לאנתולוגיה. הם גם הצליחו לסיים במקום שחותם יפה את הסיפור של הווצ'ר ואת הפיתוח שהוא עבר, בעיקר אחרי שהתחיל כסיפור מסגרת גימיקי.
מעניין עבורי שהוא לא רק שבר את ההבטחה שלו, אלא גם שינה את הגישה: לא רק שבלאק ווידוו הועברה ליקום אחר, אלא גם קילמונגר עצמו נלקח מהיקום שלו כחלק מהתוכנית, ובכך השתנה היקום שלו משמעותית. הווצ'ר הבין עד כמה אכפת לו מהיקומים לא רק עבור ההישרדות האישית שלו או כבידור, אלא מתוך תחושת שייכות, או אפילו משפחתיות מסוימת, וזה מקום שונה לחלוטין מהאפאתיות הקרה כביכול שהתחלנו ממנה בפרק הראשון.
הסדרה הייתה מהנה סך הכל. היו עליות ומורדות, פרקים טובים יותר או פחות, אבל ככה זו כל סדרת אנתולוגיה. לפחות הם הצליחו לנחות כמו שצריך עם שני פרקי הסיום, גם אם בדיעבד חבל לי שלא היה קו מקשר ברור יותר בין כל הפרקים. אני חושב שהפרק הרביעי נשאר האהוב עליי והמוצלח ביותר מבחינתי, ואני מקווה שזה גם הכיוון שתיקח העונה השנייה. אחלה התחלה ליקום האנימציה שלהם, ואני כבר מצפה לראות דברים נוספים ממנו.
חבל לי באמת על הפרק של גאמורה, כי זה גם שילוב מעניין לראות אותה ואת סטארק משתפים פעולה, וזה גם קצת מוריד ממשמעות האיחוד אם אין לנו רקע על אחת הדמויות בכלל. אני מניח שזה לא נועד לקרות, לפחות לא העונה.
העיקר שטוני סוף סוף שרד פרק כלשהו.
שבמקום היו אמורים להיות עשרה פרקים, אבל גנזו אחד מהם כי הסתבר שהעלילה שלו דומה מדי למשהו שכבר תוכנן. ככה שכנראה היה פרק של שומרי הגלקסיה 3 שממנו הגיעו גאמורה וטוני-כלשהו.
אבל הזלזול ביכולות של פגי זה חלק מהדמות.
זה הבסיס של לא מעט מהסדרה. אי אפשר להכניס טיעונים פמיניסטים מורכבים לפה של דמויות משנות הארבעים.
ואו. איזה חרא של דבר
המאני גראב הכי בוטה ומחורבן שמארוול יכלו לחשוב עליו. זה לא וואט איף, זה וואט דה פאק
טוב, אחרי שאפשר להשוות בין פרק 1 לפרק 2,
ההבדל המשמעותי הוא שפרק 1 מתחיל בנקודת ההתפצלות וממשיך את העלילה באופן ישיר. פרק 2 מציג את נקודת ההתפצלות ואז מציג את התוצאות שלה עשרים שנה אחרי. במסגרת העלילה של פרק 1 – ואני מסכים שזה פוגע בפרק בפני עצמו – אנחנו לא רואים את ההשפעה ארוכת הטווח של הפיצול. כל מה שאנחנו יודעים זה שהוקאיי הוא עדיין נוקם ושלניק פיורי עדיין היה מפגש לא נעים עם גוס.
האם בהמשך הסדרה נראה איך נראה היקום של פרק 1? או שבסוף הסדרה לא יתייחסו לשאלות שנשארות פתוחות בסוף כל פרק וישאירו את השאלה "מה אם?" פתוחה לדימיון ולפאנפיקים? את זה נדע באוקטובר. אני חושב שהסדרה תהיה אנתולוגיה ובסוף נשאר עם הרבה שאלות.
לא כל כך הבנתי את הקשר לפרק 2.
לא דיברתי בכלל על פרק 2 שלפחות היתה לו אמירה מסויימת. אני לא בטוחה שאני מסכימה עם האמירה, אבל לפחות היתה שם אחת.
בפרק 1 עלו בעצם שתי שאלות
1. מה אם קפטן אמריקה היתה בעצם אישה – קפטן קרטר.
2. מה אם האוורד סטארק היה ממציא את חליפת האיירון מן בשנות ה40.
ול*שתי* השאלות האלה לא היתה תשובה מעניינת במיוחד.
