-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מתחת לעור
Under the Skin
חייזרית לובשת את דמותה של אישה, ומסתובבת ברחבי סקוטלנד כשהיא מפתה ומחסלת גברים.
מוזר לחלוטין ואיטי, אבל גם מסקרן ויפהפה. מז'אנר "אין לי מושג מה הלך כאן, אבל זה היה מעניין"
פרט טריוויה מעניין
האנשים שעלו לרכב של סקרלט ג'והנסון אינם שחקנים, הם טרמפיסטים אמיתיים שצולמו ללא ידיעתם ורק לאחר מכן גילו שהם בסרט וקיבלו הצעה להמשיך להשתתף בסצנות נוספות בסרט.
נחמד שפתחת לזה דף סרט, זה אומר משהו על הפצה בארץ?
לא, סתם ביקשו ממני
וזה סרט מעניין (לפחות עקרונית). לא ידוע לי על הפצה ישראלית שלו, אבל ואני לא אתפלא אם הוא יוקרן בפסטיבל ירושלים, ואם לא אז באוטופיה.
וואו אני בהלם שהם לא שחקנים
והכי היתי בהלם שהבחור המעוות- פנים הוא אמיתי!!!!!
השחקן עצמו באמת מעוות פנים
אבל הוא לא עבר ליד הרכב של סקרלט ג'והנסון במקרה, התפקיד שלו נכתב מראש (אם כי חלק מהדיאלוגים אולתרו בזמן הצילומים).
הנה כתבה עליו: http://www.theguardian.com/film/2014/apr/13/scarlett-johansson-screen-stigma-disfigurement
לאאאא אני מתכוונת שהוא אמיתי שזה לא מסכת פנים
(ל"ת)
ואולי לכן ההופעות שלהם
כל כך אנמיות.
ראיתי את הסרט אתמול
וחשבתי מה להגיב פה אם בכלל, עכשיו קראתי את ביקורת הדג ואני מסכים לחלוטין. באמת, אני לא חושב שאני יכול לפרט על הסרט הזה, אני אפילו לא בטוח מה חשבתי על הסרט. אולי אצפה בו עוד פעם כדי לנסות לגבש דעה, כרגע מה שיש לי לומר זה בדיוק מה שכתוב בביקורת הדג.
חחח קטע
פעם אחרונה שאמרת "אין לי מושג מה הולך פה, אבל זה מעניין" זה היה כשראיתי את מנועים קדושים.
"מנועים קדושים" זה לא
שניהם משונים, אבל היופי ב"מנועים קדושים" היה שהייתי יכול להמליץ עליו לאנשים. הוא היה בהחלט היה מוזר, ובהחלט היה במוזרות שלו משהו מעניין, והיופי היה שהיא הייתה מלווה בהמון הומור, אינסוף הפתעות והחלפת ז'אנרים מהירה במיוחד. "מתחת לעור"… לא.
"מתחת לעור" הרבה יותר קרוב ברוחו לסרטים כמו Upstream Color – מאוד איטי, מלא בשתיקות, לא ברור בכלל ומנסה להכניס אותך לחוויה כמעט היפנוטית. על סרטים כאלה אי אפשר באמת להמליץ – אם זה עובד עליך זה נהדר, ואם לא – אז אתה מרגיש שאתה רואה סרט פסטיבלים משעמם ולא מבין מה אתה עושה מולו.
אני אהבתי אותו בסך הכל, למרות שהיה לי קשה עם האיטיות שלו, בעיקר בגלל היופי הויזואלי המיוחד שלו.
"יופי ויזואלי מיוחד" זו דרך יפה להגיד
"רואים הרבה את סקרלט ג'והנסן בסרט הזה".
לא ברצינות. אני מסכים – זה "סרט פסטיבלים". בדרך כלל אני לא אוהב אותם, ואני גם לא יכול להגן עליהם. אם יגידו לי שזה סרט ארוך מדי ולא ברור מדי מלא בשוטים ארוכים מדי שבהם לא קורה שום דבר – אין לי הרבה מה לומר נגד זה. אבל במקרה הזה הוא עבד, לפחות עלי.
