במקור: Wanted
במאי: טימור בקממבטוב
תסריט: מייקל ברנדט, דרק האס, כריס מורגן
מבוסס על קומיקס מאת מארק מילר
שחקנים: ג'יימס מקאבוי, אנג'לינה ג'ולי, מורגן פרימן, טרנס סטמפ, תומאס קרצ'מן
הרבה דברים למדתי מ'מטריקס'. למדתי שלמידה מפרכת של אומנויות לחימה במשך שנים (או מונטאז' מפרך וקלישאתי) תהיה מיותרת לחלוטין ברגע שימציאו את הטכנולוגיה שתלמד אותנו להרביץ ולהטיס מסוקים בתוך שניות. למדתי שכל דבר נראה יותר מגניב כשהוא נעשה בהילוך איטי ומסתובב. אבל יותר מהכל, למדתי לתת כבוד לחנונים, כי ילד הכאפות של השכבה היום עלול לכופף כפיות ועמודי שדרה מחר.
קבלו את ווסלי גיבסון (ג'יימס מקאבוי, הפאן מהסרט הראשון של 'נרניה'). ווסלי הוא חנון. החברה שלו בוגדת בו עם החבר הכי טוב שלו, הבוסית שלו דורכת עליו, הוא סובל מהתקפי חרדה ואפילו הכספומט אומר לו שהוא לוזר, ועוד לוקח על זה עמלה. אבל אז מופיעה בחייו בחורה בשם טריני… אה… פוקס (אנג'לינה ג'ולי), מצילה אותו מניסיון ההתנקשות של בחור מסתורי ולוקחת אותו לטיול מהיר במכונית ספורט אדומה שמקפצת ברחבי העיר כמו סלינקי שאיבד שליטה. כשהוא מתאושש, לומד ווסלי על "האחווה" – חבורת מתנקשים המונהגת על ידי בחור בשם סלואן (מורגן פרימן), ועוסקת בחיסול של אישים שונים בשם הצדק, האיזון הקוסמי והגורל.
ווסלי עוזב את חייו השגרתיים. פוקס וחבריה מלמדים אותו דברים בסיסיים כמו ללכת מכות, לשלוט בזרימת האדרנלין בדם שלו כדי להגיב מהר יותר, ולשנות את מסלול התנועה של כדורים תוך כדי מעופם. ווסלי מגלה שהאיום הגדול ביותר על "האחווה" הוא האיש שהרג את אבא שלו, ושרק הוא יכול לעצור אותו, משום מה.
הרבה דברים למדתי מ'מטריקס', אבל 'מבוקש' למד ממנו יותר. הוא עוקב אחרי המבנה העלילתי של הסרט ההוא בנאמנות מרשימה, ומחזיר למפה את השימוש הבלתי מבוקר באפקט ה"זמן קליע". 'מבוקש' מתייחס למושג באופן הרבה יותר מילולי. הסרט מאוד אוהב לעקוב בהילוך איטי אחרי מעופם של קליעים במסלולם הבלתי אפשרי. המסלול הזה, לרוע מזלם של כל מיני אנשים, עובר דרך הראש של האנשים הנ"ל. אין כאן פגיעות כדורים נקיות ואנשים שמתמוטטים בלי טיפת דם: אם אתם חוששים מהמראה של ראש מתפוצץ מקרוב ובפירוט, דעו לכם שב'מבוקש' יש רבים מאוד כאלה. אבל זו לא הנקודה שהכי הפריעה לי בסרט.
העלילה של 'מבוקש' היא אחד הדברים המטופשים יותר שיצא לי לראות בקולנוע לאחרונה, וזה כולל גם את הקומדיה האחרונה של אדם סנדלר. אני לא מדבר על רגעי אקשן מופרכים, בהם הגיבור מצליח לשרוד נפילה שהיתה אמורה להפוך אותו לממרח, או בהם אנג'לינה ג'ולי והמכונית שלה מתייחסות לחוקי הפיזיקה ולחוקי התנועה במידה שווה של זלזול. אני בסדר עם זה. הבעיה שלי היא יותר עם העלילה הכוללת של הסרט, שהיא אוסף של קשקושים שהם חסרי הגיון אפילו בעולם המגושם ש'מבוקש' ניסה לבנות עבורנו. מתנקשי העל של "האחווה", שאינם מחטיאים לעולם, הופכים לחבורה של חסרי תועלת ברגע שהתסריט מחייב אותם לכך, והטוויסט הגדול של העלילה הוא משהו שניחשתי בערך מהדקה הראשונה. אבל יותר מכל, הדרך בה "האחווה" מקבלת את הוראות החיסול שלה גרמה לי להתפקע מצחוק. צריך לראות את הסרט כדי להאמין שמשהו כל כך מטופש נכתב וצולם.
וזה חבל, כי 'מבוקש' מתחיל די נחמד, ערוך מהיר ומסוגנן לכל אורכו, מצליח להצחיק כשהוא מנסה, וקטעי האקשן שלו מתחילים ב"מגניב מאוד" ממשיכים ב"וואו, לא ידעתי שמכוניות יכולות לעשות כאלה דברים", ונגמרים ב"אלוהים אדירים, הוא הודף את הכדורים של הבחור ההוא באמצעות כדורים אחרים!". קטעי האקשן מופרכים לחלוטין, אבל הם מגניבים וכיפיים בדיוק כפי שקטעי אקשן בסרט שלא לוקח את עצמו ברצינות צריכים להיות. הבעיה היא שנראה שהסרט כן לוקח את עצמו ברצינות, וברגע שהאקשן מסתיים והעלילה ממשיכה, המוח שלי מתחיל לעבוד ויכולת הסיספונד שלי קורסת.
פרט לקטעי האקשן המצוינים, יש לסרט יתרון נוסף: אנג'לינה ג'ולי. עברו כמה שנים טובות מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה משתעשעת עם נשק חם (ספציפית, זה היה ב'מר וגברת סמית'), ודי היה בדקה אחת מתוך 'מבוקש' כדי להזכיר לי למה התגעגעתי אליה. היא העזר הנונשלנטי והאדיש כנגד ההיסטריה התמידית של ג'יימס מקאבוי. לי היה ברור מהרגע הראשון שהיא יותר מגניבה מכל הדמויות האחרות בסרט ביחד. אני לגמרי לא מבין למה הסרט בחר להתמקד בדמותו של ווסלי (שעובר מהר מאוד מדמות של לוזר מעניין לדמות של סופרמן צדקני ומשעמם) במקום במשהו כמו, נניח, הגבה הימנית של אנג'לינה ג'ולי.
אבל מה לעשות, הסרט כן מתמקד בדמות שמגלם ג'יימס מקאבוי, מה שהופך את הצפייה לחוויה בעייתית יותר. קצת יותר מודעות עצמית, קצת יותר קטעי אקשן וקצת פחות עלילה היו שמים את הסרט הזה בקטגוריית ה"כל כך מטופש שזה מצליח לעבוד" (צופי 'לירות כדי להרוג' – אתם יודעים על מה אני מדבר, נכון?). אבל ללא היתרונות האלה, 'מבוקש' הוא סתם סרט עם אקשן מגניב ועלילה דבילית במיוחד. והאמת היא שקיוויתי לקצת יותר.