עכשיו זה שלשאלה הראשונה אין תשובה מעניינת במיוחד זה באיזשהו מקום ניחא, כי פסדר, גיבורות על לא אמורות להיות כזה קונספט מהפכני גם ככה בימים אלה – אבל במקרה הזה לקרוא לפרק "קפטן קרטר" זה בעיקר נסיון לרכב על הגל הפמיניסטי אבל בלי לתת שום אמירה פמיניסטית משמעותית. שזה לגיטימי, פשוט ממש משעמם…
אבל לשאלה השנייה גם אין שום תשובה מעניינת, וזה מפתיע כי הייתי בטוחה שזה יהיה איזשהו סוג של גורם שמשנה את כללי המשחק בשלב זה של החיים, כי בכל זאת סטיב הקטן הוא עדיין גיבור על, ואיירון מן זה סוכ של כלי נשק שאין שום דבר שמשתווה לו באותה תקופה של החיים והנה גם זה לא משמעותי…
וזה קצת תחושה שהם ניסו לאחוז את המקל משני קצוותיו. מצד אחד קפטן קרטר (שידעו שיש לזה ביקוש) אבל לא השתמשו בזה כדי להגיד כלום, ומצד שני רעיון מגניב אבל שלא יכלו לתת לו יותר מדי השפעה כי אז היו אומרים להם שלקרוא לפרק קפטן קרטר זה עבודה בעיניים, כי זה בכלל לא המוקד של הפרק. אז במקום להרוויח גם וגם הרגשתי שאין לא זה ולא זה. וזה בעיקר הרגיש כמו בזבוז.
אני מסכים עם חלק מהביקורות, אבל לא ממש מבין את ההייט
מבחינתי היא די קלעה לציפיות שלי, אבל אני בהחלט חושב שמדובר בפרימיירה די חלשה סך הכל, ובבחירה לא טובה לפרק ראשון. הרי הסדרה מבטיחה יקומים מקבילים משונים ומופרעים – אבל מה שאנחנו מקבלים זה בערך את הסרט של קפטן אמריקה הראשון עם כמה שינויים מינוריים, שלא לגמרי מצדיקים את ההקדשה של פרק שלם להם או אפילו את פורמט האנימציה.
הrehash שעושים לאוונג'ר הראשון אולי נשמע נחמד על הנייר, אבל כשמעבירים את הסצנות בצורה כזו מזורזת זה מוותר על כל בניית הדמויות והעומק הרגשי שהיו בסרט ההוא (במידה מסוימת, גם כסרט מלא הוא לא היה מושלם). הבעיה בפרק בכלל היא הפייסינג, כי אולי אם היו נותנים לסצנות לנשום יותר ואפילו מוותרים על חלק מהאקשן, הדמויות היו מקבלות יותר נפח והייתי נהנה יותר מהפרק. בהיעדר איזה קונספט מופרך, יוצאים בסוף עם תוצר חביב אבל די סטנדרטי, שלא באמת מותח את הגבולות של הנרטיב ההוא או מצדיק את המעבר לאנימציה.
מבחינת האנימציה עצמה, היא בסדר. נראה לי שהתרגלתי לסגנון, וגם אם אני לא מת עליו, אני לא יכול להגיד שהוא מפריע. לפעמים הבעות הפנים לא בדיוק מעבירות את הרגש הנכון והאקשן יכול להיראות קצת מסורבל, אבל סך הכל זה לא נראה רע ומעניין מספיק ויזואלית. גם מבחינת הדיבוב והסאונדטראק, הכל עובד אבל לא יוצא מגדר הרגיל. אני כן יכול להגיד שלא ממש שמתי לב להבדלים בין השחקנים שחזרו לדבב ואלה החדשים, אז זו אולי נקודה לזכות הסדרה.
סך הכל היה פרק מהנה, אבל לא ספתח מוצלח לסדרה עצמה. יכול להיות שהניטפוקים האלה יפסיקו להיות משמעותיים כשהסדרה תעשה דברים הזויים יותר, אבל אם לשפוט על פי הפרק הזה, הבחירה לעבד מחדש סרטים ישנים היא לא הכיוון הנכון ואני מקווה שזה לא דבר שייצמדו אליו כמסגרת עלילתית.
בהקשר הזה, השימוש בקריינות להנגשה ו"הצופה" מהקומיקסים המקוריים זה רפרנס מוצלח, אבל אולי לא הדרך הנכונה להציג את העלילות האלה – זה מרגיש קצת כמו תירוץ להתחיל את הפרקים והייתי שמח אם היו מנסים לתת לזה יותר בשר, גם אם זה לא היה בקומיקסים. הרי סדרת טלוויזיה יכולה גם לעשות דברים אחרת.
ככה או ככה הסוכנת קארטר דמות די מאגניבה! מקווה שהפרקים הבאים יפתיעו לטובה.
מה אם
שאלה מעניינת, אם באמת כל מה אם זה יקום אחר הפרק די מיותר,
אבל מה אם כל הפרקים הם באותו יקום, ואז שינויים קטנים שהיו בפרק הזה הולכים לגדול בכל פרק,
זה מסביר גם למה לא נתחילו עם פרק אחר.