התקציר
באופן מפתיע, התיאור הזה מופיע בכל תקציר רשמי שראיתי של הסרט – למרות שבאמת אפשר בהחלט לראות אותו כספוילר. אני תוהה אם הכוונה היתה שהצופים ידעו את זה מראש, או שלא – מה שהיה הופך את הסרט, כמו שכתבת, לעוד יותר מוזר וקשה להבנה. אולי עדיף לקבל נתון כלשהו מראש. מכיוון שבהחלט יש אפשרות שזה ספוילר, אני אשנה את תיאור הסרט כאן.
הצעה לתקציר
"סרט שממש לא כדאי לדעת עליו כלום לפני ואחרי הצפייה"
גם בלי שורת התקציר
סצינת הפתיחה המרהיבה והמיוחדת די מרמזת על דמותה המסתורית של סקרלט.
אגב סקרלט ג'והנסן,
ידעתם שהסרט הראשון שלה היה שחכו אותי בבית 3?
זה לא נכון, כמו שבדיקה של כמה שניות בימד"ב תראה.
הסרט הראשון שלה, על פי ימד"ב, היה "North" ("הורים בהזמנה"), שאני זוכר בעיקר בזכות הביקורת של איברט עליו, שכללה את המשפטים –
"I hated this movie. Hated hated hated hated hated this movie. Hated it."
אני תוהה מה הוא באמת חשב על הסרט.
הורים בהזמנה עם ברוס וויליס?
ממש אהבתי אותו כילד!
מדהים
ראיתי את כל הסרט במקביל לקריאת הניתוח שלך…פשוט מדהים
בשביל תגובות כאלה אני קוראת את עין הדג
יאנה, פשוט תענוג לקרוא את הניתוח שלך וגם את ההתרשמות האישית.
ולכל מי שלא עלה בדעתו אפילו לראות את הסרט (כמוני, עד לפני חמש דקות) – אני ממליצה לקרוא את הפוסט של יאנה, אפילו שהוא מספיילר את כולו. ייתכן שתשנו את דעתכם.
וואו, ניתוח מדהים של הסרט!!! :)))
(ל"ת)
יאנה, ניתוח נפלא!!
(ל"ת)
יאנה, תודה רבה על ההסבר המושקע והמרתק
עזרת לי מאוד להבין את הסרט ולהגדיר במילים מחשבות אקראיות שחלפו במוחי לאחר הצפיה בו. גם האספקטים הפמיניסטיים מאוד מרכזיים ושמחתי שהתייחסת אליהם. אולי תפתחי בלוג קבוע? אשמח לקרוא בו :-)
מעניין מה מי שצפת/ה חשב/ה על המוזיקה הקשה להאזנה (עד בלתי-נסבלת..) שלייוותה את הסרט, נטע אלכסנדר התייחסה קצת בביקורת שלה על הסרט לנושא הזה.
Under The Skin (under the skin!)
under the skin ( under the skin)
down where it's.. wetter?
טוב אולי זה לא ממש עובד.
לגבי הסרט עצמו – לא משהו. סקרלט ג'והנסון הייתה הבחירה הלא נכונה לשחקנית ( בכל זאת צריך מישהי שיודעת לשחק, לא? בחירות המשחק שלה היו גרועות והתירוץ ש"היא חייזרית" הוא בדיוק תירוץ ולא יותר) אבל הויזואליה ועיצוב הסאונד היו מעניינים.
אבל מעבר לכל הפרטים הטכניים הרבים שאפשר להתקטנן עליהם מרחפת שאלה שגיסי שאל אותי " מה הייתה המוטיבציה בליצור את הסרט הזה?". ואני חייב להגיד, שגם אחרי קריאת הניתוח המעמיק של יאנה – לא הבנתי למה זה בער למישהו ליצור את הסרט בצורה הזאת.
