-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
דמדומים 4: שחר מפציע – חלק 2
The Twilight Saga: Breaking Dawn, Part 2
בלה ואדוארד מתחתנים ומצפים לילד, המהווה איום לוולטורי ולאנשי הזאב כאחד. הו לא. חלק שני.
עמוד הסרט בחסות דם כחול
בלה ואדוארד מתחתנים ומצפים לילד, המהווה איום לוולטורי ולאנשי הזאב כאחד. הו לא. חלק שני.
מוכרחה לציין שאני די מצפה לסרט הזה (:
אני יודעת שאני במיעוט פה, אבל קראתי בזמנו את כל הספרים, אפילו די חיבבתי אותם, טראשים וצ'יזיים ככל שהיו. את הסרטים קצת פחות חיבבתי, מקווה שהפעם יהיה קצת יותר טוב.
בסרט הנוכחי העלילה אמורה להיות טיפה יותר מעניינת (אבל רק טיפה) ולפי הספר והטריילר יש מלא מלא דמויות חדשות ומעניינות (או לפחות יותר מעניינות מבלה ואדוארד, לא שזה כל כך קשה).
תיקון קטן למה שכתוב למעלה – בלה ואדוארד התחתנו ונולדה להם ילדה כבר בסרט הקודם. הסרט הנוכחי יעסוק בניסיון שלהם להגן על הילדה מפני הוולטורי (אותו ארגון ערפדים עתיק שלקח על עצמו להנהיג את ערפדי העולם ולדאוג שלא ידעו עליהם ולא יחשפו את קיומם), ולגייס תומכים שיגנו על הילדה.
מותר לך לאהוב גם את הסרטים.
רד פיש לא אלהים.
אל דאגה...
אין לי שום בעיה להודות באהבתי ל"דימדומים". ליתר דיוק – את הסרט הראשון אהבתי מאוד. את השני פחות. השלישי היה נפילה ענקית. הרביעי השתפר אבל עדיין לא משהו. ואתמול ראיתי את החמישי ולטעמי היה ממש ממש טוב (תיכף כותבת ביקורת קצרה).
אני גם אהבתי את הראשון ולא כל כך את אלה שבאו אחריו.
לדעתי...
לדעתי הסרטים משמיטים החון פריטים החשובים להמשך הסרט או משנה סצנות שנכתבו בספר ואני בכלל מעדיפה את הספרים.
אך למרות זאת הסרטים משלימים את החוויה המלאה מדמדומים.
אני עדיין ממליצה לקרוא ורק אז לצפות…
סיום מוצלח והולם לסאגה
לשמחתי, לפחות מנקודת המבט של של חובבי הספרים/הסדרה – הסרט, בניגוד לשלושה שקדמו לו (חלקים 2-4), לא איכזב. עם זאת, קשה לי לומר כמה אחרים שאין להם היכרות עמוקה עם הסדרה ימצאו בו עניין כסרט שעומד בפני עצמו, אם בכלל…
הדבר שהכי שמים אליו לב זה שיש שינוי אווירה מאוד קיצוני בסרט מקודמיו – הוא הרבה יותר קליל והרצינות התהומית המעצבנת של רוב הדמויות שעשו עליה בצדק כל כך הרבה פארודיות (*שיעול* קריסטן סטיוארט *שיעול*) נעלמת בחלק נכבד ממנו. אני למשל לא מצליחה להיזכר ברגעים "קומיים" בשאר הסרטים שהיו, אלא אם כן צחקוק למשמע שורות ממש דביליות (I know what you are – Say it, out loud – A vampire) נחשב כקומי. פה דווקא היו לא מעט רגעים קומיים מודעים, ואפילו לא רעים, חלקם ממש קורצים לחלק מהפארודיות שנעשו (למשל הנטייה המת'יו מקונווהיית של ג'ייקוב להוריד חולצה בכל הזדמנות, האובר-אקטינג של מנהיג הוולטורי), ואת הרצינות משאירים לחלק שבאמת צריך אותה.
