במקור: War of the Worlds
במאי: סטיבן ספילברג
תסריט: ג'וש פלדמן ודייויד קופ
על פי הספר מאת ה. ג. וולס
שחקנים: טום קרוז, דקוטה פנינג,
ג'סטין צ'טווין, טים רובינס
בשלהי המאה ה-19 כתב ה. ג'. וולס את הספר 'מלחמת העולמות'. במשך יותר ממאה שנים לאחר מכן השפיע הספר על רבים מספרי וסרטי המדע הבדיוני, כדוגמת 'היום השלישי' ואחרים. העלילה הבסיסית תמיד זהה: הגם שמבחינתנו כדור הארץ אולי לא נראה כזו מציאה, עבור כל יתר צורות החיים ביקום מדובר בפיסת נדל"ן מהמבוקשות ביותר. כל כך מבוקשת, עד שישויות מתקדמות מאי שם בחלל החליטו לבוא לכאן להקים ישוב לזוגות צעירים. אבל גם חייזרים, כשהם עוברים דירה, מעדיפים להתאים את הסביבה החדשה למה שהם רגילים לו. אתם יודעים, כדי להרגיש בבית. ואם זה אומר שצריך להדביר דיירים אחרים, הנמצאים כמה שלבים מתחתם בסולם האבולוציוני, אין מה לעשות אלא להפשיל שרוולים ולגשת למלאכה.
להבדיל ממיני גרסאות אחרות שרק לקחו את השראתן מהספר, העיבוד הנוכחי אמנם מעביר את זמן ההתרחשות לימינו אנו, אבל למרות זאת נשאר נאמן למקור בנקודות החשובות. בראש ובראשונה מדובר בנקודת המבט שהוא מציג, זו של האדם הפשוט, שבסך הכל מנסה לשרוד גיהינום עלי אדמות כדי להתאחד עם משפחתו. כמי שמכיר את הספר ואת הגירסה המוזיקלית של ג'ף וויין (הנעימות הנפלאות שלו חסרו לי בסרט), רוב השינויים שנעשו נראו לי מוצדקים לאור העתקת העלילה להווה, לרבות אותו קטע ידוע לשמצה בו מכונת המלחמה החייזרית דורכת קודם על הרמיוני ורק אז על רון. המניעים של החייזרים והטכנולוגיה שבה הם משתמשים נשארים מסתוריים וחסרי כל הסבר לאורך כל הסרט. אבל הגישה הזאת עדיפה על המצאת "הסברים" מדעיים בלתי מתקבלים על הדעת. זה גם לא נראה חסר היגיון, מכיוון שהסרט מתואר מנקודת המבט של אדם רגיל וחסר כל ידע מדעי.
ואכן, אין רגיל יותר מריי פריאר (טום קרוז), מפעיל עגורן למחייתו, מכונאי בנשמתו ואבא מחורבן בתחביבו. הסרט נפתח כשריי מקבל למשמרת סופשבוע את שני ילדיו, רובי בן העשרה (ג'סטין צ'אטוויל), ורייצ'ל הקטנה (דקוטה פנינג), המפגינה חכמת חיים כשל עוגית מזל סינית. נראה כאילו הדבר הכי נורא שריי יכול לצפות לו במהלך סוף השבוע הוא ילדים חכמולוגים וחסרי הערכה לאביהם.
כמו בכל פעם בה משהו נורא מגיע לביקור – כמו הבוס בעבודה או החותנת – סופות ברקים מוזרות מסמנות את תחילתו של הקץ. שלא כמו יוצרים אחרים ולהבדיל ממה שנראה בטריילרים, ספילברג לא מתקמצן בהצגת החייזרים ומכונות המלחמה שלהם. המפגש הראשון של האנושות עם החברים-מכוכב-אחר מתרחש מול טנק חייזרי במלוא תפארתו: גורד שחקים מתכתי, בעל שלוש רגליים ותותח קרן-חום ענק, שהיה בקלות זוכה בסקר סצינת ההתעללות הטובה ביותר במבנה ניו-יורקי לא מפורסם. מפגן ההרס והחורבן מרשים ומחריד, והבהיר לי סופית כי לא מדובר בסרט פעולה או מותחן אינטימי, אלא בסרט אימה של ממש.
ריי, שגם במצב רגיל לא יודע מה לעשות עם ילדיו, מוצא את הפתרון המושלם לבעיית מכונות המלחמה הקרבות לביתו: ללכת לשאול את אמא. הוא אורז את שני ילדיו ואת כל אספקת המזון שהכין עבורם, המסתכמת במספר בקבוקי רוטב שהיו במקרר, ויוצא למסע כדי להחזיר את רובי ורייצ'ל לאימם. כיאה לסרט ספילברגי, ריי לא נותן למוות הקרב להפריע לו לעמול על תיקון מערכת היחסים שלו עם הילדים. שנאמר, נפש בריאה בעולם חרב. אבל אל תחשבו שמדובר בטיול אחר צהריים סתמי. משפחת פריאר אינה מתכוונת לצאת פריארית, ואם סוף העולם כבר בפתח, הם לא יפספסו אף אחת מהחוויות הקשורות לכך – היסטריה, התמודדות עם המון זועם, בדידות, ייאוש, רצון להשיב מלחמה וכן הלאה.
ספילברג, כפי שכבר הוכיח בסצינת הפתיחה של 'להציל את טוראי ראיין', אוהב לגרום לקהל שלו להרגיש שהוא ממש "שם", בלב כל אותן התרחשויות טורדות שלווה. די בצרחותיה הבלתי פוסקות של דקוטה הקטנה כדי לזרוע פלצות בלב כל צופה, אבל המצלמה ממקמת את הקהל במרכז ההתרחשויות, כאשר אירוע רודף אירוע כמעט ללא אף רגע של מנוחה. הסרט דומה למסע אלונקות: בזמן אמת רצים, סובלים ולא שמים לב לנופים המרשימים מסביב. רק בראייה לאחור מעריכים את גודל החוויה.
הבחירה בקרוז לשחק את התפקיד הראשי בסרט בעייתית משהו. זה לא שהוא משחק לא טוב, אלא שדמותו הקבועה היא של גיבור שלא נותן לגורל להכתיב לו מה לעשות. לקח לי לא מעט זמן לקבל אותו בתפקיד האדם הממוצע וחסר הייחוד, ולהפסיק לתהות מתי כבר הוא ישלוף זוג משקפי שמש ואקדח ויראה לחייזרים מאיפה מפריש החייזר ריר ירוק, או מה שזה לא יהיה שחייזרים עושים. כשכבר הצלחתי לקבל אותו בתור אדם-סתם, ספילברג החליט שבכל זאת בלי איזה מעשה גבורה קטן אי אפשר, והרס את הקשר החם שנוצר ביני לבין ריי.
תפקידם של שני הילדים במהלך רוב הסרט הוא להיות מעצבנים. ג'סטין הוא בן העשרה חסר הסבלנות שחושב שאביו הוא לוזר כי הוא בורח במקום לעמוד ולהשיב מלחמה, ואילו הילדה המוכשרת דקוטה פנינג משחקת כאן ילדה קטנה והיסטרית, ויש גבול להגדרה של צרחות כמשחק טוב. ההישג היחיד שהיא יכולה (אולי) להתגאות בו הוא שבזמן ההפקה היא קיבלה יותר זמן חיבוקים עם קרוז מאשר קייטי הולמס.
אחת הנקודות הבעייתיות אצל ספילברג, היא, כרגיל, הסוף. 'מלחמת העולמות' מוכיח שספילברג מסוגל להיגמל מהמנהג הנלוז שלו לכלול בסרט לפחות שלושה סופים שונים, אבל דווקא הפעם הצטערתי על כך. הייתי מעדיף שספילברג יציע פרשנות מקורית ומעניינת משלו לסוף המקורי, אפילו במחיר עוד כמה דקות של סרט. וכמובן, סגירת המעגל האישית והקיטשית לא נחסכת מאיתנו. אחרי מסע הייסורים המפרך מגיע קצת מרגוע לנפש הצופה, אבל מצד שני חייבים לתמוה, האם באמת היה צורך שהעולם ייחרב כתרוץ למסע גיבוש משפחתי של אב עם ילדיו? בפעם הבאה אולי עדיף לצאת לדיג. במחשבה שנייה, במקרה של ספילברג אולי מוטב שלא.
- האתר הרשמי
- מלחמת העולמות – הספר המלא
- טום קרוז – אתר מעריצים
- דקוטה פנינג היקרה
- מלחמת העולמות – התסכית
- האם יש חיים על מאדים?
- התלת-רגלים
אהרו''כ
השנה הזו דומה לשנה שבה ספילברג הוציא את פארק היורה(פנטזייה) ורשימת שינדלר(סרט "כבד")
רק שהפעם זה מלחמת העולמות והסרט על מינכןש יצא בסוף השנה.
סתם נקודה למחשבה.
השנה ההיא (94) היתה המוצלחת ביותר בקריירה של ספילברג
גם אחד הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים כלכלית, וגם סרט שגורף המון הערכה ואוסקרים.
נקודה נוספת למחשבה..
וגם שנה לפני כן, זכה סרט של קלינט איסטווד באוסקר
השנה ההיא (94) היתה המוצלחת ביותר בקריירה של ספילברג
פארק היורה ורשימת שינדלר יצאו ב-93 אם זיכרוני לא מטעה אותי.
זכרונך צודק
זכרונך צודק
ב94 יצאו הן "פורסט גאמפ" הידוע בכינויו – "פורסט גאמפ" והן "ספרות זולה". ספרות זולה, למרות שהפסיד לפורסט גאמפ בכל קטגוריה אפשרית בטקס פרסי האוסקר, השפיע בסופו של דבר יותר על תעשיית הקולנוע לאורך זמן.
אהרו''כ
"פארק היורה" ו"רשימת שינדלר" אכן יצאו באותה שנה, 1993, במתכונת הספילברגית של "סרט פעלולים בידורי לקיץ ודרמה היסטורית עטורת אוסקרים וכבדה לחורף".
השנה אכן מנסה ספילברג לשחזר את המתכונת ואין בכך כל רע, רק שמעט אחרי "מלחמת העולמות" ו"מינכן" אמור לצאת "אינדיאנה ג'ונס" הרביעי ואני חושש מפני מצב בו ספילברג יהיה מותש והסרט ("ג'ונס") יהיה מחופף.
בין 93 ל-2005, הייתה עוד שנה בה ספילברג ניסה ליישם את "המתכונת": בשנת 1997 יצא הספילברג עם "העולם האבוד" בקיץ ו"אמיסטד" בחורף.
הוא לא היה מותש ב1998
אחרי העולם האבוד ואמיסטד הוא הוציא את "להציל את טוראי ראיין" והוא לא יצא מחופף.
עם כל הרצון להפוך את ספילברג לרפי גינת,
בחומוס אין קוליפורמים.
פרספקטיבות? סנללי''ם.
הועלתה כאן נקודה מעניינת: ספילברג יודע מה התלונות עליו. כנראה שהסופים הגרועים והמעצבנים שהוא תוקע בסרטים שלו הם בכוונה.
לא מדויק
כי האמא לא חשובה בסרט ואנו לא מכירים אותה.
לכן, גם אם היה קורה משהו דרמטי כל כך בסוף הסרט. זה לא היה מעניין או מרגש, ובעיקר לא היה איכפת לי. אני לא מכיר את האמא, לא אכפת לי מהאמא, והסרט לא ניסה להעביר לרגע אחד את תחושותיה של האמא.
אז למה לעשות את זה בסוף?
אז אם גם אני צודק וגם את צודקת
יש כאן משחק של הפוך על הפוך על הפוך. מגניב לגמרי.
המדד שלך יעיל
אבל סרט אימה לא נמדד על פי הגופות. סרט אימה טראשי נמדד על פי הגופות. (כמה גופות יש ב"מגרש השדים"? וכמה בדבר הכי מפחיד שיש – rabbits?)
בעיקרון זה דיון אוף טופיקי
ובעיקרון הייתי ממשיך אותו בדוחק"ו שבו כתבתי על המיזם (אין לי מילה טובה יותר).
אבל מכיוון שהתשובה היא שבצפייה הראשונה והיחידה בינתיים יצאתי רק מבולבל, ובאמת שאין לי מושג מה הוא רצה (אלא אם כן זו פארודיה עצמית, ואני לא בטוח שזה אכן המצב), אני מאמין שאני יכול לכתוב את זה גם פה.
מצטער.
את מודעת לעובדה
שהגבתי על משהו ש*את* כתבת, נכון?
...
ניטפקתי והראיתי שאין מספיק גופות לסרט אימה :) (טראשי, על פי המדד שלך. לא-משנה-לי על פי המדד שלי, כי אני מנסה להמנע מהם)
היום שאחרי מחר
סרט עם דניס קוויד.
אני משתדל לא לראות סרטים שלו.
הביקורת הראשונה באתר שאני לא מסכים איתה, פחות או יותר.
אם מלחמת העולמות הוא סרט אימה, אז הוא הגרוע מסוגו.
הסרט לא מפחיד. אתם יודעים מה, הוא אפילו לא מותח.
אם מלחמת העולמות הוא סרט דרמה, אז הוא הגרוע מסוגו.
לא גיליתי סימפטיה לאף אחד בסרט הזה. האמת, רייצ'ל הזו והצרחות שלה גרמו לי לרצות שהחייזרים יקחו אותה.
אם מלמחת העולמות הוא סרט אסונות, אז הוא הגרוע מסוגו.
שום מבנה בעל חשיבות לא נהרס בסרט (ואם כן, אז לא רואים את זה), האפקטים משעממים ולא מעניינים.
חוץ מזה, הסרט הזה השאיר את כל הקצוות פתוחים. שפילברג לא טרח לנסות לענות על אף שאלה. למרות שטום קרוז מייצג אדם פשוט ולא איזה מדען אטום בעל שרירים ואגו, היה נחמד אם היו מסבירים לנו דבר או שניים (או שלושה, או ארבעה, או חמישים).
מלחמת העולמות הוא אחד מהסרטים הגרועים ביותר שיצא לי לראות השנה, אם לא בשנתיים האחרונות.
אה כן ו...
לכתוב את שמו של טים רובינס ברשימת השחקנים זה גימיק. הבן אדם קיבל תפקיד של חמש דקות פחות או יותר.
טים רובינס כאתנחתא קומית?
זה היה דבילי ביותר כשבחרו לעשות זום-אין על הפרצוף שלו למשך איזה חמש שניות, כדי שהצופה יבין מי זה ויתרשם. תראו, קאמבק!
טים רובינס כאתנחתא קומית?
לזהות מי זה? אני בספק.
ראיתי את הסרט עם מספר חברים, רובם לא זיהו מי זה, אחד חשב שזה טום הנקס.
אני הייתי הבן אדם היחיד שהעלה את הרעיון כי ה"איש עם השאטגאן" היה טים רובינס. (חוץ מזה, הייתי מופתע שזכרתי את השם שלו).
כי אנחנו ישראלים.
אני מניח שבארה"ב הוא יותר ידוע. גם אני לא הייתי מזהה מי זה, אלא אם כן מוקדם יותר באותו יום היו טורחים להזכיר בתקשורת שטים רובינס עושה קאמבק בסרט. אם לא היו נותנים לדמות יחס מיוחד לא הייתי מבין שזה הוא.
מה זה כל הקטע של ה''קאמבק''?
רובינס זכה באוסקר רק לפני שנתיים (ובצדק גמור). לאן, בדיוק, אתם טוענים שהוא נעלם?
מה זה כל הקטע של ה''קאמבק''?
תקשורת ישראלית, לך תבין.
תפקיד של חמש דקות, אולי,
אבל אוגילבי הוא התפקיד הכי משמעותי בסרט אחרי שלישיית הפריירים, ואחריו האמא.
הי אתה - הביקורת הראשונה באתר שאני לא מסכים איתה, פחות או יותר.
חייב להסכים עם אדוני.
אני וזוגתי צפינו בסרט אתמול. הניתוח היחידי והמסקנות היחידות שניסינו להגיע אליהן לאחר הצפייה הן איך לעזאזל מגיע במאי כמו ס/ש ליצור סרט כל-כך גרוע ומיותר. החל מבחירת השחקנים הטיפשית, דרך העלילה חסרת-העלילה, הבימוי המגושם – ובכלל. לא רק סרטו הגרוע ביותר של ס/ש עד כה, אלא אחד הטיפשיים והאוויליים שצפיתי בהם אי-פעם. פשוט עצוב
מה שההוא אמר... (לא חשבתי שאני אשתמש במשפט הזה)
אבל סיכמת כמעט את כל מה שרציתי להגיד ועשית את זה יותר טוב ממני, ועל כך
.