כמובן שזה לחלוטין אישי אבל עם סרטים כגון זה ( או אפסטרים קולור שהיה גרוע בהרבה) חשוב נורא התחושה שאתה רואה משהו חדש או מעניין כדי לפצות על האתגר שהוא מציב בפנייך. מלהולנד דרייב למשל, היה מעצבן הרבה יותר אבל גם מרתק יותר. בניגוד לביקורת הידועה באתר, המיסתורין של הסרט באמת החביא משהו מרתק שלא נעשה כמוהו בקולנוע. מה מחביא מתחת לעור? שבני אדם לא משהו? שלא כיף להיות אישה? אז מה? ולמה?
ובכל זאת, הצילום והעריכה מפצים על הסתמיות הכללית שמתרחשת כאשר אתה מסיים לצפות בסרט (לפחות על מסך גדול) ושום דבר בסרט לא הכעיס אותי. אבל בשביל לא לסיים את התגובה בלי לעצבן מישהו אז אני אנצל את הבמה כדי לבקש מבמאים להפסיק לשים את סקרלט ג'והנסון בסרטים, תודה מראש. ( טוב בסדר, שתהיה בסרטים, אבל שבמאי אינדי ובלוגים בכל העולם יפסיקו להלל אותה כשחקנית הדור ולשים אותה בסרטים ששווים משהו כי בשביל להיות שחקנית הדור צריך להיות שחקנית לפני זה, לא?)
אמממממממממ
סרט מייאש לא מפני היותו אניגמטי ומעורפל מדי, כי אם בעוכריו קיים מימד מאכזב של ריחוק מהתמודדות עם חדשנות רעיונית. המסקנות אותן מעלה ג'ונתן גלייזר ('לצאת נקי' המופרע לטובה ו'לידה' התמוה עם ניקול קידמן), בסבך עולם הדימויים המסויט והמהפנט אותו יצר, מהלכות אימים על ציפיות הצופה עם מיזואנדריה (שנאת גברים), ניכור קיומי ואלימות אקראית מטרידה. אפשר היה להשיג הרבה יותר מלבד התענגות ויזואלית על נופיה החורפיים של סקוטלנד, נוכחותה המפתיעה של סקרלט ג'והנסון וחיקוי הקולנוע של דיוויד לינץ'.
סרט מופתי
אני ממש לא מצטרפת לתגובות פה. בעיניי זה סרט מופתי ממש!
המעורפלות שלו אולי מקשה על רוב האנשים להבין אותו, אבל בשבילי הוא ממש לא היה מעורפל.
וסקרלט גוהנסון משחקת בסרט ממש טוב.
אני לא אכנס פה למה המסר של הסרט בעיניי (ויש כזה ובגדול), אבל מי ששופט את הסרט בעיניי, פשוט לא חשב עליו מספיק לעומק וזה סרט שדורש את זה.
"אבל מי ששופט את הסרט בעיניי, פשוט לא חשב עליו מספיק לעומק וזה סרט שדורש את זה."
תודה, בעיניי מי שאוהב את הסרט הוא פשוט קרפדה עם שלושה ראשים שנשלחה מהחלל החיצון על מנת להפרות את גברי כדור הארץ בילדים חייזריים במטרה להשתלט על היקום.
חלאס עם הספוילרים
(ל"ת)
שעמום מתמשך.
וואו, זה היה מייגע. נראה שהסרט הזה ניסה כל-כך להיות שונה ומוזר וארטיסטי שהוא שכח דברים כמו עלילה, דמויות ועניין. החצי הראשון זה פשוט אותו אירוע שדי חוזר על עצמו שוב ושוב (הטרמפיסטים) והשני סתם לא מעניין. למרות שראיתי את הסרט באמצע היום, קצת אחרי השעה הראשונה כמעט נרדמתי כמה פעמים. בהשוואה לזה, "הכפיל" נראה כמו יצירת מופת (אני משווה ל"כפיל" כי גם הוא ארט-האוסי כזה עם סגנון קצת אחר, אבל הרבה יותר מעניין וטוב). לסיכום, פראפרזה של ביקורת הדג – מוזר להפליא ואיטי להחריד. מז'אנר "אין לי מושג מה הלך כאן, אבל זה לא היה מעניין בשיט".