מה אני אגיד, אני נהנתי
האקשן היה כל כך טוב שנהנתי למרות העלילה המטופשת, ולמרות מסר המועדון-קרב-אבל-בלי-האירוניה שלו.
נו, אז נישאר חלוקים על הסרט הזה.
מה גם שכאמור, גם אני הצלחתי להפיק הנאה מסוג מאד מסוים מהסרט.
מש''א.
באתי לראות סצינות אקשן מטורפות וסצינות אקשן מטורפות קיבלתי.
לא ציפיתי לעלילה מרשימה בסרט או לדמויות עמוקות ואכן לא קיבלתי את שניהם ועדיין נורא נהניתי.
אז כן, הסרט לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי והמסר שלו מוגזם וקיצוני (לפחות חיובי) אבל זה מתגמד לעומת היתרונות של הסרט.
אהבתי גם את העובדה שסוף-סוף ניתז דם כשיורים במישהו בסרט קיץ.
אבל חשבתי שאתה לא אוהב את ''מועדון קרב''
בגלל זה ה''למרות''
אבל-בלי-האירוניה שלו
סימן שהייתה איזו אירוניה מסויימת (ואני מניח שטובה בגלל ה"אבל").
אני אגב לא מצאתי שום מסר או פילוסופיה בסרט הזה, ואלוהים יודע שחיפשתי.
רד, למה התכוונת באמת?
ה''למרות'' מתייחס ל''מבוקש'', לא ל''מועדון קרב''
מסכים אם כל מילה
האקשן מגניב ויפייפה, צ'ק.
אנג'לינה מדהימה, צ'ק.
אבל עלילה … מה לכל הרוחות קרה לעלילה הנהדרת (כן, אני באמת חושב ככה) של הקומיקס המקורי של מילאר … למה לקחו את כל מה שהוא עשה והחליפו את זה בקישקוש המטופש וחסר המשמעות שרץ על המסך וניסה להיות הגיוני.
היה שם ניסיון להיות הגיוני? כנראה חמק ממני.
נשמע מגניב למדי.
חבל שבסרט אין לזה זכר. כי מה שנשאר מותיר רושם של טימטום גמור.
וגיבסון הוא סוג של bulls-eye
דווקא נהנתי
אני מסכים (כמעט) לחלוטין עם הביקורת. העלילה מגוחכת עד מטופשת (וגונבת לא מעט גם ממועדון קרב), הגיבור צדקני, משעמם וזורק משפטי "חוכמה" כביכול בווייס אובר, האקשן מעולה ולא אמין. בנוסף, היה עדיף לו הסרט היה מסתיים סצנה אחת קודם.
אלא שיצאתי מהאולם עם חיוך. מזמן לא ראיתי סרט אקשן כל כך מקורי מבחינת טכניקות לחימה ולמרות שהוא מביע זלזול מוחלט בחייהם של חפים מפשע (במיוחד בסצנה אחת ספציפית), קטעי הפעולה פשוט עשויים טוב. מבחינתי, לפחות הפעם זה הספיק.
דווקא נהנתי
מש"א לגבי זלזול בחיי אדם. הסצינה הספציפית ההיא במיוחד הפריעה לי מאוד במהלך הצפייה.
לגבי הסרט – מודה בעובדות, כופר במסקנה. הסרט מלא באפקטים מגניבים בטירוף ולא הגיוניים באותה מידה. העלילה מפגרת לחלוטין, אבל לדעתי היא כל כך מפגרת שלא יכול להיות שהתכוונו לזה ברצינות (אם כן, אני מרחם עליהם מאוד). אין ספק שמנגנון קבלת ההוראות הוא הדבר הכי מגוחך שראיתי אי פעם בסרט כלשהו, כולל מערכוני "יש לי יש לי".
למרות כל האמור לעיל – סרט מאוד כיפי. מומלץ לקולנוע בגלל הויזואליה ומומלץ גם לא לקחת אותו ברצינות אלא ליהנות מהנסיעה.
נ.ב. ג'יימס מקאבוי לא ידוע יותר בתור אחד הגיבורים הראשיים של 'כפרה'? אני ממש אוהב אותו ואני שמח שהסרט מצליח. מי ייתן והוא יקבל עוד תפקידים רבים.
''אחי'' חכה לסרט ההמשך...
"כדורים מסתובבים על המטוס" – בכיכובם של מורגן, לה פיי, פרימן ושמוליק, לה ביג-מאק, ג'קסון.
מה שכן, הסרט בנוי ויזואלית כך:
1. מס' אקראי של כמה מאות פריימים.
2. אנג'לינה ג'ולי.
3. חזור ל-1.
''אחי'' חכה לסרט ההמשך...
קבל
אותי ג'יימס מקאבוי מעניין הרבה יותר
רק חבל שלקח לו מעט מאוד זמן לעבור מסרטים קטנים ואיכותיים כמו Starter for Ten לסרטים הוליוודיים דבילים.
והדבר הכי לא הגיוני בסרט לדעתי הוא שאנג'לינה ג'ולי אשכרה מצליחה להחזיק אקדח באמצעות היד הגפרורית שלה (שלא לדבר על לירות).
תשונה לאלתר ההפניה בעמוד הראשי
לנוסח:
"דברים שוליים" – אנג'ולי
"דברים משמעותיים" – מקאבוי
וישא"ק.
ממש נהנתי
אני מסכים איתך שהעלילה מפגרת לגמרי אבל נראה לי שהיוצרים של זה היו מודעים לזה.מה יותר כיפי מלראות סרטים שהם טראשים ומודעים שהם טראשים.זה סרט שנוצר למען המגניבות[ואת זה הוא עושה יותר טוב מ"נחשים על המטוס"].הקטעי אקשן היו מהזויים והמגניבים שראיתי בעשור האחרון בקולנוע.ועלילה בעייני תרמה לקלילות של הסרט,אם כל הכבוד לקיץ הזה שבאופן פלא כל סרטי האולפנים החליטו להוסיף רובדים עמוקים לשוברי הקופות שלהם זה נחמד שבעיקר בתקופה כזו [שבה כל סרט בא עם ביקורת חברתית כבדה] בא סרט שפשוט לא צריך לחשוב בו יותר מידי[לא צריך לחשוב בו בכלל].
ממש לא מסכים בקשר לאנג'לינה
התסריט היה גרוע מעבר לכל סופרלטיב, אבל אנג'לינה יותר.
מהר מאוד היא איבדה את הקשיחות והמגניבות שלה בלי שום סיבה. כאילו כבר לא בא לה יותר לשחק, או משהו. מעולם לא ראיתי אותה משחקת כ"כ גרוע כמו בWanted.
אני מוחה!
לא על הביקורת או על הסרט (שטרם צפיתי בו, זה בטו-דו ליסט) אלא על זה ש"ג'יימס מקאבוי הוא ההוא מנרניה".
