אז הנה אנג'לינה ג'ולי, צועדת ברחובות פריז, מטלטלת את ישבנה בזוית שחושבה במדויק על ידי מדענים בנאס"א. הפנים שלה מפוסלות כמו שרק הפנים של אנג'לינה ג'ולי עם הרבה איפור יכולות להיות, ועליהן קפוא חיוך צופן סוד, מהסוג שיכול להמיס אפילו אסקימואים אם ישמש נכונה במהלך פלירטוט נעים, אבל כשחיוך כזה תקוע על פנים של אישה בזמן הליכה ברחוב, זה אומר או שהניתוח הפלסטי האחרון לא הצליח, או שהיא הרגע הפליצה.
והנה ג'וני דפ, יושב ברכבת עם פרצוף "מי, אני?". הוא לא סוכן ולא פיראט, אלא מורה למתמטיקה אמריקאי שנמצא בחופשה באירופה לבדו. דפ, השחקן שמתמחה בדמויות קיצוניות ואקסצנטריות, מנסה לגלם את האיש הכי משעמם בעולם. הדמות שלו כל כך קלולסית שקיאנו ריבס היה יכול להיות ליהוק מוצלח יותר.
סוכנויות הביון עוקבות אחרי אנג'לינה, מכיוון שהיא אהובתו לשעבר של איש מסתורין בשם אלכסנדר פירס, שגנב מיליארדי דולרים ונעלם מהאופק. בתחילת הסרט היא מקבלת מסר מפירס: תעלי לרכבת, תמצאי איזה גבר ותגרמי להם לחשוב שזה אני. אנג'לינה בוחרת בג'וני דפ – בחירה מובנת – נוסעת בחברתו ואחר כך משכנת אותו בנדיבות בחדר המלון שלה בונציה, ובכך גורמת לחצי עולם לעקוב אחריו, ולחצי השני לנסות להרוג אותו.
העלילה הזאת שאולה מהסרט הצרפתי "אנתוני זימר", שהסרט הזה מבוסס עליו. היא היתה טפשית אז, ונשענה על טוויסטים מופרכים. ברימייק היא לא השתנתה הרבה, ולכן היא עדיין די טפשית. אבל עלילה מופרכת לא הפריעה לסרטים אחרים להיות מהנים ואפילו מותחים, כל עוד הדמויות הראשיות מעניינות, חביבות או מעוררות הזדהות. אלה הם בדיוק הדברים שאנג'לינה וג'וני מצליחים לא להיות. מוזר: קחו כל אחד מהם בנפרד, והרבה אנשים ישלמו כסף טוב כדי לצפות בו במשך שעה וחצי, ולא ירגישו מרומים. אבל שניהם ביחד איכשהו מבטלים אחד את השניה. חוסר הכימיה בינהם כל כך מוחלט שלא בטוח אם הם באמת שהו יחד באותו חדר בזמן הצילומים, והיחסים בינהם אמינים כמו רומן בין שתי בובות שעווה.
זה לא הזיווג הראשון של כוכבי ענק שמתברר ככושל. גם לאנג'לינה וגם לג'וני יש כבר ברזומה מלאי של סרטים לא מוצלחים, כך שהנוכחות שלהם בסרט לא מבטיחה איכות. האכזבה האמיתית ב"התייר" היא הבמאי, פלוריאן הנקל פון דונרסמרק. לפני ארבע שנים הוא הוציא את סרטו הראשון, "חיים של אחרים", זכה עליו באוסקר מוצדק וסומן מיד כגאון. אבל "התייר" הוא ההיפך המוחלט מ"חיים של אחרים", בכל תחום אפשרי. אחד הבמאים המבטיחים בעולם, עם שניים מהכוכבים הגדולים בעולם, הצליחו ליצור סרט סתמי כל כך שהיה יכול לביים אותו איזה ברט ראטנר להשכיר, והכוכבים הראשיים היו רחל אדטו וחיים יבין. הוא אמנם לא גורם לסבל ממש, אבל זה סתמי לגמרי שלא מצדיק יציאה מהבית.
כל כך ציפיתי לסרט טוב.. הטריילר דווקא מציג משהו אחר.
הכימיה הכי טובה של ג'ולי היתה עם בראד פיט.
אין מה לעשות, לפעמים הסרט הוא כמו החיים עצמם…
("מר וגב' סמית" זה מהסרטים שלעולם לא נמאס מלראות שוב וליהנות)
אני דווקא אהבתי אותה עם וינונה ריידר :)
(ל"ת)
קשרי משפחה: ג'וני דפ היה הארוס של וינונה ריידר.
(ל"ת)
עם וינונה ריידר? מתי פיספסתי את זה?
(ל"ת)
סליחה, אני אהבל, "נערה בהפרעה" כמובן.
פשוט חשבתי על "עם" אחר…
ב-1999, שנת היציאה של "נערה בהפרעה".
כולם היו בטוחים שזה יהיה הקאמבק של ריידר, אבל בדיעבד זה זיכה את ג'ולי באוסקר.
מזכיר לי את אשת האסטרונאוט.
סרט שכיכבו בו גם דפ וגם שרליז ת'רון, אבל היה מחורבן להפליא.
לגבי התייר- מהטריילר אני אישית הבנתי שמדובר בסרט קליל שאפילו נוטה מעט לקומדיה. האם הטון שלו באמת כזה?
