-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
בלתי נסלח
Unforgiven
אקדוחן שפרש חוזר למשימה אחת אחרונה בעזרת ידידו משכבר הימים ואקדוחן צעיר שמצטרף. מטרתם היא לתפוס בוקרים שפגעו בפרוצה, ושחברותיה לבית הבושת מבקשות לנקום בהם.
עמוד הסרט בחסות יותם רשף
אורך: 2:11
תאריך הפצה בארה"ב: 07/08/1992
נחמד לראות שנהייתה הסנדק של הסרט הזה
הרבה זמן דיברת עליו
אולי גם אני יתרום לדף סרט משלי
הסרט שהחזיר אותי לקרקה
כשקלינט איסטווד רוצה לומר משהו הוא יודע איך לומר אותו. "הבלתי נסלח" ו"מיליון דולר בייבי" שהם שני הסרטים הגדולים שלו לפי דעתי הם הסרטים שמצליחים להעביר את המסר (הקשה) שלהם בדרך הטובה ביותר בכך שהם מזעזעים את הצופה ושוברים בכוונה את החוקים הכי חשובים של הז'נרים שלהם ומראים במקום זאת את המציאות הכואבת.
את הבלתי נסלח אני אוהב יותר בגלל שהוא מדבר לדעתי על נושא חשוב יותר ממיליון דולר בייבי. הוא מדבר על מוות ויותר חשוב, על רצח, על איך אנחנו כצופים (בסרט או בחדשות) מגיבים לרצח. בין כול סרטי הטרנטינואים למינהם (בתקופתו אלה היו סרטי מערבונים) שבהם נרצחים עשרות או מאות או יותר ופשוט ממשיכים הלאה, הסרט הזה הופך את הרצח למה שהוא בעולם האמיתי. דבר נורא, עכזרי ועצוב, אולי הדבר הכי עצוב שקיים. בסרט עצמו לא מתים הרבה ובכול זאת כול מוות משמעותי וחזק יותר מכול מקרי המוות שיש בכול הסרטים שראיתי יחד. הוא עושה את זה בעזרת סצנות מתח ארוכות וחזקות שגורמות להזדהות עם כול הצדדים, גם עם הרוצח וגם אם הנרצח וגם עם כול מי שסביבם, הוא עושה את זה בכך שהוא הורג דמויות שהתחברת עליהם, דמויות אהובות והורג אותם אחד אחד וכך נותן להם את המקום שלהם ואת המקום לחשוב עליהם כי מוות של אהוב אחד תמיד (ובעיקר בסרטים) עצוב יותר ממות של רבים. אבל מעבר לכול הוא עושה את זה, את הזעזוע הזה כי הוא פשוט מראה את האמת
שללא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהב את הסרטים של טרנטינו ומוות ואלימות יכולים להיות כייפים מאוד, אני פשוט אומר שטוב שיש גם סרט כזה ששם לנו את האמת מול הפנים ומחזיר אותנו לקרקע.
לא יודע להסביר למה בדיוק,
אבל זו אחת התגובות הכי יפות שאני זוכר שקראתי באתר הזה ובאינטרנט בכלל. תודה.
אם היה מסר ל'מיליון דולר בייבי'
פספסתי אותו לחלוטין.בבקשה,תסביר.
החיים לא הוגנים.
אולי זה לא מסר עמוק במיוחד, אבל לראות סרט אמריקאי מיינסטרימי שמבוים על ידי אחד האייקונים הכי הירואיים של אמריקה במאה ה-20, ועוד לוקח על זה ארבעה אוסקרים, זה כבר משהו מיוחד.
מועבר*
(ל"ת)
תודה לך
אני נרגש כמו שלא הייתי כבר הרבה מאוד זמן.
הסרט שמתאר את איסטווד באופן מושלם
מצד אחד קאובוי מזדקן, ויחד עם זאת צריך להתמודד עם צרותיו מהעבר. פשוט סרט נהדר.
אני לא יודע אם זה הוגן להגיד את זה, אבל איסטווד הצליח להעביר את התחושה של הדרום שהאחים כהן ניסו להעביר ב"ארץ קשוחה" (והם עשו את זה 15 שנה אחרי ובטוח ראו את הסרט).
בכל מקרה את הביקורת המלאה (והקצרה) שלי אפשר למצוא פה:
https://gal015.wordpress.com/2015/03/20/unfrogiven/