אז על מה 'מכונת מלחמה', אתם שואלים? הוא הסרט שמספר את הסיפור הגדול על כשלון ארה"ב באפגניסטן. כידוע, בקיץ 2021 ארה"ב נסוגה ללא טכס מאפגניסטן אחרי 20 שנות לחימה והשקעה של עשרות מליארדי דולרים, ובסוף הצליחה להחליף את שלטון הטאליבן, ששלט במדינה עד 2001, בשלטון הטאליבן, ששלט במדינה החל מ-2021.
ולמה האמריקאים פישלו? אההה. זה קל – כי הם היו דבילים, לה לה לה לה לה לה לה לה לה!
ואיך אנחנו יודעים? כי תסתכלו את מי הם שלחו לשם. את גלן. גלן מי? מה זאת אומרת גלן מי? גלן מק'מאן! האיש המבריק ביותר בסביבה! בוגר מצטיין של אוניברסיטאות עילית! עם קבלות! הצלחות בעיראק!
ודביל, כמובן, שבקושי מסוגל לחבר משפט למשפט.
גנרל גלן מק'מהון (מבוטא בסרט מק'מאאאן; מגולם על ידי בראד פיאאאאאאיט), הוא גיבור מלחמה מעוטר, לוחם מבטן ומלידה, דוגמה אישית לחייליו, ודביל, כבר אמרתי?
בכל מקרה, אחרי הצלחתו בעיראק, גלן (הדביל) נשלח לעשות סדר באפגניסטן, אבל לא הכל עבד לו בהתאם למתוכנן. מי היה יכול לחשוב שמשהו יכול להתפשל במדינה לא מתפקדת, עם שליט בובה מושחת, משימה לא ברורה, אזרחים שמתעקשים להתעצבן כשבטעות מפציצים אותם והורגים אותם, בעלי ברית שמעוניינים לעשות כמה שפחות, נשיא ארה"ב שעסוק בעניינים פוליטיים, מטה שמעריץ מדי את הגנרל (הדביל) שלו ועיתונאי אחד שמתעד את כל זה?
כמובן, התשובה היא: "אוסף של דבילים", שזה בלי ספק ההסבר המשכנע ביותר בתולדות האסטרטגיה לכשלונות צבאיים. ואם לא המשכנע, לפחות הנפוץ ביותר.
"מכונת מלחמה", שיצא ב-2017, בעוד מלחמת אפגניסטן עדיין מתנהלת, מבוסס על ספרו של מיכאל הייסטינגז, עיתונאי מגזין רולינג סטון שהתלווה במשך חודש ב-2009 למפקד הכוחות באפגניסטן, הגנרל סטנלי מק'קריסטל, הלא הוא מק'מאאאאאאאאאן מיודענו בהסוואה (מאוד) שטחית, והכתבה שפרסם גמרה למק'קריסטל את הקריירה. אבל אנחנו מקדימים קצת את המאוחר.
בסרט מצטרף העיתונאי שון קולן (סקוט מק'ניירי) לפמליה של מק'מאן (האהבל), בעודה מטכסת עצה ומתכננת תכניות איך לקדם את ענייניה ולנצח במלחמה באפגניסטן למרות שלא נראה שיש סיכוי, איך לתמרן בין נשיא ארה"ב שאמר משהו לגבי אפגניסטן ומאז מעוניין בעיקר להיפטר מהצרה הזו, נשיא אפגניסטן הציניקן (בן קינגסלי) שמודע לחלוטין לכך שהוא כלי משחק ("אני מתנהג כמו מנהיג! אני לא זמין. בדיוק כמו שהנשיא שלך לא זמין בשבילך"), החיילים שמתעקשים לא להבין את מטרות המלחמה ("אם זה לא קורה פה, זה לא קורה". "מה לא קורה, המפקד?" "זה!" "תודה, המפקד") וכמובן – הצורך לא לבשר למק'מאאאאאן (הדביל. אולי הזכרתי את זה) בשורות שלא מתאימות לרוח החיובית שהם חושבים שצריכה לשרור, רוח שמייצגת את ההתקדמות באפגניסטן. ויש התקדמות: אחרי הכל, היו השבוע רק שני פיגועי תופת מרובי נפגעים בקאבול. והיי, תראו, מק'מאאן בריצת בוקר עם שפת גוף של קוף!
