בשונה מהסרט הצרפתי הקודם בה השתתפה מריון קוטיאר (השייך גם לז'אנר הריאליזם), "עצם וחלודה", הסרט הזה של האחים דארדן הצליח לעניין אותי הרבה יותר למרות היותו, על פניו, סרט הרבה יותר נסיוני וריאליסטי ומחוספס. זה כנראה מסתכם הכל בכמות האנושיות והכנות שהסרט הציג, ואמן כמה שהסרט הזה היה אנושי. הצליח לחנוק אותי גם בלי דמעות. קוטיאר מציגה דמות כפופה (תרתי משמע), פגיעה יותר מכל תפקיד שלה שראיתי אצלה, וללא כל סימן של כוכבנות וסלידה אשר בדרך כלל לצערי מאופיינים אצלה ("התחלה", "חלודה ועצם" – תפקידים של אישה כועסת יתר על המידה לא מתאימים לה לדעתי). בקיצור, תפקיד גדול שלה. פייבוריטית גדולה כבר עכשיו לסקר סוף השנה לשחקן/ית השנה.
"יומיים ולילה" הוא סרט פשוט ולא מורכב מדי, אבל מלא ברכיבים טובים ומרגשים. המשך מוצלח לכמעט-רצף סוחף של קולנוע צרפתי מעולה בשנים האחרונות ("העבר", "מנועים קדושים", "אהבה").
'יומיים ולילה' של האחים דארדן לא ריגש אותי כפי שציפיתי. מריון קוטיאר מופלאה וקשה לעמוד בפניה, משתחלת בקלות רבה אל תפקיד של אישה ממעמד הפועלים הנאבקת על מקומה בעבודה. הבעיה נעוצה בתסריט עצל וחסר נשמה וזה בכלל לא מתאים ליוצרים הבלגים, היות ואני מחשיב את הקולנוע הריאליסטי שלהם לאחד מהחשובים והמשובחים שקיימים היום. הם שבים כמובן לעסוק באנשים פשוטים עם בעיות יומיומיות, וראויה לציון ההתמודדות
המעניינת שלהם עם המשבר הכלכלי דרך סיפור אחד אקראי ודמות אחת החווה משבר אישי משלה. איכשהו, מצאתי אותו הרבה פחות סוחף או צובט בלב מהסרט הקודם שלהם למשל, 'הילד על האופניים' הנהדר. כוונות טובות, ביצוע לא מרשים במיוחד.
וואו
איזה הפתעה נעימה.. סרט טוב.
ריאליזם צרפתי משובח
בשונה מהסרט הצרפתי הקודם בה השתתפה מריון קוטיאר (השייך גם לז'אנר הריאליזם), "עצם וחלודה", הסרט הזה של האחים דארדן הצליח לעניין אותי הרבה יותר למרות היותו, על פניו, סרט הרבה יותר נסיוני וריאליסטי ומחוספס. זה כנראה מסתכם הכל בכמות האנושיות והכנות שהסרט הציג, ואמן כמה שהסרט הזה היה אנושי. הצליח לחנוק אותי גם בלי דמעות. קוטיאר מציגה דמות כפופה (תרתי משמע), פגיעה יותר מכל תפקיד שלה שראיתי אצלה, וללא כל סימן של כוכבנות וסלידה אשר בדרך כלל לצערי מאופיינים אצלה ("התחלה", "חלודה ועצם" – תפקידים של אישה כועסת יתר על המידה לא מתאימים לה לדעתי). בקיצור, תפקיד גדול שלה. פייבוריטית גדולה כבר עכשיו לסקר סוף השנה לשחקן/ית השנה.
"יומיים ולילה" הוא סרט פשוט ולא מורכב מדי, אבל מלא ברכיבים טובים ומרגשים. המשך מוצלח לכמעט-רצף סוחף של קולנוע צרפתי מעולה בשנים האחרונות ("העבר", "מנועים קדושים", "אהבה").
ריאליזם זה לא ז'אנר, יותר אסכולה.
(ל"ת)
סרט סתמי
על מה הרעש ? סרט מצ'עמם עם משחק מעולה של השחקנית הראשית. ! c'est tout
חלודה ועצם היה הרבה יותר טוב ומהדהד
(ל"ת)
לא רע
'יומיים ולילה' של האחים דארדן לא ריגש אותי כפי שציפיתי. מריון קוטיאר מופלאה וקשה לעמוד בפניה, משתחלת בקלות רבה אל תפקיד של אישה ממעמד הפועלים הנאבקת על מקומה בעבודה. הבעיה נעוצה בתסריט עצל וחסר נשמה וזה בכלל לא מתאים ליוצרים הבלגים, היות ואני מחשיב את הקולנוע הריאליסטי שלהם לאחד מהחשובים והמשובחים שקיימים היום. הם שבים כמובן לעסוק באנשים פשוטים עם בעיות יומיומיות, וראויה לציון ההתמודדות
המעניינת שלהם עם המשבר הכלכלי דרך סיפור אחד אקראי ודמות אחת החווה משבר אישי משלה. איכשהו, מצאתי אותו הרבה פחות סוחף או צובט בלב מהסרט הקודם שלהם למשל, 'הילד על האופניים' הנהדר. כוונות טובות, ביצוע לא מרשים במיוחד.