מכיוון ש"טרנספורטר: סכנה מיידית" הוא סרט אקשן טפשי וסביר שאין לי הרבה מה לומר עליו חוץ מזה שהוא טפשי וסביר, אני הולך, כרגיל, להתקטנן על נקודות שוליות בו. למשל, בעיית התדמית של אאודי.
"טרנספורטר" מלא באאודי. הגיבור הוא נהג מומחה, והמכונית החביבה עליו היא אאודי, כך שהסרט מלא בפעלולי מכוניות ומרדפים שמדגישים את יכולותיה של האאודי שלו. הסרט נפתח בסצינה שבה המצלמה מלטפת את האאודי מכל כיוון. בשלב כלשהו הגיבור נוטש את האאודי שלו, כדי להחליף אותה במכונית אאודי אחרת. אין בזה שום דבר חדשני, כמובן: השמת מוצרים בכלל, ושימוש בסרטי אקשן כפרסומת ארוכה למכוניות בפרט, הוא דבר שקיים כבר שנים רבות. אבל אאודי, כך נראה, עובדים קשה לאחרונה בשביל לקבל הרבה נוכחות קולנועית: ממש באולם השכן ל"טרנספורטר" אולי עדיין מוקרן "היטמן" המלא גם הוא באאודי, ומוקדם יותר אותו יצרן כיכב גם בתור צי המכוניות של כריסטיאן גריי ב"50 גוונים של אפור".
כל זה רק מראה שגם בתחום הפרסום הלא-כל-כך סמוי, צריך לדעת לבחור נכון. אאודי אולי שולטת על שתי סדרות אקשן ואחת פורנו רך, ועדיין התדמית הקולנועית שלה נמצאת כמה סדרי גודל מתחת לטמבון של האסטון-מרטין של ג'יימס בונד. זה לא כבוד גדול להשתלט על שלושה סרטים שלמים אם מבין כולם "טרנספורטר" הוא הפחות גרוע. מה לעשות, ג'יימס בונד הוא ג'יימס בונד, והטרנספורטר הוא רק… אמ… איך שקוראים לו. איך קוראים לו, בעצם?
אחרי בירור בימד"ב מתברר שלכוכב הסדרה קוראים בעצם פרנק מרטין. וזאת אותה דמות בכל הסרטים, וגם בזה לא הייתי בטוח עד שביררתי. עד היום הוא גולם על ידי ג'ייסון סטייטאהם, בשלושת הסרטים הראשונים בסדרה, שנקראה בעברית "המשלח". בסרט החדש השחקן הוחלף לאד סקריין, ולמרבה הבלבול גם השם העברי של הסדרה הוחלף, ל"טרנספורטר". החלפת השחקן ושם הסרט משנה מעט מאוד, כי ממילא אין הרבה קשר בין הסרטים האלה. בונד נשאר בונד, ולא משנה מי מגלם אותו, כי יש לו את אותו הסטייל, ואנחנו יודעים מה המספר שלו ואיזה משקה הוא אוהב. במקרה של המשלח, המצב הפוך: אפשר להחליף את השחקן כמה פעמים שתרצו משום שאנחנו לא יודעים מה המשקה האהוב על פרנק מרטין, או, בעצם, כל דבר אחר עליו. הוא נהג, קשוח, שיודע לעשות דברים מופרכים עם מכוניות וגם ללכת מכות. במילים אחרות, הוא מתאים לתיאור של כל גיבור אקשן כללי אי פעם. המשלח, הטרנספורטר, הסוכן 47, וכמעט כל מקרה אחר של ג'ייסון סטייטהאם, ליאם ניסן או ברוס וויליס, הם כולם גיבור-האקשן הכללי וחסר האופי שמדבר בקול נמוך ומונוטוני. את השמות של רוב הסרטים האלה אפשר היה לשנות ל"סרט אקשן גנרי" (ובתכלס, זה כמעט מה שקרה. מה זה "סכנה מיידית"? האם השם הזה נועד להבדיל בין הסרט הזה לבין סרטי אקשן שעוסקים בסכנות שאינן מיידיות, כמו ההתחממות הגלובלית או האיום הדמוגרפי?). נראה שכולם מגלמים את אותה דמות, ועוברים את אותן עלילות מטופשות ומלאות חורים, שממילא משמשות רק כקטעי קישור בין סצינות האקשן – וגם הן די דומות זו לזו. עייפתי מאקשן גנרי, עייפתי מאוד.