זה יהיה מאכזב אם כל הסדרה מתרחשת ביקום אחד
כי אז בעצם יש לנו שני יקומים – הMCU ויקום המראה של הMCU. אין כאן מולטיוורס וכל מה שהתרחש בלוקי היה מיותר.
מצד שני, אם הצופה רואה את כל המולטיוורס וגם יכול לזהות את נקודות ההתפצלות, הוא יהיה כלי משמעותי מול קאנג.
עקרונית, הסדרה נמצאת בטיימליין של הMCU לפני וונדהוויז'ן, אז היא לא אמורה להיות רלוונטית ללוקי כנראה
(ל"ת)
אני אהיה מופתע אם "מה אם" תהיה רלוונטית לשאר הMCU
כלומר, המחשבה שלי הייתה קודם שמדובר פשוט בתצוגת תכלית של מה נכלל בתוך הקונספט של מולטיוורס, ואז נגיע למולטיוורס המרכזי עם דוקטור סטריינג'.
דווקא במקרה של הסדרה הזאת, הייתי שמח שהיא תהיה מנותקת מהעלילה של הMCU.
והשאלה החדשה הקבועה:
תהיה ביקורת מתגלגלת?
כנראה שלא
(ל"ת)
לא נראה שיש צורך, זאת אנתולוגיה.
(ל"ת)
אני לא בטוח שיש צורך בביקורת מתגלגלת רק לסדרות עם עלילה רציפה
כלומר, בחו"ל יש לא מעט סיטקומים (שגם בהם העלילה לא זזה) עם ביקורות קבועות כל שבוע. עיקר ההתנגדות כרגע היא שנראה לי שזה קצת יותר מדי מארוול, ובייחוד למוצר שנראה קצת "מהשורה השנייה".
כשכל כך הרבה שחקנים מקוריים מדבבים את הדמות שלהם,
דווקא השניים שלא עשו את זה – ובשביל חצי סצינה או בסך הכל משפט אחד, ואלו שחקנים שעדיין נמצאים בחוזה – צורם.
פרק 2
הטוויסט על Who.gif היה נהדר
שזה... בדיוק מה שאמרתי?
(ל"ת)
מה שלא אהבתי בסדרה זה שהכל רץ מהר מדיי. יש בעיה, שתי אגרופים ןהכל נפתר. אין זמן להרהורים או למחשבות. הדיאולוגים גם כן מהירים ולנו נותנים זמן להזדהות או להתלבטות.
אמנם זו מסגרת של כחצי שעה לפרק ואין זמן להכל, וזה אנימציה שהכל יכולה להיות, ולכן אין להתםלא מהמהירות שבה הרעים מתים, אבל בסופו של דבר רציתי קצת יותר חקירה ופחות 'הוא עשה אפצ'י דקה קודם ולכן הכל השתנה'.
מה שאני חושב שהסדרה הזאת היא סוג של הימור. מארוול הולכים להציג גיבורים חדשים, והם לא יודעים האם הקהל יתלהב עליהם או לא. ולכן, תמיד ישיאירו לנו את הגיבורים המוכרים במלוטיוורס כך שלעת צרה יחזירו לנו את הסוכנת קרטר מבלי שנתהה יותר מדי.
ולצורך כך הם מסבירים לנו בסדרת אנימציה קצרה מאיפה מגיעים הגיבורים הישנים חזרה למסך ונותנים לנו לקוות שאולי יביאו לנו את הסוכן דיק חזרה למסך…
הפרק השלישי: לא טוב כמו הפרק השני, לא נורא כמו הפרק הראשון
מורגשת מאוד חולשת העובדה שהפרקים הם חצי שעה, כי היו כאן דברים שהיו עובדים טוב יותר אם היה ניתן לפתח אותם, אבל הם לא, אז זה לא.
עוד דבר שמורגש פה, ומעלה חשש רציני לקראת פרק הזומבים שנרמז, היא חוסר היכולת להציג ממש דברים אפלים ומטרידים. הרי פרק 3 הוא בעצם מעין סלאשר, אבל גרסת PG של סלאשר שכזה. זה… חלש. ובכלל, חוסר היכולת של הסדרה ללכת באמת למקומות "רעים" מורגש, ולא לטובה. לא יודע אם זה דיסני או מארוול או יוצרי הסדרה, אבל החשיבות שתמיד בכל דבר יש גם דברים טובים נהיה קצת מגוחך.
תקשיב, אם זה סלאשר הוא לפחות יכול ליהנות מבינוניות
אם הוא סיפור בלשי, אז הוא, ובכן, פשוט זוועה.
