פרק קטן ומעניין ששמתי לב אליו בפרק האחרוןAldo raineב-28/10/2019 16:41
פרק קטן ומעניין ששמתי לב אליו בפרק האחרון
Aldo raine
פורסם אוקטובר 28, 2019 ב 16:41
בסוף הפרק שמתי לב שלאנג'לה יש קעקוע על היד ובו כתובה מילה בעברית. אמנם באמת יכול להיות שהקעקוע הוא של השחקנית ולא של הדמות ואז אין לו שום משמעות, אבל יכול להיות שהקעקוע הוא של הדמות בסדרה והוא קשור אליה ואז, ובכן, גם אין לו שום משמעות, שכן המילה הכתובה היא: "העע".
לשים ככה את דוקטור מנהטן מגיע לכדור הארץ בטריילרים נראה לי ספויילר רציני.
Aldo raine
פורסם נובמבר 5, 2019 ב 1:24
אנחנו כבר 3 פרקים לתוך הסדרה ואין שום זכר לקשר בין דוקטור מנהטן לכדוה"א. אם זה יהיה בסופו של דבר השיא של העונה הראשונה (מה שנראה הגיוני נכון לעכשיו) אז לשים אותו בטריילרים ככה זה פשע רציני. גם אם הוא יופיע בפרק 4 זה מאוחר מדי והורס את ההפתעה. הם יכלו לעשות כמו עם לורי שלא אמרו עליה כלום בטריילרים.
ואם כבר, אציין שאני בינתיים נהנה מאוד מהסדרה. היא ממשיכה את הסיפור המקורי ומרחיבה את העולם בצורה מעניינת ומקורית, למרות שהרבה עדיין נמצא מתחת לפני שטח ולא לגמרי ברור, שזה חלק מההצטייניות של הסדרה – לסקרן אותך מספיק כדי שלא תוכל להפסיק לצפות בה.
ראיתי את הפרק הראשון והשני, רפרפתי על השלישי כי לא יכולתי יותר.
בעיקר בפרק הראשון, אבל לא רק, כך סצינה היא פשוט קלישאה שנעשתה טוב יותר במקום אחר.
בזבוז מטורף של קאסט ותקציב
.
שוטר עוצר מישהו בכביש חשוך? יורים בו.
הגיבורה כאילו עובדת במשהו טוב ורגוע? היא בעצם רמבו.
מפקד המשטרה עובר ערב כיפי עם חברים ואשתו אומרת לו לא לנהוג? רוצחים אותו בכביש (אני מופתע שהוא לא היה אמור לפרוש עוד שבועיים)
וכמובן שיש לו שלדים בארון.
גם התלייה מעץ בלינץ' הפוך היא הבחירה הכי נדושה וברורה בעולם.
וברור שהשוטרים יפשטו על "מחנה פליטים" של אנשים שלא עשו כלום.
בשם אלוהים, שאמאלאן כבר עשה את המאסטרמיינד שמנהל הכל מכיסא גלגלים.
מי לעזאזל החליט לקחת השראה מהבמאי של אוואטר??
במיוחד הרג אותי הקטע של המפקד הנאצי שמנסח את המסמך. אם אני אראה עוד נאצי אחד שלוקח בחורה יפה לחדר, שומע מוזיקה קלאסית ומסביר לאמריקאי שהגרמנים הם לא ברברים אני לא אחראי למעשי.
והמסתורין כלכך רדוד…
במקום לבנות עולם עמוק, פשוט זורקים עליך אוסף דברים מפתיעים:
דיונונים מהשמיים, אוטו שנאסף לאוויר, מחזה שבו השחקן מת.
זה לא בניית עולם, זו עצלנות נטו.
לא עוזר גם שחצי מהשיחות פשוט לא ברורות. כולם מדברים בחצאי משפטיל ורמזים במקום פשוט להגיד מה שיש להם להגיד.
מקווה שבין השורות הצלחתי להעביר שלא כלכך אהבתי את הסדרה.
מצד אחד, הפרק השלישי היה פשוט מענג: בימוי, צילום, משחק, עיצוב, בניית עולם ודמויות – הכל היה מושלם. הסדרה טירגטה אותי לגמרי, אין ספק.
מצד שני, זה כבר פרק שלישי שהוא בעצם פרולוג. אם הסדרה הזו מתוכננת להיות בת, לא יודע, ארבע עונות, אז בסדר, טוב שהם לוקחים את הזמן. אבל יש גם סיכוי סביר שלינדלוף מסתמך על היכולת (הפנומנלית שלו) ליצירת מתח והסתרת מידע כדי למתוח ולמשוך תעלומות בצורה שמרגישה אינטליגנטית ומלאת עומק אבל, ברגע שתהיה חשיפה, תתברר כבנאלית או (גרוע מכך) לא הגיונית, כמו סרט אימה שעובד רק כל עוד לא רואים את המפלצת.
הוא עושה כאן את מה שעשה טוב גם בנותרים, שכללה פתרון נאה לרוב התעלומות, אבל הקטע היה המסע של הדמויות. וכמה אהבה יש לדמויות כאן, אינסוף שכבות ופירורים שמאכילים אותך – וזה תענוג לאסוף עוד פרט מהפאזל.
אני לא אתפלא אם הוא מכוון לארק של 3 עונות כמו עם הנותרים. זאת בפירוש לא מיני סדרה, לא כשיש את HBO MAX שעולה באביב.
בהחלט נראה שהוא הולך לכיוון של הנותרים, יותר משהסדרה רומזת עד כה שכל הנ"ל יופיעו בשלב מסויים, היא עוסקת באנשים שחשים בחסרונם, עם כל המסביב הספק מיסטי, ספק קשור, ספק מקרי. בעצם היא שואבת קצת יותר מידי נרטיבים מהרעיונות של הנותרים.
אני מקווה שזה לא הנותרים בגרסת העולם הקומיקסי, ואני מקווה שזה לא ילך מספיק לידם כדי להביא צופים, ואז יברח אל הלא מוסבר ולא טוב.
תאכלס אני מבינה את חשש הקהל, מדובר במפיק שהרבה יותר בטוח לראות את היצירות שלו כשהשידור נגמר וברור שהקהל עדיין ממליץ.
כלומר, כן, אחרי שלושה פרקים, שליש עונה, אנחנו עדיין נמצאים באקספוזיציה. אבל זה כל מה שזה – אקספוזיציה, אחרי שלושה פרקים אני לא מרגיש שנבנית תעלומה שלא נקבל עליה תשובה, אלא שיש חלקים בעלילה שעדיין נחשפים (בעיקר כל מה שקשור לשני הזקנים). ההרגשה שלי היא שלינדלוף לא בונה מתח ומסתיר מידע רק בשביל לבנות מתח ולהסתיר מידע – ושאם הוא מעלה שאלה, הוא הולך לענות עליה בפרק הבא. כותרת עיתון בפרק הראשון התגלתה כשגויה בשלישי – אפילו צ'כוב היה אומר שזה מספיק מהיר.
הם לקחו את חומר המקור, שינו אותו בצורה מאוד דרסטית והצליחו ליצור משהו מדהים, שלמרות כל השינויים, משתלב בצורה מושלמת עם המקור ורק מוסיף לו עוד עומק כתוב היטב לlore. אלן מור ככל הנראה לא התכוון לזה, אבל נראה לי שגם הוא יודה שמה שהם עשו עם היצירה שלו הוא לכל הפחות ראוי להערכה.
ובנוסף להכל, הבימוי והצילום והרעיונות הויזואלים מבריקים גם הם.
מצד אחד, זה הפרק הכי שאפתני של הסדרה עד כה, והבימוי שלו (בעיקר בחצי הראשון) נפלא. הוא גם מראה שלינדלוף יודע במה הסדרה עוסקת (יחסים בין גזעים, קולוניאליזם) ולא סתם מתקשקש.
מצד שני, אני ממש מוטרד מכמה לא סביר היה הסיפור של וויל. במקרה האדם הלבן הראשון שהוא רואה מבצע פשע הוא הכסף מאחורי המזימה הכי גדולה בניו יורק? השוטרים שנמצאים באותו הרגע בתחנה הם במקרה השותפים המרכזיים שלו למזימה? וטכנולוגיית ההפנוט הזו… זה מריח יותר מדי כמו מדע בקומיקס, לא כמו מדע בעולם של ווצ'מן. כן, יש שם טלפורטציה וטלפתיה, אבל זה הכל מוסבר מאוד ומשנה מאוד את העולם – ואת היכולת לשליטה אבסולוטית באנשים כמה אנשי קלאן הצליחו לגלות עוד בשנות ה-40 (איך?) ומאז לא עשו איתה כלום?
בהחלט יכול להיות שזה לא הסיפור האמיתי של ויל, אלא או חלק ממנו, או מניפולציה שהוא עשה לסיפור כשהוא המיר אותו לגלולות. בהחלט יכול להיות שעניין ההפנוט גדול יותר ויש מאחוריו רקע נוסף ועוד דברים שקרו איתו מאז שנות ה-40 ועד 2019. אבל אם יסתבר שכל העניין הוא כפשוטו זו הבעיה הכי גדולה באמינות של הסדרה עד כה.
מה שאנג'לה – ודרכה אנחנו – רואה זה את הזכרונות של וויל. הם אמנם הופקו באופן "מדעי", אבל אלו עדיין זכרונות – הם חשופים מאד להטיות ולעיוותים. אולי זה לא היה האדם הלבן הראשון שהוא עוצר, אלא בעצם כבר חצי שנה אחרי שהתחיל להסתובב ברחוב?
אני לא רואה סיבה למה שהסדרה בכלל תמשיך להתעסק עם העבר. לא בגלל שלינדלוף לא חייב לנו את זה – אלא בגלל שהמבנה של הסדרה הזאת, בניגוד למשל לאבודים, הוא דו שכבתי – יש עלילה לינארית ויש פלאשבקים שמסבירים את ההיסטוריה של מי שלוקח בה חלק. ראינו כל מה שצריך לדעת על העבר של ויל – ווואו, איזה מכה נהדרת זה היה – ועכשיו צריך לראות מה אנג'לה תעשה עם זה. כי מה שחשוב זה לא ההיסטוריה של HJ, אלא מה שSN תעשה עם הידיעה שהיא קשורה אליו. אני אתאכזב אם לינדלוף ימשיך לחטט בנושא הזה (כמו שאני מתחיל להרגיש שאני אתאכזב אם הוא יכניס את דוקטור מנהטן היכנשהו במהלך העונה, כי בינתיים הסיפור הזה הוא לא רלוונטי למנהטן. אפילו לא החלק שמתרחש בחלל).
אם צריך להתחיל להצדיק דברים שלא עובדים באמינות של הסדרה באמצעות השערות חיצוניות למה שנאמר בה, אנחנו בבעיה.
בינתיים לא הייתה אפילו נפילה אחת בתחום הזה, ובפרק הזה היו כמה וכמה, ולכן אני מקווה (ואפילו מניח) שזה מכוון. אם לא, זה לא טוב.
יש הסברים מדעיים לחידוד של זכרונות לכדי סיפור רציף, ובכל מקרה אנחנו רואים שזה לא זכרון כזה רציף כי אמא שלו נכנסת עם הפסנתר כל פעם שנכנסים לאירוע מכונן, יש קצת ערבוב (יפה) בין העבר להווה של הזכרונות ומצד שני בזמן שהוא מתארגן ליציאה לפעולה, רואים ברקע את אשתו בהריון, נושאת תינוק ואז כבר ילד עומד לצידו. בכלל קיצור תולדות הילד מבהיר כמה שהדברים לא קרו בבת אחת, כי הילד נשאר בדמות באותו הגודל, בו הם נפרדו בסופו של דבר.
המחקר בן ימינו תומך בכך שבפעולת ההזכרות אנחנו בונים מחדש את הפרטים בזכרון ומאחסנים את הזכרון המעובד וכניראה שלא את המקורי, כך שהערבוב והרציפות הגיוניים, ואם חלילה הסדרה תמשיך לעסוק בזכרון ולהסביר איך הוא התחבר יפה כל כך, היא תפגע באמינות.
טכנולוגית ההיפנוזה מטרידה. אפשר לחיות עם טכנולוגיות מוזרות שהתפתחו בציר הזמן המקביל לשלנו, אבל כאן מדובר בטכנולוגיה פרימיטיבית שהגיעה מוקדם מידי, מאנשים פשוטים יחסית והיא עד כדי כך יעילה?
אני גם לא מתה על התפיסה הקונספירטיבית שמוצגת שם, על ארגון על עם תנועה סודית ואג'נדת שליטה לא ברורה עד הסוף.
שתי הנקודות האלו באות בערך מאותם עולמות קומיקס, בקטע פחות טוב. הייתי מרגישה נח יותר אם היתה מוצגת (ולו ברמז) טכנולוגיה מפותחת יותר, משהו מפיתוחה של ליידי טרו, שיראה מבוסס קצת על האורות אבל גם חדשני ובלתי מוסבר. ממילא יש מלא טכנולוגיה זרה בסדרה.
אהבתי את הבעיטה החכמה בבטן הרכה של חובבי גיבורי העל, ביקום של הקומיקס וביקום שלנו, כשפתאום הסופרמן/גיבור העל הראשון הוא לא איזה איש לבן עם חוש מפותח לצדק לבן, אלא איש ממעמד מדוכא, שכועס על הכל ומשתמש באביזרי התליה לראשו כשהוא מבצע נקמה. במידה רבה זה גם תואם את ההגדרה ומגלם את הבעייתיות ברעיון של vigilante. בכלל יש בבחירה הזו הרבה רבדים מעניינים.