ובכל זאת יש פה סרט אחד שהוא, טכנית, מופרד מסרטים אחרים. אז זה מה שקורה בסרט הספציפי הזה: את שירותיו של הנהג שוכרות קבוצה של עובדות בתעשיית הזנות של דרום צרפת, שמתכננות סדרה ארוכה של מעשי שוד כדי להתנקם בראשי הפשע שמנהלים את אותה תעשייה. הן גם חוטפות את אבא שלו, משום מה. התכנית המורכבת להפליא שלהם מערבת את המשלח עצמו, שנאלץ להשתתף נגד רצונו ובכל זאת מבצע את חלקו כאילו הוא והבנות עשו על זה עשרות חזרות. וכרגיל, הוא גם רוצח המון אנשים בדרך. לא מדובר אפילו ברעים ועוזריהם, שלהם – על פי אמנת סרטי האקשן – מגיע למות. תריסרי שוטרים צרפתיים שכל פשעם היה שרדפו אחרי מר גיבור (ובצדק גמור, מבחינתם – הרי האיש אינו ממש מופת של ציות לחוקי התנועה) מתרסקים, מרוסקים, נמעכים ונשחקים לאבק בתוך מכוניותיהם. הסרט מצדיק את הקטל ההמוני הזה בשיטה הישנה והבדוקה: התעלמות מוחלטת מכך שזה קרה בכלל. המשלח ואביו האוהב יכולים להמשיך להתחבט בסוגיות מוסריות, כשאמנזיה סלקטיבית מונעת מהם לזכור את כל אנשי החוק שנקטלו באשמתם לפני כשבע דקות. וגם זה סטנדרטי לחלוטין בסרטים מסוג זה.
אם מתעלמים מהעובדה שהגיבור הוא רוצח סדרתי (ואם אתם רואים סרטי אקשן אתם כבר רגילים להתעלם מזה), וגם מהחורים בעלילה (כנ"ל), ומהעובדה שאד סקריין, מי שזה לא יהיה, הוא בוודאי לא ג'ייסון סטייטהאם, אין סיבה שלא תפיקו הנאה מ"טרנספורטר". יש בו פעלולי נהיגה נחמדים וכמה סצינות מכות יצירתיות, ואפילו עלילה שאמנם אין בה שמץ של הגיון, אבל היא לפחות לא זהה ל"הרגת לי אז אהרוג אותך" הרגיל. כלומר, בתחום סרטי האקשן הטפשיים, הוא מקבל ציון עובר. אבל היה יכול להיות יותר נחמד אילו היה בו משהו שבאמת מבדיל בינו לבין כל היתר. למשל, אילו הגיבור היה מביע רגשות מדי פעם, אילו היו לו תכונות אופי מלבד קשיחות, אילו הוא היה הורג פחות אנשים חפים מפשע בלי להניד עפעף ואילו הסרט היה קצת פחות פרסומת למכוניות. אם משהו מכל זה היה קורה, אולי לא הייתי תוהה אם כדאי לי לקחת הפסקה מצפיה בסרטי אקשן למשך השנה-שנתיים הקרובות.
פורסם במקור בוואלה
זה בטח קשה לכתוב ביקורת על סרט ג'נרי טיפוסי
(ל"ת)
ומה זה בכלל לעשות פרסומת לאאודי בסרט ששמו הוא פרסומת לפולקסווגן, הא?!
(ל"ת)
אלוהים, אפילו הפרצוף שלו בתמונה נראה גנרי
יש סיכוי שהוא וג'אי קורטני הופרדו בלידתם.
לי הוא נראה כמו אחיו הפחות מוכשר של טום הארדי
(ל"ת)
אני חייב להגיד שהפרצוף שלו ממש מוזר.