נ.ב.![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
-טופיקי – אחרי הסרט הזה ראיתי את "Life After Beth" ו"סופעולם". שניהם היו קצת בעיתיים, אבל בסה"כ נחמדים ביותר. וגם הרבה יותר טובים מהסרט הזה. ג'יזס, לא השתעממתי ככה בקולנוע מאז "הורג אותם ברכות".
מופת מופתי
אין בי מספיק מילים על מנת לתאר כמה התמוגגתי מהסרט הזה כשצפיתי בו על מסך גדול במסגרת פסטיבל אוטופיה. הייתי עם פה פתוח כמעט לאורך כל הסרט מרוב השתוממות מהפלא הזה שנקרא ״מתחת לעור״. פעם אחרונה שזה קרה לי היה אולי לפני שנה עם ״כוח משיכה״, ופעמים ראשונות שזה קרה לי בחיי היה בערך בכל סרטיו של סטנלי קובריק ז״ל, הגאון בדורו. כנראה שיש משהו בשילוב הזה של מד״ב/פנטזיה וקובריקיות שפשוט תופס אותך ולא מרפה ממך אחר כך. וכך גם ב״מתחת לעור״ של הבמאי ג׳ונתן גלייזר. ללא דיאלוגים רבים ועלילה עשירה, גלייזר מצליח להעשיר את הסרט אף על פי כן באסתטיקה ויזואלית מרהיבה, בסאבטקסט שאכן חודר כמה וכמה שכבות עור, במשחק פיוטי (הבעות הפנים העדינות של סקרלט ג׳והנסון יכולות באלפית שנייה לעבור מהבעות המעוררות אמפתיה לכאלה המעוררת אצל הצופה הרגשת איום מצמרר, היא פשוט תפורה לתפקיד הזה!), בפסקול מהפנט ומקורי להפליא ובהמון המון רפרנסים מעוררי חיוך לסרטיו של קובריק (במיוחד ל״2001: אודיסאה בחלל״). אולי טיפה יותר מדי, מה שיכול להעיד על חוסר מקוריות, אבל מי בתכלס יכול לסרב לזה? זה לא כאילו יש לנו את קובריק בעודו בחיים כדי לראות מה יהיה הפרוייקט המסקרן הבא שלו. ״מתחת לעור״ זה הדבר הכי מתקרב לזה שקיבלנו אי פעם כנראה.
אני חייב לתת קונטרה בפה מלא לכל אלה הטוענים כי מדובר בסרט כלל לא מתקשר עם הקהל, תמוה ומשעמם תמידית. קודם כל, הייתי בריכוז מלא כמעט לכל אורכו של הסרט ואני חושב שהרבה מזה אודות הפסקול המולחן ע״י מיכה לוי. גרוטסקי וחסר פרופורציות ככל שיישמע, הוא פשוט שם ברקע עושה את עבודת הקודש של חדירה לעצמות ובעזרת מקוריותו המתפרצת של צליליו הוא גורם לעור ברווז. אם הבמאי היה רוצה לגרום לסרטו להיות עוין לגמרי כלפי הצופה, הוא כנראה היה בוחר בפסקול רקע פסיבי הרבה יותר או בכלל לא משתמש בפסקול (ואכן, לפי ראיון עימו התכנון המקורי שלו היה לא להשתמש בזה בחצי הראשון של הסרט כלל, אך למזלנו הוא התפכח). באשר לטענת האניגמטיות שבסרט, אני הרגשתי כי באתי על סיפוקי באשר לכמות התשובות שניתנו לשאלות ותעלומות הרבות שהופיעו במהלכו. דברים אחדים נשארו סתומים ממענה, ודברים אחדים קיבלו מספר תשובות אפשריות מהן ניתן להסיק מספר מסקנות הגיוניות. הסרט לא הרגיש לי אניגמטי לחלוטין בסופו של דבר, ואם מתרכזים מספיק במוצג על המסך אפשר בהחלט לצאת מרוצים. שרשרת ההתרחשויות הרגישה לי אורגנית במיוחד וכל דבר קישר אל הדבר הבא בתור, גם בחצי השני של הסרט אשר סבל מנפילת מתח מסוימת אבל אולי הכרחית קצת. ולבסוף, בנוגע לשיעמום המתמשך שצופים רבים התלוננו לגביו, טוב – זה כבר עניין של טעם כמובן, אבל אני מצאתי כל חלק בסרט מרתק למדי. גם בחלק הראשון אשר כולל חזרותיות בהתרחשויות, בזכות העלילה המצמררת, הויז׳ואלים המרהיבים ביופיים והפסקול, כשהשילוב של כולם יחדיו הפך את ״מתחת לעור״ לסרט אימה משובח לכל דבר. וגם בחלק השני השקט, הגואל (לכאורה?) והרומנטי יותר באופיו הרגשתי כי רוב מרכיבי הסרט הטובים מהחלק הראשון עדיין פועמים בליבו החוצני ואנושי כאחד.