אני חושב שהסדרה הזו יותר מכוונת לילדים
כמו סדרות האנמיצה של ספיידרמן או הנוקמים בערוץ דיסני
ופחות לוקי שכיוון לכל המשפחה ( ואפילו יותר לבוגרים)
אם כבר, ההיפך
מה אם הציגה בסרט השלישי תסריט אפל הרבה יותר מכל מה שהלך ב"לוקי". אולי פחות מורכב, אבל בהחלט כזה שכשחושבים אליו הוא יותר מטריד. לא שזה משנה, כמובן – כל הסרטים והסדרות של מארוול מותאמים לילדים (גם אם לא מכוונים), ועל כן יש להם איזשהי מגבלה של כמה ניסיוניים, אפלים ומעמיקים הם באמת יכולים להיות.
השאלה אם הוא עובר ״מעל הראש ״ לילדים
את הפרק הזה לא ראיתי עדיין
יכול להיות שאתה צודק
היא נראתה לי גם מבחינת אנימיצה וגם מבחינת קונספט יותר פשוט נגיד את ככה
אבל מי אני שיקבע
ההערה שלך בסוף לא ברורה
אלא אם התכוונת לענק הירוק מ2008, ואז – ודאי שזה חלק מהיקום הקולנועי. גנרל רוס הגיע משם.
כן, לא בטוח למה כתבתי 2003
רוס עד עכשיו היה האספקט היחיד מהסרט ההוא שנעשה בו שימוש, וגם הוא לא באמת מתנהג כאילו חווה את אירועי הסרט ההוא. הבת שלו לא מוזכרת ביקום הסינמטי כלל כמובן. אני חושב שזו הפעם הראשונה שגם נאמר במפורש שהסרט ההוא התרחש באותו השבוע שבו "איירון מן 2" ו"ת'ור" התרחשו, לא?
ובכל מקרה, היה טיפה מוזר לראות את הדמות של באנר משחזרת את האירועים ההם. מהדברים שאפשר רק בסדרת אנימציה.
וכמובן, יש גם את האפטר קרדיטס של הסרט עצמו
(כלומר הענק הירוק, לא איירון מן).
מה שמעניין זה שלענק הירוק אין סצינת אפטר קרדיטס
הסצינה המדוברת מופיעה לפני תחילת הקרדיטים אבל מאוד מרגישה כמו סצינת אחרי כתוביות כי היא מנותקת מהסיום שבא שנייה לפני, מה שגורם לבלבול.
לדעתי, אגב, היא באמת הייתה צריכה להופיע לאחר הקרדיטים, אבל כנראה שבשלב המוקדם הזה במארוול עדיין לא היו בטוחים לגבי סצינות פוסט קרדיטים והאם הקהל באמת ישאר לכל אורך הכתוביות (כמובן שיכול להיות שמדובר בדרישה של יוניברסל, שזה הסרט היחיד ביקום של מארוול שהופץ על ידם).
וואו, תודה על האזכורים!
יצאתי מעריץ בלאי. אבל לפחות בעשור האחרון אבל לא ממש נגעו בסרט הזה, אז מעניין למצוא את זה בפרק של סדרת אנימציה מכל המקומות. מצפה לראות מה יעשו עם אבומיניישן בשאנג צ'י!
(שום דבר מעניין במיוחד)
(ל"ת)
):
(ל"ת)
סידרה חלשה מאוד
להבדיל מכל מה שמארוול עשו עד היום, זה פשוט ביזיון,
כל כך הרבה הערות
מרגישים כל כך שהכל דחוססס כל כך הרבה דברים לא הגיונייםםםם
יכלתי לחשוב על 100 דרכים שאנק פים ינקום בניק פיורי
מה הקשר להרוג את כל האוונג'רס ????
אין פה בכלל היגיון איך ידעת מי מהם ולמה בכלל למה לא להתנקם ישר בניק או בעוזר שלו ?
תור נהרג כל כך בקלווות
ושוב מה ההגיון פהה בכלל ??
ואפילו לא מספרים למה הוא עושה את זה, בגלל שהופ נהרגה במשימה של שילד מה הקשר להרוג את כל האוורנג'ס ?
והדבר הכי הכיייייי צועק לשמיייםםםם
האופן שבו הפרקים עשויים פשוט צורמים שזה דחוס, לא מובן, אני עד עכשיו לא הבנתי כלום מה רוצים ממני
שזה אופטימי
כי הסדרות הקודמות נראו טוב מאד בהתחלה ואז איבדו כח לקראת הסוף.
אולי עכשיו הסדרה תתחיל לתפוס קצב חיובי.
נראה לי שאני פשוט לא סובלת את הסדרה הזו.
גם כשהסיפור טיפה יותר סביר, האנימציה פשוט מכוערת טילים בעיניי. ומשחק הקול של בערך כולם ברצפה (קלארק גרג ניסה קצת), שלא לדבר על המקרים שבהם מאד מאד ברור שמישהו דפק להם ברז.
לא רואה את עצמי נהנית מאף סיפור בתנאים האלה.