בסרט אוספים הרבה ערפדים מרחבי העולם כדי להגן על הבת של בלה ואדוארד. גם אם עיצוב הדמויות מתרבויות שונות מאוד סטריאוטיפי (הרומנים, אחח…הרומנים), הוא בהחלט היה מגניב, ובתור כזו שלא ממש מחבבת את הדמויות הראשיות היה נחמד לראות דמויות מעניינות יותר (לא שזה כזה קשה), ועם קצת יותר יכולת משחק מהשאר (עוד יותר לא קשה) מקבלות זמן מסך. האינטראקציה בין כולם עבדה לא רע, אפילו שהיו מלא-מלא דמויות (בערך 20).
מבחינה ויזואלית הסרט נותן תמורה לא רעה, ואפילו הוא לא צריך תלת-מימד בשביל זה (תודה לאל). בסרט יש לא מעט אקשן, קרבות מוצלחים (ללא שום כלי נשק) ואפקטים חביבים, לצד לא מעט סצינות רומנטיות צ'יזיות (ויש שיגידו עד הקאה), אם כי היה נחמד לראות שההתחסדות והפוריטניות של הסרטים/ספרים הקודמים ביחסים בין בלה ואדוארד פחות בלטו כאן. באשר לאקשן, אני מוכרחה לציין שהחלק האחרון של הסרט הפתיע אותי מאוד מאוד, למרות שקראתי את הספר, ואולי דווקא בגלל שקראתי את הספר. למעשה, אני חושבת שכל מי שהיה באולם נכנס למצב של הלם קל עד בינוני.
מכל מקום, המינון והאיזון בין האקשן והבנאליות, בתוספת האווירה היותר קלילה של הסרט – גורמים לסרט לעבוד ולהיות לא רע בכלל, או לכל הפחות, אפילו שזה לא קשה – להיות טוב מקודמיו. סך הכל – הסרט הפתיע לטובה (אותי לפחות). אף אחד לא ציפה שזו תהיה יצירת מופת, ובחלק הזה לא נרשמו הפתעות (הוא לא) – אבל מאוד נהניתי ממנו. לדעתי הוא היה סיום מרשים מאוד לסדרה.
כאמור, כדאי לקחת את הביקורת שלי בעירבון מוגבל בכל הנוגע למי שאינם נמנים על נאמני הסדרה. הסרט מאוד מאוד מכוון למעריצים או לכאלה שמכירים את הסדרה טוב. אם אתם לא כאלה – סביר להניח שתמצאו אותו פחות מהנה ממני ואולי אף תשנאו אותו, ובוודאי שלא תבינו מדוע כתבתי תילים של מילים על שטות כזו. אני בטוחה שגם הרבה יתווכחו איתי אם הוא טוב מקודמיו או שהמילה "טוב" ראויה לו באיזה הקשר. ובכל זאת, בהנחה שאתם לא מחפשים יצירת מופת עמוקה ואין לכם בעיה עם סיפור אהבה צ'יזי עם פה ושם כמה עריפות ראשים של ערפדים – שווה לתת לו הזדמנות.
נחמד לשמוע חובבת דמדומים שמסבירה בבירור
את האהדה שלה, ואפילו מודה שלא הכול מושלם.
לא יודע אם אני אוהב את הסרט, אבל אני אתן לו סיכוי.
twilight mom
ויש כאלה שחיכו בקוצר רוח ונשימה עצורה לחלק האחרון בסאגה.
כאלה שגם אוהבות את היצ'קוק (כי הן בגיל שהוא פי שלוש מגיל המעריצות הרגילות של דמדומים), וגם את סת' מקפרלן (ומבינות את כל הרפרנסים שלו) וגם מתחברות לפאנדומים אחרים "נורמלים" לכאורה (מי שיזהה את מקור הכינוי שלי יקבל שתי נקודות!).