באמת סרט מאכזב, במיוחד בגלל גודל הצפיות מסמאח כמו ש/ס.
אולי אם הסרט היה מוצג מנקודת מבט של השלטונות עם הרבה חמ"לים וטלפונים אדומים שמעדכנים ברגע האמת את הנשיא או משהו כזה, אז הוא היה נראה יותר טוב. מנקודת מבט של ריי, האדם הפשוט, הסרט די משעמם ובכלל לא יותר אינטימי כמו שספילברג אולי רצה להעביר.
אני מאוד מעריך את ספילברג הוא אחד הבמאים היותר מוצלחים של אמריקה אבל הפעם הוא קצת נרדם בשמירה.
סרט מאכזב, וחבל.
כמו יותר מדי סרטים, החצי הראשון של "מלחמת העולמות" מצוין, וההמשך לוקה בחסר.
קודם כל החצי הראשון – נהדר. ממתק לעיניים. סצנת ההתקפה החייזרית הראשונה צריכה לזכות בקטוגרייה לאוסקר משל עצמה. גם הדמויות עצמן לא מזיקות, ועוד הייתי מעיזה ואומרת שהזדהתי עם הדמות הראשית (וכאן יש לציין לטובה את טום קרוז, ששיחק נהדר לכל אורך הסרט), שהיא אולי הדמות האמינה ביותר שראיתי אי פעם בסרט אקשן.
ואולי כאן גם טמונה הבעיה – הסרט הזה מאוד אמין, יותר מדי. כשהעולם נרחב וכולם מתים בחר יוצר הסרט להיות מקורי ולקחת את נקודת המבט של האדם הפשוט, שלא יודע מה לעשות, ורק מנסה לשרוד. אם לא היו עושים את הסרט על ריי, אלא על האדם שעמד חמש מטר ממנו בזמן ההתקפה – לא היה יוצא סרט שונה. גם האדם הזה היה רץ ורץ ונכנס להיסטריה ומנסה לרצוח את דקוטה פנינג (אני מתנצלת, זאת כבר פנטזיה אישית שלי. אין לי ספק שמדובר בשחקנית מצוינת, אבל יש לי הרגשה שהוראות הבימוי שלה היו "תהיי מעצבנת. ו, אה, כן, תצרחי!").
וכאמור, זה באמת מקורי. ריי שלנו לא פותח במתקפת נגד על החייזרים, לא מנסה לחקור ולברר מאיפה הם באו ולא נפגש איתם לשיחות שלום. חצי מהסרט הוא יושב במרתפים של בתים ומשחק נגד עצמו דוקים.
אבל כמה שזה מקורי – בשלב מסוים זה פשוט לא מעניין.
בסך הכל, יש סיבה שכל היצירות תמיד עוסקות בגיבור ייחודי, שמשהו מרתק קורה לו. בהוא שהמציא את הוירוס שיחסל את כל החייזרים, תוך כדי שהוא משלים עם אשתו, מתקרב לבת שלו, ומוריד את הזבל.
כי הרי, גם סרט על חייה של התולעת יהיה אמין ומאוד ייחודי (אני די בטוחה שסרט כזה לא נעשה עדיין, אבל מי יודע) – וגם הוא לא יעניין אף אחד.
בנוסף, העובדה שבסך הכל לא הסבירו כלום על החייזרים, מאיפה הם באו ולאן הם הולכים, מאוד אכזבה אותי. לא ציפיתי לאפילוג (פורולג? חמש בבוקר, עזבו אותי) מפורט, אבל שלוש דקות שיבהירו מה קורה – היו נחמדות.
אה, וכמובן סצנת הסיום הקיטשית, שפשוט שברה שיאי אי-אמינות. לא הצלחתי לסספנד אותה, ואני אחת שאין לה בעיה עם זה שהאוטובוס מעופף בספיד.
בשורה התחתונה – חייבים לראות את זה בקולנוע בשביל האפקטים וסצנות החייזרים תוקפים. מצד שני, בהחלט לא שווה 35 שקלים. בעיה.
סרט מאכזב, וחבל.
באתי לכתוב "הסכמתי עם כל מילה" ואז ראיתי שהמלצת לראות את הסרט בקולנוע.
אני דווקא הייתי שואל את עצמי אם הוא שווה צפייה ב DVD.
אבל חוץ מזה, אני מסכים.
יצירת מופת. נקודה.
מצדי, לפחות, אתה יכול לקחת חיזוק ל(חלק מה)דברים שראית בסרט. בעיקר הענין עם המחזוריות (שזה בעצם ההתיחסות העיקרית שלך).
לענין המחווה ל'המחפשים' – הארת את עיני.
ג.
יצירת מופת. נקודה.
מסכים לכותרת
ואני מקנא בך ביכולת לראות תוך כדי הסרט את הדקויות שמנסים להעביר הבמאי והתסריטאי
לי זה בדרך כלל קורה בפעם השניה או השלישית
אז אני אמתין לDVD כדי לראות את הסרט שוב
יצירת מופת. נקודה.
אודה ואתוודה שאני צחקתי בסרט בקטעים רבים, גם בקטעים שאינם קטעי ההפוגה הקומית והשעשוע במהלך הסרט (כמו פרוסת הלחם שנדבקה על החלון ומזדחלת לה למטה). אבל לא מדובר בצחוק של "גיחי, גיחי" עם יד על הבטן וחיוך מאושר. זהו צחוק מן הסוג האפל, הציני, המריר שמתפרץ מאנשים מסוימים כאשר הם מזהים את האבסורד שבאימה שמוצגת לפניהם (למשל, קטע אבסורדי מובהק שכזה בסרט, שברור לחלוטין שההומור השחור נמצא שם במכוון, הוא הקטע בו הקהל עוצר מול מחסומי הרכבת וממתין שהרכבת תעבור – בעודה עולה בלהבות). אני חושב שאתם מפרשים את האקט האנושי – "צחוק", בצורה לא מדויקת. הוא לא יכול להתפרץ מאדם רק ברגעים של בדיחות הדעת, צחוקיה ושיגועים.
אצל אנשים מסוימים (אני ביניהם) צחוק הוא גם מנגנון הגנה והוא לפעמים מתפרץ החוצה לא למרות שהוא מלווה בתחושת עקה מסוימת, אלא לפעמים דווקא בגלל.
יצירת מופת. נקודה.
רגעים של הומור שחור דווקא לא עוררו צחוק בקהל, אלא קטעים עם פוטנציאל קומי (למשל הסצינות במרתף עם העין המכנית ולאחר-מכן החוצנים שבודקים את המרתף), כמו גם רגעים קומיים רגילים שתיארת (למרות שלדעתי הם לא מתאימים בסרט אפוקליפטי). אין כאן
שום הומור שחור.
יצירת מופת (קצת נסחפנו?).נקודה (עשר סימני קריאה כאילו כזה) .
למה "פוטנציאל" קומי? הקטעים הללו היו אכן משעשעים (ברמת הגיחוך הקל אם לא ברמת הצחוק המתגלגל) והם היו משעשעים במכוון כחלק מ"ההפוגות הקומיות" השזורות לאורך הסרט. זה די אופיני לשפילברג לשזור קטעי הפחדה (וההפחדות שלו תמיד היו סכריניות, אין ספק בכך) עם קטעי הומור – פעמים רבות באותה הסצינה ממש (הוא בהחלט נהנה מנגינה על תגובות רגשיות פשוטות/בסיסיות/ילדותיות של הצופים).
לא הבנתי אם אתה טוען שהקטעים הם רק עם "פוטנציאל" קומי משום שסטיבן רצה להצחיק באמצעותם ולא הצליח (לדעתי הוא כן הצליח) או משום שהוא לא התכוון להצחיק אבל הצליח להצחיק (שזה לא נכון – די ברור לעין שהחיזרים שמתעסקים עם האופנים וחלק מההתנהגויות של העין, אלו קטעים ששזורים בהם גם קטעים קומיים במכוון).
אתה צודק
אבל הקטעים עם האופניים ועם משחק המחבואים של ה"עין" למשל לא אמורים לתפוס את הבמה של המתח בסצינה הספציפית הזו. הם אמורים להישאר ברקע. בגלל זה אמרתי "פוטנציאל קומי". אני חושב שספילברג התכוון שהם יתקיימו בהרמוניה עם אווירת האימה ויישארו ברקע (כלומר הצופה ישים לב אליהם אבל לא יסיט את תשומת הלב מההתרחשות המרכזית). אחרת מה הרעיון בלשתול אתנחתא קומית? זה פשוט יתלוש את הצופה ממה שקורה לדמויות.
ולמה לדעתך הם תפסו את הבמה המרכזית?
דעתי: משום שהחיזרים (וגם העין האלקטרונית) היו מראה שמוכר לנו מידי (שילוב בנאלי בין חרק, החיזרים מהיום השלישי וה"גריי" המוכרים) כדי שהם יהיו באמת מפחידים – ואז מה שנשאר זה צחוקים+אימה על אש מאוד קטנה. באמת חבל שהשקיעו כל כך מעט דמיון בקטע הזה של הסרט (אם לא היה להם רעיון מקורי לחיזר, אני חושב שזה היה הרבה יותר מפחיד אם שפילברג היה מסתפק בצלליות + אפקטי קול צורמים).
אני קורא די דנדשי באתר – האם היה פה פעם סקר שמדרג את החיזרים המפחידים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע? (אני הייתי בוחר בחבר'ה מ"לוכד החלומות")
ברוך הבא
ולא, לא היה פה סקר חייזרים למיטב ידיעתי, אבל יש מנוע חיפוש.
איכס. לא מזכירים את השם של הסרט הזה. אחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה יחד עם FREE ZONE
לא מסכים.
איך לא? סרט נורא לתסריט מפגר (עפ"י ספר של קינג). העיצוב של המפלצות ביזארי והדמויות פשוט מצחיקות. פשוט סרט קלאסי לערוץ 4 בשעת צהריים.
האם רק אנחנו ראינו את הזוועתון שנקרא DREAMCATCHER?
אתה לא היחיד שראה.
האחרים פשוט מדברים עליו כאן: כתבה מספר 1513
אם הרכבת הצחיקה אותך,
אין לי אלא לתהות האם גם "רשימת שינדלר" הצחיק אותך. בהתחשב באווירה הכללית של הסרט, ושל מה שקודם לסצינה הזו, דיי ברור שהרכבת נועדה לצמרר. ולפחות במקרה שלי, זה עבד – הצטמררתי ככבשה ביום הג?ז.
אם הרכבת הצחיקה אותך,
לא. ברשימת שינדלר, רוב הזמן, לא היה הומור שחור בסגנון הזה. כאן בהחלט היה. (ועם כל הכבוד לאנושות המושמדת ע"י חיזרים – זה רק סיפור דמיוני, לצערנו השואה לא נמצאת בקטגוריה הזאת).
ההבדל שבין העולם שלנו לעולם הסרט?
לא חייבים נאצים אימתניים בשביל לחוש באימה, אפשר בהחלט לקבל את אותו אימפקט של רגש מסרט שאתה מצליח להתחבר אליו ברמה מספיקה. מה גם שהסרט – הזה או גם רבים אחרים אם תרצה – מדבר על דברים שהזוועה שמוצגת בהם מקבילה לתחושה אפשרית. גם אם היא נחה לה אי שם בפן התאורטי של הHUMAN EMOTIONS SPECTRUM כמו שדוני דארקו קורא לזה. אני לא הייתי בשואה ואני מזועזע ממנה, או ליתר הדיוק כאן הכוונה למזועזע מסרטים המציגים את הזוועות שלה. אני גם לא הייתי במלחמת עולמ(ות) אפוקליפטית, אך כצופה בה, אני עשוי להיות מזועזע גם מתרחיש כזה.
זה רעיון חזק מאד בקולנוע הרי. משהו לא חייב היה "באמת" לקרות כדי לחוש ב"אמת" שבו. שכן האמת, במקרה שלנו, היא לא חייזרים משמידים רכבת אלא רכבת מושמדת אשר לפתע מזכירה לכולנו את מה שקורה סביבנו, מה שאי אפשר להתעלם ממנו, מה שמושלך על מצבנו או לפחות יש לקחתו בחשבון.
____
אישית, וספציפית לגבי סצנת הרכבת, אני שיערתי שמשהו כזה עומד להתרחש. אני לרוב מנטרל את החשיבה של "מה הולך להיות עוד רגע" ומאד מוטרד מאנשים שאומרים מה לדעתם יקרה כי זה לדעתי חטא, פספוס של צפייה בסרט, חילול קודש היצירה (בהנחה והיא קדושה ויצירתית).
אך הפעם כבדרך אינטואציה או ניחוש שבא מעצמו, היה נראה מאד הגיוני שזה יקרה.
וגם
בסצינה של המעבורת – יש נקודה מסוימת שמתמקדים על ההמון שמתקדם למעבורת, החיילים שעומדים על הגשר ומאחורי ההמון – מגדל שמירה. את הדמיון למחנה ריכוז אף אחד לא היה צריך לתרגם לי.
וואלה. (ספ' לשיבת המלך)
ולי לא כ"כ ברורה תגובתך, תגובה למה היא?
אם לא ברור לך מה הרשים אותי, שלשמו רשמתי את דבריי, אז אל מה מכוונים דבריך?
אני אך ורק ציינתי שהקטע הזה – שהוא קטע דרמטי, לנו הצופים, הנרגשים לראות את חיבוק האב והבן (חיבוק נטול רגשנות לשמה) – קצת מקביל בעיניי, בדרך שבה הוא מוצג, לאוירה של הסרט, לחוסר היכולת שלי להגדיר אותו כבעל אופי הנתון לסיווג.
מבלי להתיחס לספר שלא קראתי, קשה להגדיר את הסרט כסרט אימה, ואפילו כסרט מתח, כי הוא לא עושה שימוש רב מדי באלמנטים של אלה.
מה שמשאיר לי מד"ב. וכסרט מד"ב (ובעצם כסרט בכלל) לא היה לי ברור המסר שלו.
התגובות כאן אמנם נתנו כמה רעיונות לגבי שאלה זו
חסכת לי הקלדה ממושכת. תודה!
יצירת מופת. נקודה.
דווקא אהבתי את התגובה שלך.
מה שהרשים אותי בסרט, הוא האיזכורים הבולטים, המוחלטים של האסונות הגדולים של המאה ה- 20: מלחמות העולם, הטרור העולמי (אבל מי הם, שואל הבן, ושואל, ושואל, ואין תשובה.), ובעיקר האמורפיות הבלתי נסבלת של ההשרדות והקיום.
שפילברג יוצר דמות שהיא, למעשה, אנטי גיבור. קרוז מנסה לשרוד לאורך כל הסרט, אין בו מעבר לכך; נדמה לי שזה מאפיין למדי את היצירות שלאחר 11/9, כאשר את דמותו של הגיבור המוחלט מחליף האנטי גיבור השורד. כנראה שבמציאות שאנו חיים בה כיום, הרצון לחיים מספיק כדי ליצור הזדהות.
ואולי זהו שינוי מגמה בקולנוע? אין כמו ספילברג להבחין בו לפני כולם, ואפילו ליצור אותו.
ועוד משו – בהמשך לנ"ל – רק אני שמתי לב שהמבנה הראשון שקורס, הוא הכנסיה? (כמשל לקלישותה של האמונה הדתית,תוך כדי ציטוט משעשע למדי של קריסת מגדלי התאומים?)
לא מסכים איתך
כל ההתנהלות של קרוז לאורך הסרט היא של אדם פשוט, חסר אונים רוב הזמן, שמנסה לשרוד עם ילדיו כמיטב יכולתו. הנכונות שלו לעשות דברים קיצוניים עבור הצלתם לא שוללת ממנו את תדמית האנטי-גיבור. רוב האנשים הפשוטים בעולם יעשו מעשים קיצוניים עבור הישרדות הילדים שלהם בסיטואציות קשות.
כשאני חושב על ''אנטי גיבור'',
אני חושב על מישהו שבמכוון עושה דברים שעומדים בניגוד לנורמות שלנו, גם אם הוא עושה בנוסף מעשים טובים. הדוגמה המתבקשת היא בסרט (שאני מאוד אוהב) "גיבור מזדמן", שעוסק בדיוק בכל תדמית הגיבור, ובו דסטין הופמן הוא דוגמה טובה לאנטי-גיבור. הוא נוכל שמבצע פשעים קטנים מתוך בחירה.