ופה הבעיה. 'מכונת מלחמה' הוא שני סרטים בכרטיס אחד. הסרט הראשון הוא די אפקטיבי: הוא סרט שמותח ביקורת על המדיניות האמריקאית באפגניסטן, טוען שהיא תיכשל וטוען שהכתובת הייתה על הקיר. הסרט הזה כתוב מצויין.
הביקורת על המדיניות האמריקאית – לפעמים מפיו של המספר, לפעמים על ידי הצגת הסיטואציה, כמו המקרה שבו הגנרל מבטיח הגנה ופיצויים לכפריים אחרי תקרית הפצצה מצערת, והם רק מעוניינים שייסתלק משם לפני שהטאליבן יבואו וינקמו בהם בגללו – חריפה ולעיתים קרובות קולעת. הסיבה היא שהסרט נצמד לפעמים מילה-מילה לציטוטים מהספר של הייסטינגז, שהיה אמנם מלא מדי בעצמו אבל משקיף חד עין, ועשה היטב את שיעורי הבית שלו. מי שעוסק בתחום יכול להעריך את השליטה של הסרט בתיאוריות של לחימה נגד גרילה ובעיותיהן (לא עם הכל אני מסכים, אבל הוא כמה רמות למעלה ממה שאני רגיל לראות בסרטים) וגם מי שלא – יכול לקלוט היטב את הניתוח והמסר. בתור סרט על האשליות שגורמות למדינאים וגנרלים להוביל מדיניות חסרת סיכוי למרות שהם בתכל'ס מודעים כמה קלושים הסיכויים להצלחה, הסרט יכול היה להיות אפקטיבי.
אבל אם אמרתי 'שני סרטים בכרטיס אחד', אז הסרט השני הוא 'טיפשים בלי הפסקה', רק עם בראד פיט שחושב, משום מה, שהוא ג'ים קארי – ולא גנרל מלחמה שיודע מה הוא עושה. ובראד פיט נכנס, בחיקוי הטמבל שלו, וזורק רימונים לכל כיוון ומנקב את התסריט של הסרט הראשון בצרורות עד שיישרף כל זכר לכך שמדובר בתסריט מבריק. הסרט מנסה להיות לא רק ביקורת נוקבת על המלחמה באפגניסטן, אלא גם המא"ש או הבוקר-טוב-וייטנאם של מלחמת אפגניסטן, קומדיה פרועה שגם תאמר משהו על מלחמה באופן כללי (או ספציפי). וזה לא עובד בכלל.
קודם כל, הוא פשוט לא מספיק מצחיק. כל בדיחה מטופלת בעדינות של פטיש אוויר, כדי שגם הצופה הכי דביל (נניח, גנרל מק'מאאאאן) יצליח להבין אותה. וכמעט בכל פעם שיש הזדמנות לתקוע בדיחה שלא מסתדרת עם שאר התסריט, הסרט בוחר בבדיחה. ובעיקר זה קורה באשמתו של בראד פיט. הסרט אומר לנו שמק'מאאאאאאאאאאן הוא מבריק, בוגר אוניברסיטת עלית, ואפילו שם בפיו כמה וכמה פעמים נאומים ואבחנות ממש לא טפשיות (במיוחד בולט הנאום בו מסביר הגנרל למה בלחימה נגד גרילה, 5+5 איננו שווה 10). אבל בראד פיט החליט כנראה שהוא נמצא בסרט של האחים צוקר, ולעזאזל הכל. אז מק'מאאאן של פיט הוא טמבל עם דרגות, שמדבר כאילו הוא אחיהם המפגר של אלדו ריין ודון קולייר, דמויות החיילים האמריקאים שפיט שיחק בעבר; ומתנועע עם שפת גוף שמשדרת 'אני לא מבין מה קורה פה', למעט כשהוא יוצא לרוץ (וכל הזמן הוא יוצא לרוץ) כשאז יש לו שפת גוף של גורילה. לא ברור איך הוא בוגר מצטיין של ייל, כי כשהוא פותח את הפה הוא נשמע כמו בוגר מצטיין של מכללת בלארוס-עילית, במגמת זיוף חתימות ומשטרה חשאית. לא ברור איך הוא אמור להיות גנרל כריזמטי ונערץ אם הוא נשמע כמו דביל חולה סג"מת, כזה שכל חייליו רבים על ההזדמנות להשחיל לו רימון יד לאוהל.