כמו הפעם ההיא (אני חושב שזה אפילו לפני שהוא עוצר את המצית) שרואים אותו יוצא מהדלת של תחנת המשטרה שנמצאת *באמצע הרחוב*, כאילו הייתה טארדיס. זה כשלעצמו כבר אמור להבהיר שלזכרון יש איכויות של חלום – כלומר לא בהכרח מדויק.
מעניין יהיה להשוות את הסיפור אוריג'ין ההיסטורי בפרק למה שמתואר בספר. לינדלוף הראה מספיק שאפשר לסמוך עליו שידאג להתאמה.
יש הבדל בין לומר שלזכרון יש איכות של חלום – הפרק מלא ברמזים ויזואלים לזה מהרגע הראשון ועד לאחרון – לבין לומר שהוא שקרי (או סובייקטיבי) לחלוטין. יכול להיות שלינדלוף משחק כאן עם המוסכמה שפלשבק מספר את האמת, אבל זו עדיין מוסכמה.
אני מאמין שיהיה בסדר, אבל עדיין, אני קצת מודאג.
הוא בהחלט סובייקטיבי, ולכן הוא קופץ בין אירועים ומשלב מקומות טיפה אחרת מאיך שהם באמת (הדלת בהחלט באמצע הרחוב, יש קיצורי דרכים ויש גם קפיצות בין אפיזודות)
לא יודעת אם אתה מכיר, אבל לנושא של זכרון סובייקטיבי, שמעתי כמה פעמים את פרופ' ידין דודאי, הוא איש מאוד מעניין עם מחקר סופר מעניין. במידה לא מעטה הוא טוען שזכרון של אירועים הוא עניין סובייקטיבי מאוד. אני חושבת שהיה יכול להיות מרתק אם הוא היה שותף לכתיבת סדרה שבה יש טכנולוגיה כמו זו שבסדרה, משום שאם אנג'לה חווה את הזכרונות האלו, היא מאחסנת אותם, וטכנית אפשר לשער שהם הופכים לחלק ממאגר הזכרונות שלה.
יכולות להיות לכך השלכות מאוד גדולות, משום שהיא חווה את הזכרון אבל לא את הרגש (בסדרה גם וגם, אבל אני רגע יוצאת אל האוף טופיק סתם כי זה יותר מעניין) ובעצם היא מעצבת מחדש את הזכרון לפי התחושות שלה. ואז הזכרון הופך למשהו חדש. אני משערת שהסדרה לא תלך עד כדי כך עמוק, אע"פ שאני מאמינה שלינדלוף מסוגל מבחינת תחומי העניין שלו. המממ.. מישהו צריך לעשות *על זה* סדרה, או לפחות סרט, אבל לדעתי זו יכולה להיות יופי של סדרה, שבה קוצרים זכרונות ממישהו אחד, מעבירים למישהו אחר, אפשר אפילו לקצור אותם בזמנים שונים ולהעביר לאנשים שונים. תמיד חשבתי שנוירו הוא התחום שהכי משעמם לחקור, אך מעניין לשמוע על השורה התחתונה של הממצאים.
אני לא חושבת שהולך להיות כאן משחק על אמת סובייקטיבית ברמת העובדות העלילתיות. למעשה, ראינו את המניפולציה העובדתית. סוכן הFBI כבר הזכיר שהסדרה של גיבורי העל מסלפת קצת את המציאות. ראינו כמה הוכחות לכך והן הובאו בצורה מאוד מאוד יפה.
כלומר, הסיפור של וויליאם ריבס די סגור. עברנו 2/3 סדרה, יש לנו עוד שתי תעלומות גדולות (שעון המילניום ואדריאן ווייט) ועלילה בסיסית (אנג'לה נגד הפרשים), לא נשארו לנו נקודות פתוחות בנושא הזה ואני לא חושב שלינדלוף ישקיע זמן בנושא סגור.
יכול להיות שיתברר שכל הזמן הייתה לו מזימה ענקית שלא ידענו ממנה שהולכת להחשף כשהוא יגיע לכדור הארץ. אולי זה יתחבר לשעון המילניום איכשהו, או שזה באמת יבנה קו עלילה חדש שמתברר שהתרחש כל הזמן מתחת לאף שלנו. כמו מה שקרה בקומיקס המקורי עם אדריאן ווייט. ווייט נראה בהתחלה כדמות שולית ולא קשורה לסיפור המרכזי שבעלילה, רצח הקומיקאי, ובסוף מסתבר שהוא זה שאחראי להכל ושהתכניות שלו הם למעשה גדולות בהרבה ממה שנראה מלכתחילה. אולי משהו דומה יחזור על עצמו גם בסדרה.
כמו שאמרו מקודם, כשאנחנו מספרים סיפור מהזכרון, אנחנו מספרים רק את מה שחשוב. אפשר לראות את זה בכך שלמרות שיש קפיצה בזמן ובמיקום בין 2 האירועים (מהרגע שוויל בתחנה ועד לרגע שהוא מוצא את האנטישמי הגזען), אין שום קאט גלוי, והצילום מדמה שוט רציף למרות המעבר במיקום ובזמן (מוטיב שחוזר על עצמו לאורך הפרק). אז למרות שהציגו לנו את זה כאירוע שקרה ישר אחרי המינוי של וויל לשוטר, אנחנו יודעים שעבר יותר זמן ממה שהציגו לנו. האורך במציאות של השוט שמתעד את המקרה עד שמגיע הקאט קצר הרבה יותר מהזמן שעבר במציאות של הסדרה ובדרך כלל, אם השוט לא מבוצע בהילוך מהיר או איטי, אז אורך השוט במציאות הוא גם הזמן שלוקח לאירועים בסדרה. פה זה שובר את המוסכמה הזאת, ואפשר להבין מזה שפשוט מדלגים פה על כל מה שלא חשוב לסיפור שהזכרונות של וויל מספרים לנו – סיפור האוריג'ין של הודד ג'אסטיס.
לגבי ההפנוטים, ייתכן שוויל הרג את כל מי שהיה מעורב בהיפנוטים ובארגון של הציקלופים וחיסל את המקרנים, ולכן, בגלל שזה היה מבצע שנשמר בסוד, לא נשאר אף אחד שיידע להמשיך ולבנות מחדש את הטכנולוגיה של ההפנוטים, ולא נשארו אנשים עם המניעים לעשות זה, ולכן הטכנולוגיה הזו נעלמה לכמות מכובדת של שנים.
לגבי הזכרון, כן, אני יודע שהוא סובייקטיבי (יש על זה מחקרים מעניינים מאוד בהקשר של זכרון היסטורי-חברתי, למשל זכרון השואה), אני מבין שזה מה שראינו בפרק, ועדיין, לינדלוף משחק כאן עם מוסכמה טלוויזיונית, ולכן צריך לעשות את זה בחוכמה. ויזואלית (הבימוי של הפרק) ונרטיבית (זה זכרון מהונדס, בהגדרה), זה כבר נעשה מאוד בחוכמה – עכשיו נראה איך זה יתפתח בהמשך.
אבל לגבי ההפנוטים, זה לא יכול להיגמר בכך, או שיש כאן כשלון. אין סיכוי שטכנולוגיה כזו פותחה על-ידי בעל מכולת ושלושה שוטרים זוטרים ושרק הם יודעים עליה; ואין סיכוי שוויל לא השתמש בה מאז ועד לפרק הפתיחה של הסדרה. במובן מסוים, זו הטכנולוגיה שמתניעה את כל הסדרה – היא קשורה בתעלומה הסוגרת את הפרק הראשון – ולכן אם לה יהיה לה אזכור בהמשך אני מאוד אתפלא ועוד יותר אתעצבן.
המסר המאכזב של הפרק הנוכחי הוא לחלוטין מכוון: "אויש נו, כל האלימות של שחורים נגד שחורים זה הכל באשמת האדם הלבן המרושע שמסית אותם אחד נגד השני לטובתו". מעבר לעובדה שזה דומה מאוד להסבר של נאצים לאיך יכולות להיות מלחמות בין עמים לבנים (רמז: היהודים), זה פשוט שחוק ופשטני. אפילו פאקינג מארוול ידעו שהמציאות מורכבת בהרבה והצליחו לתת התייחסות לא רעה בכלל לענייני יחסי שחורים עם שחורים ב"הפנתר השחור".
מקום טוב לתת את הציטוט ההוא של סמל שחור בצבא רודזיה הלבנה כשהא נשאל על ידי כתב של ה-BBC איך זה מרגיש לו כשהוא נלחם נגד "אחיו": "ומה אתה חושב שעשינו פה 10,000 שנים לפני שאתם הגעתם?".
להוציא את זה, זה עדייו פרק מדהים במה שהיא ככל הנראה סדרת השנה שלי. הייתי סקפטי בשני הפרקים הראשונים, אבל הרגע שהאלמנטים הספרים התחיחו להיכנס – תענוג צרוף מכל בחינה שאני יכול לחשוב עליה.
לא צריך להסתכל על כל דבר שהסדרה עושה ולעשות הקבלה לעולם שלנו. מה שהkkk עושים בפרק הזה זה תכנית נבל מרושעת שעושה את העבודה שלה בלהיות מרושעת ובכל להוסיף עוד שנאה מהצופה כלפי אותם אנשים, ובקטע הזה זה עבד. באמת שנאתי אותם עד עמקי נשמתי.
לא צריך להגיד שזה מסר שהסדרה רוצה להעביר וליישם אותו בעולם שלנו, כמו שאין אצלנו את ד"ר מנהטן, דיונונים ענקיים ורוברט רדפורד הוא לא הנשיא של ארה"ב אצלנו. כן, יש אצלנו (ופעם היה הרבה יותר) אנשי kkk, והם אנשים נתעבים. הסדרה בחרה לעשות אותם מעבר לנתעבים ולבסס אותם כנבלים אכזריים בטירוף בעזרת ההפנוט וזה הדרך שהם בחרו לעשות את זה.
יש ראיון נחמד עם לינלוף שבו הוא מסביר קצת את הסדרה מנקודת המבט שלו (ובהתיחס לפרק 6, אז ספוילרים)
מסתבר שהנרטיב של הפרק הזה היה הפיץ' של הסדרה וממנו פיתחו את המסביב- לפני ואחרי. משום מה זה משמח אותי, כי היה בילדאפ טוב לפרק הזה ונשמע שזה יותר מסתם שליפה אופנתית, אלא משהו עם הרבה מחשבה מאחוריו.
הסדרה עושה ספין רעיוני קצת אחר מהסיפור, אבל ההסטוריה (כלומר סיפור המקור שעמוס בפרטים) משחקת תפקיד גדול ברקע של עולם הסדרה. יש הבדל גדול בסוף של הסרט לעומת הסיפור המקורי אבל זה פער שכבר אפשר להשלים לבד.
יש משהו שהטריד אותי עוד קודם, אבל לאור הפרק האחרון כבר קשה לי לטעון (בדיונים פנימיים, לא יצא לי לדסקס את זה החוצה) שאולי אני טועה בפרשנות.
יש את ד"ר מנהטן, AKA ג'ון, שפעם היה פיזיקאי מחונן, מדען מצליח שעובד בחברה גדולה ואז עבר את הקטסטרופה שעבר והפך לחצי אלוהים/סופרמן לא משנה כרגע מה. כלומר הוא גבר חזק יותר מכל הקלישאות. חלק מהקטע שלו שהוא גם נורא קונקרטי ולא כל כך רגשי כי הוא תופס את המציאות בצורה יותר מדעית.
אז למה הוא כל הזמן מתחבר לנשים כל כך שבורות? אלו קצת קווים לגופו של פטריארך, בקטע הרע של המילה. זה גם מאוד משונה בהתחשב בכך שהוא מנותק רגשית, משום שהצורך להיות לצד מישהי שבורה בדרך כלל מגיע כדי לפצות על בעיות אגו גברי (עשיתי קצת הפשטה פסיכולוגית, אבל היא בדרך כלל עובדת)
כמובן שאת הדמות יצרו אנשים שונים מאלו שכותבים את הסדרה אז אני לא יכולה להפנות את הביקורת כלפי לינלוף באותה מידה, כי יש לי עוד המון ביקורת על הבחירה וכו' (כי בסוף זה עוד סיפור על גבריות: חכם, אלגנטי, רב משמעות, אבל עוד אחד מאותו הז'אנר). ואני מניחה שאנג'לה חייבת להיות שבורה כדי להתאים לסיפור על התחבאות מאחורי מסכה וכל מה שמניע את עלילות היקום של השומרים. ועדיין, הקטע הזה עם ד"ר מנהטן מעצבן אותי ברמה היסודית יותר של בניית הדמויות והעולם.
זאת אומרת, אני לא חושב שמנהטן התחבר לנשים שבורות אצל מור. הוא התחבר לג'ני, שהיא לא דמות מאוד מוחשית אבל היא הייתה אדם בזכות עצמה; והוא התחבר ללורי, שהייתה אחת הדמויות הכי פחות מתוסבכות בספר המקורי (למרות סיפור המקור המטורלל שלה, אבל באופן מפתיע, גם אחרי שהיא גילתה אותו). במקרה השני, לפחות בהתחלה, הוא מונע באופן די ברור מתאווה וממשיכה לנעורים שלה, ואחרי זה הוא פחות או יותר מאבד עניין בה במקביל לאובדן העניין שלו באנושות.