לעומתו, טום קרוז ב"מלחמת העולמות" לא עושה מרצונו שום דבר רע. כל המעשים השנויים במחלוקת שהוא עושה, מוצגים ככאלה שנכפים עליו, ולכן הוא לא באמת אנטי גיבור.
פרשנות
טוב, נראה לי שאנחנו נכנסים לסוגיית טעם וריח. אני לא מכיר הגדרה מילונית לאנטי-גיבור, אבל, על ציר שבצד אחד שלו יש גיבור (כל אחד שמיוזמתו נלחם למען הזולת) ובצד השני יש אנטי-גיבור (אדם אנוכי שלא מעניין אותו צרות אחרים) קרוז הוא באמצע עם נטיה לכיוון האנטי-גיבור ודסטין הופמן (אגב, גם אני מאד אוהב את 'גיבור מזדמן') קרוב יותר לקצה של האנטי-גיבור.
יצירת מופת. נקודה.
בסרט המקורי, הראשון שרץ לעבר החייזרים הוא כומר, שנשא בידו צלב וספר (או משהו בכיוון), וברגע שהם שמו לב אליו הוא התאייד…
איך אפשר שלא ליהנות מהסרט?
סרט קיץ, אפקטים, ונו, ספילברג. אתם יודעים שזה סרט של ספילברג, אתם יכולים לנחש איך הוא ייגמר.
שתי הערות: מצד אחד דאקוטה פאנינג שיחקה טוב, מצד שני, בכל פעם שהיא היתה בסכנת חיים אמרתי לעצמי "יאללה, תהרגו אותה, רק שתפסיק לצווח".
ואתם חייבים להודות: טום קרוז עושה אחלה חיקוי של בן סטילר מחקה את טום קרוז
שועשעתי רבות.
ומדוע כה נהניתי? זה מאד קשור גם לחווית הצפייה. אני מצטרף למשבחים הרבים של רב חן גבעתיים (הסרט מוקרן באולם 2). רק דבר אחד הפריע קלות, האורות הקטנים שלעולם-לא-מכבים-באולמות-הקולנוע, מאירים מעט גם את המסך. וזה מפריע בעין. בנוסף, אין למסך (הענק!) וילון, מה שאומר שאם הסרט לא במסך רחב מאד (1:2.35) אלא משהו כמו 1:1.85 (שזה אאל"ט היחס של "מלחמת העולמות"), יש שוליים די רחבים בצד של מסך לבן (שהוילון השחור אמור לכסות אותם במידת הצורך). לי זה הפריע. אולי אחרים לא ישימו לב לזה בכלל.
האם הספר תורגם לעברית?
ומישהו יכול להמליץ לי עליו? אהבתי את הסרט (חוץ מהסוף כמובן) וחשבתי שיהיה נחמד לקרוא את הספר.
האם הספר תורגם לעברית?
תורגם לעברית. אפילו בכמה גרסאות. יש לי בבית גרסה אחת ישנה. לא יודע, אני לא אהבתי את הספר ואני צריך להחזיר אותו לדודה שלי בהקדם (משום מה היא מרגישה חובה לתת לי ספרים ישנים. הגסרה הישנה ביותר של "ההוביט", וכד').
ובקשר לסרט (שלא ראיתי עדיין) – כווווולם
מתלוננים על הסוף. פאקיט! זה ספילברג! למה ציפיתם? ספילברג הוא במאי שמרגיש חובה לתת קטע שמאלץ לפחות בסרט, אם לא כל הסרט (אהמ אהמ, איטי, שינדלר).
טום קרוז לא בחירה מתאימה. הוא לא נראה כמו "האמריקני הבורגני הפשוט", מה גם הוא שיחק ביותר מדי סרטי אקשן, וקשה לי לחשוב עליו לא בתור סטייל אית'ן האנט.
דקוטה פאנינג היא מעצבנת. מעצבנת ברמות. מפתחת קריירה יפה של סרטי אימה/מתח/אקשן, שבה ביא תופסת תפקיד מרכזי- לצרוח! כמה שיותר חזק! כמה שיותר מעצבן! בכל הזדמנמות אפשרית! דאמיט, רק מלראות את הטריילר, נוכחתי לאכזבתי המרה, שגם עם ספילברג, היא חוזרת לסורה. אבוי.
וקטנה לספילברג- לפני שהוא התחיל לשחק עם חלב מבודד (או מעביר, ווטאבר), חייזירים תלת אצבעיים ורגליים ודינוזאורים ממוחשבים מגוחכים, הוא ביים את סרט המתח הטוב ביותר שלו, והמצוין בכלליות. רמז, מתחיל ב-ד', נגמר ב-ל', ונשמע כמו אי-מייל.
הקיטש זה לא הבעיה.
קיטש זה טוב – הבו לי קיטש.
הבעיה זה חוסר האמינות המזעזע, שאדם קלין כבר עמד עליו.
אבל זאת הפואנטה
של כל הסיפור, זה "מלחמת העולמות".
עולם נגד עולם זה לא בני אדם נגד חייזרים.
וזו לא המצאה של שפילברג, זה הסוף המקורי.
הבעיה פה שהוא לקח יותר מדי את הקטע שהצופים יחשפו לפלישה דרך העיניים של הגיבור וזהו
(למרות שלא פעם אנחנו יוצאים לסביבה הקרובה של הגיבור ושוב חוזרים אליו)
אבל גם אני הרגשתי שהסוף היה חסר קצת סיכום גלובלי כזה
היה אפשר לדחוף את זה כמהדורת חדשות או משהו
אבל זה היה מאולץ , אז אני כבר לא יודע מה הייתי מעדיף
להיפך, זה היה איום אם היו מכניסים זאת בתור מהדורת חדשות. זה שוב קריעת הצופה מהאינטימיות עם טום קרוז אל משהו גלובאלי וגדול שאף אחד לא ניסה לחבר אותנו אליו במהלך הסרט.
לדעתי מה שהיה צריך לעשות, זה להשאר עקבי ולא לעשות את הקפיצה החדה הזאת מנקודת מבטו של קרוז אל נקודת המבט הגלובלית (עליה אנו לא יודעים דבר הן מבחינה רגשית והן מבחינה אינפורמטיבית). זאת היה צריך לעשות מבלי להעביר את התמונה אל משהו שנראה כמו סרט טבע של משרד החינוך האמריקני בשנות החמישים. אם ההתמקדות היא הדמויות הראשיות של הסיפור, המצלמה היתה צריכה להשאר שם במהלך ה-Narration המסכם.
לכן
1) אם הבמאי רצה להתעקש על Narration, היו צריכים לתת לטום קרוז לעשות אותה (תוך כדי הכנסת שינויים בטקסט, כך שזה ישמע אמין מפיה של הדמות של קרוז).
2) לחשוב על רעיון על איך לשזור את גילוי האינפורמציה *בתוך הסיפור*. הרעיון שלי: אם כבר שימוש חסר בושה באייקוניגרפיה שואתית/9-11ית, אז ראיון עם טום קרוז כניצול שואה/פגוע טירור שהצליח לברוח מקריסת התאומים, היה יכול להיות מקום טוב בו ניתן לספק לצופה את ההסברים והסיכומים הנחוצים (כולל הסיכומים הרגשיים של המאורעות).
אין מה לעשות: הגירסה הכי מוצלחת לספר, עד היום, הוא הדיסק של Jeff Wayne. קשה להאמין (אבל זה פשוט נכון) שמישהו הצליח להעביר טוב יותר את האווירה מהספר, לא באמצעות פיצוצים אפקטים ותמונות הרס, אלא באמצעת… <שיעול>… דיסקו.
לזכותו של ספילברג ניתן להגיד
שדווקא מבחינת העניין של בני-אדם-מנצחים-את-הפולשים-בעצמם, ספילברג לא עשה שום דבר שלא היה בספר. דווקא בספר, בני האדם מצליחים, בשלב מסוים, להפיל תלת רגל אחד ע"י יריית תותח מוצלחת. וזה קורה באמצע הספר, כשהמאדימאים עדיין בשיא כוחם.
האמת, לי אין שום זכרונות נעימים משום מסע-אלונקות.
מר קראנקי כותב שהחייזרים נראים כאילו מישהו התעלם מהחוקים והאכיל את אי.טי אחרי חצות:
http://www.mrcranky.com/movies/waroftheworlds.html
דור בא ודור הולך
הסרט מצליח להוכיח שגם במאי
דגול כמו שפילברג יכול "לאבד
את זה" אחרי 30 שנה במקצוע.
מה שנקרא דור בא ודור הולך.
הסרט באמת היה יכול לנצח בתור
ההקרנה הראשית בסרטי הכסאות הזזים של פארק השעשועים הקרוב לביתכם או IMAX כלשהו, אם הכוונה לחלק מסצנות הפעולה
עם הדיאלוגים מטופשים של אנשי צבא הבאים לחרף נפשם עם
פלשתים (אסור לשכוח שהסרט צולם
בזמן שיא -3 חודשים- מה שמסביר
למה הם נשמעים כמו אלתור של הדקה ה90) או שיקול דעת
לא ברור להעביר למסך הגדול כמה
סצינות מגוחכות של טום קרוז
האיום ונורא (עוד לא הצלחתי להבין מה המבקרים מצאו בו בסרט
הזה. כנראה שמצאו נסתרות
בסצינת הבכי המגוחכת שלו).
עוד חבל ששפילברג קיצר היכן
שהיה צריך להאריך והאריך היכן
שהיה צריך לקצר, למשל (NO
SPOILER) אחרי סצנת האוניה
כשהחיזרים שורפים על ההר את
התושבים הנמלטים זה פשוט נראה
כאילו שפילברג מיהר הביתה ונתן
קאט מוקדם מדי.
מזל רק שדאקוטה פאנינג הקטנה
כבר לא פולטת משפטים שמתאימים
(במקרה הטוב) למבוגר בן 60 כמו
בזבלון האחרון שביים האח של
רידלי עם דנזל וושינגטון.
כמו שאמרתי, דור בא ודור הולך.
אולי די עם השירה המודרנית?
זו לא שירה, זה ראפ
או לפחות כך זה נראה לי – מישהו שכותב את ההודעה שלו בכתבן ומשתמש באופציית ה-Word Wrap ואז קייפסט לכאן.
ראפ זה מעצבן.
מה פתאום? טקסט ב-Word Wrap הוא עדיין רציף.
אין בו סימני סוף שורה. תופעת השירה המודרנית נובעת מאנטרים מיותרים ותו לא.
ספילברג
ניבהל מעצמו וסיפק סוף אמריקאי.למה הוא לא הןלך עד הסוף??
ספילברג
הוא הלך עד הסוף. זה לא סוף חיובי או שמאלצי יותר מהסוף של הספר.
אפילוג (אחרי), לא פרולוג (לפני)
אפילוג (אחרי), לא פרולוג (לפני)
תודה
אני תמיד מתבלבל :)
סתם הערות...
הסטריידר זה דבר מגניב ביותר, באמת חבל שהם לא למדו קצת מגייב נואל וחבריו במשרדי Valve.
הסרט הזה בכלל לא מתיימר לענות על שאלות, לדעתי.
הוא מנסה להיות סרט אפקטים מהנה ונדוש, וגם בזה הוא כושל.
הרבה זמן לא סבלתי כך בקולנוע.
מפגשים (ניטפוק)
מתי החייזרים ב'מפגשים מהסוג השלישי' תוקפים?
אופס, נפלט לי.
אבל הכוונה הועברה, נכון?…
אני לא מבינה למה יצאת מנקודת הנחה שהגיבור
אמור להיות אדם פשוט?
אם כי במקור הגיבור/המספר הוא לא איזה סופר גיבור או נשיא ארה"ב אלא עיתונאי. לא הרבה בימים אלו אולי, אבל בתקופה שבה נכתב הספר מדובר באדם משכיל, מעל הממוצע ולא בדיוק "פועל פשוט" (בלי לזלזל).
ראית את הסרט?
מילה טובה לפסטיבל הסרטים בירושלים
את הסרט ראיתי בפתיחת פסטיבל הסרטים בירושלים, וחשבתי שראוי (בעיקר לאור הדיון על גלובוס, ובדרך ההנגדה) להגיד מילה טובה:
כבר כמה שנים שאני הולך לפתיחה של הפסטיבל, ולמרות שעת המלל הטרחני המקדימה את הטקס והסרט, זה פשוט עונג צרוף.
לא רק שאפשר להביא אוכל פיקניקים נחמד מהבית (במקרה שלנו סנדוויצ'ים מושקעים, גלידה תוצרת בית ובריזרים; במקרה של הצרפתיות שישבו לפנינו, פטה כבד אווז, בחיי), לא רק שאפשר להנות מהנוף של החומות המוארות, ולא רק שמופע הזיקוקים נחמד מאוד, אלא ובעיקר, שנה אחרי שנה הם מרימים מופע פתיחה (באורך של 10-15 דקות) מושקע ומצוין: עם מוטיב של פלמנקו, או להקת מתופפים, או מקהלה כנסייתית וכלי נשיפה – תמיד על גבול הקיטש, אבל תמיד מהצד הנכון שלו ובשילוב ומינון שמצליח לגרום לי לשכוח את הציניות ולהיסחף בחוויה.
צריך רק לזכור להביא חולצה ארוכה (ממש קר בבריכת הסולטן, גם באמצע יולי), לא לצפות לאיכות הקרנה מדהימה (יותר מדי אור בסביבה), לקנות כרטיסים לפחות 10 ימים מראש, ולדאוג לאנשים נחמדים לראות איתם את הסרט.
פשוט נהדר.
כמה מילים רעות על הפסטיבל
הם מקרינים סרטים מוידאו. לא מ-DVD. מוידאו. לא כל הסרטים. רק חלק. קטן, כנראה. אבל מוידאו.
כמה מילים רעות על הפסטיבל
פעם הכרתי מישהי שהיתה קשורה לניהול הפסטיבל, והיא סיפרה לי שהעניין מורט העצבים ביותר הוא הגעת הסרטים – חלקם, בעיקר אלו המשתתפים בפסטיבלים אחרים בעולם, מגיעים רק כמה שעות לפני מועד ההקרנה, אם בכלל.
יכול להיות שעותקי הוידאו הם גיבוי חירום?
אכן
ככל הידוע לי, הסרטים נשלחים לפסטיבל קודם כל בפורמט VHS ו/או BETA, גם כדי להציג אותם בפני ועדת בחירת הסרטים של הפסטיבל, וגם כדי שיהיה עותק חירום.
אגב, ההקרנה של Sucker Free City (החדש של ספייק לי) בה נכחתי התבצעה מעותק ה-Beta. מצד שני, זה צולם בוידאו כך שזה לא נורא, וימד"ב בכלל מספר לי שזה נועד מלכתחילה לטלוויזיה, כך שאולי בכלל אין לסרט הזה עותק פילם.
אבל הבנתי שסדרות באמריקה כולל סיטקומים מצולמת בפילים, לא?
יש ויש.
בימינו גם סרטים לקולנוע מצולמים בוידאו, מ"פיתוי" ועד "מלחמת הכוכבים", כך שקל וחומר כשמדובר בטלוויזיה, מדיום שמתבסס על הפקות אינסטנט.
ואיך באמת הסרט (בקצרה, אופטופיק וכו')?
מהתקציר זה נשמע כמו "עשה את הדבר הנכון 2" (עשה את הדבר הנכון שוב?).
נחמד אבל סתמי ומבולגן
הסרט עוקב אחר שכונות העוני של מיעוטים שונים, ובייחוד אחר כנופיה שחורה, מאפיה סינית, ומשפחה לבנה שעוברת לגור בשכונה עוינת. מעניין אבל קצת חסר פואנטה (אולי כי מדובר באמת בפיילוט לסדרת טלוויזיה?), ובסך הכל אפשר לוותר.
מילה רעה לפסטיבל הסרטים בירושלים
במהלך השנים שמעתי הרבה דברים טובים על הפתיחות של הפסטיבל, על האווירה המיוחדת ועל החוויה המרשימה בצפייה בסרט על מסך ענק בלוקיישן היפה של בריכת הסולטן. לאחר שנים החלטתי לבדוק זאת בעצמי. מה אומר, עדיף כבר גלובוס.
לא, הבעייה לא הייתה בכל הדברים הנלווים – הנאומים לא רגשו במיוחד (של מיכה שגריר היה יפה), אך היו עדיפים על פרסומות; הנשנושים היו חביבים; המופע היה מצויין באמת, ואני אומר זאת על גרסת דאנס של "כל העולם כולו גשר צר מאד"; והמיקום היה יפה מאד.