יש לו עין אחת גדולה מהשנייה ומשהו מוזר במצח. לא שאני צריך ששחקנים יהיו יפים או משהו כזה (ועדות לכך היא אהבתי הגדולה לכל השחקנים הקבועים של האחים כהן שיופי הוא לא הצד החזק שלהם), אבל בסרטים מהסוג הזה לא אמור להיות לשחקן פרצוף קצת יותר נעים לעין (לא תלונה או משהו, סתם תהייה)?
זה רק בתמונה הזו.
באופן כללי הוא טיפוס נאה בהרבה מהממוצע, במיטב המסורת של שחקנים בכל מדיום שהוא.
אגב, שמו הוא אד סקריין, לא סרטין.
הוא נראה כמו גרסה גולנצ'יקית של ניקולס הולט.
(ל"ת)
על זה אני צריך גם קצת להתקטנן
אני אוהב סרטי אקשן, אני מתעסק באומנויות לחימה ואכפת לי מאיך שדברים נראים. עוד לא ראיתי את החדש אבל לג'ייסון סטאת'ם, במיוחד בסרטי טרנספורטר, יש סגנון לחימה ייחודי ומובחן כמו לטוני ז'א וג'קי צ'אן וסיריל רפאלי ואיקו אווייס. הוא אולי פחות "ריצה במעלי קירות, קפיצה דרך חלון שבקושי מספיק למגש פיצה ושימוש בכיסאות עתיקים בתור משטח לחימה" אבל הוא סגנון מסוים שאני מסוגל לשים לב אליו ואני מאוד אוהב (לכן גם שלפתי מחדש את הסרטים הישנים כדי לראות שוב לפני החדש).
אז עלילה מפגרת, ופרסומות על ארבע גלגלים ודמויות קלושות… בסדר. אבל אקשן טוב יש בסדרה הזאת. לפחות עד כאן.
אתה יכול לפרט קצת יותר על הסגנון שלו?
(ל"ת)
אני צריך לראות את זה שוב
בשביל לפרט בצורה שאני בטוח בה יותר קרוב למאה אחוז אבל אני זוכר כשראיתי את זה בפעם הקודמת אז יכולתי להצביע על דברים שהוא עושה שלא ראיתי אף אחד עושה לא לפני ולפעמים גם לא מאז.
לא התכוונתי לשלוח אותך לעבודת דוקטורט
(ל"ת)
תיקון קטן: "התחממות גלובלית" היא סכנה מיידית ביותר.
(ל"ת)
מיידית בגלל שהיום כולנו נמות בגללה?
(ל"ת)
מיידית בגלל שמדי יום נעשה קשה יותר להתמודד אתה.
(ל"ת)
כי שינויי האקלים הנובעים ממנה כבר כאן, עם השלכות קשות.
(ל"ת)
אם אפשר לשאול
אם אפשר לשאול… מה ההיגיון שעומד מאחורי בחירת הסרטים לביקורות?
למה סרט האקשן הזניח הזה כן (ולמרות הביקורת הבאמת מבדרת הזו, לא ממש הייתי צריך אותה כדי לדעת שזה סרט בינוני) ונניח Straight Outta Compton לא?
סתם מתוך עניין…
אין הגיון.
כלומר, יש כמובן סיבה לכל דבר, אבל זה תלוי בגורמים כמו האם היה לי זמן והאם יצא לי והאם ב"וואלה" היה צורך בביקורת, ולעתים קרובות (מדי) סרטים זניחים מקבלים ביקורות בעוד סרטים חשובים יותר לא. מובן מאליו שזה לא המצב המועדף עלי, אבל זה עדיף ממצב שבו לא יפורסמו ביקורות בכלל. בכל מקרה, פרסום ביקורת או היעדרה לא מעיד על חשיבותו או אי-חשיבותו של סרט.
סתם משהו שחשבתי לבקש שקשור
בזמן שיש תקופה חלשה של סרטים תעשה באתר ביקורות על סרטים שלא עשית אליהם ביקורת , כמו אווטאר (לא אייריבנדר בחיים לא), הטרילוגיה הישנה של מלחמת הכוכבים ווול איי ,ועוד כמה שלא חשבתי אליהם , אני לא מצפה שתעשה את זה אני רק מבקש.
זה רעיון טוב.
הכל תלוי בכמות הזמן הפנוי.