לא ממש מערכות, אבל נגיד רבעים:
רבע ראשון: וואו, מה זה הדבר הקולנועי המטורף הזה? ולמה הסאונד של רפפורט כל כך מחורבן?
רבע שני: אוקיי, לא רע, אבל לאן זה הולך? יש לי הרגשה לא משהו.
רבע שלישי: נראה לי שזאת "תעמולה ציונית" מהסוג שגרם לי לא לאהוב את "גולדה", רק יותר מוצלח.
רבע אחרון: וואו, לא ראיתי את זה מגיע. הסוף שהכי אהבתי לסרט כבר תקופה (ושהכי שבר אותי).
אז לא אחיד, אבל הרגעים הפחות טובים עדיין לא רעים, והרגעים הטובים לגמרי שווים את זה. ובבקשה שיחליפו כבר רמקולים ברפפורט (יש מצב שגם המיקס של הסרט לא מדהים, לא פעם ראשונה בקולנוע ישראלי, אבל פעם שנייה השבוע שאני ברפפורט והסאונד לא משהו).
זה אולם מאוד נוח ללא צורך בנסיעה. זאת הייתה גם בעיה ברדיקלי אבל היא הייתה פחות משמעותית מאשר המנצחים. (יכול להיות שהמיקס אדיו של המנצחים יותר "עמוס" מאשר ראדיקלי אבל זה סתם ניחוש)
עם שירים לא מספיק טובים, דמויות בקושי, עיצוב תפאורה שהוא יפה מספיק אבל כשנזכרים מה הוא אמור להיות הוא בעיקר מעלה גיחוך, וכמה נאמברים (משה שרת, אני גבר) שפשוט מבוצעים נהדר (איזה כיף זה כשאנשים יודעים לרקוד במחזמר, בחיי).
סרט שבאף שלב לא עבר עריכת תסריט, וניסה לפצות על זה בבימוי "גרנדיוזי". זה עובד בסצנות מסוימות, אבל כסרט זה מגדל קלפים שהתמוטט.
אלו השירים הכי פחות אהובים אלי בסרט (נעקפים רק ע"י הסוף קרב) לאיזה גבר יש לי חיבה בגלל הכיאורוגרפיה אבל שם זה נגמר. איזה גבר מזכיר שיר באנט אבל לא את הראשיים (זה הולך למעולם לא היית כאן כשיר האהוב אלי בסרט) אלא אלו שנמשכים דקה שנועדו רק כדי להאכיל את הקהל את המסר בכפית (כל הבנות,הפאפרצי והחדשות)
לא בטוח. לדעתי לרוב הסרט (חוץ מסצנת הזיקוקים) הבימוי הגרנדיוזי נועד רק כדי להעביר אוירה של אופריה/דיספוריה בצורה קיצונית יותר כי זה מחזמר ותו לא. עריכת התסריט היא בעיה בלי ספק אבל היא לא קשורה לבימוי.
אני גם דיי בטוח שהסרט כן "יודע מה הוא רוצה מעצמו" הבעיה שהוא מגיע לזה מאוחר יחסית בסרט (שוב אחרי כשליש ממנו) וגם כשהוא מגיע לנושא לוקח לו קצת יותר מדי זמן להתמקד בו והוא מוסיף כל מני דמויות פלאקט לסצנה או שתיים (כולל את יעל לצערי) שפחות תורמות לפיתוח הדמיות של יעל ועמוס כזוג ויותר "פיתוח" של כל אחת מהם בנפרד.
זה פחות כמו מגדל קלפים שהתמוטט ויותר כמו שמגדל הקלפים התמוטט על ההתחלה והבונה שלו מנסה לבנות אותו מחדש תוך כדי תצוגה והוא גומר אותו רק בסוף התצוגה, זה מרשים אבל זה לא היה צריך לקרות מתחלכילה.
לפני שאני אגיב לאלירן פלד הנה ביקורת קצרה
מערכה 1: למה? למה????????? איך מישהו בצוות ההפקה אישר את המערכה הזאת כמו שהיא?
מערכה 2+3: לא רע בכלל,טוב מאוד אפילו, לא ביחס למערכה הראשונה אלא בכללי. זה בדיוק מה שציפיתי מהסרט
בסך הכל: בסדר
עריכת הסאונד/הרמקלים ברפפורט לא היו משהו והיה קשה לשמוע את הדמיות במערכה הראשונה
יכול להיות שפספסתי פרטים חשובים בדקות הראשונות של הסרט. בשאר הזמן שמעתי את הסרט באופן מצויין.