רק בתור הקרנה של סרט קולנוע, החווייה הייתה זוועתית. אם בסרט רגיל יש כמה לחשושים וצלצול מקרי בסלולרי, בי-ם יש תנועת אנשים מסיבית לאורך כל הסרט, שמרעידה את מושבי העץ, דיבורים רמים עד רמת צעקות, בין השאר מצד אנשי הביטחון וכמה מעשנים חוצפניים. אם המטרה בהליכה לקולנוע היא ניתוק, הפתיחה של פסטיבל י-ם היא אנטי הינתקותית (_מה שמסביר את הדגלים הכתומים).
אך גם תנאי ההקרנה מרגיזים לא מעט – אור רב מהסביבה הסיט את העיניים מהמסך לאורך כל הסרט, ויצר צללים שבלטו במיוחד בקטעים האפלים. לטובת מי שלא ראה את הסרט אסביר שכ90% ממנו מתרחש באפלה כמעט מוחלטת, או איך שאני ראיתי זאת – 90% מהסרט, 50% מהמסך היה נתון באפלה מוחלטת ואילו החצי הנותר נותר מואר באופן בו לא ניתן היה להבחין בפרטים.
אחרי ההקרנה הזאת, שלוותה ברוחות קפואות שהזכירו לי מדוע אני שונא את החורף, לא ידעתי האם המועקה שחשתי נבעה מהאופן המרשים שבו תיאר ספילברג את סוף העולם, או מ30 האנשים שהלכו לשירותים במהלכה.
חותם על כל מלה
אכן, איכות ההקרנה שם מגעילה – אם כי לחשושי הקהל (משום מה) לא הפריעו לי. אבל החוויה מפצה על זה לא רע (ועדיין, אני רוצה לראות את הסרט שוב. את כל האלמנטים של העשב האדום, למשל, פיספסתי לגמרי כי פשוט לא ראו אותו על המסך).
האשמות כלפי הסרט
ישנן האשמות כלפי הסרט/ספר/רדיו שהם מעודדים שנאת זרים מכיוון שהגורם ההורס הוחבא באדמה לפני המון שנים מה שגורם לאמריקאים לחפש בתוכם את הגורם שיביא למלחמת העולמות הבאה (ראה : ארץ ההזדמנויות). הפרנויה מנוצלת על ידי שפליברג שעשה את סצנות הבריחה דומות לסצנות 9/11, וסוף סוף גילו שצריך אבק גדול כשנופל בית.
מה שאהבתי בסרט זה שטום קרוז הוא לא בדיוק האיש להזדהות איתו, אבא גרוע, עובד נמל (כאן זה מקביל למושחת), אני מעדיף גיבור משלנו מאשר אינדינה ג'ונס. מה שלא אהבתי זה רמת הקיצ' המוגזמת. והסוף הדבילי – לא אשמתו
גיבורים משלנו יהיו לך, כנראה, בסרט הבא של ספילברג.
למה לעזאזל הכותב מגלה את הסוף?!
לא כולנו ראינו גרסאות קודמות של מלחמת העולמות, בעיקר לא בני הנוער, המהווים חלק נכבד מקוראי האתר.
לגבי החייזרים:
אכן, מיצורים שאמורים להיות יותר אינטליגנטיים, ציפיתי שיראו כך בהתאם.
אותי הכי מעניין אלכס פרויאס. איך הוא התדרדר ל"אני, רובוט" אני לא יודע אבל "העורב" ו"עיר אפלה" היו מצוינים ובקלות אפשר להשוות את פרויאס לברטון ודומיו. כולי תקווה שפרויאס יחזור לעשות סרטים כמו "העורב" ו"עיר אפלה".
מצטער שאני חייב לשאול
א. האם דימויי השואה לא היו כל כך דימויי שואה ריאליסטים, אלא דימויים.. (פוסט מודרנים?) שהתייחסו לשואה כפי שהיא מוצגת בקולנוע, או כפי שהיא נתפסת בתודעה. כך למשל סצינת "בחירתו של ריי" שהיא סצינה ששאובה מהקולנוע וקשורה לקולנוע, הרבה יותר מאשר המציאות.
ב. אוקיי, סרט שואה. אין ספק שהיו בו אלמנטים כאלה. אבל מה הלאה? זאת אומרת, כיצד הסרט הזה רלבנטי לטייק על השואה או לתובנה עליו, יותר מאשר על דברים מידיים ומתבקשים יותר, כמו למשל 911.
במילים אחרות. לי נראה שהשימוש בשואה של שפילברג, אינו כדי ליצור סרט שואה אלא כדי להשתמש באותם מוטיבים בשביל מטרה אחרת, למשל האימה המודעת או לא מהאלמנטים האלה בגלל שהם אלמנטים של שואה.
או במילים עוד יותר אחרות – השואה אינו הנושא, אלא הכלי.
מצטער שאני חייב לשאול
גם 9/11 איננו הנושא אלא הכלי.
באמת?
ואת זה אתה אומר בגלל שאיום הטרור חלף לו על פנינו מבלי שוב?
באמת?
לא. את זה אני אומר משום שאני לא חושב שהאייקונגרפיה בסרט (טרור, שואה, 9/11) היא הנושא בה הסרט עוסק, אלא הכלי. הסרט *משתמש* ברפרנסים למציאות הטרור/שואה (או לאופן בו דיברו בעבר על המציאות הזו בקולנוע) כדי לעורר בנו מחדש תחושות ורגשות ממקומות אחרים, כך שנהיה במצב המנטלי הנחוץ לבמאי לאמירת ה"בו" במקומות הרצויים. הוא לא עושה זאת תוך כדי אמירה מעניינת על אותם דברים אחרים. לסרט הזה יש נושא ומשמעות, בערך כמו שלרכבת הרים יש נושא ומשמעות.
9/11 הוא לא נושא הסרט, אלא ה-THEME של הלונה פארק אותו כינה שפילברג "מלחמת העולמות". למרות שדי נהנתי מהסרט, אני חושב שהשימוש *הזה* באייקוניגרפיה, זה די זילות של הסמלים הללו.
לשפילברג (אותו אני מאוד מכבד כיוצר, גם של סרטים בעלי עומק ועניין וגם של סרטי-פופקורן מבדרים) יש סרטים שההיסטוריה תזכור. זה לא אחד מהם.
אל תצטער
לא אמרתי שהסרט עוסק בשואה. אני בכלל לא חושב שהוא "עוסק" במשהו, ואם הוא כן – אז הוא עושה זאת באופן נבוב וסתמי למדי. מבחינתי, "מלחמת העולמות" היה חוויה אסתטית נטו. וככזו – הוא היה מדהים.
המהות עצמה של הכיבוש
כמו תורת הגזע ההארית, שהנאצים רצו להשתלט על כל אירופה בכדי לגור שם… ולגזעים נחותים מהם אין שום זכות קיום על אותה אדמה. (אני תוהה לעצמי אם כל הקטע עם הדם מדגיש את זה עוד יותר, האימפריה שלהם תוקם על ידי הדם שלנו)
א. זה הגזע ה''ארי''
ב. אין שום קשר להארי פוטר
א. זה הגזע ה''ארי''
אתה עושה ממני מפגר?…
תודה רבה שהבהרת לי, עכשיו באמת כל השיעורי היסטוריה שלמדתי השתנו לי ב365 מעלות…
*נעירת חמור + מחטט באף בצורה מפגרת ומלקק את האצבע בהנאה*
ובמאה שמונים אחוז
הסכמתי כמעט עם הכל מה שכתוב
רק שחסרה לי הדיעה לגבי הסרט בסופו של דבר. סיכום כלשהו. הסקירה, גם אם משעשעת ונחמדה, נצמדה לעובדות ולפרטים בלבד.
הסרט באמת מהלך על גבול דק בין סרט פעולה ומתח לבין סרט אימה של ממש.
גם לי היה קשה להשתחרר מהתדמית של טום קרוז כזה שמציל את היום וגם לי היה חבל על מפגן הגבורה הקטן בסוף.
אבל דווקא את הסוף עצמו אהבתי. כל דבר אחר היה מלעיט אותנו בבולשיט מיותר ומייגע. הפואנטה פה לא הייתה הסוף אלא הדרך אליו. מפגן הגבורה הקטן הלך יד ביד עם הסוף, והקישור ביניהם (למרות שלא היה קיים) צרם קצת.
היו כמה סצינות הרס יפות ביותר. וזה היה מלחיץ ואפילו הפחיד לפרטים ועבד. בסה"כ נהניתי.
אני לא יודע אם זה רק אני..
אבל ממש מפריע לי כשכותבים בביקורת דברים כמו "המניעים של החייזרים והטכנולוגיה שבה הם משתמשים נשארים מסתוריים וחסרי כל הסבר לאורך כל הסרט.", וזה לא שהוא לא שולל את האפשרות שבסוף הסרט הדברים כן מתגלים, כי מילה אחר כך הוא כבר אומר שהוא אוהב את הגישה הזאת על פני כן לשים הסברים, מה ששולל כל הסבר בסרט.
אני פשוט לא אוהב שאומרים לי כאלה דברים, אני מעדיף לחשוב עד השניה האחרונה בסרט שאולי הנה יתגלה המניע הגדול. לדעתי זה ספוילר מאוד רציני, ומצער אותי לחשוב שהעורכים לא חושבים ככה.
אני לא יודע אם זה רק אתה,
אבל אני יודע שזה לא אני, ואני רואה את עצמי כדי פדנט בעניין ספוילרים. אילו היה מתגלה בסופו של דבר הסבר כלשהו למניעיהם או לצורת החיים של החייזרים, זה היה, כמובן, ספוילר להסגיר אותו. להסגיר ש*לא* מתגלה שום דבר כזה זה, מבחינתי, לא דומה לספוילר. העובדה שאתה יודע שההסבר לא בסרט מפריעה לך לנסות למצוא הסבר? אם כל הסרט היית מחכה להסבר כלשהו, נראה לי שהדבר היחיד שאולי נחסך ממך הוא אכזבה.
אני לא יודע אם זה רק אתה,
זה לא תמיד מלווה באכזבה. לא קרה לך אף פעם שצפית בסרט, וכשהוא החל להתקרב לשיא, תהית אם פרט מסוים יוסבר או לא? זה לא שאם הוא לא יוסבר ההנאה תרד, אבל יש הרבה הנאה גם בציפיה עצמה, לא משנה מה היא תביא.
אני לא חושב שאני מאוד מחמיר כשזה נוגע לספוילרים, אבל יש פשוט סוג של דברים שאני מעדיף לא לדעת, גם אם הם לא ספציפיים.
לא, התקררות זה וירוס.
סבתא, על הסכין
גם אתה מכניס כל פרי לפה או שאתה בודק ובוחר מה לאכול (וזורק את הבררה לפח)? אולי תהליך ההשמדה מתחילת הסרט, הוא רק מקבילה חיזרית למכות שאנחנו מכניסים לאבטיח, לפני קנייתו?
טכנולוגיות
כן, אבל לפני מליון שנה (או טריליון) לא היה יותר קל להגיע לכדור הארץ מאשר עכשיו! אם הם הצליחו לטוס במהירות האור בחלל ולהגיע לכאן, הם צריכים טכנולוגיה יותר טובה ממה שסיפק לנו הסרט!
השאלה שלי היא כזאת
איך לפני מיליון טריליון שנה הן ידעו שבני אדם יתפתחו וישתלטו על הכוכב? אז היו רק אמיבות במים, לא?
עיצוב החייזרים
ויש לזכור גם את הספר "התלת- רגליים" (The Tripods) של ג'ון כריסטופר.
סרט מעולה
חבל"ז מטורף, מזל ששפילברג חי!!
פשוט במאי שיודע את העבודה, שולט במדיה, לא מתבלבל, ומחזיק אותך שעה וארבעים במתח ובהנאה.
סוף סוף סרט טוב כמו שצריך משפילברג (מזה היה כל החרטה הזה, תפוס אותי ושדה תעופה??),
תודה, פשוט תודה!
כל הביקורות מתיפיפות ופלצפניות.
וכל אנשי כרתים שקרנים?
מה התקציב של הסרט?
בסביבות 130 מיליון.
אופציה שלישית
"כל אדם שמעביר עליו ביקורת ציפה ליותר מדי מהסרט או שהוא סתם טיפוס שלילי שלא יהנה משום דבר"..
..או שיש בעולם אנשים ש(שוק ותדהמה) לא מסכימים איתך.
סרט נפלא
חן חן.
הסוף זה הדבר
הכי חשוב. כל הסרט (כל סרט) אמור להתנקז לסוף. לאמירה. אם בסוף שיר נפלא ברדיו היית שומע מישהו יושב על הפסנתר וצועק "כוס אמק" (לוקח בדיוק שניה) גם היית אומר שזה שיר טוב והסוף שולי?
הסוף זה הדבר
יש הרבה שירים כאלו. לרוב הם דווקא לא מקלקלים לי את הסוף (מה שכן, בצבא היה איזה אחד שכל פעם שבה הוא שמע את "קארמה פוליס" של רדיוהד התחיל לקלל את הסוף וכמה שהוא הורס את השיר).
רוב הנק' חסהנה לך עוד הערה שניצקליינית
כצופה בסרט, לא מעניין אותי בכלל מה היה בספר המקורי. כחובב מד"ב, אני מודע לרמה ולרלוונטיות של רוב הספרות מהתקופה ההיא ונמנע ממנה במכוון.
הסרט, לעומת זאת, הופק להבנתי בשנת 2005, אולי חלק מהעבודה עליו נעשתה ב- 2004.
אם הבמאי טרח להעביר את העלילה לתחילת המאה ה- 21, למה לא את ההגיון?
ההסברים שיש בספר נשמעים קלושים לקורא בן זמננו. אבל בכל מקרה הם לא מופיעים בסרט וההתרחשות לא נראית סבירה.
רוב הנק' חסהנה לך עוד הערה שניצקליינית
כי אז הסרט היה נקרא "מתקפת החייזרים", "הפלישה הגדולה 7" או "הקרב על הכוכב הכחול – הפעם עם אפקטים" ולא "מלחמת העולמות". אולי חלאס להתבכיין כבר? אי אפשר כבר להנות מסרט כסרט עם סצנות מדהימות במקום להיתקע על שטויות וניטפיקיות מוגזמת ולהרוס לעצמכם את אחת היצירות היפות והמהנות של הקולנוע בזמן האחרון? אם אני הצלחתי להשהות את חוסר האמון שלי עד רמה שממש נהניתי מהסרט, כל אחד יכול (וזה ממישהו שפשוט נהנה להרוס לעצמו סרטים באופן קבע ולנטפק את עצמו למוות בסרטים גרועים של סטיבן סיגל וואן-דאם ודומיהם).
רוב הנק' חסהנה לך עוד הערה שניצקליינית
אז נהנת מהסרט. אף אחד לא מנסה לקחת את זה ממך. אפשר להרגע.
לא כולם חייבים להנות מסרט רק בגלל שאתה נהנת ממנו (אני, למשל, דווקא מאוד נהנתי, למרות שאני מסכים עם חלק מהביקורת שמעבירים על הסרט פה בדיון ובמקומות אחרים). חלק מהפואנטה של האתר הוא בדיוק הדבר שאתה דורש מאנשים לחדול ממנו – העברת ביקורת על סרטים (לא מנקודת מבט מקצועית, אלא מנק' מבטו של חובב הקולנוע הממוצע).
בינתיים מי שמתבכיין הוא אתה (בפורומים באנגלית מכנים התנהגות שכזאת – יבבנותו של ה-fanboy).
רוב הנק' חסהנה לך עוד הערה שניצקליינית
כן, הוא רגיל לזה עוד מימיו בגיימר :X
אמיר, כאן זה מקום מתורבת לדיונים, קבל את דעותיהם של אחרים.
מעניין
מותר לאנשים להעביר ביקורת על משהו עד אין סוף שוב ושוב ולא לקבל דעה שטוענת להפך מהם, אבל אסור להעביר ביקורת על מעבירי הביקורת, משום מה. והנסיון שלך לגרור את זה לפסים אישיים בכלל דוחה ונוגד את הטענה שלך על מקום מתורבת לדיונים, כביכול. אתה מזכיר לי את הקטנצ'יק ההוא עם השיער הכתום מ"היה-היה" שצועק "כן, בוס, תראה לו, תראה לו!".
לא ממש מעניין
אף אחד לא מתלונן על הבעת הדעה שלך *על הסרט*. זה אכן יכול להיות מעניין לקרוא מדוע אתה חושב שהסרט מוצלח.
מותר להעביר ביקורת על מעבירי הביקורת, אבל לא ככה עושים את זה. הביקורת החיובית או השלילית צריכה להאחז במה שקורה בסרט ולא במה שקורה לדעתך בפסיכולוגיה של מעבירי הביקורת.