משהו פשוט לא מתחבר לי בסדרה הזו
וזה לא קשור לעובדה "שאין שום סיכונים"
בזמנו ראיתי את הסדרה Love Death And Robots וכל פרק עמד בפני עצמו ועדיין בחלק מהפעמים היה איכפת לי מהדמויות, מהעלילה או סתם מהמיסתורין.
פה זה פשוט סתם. אין לי הסבר לתפלות הזו. אבל היעדר איכפתיות בהחלט מורגש.
כן, חד משמעית, כל מילה
אני לא יודע אם ההחלטה לשים אותו עכשיו זה למשוך את הצופים שהתנדנדו, אבל זה בהחלט פשוט לחלוטין הסיבה שסדרה כזאת צריכה להתקיים, וכל האלמנטים שהפריעו בפרקים הקודמים (תחושת הזריזות והדחיסות, הפחד מללכת למקומות אפלים, משחק הקול החלש) נדחקו הצידה ויצרו פשוט פרק… מושלם? אם לא מושלם, אז קרוב לזה – האנימציה עדיין קצת מעצבנת אולי.
בהחלט
תחילת הפרק הייתה מאד דומה לסרט הקצר שהכירו לי כאן, Exit Strategy, ואז הוא לוקח את הרעיון המוצלח ומתחיל למארוול אותו. השימוש באנימציה הופך ליתרון, העלילה נראית כמו משהו ששייך לMCU ולא כמו דראפט שנשאר על חדר העריכה, והצופה סוף סוף מקבל משמעות אמיתית חוץ מווייס-אובר ומפוטו-בומבים.
בקיצור, זה היה הפרק הראשון שנראה ממש כמו פרק של סדרת טלוויזיה ולא כמו חצי שעה של "מה אם".
ולא רק זה
זאת אמנם נקודה קטנה, אבל הדיבוב על ידי הקאסט המקורי השלם נותן לפרק הרגשה של… לא חלטורה.
אני מסכים שהדיבוב נותן תחושה יוקרתית יותר להסדרה,
אבל בכל הפרקים המשחק לרוב נשמע לי עצי ומזוייף. אני לא יודע אם להאשים את הבימוי, או שזו פשוט העובדה ששחקנים טובים הם לא בהכרח מדבבים טובים.
אני מוצא את עצמי מתפלא כל פרק מחדש על זה שהקולות ששמעתי הם באמת השחקנים המקוריים, ולא חקיינים זולים יותר.
בקשר לאנימציה
לדעתי, האנימציה בפרק האחרון היא החלשה ביותר מבין אלו שהיו עד כה; במיוחד אחרי הפרק השלישי שהיה מבחינתי הטוב ביותר.
זה... לא נאמר ב*התחלה*
בתחילת הפרק רק נאמר "מה אם החלטה אחת תביא לתוצאות מוזרות". המשפט שאת מצטטת נאמר ב*סוף* הפרק.
רגע, ומה אם (קיאנו.גפג)
הסדרה הזאת היא כולה "מה אם הMCU לא היה מוצלח", או באופן פשוט יותר "מה אם לא היה קווין פייגי"?
אני לא חושב שהבעיה היא השאלות
כמו הטיפול המזורז והלא מספיק איכותי של התשובות (ברובן).
בעצם
בסדרה הזאת לוקחים עלילה של סרט ודוחסים אותה לחצי שעה. אז כן, יש הרבה אקספוזיציה שאפשר להוריד, כי הדמויות עצמן מוכרות, אבל זה עדיין דחיסה.
כן. לכן הפרק הרביעי הכי טוב (לטעמי וכו')
הוא קטן (כמה שפרק שכזה יכול להיות קטן). הוא לא מזגזג בין דמויות, בין עלילות, לא רץ, ולא כלום – הוא מתאר סיפור, רגע אחר רגע, כשכל רגע פוגע.
אגב, ענייני הפרק החמישי ספציפית מציקים לי מאוד כי נראה מאוד שהם רצו שיהיה זומבים בכל מקום, אבל לא חשבו על… ובכן, איך כל זה אמור לקרות. "הנוקמים האנושיים הפכו לזומבים ואז כולם" זה… ובכן, לא הגיוני. למה איירון מן הוריד את החליפה שלו? מי הלך ונשך אנשים בצד השני של העולם? הפרק כאילו קורץ לסדרת הקומיקס של זה, אבל סדרת הקומיקס משתמשת בכל היקום של מארוול, וזה משמעותי, כי יש לך גיבורים כמו מיסטיק וקוויקסילבר – שמהותיים להפצת הוירוס בכל העולם.
ובסדר, נו, זומבים זה לא הגיוני, ובכל זאת יש משהו בקפיצה הזאת שמרגיש בעיקר כמו בזבוז של הקונספט שהיה יכול לעבוד טוב יותר במקום אחר בזמן אחר.