אם זה לא מספיק, כדי להוציא אותו רע וחסר-מורכבות ככל האפשר, הסרט גם בוחר לקחת סצנות שמוסברות היטב בספר, ואז לחתוך אותן ולהפוך אותן למשהו אחר לגמרי. אז כן, ספר וסרט הם לא אותו דבר ובדרך-כלל לא צריך להשוות ביניהם; אבל הבעיה היא שהצורה שבה זה נעשה בסרט עובדת נגדו. למשל: במציאות מק'קריסטל אמר לכתב, בצורה שברור שהיא לפחות חצי בדיחה, "שים אותי על השער של הרולינג סטון, ככה אולי הבן שלי יעריך אותי". בסרט זה הפך לסימן קריאה: "רק שים אותי על השער של הרולינג סטון". מבדיחה-למחצה שמראה משהו על האישיות של האדם, נשאר רק שחצן רודף פרסום. הסרט עובד ברוח זו לא פעם ולא פעמיים, עד שהאדם תמה האם התסריט היה טוב יותר מלכתחילה ופיט חתך אותו, או שגם התסריטאי החליט לרדת רמה כל כמה דקות כדי להוציא עוד בדיחה, לא תמיד מצחיקה, על חשבון גיבור הסרט.
הבעיה בכל זה היא כפולה: ראשית כאמור, ההתחכמויות האלה לא תמיד מצחיקות; ובסרט שחלק לא קטן מכוחו בנוי על האבסורד, הקטעים שבהם הסרט מנסה בכל כוחו לצעוק 'תראו אותי, אני פארודיה, כמה הם מפגרים'! מחלישים את האבסורד הזה. ויותר מכל, הביקורת של הסרט מתבזבזת ככה. כי במקום לעסוק בשאלה איך אנשים חכמים, עם לא מעט הצלחות בחייהם, מובילים מדיניות שלדעת הסרט היא הרסנית וחסרת סיכויים, הוא מספק הסבר ברור: כי הם מפגרים חה חה חה חה.
אבל מ'חה חה חה' לא נהיים קלאסיקה, אם החה-חה-חה הזה מטשטש את מה שמלכתחילה רצית לומר. ואז, למרות שרוב הסרט עוסק במדיניות (ופה בשם בערבי השתיה הפרועים המלווים אותה) ורובו של הסרט הוא סאטירה אנטי-מלחמתית, עדיין העובדה שבראד פיט משחק את גלן, כן, *ה*גלן, כן, גלן מקמאאאאן, כאוויל לא יוצלח שכולו פוזה, גורמת לחשוב שאולי, בניגוד למה שהסרט רוצה לומר, הבעיה היא כן שלא החלפנו את גנרל גלן ב,נניח, גנרל דייב?
איזה זבל, יא אללה
האמת, טוב שיש סרט כזה.
הוא מזכיר לנו שלמרות הדיבורים המוצדקים על הפייק ניוז והטירלול במחוזות הימין, גם לשמאל לא חסר מהסחורה.