ג'יימס מקאבוי הופיע (הרבה) קודם במיני-סדרה המשובחת "שם המשחק" (State of Play) ובשתי העונות הראשונות של הסדרה המשובחת לא פחות "לגדול בלי בושה" (Shameless).
עשו לעצמכם טובה וצפו בשתיים הנ"ל שלאחר צפיה בהן לא תתיחסו עוד למקאבוי כאל "ההוא מנרניה". מגיע לו הרבה יותר.
אני מוחה!
גם אני מוחה מאותן סיבות!
ג'יימס מקאבוי הוא מלך!
(והוא גם הופיע בכפרה…)
כמו כן, יש תקווה שאחרי שהוא יקבל המון המון כסף, הוא יחזור להופיע בסרטים מעניינים יותר. זו התקווה שלי, לפחות. בינתיים נסתפק במבוקש, אני מניחה.
אם כבר מזכירים
ג'יימס מקאבוי היה ממש טוב ב"המלך האחרון של סקוטלנד".
וגם ב''ילדי חולית'', אם כבר...
שלא לדבר על זה שהוא מציג בסרט גוף לתפארת,
דבר שלי בהחלט עזר לחבב את הסרט עוד יותר.
ועכשיו סיימתי לתרגם את מאחורי הקלעים של הסרט,
וגיליתי למרבה השמחה שבחיים יש לו מבטא סקוטי. איך בשניה הוא השתדרג עוד יותר…
אבל איך הצלחת להבין מה הוא אומר?
כשעשיתי עליו youtube (לצרכי מחקר מדעי כמובן) בקושי רב פענחתי חלק קטן מדבריו, וכך לדעתי גם המראיינים האמריקאים.
והשאלה החשובה שעדיין לא התייחסו אליה כאן:
האם ב- wanted שיניו הקדמיות של ג'יימס תואמות זו לזו כעזים העולות מן הרחצה או שהן עדיין פוזלות אשה אל רעותה באופן מלא אישיות והבעה כמו ב"מלך האחרון"?
כי אם א' – סימן מובהק שמכר את נשמתו למטחנת ההמבורגר הגדולה. ואם ב' – יש עדיין תקוה.
למרבה השמחה, התוכנית הגיעה עם דיאלוג.
חסך לי אוזניים שבורות.
לכן, אגב, הליהוק של דיוויד או'הרה כמיסטר X מבריק.
לגמרי מש''א
אני רואה שתמיכה במקאבוי חזקה פה. אני אוהד אותו מאז שראיתי את הסדרה והמיני סדרה שהזכרת. דרך אגב, Shameless ממש הדרדרה מאז שהוא עזב.
מה שבטוח זה שהוא לא "זה מנרניה" (שנגד זה גם אני מחיתי).
"תראו מה זה עולם. את כל חיי הקדשתי למציאת פתרון לסרטן. תרמתי כל משכורת שניה לצדקה, אני עוזר כל יום לקשישים לחצות את הכביש ולמפגרים לפתור את שיעורי הבית, אבל פעם אחת תפסו אותי עם עז, וזה מה שזוכרים לי כל חיי!."
אם תרצו ואם לא
יש המשך:
http://www.imdb.com/title/tt1262421/
אני לא נהניתי ככה מזמן, לא מאז הרכבת הרים בדיסני. וככה יש להתייחס לסרט כזה. עדיף על כל קומדיה מטופשת של קיץ.
לילה טוב…
די סבלתי.
מהתסריט לא היו לי ציפיות, למרות שלעיתים קרובות מדי הוא נראה כמו פארודיה גרועה על סרטים אחרים, ועושה שימוש מחפיר בקריינות. גיבור הסרט הוא אכן חיסרון, בהתחשב בעובדה שמצפים ממני לסמפט אותו. ואנג'לינה ג'ולי עושה פה את אחד התפקידים היותר מיותרים וחסרי-משמעות בקריירה שלה (וזה חתיכת הישג).
אבל עם כל הדברים האלה הייתי מסתדר. הבעיה העיקרית שלי היא דווקא האקשן, וכאן אני חולק על דעת הקונצנזוס: הוא ברובו רע.
בדרך-כלל אין לי בעיה עם אקשן שמשלב מיליון ואחד קאטים, זוויות-צילום לא-שגרתיות ומצלמה רועדת. אבל כאן זה היה פשוט יותר מדי. כואב בעיניים ובראש. גם המעקב אחרי כדורים בהילוך-איטי היה גימיק שמיצה את עצמו מהר מאוד. מה שמוזר הוא שבתוך כל הבלגן, היתה סצנה אחת בדיוק שהשאירה אותי עם הלסת למטה: הסצנה שבה אנג'לינה אוספת את הגיבור עם האוטו. זה מראה שהבמאי בהחלט יכול לביים סצנת אקשן מבלי לתת צ'אפחות לצלם. חבל שזו הסצנה הכמעט-יחידה מסוגה בכל הסרט, וחבל עוד יותר שהטריילר ספיילר אותה.
אני גם לא צופה עם קיבה רגישה מדי, ובכל זאת, סצנות האימונים/עינויים של הגיבור תפסו יותר מדי זמן בסרט, והיו מיותרות לחלוטין בפני-עצמן. הגיבור לא עורר בי מספיק סימפטיה כדי לרחם עליו, הוא גם לא הצליח לעצבן אותי מספיק כדי לייחל למותו, וכך מה שנשאר מהסצנות האלה הוא בעיקר חצי שעה של גועל-נפש מפוהק.
בקיצור, התאכזבתי, במיוחד על רקע השמועות שהבמאי הוא יבוא האקשן ההוליוודי הלוהט כרגע, ג'ון וו מודל 2008. מצד שני אח שלי, שמאוד נהנה, ראה לפני כן את "משמרת לילה" של אותו במאי ויצא ממנו אחרי חצי שעה. יכול להיות שצריך לראות את הסרטים הקודמים של הבמאי כדי להתכונן נפשית לסרט הזה, או משהו.
אני גם לא הבנתי
למה הוא היה צריך לחטוף כ"כ הרבה מכות.
זה דווקא קטע אמין
גם כשלומדים אומנויות לחימה, יש קטע שבו חוטפים הרבה מכות במתכוון. זה בגלל שצריך להתרגל לחטוף מכות בלי שהכאב או ההלם יוציא אותך מאיפוס, וגם בגלל שיש קטע שאם מרביצים הרבה לעצם היא מתחזקת (ניסוח מפגר במתכוון, אבל זה אפקט אמיתי, זה מקלף איזה שכבה חיצונית של משהו ומעודד צמיחה של העצם).
גם את זה התעקשתי להבין
שכמו ב"מועדון קרב", שבו רואים איך אנשים עושים כמיטב יכולתם להמנע מקרב, גם כאן צריך להחדיר בו איזה תובנה שלחטוף מכות זה לא סוף העולם. כמו חישול עצמות, רק של הנפש.
אתוס נוצרי?
לא יודע, היה ממש הרבה אקשן מצולם מגניב, אני נהניתי מאד. אנשים באמת הולכים לסרט שבטריילר שלו רואים אדם שיורה בכנפיים של זבובים ומחפשים עומק?