למה ד"ר מנהטן מתנהג כפי שהוא מתנהג מאז 1985 אין לי מושג. לכאורה, זה נוגד באופן חריף את הסוף של הספר המקורי, אבל צריך לחכות ולראות מה לינדלוף יעשה איתו עכשיו שהוא ממש נהיה דמות.
קודם כל, כי היא מגיבורי העל, ואף אחד שם לא 100%
וזה לא רק סיפור הרקע שלה, היא גדלה וטופחה ע"י אמא שלה כדי להיות גיבורת על, וזה ז'אנר הורי שאנחנו מכירים מביקורות חברתיות (יותר בענייני מלכות יופי וכוכבות יוטיוב, אבל זה פוטטו פוטאטו). גם אנג'לה אישה מאוד מאוזנת, ועדיין סוחבת צלקות ילדות.
הייתי חושבת שמישהו כל כך רציונלי יעדיף איזו אישה, שבין אם היא אינטיליגנטית מאוד או פשוטה מאוד, היא גם שלמה עם עצמה. למשל איזו רופאה או הייטקיסטית, או אפילו מורה להסטוריה בבית ספר פרטי, שפשוט אוהבת את העבודה שלה והשכר הממוצע במשק. מה דחוף לו לחפש נשים שסוחבות איתן צלקות? הרי הוא לא בדיוק היצור שמהווה תמיכה רגשית.
וכן, במובן הרחב יותר, בהחלט יש פה איזושהי טעות עם ד"ר מנהטן ויהיה מעניין לגלות מה הרציונליזציה.
עד כה רוב תאוריות המעריצים הוכיחו את עצמן כנכונות, וההנחה השלטת היא שהציקלופים לא ממש יצליחו באיוול פלאן שלהם, מה שיהפוך את ליידי טרו ואת וויל לרעים האמיתיים בסדרה. אם זה נכון, אני משערת (אבל זה לא נכתב בשומקום) שהרבה לפני שנבין את הקטע של ד"ר מנהטן הוא יהפוך להיות הזכרון הקולקטיבי של כולם. אם נוסטלגיה נכשלה כי אנשים נתקעו על העבר העצוב הפרטי שלהם, והתוכנית של ליידי טרו לעשות משהו שקשור לנוסטלגיה, והציקלופים הבינו שאפשר לפרק את ד"ר מנהטן, זה הפתרון הכי הגיוני: הוא היחיד שחווה את הזמנים אחרת ופחות רגשני מכולם, ולכן סביר להניח שהזכרון שלו מפורק על פני כלל האומה יצור איזושהי תפיסת זמנים אחרת ויכניס אנשים להוויה של להבין את העתיד/העבר בלי הרע. אם זה יקרה, וזה פתרון רוחניקי להחריד, אני לא אשמח. אבל איכשהו נראה לי שלשם זה הולך.
אהבה אמורה להיות דבר יותר מדי אנושי בשבילו, וברור שהוא הרבה מעבר לבן אנוש. עצם העובדה שהוא מחפש בת זוג כבר אומרת עליו שהוא חורג ממה שהוא עצמו מסמל, אז זה לא משנה מה האופי שלה. כנראה שבאמת מתחת לכל האורות הכחולים והתפיסה הלא-ליניארית של זמן והיכולת לשלוט בהכל איך שבא לו- עדיין מסתתר בן אדם. בן אדם שמשום מה, מעדיף נשים שבורות. לינדלוף בטח ישחק עם זה איכשהו.
לגבי התאוריה שלך, קראתי אותה רק ברפרוף כי הבנתי לאחרונה שתיאוריות מעריצים זה בסופו של דבר ספויילרים אחרי שהחשיפה של זהותו של ד"ר מנהטן קצת נהרסה לי (עדיין הייתה מדהימה, אבל אם לא הייתי קורא את התיאוריות למיניהם כנראה שהייתי נהנה אפילן עוד יותר), אבל מהרפרוף הבנתי שזה סוף טוב כלשהו. לגבי זה אני רק רוצה לומר שהתיאור של הפרק האחרון בimdb הוא:"Everything ends. For real this time." – משמע, ככל הנראה סוף לא חיובי כל כך, למרות שאי אפשר באמת לדעת.
אני מנסה לחשוב אם זה טוב או רע בעיני שכל כך הרבה תאוריות מעריצים התבררו כנכונות. זה קרה כי הכל נכתב באופן שמתחבר, והוקפדו הנרטיבים והצבעים וכל זה, ואולי בלי הנרטיבים האלו כל גילוי היה שוקינג ולא מוסבר. מנגד זה קצת מבאס שאין כמעט הפתעות יותר.
המחשבה שהצעתי לסוף היא לא טובה, מקווה שהיא שגויה כי גם מבחינה סיפורית לא אשמח ממנה.
הייתה שניה בפרק 8 שממש חשבתי שהוא הולך להגיד "התאהבתי באנג'לה כי היא כל-כך שבורה" (הוא אמר בסוף "כי יש בה ריקנות כל-כך גדולה", אבל זה בערך אותו הדבר). ואני לא ממש מרוצה מזה. מצד אחד, זו התפתחות הגיונית לד"ר מנהטן: בספר המקורי רואים – בצורה נפלאה ממש – איך הוא הולך ומאבד את האנושיות שלו, אבל בסופו נראה שהוא רוכש אותה, במובן מסוים, מחדש. אז הנה, הוא אנושי יותר, ולכן הוא מתאהב, ולכן הוא מלא חמלה בפרק הזה.
מצד שני, ד"ר מנהטן של הסדרה הוא הרבה יותר מובן והרבה פחות מעניין מד"ר מנהטן של הספר. כל מה שיש לו להציע ברמת העל-אנושיות זו תפיסת הזמן שלו. המוסר שלו סטנדרטי לגמרי. וזה הרבה פחות מקורי והרבה פחות קשור לדיון על מהי אנושיות ומהי גבורה מאשר אצל מור.
ולגבי תיאוריית הסוף שלך: זו של אשתי היא אחרת אבל דומה. היא חושבת שהמתקן של טרו הולך לגרום לאמנזיה קולקטיבית. בנאום של טרו לעובדים שלה היא רומזת לזה שלחיות בעבר לא מאפשר להתקדם אל העתיד. אז הנה, העבר ימחק. אבל מצד שני, אני חושב שגם היא וגם וויל מונעים מטראומה של עבר שהיה חסר צדק באופן משווע, אז leveling the playing field לא נראה כמו פתרון שהם היו הולכים לכיוונו. צריך משהו עם יותר נקמה.
בקיצור, בקרוב נדע.
המלצתי לכמה אנשים לצפות בסרט ואז בסדרה ואלו שעדיין לא התחילו אבל הביעו עניין, לא בטוחה שאוכל לחזור אליהם עם ההמלצה הזו אחרי שבוע הבא.
עד עכשיו נבנה עולם ממש נפלא על בסיס היקום המקורי, נבנה סיפור מורכב, נבנו שאלות חשובות ובפרק הזה שבעצם לראשונה עוסק בלענות על הרבה מהשאלות האלו לאור הדמויות של הקומיקיס, אני חושבת שיש ממש פספוס.
לד"ר מנהטן יש בדיוק 2 חולשות, ועל שתיהן התעכבו בסדרה במפורש: הוא רגיש לטקיונים האלה, והוא לא יכול להפסיק להיות כחול.
היה דילוג מאוד גס על ההסבר החשוב: סבבה שד"ר מנהטן איבד את הזכרון עם מתקן מיוחד, איך הוא נכנס לגוף אנושי?
במקור שיערתי שהפתרון לא ינתן עד הסוף, אבל איכשהו יוסבר שעם איבוד הזכרון הוא כן מצליח לשקוע לתוך גוף אנושי ולא לחזור אוטומטית לכחול שלו, אפילו נסיון כזה לא קרה. פתאום מסתבר שד"ר מנהטן פשוט יכול לשבור את הכללים ולשנות את עורו.
גם לא אהבתי שפתאום ד"ר מנהטן יכול להאכיל מישהו בעצמו ולהפוך אותו לאותו הדבר, מה שכמובן עומד להתרחש, מה שאומר שבעונה הבאה נתמודד עם ריבוט לעולם של ד"ר מנהטן. כאן נותר לתהות מי יהיה הד"ר מנהטן החדש. מצד אחד אנג'לה מסתובבת בכחול כל הזמן, מועמדת רצינית. מצד שני הוא רצה שתראה אותו צועד על מים, כלומר יתכן והיא תצטרך לזהות את החדש על פי סימנים שאינם צבע כחול, אני מהמרת על טופר, אבל מה אנחנו יודעים, אולי לורי?
ואם מדברים על המשכיות, בתחילת הדרך תהיתי אם זה לא דומה יותר מידי ל'הנותרים'. וקיבלנו את העולם שברא ד"ר מנהטן, ולמדנו ממנו שכבורא של העולם משעמם אותו לעקוב אחרי הברואים, הוא לא נהנה מהפולחן, ובגדול איזושהי מטפורה על נטישה אלוהית ועל פולחן. אפילו על אבולוציה, כי השומר הפיראט נהיה קצת הזוי.
אני לא זוכר אזכור של משהו כזה בקומיקס, אבל אולי אני פשוט לא זוכר את הקומיקס מספיק טוב. בכל אופן, אם זה כן היה דבר בקומיקס, נראה לי מוזר שהם פשוט יתעלמו מזה וילכו על זה בלי לנסות לתת הסבר סביר. אני מניח שצוות הכותבים עשו מחקר מספיק גדול על הקומיקס כדי שלא תהיה להם פשלה כזאת, אז או שלא אכפת להם והם התעצלו ופשוט התעלמו מזה, או שזה לא היה קיים בחומר המקור.
שאת הקומיקס לא קראתי (מטעמי קושי עם קומיקסים) אז אני מסתמכת על הסרט שבו למיטב זכרוני זה מצויין בפירוש, נדמה לי שגם באזכורים של דורון פישלר זה הוזכר, ובסדרה זה בוודאי הוזכר.
אז גם אם זה לא פוגע בעקרונות של המקור, זה כן פוגע בכללים שנקבעו בסדרה. זו עדיין בעיה.
נדמה לי שההודעה שלך קצת ספוילר
בסדרה כשאנג'לה ווויל נפגשו הוא הציג את עצמו בתור ד"ר מנהטן. גם היא וגם קאל הגיבו באותו ביטול לטענה. די בטוחה שגם בשיחה בין אנג'לה לליידי טרו חזר הטיעון שד"ר מנהטן לא יכול להראות כמו איש רגיל.
עובדה שבסוף פרק 7 ליידי טרו אומרת לאנג'לה שד"מ בטולסה והוא מתחזה לבן אדם – זה מה שהוביל אותה להוציא לפועל את התכנית הגדולה שלה. כשהיא אמרה לאנג'לה שהוא לא יכול להיות בן אדם, זה רק כי היא התגרתה בה ורצתה לרמוז לה שהיא יודעת משהו שהיא מסתירה (יכול להיות שאני לא זוכר את השיחה נכון, ושאנג'לה היא זו שאמרה שהוא לא יכול להראות כמו בן אדם, ובמקרה הזה זה בוודאות לא נאמר ברצינות, שהרי אנחנו יודעים שאנג'לה יודעת שזה אפשרי). אותו דבר לגבי השיחה בין אנג'לה לקאל. אנג'לה יודעת ב100% שד"מ יכול להראות כמו בן אדם, והיא אומרת לקאל שזה לא ככה, רק כי הוא לא רוצה שזה יחזור אליו או משהו. בכל אופן, אם אני זוכר נכון, בכל פעם שנאמר בסדרה שד"מ לא יכול להדמות לבן אדם זה נאמר או ע"י מישהו בור, או נאמר בחוסר רצינות ע"י בן אדם שבירור יודע שהוא כן יכול להדמות לבן אדם.
אולי חוץ מליידי טרו, שמסתמכת על הדברים של וויל ולא על ידע.
יתכן ופשוט המניפולציה של הסדרה עבדה עלי, נשארתי עם הרושם שידוע שד"ר מנהטן תקוע עם הצבע הכחול שלו ושבב של זכרון שהשיחה הזו נוהלה גם עם מישהו שלא חלק מהקונספירציה הספציפית הזו.
אם אתקל באינפורמציה שוב אביא לכאן אבל בהתחשב בכך ששניכם לא זוכרים הצהרות כאלו, סיכוי סביר שלא אתקל בה.
ואכן, אחד המבקרים בעגבניות כותב שהוא אהב את הפרק כי:
I do love the story that Doctor Manhattan is just a hopeless romantic at heart who is willing to risk humanity's livelihood to be with Angela. That's so selfish but also, so human?
ממש רציתי לצעוק עליו. לינדלוף לקח דמות מורכבת וייחודית והפך אותה לכל-כך, כל-כך אנושית. איזה הישג, ואו!
הוא מתחיל עם אנג'לה באמצעות מידע שהיא תתן לו עוד 20 דקות. כשהיא נותנת את המידע, הוא משתתף בצערה ומביעה פליאה. למה? (היא שואלת, לא אני) כי עכשיו הוא שומע את זה ממנה לראשונה.