לא ראיתי את הסרט, מן הסתם, אבל שלא כמירי רגב המהבולה, אני באמת יודע במה מדובר.
יצא לי לקרוא את הכתבה על מק'קריסטל בזמן אמת.
כמו כן, אני מכיר אישית מישהו משלנו שפגש אותו ועבד איתו במסגרת שת"פ ביטחוני.
אציין שהמכר הזה הוא ממש לא ימני (או שמאלני) בדעותיו, ובטח לא מתאים לפרופיל של הביטחוניסט המצ'ואיסט הנפוץ בחוגים מסוימים.
במציאות הגנרל הוא אדם מדהים ומבריק. הוא אינטליגנטי ביותר, רהוט, יודע לנאום – חפשו ביוטיוב ותיהנו, כתב ספרים מוערכים והרצה בייל, ובנוסף בעל הומור עצמי ויושרה יוצאים דופן.
לקחת את בראד פיט, שתמיד הצטיין בגילום טמבלים, ולומר לו לשחק גנרל חצי קוף כזה… זה תת רמה של דבר.
לא ברור לי אם מדובר פה בשנאה כללית לצבא וכל הקשור בו או להתנקשות במישהו שיכול להיות מועמד לנשיאות, אבל לעשות רצח אופי כזה לאדם ראוי ביותר – זה פשוט מגעיל.
חבל
זה אכן נשמע כמו תסריט מעניין מאד, שבהחלט לא הייתי מצפה שיהפוך לסרט הוליוודי.
אולי הגיחוך יתר בדמות של פיט והטשטוש של התסריט המקורי הם לא פאשלה, אלא בכוונה? בדיוק כדי שלא נאמין שאנשים שנראים חכמים, כריזמטיים ומוצלחים יכולים לעשות החלטות גרועות במידה שלא תיאמן. הרבה יותר קל לנשום לרווחה ולהפסיק לעמוד על המשמר כשכל אידיוט גם נראה ומתנהג כמו אידיוט.
זאת באמת שאלה מעניינת. האם הגנרלים האלה היו מבריקים במציאות אבל טעו עקב כשלי חשיבה, או שהם לא היו כאלה מבריקים כמו שחשבנו?
אנחנו צריכים להיזהר מאנשים חכמים וטועים, או מאנשים שרק נראים לנו חכמים, שטועים? ביחס לנשוא הסרט טווידלדי אומר שבספר המקורי נטען חד משמעית שהוא כן היה אדם מבריק ובעל קסם אישי (מושגים לא חופפים בכלל), אבל זאת גם שאלה כללית.
הרבה פעמים פגשתי בצה"ל קצינים "מוערכים" בדרגי ביניים שהתבררו כדבילים מוחלטים באופן גלוי מאוד, ופשוט ידעו לשחק לפי הכללים שמשיגים קידום בצה"ל (מי שרוצה לעיין, חלק הארי מפורט בפרק 14 ל"האחיין שלי בנץ"). במקרים אחרים אני יכולה לקבל שאולי הם היו לוחמים טובים שביצעו משימות בנחישות, כבני אדם הם התנהגו כמו בהמות. אחרים התנהגו כמו בהמות אבל לפני 20 שנה זאת הייתה נחשבת התנהגות "גברית", מקסימה ומעוררת אמון (אין ספק שחלק גדול מחיילי צה"ל התרככו עם השנים, כשמפקד שלא מקשיב לכללים יותר מבעית אותם מאשר מעורר בהם הערצה).
אבל מצד שני, הם לא היו גנרלים בכירים.