קשה לנו להימנע מזה
אפילו אם הסרט ממש ממש דבילי. ככה, המוח עובד על ריק.
תגובה מאוחרת
בבית הקולנוע אכן לא חשבתי עמוקות על הסרט. אך כשרגשי המרמור ממנו עלו וגברו המוח התחיל לעבוד, מה לעשות.
אוו מיי גוד, זה הסרט הכי מטומטם שראיתי בחיי.
זה הסרט הכי מטומטם שראיתי בחיי.
אבל האפקטים היו כ"כ מגניבים!!
אבל העלילה כ"כ מטומטמת..
אבל האפקטים היו כ"כ לא מציאותיים!!
אז מה זה בעצם הסרט הזה?
העלילה כ"כ מטומטמת שזה לא אנושי .
וברגע שהם התחילו לדבר על נול הגורל פשוט השתנתי במכנסיים.
אני חושב שאפילו ראיתי את מורגן פרימן מגחך כשהוא עמד מול הנול!
איך אפשר לא? זה פשוט יותר מפגר מהסרט "טיפשים ללא הפסקה".
וזה ממש קשה להיות יתר מפגר מ"טיפשים ללא הפסקה".
אבל האפקטים היו כ"כ לא מציאותיים שזה אשכרה היה מגניב.
סרט מוזר.
מאד.
אוו מיי גוד, זה הסרט הכי מטומטם שראיתי בחיי.
לי מורגן פרימן פשוט נראה משועמם לגמרי. הוא בא, אמר את מה שכתבו לו, לקח את הצ'ק וסגר עניין.
לא שאני מאשימה אותו, עם כזה תסריט מטומטם.
דרך אגב – גם אנג'לינה "שיחקה" כאילו הסרט הוא הדבר האחרון שהיא חושבת עליו באותו רגע.
לאו דווקא מועדון קרב,
אני מצאתי יותר נקודות דמיון לדו"ח מיוחד.
BS ביאסת
אני דווקא לא מסכים עם הביקורת הזאת.
מזמן לא נהנתי מסרט פעולה טוב.
אז תגידו שהעלילה קצת רופפת, זה עדיין הרבה מעבר למה שסרטים טיפשיים אחרים מספקים…
לפחות פה הייתה עלילה כלשהי…לא כמו ג'אמפר למשל שקופץ ממקום למקום כדי שתשכח שאמורה להיות עלילה בתוך כל זה.
זה סרט שבאים להנות ממנו, לא מצפים לעלילה כבדה ומאתגרת אלא להרבה קטעי פעולה וכדורים מסתובבים מטריקס סטייל בשדרוג…
וככזה הוא אחד הסרטים המהנים ביותר שראיתי כבר מזמן.
הביקורת קוטלת את הסרט לגמרי, אז צריך להבהיר לאנשים שהם יפספסו אם הם לא ילכו.
וכמה מילים לסיום על אנג'לינה,
(ראיתי פה תגובות לא אוהדות וזה הרגיז ביותר)
-הסרט הזה רק הזכיר לי עד כמה היא הייתה מתבזבזת אם היא הייתה עושה כל דבר אחר חוץ מקולנוע.
היא פשוט שייכת למסך הגדול, היא שיחקה אותה בגדול בסרט הזה והיא אפילו לא הייתה צריכה להתאמץ.
כל מה שהיא צריכה לעשות שם זה לתת מבט רציני ופתאום לזרוק חצי חיוך וכל האולם נמס.
וזה פשוט עובד!
אחד הסרטים שיותר נהנתי לראות שבה היא מככבת, כי הדמות יושבת עליה בול :)
בקיצור, לכו לראות! ואל תצפו לעלילת המאה אלא פשוט לסרט הכיפי של הקיץ!
הביקורת לא קוטלת את הסרט
קראת את הפסקאות השישית והשביעית? הן אומרות בערך מה שאתה אומר על הצדדים הטובים של הסרט, רק בצורה הרבה יותר מסודרת ומנומקת.
אני גם נהנתי
אני חושב שאפילו שרתי האחסון הבלתי מוגבלים של גוגל לא יוכלו להכיל את כמות הניטפוקים שיש בסרט, אבל מראש לא באתי בשביל העלילה.
אני לא מבין מה ההבדל בין 'מבוקש' ל'לירות כדי להרוג'. שניהם סרטי אקשן טובים, שניהם לא הגיונים בעליל, ושניהם די מהנים.
אני חייב להודות שלא הבנתי את הסוף של הסרט, מה שלא קורה לי בהרבה סרטים (בטח לא בסרטי אקשן). מצד שני גם לא ממש אכפת לי. כמו שאמר חברי לצפייה בסוף הסרט, "זה מה שהטריד אותך?".
יש הבדל בין לצחוק מזה (עם היוצר) או לצחוק על זה (ועל היוצר)
זה ההבדל עליו דיבר MatanD.
אפשר להנות מסרטים גרועים (זה באמת כיף לעשות זאת במצב רוח המתאים[1]), אבל הנאה מסוג כזה של סרטים לא הופכת סרטים גרועים ופגומים לסרטים טובים. גובה הציפיות שלנו בכניסה לסרט, לא רלבנטי לקביעת איכותם. אם אנחנו מצפים לזבל קופצני ומרוצים בגלל שקיבלנו זבל קופצני בתמורה לכספנו, זה עדיין לא משנה את העובדה שמדובר בזבל קופצני.
הנ"ל זו אמירה כללית ולא נאמרה ספציפית על סרט זה (לא ראיתי ולא אראה אותו ולכן לא אעביר עליו ביקורת. יכול להיות שמדובר בסרט מושלם ובכלל, יש שם את אנג'לינה, אז איך אפשר לפספס).
______________
[1] אחת התוכניות החביבות עלי ביותר היא הסידרה Mystery Science Theater 3000
מסכים עם הביקורת
עלילה מפגרת משהו.
הסרט התחיל אחלה, אבל באמצע כבר אמרתי לעצמי "מה זה הטמטם הזה?!", אבל האקשן היה באמת טוב.
סרט בינוני.
תנחומיי לכל אלו שלא הצליחו להנות מהסרט
הכל טוב ויפה , ואני מבסוט בשבילך שאהבת את הסרט, יש רק בעיה אחת קטנה –
הסרט נכשל בדיוק בגלל שהוא לא(!) שייך לקטגוריית הפארודיות של סרטי אקשן, אך האנשים שכן אהבו אותו מתיחסים אליו בדיוק כך – כסרט פארודיה מטומטם, אני בטוח שהבמאי היה מתבאס אם הוא היה יודע שמשווים את הסרט שלו ל"לירות כדי להרוג" ולא למטריצה – שזה הכיוון שהוא באמת ניסה ללכת עליו – ונכשל. הטריילירם של הסרט גם מנסים למכור אותו כסרט אקשן משובח ולא כפארודיה על סרטי אקשן.
כפי שצויין פה כבר מקודם – בסרט הזה אתה צוחק על הסרט ולא עם הסרט. וזאת, ידידי , לא היתה כוונת הבמאי.