מעבירי הביקורת הסבירו מה יש בסרט שהוא מוצלח ומה יש בסרט שהוא לא מוצלח. כשאתה מעביר ביקורת על מעבירי הביקורת, אתה עושה זאת ע"י זה שאתה מסביר מה מוצלח ומה לא מוצלח במעביר הביקורת.
עד כמה שאני מבין, עין הדג הוא אתר בו מדברים על סרטים ולא על מיהו צופה קולנוע פסדר כזה שהיית שמח להרביץ איתו איזו יציאה לסרט ומיהו הוא צופה קולנוע שלילי שצריך לרחם על עודף הביקורתיות שלו ולא היית נוגע בו עם קרטון של פופקורן.
מעניין
ניסיון לגרור לפסים אישיים?
ההערה בקשר לגיימר נועדה להגיד לך שלום ותו לא, אחרת לא היה אמושיקון ":X" חמוד שכזה…
בכל-אופן, "א" מתחתיי כבר סיכם את העניין בצורה טובה.
נ.ב.
לא לא, אני סבא זמן!
כי הסרט אמור להתבסס על הספר.
אם שפילברג היה משנה את כל הנק' הללו הסרט היה הופך למשהו שכל קשר בינו לבין הספר הוא רופף ביותר.
יכול להיות שישנם כאלו שזה לא מפריע להם, אבל בעיני גדולתו של מפיק/במאי בפרויקט שכזה היא כשהוא עושה סרט מעולה תוך שהוא נצמד בעיקביות לסיפור המקורי.
תאר לך שפיטר ג'קסון היה לוקח יד חופשית בבימוי "שר הטבעות"? בעיני חלק גדול מההנאה שבצפיה היה נגרע.
יש הבדל בין להתבסס על הספר לבין לסמוך שהספר ישלים את העבודה
העניין הוא, שאנשים שמכירים את הסיפור (כמוני), יוצאים מהסרט הרבה יותר מרוצים מאלה שלא מכירים וציפו שהסרט עצמו, בלי עזרה מבחוץ, יצליח לספר להם סיפור קוהרנטי ומעורר עניין. ככה. לבד. בלי לערב הורים.
האנשים שאני מכיר, שפחות מכירים את הסיפור, יצאו בתחושה (המוצדקת לדעתי) של "ויזואליות וטכניקה מרשימה שמדביקה אותך לכסא, אבל בסופו של סיפור – WHO THE FUCK CARES ממה שקרה שם?".
פספסת את הבעיה: הנקודות שהועתקו מן הספר אל הסרט נמצאות בסרט בסביבה רופפת מבחינת קוהרנטיות ואחיזה עם המכלול העלילתי. רק כאשר מתיחסים אל הסרט, תוך כדי פזילה אל התוכן שמצוי בספר (ובגרסאות אחרות של היצירה), הדברים נהפכים לקוהרנטיים יותר (דוגמאות יש כבר במעלה הפתיל, אז לא אחזור על הדברים).
הבעיה הזאת גורמת לסרט להראות גם כחסר תוכן משל עצמו וגם כמתעצל לספק את הסחורה עליה הוא מתבסס. הסרט לא מספק לנו תאור מעניין על ההתרחשויות אלא משתמש ב-setting שמוכר ממקום אחר כדי לספר סיפור מאוד מסוים בתוך הסביבה הזאת (יחסי ההורה ושני ילדיו).
הסרט הזה יותר מספר על "מסעו האישי של טום קרוז בעת מלחמת העולמות הידועה והמוכרת" ופחות מספר את הסיפור הקרוי "מלחמת העולמות". בספר, למרות שגם הוא מספר את הסיפור מנקודת מבטו האישית של אדם, אין את הבעיה הזאת – העלילה שם לא זקוקה לפזילה אל יצירות אחרות, כדי שהמבנה העלילתי יהיה קוהרנטי.
אני חושב, שבסופו של דבר, מה שקיבלנו זה יצירה מאוד מרשימה ומקצועית מבחינה חזותית (בניגוד לרעש והצילצולים הלא מקצועיים של "מלחמת הכוכבים" פרקים 1-3), אבל עם חורים עלילתיים שגורמים לסרט להיות לא יותר מאשר עוד סרט קיץ. סרט קיץ די מוצלח, אין ספק, אבל בטח שלא "יצירת מופת" כפי שתארו זאת מעלה. גם אם כתבו פה מגילות וניתחו את היחסים בין ההורה לילדיו שמוצגים בסרט, אני לא רואה איך היחסים האלה חורגים מגבולות הדרמה הדלוחה, הסרט התורכי והשבלוניות שאפשר למצוא בהמון סרטי ממחטה סוג ד' או סתם סרטי אסונות. דרמה ויחסים זה ממש לא הצד החזק של הסרט הזה, אלא בדיוק להיפך – זה אחד הצדדים היותר חלשים שלו.
להיות שם
אתה חושב שנפגעי הצונאמי ידעו שהוא נבע מרעידת אדמה, או הבינו איזה חופים הוא מכסה? או שהאנשים רצו ברחובות בניו-יורק ב-9/11 הבינו שמדובר בפיגוע טרור שמאחוריו עומד ארגון אל-קעידה?
המטרה של הסרט היא להראות את האירועים מנקודת המבט של האדם הקטן. כן, זה יוצא דופן בסרטי אסונות ובעיקר בסרטי מדע-בדיוני. אבל זאת המטרה, וחוסר הידע המשווע של הגיבור היא חלק משמעותי במימוש מטרה זאת – ולא, כפי שאתה טוען, כשל בעלילה.
להיות שם
טוב ויפה להתמקד בנקודת המבט של האדם הקטן, אבל כמו שהוא אמר זה פוגע בסרט כשלא אכפת לך מה לעזאזל יקרה לדמויות. ההחלטה להתמקד בסרט אסונות דווקא בדמויות הראשיות היא מצוינת. אבל אם עושים את זה באופן צולע זה כמו לירות לעצמך ברגל. בגלל שטום קרוז ושות' נמצאים ב*כל* סצינה של הסרט, אם לא התחברת לדמויות פשוט לא אכפת לך מה קורה להן (שזה בעצם כל מה שקורה בסרט). במצב כזה אפשר להכניס קטעי אקשן שולתים או משהו כדי להציל את הסרט, אבל זה פשוט לא קורה. האפקטים המושלמים של ILM נשארים ברקע (פשע משווע נגד כל חובב CGI), והצופה לא אוכל את העוגה ולא משאיר אותה שלמה.
זה כבר עניין לטעם אישי
אני מתחבר הרבה יותר לטום קרוז בורח, מבוהל, מבולבל ואנושי מאשר לטום קרוז קופץ, מטפס, מפלרטט וסופרמני.
אין רע באחד או טוב בשני, אבל להניח שקל יותר להזדהות דווקא עם השני נראה לי מוזר.
ספציפית, אני התחברתי מאוד לחוויה של הגיבור – לא לגיבור עצמו, אבל לתגובות שלו לאירועים. זה היה הרבה יותר מפחיד ומעורר מחשבה מאשר צפייה ב"יום השלישי", למשל, שבו לא היתה תחושה אמיתית של סכנה או חוסר אונים ולו לרגע.
אני הרגשתי תחושה אמיתית של סכנה ב''יום השלישי''
הרגשתי שיש סכנה אמיתית שאני אקיא בזמן נאום ה"לא ניתן שישמידו אותנו" של ביל פולמן.
וגם הרגשתי די חסר אונים מזה שלא יכולתי ללחוץ על כפתור הפורוורד בקטע הזה. (בקולנוע).
אני אצמצם:
אני כן התחברתי לדמויות. שוב, מדובר בעניין של טעם אישי – לדעתי, הן היו עשויות היטב, וגרמו לי להרגיש חלק ממה שקורה בסרט.
את היום השלישי אמנם ראיתי
רק פעם אחת, כשהוא יצא בקולנוע. אבל אני זוכר שבמשך שנים חשבתי ש"היום הראשון" (מתוך השלושה) הוא סמל ומופת לאימה ומתח קולנועי.
יכול להיות שהיום הייתי חושב אחרת, אבל אז זה היה פשוט נפלא.
להיות שם
אם כך, אז למה בכל זאת זרקו על הקהל עצם עלילתית ע"י narration קצרצר, בהתחלה ובסוף? כנראה שגם הבמאי הבין שאחרת משהו חסר. חבל שהוא לא הבין את זה מספיק.
כקישור לספר
ככה – בערך – מתחיל ונגמר גם הספר. וחוץ מזה, למישהו כאן היתה תיאוריה בנוגע למאקרו-מיקרו. וחוץ מזה, איך זה קשור? העובדה שהבמאי מנסה לרצות את כולם לא אומרת שהוא חושב שהדמויות שלו לא אמינות.
כקישור לספר
לא אמרתי שהבמאי חושב שהדמויות שלו לא אמינות.
ככה – בערך – מתחיל ונגמר הספר? כל הספר הוא Narration של המספר. אין בפתיחה ובסיום שלו שום דבר שמיחד אותם כרגעים בהם צריך להוסיף Narration בגירסת הסרט. את הסיבות ל-Narration, באופן הזה, לא נמצא בספר. נמצא אותן דווקא בגרסאות קולנועיות (ואחרות) לספר.
יותר סביר להניח שה-Narration השתרבב לסרט משתי סיבות:
1) ללא ה-Narration כמעט ולא נשאר מ*הסיפור* שהסרט מספר שום דבר. לא היה להם רעיון מוצלח איך לשזור את האינפורמציה בסרט, אז הוציאו משהו מוכן מהפריזר וזרקו אותו למיקרוגל העריכה.
2) מסורת וריצוי קהל. שפילברג בחר "לעשות עוד גירסה למלחמת העולמות" במקום ליצור גירסה מקורית/עצמאית/חדשה לסיפור.
אין לי הרבה מה להוסיף
בהחלט סרט מצויין. אני רק אגיד שמאז "מגנוליה" לא ראיתי את טום קרוז משחק טוב כל-כך, הוא פשוט מצויין. וכך גם הילד ההוא ששיחק את בנו. דווקא מהילדה פאגינג (שעלייה,באמור, יש את הקונצזוס הכי גדול) דווקא פחות התלהבתי.
עוד אפשרות
החייזרים היו על כדור הארץ לפני מיליוני שנב כדי להחביא את המכונות. יכול להיות שאז הם יכלו להסתובב על העולם בחופשיות. הם כנראה לא לקחו בחשבון שינויים אבולוציונים שעוברים על העולם. יכול להיות שפעם הם יכלו לשרוד והיום כבר לא.
אז?
לא אומרים בסרט שהם באו לכאן רק כדי לאכול אותנו בני-האדם. זה לא הגיוני. הם היו פולשים בכל מקרה.
אולי החיזרים הביאו את האדם הראשון לארץ כדי שיתרבה
גם אני רוצה:
מאיפה לעזאזל האמירה שווירוסים הם משהו:"שלא קיים באף פלנטה אחרת"??
אפילו לאנשי המדע המובילים שחיים היום אין מושג וחצי-מושג על מה שקורה בגלקסיות אחרות.
אבל סחה על הפאסון…
וכאן מצטרפת המילה
"בדיוני" למילה "מדע".
זאת לא הייתה אמירה, מצטער.
הסתנה הויזואלית החזקה והיפה ביותר?
יש כמה כאלו:
1. הרכבת – סצינה מדהימה
2. הסצינה הראשונה של הטרייפוד, במיוחד הזום אין על הפנים של האישה שדרכה עוברת הקרן
3. הגופות בנהר
זו הבעיה
שרוצים להיות נאמנים לספר שנכתב לפני יותר ממאה שנים, עוד לפני שהפנמנו את המושג אבולוציה.
זו הבעיה
המושג אבולוציה היה מוכר בהחלט לוולס, ולראיה הספר שלו "מכונת הזמן" שדן בהשלכות השליטה של המין האנושי בתהליכי אבולוציה
טוב אז כאן אני חוזר לתיאוריה
הקודמת שלי, של התרשלות בעבודה (החייזרים היו כאן לפני הרבה זמן וכנראה לא ממש בדקו מה השתנה מאז).
באמת?
אז הם ויתרו על אפשרות מצוינת להראות מטר מטאורים?
באמת?
נראה לי שדרך ההגעה שלהם השתנתה כי אנשים כיום מפרשים כל חפץ בלתי מזוהה בשמים בתור פלישה חייזרית – אפילו, בעצם בעיקר, תופעות טבעיות . ככה שזה לא היה סביר שאנשים יופתעו שחפץ שהגיע מהחלל יכיל חייזרים תוקפניים, אבל זה כן סביר שאנשים יופתעו ממה שנראה בהתחלה כמו תופעת טבע פחות או יותר רגילה – רעידות אדמה, ברקים וכו'.
מטאורים הם תופעת טבע רגילה, לא עב''מים.
אתה רוצה להגיד שכל פעם שאנשים רואים מטר מטאורים הם מפרשים את זה כפלישת חייזרים? הופעה של מטר מטאורים בכוכב לכת היא מצב תמים למראה לא פחות מסופת רעמים, ובטח שהוא יותר סביר משני ברקים או יותר שפוגעים באותה נקודה בדיוק. אם הסרט היה פותח בהתרסקות מטאורים בתוך ניו-יורק הוא היה יכול להתחיל בסצינת CGI הרבה יותר מרשימה לדעתי.
מטאורים הם תופעת טבע רגילה, לא עב''מים.
ובכלל, היתה נחסכת מאיתנו ההקרצה המוזרה של שפילברג שהמכונות היו כאן, מתחת לאף שלנו, עוד מלפני מליוני שנים. מה רע בגירסה המקורית, בה החיזרים בונים את המכונות הענקיות, לאחר הגעתם אל כדה"א, אני לא יודע (זה גם היה יוצר מפגש מותח והדרגתי יותר עם אימת החיזרים, במקום לזרוק עלינו את השיא בתחילתו של הסרט).
שפילברג יצר סרט אקשן דועך, בלי שום סיבה הגיונית. חבל.
מטאורים הם תופעת טבע רגילה, לא עב''מים.
הרי זו רמיזה ברורה לתאי הטרור הרדומים שמתעוררים ע"י קריאה מבחוץ וזורעים הרס בכל מקום
(פוסט ניין אילבן כבר אמרנו?)
מטאורים הם תופעת טבע רגילה, לא עב''מים.
רמיזה? שפילברג לא נוהג לרמוז. הוא זורק את זה עליך ישר בפרצוף ואם עדיין לא הבנת אז הוא יסביר לך את זה לאט בראיון.
לגבי השימוש באייקוניגרפיה בסרט, הנה ביקורת שאני נוטה להסכים איתה:
http://www.nj.com/movies/ledger/index.ssf?/base/entertainment-0/112002091961140.xml&coll=1
דווקא אהבתי את הברקים
והקטע שהראו אותם בהילוך איטי הזכיר לי את ההילוך האיטי (שדי הפחיד אותי אז) של הרוחות מ"פולטרגייסט".
מטאורים הם תופעת טבע רגילה, לא עב''מים.
כשאנשים רואים פצצות תאורה, אורות ניווט של מטוסים, או את הכוכב נוגה, הם מפרשים את זה בתור עב"ם. אז מה לדעתך הם יחשבו על מטאורים ענקיים עם שובל ירוק?
אגב, לגבי זה שהם היו אלפי או מליוני שנים בתוך האדמה, זו רק תאוריה של הדמויות. לא הייתי סומך על זה (הניחוש שלי: כמה עשרות שנים).
זה לא ממש קשור.
בדיוק כמו שסופת רעמים ענקית וכתומה שיורה ברקים באופן מודע נראתה תמימה בהתחלה, כך גם המאטאורים היו נראים תמימים בהתחלה. אולי לא לאותם אנשים – ומעניין מי הם, כי אני לא פגשתי כאלו – שחושבים שכל מטוס חולף הוא פלישה מהחלל, שמהווים כנראה רוב מוחלט. במילים אחרות, אי אפשר לרצות את כולם, בטח שלא את הפגומים בנפשם.
אם אפשר לקבל הסבר
מישהו שאל כאן מה הקשר להרמיוני ולרון מ"הארי פוטר" ולא קיבל תשובה מלבד "לא צריך לקחת ללב". מה הקשר ללקחת ללב? אני פשוט רוצה לדעת מה הקטע עם הרמיוני ורון, איך הם קשורים לדעת מפרסם הכתבה ל"מלחמת העולמות".