הפילוסופיה של היקום הזה היא שהכל קבוע מראש, ופשוט ד"ר מנהטן חווה כל הזמן הכל אז הוא לא מופתע מהעתיד, ועדיין מגיב לדברים בזמן הנכון. כל כך ככה, שכאשר מתבלבלות לו השיחות מהעבר והעתיד, תולים את זה בבלבול מהיציאה ממצב חוסר זכרון (כמו גם ההתקעות עם הפרצוף של קאל)
אף אחד לא מתאהב ישר בבני זוג חדשים וזרים, אבל כל אחד מאיתנו מוצא סיבות כאלו ואחרות להתחיל עם בני זוג פוטנציאלים. הרושם הראשון שלו מאנג'לה הוא הבדידות התהומית שלה, או איך שהוא לא ניסח את זה. אחר כך מערכת היחסים הפכה גם לאהבה, בגלל שהוא חווה הכל כל הזמן, מההתחלה הוא חווה את האהבה שעקרונית באה אחר כך. מכיוון שכמו כולם הוא פועל על ציר הזמן, יש את הרגע שבו הוא בוחר באנג'לה בבר בגלל הבדידות שלה.
אז נכון שאפשר לטעון שהכל מלמעלה, כי הוא ידע לפני ואחרי ומצדדי האירוע שיהיה איתה ויתאהב בה. אבל אז אני יכולה לשאול אותך: אם הכל קבוע מראש וההבדל הוא שמנהטן יודע והשאר לא, אז למה אנחנו שופטים רעים וטובים? אם אני שופטת את הבחירות של דמויות אחרות, אני יכולה לשפוט גם את אלו של ד"ר מנהטן, אפילו שהוא יודע אם בסוף יצא סבבה או לא סבבה.
זה מין מצב של של הביצה והתרנגולת.
כמו עם וויל, שד"מ שתל את הרעיון הראשוני אצלו לפגוע בג'אד, בעקבות מסר שנשלח אליו אחרי שהוא כבר הרג אותו. בגלל שבשביל ד"מ אין לפני ואחרי, מה שלנו נראה כמו פרדוקס בשבילו זה הגיוני. גם במקרה סיפור האהבה בינו לבין אנג'לה, הוא ניגש אליה כי הוא ידע שה"רגע" הזה יבוא. הרגע הזה של התאהבות. הרגע הזה לא היה קורה אם הוא לא היה ניגש אליה, ולכן הוא ניגש אליה- כי הוא ידע שהרגע הזה יגיע. בשבילנו זה נראה לא הגיוני שהוא יתחיל איתה מסיבה שעדיין לא קרתה, אבל בשבילו, הרגע שהוא ניגש אליה ורגע ההתאהבות קרו באותו זמן, ושום רגע לא קרה לפני השני. לכן שה הגיוני שרגע ההתאהבות יהיה זה שיוביל אל התחלת הקשר. זה כנראה אחד מהיתרונות שלו כישות שחווה את הזמן כלא לינארי.
הביצה והתרנגולת זה פרדוקס רק בעיני פילוסופים בעיני עצמם.
כל מי שלמד טיפונת ביולוגיה יודע שדגים, דוחיים וזוחלים התפתחו לפני עופות. אפילו אם אתם מהאסכולה שמתיחסת לעופות כדינוזאורים מודרניים, הביצה הגיעה לפני התרנגולת. אפילו אם נסתכל רק אצל העופות, בהתחשב בכך שתרנגולת היא לא מין העוף הפרימיטיבי (=הקדום) ביותר, הביצה הגיעה לפני התרנגולת.
שמחתי לפתור פרדוקס :)
ובמילים של ד"ר מנהטן: הוא בובה על חוט, ההבדל שהוא רואה את החוטים וכל השאר לא. אז זה לא משנה מה קדם למה, המציאות היא שהוא הישות הכי שלמה וקומפטנטית ביקום, והוא בוחר בנות זוג שבורות.
קודם כל, שים לב שאת השאלות בנושא הנשים השבורות העליתי לפני הפרק הזה, זו שאלה פילוסופית בנוגע ליצירה הזו שמטרידה אותי, עוד לפני סדרת השומרים. יש יצוג מאוד בעייתי לנשים ביקום של השומרים ומכיוון שאני נהנית מהסדרה הוא מאוד מציק לי. התבאסתי לאור הפרק האחרון, שיש משהו כמעט מודע בבחירה התסריטאית כאן.
ד"ר מנהטן בסוף מצליח לשכנע את אנג'לה, משום ש'כל מערכות היחסים נגמרות בטרגדיה, אז מה אכפת לך'. זה לא נכון, יש מערכות יחסים שנגמרות סתם, כי לאנשים נמאס אחד מהשני, או נגמרות נפלא, כי הם מבלים 40 שנות נישואים מאושרים ביחד. במידה לא מועטה, לא רק שהוא בוחר באישה שבורה, אלא מפעיל עליה מניפולציה שתעבוד על אישה שבורה בלבד.
הרי או שמישהו עוזב, או שמישהו מת. זה דורש קצת להרחיב את גבולות המונח "טרגדיה", אבל בסוף תמיד יש מישהו שנשאר אחרי שמערכת היחסים מסתיימת (אלא אם כן שניהם מתים ביחד, ואז זאת כמובן טרגדיה)
אני חושבת שלמשל מערכת היחסים של ההורים שלי לא נגמרה בטרגדיה. כן, גירושים הם אף פעם לא מסיבת תה, אבל רחוק מאוד מטרגדיה.
גם רוב שברונות הלב הם לא טרגדיות, אפילו שבזמן אמת זה מאוד כואב. מוות יכול להיות דוגמה לטרגדיה (גם, תלוי איזה ואיך וכמה ולמה ומתי).
אני חושבת שספציפית בסדרה ממש לא הורחבו גבולות המונח, לפחות כפי שהתקדמה עד כה.
שלא הראו את הפנים "האמיתיות" שלו בשום שלב?
לא בגלל משהו עקרוני, פשוט הם טרחו לטשטש את הפנים שלו כל הפרק וכשהוא מתעורר, הוא נשאר עם הפנים של קאל.
בכלל, גם בסצנות שהוא בורא את העולם על אירופה נראה שהשחקן שמשחק אותו זה אותו אחד של קאל (הגוף נראה די אותו הדבר) וגם הקול שלו נשמע אותו דבר (למרות שהם מציינים שהקול שלו השתנה בעקבות המעבר, אני לא שומע את זה)
הפנים הקודמות של דוקטור מנהטן לא רלוונטיות. אז אין סיבה ללהק שחקן אחר רק בשביל שיהיו לו פנים.
אפשר לתרץ את זה בכך שאחרי שהוא חי עם הפנים של קאל במשך עשר שנים, הוא גם נפגש עם אנג'לה מראש עם הפנים האלו (כי בשבילה הוא נראה אותו דבר), ואז זה נועד בשביל שאנחנו לא נקבל ספוילר.
למעשה, יחד עם פרק 6, זה כנראה הפרק האהוב עליי עד עכשיו. הם סיפרו את הקשר של ג'ון ואנג'לה דרך נקודת המבט של ג'ון, משימה כמעט בלתי אפשרית אם מתחשבים בעובדה שהוא חווה זמן בצורה שונה לחלוטין משלנו, והם יותר מעמדו במשימה, וסיפקו סיפור אמין ויפה לקשר הרומנטי ביניהם. העובדה שכל הפרק למעשה מתרחש בסצינה בבר ובו זמנית מצליח להעביר את כל ההיסטורייה של הזוג עד עכשיו, מראה איך בשביל ד"ר מנהטן הכל קורה בו זמנית, ובזמן שהוא חווה טווח של 10 שנים, בשביל אנג'לה עברו כמה דקות. הם הצליחו להעביר את זה בצורה מופלאה וסיימו את הפרק בנקודת שיא ואני לא יכול לחכות ולראות איך הכל מסתיים.
יש באתר הסדרה דף עם גזרי עיתונים ודוחות FBI שנכתבו במקביל לפרקים (בעיקר על ידי הסוכן פיט, החנון עם התואר בהסטוריה). בעקבות מעקב אחרי ערוץ יוטיוב שהתיחס לאחד הפרקים ולפרטים שפשוט לא היו שם (ואשכרה חזרתי לנקודה המתאימה בפרק וזה לא היה) הבנתי שהמידע הנוסף הגיע מהאתר. אבל צריך להכנס אקטיבית לקבצים שהם מעלים כדי לפגוש את הספוילרים.
המידע באתר משלים לכאורה את המידע בסדרה, כשנכנסתי לשם גיליתי שבעיקר נותנים שם אינפורמציה מינימלית שנכנסת גם לסדרה בפרק או שניים העוקבים. למשל, מה שחירפן אותי, שאיכשהו כולם ידעו אחרי פרק 6 שאנג'לה דיברה תוך כדי הטריפ, ושלורי הקליטה אותה. כמובן שבפרק העוקב כולם ראו את זה גם בלי לקרוא את הקובץ (ואחרי פרק 7 אני גיליתי את האתר הזה).
אז כרגע יש שם קובץ שמתיחס למשהו מהפרק האחרון שעתיד להגיע.
חייבת לציין בהקשר הזה שפתאום הבנתי שאמנם תאוריות מעריצים קיבלו חיזוקים ויזואלים מהסדרה, אבל אני חושבת שהמון נשאב מהרמזים באתר. נראה לי שבדיעבד חלק מהדברים יכולים להיות תוספת מצחיקה, אז אתה יכול להכנס ולקרוא את הקבצים שעלו עם הפרקים 1-7, למשל יש שם מפרט מדוייק של הויברטור הכחול של לורי.
לצערי בכתיבת ההודעה הזו חשבתי שוב על מה שקראתי בקובץ האחרון והבנתי שהרמזים יותר כבדים ממה שחשבתי. חבל, ממליצה בחום להמנע מהטקסט שעלה עם פרק 8.
אני מאוד נהנה מקריאת הקטעים האלה. הם מצליחים להרחיב את העולם של הסדרה מבלי להוות (לדעתי) ספוילרים מעבר למה שכבר נאמר בפרק אליו הם מתייחסים. והם גם כתובים במגוון סגנונות משעשע. https://www.hbo.com/peteypedia
עד הפרק הזה התוספות באמת לא ממש פגעו בהנאה מהסדרה (אע"פ שהויברטור חשף את זהותו של קאל)
לומדים ממנו ש יהיו המון גופות, 2 מרוטשות ושלורי ועוד 2 אנשים שיש אינטרס להשחיר נעדרים (מן הסתם קין, לא ברור מי השני).
אבל יש עוד משהו, הוא לגמרי שינה את הטון שלו, וכדי שכולם ישימו לב לכך, אף התיחס ספציפית לסדרת אמריקן הירו, זה רמז עבה לכך שמה שליידי טרו עשתה הצליח.
נכון, נשאר עוד אקשן באמצע שלא ראינו, יהיה מרתק לראות איך כולם מתחברים לכדי הסנריו הזה ומי מהם ישרוד, ומה בדיוק הסנריו, אבל את האובראול של הסיפור קיבלנו וזה קצת מבאס. הייתי שמחה לא לדעת אם ליידי טרו הצליחה או אם התוכנית שלה טובה או רעה, הייתי שמחה לא לדעת שהיתה קטסטרופה בעיר..
נדמה לי שאנחנו תמיד נחשפים לאירועים יחד עם הסוכן פיטי. במקרה זה, הוא כנראה מתייחס למשהו שקרה בבית של קרופורד – לא למשהו שקרה במחסן (בית הכלבו הנטוש) אליו נלקחה לורי בלייק. בקיצור, לא למדנו שום דבר על הצלחה או כשלון של שום תכנית עדיין, רק על הדרך בה הם הצליחו להעלים את בלייק מבלי שזה יעורר חשד.
ולגבי לוחות הזמנים של פיטי – במזכרים שלו, לפחות אלו שמתייחסים למה שקרה בסדרה, הוא מתייחס למה שקרה בפרק הזה. לגבי אלו שמתייחסים לכלל העולם הם לפעמים לא רלוונטיים לפרקים אז אין תזמון מדויק.
מה שכן, מכיוון שזה המקום לדון בפיטיפדיה, ההתייחסות העמוקה לפוגדאנסר שם גרמה לי לחשוב שאיש הגריז הוא בעצם פוגדאנסר, ויהיה מעניין לראות מחר אם צדקתי.
שניכם לא הסתכלתם על התאריכים
הmemo של פיטי שפורסם במקביל לפרק 7 נכתב ביום שבו התרחשו האירועים של פרק 7 שהם ההכנות לקראת הפעלת שעון המילניום וכל האירועים המטורפים של אותו יום.
זה שפורסם עם פרק 8 נכתב כמה ימים אחר כך, כלומר אחרי ה-aftermath של מה שעתיד להתרחש.
אדריאן וייט אמר לו שהכוחות שלו עשויים לצוץ בקטע אינסטינקטיבי, ואכן כשהתעורר הסוגיה הראשונה שהעלה היא השבר בשעון שהוא זוכר, אנג'לה אישרה את הזכרון שלו ולא נכנסו לפרטים.
אם השאלה היא טכנית, אז זה היה חכם לא להכנס לפרטים כי יש הרבה אופציות: בעקרון אמרו שהיורה שלה נמצא מת, אבל אם אני זוכרת נכון נכנסו שני יורים לבית. בכל מקרה כשארגון מנסה לחסל שוטרים בבית, חייבים לפחות 2 מחסלים לכל שוטר כי רובם חיים עם עוד אנשים בבית. יתכן ומישהו (נהג?) חיכה בחוץ וראה, יתכן והיו צילומים מהאירוע שנשארו על הגופות, יתכן וסתם הסיקו מסקנה מושכלת מכך שהיא השורדת היחידה (חוץ מג'אד שזה משחק מכור), או מהאופן שהגופות רוטשו בצורה כל כך ד"ר מנהטנית.