תנחומיי לכל אלו שלא הצליחו להנות מהסרט
מאין אתה יודע שהבמאי כיוון גבוה? למה להשוות למטריקס, שלקח את עצמו ברצינות תהומית?
הגבול בין "סרט פעולה" ל"פארודיה על סרט פעולה" הוא דק ומטושטש. אפילו "מת לחיות" המיתולוגי נשמע ונראה לא פעם כפארודיה.
לא יודע עד כמה "לירות כדי…" הצליח בקופות. "קראנק" בכלל לא הוקרן כאן בקולנוע אאל"ט. אז מה? גם טרילוגיית "מוות אכזרי" – פארודיה על סרטי אימה – זכתה להצלחה ולמעמד של קלאסיקה רק בדיעבד. לדעתי, פארודיות מסוג כזה פונות לפחות קהל, ומכאן "אי ההצלחה" כדבריך.אין מצב שמישהו יצפה להתייחסות שקולה ורצינית לעניין העכברושים או הכדור המעגלי. זה פאן טהור ומופרך, וככזה צריך להתייחס אליו לדעתי.
דווקא אצל המבקרים, "מבוקש" זוכה לתשבוחות: ע"ע אתר העגבניות הרקובות.
גם בימד''ב הציון די גבוה.
והסרט עשה קופה נאה ביותר- מה שמרשים פי כמה וכמה כאשר מתברר שמדובר בסרט שמדורג R.
ההשוואות ל'לירות כדי להרוג' בלתי נמנעות, ועם זאת, גם לא הכרחיות
אבל כשבקממבטוב מחליט, בלי בושה, למחזר בדיחות שהופיעו כבר ב'לירות כדי להרוג' הוא מאבד את הזכות להיעלב מההשוואות.
מה שכן, הבנאדם יודע לספק אקשן בן אלף פרוצות.
ללקק את האצבעות.
דווקא האנג'לינה נראתה כבויה ורעבה (ונתקע לה הפרצוף על הבעת האני-משועשעת-בצורה-קטלנית-אך-מפתה), אבל הבימוי המקורי שמכניס את הצופה לתוך ההתרחשות, האפקטים וחדשנותם והאקשן הגדול מהחיים עשו לי את היום.
אבל יותר מזה: בסרט מדגימים לנו (בעיקר בהתחלה, לפני שהכל נהיה מופרך מדי) מה היה קורה אם במטריקס היה גיבור שיודע לשחק. התשובה, בשבילי: יכולות הסיספונד מוגברות עשרות מונים. אפילו כשהדברים הטיפשיים ביותר קורים לו, מקאבוי מגיב בצורה אמינה, ואפילו כשהוא עושה את הדברים הלא-יאמנים ביותר, הוא גורם לזה להיראות אפשרי.
אני מחכה בקוצר רוח לתוצר הבא של בקממבטוב.
מש''א.
בקממבטוב לא אמור היה בכלל לעשות סרט "משמרת" נוסף?
מש''א
(ראיתי את הסרט שוב אתמול ב-HOT HD, היום הוא יהיה ביס). הקאסט המצוין, הצילום המדויק וכנראה גם הפסקול (דני אלפמן) ממש משפרים את יכולת הסספונד. וג'יימס מקאבוי היה מושלם. פשוט שחקן מצוין.
בעיני הסרט מהווה הדגמה...
למה קורה כשהופכים את סדרת הריאליטי "היפה והחנון" לסרט אקשן קולנועי.
כן, אין ספק שמקאבוי מסכן את (רוחו של) הית' לאדג'ר ועלול לגנוב לו את האוסקר על המשחק שנתן בסרט…
אנג'לינה ג'ולי נראית רוב הזמן כאילו היא מהרהרת בדברים אחרים במהלך הסרט, כמו: "לזכור להתקשר לבראד, צריך לקנות עוד טיטולים לקטנים".
לא יכולתי לתאר את הסרט בצורה טובה יותר
אלו הן התחושות שעברו בי במהלך הצפייה בסרט, אך לא ידעתי לתת להן ביטוי מדויק. אתה, להבדיל ממני, ביטאת את האופי של הסרט בצורה מעולה – סרט לא רציני שלוקח את עצמו ברצינות, עלילה לא טובה בלשון המעטה אך קטעי אקשן מעולים (אם כי מוגזמים מדי לעיתים).
בכל אופן, אני כן ממליצה צפייה בסרט.
מאוד אהבתי את הסרט
אין ספק שהיו כמה וכמה דברים מופרכים,ואין ספק שבניגוד ל"לירות כדי להרוג" הסרט ניסה להיות רציני יותר ממה שהוא באמת.
אבל כמו שמישהו כבר כתב,באתי לראות אקשן טוב,וקיבלתי אקשן מעולה!
פיזיקה לא מעניינת אותי,שהמכוניות יעופו,שהקליעים יסטו כמה שהם רוצים,זה מגניב ויש בזה את אנג'לינה ג'ולי,מי צריך יותר?!
משהו שקפץ לי לראש:
מקאבוי צריך לשחק את ספיידרמן.
כל מי שהוא לא טובי מקגווייר
צריך לשחק את ספיידרמן
אבל אני לא רוצה לשחק את ספיידרמן!
מה שמזכיר לי סיפור ישן של מאיר עוזיאל,
שראה פעם גרפיטי על קיר בניו-יורק, לאמור "כשתבוא המהפכה כולם ייסעו בקאדילקים!"
יום אחד מישהו הוסיף למטה גרפיטי נוסף:
"אבל אני לא רוצה לנסוע בקאדילאק"!
לא עבר זמן רב ונוסף גרפיטי תשובה:
"כשתבוא המהפכה אתה תעשה מה שיאמרו לך לעשות!"
זה כל כך לא קשור לקומיקס
הצלחתי להנות מהסרט כסרט אקשן עם עלילה מטומטמת, אבל עכשיו כשקראתי את הקומיקס אני דיי שיניתי את דעתי. אי אפשר כמובן לבטל את ההנאה שחשתי מהאקשן האסטטי, אבל זה כל כך לא קשור לקומיקס עד שכל מי שקרא אותו כדאי פשוט שידמיין שזה רק סרט באותו השם במקרה.
למי שלא יודע בקומיקס האנטי-גיבור מצטרף לקבוצה של נבלי על על שרוצחים ואונסים להנאתם, וזה הקומיקס הכי לא פוליטיקלי קורקטי שקראתי אי פעם. גם כתוב בצורה מאוד משעשעת. הסרט פשוט לא קשור.
-האשף הדגול
אני קורא את הקומיקס עכשיו
והוא איום ונורא. כן, מאוד שונה מהסרט. כן, ברגעים מסוימים יותר קיצוני מהסרט. אבל לא יותר טוב.
ועכשיו לאחר שאשכרה צפיתי בסרט
אקשן מאג-ניב ומופרך? צ'ק
ג'יימס בייבי? צ'ק
אנג'לינה מגניבה? צ'ק
חוסר הגיון מוחלט בעלילה? צ'ק
הנאה מהסרט? צ'ק
סרט קומיקס טהור שצריך לצפות בו בקולנוע (קולנוע טוב, mind you) בשביל קטעי הפעולה.