הבעיה היא שאני לא צריך סיבה מאוד טובה
וגם אני רוצה לראות "הנוקמים, אבל זומבים" – אבל בשביל שזה יעבוד זה צריך לכל הפחות הגיון עקבי סביר, וכאן לא היה (הרבה) מזה.
עוד פרק סתמי למדי
למעט הפרמיס הבסיסי המסקרן, שוב קיבלנו פרק דחוס, שלא באמת מצליח לספר סיפור מעניין או לפתח דמויות. גם רמת האנימציה הולכת ומתדרדרת לטעמי.
בינתיים הסדרה הזאת היא בעיקר meh אם
טכנית הוא אמר "AV Club"
ובניסיון למצוא אתר דומה בארץ, פירגנו לנו בתרגום הפיראטי-משהו לפרק.
(אציין שיש מחלוקת כלשהי האם מדובר על האתר באמת או המועדון בתיכון שפיטר נמצא בו).
אבל כן, זה מגניב
אני חושב שבשלב הזה של העונה
די ברור שהסדרה לא מאד מתעניינת בלסגור עלילות, ולא בגלל שבסוף מתוכנן פרק סגירה שלם, אלא פשוט מכיוון שהסדרה רוצה לחקור רעיון אחד ולא מה שקורה אחר כך.
אז במקרה מארוול בדיוק הוציא טריילר אמצע עונה
https://www.slashfilm.com/603604/marvels-what-if-mid-season-trailer-teases-madness-in-the-multiverse/
ממה שאני מבין, נראה שיש פרק שמוקדש לתור
ונראה שפרק הסיום איכשהו מאחד את כל הגיבורים מהפרקים הקודמים, או משהו. אולי אפילו פרק כפול? אני לא בטוח מה עוד נשאר משלל הטיזרים שלא ראינו משהו מהם.
פרק 6 היה ממש מתיש
את דעתי על הבינוניות המרגיזה של הסדרה כבר הבעתי, אבל פרק 6 היה הראשון במהלכו הצצתי בשעון, תוך תקווה שהוא קרוב לסיום.
אני בדיוק באותה התחושה
מתחילה לגלוש בפייסבוק ובעין הדג כשאני בגדול רבע מקשיבה למה שקורה כדי שאולי יקלט אם קורה משהו חשוב.
הסדרה הזו טובה כשהיא משחקת ברגשות שלנו
ולכן , פרק שחוקרדמות אהובה במצבים שבירים, או נוגע ברגעים מכוננים בחייהם – יוצר זרם של התרגשות נוסטלגית.
היה מגניב לראות את תאנוס הזומבי מחזיק בכפפה, לשבור את ליבו של ד"ר סטריינג' היהיר ולראות לאן זה ייקח אותו, לראות את המנהיגות של פיורי ללא הנוקמים, להגשים ללוקי את חלום הכיבוש, ואפילו קצת לתת לטצ'אלה להפגין את המלכותיות שלו.
אבל כשדמות חדשה מחזיקה במגן של קפטן אמריקה, ועושה בדיוק כמוהו, זו חזרה על הטעות של הפלקון וחייל החורף. לא המגן ולא הסרום הפכו את סטיבן רוג'רס למי שהוא.
קילמונגר היה מאנייק ונשאר מאנייק, מה חדש? וטוני סטארק בתקופה הלא-אפויה שלו, נלחם עם המכשור המיושן – מרגיש כמו חזרה לאיירון מן 1.
ואגב, הצופה אומר בפרק 3 "אני מאמין שביקום הזה, כמו בכל יקום אחר, התקווה לעולם לא מתה". מאז הוא צופה רק ביקומים הרוסים
פרק 7
היה הפרק הכי פחות מתיימר והכי לא לוקח את עצמו ברצינות של הסדרה. אפילו השאלה מה אם בתחילתו לא באמת הייתה משמעותית לתוכן הפרק.
התוצאה היא כנראה הפרק הכי מהנה בסדרה עד כה ובטח הכי מצחיק.
חוש ההומור שלי ושל הסדרה מאוד שונה
ובכך אני מתכוון שכל ההומור בסדרה (לא רק כאן) מעלה עובש בעיניי ושפרק שלם שמוקדש ל"חחח" פשוט… בזבוז זמן בעיניי. זה אפילו לא עניין של "קונספט מעניין חבל שלא עשיתם איתו שום דבר" כמו של "אתם לא יודעים איך בדיחות עובדות באנימציה".
טוב, זה היה פרק כיפי.
זה מראה כמה כיף היה חסר בסדרה, וגם כמה הדמות של תור איבדה ברגע שנטלי פורטמן הפסיקה להשתתף בסרטים.
ולגבי הסוף, אנחנו כבר בפרק 7 ועוד לא הראו שכל ה"ועכשיו עוד מה אם קטן" האלו מתחברים. אז אני לא מחזיק אצבעות שנדע מה קרה שם.
