ביקורת: ונום 2

"ונום 2" הוא סרט מאוד מאוד טיפשי. אם "ונום" הראשון היה סרט מאוד טיפשי שניסה להעמיד פנים לרגעים שהוא סרט רציני, "ונום 2" זונח את כל הרצינות ומטפח את הטמטום הגדול שהוא "חייזר שגר בגוף של מישהו ותמיד רוצה לאכול ראשים של אנשים". כלומר, כן, אני מניח שאפשר היה לעשות סרט מהחומרים של "ונום 2" שמדבר על אחריות עיתונאית או היחס של הממסד לפגועי נפש או אפילו משהו כמעט רציני על סוף כדור הארץ, אבל לא, זה לא הסרט ש"ונום 2" החליט להיות. "ונום 2" הוא סרט שבו אדי ברוק חי בדירה עם סימביוט שנורא רוצה לאכול מוחות, אז אדי קונה לו תרנגולות, אבל ונום לא רוצה לאכול אותן ובמקום זה מטפח אותן כחיות מחמד וקורא להם "סוני ושר". גם ברגעים הרציניים ביותר שלו, זה סרט טיפשי, וברגעים הטיפשיים ביותר שלו, זה סרט ממש ממש ממש טיפשי. וזה נפלא.

בגדול, "ונום 2" מתאר שני קווי עלילה: האחד הוא מערכת היחסים האנרגטית ומלאת האמוציות של אדי ברוק (טום הארדי) וונום (גם טום הארדי), שמנסים להסתדר ביחד למרות ההבדלים ביניהם (האחד הוא חייזר, השני בן אדם, האחד רוצה לאכול את הראש של האנשים, השני לא רוצה ללכת לכלא) והשני הוא סיפורו של קליטוס קסידי (וודי הרלסון) – רוצח סדרתי שמחבב מאוד את אדי ברוק, משום מה, אלא שאדי לא ממש מחבב אותו, ובעקיפין הוא גורם לכך שקסידי יקבל עונש מוות (שבבירור מגיע לו) וגם כוחות של סימביוט (שבבירור לא מגיעים לו). בצד השני של העיר, חברתו לשעבר של קסידי מהימים שבהם היה כלוא במוסד לעבריינים צעירים, פרנסס בריסון (נעמי האריס), כלואה במתחם סודי כי היא מסוגלת לשתק אנשים עם הקול שלה.

הסצנות עם קליטוס ופרנסס, אגב, הן החולייה החלשה יותר של הסרט – כי בשנייה שמבינים מה בדיוק "ונום 2" רוצה לספק (טמטום מרהיב), אי אפשר לסרב למנה המפוארת שהוא מגיש לך, אבל התפקיד של קליטוס הוא להיות ה"סטרייט מן" לקומדיה המטורפת של ונום ואדי, ובכך הוא באופן מהותי פחות מעניין. הוא צריך להיות האיום שגורם לך להרגיש שיש בסרט סכנה אמיתית, אבל כתוצאה מכך נמנעות מאיתנו עוד סצנות שבהן ונום מפזם לעצמו שירים ומנסה לבשל ארוחת בוקר כדי לעודד את אדי לאחר יום מבאס, או סצנות שבהן הוא עולה לבמה ומדבר על זכויות מהגרים ולהט"ב בעודו חובש חישוקים מנצנצים.

כי הארדי, שנראה בימינו כמו הכוח המניע מאחורי סרטי "ונום" והיה שותף לכתיבת הסיפור, הבין ש"ונום" לעולם לא ינצח את הסרטים הגדולים של DC ומארוול באפיות או במסע רגשי או בעומק, אז הוא החליט לנצח במגרש הקטן שלו: המגרש שמסרב לקחת משהו ממה שמתרחש ברצינות ליותר מדקה אחת. לא מדובר פה בשנינויות החביבות של מארוול שמגיעות אחרי סצנה דרמטית כדי להרגיע את הקהל אחרי סצנה מותחת, אלא בפאנצ'ים קורעים מצחוק שמגיעים לפני סצנת האקשן כדי להוציא ממנה כל גרם של רצינות.

נראה שאנדי סירקיס (שביים את הסרט), טום הארדי וקלי מארסל (שכתבה אותו, ושהקרדיטים שלה כוללים את "ונום", "קרואלה", ו"חמישים גוונים של אפור"? זה… דווקא מתחבר, באופן מוזר) הבינו שהקסם של הדמות הוא לא כשהיא נלחמת באנשים ואוכלת להם את הראש, אלא כשהיא תקועה בדירה ולא יכולה לאכול את הראש של אף אחד – היום יומיות של ונום היא זאת שהופכת את "ונום 2" לכזה מוצלח, באופן שסרטים גדולים יותר לא היו מרשים לו, כי הרי משהו חייב לקרות. אם תמיד חלמנו על סרט גיבורי על שבו גיבורי על סתם יושבים בדירה ועושים שטויות, "ונום 2" קרוב מאוד להיות הסרט הזה.

בנוסף, אחרי שבכל סרט גיבורי על מישהו צריך להציל כוכב או יקום או את כל היקומים בכל העולמות, "ונום 2" מוכיח שסרטי אקשן עובדים גם כשהאיום נמוך וקשור רק לברוק ולקרובים אליו (באופן יחסי – מזכירים כמה פעמים שסן פרנסיסקו בסכנה). אז כן, אל תבואו ל"ונום 2" בשביל סצנות האקשן או העלילה המותחת – סצנות האקשן סבירות והעלילה לא כזאת מותחת. אל תבואו גם בשביל אלימות יוצאת דופן (למרות שהפעם הסרט מצא דרכים לעקוף את דירוג ה-PG-13 בצורה שמרגישה פחות כמו "ממש בא לנו להראות דם ואנחנו לא יכולים" והרבה יותר אכזרית). לא, תבואו בשביל הצחוקים – כי "ונום 2" כולל בתוכו כמה וכמה מהציטוטים הכי מצחיקים של השנה, וכמעט כל דו שיח בין אדי וונום הוא פשוט זהב קומי.

וכן, זה זמן טוב לדבר על זה: טום הארדי הוא שחקן מצוין שהיה אפשר לבכות על כך שבמקום פרויקטים יוצאי דופן הוא נקבר בסרט גיבורי על, לו לא היה מתגנב חשש כן שוונום הוא אולי התפקיד הכי טוב שלו. שימו לב שאמרתי "ונום" ולא אדי ברוק – אדי ברוק של הארדי הוא די טוב בצורה מפתיעה, אבל ונום שלו הוא נהדר – הופעה קומית פרועה ונהדרת שמשתווה לשחקני הקומדיה הטובים ביותר (רק בלי ההבט הפיזי, כי רוב הנוכחות שלו היא בקול בלבד). שאר השחקנים בסדר, בסך הכול, אבל תקועים בתפקידים קצת יותר רציניים ופחות כיפיים – חוץ ממישל וויליאמס, שנראה הפעם שהיא יותר משוחררת מבסרט הקודם ושהיא נהנית הרבה יותר ממה שקורה פה.

בקיצור, "ונום 2" הוא כיף מומלץ בחום. הוא כיף מאוד ספציפי, וכל ניסיון להתחיל להבין בצורה הגיונית מה קורה נידון לכישלון, ובהחלט, חורים בעלילה יש בשפע, אבל קשה להתנגד לקסם הדבילי שלו. ואפילו אם לא תהנו, היי, הוא רק שעה וחצי – אז תסבלו רק זמן קצר ממש!

יש סצינה באמצע הכתוביות, די קריטית. אין אחרי זה עוד משהו.