אה, וג'יימס שולת, כבר אמרו?
כן... רק אם
כשאתה אומר "סרט קומיקס", מה שאתה בעצם מתכוון לומר הוא "סרט שאין לו שום קשר לקומיקס עליו הוא "מבוסס" בשום צורה שהיא".
זו הצורה המומלצת לראות את הסרט למי שקרא קודם את הקומיקס.
וכן, ג'יימס שולת (:
הסתפקתי במסך LCD גדול ואיכותי למדי
כל העניין הוא חוסר הגיון אחד גדול
אמר מי שלא ראה את הסרט: בשביל להכניס כדור למסלול לא ישר בסך הכל צריך להזיז את הקנה במהירות קרובה למהירות היציאה של הקליע. אם מקאבוי יכול לעשות את זה, כבר עדיף לו להתעסק עם קרב מגע.
כל העניין הוא חוסר הגיון אחד גדול
בוא נניח שלחבר'ה האלה יש זרועות של שחקני בייסבול (כאלה המסוגלות להביא כדור למהירות של 40 מטר בשנייה [1]),
בוא גם נניח (למרות שאין שום דבר בסרט המרמז על כך) שכל האקדחים המודרנים בסרט [2] שונו כך שמהירות הלוע שלהם תהיה קטנה כמו של איזה דרינג'ר מהמאה ה-19, כלומר בסביבות 120 מטר בשנייה [3],
הרי שגם מספרים פחות מוגזמים יספקו וקטור שבהחלט יגרום לקליע לצאת במסלול אלכסוני יחסית ללוע, אך גם אלכסון הוא עדיין קו ישר.
אם אין כוח קבוע המופעל על הקליע בזמן מעופו, אז כל דבר אחר, זה כבר לריב עם ניוטון. וגם העניין עם כנפי הזבובים הוא כמובן קשקוש [4].
רד, שים לב למקור 2 – יש שם תמונה הרבה יותר ברורה של היד של ג'ולי. יש מצב שזה באמת האגודל שלה?
(על מקור 2)
אני יכול לבלות שעות באתר הזה.
מה הבעיה עם האגודל?
לאגודל של אנג'לינה ג'ולי יש זוית תמוהה
רוב האנשים לא היו מצליחים לשחזר את תנוחת היד שלה (הפרק העליון והאמצעי של האגודל ישרים לגמרי, ונמצאים בזוית ישרה כמעט לפרק התחתון). לפי התמונה הזאת, זאת באמת היד שלה, ולא (כפי שנחשד בעבר) תיקון פוטושופ לא לגמרי מוצלח.
ממממ או קיי...
אני חושבת שהבנתי למה אתה מתכוון, אבל זה לא נראה לי משונה כי אין לי בעיה לעשות את אותה תנועה. לא ידעתי שזה יוצא דופן.
אוף, נו. ברגע שפוקס ניגשה לווסלי. כאילו שאפשר להתבלבל.
כן, אבל למה לחכות בעצם?
איכשהו פספסתי את זה, תודה.
הוא היה בלי חולצה!
כן, העלילה מפגרת, כן האקשן נהדר, כן בא לי לעשות לעצמי רישיון לנשק, להסתובב ברחוב ולהטות כדורים במעגלים. אבל הכי נהנתי מווסלי שליט"א.
סרט קיץ נטו, נראה לי שהוא ילך נהדר עם ג'וינט {אין הפרינססה מרמזת על כי היא משתמשת באחד או שהנאמר לעיל מהווה כהמלצה להשתמש בסמים}.
{פרינססה עדין זוכרת לרעה את ה"קו האדום"{?} – שהוא סרט מטופש להחריד, אבל מעבר לכך – מלא בכוסיות מסולקנות ואף לא בחורצ'יק שווה אחד}.
מסכים איתך - הסרט סספינד וכיפי
ורק רציתי לציין שממש הצחקת אותי עם "אם אלוהים כזה גבר, למה הייתה השואה?". הניסוח הכי טוב לשאלה הזו ששמעתי עד עכשיו.
מורגן פרימן טייפקאסט מזמן.
בכל הסרטים הוא משחק באותה צורה בדיוק, אין הבדל בתנועות, בטון, בכלום.
זה לא הופך אותו לטייפקאסט; סתם לשחקן שלא מתאמץ.
לא לגמרי הבנתי
כתבת תגובה שהכותרת שלה היא "לא יאומן איזה זבל" ומכילה רשימה של מה שלדעתך הם חורים בעלילה. אז אתה מסיים ב"מאד נהניתי, ומצאתי הסברים לכל מה שאמרתם שהם חורים בעלילה".
אז מה דעתך על הסרט בעצם?
לא לגמרי הבנתי
אני עניתי תגובה על שאלה לפני הרבה זמן ולא החלפתי כותרת, אז סורי, אבל לדעתי זה סרט אקשן גדול שמסתפק בעלילה בינונית מינוס, ועל חשבון זה מעשיר את הסרט באקשן מרהיב
ואם צריך לחסל את ''ג'ון סמית'' או את ''אבי כהן''
או את שרה קונור.
חזור בך!
אין קשר להטרוסקסואליות, גם בנות הטרוסקסואליות נמשכות לאנג'לינה, זה אוניברסלי.
ראה רופא בהקדם.
זה באמת מסווג אצלך בתור ''חור בעלילה''?
נכון, אין כל כך שמות "אמיתיים" שייתנו אפס תוצאות בגוגל, אבל זה באמת פגם בחווית הצפיה שלך? ראית את זה וזה פגע בimmersion שלך בסרט בגלל חוסר האמינות של זה?
אני חושב שהוא רק מנסה להדגים.
ספציפית, להדגים איך בשם רגעים מגניבים (במקרה זה לדחוף בכוח את גוגל וה-vanity search לסיפור) הסרט הזה מוכן לוותר על הגיון תסריטאי בסיסי.
אני מסכים שהסרט הזה בהחלט מזלזל בצופים מבחינת התסריט, אלא שהבימוי של בקממבטוב והמשחק של מקאבוי פיצו על זה מבחינתי והפעילו היטב את מנגנוני הסיספונד.
זה באמת מסווג אצלך בתור ''חור בעלילה''?
לא חור בעלילה, כי הסצינה הזו לא מקדמת את העלילה בשום צורה. אבל זה כן מסווג אצלי כתסריטאות גרועה ומביכה, וזה פגע בהנאה שלי.
אגב, אם הסצינה כן היתה מקדמת את העלילה, אז זה בהחלט היה חור. חור גדול אפילו.
רגע, אני באמת חייב להבין
איך אתה מסווג את הסצנה תחת הכותרת "תסריטאות גרועה ומביכה". במה זה מתבטא ולמה אתה בדיוק מתכוון? אני באמת לא מבין.
אני אסביר
פשוט כי בזמן שראיתי את זה אני זוכר שחשבתי לעצמי: "אבל רגע, זה ממש מטומטם, לא הגיוני ששם כזה נותן אפס תוצאות בגוגל. אני מבין שמנסים לרמוז לי פה בעדינות שהדמות הראשית הוא לוזר, אבל למה בצורה כל כך מטופשת?"