כל עוד אני חושב עליו אני מתאכזב מהפרק הזה יותר וזה חבל כי הסדרה היתה מעולה לכל אורכה.
רוב הפרק היה מצוין, ספציפית עד שהתמנונים התחילו ליפול מהשמיים ומאותו הרגע נראה שהסדרה עברה למוד פרווה והולכת אל סוף קל מידי שממש חסרה בו העמימות/התקפת הלב המוסרית של הקומיקס. וזה מוזר כי מרגיש לי שאיפשהו בתסריט הסיום המאתגר יותר קיים.
ויידט מכריז שגשם התמנונים ישמיד לחלוטין שטח של חמישה בלוקים, זה נותן לנו קונפליקט מוסרי שווה ערך למה שקרה בקומיקס, אבל זה פשוט לא מה שקורה. כשתמנון פוגע בליידי טרו הוא עושה לה חור ביד והתמנונים הורסים את המכשיר שלה, אבל משומה שאר האנשים שנפגעים מהגשם עומדים בזה די יפה, גם המכוניות והבניינים. מרגיש שהסדרה ברחה מסיטואציה הרבה יותר מאתגרת ואפקטיבית.
גם במפגש בין לוקינג גלאס לאדריאן ויידט היה פוטנציאל דרמטי עצום שבוזבז לגמרי. לוקינג גלאס, מבחינתו, לוקח חלק במעשה נוראי שאולי הולך להציל את העולם ובטוח הולך להרוס להרבה מאוד אנשים את החיים, בדיוק כמו שהחיים שלו נהרסו ב1985. איפה הקונפליקט? הוא נפגש פנים אל פנים עם הבן אדם שהרס לו את החיים(בלשון המעטה) וזה מסתכם במפתח כלים לראש ופאנצ'ליין. היה כאן בסיס לפיצוץ בין ויידט, לוקינג גלאס ולורי, שלוש דמויות נהדרות, וזה נגמר בצורה אנטי קליימקטית לגמרי.
אחרי שיצא כל העוקץ מרגעי השיא הסיום עצמו כבר הרגיש לי חסר טעם למרות היופי הקולנועי.
לי היה ברור שנח מאוד שד"ר מנהטן על מאדים ולא בעלילה, חשבתי שזו דרך להשתמש ביקום המשונה הזה בלי להשתמש בדמות שההתחלה והסוף שלה צפויים מראש.
לכן מראש הסתייגתי מהבחירה כן להכניס אותו לעלילה, ועוד יותר ממה שעשו איתו. הסוף המשיך את הקו הרע של השימוש בדמות, בין היתר כי פתאום הסוף שלו כבר לא צפוי, כל הnothing ever really ends שלא היה נאמר במקור כי ד"ר מנהטן יודע הכל כל הזמן, והמוות הכל כך אמוציונלי של איש כל כך לא אמוציונלי. הסיפור האמיתי שלינדלוף רוצה לספר הוא הסיפור של אנג'לה ושל מורשת שמתחילה עם אבא שלה. העונה הזו, כך מסתבר, היא פשוט סיפור האוריג'ין של אנג'לה, לא ברור עדיין אם כגיבורת על אמיתית (כלומר ד"ר מנהטן החדשה), או סתם כאישה שמיצגת את ההפיכה התודעתית, כעס ומורשת בתוך עולם שזז קצת אחרת משלנו.
מגיבור אחד לשני גיבורים נוספים: השימוש בלורי וב-וייט (או ויידט, נשמע לי מוזר לכתוב ככה את השם שלו בעברית) התחיל מהמם ונגמר ממש רע. הם היו יופי של הצצה להתפתחות העולם מהמקור. היה נראה שיהיו להם תפקידים משמעותיים בעלילה, תוך שימוש במקור הידוע שלהם, ופיתוח מעניין ורלוונטי. ומה קיבלנו בסוף? את שניהם חוזרים בדיוק לאותו תפקיד כמו בסוף הסיפור הקודם. אז מה מעניין בזה? ומה נסגר עם המהפך של מירור גאי? הוא מקבל את הציון של אחד המהפכים הכי לא מעניינים, רלוונטיים או מובנים בהסטוריה.
מכיוון שמסתבר שכל העונה הזו עסקה בעיקר בבניית האוריג'ין ליקום חדש, שבו יש רק גיבור על אחד שהיא אנג'לה, שבו יש חובבי תחפושות וציבור שלם שהתעורר מהונאה פוליטית עצומה, אני קצת מצטערת שהשתמשו דווקא ביקום הזה ולא השתמשו בעונה הזו כדי לבנות יקום מקורי. כן, היתה הרבה התכתבות ויזואלית עם המקור וזה היה מאוד יפה, אבל בתוצאה הסופית הבחירות האלו לא מובנות לי.
תגובה שמכילה ספוילר להפרקים האחרונים מאת השכן מלמעלה
ספוילר להפרקים האחרונים
מעניין
השכן מלמעלה
פורסם דצמבר 17, 2019 ב 13:02
הפרק הזה טיפה ביאס אותי. הוא אמנם ענה על הרבה שאלות פתוחות ואני חושב שבגדול לא נשארו לי שאלות אחרי הפרק.
מצד שני הוא לעומת הפרקים הקודמים הוא פשוט לא היה טוב. פרק 6 7 וגם 8 היו פרקים מעולים עד כדי הפרקים הכי טובים של סדרת טלויזיה מאז הפרק ההוא בבארי ועדיין משהו פה פשוט לא מתחבר בצורה טובה…
החלק האחרון של הפרק, שהוא בעצם מעבר הכוחות של דר מנהטן לאישתו היה ברור בגדול למי שהקשיב טוב בפרק 8 וגם אם לא במהלך פרק 9 לקראת הסוף כבר מבינים את זה, אז למה לפרק לקח 15 דקות רק להעביר את הנקודה הזאת? למה הייתי צריך פלאשבקים? למה כל המתח המיותר? השוט האחרון יפה למרות שבברור הכוחות עברו אלייה ככה שאין באמת דילמה מה קרה פה.
בגלל שאנחנו לא יודעים האם מנהטן העביר את הכוחות שלו לתוך הביצה או שזאת הייתה סתם פרנויה של אנג'לה. ואנחנו בכלל לא יודעים האם הוא יכול להעביר ככה את הכוח שלו. אנג'לה מאמינה בזה, או לפחות רוצה להאמין, אבל זה לא אומר שזה מה שיקרה.
לקח לי קצת זמן לגרוק את התגובה של יואב. מצד אחד, הפרק האחרון הצליח לסגור היטב את העלילה. אם בשמונת הפרקים הקודמים היה שילוב טוב של משחקי זמנים, רמזים והרינגים, רפרנסים ודברים חדשים, הפרק התשיעי הצליח לסגור את הכל. זה היה בדיוק התמהיל הנכון, זה ששתי העונות של ווסטוורלד לא בדיוק הצליחו להגיע אליו.
אבל מצד שני, יואב צודק. הסיום היה מהיר מדי. ברגע שהעלילה הראשית של העונה נגמרה, וליידי טרו חטפה את התמנון, כבר לא נשאר לפרק כוח לסגור את הקצוות. לורי הופכת למישהי שסתם נמצאת שם (שזה מה שהיא די הייתה בספר, אבל היו לה שלושים שנה להתפתח משם). לוקינג גלאס מתנהג כמעט בנונשלאנטיות לכך שהוא נמצא בנוכחות האדם שהוא יודע שהרס לו את החיים (למרות שזה מתאים לכך שהוא בבסיסו איש חוק ואמת והגיוני שהוא יחשוב שהגמול הכי מתאים לוויידט הוא חשיפה וענישה). וכמובן, נראה שלאף אחד לא אכפת שירד כרגע גשם של תמנונים שיכולים לעשות חור בפח של ניידות משטרה.
מצד שני, העונה הזאת של השומרים היא לא הסיפור של לורי, או לוקינג גלאס, או פיטי, או ג'ני הפיראטית. העונה הזאת היא הסיפור של אנג'לה. ולכן היא נגמרת עם התמקדות על אנג'לה, על ההתמודדות שלה עם המוות של בעלה ועם סבא שלה שסיים בעצם את תפקידו. ברגע שכל הרעים מתו, זאת היא שצריכה לעבור קלוז'ר. זה שזה לא מתאים לכך שאנחנו רוצים שהדמויות שאנחנו אוהבים יקבלו סוף יותר מפורט? בעיה שלנו, לא של לינדלוף.
נתחיל בקטן: יש המון קצוות פרומים בסדרה, בעיקר רגעי WTF שמסתבר שהמשמעות היחידה שלהם הייתה לגרום לצופים להגיד WTF. אז שעון המילניום הוא סתם האנגר לכדור מעופף? אז הבחור החלקלק שבורח לביוב לא קשור לעלילה? אז לכל הקטע של שוטרים מחופשים אין שום משמעות? אז כל טכנולוגיית השליטה המוחית פשוט נמוגה מהעולם (ל-70 שנה!) כשהיא לא נוחה? אז עניין היכולת להשתיל זכרונות לא רלוונטי בכלל? אז הפילים שם סתם? למה לא, למה לא. זה לא כאילו שאנחנו צופים אינטיליגנטיים שממש זוכרים מה שקרה בפרקים הקודמים.
ונעבור לגדול: לפי הפרק האחרון, לסדרה אין מושג על מה היא רוצה לדבר. אם על גיבורי על, פשוט אין לה משהו מעניין להגיד – כל הקטע עם השוטרים לא מפותח; הדמות של מנהטן היא חרפה (באמת? הוא פתאום גילה את האנושיות שלו אבל במקביל הוא יוצר חיים תבוניים ואז נוטש אותם להתעללות מתמשכת של נרקיסיסט?); הדמות של סבא של אנג'לה לא ברורה בכלל – הוא נגד גיבורי על? בעד?; הדמות של אנג'לה עצמה ברורה עוד פחות (למה היא מוכנה לוותר על האנושיות שלה כל-כך מהר ובלי שום היסוס?); אדריאן וייט איבד לחלוטין את ההבנה העמוקה שלו את הפסיכולוגיה האנושית, ביחידים ובקבוצות, והפך לפוץ מתנשא (זה לא חדש) ומטומטם (זה כן)… אבל בעיקר, כל המורכבות המוסרית של רעיון גיבורי העל ושל מחויבות פוליטית שעמד בבסיסו של הקומיקס המקורי מרודד, בסופו של דבר, לטובים/רעים בנאלי ולא מעניין.
או שאולי היא רוצה לדבר על קולוניאליזם וגזענות? כי הרי יחסי שחורים-לבנים ווייטנאם-ארה"ב הם בלב העניין, אבל הנה, הופ, מגיע הפרק האחרון – ואין לסדרה שום דבר, אבל שום דבר, להגיד על יחסי שחורים-לבנים, כי מסתבר שכל הלבנים הם גזענים מהגיהינום וזהו, ומסתבר שכל השחורים שכחו את עניין הזיכרון והמורשת והמסר שלהם הוא "צריך להמשיך הלאה". אפשר את זה ביותר פלקט? ולגבי וייטנאם, גרוע מכך: מסתבר שזה פשוט לא עניין את טרו. היא סתם רצתה להיות אלוהים, מעבר לזה כל הסמליות הלאומית של השם שלה ושל הנאומים מהפרקים הקודמים נמוגה, וכל הרעיון של ביאן כייצוג לעבר וגם לעתיד התפוגג.
אני, כרגע, כועס. קצת כמו ב"אבודים", רימו אותי – רק שהרמאות פה היא מתסכלת הרבה יותר, כי 8 פרקים הסדרה הייתה נראית כאילו היא יודעת לאן היא הולכת, ואז, בפרק התשיעי, היא שכחה.
חלק מהדברים שהזכרת (למשל הפילים או השוטרים המחופשים) הם לא חסרי משמעות (הפילים, שהם בסך הכל חלק מהרקע רוב הזמן, הם הסמל של ליידי טרו ההיסטורית, והשוטרים המחופשים כן מהדהדים לעולם של שוטרים הפועלים כויג'ילנטים). היכולת להשתיל מחשבות אולי לא שיחקה תפקיד במערכה הסופית, אבל היה לה משמעות בפרק הכי טוב בסדרה ומבחינתי זה בסדר. השליטה המוחית בהחלט מיותרת – יכלו למצוא דרך אחרת להרוג את השריף, ואמצעי אחר שהקלאן משתמשים בו כדי לפגוע בשוטרים – בולשיט טכנולוגי כזה מצדיק צידוק יותר עמוק (בניגוד לגלולות שזכו לצידוק שלהן).
אכן הייתה טעות להכניס את ד"ר מנהטן (למרות העריכה המצויינת של הפרק הלפני האחרון) וכל קו העלילה של וייט די מיותר. לגבי ליידי טרו – התפיסה שאין לה כוונה להיות משחררת נסמכת על כך שאנחנו מקבלים את ההנחה של וייט לגביה – היא טענה שהיא רוצה להשתמש בכוחותיה לעשות שינוי בעולם, ואין שום הוכחה לכך שזה לא מה שהיה קורה (אם כי הנקרקסיזים שלה מוכח).
בסופו של דבר קיבלנו סדרה די טובה, עם סיום לא מספק, שהייתה טובה בעיקר כשעסקה בשדה הקרב של טולסה ההיסטורית והעכשוית, והרבה פחות כשעסקה במלחמה על שלום העולם וירחי צדק. סדרה שהייתי ממליץ לראות, אבל בלי לפתח ציפיות.