ובכל זאת הן שייכות לתופעה תרבותית בינלאומית רחבת היקף שנקראת TWILIGHT MOM (= מעריצות דמדומים בגילאי 30+ ועד 120 שמכורות לספרים ולסרטים, חלקן רואות את הסאגה עם בנותיהן המתבגרות, וחלקן, כמוני, נהנות ללכת עם חבורה נבחרת מחברותיהן סטייל החבורה מ"סקס והעיר הגדולה" דווקא לסרטי הסאגה ולצווח שם בכיף שנה אחרי שנה).
והחלק האחרון בסאגה- תענוג גדול! ביל קונדון נתן המון כבוד למעריצים ולסאגה, והשתמש בכל המרכיבים החשובים מתוך הספר. כפי שכבר נאמר כאן, הסרט הזה לא לוקח את עצמו כל כך ברצינות כמו הסרטים הקודמים והוסיף המון הומור.
והטויסט בסוף- אין מילים! ביל קונדון גאון קולנועי!
אני לא אספיילר, אבל כיאה למעריצת דמדומים אמיתית הלכתי עם חברותיי למרתון של כל סרטי הסאגה יחד עם עוד אלף מעריצות קטנטנות וצווחניות, וצווחות האימה שהיו באולם בסצינת ה"טויסט" מהדהדות באוזניי עד עכשיו….
כן, גם אני צווחתי ודמעתי, וכך גם חברותיי (כולנו בעלות תארים אוניברסיטאים ועבודות ממוצעות, בסדר?!)
כי זו החוויה האמיתית של חובב קולנוע- לאפשר לעצמך להיכנס עמוק כל כך אל תוך העלילה ולהתחבר לדמויות ברמה רגשית עמוקה כזו שמאפשרת לך להשתחרר מכל עכבות ולצעוק אל מול המסך.
לא, זה לא יעזור לכם המבקרים הציניים שקראתי כאן על הסרטים הקודמים לשבת מול מסך הטלויזיה ולראות את הסרט הראשון בידיים שלובות ופרצוף כועס ולהחליט "אני לא אוהב את הסרט הזה גם אם ערפדית חמודה וסקסית תקפוץ מהמסך ותשב לי על הפרצוף"
או לקבל לידך עותק של הסרט ולסרב לצפות בו מראש למרות שמישהי שאתה מכיר אומרת לך שזה "L-E-G-E-N-!"D-A-R-Y (באמת, true story).
צריך לתת לעצמך להשתחרר קצת ולהבין שמה שהסופרת עשתה זה לקחת את סערת הרגשות של גיל 16, ולתרגם את זה לאופן ויזואלי. כי בגיל 16 הדבר החשוב ביותר זה אם כן מי שאני מאוהב בו יאהב אותי בחזרה. (וזה,אגב, בניגוד מוחלט לציטוט של סטיבן קינג על דמדומים).
צריך לראות את הסרט הראשון או לקרוא את הספר הראשון (באנגלית, כן?!באנגלית!) בדיוק ברגע הזה שיושבים מבועסים בבית כי הבחורה הזו שאתה חושב שהיא הדבר הכי מדהים עלי אדמות לא יוצאת מהמחשבות שלך. ואז המלל הבלתי פוסק בספרים ובסרטים פשוט מתחבר למלל שלך בראש בקליק. ואז מבינים מה בעצם קרה פה. מה גורם למיליונים של אנשים בכל הגילאים להתחבר לסאגה.
בחזרה לסרט- המון אפקטים ויזואליים נחמדים ביותר, אקשן של כוחות על טבעיים, המון בחורים ובחורות יפים על המסך- מה יש לא לאהוב כאן?!
אין סיבה שחובב שוברי קופות הוליוודיים מיינסטרימים לא יחבב את הסרט- ללכת לצפות ולהינות, אם רוצים קצת ניקוי ראש מהמציאות המלחיצה שלנו….
זה העניין - זה פנטזיה של בנות
בנים בדרך כלל לא מבינים את הראש הזה.
גם הפנטזיות של הבנים יכולות להיראות מטומטמות בעיני בנות.
לכן הסרט הראשון היה הכי טוב, כי אשה עשתה אותו, והיא עשתה אותו בלי ציניות.