מעניין, כי אצלי זה
לא ממש מערכות, אבל נגיד רבעים:
רבע ראשון: וואו, מה זה הדבר הקולנועי המטורף הזה? ולמה הסאונד של רפפורט כל כך מחורבן?
רבע שני: אוקיי, לא רע, אבל לאן זה הולך? יש לי הרגשה לא משהו.
רבע שלישי: נראה לי שזאת "תעמולה ציונית" מהסוג שגרם לי לא לאהוב את "גולדה", רק יותר מוצלח.
רבע אחרון: וואו, לא ראיתי את זה מגיע. הסוף שהכי אהבתי לסרט כבר תקופה (ושהכי שבר אותי).
אז לא אחיד, אבל הרגעים הפחות טובים עדיין לא רעים, והרגעים הטובים לגמרי שווים את זה. ובבקשה שיחליפו כבר רמקולים ברפפורט (יש מצב שגם המיקס של הסרט לא מדהים, לא פעם ראשונה בקולנוע ישראלי, אבל פעם שנייה השבוע שאני ברפפורט והסאונד לא משהו).
רפפורט?! מה זה?
(ל"ת)
אחד האולמות בסינמטק חיפה
(ל"ת)
חבל שברפורט הרמקולים לא היו טובים
זה אולם מאוד נוח ללא צורך בנסיעה. זאת הייתה גם בעיה ברדיקלי אבל היא הייתה פחות משמעותית מאשר המנצחים. (יכול להיות שהמיקס אדיו של המנצחים יותר "עמוס" מאשר ראדיקלי אבל זה סתם ניחוש)
רפפורט
(ל"ת)
סרט שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו
עם שירים לא מספיק טובים, דמויות בקושי, עיצוב תפאורה שהוא יפה מספיק אבל כשנזכרים מה הוא אמור להיות הוא בעיקר מעלה גיחוך, וכמה נאמברים (משה שרת, אני גבר) שפשוט מבוצעים נהדר (איזה כיף זה כשאנשים יודעים לרקוד במחזמר, בחיי).
סרט שבאף שלב לא עבר עריכת תסריט, וניסה לפצות על זה בבימוי "גרנדיוזי". זה עובד בסצנות מסוימות, אבל כסרט זה מגדל קלפים שהתמוטט.
(אחלה סאונד, ראיתי באולם החדש של סם שפיגל).
האמת
אלו השירים הכי פחות אהובים אלי בסרט (נעקפים רק ע"י הסוף קרב) לאיזה גבר יש לי חיבה בגלל הכיאורוגרפיה אבל שם זה נגמר. איזה גבר מזכיר שיר באנט אבל לא את הראשיים (זה הולך למעולם לא היית כאן כשיר האהוב אלי בסרט) אלא אלו שנמשכים דקה שנועדו רק כדי להאכיל את הקהל את המסר בכפית (כל הבנות,הפאפרצי והחדשות)
וניסה לפצות על זה בבימוי "גרנדיוזי"
לא בטוח. לדעתי לרוב הסרט (חוץ מסצנת הזיקוקים) הבימוי הגרנדיוזי נועד רק כדי להעביר אוירה של אופריה/דיספוריה בצורה קיצונית יותר כי זה מחזמר ותו לא. עריכת התסריט היא בעיה בלי ספק אבל היא לא קשורה לבימוי.
אני גם דיי בטוח שהסרט כן "יודע מה הוא רוצה מעצמו" הבעיה שהוא מגיע לזה מאוחר יחסית בסרט (שוב אחרי כשליש ממנו) וגם כשהוא מגיע לנושא לוקח לו קצת יותר מדי זמן להתמקד בו והוא מוסיף כל מני דמויות פלאקט לסצנה או שתיים (כולל את יעל לצערי) שפחות תורמות לפיתוח הדמיות של יעל ועמוס כזוג ויותר "פיתוח" של כל אחת מהם בנפרד.
זה פחות כמו מגדל קלפים שהתמוטט ויותר כמו שמגדל הקלפים התמוטט על ההתחלה והבונה שלו מנסה לבנות אותו מחדש תוך כדי תצוגה והוא גומר אותו רק בסוף התצוגה, זה מרשים אבל זה לא היה צריך לקרות מתחלכילה.
שפחות תורמות לפיתוח הדמיות של נטע ועמוס כזוג ויותר "פיתוח" של כל אחת מהם בנפרד
(ל"ת)
לא כל השירים לא משהו
"יום שני בערב" "מעולם לא היית כאן" לא רעים בכלל (מילים לא משהו אבל זו בעיה בכל הסרט). השאר אההה……..
פחות "תעמולה ציונית" ויותר "תעמולה צינית"
ומבחינתי הרגעים הרעים הם ממש רעים.