בסופו של דבר, לקח לי ימים רבים להתאושש מסרטו של ג׳ונתן גלייזר אבל כעת אני יכול להגיד כי מדובר בסרט מפעים ועוצמתי מספיק כדי לספק מקור לדיון לסינפילים לעוד שנים רבות ואני בהחלט רואה ומקווה לכניסתו לדברי ההיסטוריה של הקולנוע. מבחינתי, הוא ללא ספק נכנס לדברי ההיסטוריה הפרטית שלי והוא הסרט הכי מדהים ומיוחד שיצא לי לראות עד כה השנה. פלא קולנועי, לא פחות ולא יותר.
ממליץ מאד לראות פעמיים
בפעם הראשונה אתה תמה, בפעם השניה מבין הרבה יותר, בשכל וברגש.
איך יכול להיות שהקטעים עם הטרמפיסטים צולמו ללא ידיעתם? בסקוטלנד לא מכירים את סקרלט ג'והנסן (שחקנית נפלאה, אגב)?
אגב, הזדמנות לצפיה שניה
תהיה ביום חמישי ב-20:30 בסינמטק ירושלים, במסגרת "מועדון המבקרים". אחרי ההקרנה דיון עם אורון שמיר ואיתי.
http://jer-cin.org.il/website/modules/films/film.aspx?showid=15331
משהו אחר
הסרט הזה מרתק ולו רק משום שהוא המקבילה הקולנועית ה כמעט מושלמת לכתמי רורשאך. גיבורת הסרט, שנדרשת למשחק מינימלי, יכולה להיות זונה אדישה וסרסוריה, או, אישה עם נשמה שחורה ש"בולעת" גברים, חייזרית מהחלל החיצון ועוד כיד הדמיון האישי של הצופה. מה שמוזר הוא, שרואים את הדבר הזה עד הסוף. וזה מעניין. אי אפשר לומר שזה משעמם או חיקוי.
הפוך. גוטה. הפוך
(ל"ת)
לסרג'יו פנית, לא טעית.
(ל"ת)
אוולין אל תלכי?
(ל"ת)
לא עם הגרזן
(ל"ת)
בחורות ערומים זה חולירע
(ל"ת)
אה..מה?
מישהו מוכן בבקשה להסביר לי את משמעותן של חמשת התגובות שמעלי?
(תודה מראש)
תפתחי אטלס, דורה!
(נקסוס הגיב למישהו בציטוט מ"מציצים", אז התחיל שרשור של ציטוטים מסרטים ישראליים. מניאקים מפחדים ממניאקים)
או במילים אחרות - מה רוצה התולעת?
(ל"ת)
אל תעזבו את חדרה (למטיבי לכת).
(ל"ת)
שלא יגמרו כמו מוטי בננה בציריך.
(ל"ת)
תודה על התגובה המחכימה
השכלתי ממנה רבות, הרחבתי את אופקיי, זכיתי לנקודות מבט שונות שמעולם לא חשדתי בקיומן, חזיתי בטיעונים כה משכנעים שהביאו אותי להבנה מיידית ובלתי הפיכה.
נולדתי מחדש כצופה קולנוע. השלתי את עורי הקודם כנשל הנחש וראיתי את האור.
אין בעד מה
(ל"ת)