זו מעין בדיחה פרטית באתר
באחת התגובות לביקורת על "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", המגיבה טענה שזה לא בסדר, שיש משפט שבספר רון אומר אותו, ובסרט הרמיוני אומרת אותו. היא כעסה על זה, למרות שבמקרה הזה, היה מדובר במשפט שלא מאוד משנה מי אומר אותו.
אז התפתח דיון שעסק בשאלה עד כמה התסריט של סרט צריך להיות נאמן לספר, אבל "נתנו את השורה של רון להרמיוני" כבר הפך לשם חיבה לשינוי לא משמעותי שעושים בסרט, בהשוואה למקור.
אתה יכול לראות את התגובה המקורית כאן:
כתבה מספר 2190
זו מעין בדיחה פרטית באתר
המון תודה.
אני חושב שזה ה-B-movie הטוב ביותר שראיתי אי פעם.
והרי מה שונה כאן מכל סרט סלאשרים אחר (מעבר לכך שלא סביר שיהיה המשכון)? אויב מסוכן שאינו פועל לפי סטנדרטים של שפיות אנושית (כלומר, פסיכוטי), שמשמיד כל שנקלע אל דרכו. סיפור? עלילה? בשביל מה צריך את השטויות הללו כשהכל עשוי טוב כל כך ומצמרר כל כך?
אני בעד שיתנו לשפילברג לביים את המפגש הבא של פרדי בג'ייסון. יהיה טוב כמעט כמו שניצל של אמא שלי.
חסר לי
הביקורת שלך אובייקטיבית משהו.
לא הצלחתי להבין מה בדיוק אהבת או שנאת בסרט. פשוט סיפרת על הסרט ללא עירוב דעות כמעט. מה קרה לסרקזם האופייני כלכך למבקרים פה?
שנאתי את הילדה,
יותר מדי צרחות, יותר מדי אובראקטניג ויותר מדי התנהגות בוגרת לגילה. הרגשתי כמו בסרט אימה שהגיבור מתנהג ממש בטמטום ואז אני מתחיל לרצות שהוא ימות. בדיוק ככה הרגשתי כלפי הילדה אבל בסך הכל נהניתי מהסרט ומהחוויה שעברתי בו. סרט טוב שצריך לצפות בו בתנאים טובים!
מה קרה למגן העל אנושי של החייזרים???
בבקשה שמישהו יסביר לי איך לעזאזל בני האדם הצליחו להוריד את המגן ולנצח???
בתודה מראש
מי שחש שעיבוד מודרני למלחמת העולמות לא כל כך עובד עבורו
יכול לנסות את ה-reimagining לסיפור שעשה אלאן מור עם ליגת הג'נטלמנים היוצאים מגדר הרגיל. החייזרים שם בהחלט שונים מאלה של הסרט, מכונות הלחימה הינן מזוויעות לא פחות, ויש הרבה יותר עלילה מסתם הימלטות, ועם מספר התפתחויות מעניינות. בהחלט מומלץ:
http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/1401201180/qid=1121571487/sr=1-1/ref=sr_1_1/103-4433698-2575031?v=glance&s=books
ומי שרוצה להבין יותר מה ומי נגד מי, יכול להתחיל לקרוא כאן:
http://www.geocities.com/jessnevins/league1.html
ואיפה הממסד באמת?
מי שחש שעיבוד מודרני למלחמת העולמות לא כל כך עובד עבורו
לא העיבוד המודרני הוא הבעיה (אפשר לעשות עיבוד מוצלח שכזה), אלא האיבוד המודרני.
איחרתי קצת, אבל בכל זאת
בקשר לטענה שהיו צריכים לעשות בסרט שהחייזרים מגיעים בקליעים/רקטות כדי לבנות אימה/מתח וכל זה: בלתי אפשרי.
אולי ב-1898 (השנה שבה נכתב הספר) זה היה יכול להיראות הגיוני, אבל היום, ידוע שאין חיים לא על המאדים, לא על הירח ולא על מרקורי ונוגה, ועל כוכבים רחוקים יותר במערכת לא ניתן לחיות (הם כוכבים גזיים->אין אדמה) ככה שאם החייזרים היו רוצים לירות את עצמם לכאן, הם היו צריכים לעשות את זה ממרחק של מאה מיליון מיליארד ק"מ או משהו,וחוץ מזה שהכדור היה מאבד תנופה ממזמן/לרקטה היה נגמר הדלק, זה היה לוקח להם מספר לא קטן של שנים.
זה רק מוכיח ששיפלברג כן טרח להתאים את הסרט לתקופה שלנו, ומן הסתם הצליח.
אם אתה כבר בקטע של ניטפוקים -
אי אפשר לאבד תנופה בחלל, אם לרקטה נגמר הדלק היא עדיין תמשיך באותה מהירות.
איחרתי קצת, אבל בכל זאת
ניוטון. החוק הראשון. במאה ה-19 הכירו אותו (מסתבר שבמאה ה-21 קצת שכחו).
אבל לאחר מחשבה נוספת, אני גם נוטה להסכים שחיזרים ש"מתפרצים" בעוצמה מירבית, הם יותר מתאימים למאה ה-21.
באופן בו פועלת המדיה היום ובאופן המהיר בו הצבא היה מתערב מידית בתקרית בעקבות הפירסום המיידי (+חיל אוויר +אופציות גרעיניות +שיתוף פעולה גלובאלי… דברים שלא היו קיימים בסוף המאה ה-19), לחיזרים המסכנים לא היה סיכוי לשרוד ללא המכונות האימתניות. זה היה או הופך את הסרט לסרט מאוד קצר או הופך את הסרט למאוד לא קשור לאווירת חוסר האונים האנושי שיש ביצירה המקורית.
אם רוצים להציק לאנושות במאה ה-21, כנראה שזה רק עם זבנג וגמרנו.
איחרתי קצת, אבל בכל זאת
הוי… הייתי רוצה לראות גירסה של הסיפור במאה ה-19 (רצוי סרט מונפש ב-CG) עם פסקול בהשראת הדיסק של Jeff Wayne. אולי כשאגדל ואקנה את PIXAR.
באבוהה סרט שואה
זוכרים את ג'ון אנדרטון – טום קרוז בדו"ח מיוחד, מסובב את הספרה 6 ב-180 מעלות, ומבין שהיגיע לדירה 1009 במקום לדירה 1006?
גם במלחמת העולמות. סובבו את ה-S האחרונה, ותקבלו:
איני יודע אם ספילברג התכוון לרמז הזה, אבל לסרט שואה, אני בטוח שהוא התכוון.
רבותי – כל מה שקיבלנו ברשימת שינדלר בקצב של אמצע המאה ה-20, קיבלנו במלחמת העולמות בקצב של המאה ה-21. מהיר מרוכז קצר. מלחמת העולם השניה ארכה שש שנים. כאן זו מלחמת ששת הימים בערך.
השואה אינה כלי.
השואה היא הלקח.
ספילברג סבור (ובצדק) שלקח השואה לא נלמד כשהועבר בפירוש ברשימת שינדלר. הוא מנסה להעביר אותו ברמז, בדוח מיוחד ובמלחמת העולמות כאחד:
הרוע שבעולם הוא תוצאה של בחירת האדם. האדם יכול לבחור אם לפתוח במלחמה או לא. וככה גם עולמו ייראה.
במלחמת העולמות הוא מראה לנו מה אנחנו עושים לעצמנו, כבני אנוש, בבחירתנו החופשית.
הוא משליך את הרוע הזה על יצורים שלא קיימים (ועוטף אותו בסיפור מתקתק אמריקאי על אב שחוזר לילדיו), כדי שנוכל להיות "אובייקטיבים".
מי מכניס בני אנוש לכלובים, אם לא בני האנוש עצמם?
מי מוביל אנשים ברכבות מוות אם לא בני האנוש עצמם.
מי שותים זה את דמו של זה, אם לא בני האנוש עצמם?
והשואה היא ההוכחה המרוכזת לטבעו זה של האדם, שגם לא למד את לקחה.
וספילברג מפמפם את המסר הזה. השואה אינה פלנטה אחרת(מלחמת העולמות). הנאצים (רשימת שינדלר) לא היו מפלצות. הם היו אנשים שבבחירתם (דו"ח מיוחד) יצרו מכונת מוות, ואחרים, בבחירתם השמידו אותה.
וגם ריי פריאר, רואה בסצנת הסיום בעיניים כלות איך בחירתו שלו שעשה לפני שנים, משאירה אותו בחוץ.
דיעה מעניינת.
די קשה להתאים אותה לעובדה שרוב הנקודות שהעלית עובדו ישירות מהספר, אבל אני בטוח שזאת סתם נקודה לא חשובה.
דיעה מעניינת.
הוא לקח את הספר כפלטפורמה.
לספילברג מותר.
יש גבול לקטנוניות, מספרת השמועה
אבל גם אם תהפוך את ה-S האחרונה עד מחר, "2" אתה לא תקבל. יותר בכיוון של "5" מעוותת.
יש גבול לקטנוניות, מספרת השמועה
יש 180 כמו 9 ו-6, ויש 180 בטן גב, לא?
אבל בסצינת המלון ב'דו''ח מיוחד'
אנדרטון הופך את הספרה מלמעלה-למטה, ולא אחורה-קדימה.
ואם אתה רוצה ניטפוק קצת יותר רציני, 'War of the Worlds' לא שונה במאום משם הספר המקורי של ה.ג. וולס, שנכתב הרבה לפני שמישהו היה מסוגל לאזכר את השואה.
יש משהו קטן שיש בסרט ואין בספר
ויזואליה. גם זה ניטפוק?
גם לספר יש שם.
הוא כתוב על הכריכה. גם אם תשחק עם ה-S שלו היא תהפוך ל-2.
יש עוד כמה דברים פעוטים שיש בסרט ואין בספר: סאונד, שחקנים, איפור, סטורי-בורד, טריילרים, הפסקה. אני מזהה פוטנציאל ליופי של משחק חברה, לו רק הייתה לו גם מטרה.
לא התייחסתי לשם הסרט,
אלא לטענה "'War of the Worlds' לא שונה במאום משם הספר המקורי של ה.ג. וולס, שנכתב הרבה לפני שמישהו היה מסוגל לאזכר את השואה".
התכוונתי להגיב להודעתו של שלמקו.
בעצם, כשאני קורא את הפתיל שוב, אני שם לב שהגבתי להודעה הלא נכונה…
כתבה מספר 2794
הכוונה הייתה שהסרט (בניגוד לספר) כן מאזכר את השואה, באמצעות הפרשנות הויזואלית של שפילברג לסיפור.
לא משנה, הסתבכתי.
תשמע, בתכל'ס, אני מסכים איתך.
הפרשנות הויזואליות של ס/ש היא באמת משהו ששונה (לא שיש אפשרות אחרת) מהספר.
רק שההודעה שעליה *אני* הגבתי (של עידו) מצאה התייחסויות שואה דווקא בתחומים שלא נוגעים ישירות בפרשנות הויזואלית, אלא בנושאים שהיו כבר בספר.
נושאים שהיו כבר בספר,
שמקבלים טוויסט או רובד שואתי הודות לטיפול הויזואלי בהם.
הסברה המקובלת היא שהספר המקורי
דווקא בהחלט נכתב כדי ללמד את האנגלים – אז אימפריה גדולה, שאננה ובטוחה בעצמה – מה זה להיות בצד השני של המשוואה האימפריאלית: כשמישהו פולש אליך הביתה, גוזל ממך את האדמות, ומתייחס אליך לא כאל יצור-חי שווה ערך, אלא כאל משהו שנמצא באותה קטגוריה אנושית עם הבהמות.
לא שאני חושד לרגע שספילברג עשה את הסרט הזה כדי ללמד את האמריקאים לקח דומה – הוא לא במאי *כזה* חתרני. אבל הסרט אחלה בכל מקרה.
יש, למשל, את המאמר הזה:
http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=340002882&pc=952659386
בעברית, אפילו.
מעניין. תודה!
יש לי ויכוח איתה בכמה נקודות קטנות (וקראתי את כל הספרים שהיא מזכירה, ככה שאני יודע על מה היא מדברת), אבל בסה"כ הגיוני מאוד.
אוקיי, השתכנעתי שיש מקום לומר שוולס כתב את "מלחמת העולמות" כדי להגיד משהו לאנגלים. אם כי, כמו שכבר אמרתי, בנוגע לסרטים המצב שונה.
האנושות לא צריכה להיות מושלמת כדי להיראות טוב,
מספיק שהחייזרים יהיו התגלמות הרוע ללא ניואנסים, ואז גם אם בני האדם מתנהגים ככה, זה עדיין נראה טוב בהשוואה.
נכון שב"מלחמת העולמות" אנשים מתנהגים הרבה פחות יפה מאשר ב"יום השלישי" למשל. אבל עדיין, תצטרך לעמול קשות כדי לשכנע אותי ש – כמו שנטען בהודעה שאליה הגבתי – הסרט אמור לגרום לנו להרגיש רע בנוגע לרוע האנושי.
בדקתי שוב כרגע, וכפי שאמרתי, זה לא היה פוליביוס, אלא אריסטו.
הוא דיבר על כך שאופיה של צורת משטר נקבע על ידי 2 שאלות: 1. מי עומד בראשה – יחיד, קבוצה, או הכלל, ו-2. האם הוא פועל לטובת עצמו או לטובת הכלל. מכאן הוא הגיע למשטרים שציינת.
בנוגע לסרט, כנראה באמת לא נגיע להסכמה עד כמה הוא מציג את האנושות באור רע. נראה שאנחנו כן מסכימים שהוא מציג אותה באור מורכב יותר מסרטי פלישת חייזרים אחרים, זה גם משהו.
גם בנוגע לחייזרים, אני חושב שהם אמנם לא פעילים במיוחד בסרט, אבל הם גם לא קטסטרופה חסרת-זהות אישית – כמו ב"היום שאחרי מחר", או "ארמגדון", וכאלה. יש לזה משמעות שהם יצורים חושבים ודמויי אדם. שוב, כנראה אנחנו חלוקים בעניין כמה משמעות יש לזה, אני חושב שדי הרבה.
טוב, תודה (גם על הדיון, גם על פוליביוס)
כרגיל, היה מעניין.
כנ''ל.
הרוע המוחלט?
כפי שנאמר בסרט עצמו, בסתירה מוחלטת לשם הסרט, "This is not a war. This is an extermination" (אגב – מישהו יכול לומר האם המשפט הזה לקוח מהספר?).
כלומר, אין פה מלחמה בין טובים לרעים. אין פה סכסוך. אין פה מניע. אין פה כוונה. ועל כן החייזרים לא רעים: הם לא משמידים את המין האנושי מתוך רוע, אלא מתוך צורך (שלא ידוע לנו לחלוטין). אין להם שום יחס אל היצורים שהם משמידים, אין פה מאבק בין עמדות מנוגדות. זו סתם השמדה.
אין במעשיהם יותר רוע מאשר במעשיו של מישהו שמחסל קן נמלים עם K500.
כן
המלחמה היא חד צדדית, והופכת להשמדה, כי הטכנולוגיה של החייזרים הרבה יותר מתקדמת. אז מה? האם, למשל, מלחמות קולוניאליסטיות – בהן לבנים טבחו ילידים ללא קושי, בעזרת נשק חם – לא היו מלחמות?
גם אם (בסרט, לא בספר) המניע של החייזרים נשאר מעורפל, זה לא משנה הרבה. החייזרים בוחרים להשמיד מיליארדי צורות חיים תבוניות ואינטליגנטיות (וגם את טום קרוז ואת שאר האנושות). זה שהסרט לא נותן סיבה או תירוץ למעשיהם, לא הופך את המעשה לנייטרלי מבחנה מוסרית. רק אם היינו מקבלים סיבה ממש טובה למלחמה (נגיד, החייזרים נואשים לברוח מכוכב הבית שלהם, שעומד להיות מושמד; הם פנו למנהיגי כדור הארץ בחשאי, וביקשו מהם לבוא לכדור הארץ ולהתיישב בו בשלום; הבקשה נדחתה), הייתה אולי מורכבות מוסרית.
אם אדם יתקוף אותך וישדוד אותך ברחוב בלי שום סיבה נראית לעין (חס וחלילה), זה ייחשב מעשה רע, אלא אם כן יוכח שהייתה לזה סיבה מוצדקת. מה שהחייזרים עושים זהה, וללא ספק הוא מעשה רע.
בנוגע לנמלים, בלי דמגוגיה, בבקשה.