יתכן שלך זו לא נראית צורה מטופשת, אבל בעיני זו כן- גם בגלל החוסר הגיון, וגם בגלל התחושה שצועקים לי באוזן עם מגאפון "הוא לוזר! אתה שומע? הוא אפס! הבנת? כי אם לא, אז אפשר להסביר לך שוב, או להשתמש במגאפון יותר חזק!"
אז אפשר להגיד שזה בסך הכל סרט אקשן קיצי, ולא צריך לצפות לעידון בתסריט, אבל ראיתי לא מעט סרטים שנמצאים באותה משבצת וקשה לי להיזכר באחד מהם שגרם לי לזוז בכיסא בחוסר נוחות כבר באקספוזיציה.
פירשתי את אותן העובדות בדרך הפוכה
אני דווקא חשבתי שזאת הייתה דרך די משעשעת להעביר את המסר (מה גם שאני מאמין שיש לא מעט אנשים בעבודות משרדיות שמעבירים את הזמן בין היתר בגיגולים דומים). בעיני הפרטים האחרים שמראים על החיים שלו הם הרבה יותר מוקצנים בחזית ה"אני לוזר".
משהו מטורף
ראיתי את הסרט באיחור של חצי שנה ואחרי שקראתי את הביקורות ה"מחמיאות" כאן (באמת עלילה הזויה ואקשן מגניב) אבל הסרט הזה דפק לי משהו בראש – כל פעם שאני מחזיק את האקדח שלי ביד (יריחו פולימרי בדיוק כמו של ווסלי בסרט) אני חש צורך עז לנסות לירות בסיבוב ורק בקושי רב אני כובש את ה"יצר" הזה … מה אתם אומרים ?
שכדאי שתבדוק מתי אתה צריך לחדש את הרישיון.
אני לא זוכר אם זה קיים כבר בתגובות
אבל יש באיטנרנט דיונים על ההתכנות הפיזיקלית של לסובב קליעים ככה. בגדול, אתה צריך להיות מסוגל להזיז את היד בערך באותה מהירות שהקליע זז בה. בהצלחה.
או לפתח פרקינסון חריף במיוחד
דווקא,
הביקורת מאוד מדייקת בתיאורים שלה, אבל לא מתייחסת לסרט בפני עצמו: לא בזבוז זמן מוחלט. נחמד להעביר שישי בערב ככה וחבל שמצפים מסרט אקשן מודרני שמבוסס על קומיקס להיות משהו רציני (והגיוני) שיגרום לפעימות הלב שלכם להאיץ ליותר מ400 לשניה… חבל על הפסילה החותכת ועל מוצא ההנחה שהסרט כן לוקח את עצמו ברצינות, כי זו טעות. ההסבר הוא שההפקה בסך הכל הייתה מצוינת.
מה בסרט גרם לך לחשוב
שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות?
בשביל מה הקנטרנות הזו?
אי אפשר להוכיח בצורה מדעית שסרט כזה או אחר לוקח את עצמו ברצינות או לא, אפילו אם הסרט משווק כקומדיה. זה עניין סובייקטיבי לחלוטין שמתבסס על תכונות מעורפלות כמו טון – אם צופה אחד חושב שהסרט לוקח את עצמו ברצינות וצופה אחר חושב שלא, שניהם צודקים.
אני לא רואה איך ריפרורים או הומור עצמי קשורים
לא כל סרט הוא "שרק". ובבקשה תסביר לי תופעות כמו "מועדון קרב", שלא נחשב למודע לעצמו כשהיה חדש אבל עכשיו נחשב לשיא המודעות העצמית. אם ב"מועדון קרב" היו ריפרורים או הומור עצמי, למה רק מעטים ראו אותם ב-1999? ואיך קונצנזוס לגבי מודעות עצמית של סרט מסוים יכול בכלל להשתנות עם הזמן?
אם אפשר להדחף רגע לוויכוח - כולכם טועים
סתם, אני אוהב פרובוקציות,
בכל מקרה, אני לא מסכים שכל אחד יכול להבחין בביטחון אם סרט לוקח את עצמו ברצינות או לא, יש כאלה שזה ממש עובר להם מעל הראש, ויש כאלה בעלי יכולת הבחנה טובה בדברים כאלה, אבל יש סרטים בהם זה ממש לא ברור מה היתה כוונת המשורר והעניין פתוח לדיון.
מצד שני, מה בדיוק השתנה ביחס ל"מועדון קרב"? הסרט היה מוערך מהרגע שהוא הוקרן, ולא נראה לי שמישהו התבלבל בינו לבין "קיקבוקסר 4" (בטח היה סרט כזה) מבחינת הסאבטקסט , הרמה, או המסר.
לגבי wanted, באמת קשה לי להגיד משהו חד משמעי, הוא היה מאוד מטופש, נוגד את חוקי הפיזיקה, והעלילה שלו די מגוחכת, יכול להיות שזה הכל נעשה במודעות, אבל גם אם כן זה לא יצא טוב, ואין שום פרימים חבויים שיבהירו שיש כאן משהו מעבר.
אתה מתפזר.
את מועדון קרב האשימו בפ"מ לא במודעות עצמית. מודעות עצמית היא רכיב מרכזי בסרט, לא איזה נדבך חמקמק; במקרה של קומדיות או סרטי אימה (וגם פעולה, "לירות כדי להרוג" הוא דוגמא מצויינת מהזמן האחרון) המודעות היא המעלה העיקרית (אם לא היחידה) של הסרט. אם "מבוקש" לדידך נעשה תוך קריצה – הבא סימוכין מהסרט. כל כך מסובך לבקש?
לא רק קשה, אלא בלתי אפשרי
כמו שזה בלתי אפשרי גם במקרה של "לירות כדי להרוג". שום דבר אובייקטיבי בסרט הזה לא מצביע על מודעות עצמית.
ראינו את אותו סרט?
כל דבר אובייקטיבי בסרט ההוא מצביע על מודעות עצמית. מייקל דייויס עצמו אמר שהסרט הוא סוג של פארודיה על הז'אנר.
הפעם אתה זה שמתפזר
זה שהבמאי אמר שהסרט שלו הוא פארודיה לא מוכיח דבר או חצי דבר. אם הבמאי של "מבוקש" היה אומר את אותו הדבר על הסרט שלא, לא היית מאמין לו, נכון?
אני מבין שקשה לך לקבל את הטיעון שלי, אבל אני עומד מאחוריו. אם אתה מקבל את האלמנטים המוזרים, בלתי מוסברים, בלתי ריאליסטיים ב"לירות כדי להרוג" (או "מבוקש") כמכוונים, אזי הסרט הוא מודע לעצמו. אם הם לא מכוונים, אזי הסרט סתם מטומטם. בגלל שאנחנו לעולם לא נדע מה מכוון ומה לא מכוון (וזה לא משנה מה הבמאי אומר, כי הוא יכול להגזים, לנפח או סתם לשקר), כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לנחש. הניחוש הסובייקטיבי שלך הוא ש"לירות כדי להרוג" הוא מודע לעצמו ו"מבוקש" הוא סתם מטומטם. אבל אני חייב להגיד לך שהניחוש ההפוך יכול להיות הגיוני בדיוק באותה מידה, כי מבחינה אובייקטיבית אין שום הבדל בין שני הסרטים.