מה אם
אפשר לבקש פרק על לוקי התנין? על ת'ור הצפרדע? בייבי אוונג'רס? לא יודע מה.
פתאום קלטתי שהסדרה בוחרת לשאול 'מה אם'ים שמאוד דומים לסרטים (לא בטעות כמובן. כל הנאומים של הווצ'ר על נקודות מפנה קטנות), אבל שבעצם יש אפשרות לקונספט שונה לחלוטין – סיפורים שונים במאה שמונים מעלות ממה שקורה ביקום ה'רגיל'. (יכול להיות ששמעתי שהיוצרים חשבו על פרק בו יופיעו ג'דיי? לא זוכר כבר)
אז אני מבין שזה לא הכיוון של העונה הזו, אבל 'מה אם' נקבל עונה שנייה שתלך לשם? בבקשה?
לא אפוי
אז עבר מספיק מהעונה בשביל לתת הזדמנות שנייה ושלישית ורביעית, והמסקנה שאני חוזרת אליה כל פעם מחדש זה שאנחנו מקבלים פה משהו לא ממש אפוי.
התחושה שאני מקבלת מהסדרה זה את אותה התחושה שקיבלתי מהעונה הראשונה של אבודים. התחושה שיש שם כמה כותבים שזורקים רעיונות של "איזה מגניב יהיה אם X" אבל לא טורחים באמת לכתוב את העלילה שמצדיקה את ה X הזה. וזה מתסכל כי זה היה יכול להיות ממש מגניב אם היו מתייחסים לזה ברצינות. לחלק מהרעיונות שם יש פוטנציאל, אבל הם לא טרחו לשבת ולחשוב עליו עד הסוף. על העונה השנייה של אבודים כבר ויתרתי. מארוול יצטרכו לתת לי סיבה ממש טובה להמשיך איתם לעונה הבאה (בהנחה שמתוכננת כזו, כי בואו נהיה כנים, אין להם סיבה לא, זה לא שהם טורחים להשקיע כספים בהפקה, הם מממנים את זה בעודף שפייגי מוצא בכריות של הספה שלו).
חוץ מזה האנימציה והדיבובים יוצרים לי תחושה של uncanny vally. הדמויות המצויירות לא מספיק דומות לשחקנים בשביל שהקולות יסתדרו לי עם הפרצופים. אם זה אותו השחקן – אז בבקשה תציירו אותו שיראה כמוהו. אני לא יודעת מי זו הדמות הגנרית הזו שאמורה לייצג את ברוס באנר אבל מארק רופאלו זה לא.
דווקא מארק ראפלו היה די דומה בפרקים שלו לדעתי,
אבל בפרק האחרון לדוגמה ג'יין ופריגה נראו גנריות להחריד.
ממש רציתי להסכים עם מה שנאמר פה
אבל העונה הראשונה של אבודים הייתה כיף גדול
מסכימה
העונה הראשונה של אבודים היתה כיף גדול, רק שזה היה כיף חסר תוחלת. זה מה שהפך את זה לכל כך מתסכל…עשו דברים כי מגניב לעשות אותם, אבל לא באמת היה להם פתרון מספק בסוף. לא בסוף העונה הראשונה, לא בסוף העונה השלישית שכביכול תוכננה להיות סיום הסיפור, ולא בסוף העונה השישית שהצליחה בקושי לסגור שאלה ורבע שנפתחו בעונה החמישית, וגם שם זה היה פתרון סופר מאכזב. (אני לא צפיתי, אבל בעלי צפה כך שאני מכירה את קווי העלילה בכלליות…)
מגניב לשם המגניב זה אחלה, אבל זה לא מחזיק לאורך זמן.
טוב, אני חושב שמתישהו איפשהו אמרתי את דעתי המורחבת על "אבודים"
אבל מבחינתי זה היה פחות חסר תוחלת משאת מתארת את זה – אבל בעיקר, פשוט לו "מה אם" הייתה כיף גדול כמו ש"אבודים" הייתה, הייתי ממש נהנה ממנה לכל אורכה. אבל התחושה היא שהיא לא אפויה לא רק מבחינת "לא חשבו על הקונספט עד הסוף" אלא שגם את חצאי הקונספט לא מצליחים (לרוב) להגשים בצורה שהיא יותר מ"ממש כאב לי לראות את החצי שעה הזאת". עד כה היו שני פרקים שבאמת אהבתי (טצ'אלה וד"ר סטריינג') וכל השאר הרגישו לי פשוט פחות מדי.
יש מצב שהם מכוונים בסדרה הזו
לאוכלוסייה יותר צעירה, מזכיר לי אנימות שהדגש בהם היה יותר מפלצות ופחות עומק
בואו לדיסני פלוס! ממש כיף פה!
האם זה ייתכן? האם זה אפשרי?