כן
החייזרים הם לא אנשים. הם לא באים ושודדים את המין האנושי, הם מתפשטים אל כדור-הארץ ובתהליך הזה הם במקרה משמידים את המין האנושי. זה בדיוק מה שהמין האנושי עשה – השמיד אינספור בעלי-חיים מכל הסוגים והכחיד מספר עצום של מינים. אין כאן שאלה של מוסר, רק תהליך טבעי של מאבק בין צורות חיים שונות. הסיבה היחידה שאנחנו חיים פה, כמו שנאמר בסוף הסרט, היא שבמקרה שרדנו (בניגוד לניאנדרתלים למשל).
יש פה ניצחון מסוים של כדוה"א על החייזרים, אבל הניצחון לא היה קשור לזה שהמעשה של החייזרים היה "לא מוסרי" כביכול. המין האנושי לא מיוחד מהבחינה הזאת, לא מדיע לו להיות קיים יותר מאשר למינים אחרים, והניצחון לא היה מוסרי אלא ביולוגי.
אתה, כמובן, מניח,
שהחייזרים מניחים שבני האדם תבוניים. שכל המבנים הם לא יותר מתילי נמלים וכל הטכנולוגיה אלו סתם עקיצות ממוזלות.
נראה לי שהתכוונת,
שאני מניח שהחייזרים יודעים שהמבנים של בני האדם הם *יותר* מתלי נמלים, והטכנולוגיה של בני האדם – *יותר* מסתם עקיצות ממוזלות.
כן, כך אני מניח.
ואני גם מניח שאף אחד לא חולק ברצינות על ההנחה הזו.
אני חולק על ההנחה הזאת. ברצינות.
איזה רמז בסרט אמר לך שהחייזרים כן מסתכלים על בני האדם בהכרח כעל יצורים תבוניים?
אוקיי, מקבל את עניין הניסוח.
תראה לי איך מראים באופן סביר מאד שהחייזרים מתייחסים אל בני האדם כעל תבוניים.
בוא אני אספר לך על מישהי,
לדעתי פספסת את הכוונה בשתי ההקבלות הראשונות (דמוי אדם, מכונה). אם היית דמויית נמלה או יונה היה מקום לדבר על ההקבלה הראשונה, ואם גם הנמלים או היונים היו משתמשים במכונות היה מקום לדבר על ההקבלה השנייה.
אם היית נתקלת בגזע של קופים שמשתמש במכוניות פרימיטיביות, היית חושבת שהם תבוניים או לפחות מתקרבים לכך?
והן לא דמויות אדם?
אולי לא במאה אחוז, אבל נראה לי שהרבה יותר מאשר החייזרים.
לנמלים וליונים יש שלד ומערכת שרירים.
יש להן מערכת נשימה.
יש להן מערכת עיכול שעובדת פחות-או-יותר באופן דומה לשלנו (נכנס אוכל בצד אחד – יוצאים דברים אחרים בצד השני. בעצם, אף פעם לא יצא לי לחקור אם נמלים מחרבנות). כמונו, הן שותות מים, ולא דם.
לא ראיתי אצל החייזרים שום דבר שהביא אותי לחשוב שאולי הם דומים לנו מאד, פרט לכך שהם הלכו על שתי רגליים.
נו.
ואנחנו מודעים לכך שנמלים מרגישות כאב, ושגם הן יצורים חיים. אם נבוא ונתחיל להשמיד נמלים בקנים שלהם ונפלוש להם לבית – זה יהיה לא בסדר.
גם אצל החייזרים זה לא מעשה מוסרי להרוג אותנו כמו כלום.
וכשהקנים שלהן נמצאים במה שאני מחשיבה כבית שלי, אני ועוד איך הורסת אותם, סותמת אותם, או משמידה אותם – על הנמלים שבהם, או מחוצה להם – בדרכים אחרות.
נו, בדיוק, כי זה הבית שלך.
המדיניות שלי פשוטה – אם חרק פולש לי לטריטוריה, אני מוכנה גם להפעיל F-16 כדי לגרש אותו. לעומת זאת, אם אני הפרעתי לו בטריטוריה שלו, אני אשתדל לנהוג בכבוד (ולדפוק ריצת אמוק משם. שונאת חרקים).
החייזרים פלשו אלינו. והם לא סתם השמידו עיר או שניים, הם ניסו להשמיד את כל כדור הארץ, למחוק את כל המין האנושי. צודק או לא צודק זה ויכוח אחד, מוסרי זה בטוח לא.
אה, ומה אם החייזרים ראו
את כדור הארץ כטריטוריה שלהם?
הרי גם הנמלים (לשעבר) אצלי בדירה לא ידעו שזו הטריטוריה שלי. מבחינתן, הן הקימו קן בשטח שלהן. ההשוואה שלהן היא לנמלים אחרות, לא לבני האדם, בדיוק כמו שבני האדם משווים את הטריטוריה שלהם לטריטוריות/מדינות שכנות, ומתעלמים מגורמים עליונים אחרים, שאולי שולטים בכוכבים כולם.
אני חושבת שאנשים מתעלמים
פה מדבר חשוב – הגודל. אנחנו כל הזמן משווים את עצמו לנמלים, לעומת חייזרים. אבל החייזרים הם פחות או יותר בגודל שלנו, ונעים בקצב שלנו, ומשתמשים בטכנולוגיה לא זרה ואוהבים את כדור הארץ, כלומר, יש בסיס להאמין שהם יכלו לזהות שהיי, גם אנחנו בני אדם.
יותר מזה, כשיצור אחר הוא גדול – קל לך לראות שאתה משמיד אותו (קרי, *פוגע* בו). אם את מחסלת קן נמלים כדי לעשות כביש עוקף, זה דבר אחד. אם את מחסלת מושבת אריות (יש כזה דבר בכלל?) זה הרבה יותר חמור – לא מבחינה אובייקטיבית, אבל מהבחינה הזאת שיוצא לך לראות במו עיניך איך הם גוססים וכמה את מזיקה להם.
שוב, אין כאן צודק או לא צודק(למרות שהדיאלוג בהתחלה רומז שההשתלטות של החייזרים היא חמדנות יתרה), אלא שאלה של מוסר. ומוסרי זה בכל מקרה לא.
יש משהו מעניין בויכוח הזה:
יש לי הרגשה שאנשים מתאמצים להוכיח שהחייזרים לא פעלו מתוך רוע, אלא משום שזו דרך הטבע, והם משמידים אותנו כמו שאנחנו משמידים נמלים. אני לא מבינה למה אי אפשר להניח שהם מרושעים מטבעם, שמטרתם היא השמדת תושבי כדור הארץ מתוך אידיאולוגיה או תועלת, ושהם מודעים היטב לתודעה של בני האדם ולסבל שלהם. והטיעון הזה מחזיר אותי שוב לקונוטציות השואה שהסרט עורר, לפחות בי. חלק המין האנושי חווה בעבר השמדה מתוכננת היטב, ראציונלית ומנומקת (על דעת המשמידים, כמובן). למה קשה להאמין שזה פשוט קורה עכשיו שוב?
בפעם הבאה בה אאדה אריות,
אשתדל לשים לב אם לפני שהם הופכים לאבק (או מתאדים בצורה אחרת), הם גם סובלים.
כשתראי את שאר האריות סביבם
רצים וצורחים בפאניקה, או תשתי את דמו של אריה אחד בזמן שהוא צועק ומנסה להשתחרר ממך – תשתדלי לשים לב אם הם סובלים.
שיחקתי לא מזמן פיינטבול.
כשכיוונתי את הנשק כלפי שניים שרציתי לצלוף בהם, לא ממש שמתי לב אם האחרים מסביב רצים וצורחים בפאניקה.
וכשבמסעדות מכניסים לובסטרים חיים לתוך מים רותחים (לשתי דקות בדיוק!), גם אז נדמה לי שהם לא ממש מתייחסים לצווחות של הלובסטר השלוק.
באמת באמת צריך להיות עיוור
כדי לפספס את מסת ההמונים שרצים וצורחים ברקע, בזמן שאת מחפשת אנשים מסביב ויורה בהם. אני בספק אם החייזרים פספסו את נהרות בני האדם שניסו לברוח מהם, בהתחשב בעובדה שהם ניסו לתפוס אותם ולשתות את דמם. מילולית.
בקשר ללובסטרים – וזה נראה לך מעשה מוסרי?…
זה משנה מה אני חושבת שמוסרי?
אנחנו הרי מדברים על החייזרים.
בכל מקרה, לדעתי הסרט פשוט לא מציג לנו מספיק מידע. עכרור, למשל, טוען שהחייזרים יודעים שבני האדם תבוניים בהכרח, כי הם פוגעים במרכזי אוכלוסיה שלהם ומאדים אותם בטרם יתפנו לשתות את דמם. אבל אף סצינה בסרט לא מראה אם החייזרים מעניקים יחס זהה לחיות אחרות – האם הם מאדים צבאים או אריות? האם הם שותים את דמם של פינגווינים או של קופים? יותר מזה – במהלך הסרט כולו לא זכורות לי חיות מחמד, או חיות אחרות (למשל, במרתף ההוא – אף עכברוש או עכביש לרפואה). יש רק אנשים.
כבר אמרתי את זה (לשלמקו, אני חושב):
הטיעון הזה, "אנחנו לא יודעים מה עוד החייזרים עושים", לא נראה לי לגיטימי בכלל, במקרה של "מלחמת העולמות".
סרט כמו "מלחמת העולמות" הוא לא כמו החיים האמיתיים. בחיים האמיתיים, אם הייתי נתקל ביצור בלתי מוכר, לא הייתי חושב שמספיק לי לראות אותו שעה וחצי, כדי לדעת עליו כל מה שצריך ורלוונטי לדעת. בסרט כמו "מלחמת העולמות", המצב שונה לגמרי. אם בסרט, במשך שעה וחצי, אני לא רואה את החייזרים הורגים ריכוזי חיות, אלא רק מנהלים מלחמה נגד בני האדם, יש לי סיבה לחשוב שקיבלתי את כל המידע הרלוונטי לגביהם.
הניסיון לטעון אחרת, בסרט מהסוג הזה, נראה לי מאולץ.
אבל שים לב מה אמרתי.
זה לא רק "לא נלחמים בריכוזי חיות". זה שלמיטב זכרוני, אין חיות בסרט. בכלל.
כלומר, לדעתי מראש לא היה כאן ניסיון לומר משהו על תבוניות, אלא על התנהגות של אנשים ותו לא.
עכברוש
דווקא במרתף יש סצינה שבה עכברוש חוצה את דרכה של ה"עין", והיא מתעלמת ממנו לחלוטין – נקודה שלדעתי באה להדגיש את החיפוש הספציפי אחרי בני אדם.
ניטפוק
אאל"ט ללובסטרים אין עצבים שמעבירים תחושות כאב ולכן כששמים אותם במים רותחים הם לא צורחים אלא נהנים מהדגדוג שהבועות בג'קוזי בו הם נמצאים עושות להם בצבתות, ממש עד לרגע שהם מתים ומוגשים לשולחן.
מצד שני, סיכוי די סביר שהיו אלה בעלי המסעדות וסועדים רעבתנים שהפיצו את המידע הזה.
אתה צודק
ללובסטרים אין תאי חישה לחום וקור, ולכן הם מתים ללא כאבים בסגנון הבישול הזה.
תוספת לניטפוק
אאל"ט ה"צווחות" הן הרעש של אדים חמים הבורחים משריון הסרטן.
שלוש רגליים.
שלוש רגליים.
החייזרים עצמם (ולא הטריפוד), הלכו על שניים. אאל"ט.
ט
הלכו על שלוש.
איפה ראית את זה?
אני ראיתי גזע של יצורים שהולכים לכבוש פלנטה.
מאיזושהי סיבה, הם קברו את המכונות שלהם בקרקע בעבר. [אתה ראית מכונה אחת שיצאה ממרכז עיר- ומה עם זאת שיצאה במישור הורסל?]
הם מצניחים אליהם מפעילים, בטכניקה שגורמת לצערם לפא"מ. הם לא טורחים להפעיל פא"מ עוד פעם, למרות שזה היה יכול לחסוך הרבה באנרגיית המגינים שלהם.
המפעילים יוצאים מהמכונות, ורואים שיש צורך ליישר את השטח, יש יצורים מוזרים שעוקצים אותם. אז הם מפעילים את הסנו K-רנחום שלהם.
אחרי שהפסיקו העקיצות, הם מגלים שהיצורים הללו משמשים כדשן לא רע לגידולים שלהם, אז הם מרוקנים אותם.
תאר לעצמך, למשל, משלחת של בני אדם שהגיעה לאי לא מוכר. הם פוגשים בגזע של בונים, והורסים את הגשרים שלהם בשביל לפנות את האגם שנוצר, לא לפני שהם יורים בבונים מסביב שמפריעים להם. אחר כך הם תופסים את הבונים, ומגלים שהם מאד טעימים על האש, אז הם אוכלים אותם. יש הבדל?
הבדל קטן: בונים בדרך כלל לא מטיסים אף-15
הבדל קטן: בונים בדרך כלל לא מטיסים אף-15
ובני אדם לא טסו בכלל עד לפני 100 שנים. אז מה?
אז אם בני אדם הגיעו לשלב שהם מטיסים אף-15, החייזרים צריכים להיות
די סתומים כדי לא להבין שבני האדם די אינטליגנטיים.
למעשה, אם החייזרים היו כל כך סתומים שהם לא היו מבינים כאלה דברים, הם בחיים לא היו מגיעים לחלל.
החייזרים לא ראו אותם נכנסים למטוס ומטיסים אותו.
מבחינתם, יש בני אדם, ויש איזה סוג של יתושים מעצבנים.
לא, לא, לא, ושוב לא!
אתה לא יכול לצעוק דמגוגיה ולהיות דמגוג בעצמך. ההנחה שלך שההבדל הטכנולוגי בין הפולשים לבני האדם הוא ככה וככה ולכן הם מודעים לכך שבני האדם תבוניים זהה לחלוטין להנחה שלי שההבדל הוא ככה וככה ולכן הם לא מודעים לכך שבני האדם תבוניים. נא אל תזרוק את הדוגמאות שלי מכל המדרגות בלי להסביר למה הן לא נכונות.
(והנה, טיעון נטול ספוילר!)
אם הייתי נוסע בטנק,
וגזע של בונים היה כל הזמן יורה עלי מנשק קל, שבקושי מגרד את השריון, או אפילו זורק אבנים – הייתי מתחיל לחשוד שמשהו חריג קורה כאן.
חוצמזה, גזע תבוני צריך להיות תבוני מספיק כדי לזהות מכונות, אם הוא מפעיל כאלה, בייחוד שכגם המכונות שלו נראות ממתכת.
אני חולק. וברצינות אפילו.
ועל כן אני לא רואה בדוגמת הנמלים שלעיל דמגוגיה.
אם יש לך נימוק שונה מאלה שהועלו עד כה (ושלא שכנעו אותי),
אני סקרן לדעת מהו.
לא, אין לי מה לחדש פה.
אני דווקא מסכים, אבל חולק עליך ברמה עמוקה יותר
נראה לי מאוד לא-סביר להניח שהחייזרים באמת לא מבינים שבני האדם הם יצורים יותר אינטליגנטים מבעלי חיים אחרים.
אבל הנקודה הזו נראית לי פשוט טפלה לסרט. כפי שכבר כתבתי, לא נראה לי שהחייזרים עצמם חשובים בכלל. הסרט לא עוסק במאבק בין בני האדם לחייזרים מלבד בסצינה אחת. אנחנו רואים אותם בסך הכל בשתי סצינות. רוב הזמן אנחנו רואים מכונות מפחידות, או זרועות מכניות, או קרני לייזר מפצפצות. מי מפעיל אותן נותר תמיד בעיני פרט שולי. הנקודה החשובה היתה איך בני האדם מתמודדים עם מצב כזה.
לכן גם אני חולק על כל התיזה שמנסה לטעון שהחייזרים החליפו את האינדיאנים, או הגרמנים, או שהסרט הזה הוא על הפחד מהזר. אין לדעתי שום קשר.
יוסף אל-דרור אמר את זה.
ואללה, איך לא חשבתי על זה
הסרט רוצה להגיד שבעצם אנשים הם התגלמות הרוע, ולכן הוא מציג את התגלמות הרוע בתור לא-אנשים.
מבריק.
חשבת להיות פסיכואנליסט?
עזוב את זה שהג'יפ שלו לא נפגע, נגיד,
אבל זה שהוא נסע מאות קילומטרים בכבישים שהיו אמורים להיות חסומים לגמרי במכוניות שנתקעו בהן? אחד הדברים הכי לא ריאליסטיים שראיתי.
דווקא לא.