בגלל שפילים לא שוכחים לעולם אז הפיל משמש כהארד דרייב של זכרונות.
חוץ מזה, כן, סוף מאכזב לסדרה שהייתה מעולה והשאירה טעם של פספוס בסיום. חבל, כי כמה מהפרקים שלפני הסיום היו ממש מדהימים.
למה שהשוטרים בעולם הזה יפעלו כויגי'נלטים? מה זה אומר על הנושא של מחויבות להגנה על אנשים לעומת מחויבות לחוק? איך זה מתכתב עם הסיפור והאידיאולוגיה, נאמר, של לורי? או של Looking glass? מה לעזאזל הסדרה רוצה להגיד בנושא? בפרקים הראשונים היה נדמה שהיא יודעת, ואז, בפרק האחרון, מסתבר שזו סתם הייתה מזימה מטופשת (הוא בעצמו קורא לה half-baked) של סנטור קין הצעיר.
אותו דבר לגבי טרו: הדמות ההיסטורית שלה קשורה בפילים, בהחלט. וטרו הנוכחית בהחלט מתייחסת – המון – לדמות ההיסטורית שלה: היא מצטטת אותה, אמא שלה מצטטת אותה, היא מתייחסת כל הזמן לכך שויטנאם נמצאת איתה, היא רומזת שהיא הולכת לשחרר אותה, כל הנושא של היחס בין ויטנאם לארה"ב מופיע כל הזמן בפני עצמו וגם באנלוגיה ליחס בין שחורים ללבנים – ואז, בפרק האחרון, פתאום זה נעלם. טרו לא אומרת כלום, אבל כלום, על ויטנאם בהקשר של המזימה שלה. היא בעצם רצתה בדיוק מה שקין רצה: להפוך לאלוהים. האם היא התכוונה להשתמש בזה כדי להפוך למושיעת עמה הכבוש? אולי, אבל היא לא אומרת על זה מילה (בניגוד לקין).
אני מתעכב על שני אלה כי הם מדגימים בדיוק למה אני מאוכזב: לינדלוף לא היה אמיץ מספיק כדי ללכת עד הסוף עם המסרים שהוא שיחק איתם במהלך הסדרה, או גרוע מכך, הוא לא מוכשר מספיק בשביל להיות מסוגל לעשות זאת. אבל שמונה פרקים הוא הצליח לשטות בי שהוא מסוגל, ואז, בפרק האחרון, כל מה שנבנה לשחקים התפורר לגובה הקרקע. המסרים המופיעים בפרק הזה היו יכולים להופיע בכל חוברת ממוצעת של קומיקס או סרט בונד. והיה נדמה, לכמה רגעים, שלינדלוף – כמו הקומיקס אותו הוא בחר להמשיך – מסוגל ליותר.
השוטרים פועלים כשהם עטויי מסיכה, וזה חלק מהתמה הבסיסית של מסיכות שנמצאת גם בספר וגם בסדרה – כשכל אחד נותן לה פרשנות מעט שונה (וויידט – אכזריות, לורי – טראומה, קין – שבירת חוק), אבל מבחינת השוטרים עצמם המסיכה היא לא ויג'ילנטיות, אלא עניין בטיחותי שהפך להרגל. יש רק שני שוטרים שאנחנו רואים בחייהם הפרטיים בלי מסיכה – אנג'לה, שאצלה המסיכה זה רק חלק קטן מפסיכולוגיה, ולוקינג גלאס שאצלו המסיכה היא ללא ספק חלק מטראומה שלא רלוונטית לכל השאר. אנחנו לא יודעים מה משמעות המסיכה לפחד האדום ולג'ני הפיראטית או לפנדה – כי אנחנו לא יודעים מה הם בלעדיה.
בנקודה השנייה שלך אני מסכים. ברגע שהסדרה שלפה את הקלף העלילתי המרכזי שלה – סיסטר נייט היא הנכדה של הודד ג'אסטיס – היא התחילה לזנוח את שאר הנושאים בהם היא טיפלה. היא סגרה יפה את הסיפורים שהיא פתחה, זה כן, אבל לא התייחסה לשום מה שלא קשור באופן ישיר לאנג'לה. בגלל זה ההרגשה של הרמאות לגבי אוזימנדיאס – כי הסיפור שלו היה מוזר, ומסקרן, ומעניין, אבל לאוזימנדיאס אין שום השפעה על אנג'לה ולכן ברגע שהסיפור נחשף כבר לא היה צריך להבין למה הוא קרה.
יש קצת רמזים לזה בדברים שנאמרים במהלך הסדרה ע"י לורי ועל ידי קין (ויכול להיות שגם על ידי אנג'לה וג'אד, אני לא זוכר), אבל האמת היא שהסדרה פשוט לא עושה עם זה כלום. כמו בהתייחסויות לרורשאך, זה בעומק העור ואין שום דבר מתחת. אני לא אומר שהסדרה לא מתייחסת אליהם כך, ואני לא אומר שכן – כי הסדרה עצמה לא מחליטה מה היא רוצה לעשות עם זה חוץ מלספק שוטים נפלאים לטריילר.
התיחסתי אליה כסיפור האוריג'ין של אנג'לה, אבל היא יותר מזה, היא סיפור האוריג'ין של הנקמה במדינה ובממסד על השעבוד. במקביל לאנג'לה הסדרה הצמיחה עוד שתי דמויות "מעניינות" מהאספקט הזה: ביאן, ש*בניגוד לליידי טרו* חוותה את הטראומה של הכיבוש, וכרגע היא צעירה וקיימת ולכאורה השלימה את מעגל ההבנה של זהותה וגם טופחה מאוד. ויש את הלוב מן שצץ על המסך לשניה, וזהותו נחשפה למי שעוקב אחרי הפיטיפדיה. לשלושתם יש אינטרסים כנגד הממסד, ולא ברור איך האינטרסים שלהם ישפיעו על יחסיהם אחת לשניה.
אני לא בטוחה שלאדריאן וייט וללורי נשאר מקום בהמשך (לורי דווקא דמות מעניינת, חבל) אך יש לנו את מירור גאי, אני כבר לא יכולה לקרוא לו אחרת. הוא עשוי לעבור תהליך דומה לזה של לורי, אני משערת שכן כי הסדרה צריכה דמות כלשהי שמשרתת את החוק, אך יתכן שיעבור תהליך הפוך ובמקום לשרת את הממסד יצא נגדו עכשיו כשגילה את גודל הטיוח.
לשאלה האם הייתי צופה בעונה השניה, התשובה היא כן, אבל בזהירות ולא בזכות הבחירות של סוף העונה הראשונה. נשמע לי שסיפור ההמשך יכול להיות מעניין. אבל אני לא מבינה לשם מה היה טוב הקישור דווקא לשומרים בתוך בניית האוריג'ן הזה, היה אפשר לעשות אותו בלי הקומיקס.
אך אני מניחה שאם הסיפור פה הוא סיפור של נקמת המיעוטים בממסד המדיני הלבן שדפק אותם, העובדה שהסיפור של ויאטנם הוא בדיוני, תאפשר להתפרע בצורה שמתח בין גזעי שחור-לבן יעבור פחות טוב בגרונות של הצופים.
שפשוט העונה קצרה מדי – שאם היית נותן ללינדלוף עוד חמישה פרקים, היה לו זמן להתקדם באופן וברמה של הפרקים הקודמים, ולהגיע למקומות יותר מעניינים.
הפרק האחרון הרגיש מאולץ יותר וחסר נשימה כדי להספיק לסגור מספיק קצוות לפני שייגמר.
השלמתי אותה עכשיו, בשביל מעט אסקפיזם. הסדרה כל כך מבטיחה לכל אורכה, נראית כאילו היא צועדת בדרך הבטוחה להיות יצירת מופת, ואז גולשת אל חור הניקוז.
כמעט כל האספקטים כאן מדהימים. השחקנים עושים עבודה נהדרת, הבימוי מופתי, הצילום מרהיב. יש בנית עולם מדהימה, מפורטת, וגם מלאה בקריצות לעולם המקורי. יש דמויות עגולות, שרק הולכות ומקבלות עומק עם התקדמות הפרקים. יש בניית מתח מרהיבה, אוירה מדויקת, סאונד ומוזיקה מעולים.
התסריט כפסיפס הוא מלאכת מחשבת. לא ראיתי אבודים, אבל אני מכיר היטב את הטענה על כך שמכל ההבטחות של הסדרה לא יוצא כלום, והקצוות כולם פרומים. זה לא המקרה כאן. עקרונית, רשמית, כמעט הכול נסגר. בניגוד לבדיחה של לורי – לא נשארת אבן כדי לזרוק אותה אל השמים. ו-'הכול' זה המון. הסדרה מלהטטת עם אינסוף כדורים שהם אקדחים של צ'כוב שיורים בזה אחר זה, ואז ליתר בטחון מתגלים עוד המון רמזים למפרע, שנראו מלכתחילה כמו סתם בחירה תסריטאית או בימאית – והופכים לעוד חלק במארג.
אז מה רע? ובכן, היצירה השלמה הזו היא עלובה. מלאה בחוסר היגיון, תיזמונים חסרי סיכוי, תוכניות מורכבות כשעון שהיה אפשר להמיר בפעולות פשוטות. אני אתחיל בשאלה שברור לי שיש עליה תשובה ורק אני פספסתי: אם ד"ר מנהטן יודע את העתיד לבוא, למה הוא מתכנן תוכנית מטומטמת ומורכבת כל כך, במקום למנוע את הרע העתידי באלפי אפשרויות וזמנים הגיוניים יותר?
מה הקשקוש הזה שסבא של אנג'לה לא יכול לגלות לה על העבר, ו'צריך שהיא תגלה מהכדורים'?
למה הוא רוצח את מפקד המשטרה דווקא באותו הלילה, בכזה איחור? למה הוא לא עושה את זה לכל הרעים האחרים, נניח ליידי טרו?
ליידי טרו תיזמנה את כל התוכנית שלה כל השנים עם הרגע המדויק של התוכנית של הקלייבירי? שהיתה… להשיג את הכוחות של ד"ר מנהטן ולעשות מוההה מוהההה לכל השחורים. והם גילו על זהותו של ד"ר מנהטן לכאורה רק אחרי 'הלילה הלבן'.. אז למה המפקד הגזען והנחמד עד מאוד האיר פנים לאנג'לה קודם? ואשתו הסופר-דופר-גזענית מוההה מוההה אני שונאאאאת שחורים, למה היא התאמצה כל כך בידידות? וכל התוכנית הלא מאוד ברורה של הסנאטור לייצר סכסוכים בגלל המסכות, וההשקעה שלו בכל מיני אירועים מטופשים באמצע, כמו החטיפה שלו – כל זה כשהוא יודע שהוא עומד לקבל את הכוחות של פאקינג דוקטור מנהטן?
וזה רק חלק קטן שזכרתי כרגע. אני בטוח שצפיה חוזרת בסדרה תציף לי עוד המון, אבל אין לי שום כוונה לעשות אחת כזו.
ולסיום: הסדרה הקדישה נתח נכבד מכל הפרקים לאדוארד וייט וההתמודדות שלו עם… מזימה שהוא יצר כנגד עצמו? שאין לה שום השלכה לשאר העלילה?? איך אומרת אנג'לה – וואט דה פאאק???
נראה שלינדלוף חשב שאם הכל מתחבר ויש תשובות לשאלות, לא צריך שלכל העסק הזה גם יהיה היגיון.
ואני כבר לא מדבר על המסרים, שנזנחים בסוף ומסתיימים בפפפ… מהדהד.
הה.. ובשולי הדברים: צפיתי בסדרה בשביל אסקפיזם, אבל במקום לברוח מהמציאות אל הסדרה הבאתי את המציאות אל הסדרה. כמעט כל נושא שהסדרה העלתה גרם לי להרהורים ארוכים בנוגע לחיים. רוע ודרכים מוסריות להתמודד איתו, גזענות, מאורע משמעותי כטריגר לשינוי את דעת העם. (ובלי קשר, הרהורים על כך שאם לא היו נותנים לאדוארד וייט אישיות נבלית כל כך מוקצנת, אפשר היה לשקול ברצינות את היותו ספק גיבור.)
אולי זו לא היתה בחירה נבונה, מצד שני יתכן שהייתי מוצא קישורים למצבנו אפילו אם הייתי צופה בפרק של ריק ומורטי או משהו.
לרגע חשבתי שזה דף לסדרה של טרי פראצ'ט
(ל"ת)
לינדלוף? לא תודה
יש אימרה בדיוק בשביל זה:
Fool me once, shame on you. Fool me twice, shame on me.
אבל באמצע הוא עשה את 'הנותרים', שהיא מהסדרות המוצלחות ביותר של השנים האחרונות
(ל"ת)
לא שצפיתי, אבל
גם אם יש סטייק משובח באמצע של סנדביץ קקי אני לא לוקח ביס.
טכנית לחם זה בצק ששמרים גדלו ועשו בו קקי. בתאבון.
(ל"ת)
הנותרים מדהימה, השומרים מצוינת.
הבנאדם משגשג ב-HBO.