האם פרק אחד לפני סוף הסדרה/עונה, אשכרה קיבלנו התקדמות עלילתית וקישורים בין פרקים שונים?
כן, אבל זה מה שהוא רצה מלכתחילה ומראש
הוא רצה את הכפפה בשביל שיוכל למחוק חצי מהחיים ביקום בנקישת אצבע, הוא כבר עשה את זה קודם בכוכבים ספציפיים.
אפשר הסבר
על המשפט עם קפטן אמריקה וספיידרמן?
ניסיתי להבין למה זה לא אמור להיות אפשרי ולא הבנתי. סליחה 😬
קפטן אמריקה הוא איש מאד חזק ומהיר, וחכם גם, וחתיך, אבל עדיין איש
ספיידרמן הוא גיבור על עם יכולות על אנושיות. זה לא כוחות.
תודה
א. דווקא ספיידרמן? מעניין. כי דווקא אותו – אם אתה חזק ומהיר וחכם וחתיך כתער (וגם קיבלת סירום על אנושי) – נראה לי אפשרי לנצח.
מה שאתה אומר נשמע יותר בעייתי עם דמויות בעלות כוחות על-טבעיים כמו סטריינג', ויז'ן, ומכשפת השני.
ב. זו בעצם הבעיה הידועה של סופרמן בפנים שונות. הוא חזק מדי, וברור שבמציאות לא היה מה לספר – הוא פשוט היה מצליח לעשות כל מה שבא לו. אבל זה משעמם. אז מסספנדים טיפה למען המכות כדי לקבל מלחמת האזרחים (או, אם היית ילד רע, BvS)
דמות חזקה זה משעמם?
סיפורים שבנויים סביב כוחות וקרבות מתאימים את היכולות של הנבלים לאלו של הגיבורים, סיפורים טובים מתעמקים בדמויות ובונים על הדרמה, כך או כך מידת הכוח של הגיבור/ה לא משנה לטוב או לרע.
שאלה מספר אחת שצועקת לאוויר
שאלה מספר אחת שצועקת לאוויר בדיוק איך זה הגיוני שאבני האינסוף עובדים מחוץ ליקום שממנו הם הופיעו ?? איךךך
הרי בלוקי ראינו כמה הם חסרי משמעות נגיד בTVA
אז איך הם משפיעות נגיד על היקום של הוואצ'ר שכאילו הוא מעל היקומים והוא צופה
איך זה הגיוני ??
ברגע שאולטרון פוגש את הוואצר ועוד נלחם איתו כאילו הוא סתם דמות זה מרגיש שהם באותו יקום באותו ציר זמן
'סוף המשחק' הוא לא בהכרח ראיה
כי הם לא נסעו ליקום *אחר*, הם נסעו לאותו היקום בעבר. אני גם לא משוכנע ש"קווי זמן מקבילים" ו"יקומים" הם בהכרח זהים.
ולא אמרתי שזה נאמר היכנשהו, זה פשוט היגיון שלי – וונג מסביר ב'מלחמת האינסוף' שהאבנים נוצרו ברגע של המפץ הגדול, כלומר הכוח שלהם עובד כי הם חלק ממשהו שיצר את העולם כולו. סביר שאם הם ביקום אחר, אין להם כח שם כי הם לא קשורים לעולם שנוצר שם.
מצד שני,
במפץ הגדול לא היה מולטיוורס. עוד לא קרה שום דבר שיפצל את היקומים. ולכן, בעצם, אבני האינסוף *זהות* בכל היקומים, כי בכולם הן היו שם מההתחלה.
כבר אמרתי שפיצול יקומים לא בהכרח קשור לשינויים בזמן
(ל"ת)
למה שלא יעבדו?
אם אבן הזמן משפיעה על הזמן, למה שהיא לא תעבוד ביקומים בהם הזמן מתנהג אותו דבר? מה שראינו בסדרה הם יקומים שבהם ההבדלים הם היסטוריים, לא פיזיים ולא מטאפיזיים.
הסדרה אמרה שהאבנים שונות מיקום ליקום, לא אני
עובדה שהמגריסה לא עבדה על האבנים של אולטרון.
כמובן שהסדרה האחת של מארוול שהייתה בלגן די גדול
והכי מאכזבת עד כה – היא זאת עם הסיום הכי טוב מכל הסדרות עד כה.
(יש סצנה באמצע הכתוביות)
וואלה, מארוול באמת לא יודעים לעשות גם התחלה טובה וגם סוף טוב ביחד.
(ל"ת)
לפני שהתחילה הסדרה קראתי
שבמקום היו אמורים להיות עשרה פרקים, אבל גנזו אחד מהם כי הסתבר שהעלילה שלו דומה מדי למשהו שכבר תוכנן. ככה שכנראה היה פרק של שומרי הגלקסיה 3 שממנו הגיעו גאמורה וטוני-כלשהו.