תאוריות משונות מאוד אתה מפתח פה.
אם במאי אומר על הסרט שלו שהוא בעל יסודות פארודיים אפשר כמובן שלא להאמין לו. אבל אפשר גם לחשוב איזה אינטרס יש בדיוק לבמאי לשקר בנוגע ליצירה שלו.
לא כל דבר בעולם הוא סובייקטיבי. פיל הוא פיל ושרפרף הוא שרפרף. אתה גם יכול להגיד ש"אישה יפה" הוא סרט אימה, זה לא הופך את זה לנכון. "לירות כדי להרוג" הוא לא סרט רציני. הבמאי שלו אומר את זה, השחקנים אמרו את זה (ביחצ"נות) ובערך כל פריים מהסרט אומר את זה. הנבל הוא קריקטוריה של נבל, שתמיד צץ ברגע הלא נכון ויורק רפליקות משעשעות; הגיבור הוא קריקטורה של גיבור, שיורה ופוגע בטריליון רשעים גם הוא באמצע סצינת סקס סוערת; העזר כנגדו גם היא קריקטורה, הפעם לדמויות הנשיות בסרטי פעולה המשמשות בד"כ כאובייקט מיני ותו לא. במקרה הזה הלכו עד הסוף ותייגו אותה כזונה. אם כבר אז כבר; כל קטעי הפעולה הם קריקטורה (תוך חמש דקות הגיבור עושה מק'גיוור ומחווט עשרות רובים לירי באמצעות תיאטרון חוטים). ויש גם גזר. וכמובן – כפי שכבר ציינו גבוה מעליי – כל הססיפונדים בסרט הזה נעשו במודע ותוך הדגשת האווילות הטריוויאלית שבהסברים (תינוק אוהב מטאל > תינוק נולד מעל מועדון מטאל).
אם יש לך השגות בנוגע לתיוג של סרטים עבור בבקשה לביקורת (התיאורטית, אין כזו באתר) של "גברים בחלל" או אפילו "מעודדות צמודות". שם לפחות יש על מה לבסס תיאוריות קונספירציה. פה אתה סתם מבזבז הקשות.
ממתי מודעות עצמית מבטיחה הצלחה בקופות?
אני לא רואה על מה כדורים שעפים בקו עקום הם פארודיה. כך גם הדבר השני (והמספיילר) שכתבת. הדמות של ג'ולי היא שילוב של טריניטי מהמטריקס ועוד משהו, בכל מקרה לא פארודיה מכוונת.
אני לא אומר שהם פארודיים בהכרח
אבל אין בעיה עקרונית לפרש אותם כפארודיים. פארודיה על מאגניבות בנוסח "מטריקס" למשל – אם הקהל צמא למאגניבות, ניתן לו מאגניבות שנוגדת לחלוטין את חוקי הטבע. אתה הרי לא חושב שהבמאי באמת מאמין שהכדורים יכולים לעוף עקום במציאות?
לא מציאותי אינו אומר בהכרח פארודי
ברוח הפוסט מודרניזם, אפשר לפרש כל דבר ככל דבר. האלמנטים האלה לא מנסים להיות פארודיים, לכן אני לא רואה כל סיבה לפרשם ככאלה.
גם אם הבמאי לא מאמין שכדורים יכולים לעוף עקום במציאות, זה לא אומר שהסרט לא לוקח את עצמו ברצינות. זה אומר שהבמאי הכניס לסרט משהו על-טבעי ביודעין.
רידלי סקוט לא מאמין שקיימים חיזרים שחורים שפורצים לאנשים מהבטן (או כך לפחות אני רוצה להאמין), ובכל זאת "הנוסע השמיני" הוא סרט שלוקח את עצמו ברצינות תהומית.
דווקא האלמנטים המופרכים ב"מבוקש", כאשר הם לא מלווים באירוניה והומור עצמי, הם חלק ממה שדפק את הסרט עבורי, עבור המבקר ועבור הרבה אחרים.
איך אתה מסביר
את סצנת המקלדת והכפתורים המעופפים (המאייתים FUCK YOU באוויר באמצעות השן השבורה), אם לא כהומור? זה לא ריאליסטי אבל זה בפירוש לא מוצג ברצינות תהומית.
אגב,
ה"בדיחה" הספציפית הזאת הופיעה לפני כן גם ב – נו, מה אתם יודעים – 'לירות כדי להרוג' (דבר שגרם להרהר בלא מעט שלבים של 'מבוקש' "מעניין כמה פעמים הוא ראה את 'לירות כדי להרוג' לפני כן, הבקממבטוב הזה?").
באופן כללי, גם אני, כמוך, לא חושב שאפשר (או צריך) לקחת ברצינות את הרצינות התהומית של 'מבוקש', אלא בהומור, גם (או בעיקר) בגלל הרפרושונים ל'לירות כדי להרוג'.
סוף סוף
משהו עלה על הנקודה
אני טוען שכל הסרט בנוי על היחסים בין ווסלי לחבר שלו .
ובעצם קורץ לחנונים שכולם דורסים אותם: " יום אחד תראו לכולם "
יש קטע בסרט שבו הבחור הטוב אוכל גזר ושואל את היהודי השמן
אם זה לא מודעות עצמית, אני לא יודע מה כן. בקשר לפקטור מודעות עצמית:הצלחה קופתית – אין כזה קשר. אם תשמע מכל החברים שלך, שסרט מסויים הוא מודע לגמרי לעצמו בעניין של כמה הוא סרט גרוע, אתה תלך אליו?
לא, ואפילו להיפך
אני מוצא את הקריצות החוזרות והנשנות של "לירות כדי להרוג" די מעצבנות. המודעות העצמית של "מבוקש" היא יותר מעודנת (או לפחות יותר אמביוולנטית) ולכן אני אוהב אותו יותר. מבחינתי יש קשר מובהק בין מודעות עצמית להצלחה קופתית – כמה שהסרט יותר מודע לעצמו, ככה אני פחות רוצה לראות אותו.
כי הרצון שלך לראות סרט קשור בצורה כלשהי להצלחתו הקופתית. כן.
המודעות של לירות כדי להרוג
מתבטאת בכך שהסרט מסווג כסרט אקשן וקומדיה שחורה.
שורה אחת:
זו אמנם הדוגמא הבולטת ביותר (אה, לא, רגע, היא בתחרות עזה עם "התקשרתי לבחור שאני מכיר בעיתונות, ואז חשבתי לעצמי, אני באמת רוצה להיות זה מסרטי האקשן שמתקשר לאדם האחד שבוגד בו, והתקשרתי לכל גוף עיתונאי עלי אדמות"), אבל היא בהחלט מקבילה לשלט ניאון שמהבהב "מודעות עצמית" מעל הסרט.