פרק קטן ומעניין ששמתי לב אליו בפרק האחרון
בסוף הפרק שמתי לב שלאנג'לה יש קעקוע על היד ובו כתובה מילה בעברית. אמנם באמת יכול להיות שהקעקוע הוא של השחקנית ולא של הדמות ואז אין לו שום משמעות, אבל יכול להיות שהקעקוע הוא של הדמות בסדרה והוא קשור אליה ואז, ובכן, גם אין לו שום משמעות, שכן המילה הכתובה היא: "העע".
https://www.menshealth.com/entertainment/a29591212/regina-king-tattoo
קעקוע של השחקנית.
(ל"ת)
פרק שני
ומה אומר ומה אדבר, הרבה זמן לא נהניתי ככה מפרק שאמר בפירוש את כל הדברים שכבר ידעתי ממקומות חיצוניים.
אני מתחיל לדאוג
מצד אחד, הפרק השלישי היה פשוט מענג: בימוי, צילום, משחק, עיצוב, בניית עולם ודמויות – הכל היה מושלם. הסדרה טירגטה אותי לגמרי, אין ספק.
מצד שני, זה כבר פרק שלישי שהוא בעצם פרולוג. אם הסדרה הזו מתוכננת להיות בת, לא יודע, ארבע עונות, אז בסדר, טוב שהם לוקחים את הזמן. אבל יש גם סיכוי סביר שלינדלוף מסתמך על היכולת (הפנומנלית שלו) ליצירת מתח והסתרת מידע כדי למתוח ולמשוך תעלומות בצורה שמרגישה אינטליגנטית ומלאת עומק אבל, ברגע שתהיה חשיפה, תתברר כבנאלית או (גרוע מכך) לא הגיונית, כמו סרט אימה שעובד רק כל עוד לא רואים את המפלצת.
אני דווקא לא דואג.
הוא עושה כאן את מה שעשה טוב גם בנותרים, שכללה פתרון נאה לרוב התעלומות, אבל הקטע היה המסע של הדמויות. וכמה אהבה יש לדמויות כאן, אינסוף שכבות ופירורים שמאכילים אותך – וזה תענוג לאסוף עוד פרט מהפאזל.
אני לא אתפלא אם הוא מכוון לארק של 3 עונות כמו עם הנותרים. זאת בפירוש לא מיני סדרה, לא כשיש את HBO MAX שעולה באביב.
זה דווקא מעצים את הדאגה
בהחלט נראה שהוא הולך לכיוון של הנותרים, יותר משהסדרה רומזת עד כה שכל הנ"ל יופיעו בשלב מסויים, היא עוסקת באנשים שחשים בחסרונם, עם כל המסביב הספק מיסטי, ספק קשור, ספק מקרי. בעצם היא שואבת קצת יותר מידי נרטיבים מהרעיונות של הנותרים.
אני מקווה שזה לא הנותרים בגרסת העולם הקומיקסי, ואני מקווה שזה לא ילך מספיק לידם כדי להביא צופים, ואז יברח אל הלא מוסבר ולא טוב.
תאכלס אני מבינה את חשש הקהל, מדובר במפיק שהרבה יותר בטוח לראות את היצירות שלו כשהשידור נגמר וברור שהקהל עדיין ממליץ.
אני מרגיש בדיוק ההפך.
כלומר, כן, אחרי שלושה פרקים, שליש עונה, אנחנו עדיין נמצאים באקספוזיציה. אבל זה כל מה שזה – אקספוזיציה, אחרי שלושה פרקים אני לא מרגיש שנבנית תעלומה שלא נקבל עליה תשובה, אלא שיש חלקים בעלילה שעדיין נחשפים (בעיקר כל מה שקשור לשני הזקנים). ההרגשה שלי היא שלינדלוף לא בונה מתח ומסתיר מידע רק בשביל לבנות מתח ולהסתיר מידע – ושאם הוא מעלה שאלה, הוא הולך לענות עליה בפרק הבא. כותרת עיתון בפרק הראשון התגלתה כשגויה בשלישי – אפילו צ'כוב היה אומר שזה מספיק מהיר.
פרק 6 מדהים.
הם לקחו את חומר המקור, שינו אותו בצורה מאוד דרסטית והצליחו ליצור משהו מדהים, שלמרות כל השינויים, משתלב בצורה מושלמת עם המקור ורק מוסיף לו עוד עומק כתוב היטב לlore. אלן מור ככל הנראה לא התכוון לזה, אבל נראה לי שגם הוא יודה שמה שהם עשו עם היצירה שלו הוא לכל הפחות ראוי להערכה.
ובנוסף להכל, הבימוי והצילום והרעיונות הויזואלים מבריקים גם הם.
זה אכן טריוויאלי, וזה אכן תירוץ
אם צריך להתחיל להצדיק דברים שלא עובדים באמינות של הסדרה באמצעות השערות חיצוניות למה שנאמר בה, אנחנו בבעיה.
בינתיים לא הייתה אפילו נפילה אחת בתחום הזה, ובפרק הזה היו כמה וכמה, ולכן אני מקווה (ואפילו מניח) שזה מכוון. אם לא, זה לא טוב.
ובעצם, אפילו בזכרונות עצמם יש דברים לא הגיוניים
כמו הפעם ההיא (אני חושב שזה אפילו לפני שהוא עוצר את המצית) שרואים אותו יוצא מהדלת של תחנת המשטרה שנמצאת *באמצע הרחוב*, כאילו הייתה טארדיס. זה כשלעצמו כבר אמור להבהיר שלזכרון יש איכויות של חלום – כלומר לא בהכרח מדויק.
מעניין יהיה להשוות את הסיפור אוריג'ין ההיסטורי בפרק למה שמתואר בספר. לינדלוף הראה מספיק שאפשר לסמוך עליו שידאג להתאמה.
זה לא אותו הדבר.
יש הבדל בין לומר שלזכרון יש איכות של חלום – הפרק מלא ברמזים ויזואלים לזה מהרגע הראשון ועד לאחרון – לבין לומר שהוא שקרי (או סובייקטיבי) לחלוטין. יכול להיות שלינדלוף משחק כאן עם המוסכמה שפלשבק מספר את האמת, אבל זו עדיין מוסכמה.
אני מאמין שיהיה בסדר, אבל עדיין, אני קצת מודאג.
לא חושבת שהטיעון שהזכרון שקרי לחלוטין
הוא בהחלט סובייקטיבי, ולכן הוא קופץ בין אירועים ומשלב מקומות טיפה אחרת מאיך שהם באמת (הדלת בהחלט באמצע הרחוב, יש קיצורי דרכים ויש גם קפיצות בין אפיזודות)
לא יודעת אם אתה מכיר, אבל לנושא של זכרון סובייקטיבי, שמעתי כמה פעמים את פרופ' ידין דודאי, הוא איש מאוד מעניין עם מחקר סופר מעניין. במידה לא מעטה הוא טוען שזכרון של אירועים הוא עניין סובייקטיבי מאוד. אני חושבת שהיה יכול להיות מרתק אם הוא היה שותף לכתיבת סדרה שבה יש טכנולוגיה כמו זו שבסדרה, משום שאם אנג'לה חווה את הזכרונות האלו, היא מאחסנת אותם, וטכנית אפשר לשער שהם הופכים לחלק ממאגר הזכרונות שלה.
יכולות להיות לכך השלכות מאוד גדולות, משום שהיא חווה את הזכרון אבל לא את הרגש (בסדרה גם וגם, אבל אני רגע יוצאת אל האוף טופיק סתם כי זה יותר מעניין) ובעצם היא מעצבת מחדש את הזכרון לפי התחושות שלה. ואז הזכרון הופך למשהו חדש. אני משערת שהסדרה לא תלך עד כדי כך עמוק, אע"פ שאני מאמינה שלינדלוף מסוגל מבחינת תחומי העניין שלו. המממ.. מישהו צריך לעשות *על זה* סדרה, או לפחות סרט, אבל לדעתי זו יכולה להיות יופי של סדרה, שבה קוצרים זכרונות ממישהו אחד, מעבירים למישהו אחר, אפשר אפילו לקצור אותם בזמנים שונים ולהעביר לאנשים שונים. תמיד חשבתי שנוירו הוא התחום שהכי משעמם לחקור, אך מעניין לשמוע על השורה התחתונה של הממצאים.
אני לא חושבת שהולך להיות כאן משחק על אמת סובייקטיבית ברמת העובדות העלילתיות. למעשה, ראינו את המניפולציה העובדתית. סוכן הFBI כבר הזכיר שהסדרה של גיבורי העל מסלפת קצת את המציאות. ראינו כמה הוכחות לכך והן הובאו בצורה מאוד מאוד יפה.
אני די בספק אם תהיה כאן התייחסות לכך בכלל.
כלומר, הסיפור של וויליאם ריבס די סגור. עברנו 2/3 סדרה, יש לנו עוד שתי תעלומות גדולות (שעון המילניום ואדריאן ווייט) ועלילה בסיסית (אנג'לה נגד הפרשים), לא נשארו לנו נקודות פתוחות בנושא הזה ואני לא חושב שלינדלוף ישקיע זמן בנושא סגור.
בהמשך לדיונים על הפרק השישי
יש ראיון נחמד עם לינלוף שבו הוא מסביר קצת את הסדרה מנקודת המבט שלו (ובהתיחס לפרק 6, אז ספוילרים)
מסתבר שהנרטיב של הפרק הזה היה הפיץ' של הסדרה וממנו פיתחו את המסביב- לפני ואחרי. משום מה זה משמח אותי, כי היה בילדאפ טוב לפרק הזה ונשמע שזה יותר מסתם שליפה אופנתית, אלא משהו עם הרבה מחשבה מאחוריו.
צריך לראות את הסרט כדי להבין את הסדרה?
(את הקומיקס בכל מקרה אין לי איך לקרוא)
השאלה אם אני אראה את הסדרה בלי הסרט, אני אצליח להבין משהו?
עדיף שכן
הסדרה עושה ספין רעיוני קצת אחר מהסיפור, אבל ההסטוריה (כלומר סיפור המקור שעמוס בפרטים) משחקת תפקיד גדול ברקע של עולם הסדרה. יש הבדל גדול בסוף של הסרט לעומת הסיפור המקורי אבל זה פער שכבר אפשר להשלים לבד.
הנאד האדיר ביותר בהיסטוריית המדיה המצולמת.
(ל"ת)
דווקא לא
אני מנסה לחשוב אם זה טוב או רע בעיני שכל כך הרבה תאוריות מעריצים התבררו כנכונות. זה קרה כי הכל נכתב באופן שמתחבר, והוקפדו הנרטיבים והצבעים וכל זה, ואולי בלי הנרטיבים האלו כל גילוי היה שוקינג ולא מוסבר. מנגד זה קצת מבאס שאין כמעט הפתעות יותר.
המחשבה שהצעתי לסוף היא לא טובה, מקווה שהיא שגויה כי גם מבחינה סיפורית לא אשמח ממנה.
בגדול זה הפרק הראשון שלא אהבתי, וזה די משמעותי
המלצתי לכמה אנשים לצפות בסרט ואז בסדרה ואלו שעדיין לא התחילו אבל הביעו עניין, לא בטוחה שאוכל לחזור אליהם עם ההמלצה הזו אחרי שבוע הבא.
עד עכשיו נבנה עולם ממש נפלא על בסיס היקום המקורי, נבנה סיפור מורכב, נבנו שאלות חשובות ובפרק הזה שבעצם לראשונה עוסק בלענות על הרבה מהשאלות האלו לאור הדמויות של הקומיקיס, אני חושבת שיש ממש פספוס.
את בטוחה שמוזכר בקומיקס שהוא לא יכול להיות לא-כחול?
אני לא זוכר אזכור של משהו כזה בקומיקס, אבל אולי אני פשוט לא זוכר את הקומיקס מספיק טוב. בכל אופן, אם זה כן היה דבר בקומיקס, נראה לי מוזר שהם פשוט יתעלמו מזה וילכו על זה בלי לנסות לתת הסבר סביר. אני מניח שצוות הכותבים עשו מחקר מספיק גדול על הקומיקס כדי שלא תהיה להם פשלה כזאת, אז או שלא אכפת להם והם התעצלו ופשוט התעלמו מזה, או שזה לא היה קיים בחומר המקור.
ציינתי, אז ליתר ביטחון אציין שוב
שאת הקומיקס לא קראתי (מטעמי קושי עם קומיקסים) אז אני מסתמכת על הסרט שבו למיטב זכרוני זה מצויין בפירוש, נדמה לי שגם באזכורים של דורון פישלר זה הוזכר, ובסדרה זה בוודאי הוזכר.
אז גם אם זה לא פוגע בעקרונות של המקור, זה כן פוגע בכללים שנקבעו בסדרה. זו עדיין בעיה.
נדמה לי שההודעה שלך קצת ספוילר
אני מודה שגם אני לא זוכר את זה מהסדרה.
את זוכרת איפה אמרו את זה שם?
לא זוכרת איפה במקורות, אולי זו באמת טעות שלי.
בסדרה כשאנג'לה ווויל נפגשו הוא הציג את עצמו בתור ד"ר מנהטן. גם היא וגם קאל הגיבו באותו ביטול לטענה. די בטוחה שגם בשיחה בין אנג'לה לליידי טרו חזר הטיעון שד"ר מנהטן לא יכול להראות כמו איש רגיל.
כלומר העובדה שהוא יכול היא עניין מפתיע מבחינת אנשים בסדרה
יתכן וזה עניין שמכיוון שעד היום הוא לא טרח, אנשים מצפים שזה לא יקרה פתאום. אני נשארתי עם הרושם שמוסכם שזה בלתי אפשרי.
ספויילרים!!!! המון ספויילרים!!!!!!