פגשתי אלוף אחד באופן יומיומי, בעומדו בראש פיקוד מסוים, והוא היה יכול להראות כמו אדם רציני, חרוץ ונחרץ והיה נואם טוב, אבל
א) חיילים פשוטים שהקשיבו לעומק למה שהוא אמר איבדו כל הערכה אליו, בעיקר כי הוא נהג לנאום באופן משכנע גם על דברים שהוא לא הבין שום דבר בהם, והחיילים דווקא הבינו (בעיה שמאוד מציקה להרבה מפקדים בצה"ל)
ב) הוא היה אכזרי לפקידי הלשכה שלו (חיילי חובה) באופן שהיה נראה לי יוצא דופן, ובואו נגיד שמצבי באותם ימים לא היה מדהים ביחסי מפקד-פקוד. בכל זאת, לאשר עונש של 2 שבתות בבסיס על קלסרים שלא היו מסודרים בדיוק בסדר שהאלוף רצה, כשהחייל הזה חזר לפני שבוע מ-2 שבתות אחרות על כיבוד שלא הוגש בדרך הנכונה באיזה דיון, וחיילת אחרת במקביל ב-3 שבתות על שהיא לא סידרה כמו שהוא רצה את הלשכה שלו בלילה בסוף היום- זה לא משמעת, זה ניסיון להרוג.
אז הוא אדם חכם עם יחסי אנוש גרועים? או שהוא אדם אכזרי עם יכולות שיווק עצמי טובות? הוא מפקד טוב או רע? האם בהגדרות של מפקד צבאי לא מוטמע באופן אינהרנטי גם היחס שלו לחיילים? יכול להיות שההגדרות שלנו ליכולות פיקוד, או למפקד טוב, גם משתנות עם השנים והסיטואציה?
קחו אצלנו את הרמטכ"ל אביב כוכבי, אדם משכיל, נואם רהוט ומצטיין, כותב נאומים בחסד, עם הרבה קרדיט מבצעי- מישהו יכול לעמוד על קנקנו, האם הוא אסטרטג טוב או גרוע?
בניגוד להוגי דעות ופילוסופים, מגנרלים אנחנו מצפים שלא רק ידעו לכתוב טוב רעיונות חכמים, אלא יוכיחו בשטח שהרעיונות עובדים. אנחנו מצפים מהם להיות אנשי מעשה לפני שהם הוגים. אולי זאת טעות?
זו תגובה מצויינת, רק לא הצלחתי להבין איך המשפט האחרון מתקשר לשאר,
ולכן אשמח להבהרה לפני שאגיב.
אם הכוונה למשפט "ואולי זאת טעות?" זאת הייתה בדיחה.
האמת, הכוונה היא שזה שהגנרל מק'קריסטל מתואר בתגובה מעליי כמחבר של ספרים מצוינים, רהוט ויודע לנאום באופן מרתק, לא אומר שהוא דווקא גנרל טוב, כמו שלא כל היסטוריון צבאי הוא גנרל טוב. הכישורים הנ"ל הם כישורים אקדמיים או פוליטיים, בזמן שגנרל צריך… טוב, לא יודעת איזה כישורים הוא צריך. נראה לי לנצח בפועל. שנתיים בצה"ל כהשכלה צבאית השאירו אותי מבולבלת גם לגבי התכונות הנדרשות מחייל טוב (קיבלתי נאומים עונשים על דברים סותרים לחלוטין), אבח בעצם על זה הייתה כל התגובה. בכל מקרה, תוארו כישורים אקדמיים של הגנרל.
(ואני שונאת את הקלישאה שמפקד טוב הוא נואם טוב וכריזמטי, הייתי בהרבה יחידות, ומפקד שהולכים אחריו זה מפקד שמסדר לך פטור מתורנויות מטבח ומגן עלייך מהמחלקות האחרות, ושיהיה אנאלפבית עם כריזמה של עציץ)
מק'קריסטל הוא איש חכם בהחלט.
דווקא את הספרים שלו אני לא אוהב – האיש אחרי פרישתו עשה כנראה כמה מליונים מלמכור את עצמו וחברת הייעוץ שהכיר לכל מיני מנהלים וחברות, ואני לא אוהב את השיטה הזו.