מדוע שהכבישים יהיו חסומים? הרי לא היה מצב של היסטריה המונית בו כל תושבי הערים ניסו להמלט? כל המכוניות הפסיקו לעבוד ברגע אחד, מה שיצור מצב די הומוגני על הכביש – הוא לא יהיה חסום לגמרי אבל גם לא פנוי לגמרי, די קרוב למה שהיה בסרט.
רוב שעות היממה רוב הכבישים אינם פקוקים (וצריך גם לזכור שריי אינו נוסע בכבישים ראשיים).
וזה רק מראה
כמה חשוב לשמור מרחק.
לא ראית אף פעם אמבולנס מנסה לעבור בפקק באמצע עיר?
הוא יכול לנסוע איפה שהוא רוצה, ובכל זאת הוא צופר וצופר, וצריך שמכוניות יזוזו, כדי שהוא יוכל לעבור.
רוב שעות היממה רוב הכבישים אינם פקוקים? במרכזי ערים גדולות? לא יודע על אלה ערים אתה חושב, אני לא מכיר עיר שבה זה המצב.
שמע, זה פשוט לא סביר שבנאדם יוכל לצאת ממרכז עיר גדולה בת מיליונים, ובנוסף לנהוג מאות קילומטרים אחר כך – כשכל כלי הרכב היו אמורים להיעצר ספונטנית באותו רגע – ועדיין בכל מקום יהיה לו איפה לעבור, ושם כביש לא יהיה חסום בצורה שלא תשאיר לו מקום להשתחל.
קילומטר, בסדר, יכול להיות. כמה קילומטרים, אולי. אבל שילוב של לצאת מעיר, ומרחק כל כך גדול? בשום פנים ואופן.
הנה תרחיש:
נניח שבאמצע נסיעה האוטו שלך פתאום מפסיק לעבוד. אתה עדיין לא יודע בדיוק מה קרה, וגם הנהגים האחרים, שהרכב שלהם נכבה, לא יודעים מה גרם לזה. האם תשאיר את האוטו שלך באמצע הכביש, תחת הסיכון שכשלא תהיה שם שאר כלי הרכב פתאום כן יוכלו להתניע ונהג לא זהיר ייכנס באוטו שלך, או שתדחף אותו לשוליים?
רוצה לומר: ברוב הכבישים שריי נסע בהם, מראים אנשים עומדים ליד כלי רכב שחונים צפופים בשולי הכביש. אי לכך רוב הנתיבים היו פנויים כמעט לגמרי.
התלת רגליים הגיחו במרכזי ערים.
כלומר, מה שבכבישים הבינעירוניים ראו, זה סערת ברקים מרוחקת וזהו. לא צריך הרבה זמן כדי להגיע למסקנה שאין לך מושג מה קורה, כך שתוך דקה שתיים אפשר כבר להזיז הצידה את הרכב, אלא אם בדיוק פגשת את השכנים שלך והחלטת לדבר איתם. התלת רגליים יוצאים למסע ההרס שלהם רק אחרי הרבה זמן והם מתרכזים קודם בתוך העיר –> זמן נוסף למי שבכבישים. וממילא במהלך הנסיעה של ריי יש די הרבה אנשים שנמצאים ליד הרכב שלהם, או הולכים לצד הכבישים. כלומר, שום עניין של לברוח בצרחות אימה. הכל מינורי יותר (בנקודה הזו של הסרט, אגב, רוב האנשים עדיין עמדו במקום בבלבול ולא ניסו לברוח. למשל, החבר המכונאי של ריי, שעוד דיבר על איך שהלקוח שלו עומד לחזור כדי לקחת את האוטו).
ריי היה *במרכז* העיר, לא באוטוסטרדה
ובכל זאת, איכשהו, הוא הצליח לצאת.
אם הוא היה צריך רק לנסוע ממקום "דליל" אחד לאחר – באיזורים לא עירוניים – זה היה פחות צורם שהוא הצליח לנסוע כל כך הרבה זמן (למרות שגם אז הוא היה צריך הרבה מזל כדי להצליח בזה).
בהתחלה הוא היה בפרברי העיר,
ואחר כך הוא הגיע לכביש הבינעירוני (לא אוטוסטרדה).
מצטער, נראה לי שלא נגיע להסכמה.
והוויכוח, לדעתי, מיצה את עצמו. אז אני פורש ממנו.
אני רק חשבתי כל הסרט על
קליטת שידורי הרדיו, לוחות הנעדרים בכל מקום, סצנת ההמון השועט על המכונית, השימוש בצבא..
אז ראיתי את ''מלחמת העולמות''
יצאה כבר הגרסה השניה שדיברת עליה . וש גבול למה שאפשר לעשות עם תקציב זעום . " מלחמת העולמות " לא יכול לעבוד בסרט דל תקציב שמגיע ישירות ל DVD
סרט השנה
ת'אמת זה לא סרט מפחיד בכלל…
אבל האפקטים וסצנת ה"חייזר יוצא מן האדמה"…. הייתה יוצאת מן הכלל….
סרט מגניב ביותר ואני מקווה לראות את "קינג קונג" חוזר…
;ספילברג שיחק אותה השנה …
אני מקווה גם לראות מלחמות העולמות 2 או אפילו 3… הנאה לעינים
סרט השנה
כן, אני רואה כבר את סרט ההמשך: טום קרוז והבחורה מתחתנים שוב, ובתוך שבועיים מתחילות מריבות שמסלימות למלחמת עולמות כוללת – העולם הגברי מול העולם הנשי.
(אגב, אני זוכר שקראתי את קליין כותב ש"פארק היורה" עוסק בפחד הגברי מפני חדירת האישה למקום העבודה. במה, אם כך, עוסק "מלחמת העולמות"?)
אב, בן, ספילברג.
צריך להוסיף?
אב, בן, ספילברג.
כן, כבר קראתי את הניתוחים שכתבו כאן, אבל הם די סבירים ומתבקשים. אני קיוויתי למשהו מופרך יותר, נניח "הפחד הגברי מבנים שירצחו אותם וישכבו עם נשותיהם".
את זה הבנתי גם בסרט.
אבל אני עצבני על זה שזה עונה על הצרכים של העלילה…
ואנחנו ממש לא רוצים
כל דבר שמשרת את העלילה…
עוד קצת השוואות
לי אירוע הרימון נראה כמו גנבה ישירה מ"התלת רגליים" של ג'ון כריסטופר.
מה שכן, אני מסכים שהסצינה לא במקום ולא ברור בשביל מה היא טובה.
אפשר להגיד את זה על המון סצינות.
עם כל הכבוד לאווירה האפוקליפטית והמעיקה של הסרט, כמעט כל הסצינות בו נראות כאילו המטרה שלהן היא להדגים לצופה כמה הסרט אפל, קודר, ריאליסטי ומהפכני. כשכל סצינה צועקת לך "מוות!" ישר בפרצוף, זה די מעיק וממש לא מתוחכם. אם המטרה היא להראות סיטואציה של "ג'ו ממוצע" שמתמודד עם פלישת חייזרים, הבמאי היה צריך לעשות זאת באופן הרבה פחות בומבסטי ועמוס, הרבה יותר הדרגתי ואישי. היה עוזר מאוד אם היו נפטרים משלל התזכורות הכואבות שהסרט הוא אכן סרט הוליוודי להחריד שבסופו של דבר, מה לעשות, נכנע לתבניות המקובלות והמאוסות.
אמממ...נ.ב
מה הקשר לסליפי הולו?
באיזה בית-ספר למדת?
טרי גיליאם על מלחמת העולמות:
"בנוגע למלחמת העולמות – אני מתחיל להרגיש ששפילברג יכול רק לביים סצינות כרגע, הוא לא יודע איך לעשות סרט. אין בסרט שום קוהרנטיות".
ואני מסכים, רק עם יותר סלחנות: נכון שהסרט לא עובד כיחידה שלמה, אך כל סצינה בתוכו עשויה באופן כל כך מבריק, עד שמספיק מבחינתי להסתכל על הסרט כעל אסופה של סרטים קצרים שאוגדו סביב התימה הכללית של שואה כדי לקבל אותו כיצירת מופת. לא קוהרנטית בגרוש, אבל גאונית לחלוטין. מה שמכונה "השלם גדול מסכום חלקיו".
ככל שהשנים עוברות, נעשה לי יותר ויותר ברור ששפילברג צריך לפרוש מפיצ'רים, ולהתרכז בעשיית סרטים קצרים. כרגע אני נמצא כלפיו בדיסוננס – הוא אחד הבמאים האהובים עלי ביותר, אבל אני מתקשה להצביע על סרטים שלו שאני אוהב בלב שלם. אלא שמה לעשות ואפילו בסרטיו הבינוניים, הוא מצליח ליצור בסצינה אחת יותר קולנוע מאשר בתוצרת הקולנועית של עשור שלם אצל רוב במאי העולם, ובלי שום קשר לדעתי על הסרט השלם, אני לא יכול להתעלם מפרצי הגאונות האלו. אם הוא רק יעשה את המעבר לסרטים קצרים, אני מאמין שכולנו רק נרוויח.
הציטוט של גיליאם, אגב, לקוח מתוך ראיון מרתק שלו על "האחים גרים" ו-"Tideland", בו שפילברג מוזכר גם בתור יועץ עריכה:
http://www.smart.co.uk/dreams/tgint05.htm
אז בעצם זה ''החלקים גדולים מסכומם השלם''
וזה, באופן אירוני-משהו, בדיוק שאומרים המבקרים על גיליאם
בעקבות סרטו האחרון.
אבל מי יראה אותם?
לסרטים קצרים אין במה. זאת בעיה נוראית, בהתחשב בעובדה שהרבה מהם נהדרים, אבל הם פשוט נופלים בין הכסאות – בטלוויזיה הם לא מקבלים את הכבוד הראוי להם, וחוץ מזה לא יכולים להנות מהסאונד וגודל המסך של הקולנוע; בקולנוע אין שום מסגרת להקרנתם חוץ מפסטיבלים בודדים פה ושם.
וזה ממש חבל, כי כמה מהסרטים הטובים ביותר שראיתי בחיי היו קצרים – כמו שכמה מהיצירות הכתובות הטובות ביותר שקראתי אי-פעם היו סיפורים, ולא ספרים. יש משהו בדחיסות של יצירה קצרה שמאפשר אימפקט רגשי מסוג אחר וייחודי.
מי יודע,
אולי אם במאי בסדר הגודל של ספילברג יכריז על מעבר למדיום הזה, הוא יקבל דחיפה ויזכה למעמד מכובד. גם קולנוע דוקומנטרי לא היה בעבר מה שהוא היום. מי יודע, אולי זה עוד ישתנה.
זה לא סרט בלי חסרונות,
ואת כולם כבר פירטו.
הסוף דווקא לא הפריע לי, בגלל שהוא דמה מספיק לספר.
אבל בהחלט מדובר באחד הסרטים מטילי האימה ביותר שראיתי בשנים האחרונות.
הסצנה באוטוסטרדה, בה
טום והילדים נמלטים מהעיר בג'יפ, איך לדעתכם עשו אותה? מדובר בשוט אחד ארוך בו המצלמה מרחפת ומקיפה את הג'יפ מספר רב של פעמים (ומתקרבת כל פעם שיש דיאלוג). חפשתי ברחבי הרשת ולא מצאתי פתרון פרקטי. ייתכן שבעצם הסצינה דיגיטלית לגמרי ואפילו הג'יפ יציר מחשב?
מאוד מטריד.
הסצנה באוטוסטרדה, בה
האם אין דרך בימינו לצלם סצינה בכמה שוטים ולחבר אותם כך שיתקבל הרושם שמדובר בשוט בודד?
לא מתאים לו לעבוד ככה.
בדיסק התוספות של "דוח מיוחד" הוא מדבר עם סצינת העכבישים המפורסמת ואיך הוא אהב לצלם שוט כל כך מורכב ומסובך שכל כולו שימוש בצילום וירטואוזי, ללא אפקטים ועריכה. הוא נשמע מאוד מתלהב. בהתחלה שקלתי את האפשרות של שימוש במצלמת רחף על משאית, אבל יש שם סיבובים של 360 מעלות, במהלכם היו חייבים לראות את צוות הצילום (ייתכן גם ש"ניקו" אותם דיגיטלית). היה כאן משהו מאוד מתוחכם.
גם אני שאלתי את עצמי.
ומה שעוד יותר מטריד הוא שזאת אפילו לא "סצינת פעלולים", כלומר רוב הצופים אפילו לא ירגישו שיש בה משהו מיוחד.
טוב, עוד מעט הסרט יוצא ב-DVD, אז זה בטח יוסבר שם.
נכון.
ואחרי הצפיה ב-DVD: לא, זה לא מוסבר.
יש אמנם סרט "מאחורי הקלעים" ארוך ומעניין ב-DVD, אבל הסצינה הזאת אפילו לא מוזכרת בו.
מעצבן שכמוהו.
ואני מניח שאין טעם להאזין לקומנטרי – כי בסרטים של ש/ס אין כאלה (הוא טוען שזה כמו שקוסמים לא מגלים את הטריקים שלהם. מאוד בוגר).
אני כבר אמצא דרך לברר.
כשתמצא, תספר גם לי.
(ונכון, באמת אין קומנטרי).
מצאתי
יותר נכון שלחתי מייל לכריסטיאן אלצמן (visual effects art director) והוא ענה לי:
עשו עבודה טובה, ללא ספק.
פששש.
להם על ההשקעה, 
לך על התחקיר.
איפה מצאת את האי-מייל שלו?
נכנסתי למלחמת העולמות בIMDB וחיפשתי תחת ''אפקטים מיוחדים''
מישהו עם שם משפחה יהודי. הוא הראשון שהופיע. כתבתי את השם בגוגל והגעתי לאתר הבית שלו שם הופיע המייל. הוא ענה לי תוך כמה שעות. בחור נחמד.
אלצמן, אלצמן. אבל כריסטיאן?
גם אני מעט השתוממתי.
אולי הוא מאומץ (אתה מוזמן לשלוח לו מייל).
לא חייב להיות
שמעתי לא מזמן אמריקנית שהתלוננה על כך שיש מגמה גוברת אצל יהודים בארה"ב של שמות שאינם רק "לא יהודיים" אלא ממש בעלי צלצול נוצרי.
ופה בארץ הגנים מתמלאים
בשון, טום ודין, אני אני מניח שאנחנו שווים (נשמע יותר טוב באנגלית).
קבל
ובדיוק בגלל הגישה הזו האפקטים בסרטים של שפילברג הם האפקטים הטובים ביותר שאני רואה בקולנוע העכשווי (גם AI וגם מלחמת העולמות מחזיקים לטעמי בתואר של הסרטים עם האפקטים הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות). לג'קסונים והוושובסקים והלוקאסים של העולם, שמשליכים את יהבם על אנימציות מחשב שהטכנולוגיה הנוכחית עוד לא הבשילה לעשות כמו שצריך, יש הרבה מה ללמוד מהמאסטרו הזה.
אולי מסוק?
עד כמה שאני זוכר זה היה יום ללא שמש, ככה שייתכן שהנ"ל יטוס מסביב בלי להותיר צל.
אני לא מאמין שזה מסוק.
חלק מהסצינה מצולם ממש צמוד לחלונות המכונית, וכשהמצלמה יציבה לגמרי (ביחס למכונית, כמובן). מה שהיה מחייב את המסוק לטוס מאוד מאוד נמוך, ומאוד מאוד קרוב; אין צ'אנס שהיו עושים משהו כל כך מסוכן, בעיקר לא בנוכחות הכוכבים של הסרט. חוץ מזה, הם עוברים בין מכוניות אחרות, שהמסוק התאורטי היה צריך לטוס דרכן.
ההסבר ההגיוני ביותר שנראה לי הוא שהם באמת צילמו את כל הסצינה ברכב עומד, על רקע מסכים ירוקים, וצלם שהתרוצץ סביבם, וכל היתר הוא עבודת מחשב. אבל אם זה נכון, זה נעשה בצורה *מאוד* משכנעת.
באחת מסצינות ''מאחורי הקלעים'' האחרות,
רואים את הרכב מתחיל לנסוע, ועליו מאוזנות המון מצלמות. אז יכול להיות שחלק מהצילום נעשה בצורה זו.
ושנית, כבר ראית שמחלקת המחשב שלהם עושה עבודה משכנעת לגמרי (הכביש הנסדק עם עליית הטריפוד הראשון), אז אין מניעה שהם עשו עוד פלא קטן.
הכביש הנסדק עצמו היה ממוחשב?!
אם יש מצלמות על הרכב, זה אולי לא כ"כ בעייתי לשלב את הצילומים האלו עם צילומי אוויר ולגרום להכל להיראות כמו שוט אחד ארוך.