אני מצטער, שכחתי לסמן…
אמר לגמרי, כשזה קרה זעקתי בתוכי 'אלוהים ישמור'
לא התכוונתי שזה יקרה באופן כל כך חד משמעי. כך הוא תאר את הרגע הראשון שפגש אותה.
בואו נבהיר משהו שגם ככה הרגיז אותי בפרק
הביצה והתרנגולת זה פרדוקס רק בעיני פילוסופים בעיני עצמם.
כל מי שלמד טיפונת ביולוגיה יודע שדגים, דוחיים וזוחלים התפתחו לפני עופות. אפילו אם אתם מהאסכולה שמתיחסת לעופות כדינוזאורים מודרניים, הביצה הגיעה לפני התרנגולת. אפילו אם נסתכל רק אצל העופות, בהתחשב בכך שתרנגולת היא לא מין העוף הפרימיטיבי (=הקדום) ביותר, הביצה הגיעה לפני התרנגולת.
שמחתי לפתור פרדוקס :)
ובמילים של ד"ר מנהטן: הוא בובה על חוט, ההבדל שהוא רואה את החוטים וכל השאר לא. אז זה לא משנה מה קדם למה, המציאות היא שהוא הישות הכי שלמה וקומפטנטית ביקום, והוא בוחר בנות זוג שבורות.
בטח שכל מערכות היחסים נגמרות בטרגדיה
הרי או שמישהו עוזב, או שמישהו מת. זה דורש קצת להרחיב את גבולות המונח "טרגדיה", אבל בסוף תמיד יש מישהו שנשאר אחרי שמערכת היחסים מסתיימת (אלא אם כן שניהם מתים ביחד, ואז זאת כמובן טרגדיה)
המממ... לא יודעת, לא חושבת
אני חושבת שלמשל מערכת היחסים של ההורים שלי לא נגמרה בטרגדיה. כן, גירושים הם אף פעם לא מסיבת תה, אבל רחוק מאוד מטרגדיה.
גם רוב שברונות הלב הם לא טרגדיות, אפילו שבזמן אמת זה מאוד כואב. מוות יכול להיות דוגמה לטרגדיה (גם, תלוי איזה ואיך וכמה ולמה ומתי).
אני חושבת שספציפית בסדרה ממש לא הורחבו גבולות המונח, לפחות כפי שהתקדמה עד כה.
טעות בפתיל
התכוונתי להגיב לאק"א מעליי
באתר של HBO נותנים כמה רמזים כבדים
(ל"ת)
אז אני אשתדל להמנע מכניסות לאתר של HBO עד יום שני
(ל"ת)
לא עד כדי כך
יש באתר הסדרה דף עם גזרי עיתונים ודוחות FBI שנכתבו במקביל לפרקים (בעיקר על ידי הסוכן פיט, החנון עם התואר בהסטוריה). בעקבות מעקב אחרי ערוץ יוטיוב שהתיחס לאחד הפרקים ולפרטים שפשוט לא היו שם (ואשכרה חזרתי לנקודה המתאימה בפרק וזה לא היה) הבנתי שהמידע הנוסף הגיע מהאתר. אבל צריך להכנס אקטיבית לקבצים שהם מעלים כדי לפגוש את הספוילרים.
המידע באתר משלים לכאורה את המידע בסדרה, כשנכנסתי לשם גיליתי שבעיקר נותנים שם אינפורמציה מינימלית שנכנסת גם לסדרה בפרק או שניים העוקבים. למשל, מה שחירפן אותי, שאיכשהו כולם ידעו אחרי פרק 6 שאנג'לה דיברה תוך כדי הטריפ, ושלורי הקליטה אותה. כמובן שבפרק העוקב כולם ראו את זה גם בלי לקרוא את הקובץ (ואחרי פרק 7 אני גיליתי את האתר הזה).
אז כרגע יש שם קובץ שמתיחס למשהו מהפרק האחרון שעתיד להגיע.
חייבת לציין בהקשר הזה שפתאום הבנתי שאמנם תאוריות מעריצים קיבלו חיזוקים ויזואלים מהסדרה, אבל אני חושבת שהמון נשאב מהרמזים באתר. נראה לי שבדיעבד חלק מהדברים יכולים להיות תוספת מצחיקה, אז אתה יכול להכנס ולקרוא את הקבצים שעלו עם הפרקים 1-7, למשל יש שם מפרט מדוייק של הויברטור הכחול של לורי.
לצערי בכתיבת ההודעה הזו חשבתי שוב על מה שקראתי בקובץ האחרון והבנתי שהרמזים יותר כבדים ממה שחשבתי. חבל, ממליצה בחום להמנע מהטקסט שעלה עם פרק 8.
הסוכן פיטי. דייל פיטי.
אני מאוד נהנה מקריאת הקטעים האלה. הם מצליחים להרחיב את העולם של הסדרה מבלי להוות (לדעתי) ספוילרים מעבר למה שכבר נאמר בפרק אליו הם מתייחסים. והם גם כתובים במגוון סגנונות משעשע.
https://www.hbo.com/peteypedia
בתור מבואס ספויילרים מבוססי ניחושים, נשברת מהר :D
שניכם לא הסתכלתם על התאריכים
הmemo של פיטי שפורסם במקביל לפרק 7 נכתב ביום שבו התרחשו האירועים של פרק 7 שהם ההכנות לקראת הפעלת שעון המילניום וכל האירועים המטורפים של אותו יום.
זה שפורסם עם פרק 8 נכתב כמה ימים אחר כך, כלומר אחרי ה-aftermath של מה שעתיד להתרחש.
אהה סליחה, התערבבו לי הכינויים
(ל"ת)
אבל קבוצת הפייסבוק, היא מומלצת?
(ל"ת)
"שידור חופר" זאת הקבוצה. היא אחלה ולא מזיקה, נסה בעצמך.
אני לא רואה.
יש קצת רמזים לזה בדברים שנאמרים במהלך הסדרה ע"י לורי ועל ידי קין (ויכול להיות שגם על ידי אנג'לה וג'אד, אני לא זוכר), אבל האמת היא שהסדרה פשוט לא עושה עם זה כלום. כמו בהתייחסויות לרורשאך, זה בעומק העור ואין שום דבר מתחת. אני לא אומר שהסדרה לא מתייחסת אליהם כך, ואני לא אומר שכן – כי הסדרה עצמה לא מחליטה מה היא רוצה לעשות עם זה חוץ מלספק שוטים נפלאים לטריילר.
אגב, יש קושי מסויים כי בסך הכל כותב הסדרה הוא איש לבן
אך אני מניחה שאם הסיפור פה הוא סיפור של נקמת המיעוטים בממסד המדיני הלבן שדפק אותם, העובדה שהסיפור של ויאטנם הוא בדיוני, תאפשר להתפרע בצורה שמתח בין גזעי שחור-לבן יעבור פחות טוב בגרונות של הצופים.
השתכנעתי לגבי מיהו לוב מן, ואני שמח שזה משהו שלא אמרו בפירוש
(ל"ת)
די אמרו בפירוש בפיטיפדיה
כלומר, במייל האחרון שנשלח נכתב שיש לו במשרד בקבוק שמן מוזר
הוא מתכוון בסדרה
אבל האמת היא שאשתי ניחשה את זה בפרק הרלוונטי, וברגע שהיא אמרה את זה היה ברור לי שהיא צודקת.
היתה קצת הרגשה
שפשוט העונה קצרה מדי – שאם היית נותן ללינדלוף עוד חמישה פרקים, היה לו זמן להתקדם באופן וברמה של הפרקים הקודמים, ולהגיע למקומות יותר מעניינים.
הפרק האחרון הרגיש מאולץ יותר וחסר נשימה כדי להספיק לסגור מספיק קצוות לפני שייגמר.
אז מי זה?!
למי שלא זוכר פרטי פרטים…
שבוע ראשון בלי מסמכים שפיטי לקרוא. אני מתחיל להרגיש את החוסר.
(ל"ת)
שבוע ראשון בלי מסמכים של פיטי לקרוא. אני מתחיל להרגיש את החוסר.
(ל"ת)
איזה פספוס של סדרה
השלמתי אותה עכשיו, בשביל מעט אסקפיזם. הסדרה כל כך מבטיחה לכל אורכה, נראית כאילו היא צועדת בדרך הבטוחה להיות יצירת מופת, ואז גולשת אל חור הניקוז.
כמעט כל האספקטים כאן מדהימים. השחקנים עושים עבודה נהדרת, הבימוי מופתי, הצילום מרהיב. יש בנית עולם מדהימה, מפורטת, וגם מלאה בקריצות לעולם המקורי. יש דמויות עגולות, שרק הולכות ומקבלות עומק עם התקדמות הפרקים. יש בניית מתח מרהיבה, אוירה מדויקת, סאונד ומוזיקה מעולים.
התסריט כפסיפס הוא מלאכת מחשבת. לא ראיתי אבודים, אבל אני מכיר היטב את הטענה על כך שמכל ההבטחות של הסדרה לא יוצא כלום, והקצוות כולם פרומים. זה לא המקרה כאן. עקרונית, רשמית, כמעט הכול נסגר. בניגוד לבדיחה של לורי – לא נשארת אבן כדי לזרוק אותה אל השמים. ו-'הכול' זה המון. הסדרה מלהטטת עם אינסוף כדורים שהם אקדחים של צ'כוב שיורים בזה אחר זה, ואז ליתר בטחון מתגלים עוד המון רמזים למפרע, שנראו מלכתחילה כמו סתם בחירה תסריטאית או בימאית – והופכים לעוד חלק במארג.
אז מה רע? ובכן, היצירה השלמה הזו היא עלובה. מלאה בחוסר היגיון, תיזמונים חסרי סיכוי, תוכניות מורכבות כשעון שהיה אפשר להמיר בפעולות פשוטות.
אני אתחיל בשאלה שברור לי שיש עליה תשובה ורק אני פספסתי: אם ד"ר מנהטן יודע את העתיד לבוא, למה הוא מתכנן תוכנית מטומטמת ומורכבת כל כך, במקום למנוע את הרע העתידי באלפי אפשרויות וזמנים הגיוניים יותר?
מה הקשקוש הזה שסבא של אנג'לה לא יכול לגלות לה על העבר, ו'צריך שהיא תגלה מהכדורים'?
למה הוא רוצח את מפקד המשטרה דווקא באותו הלילה, בכזה איחור? למה הוא לא עושה את זה לכל הרעים האחרים, נניח ליידי טרו?
ליידי טרו תיזמנה את כל התוכנית שלה כל השנים עם הרגע המדויק של התוכנית של הקלייבירי? שהיתה… להשיג את הכוחות של ד"ר מנהטן ולעשות מוההה מוהההה לכל השחורים. והם גילו על זהותו של ד"ר מנהטן לכאורה רק אחרי 'הלילה הלבן'.. אז למה המפקד הגזען והנחמד עד מאוד האיר פנים לאנג'לה קודם? ואשתו הסופר-דופר-גזענית מוההה מוההה אני שונאאאאת שחורים, למה היא התאמצה כל כך בידידות? וכל התוכנית הלא מאוד ברורה של הסנאטור לייצר סכסוכים בגלל המסכות, וההשקעה שלו בכל מיני אירועים מטופשים באמצע, כמו החטיפה שלו – כל זה כשהוא יודע שהוא עומד לקבל את הכוחות של פאקינג דוקטור מנהטן?
וזה רק חלק קטן שזכרתי כרגע. אני בטוח שצפיה חוזרת בסדרה תציף לי עוד המון, אבל אין לי שום כוונה לעשות אחת כזו.
ולסיום: הסדרה הקדישה נתח נכבד מכל הפרקים לאדוארד וייט וההתמודדות שלו עם… מזימה שהוא יצר כנגד עצמו? שאין לה שום השלכה לשאר העלילה?? איך אומרת אנג'לה – וואט דה פאאק???
נראה שלינדלוף חשב שאם הכל מתחבר ויש תשובות לשאלות, לא צריך שלכל העסק הזה גם יהיה היגיון.
ואני כבר לא מדבר על המסרים, שנזנחים בסוף ומסתיימים בפפפ… מהדהד.
הה.. ובשולי הדברים: צפיתי בסדרה בשביל אסקפיזם, אבל במקום לברוח מהמציאות אל הסדרה הבאתי את המציאות אל הסדרה. כמעט כל נושא שהסדרה העלתה גרם לי להרהורים ארוכים בנוגע לחיים. רוע ודרכים מוסריות להתמודד איתו, גזענות, מאורע משמעותי כטריגר לשינוי את דעת העם. (ובלי קשר, הרהורים על כך שאם לא היו נותנים לאדוארד וייט אישיות נבלית כל כך מוקצנת, אפשר היה לשקול ברצינות את היותו ספק גיבור.)
אולי זו לא היתה בחירה נבונה, מצד שני יתכן שהייתי מוצא קישורים למצבנו אפילו אם הייתי צופה בפרק של ריק ומורטי או משהו.
צודק מאוד.
אבל כשאתה כותב אדוארד וייט אתה מתכוון לאדריאן וידט?
מן הסתם
(ל"ת)
כן
ככה זה כשכותבים שמות מהזיכרון, במקום לבדוק בוויקיפדיה באופן מסודר ורשמי
תכלס, ההודעה שלך לא הייתה רשמית!
אזכור להתעלם ממנה.
אם אתה רוצה, אפשר גם לשנות את ויקיפדיה שתתאים למה שהיה לך בראש, רק אומר.