הוא גם היה איש עם קבלות של הצלחה בשטח – אמנם, יש שיטענו (כמו שהספר The Operators, עליו מבוסס הספר, אכן טוען) שמפיקוד על כוחות מיוחדים לפיקוד על זירה יש דרך ארוכה.
בדיעבד, האסטרטגיה שלו הייתה מתקשה להביא תוצאות, וגם כשהמחליף שלו – פטראוס, שנחשב ברבים כגנרל עם קבלות כמפקד האמריקאי בעיראק *וגם* היה מעורב בכתיבת תורת הלחימה וברעיונות מאחוריה – הגיע, האמריקאים הסתבכו.
ואכן, הכשרון הכי חשוב של גנרל הוא לנצח בפועל. בימינו, הרבה מפקדים נהיים גנרלים בלי שניצחו מלחמה אחת, כי המלחמות ה'גדולות' התמעטו בנתיים (וטוב שכך). במצב כזה די קשה לשפוט מי הוא מי. מפקדים טובים יכולים לסבול מחולשות שונות; למשל, מספרים שפעם באו פוליטיקאים בוושינגטון בדרישה לנשיא לינקולן להדיח את גנרל גרנט, הטוב שבמצביאי הצפון, כי הוא שותה וויסקי לשוכרה, "ואנחנו יכולים להוכיח את זה".
"אל תבזבזו זמן על הוכחות", אמר לינקולן, "תמצאו לי איזה סוג של וויסקי הוא שותה. אני רוצה לשלוח חבית לכל אחד מהגנרלים שלי".
אבל השאלה למה מפקדים ומדינאים נוקטים מדיניות הרסנית, בד"כ לא מתמצה בתשובה "כי הם טיפשים", למרות שיש ספר פופולרי מאוד ('הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא' של נורמן דיקסון, שטוען בדיוק את זה.
ובמקרה של מק'קריסטל, יכול להיות שהוא לא גנרל טוב (למזלו של מק'קריסטל, הוא הודח, אז הכשלון באפגניסטן לא נדבק אליו); אבל דביל הוא בהחלט לא. ובראד פיט משחק אותו בתור דביל. הבאתי את העובדה שהגנרל בסרט – גם לפי התסריט – אמור להיות מישהו עם יכולות אינטלקטואליות מסויימות לכל הפחות, כי בראד פיט מתעלם מזה כל הזמן, ולכן הדמות שלו צורמת.
אני אוהבת את ההגדרה שהגענו אליה, בעל יכולות אינטלקטואליות, היא מדויקת יותר מ"חכם" או "מוצלח". ואכן, מהתיאור שלך נשמע מאכזב מאוד להפוך דמות מעניינת, גנרל אינטלקטואל ורהוט שנכשל כישלון חרוץ ואולי ידוע מראש בזירה זוועתית, לסתם חייל טיפש. כי מן הסתם כל השאלות ששאלתי בעצם לא עולות מהסרט בגרסה של בראד פיט.
כמובן, השאלה בנוגע למגרעות של גנרלים היא מתי המגרעות האלה כבר עומדות בסתירה לתפקוד טוב של מפקד כוחות צבאיים. כשרבין שתה לשוכרה הוא לא פיקד משהו על ששת הימים. מצד שני- מפקד טוב נמדד בהיעדרו, כמו שאומרים.
ואם מק'קריסטל עבר מפיקוד על כוחות מיוחדים לפיקוד על זירה- מודה שאני לא בקיאה בחומר עד בורה לחלוטין- אלוהים ישמור, אפילו חיילותי המוגבלת מזדעקת נגד זה. זה יותר גרוע מההתעקשות של סיירת מטכ"ל לחלץ את נחשון ווקסמן במקום המשטרה כי מטכ"ל טובים בחטיפות, וחטיפות נשמע דומה לחילוץ, בשניהם מוציאים מישהו מאיפשהו באלימות.