מהתיאור הייתי בטוחה שזה רימייק ל"האיש עם הנעל האדומה".
או שהזיכרון שלי בוגד בי כהרגלו, או שיש הרבה יותר סרטים עם אותה עלילה בדיוק מכפי שחשבתי.
דווקא חיבבתי
נכון, הגעתי לסרט עם ציפיות נמוכות מאוד (כבר יצא לי לקרוא כמה וכמה ביקורות פושרות) והוא לא התעלה עליהן במיוחד, אבל מצד שני, הוא לא היה כל כך גרוע. הניגוד בין הטייפ קאסט הקבוע של ג'וני דפ לבין הדמות הכל כך קלולסית שלו דווקא מאוד תרם לה לדעתי. אנג'לינה הייתה קרירה ומשמימה כרגיל. בכלל, עברה עליה שנה די מזוויעה (היא משחקת כאן את אותה הדמות בדיוק עם סיפור לא מאוד שונה ממה ששיחקה ב"סולט", וסולט היה ממש גרוע). יש בסרט כמה קטעים משעשעים, הכוריאוגרפיה של האקשן אמנם לא מרשימה במיוחד אבל בכל זאת מלהיבה. הרשע ג'יימס בונדי טיפוסי, אבל לפחות מבוצע טוב וכתוב לא רע. מכל הדברים שרד ציין, רק חוסר הכימיה הכבד בין דפ לג'ולי באמת הפריע לי.
דווקא נהניתי מ"סולט" שהיה סרט אקשן חסר יומרות אבל אפקטיבי. האמת היא שלפני ששמעתי ש"התייר" הוא רימייק ל"אנתוני זימר" ולפני שקראתי את הביקורות היה לי רצון לראות את הסרט בהתבסס על הליהוק והבמאי. כרגע די נראה לי שאחסוך לעצמיאת החוויה.
מדהים איך אפשר להוציא שוטים כל כך משמימים מאחת מהערים היפות בעולם.
כשאומרים "מרדף על גגות ונציה", הייתי מדמיין משהו טיפה שונה משלושה חבר'ה רצים על הליכון עם רקע של שמיים.
תהייה לגבי הכימיה
אני יודעת שכשמדובר בשחקנים אלמונים (או אלמונים יחסית) שצריכים לעבוד ביחד, עושים להם אודישנים משותפים כדי לבחון, בנוסף להתאמה הספציפית שלהם לתפקיד, גם את הכימיה ביניהם. טוב, אני יודעת שלפחות ככה בחרו את דוקובני ואנדרסון לגלם את מאלדר וסקאלי.
אז מה קורה כשמדובר בשחקנים מפורסמים, שבטח לא נדרשים בכלל לעשות אודישן? לא טורחים לבדוק אם יש כימיה טובה בין השחקנים?
לא תמיד ולא בדיוק.
הרבה פעמים מחליטים קודם על שחקן/ית אחד/ת, ואז לעזר שנגדו/ה נותנים לקבוצת נבחרים לקרוא מולם ובודקים כימיה והתאמה (ככה נבחרו הת'ר גרהאם מול ריאן גוסלינג ב"היומן", ופטריק סווייזי מול ג'ניפר גריי ב"ריקוד מושחת", למשל).
כוכבים בסדר הגודל של דפ וג'ולי, זה יותר עניין של מו"מ עסקי מאשר כל דבר אחר, ולא, לא בודקים את הכימיה שלהם באמצעות אודישן. הו, כמה חבל, מסתבר.
רייצ'ל מקאדמס, לא הת'ר גרהאם.
ותאמיני לי, הייתי צריך לעצור את עצמי בכוח מלהוסיף כמה סימני קריאה לכותרת.
וואו, חופשי בצדק
כמובן שהרגשתי שמשהו שם לא היה נכון.אבל המוח שלי המשיך לצעוק "היי, "הת'ר" ו"גרהאם" זה צירוף מוכר, שריר וקיים. שום דבר פה לא בלתי הגיוני!"
תודה על התיקון![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
להת'ר גרהאם יש בדיוק שני צירופים מוכרים,
ואלו לא המילים "כישורי משחק".
מה, אם כך? הריון ולידה?
נדמה שכל הסרטים האחרונים שלה עוסקים בהריונות ולידות. לפחות אלו המוצגים בנטפליקס הם כאלה. כל מיני כותרים מתחכמים כאלה, כמו miss conception.
~אמוטיקון שורק של המסמ"צ~
היא דווקא נוטה לשחק
זונות, חשפניות ושחקניות פורנו.
דיברתי על לאחרונה
(ל"ת)
מאיפה הבאת את רחל עדטו?!
למתעניינים: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9C_%D7%90%D7%93%D7%98%D7%95
עוד אדם שקיומו לא היה ידוע עד כה – נתגלה בעולם.
למה לכל הרוחות הם התבססו על 'אנתוני זימר'?
זה היה סרט רע מנעוריו.
עוד באירופה.
(ל"ת)
LOL
(ל"ת)
סרט נוראי בכל קנה מידה,
מה שיותר מעצבן שרואים שכולם היו שם בטוחים שהם מעורבים ביצירת מופת,
המשחק של כל המעורבים פשוט איום,
הבימוי חסר מעוף לחלוטין,
אני לרוב לא אוהב לקטול סרטים,
אבל זה כבר היה באמת קיצוני.
השאלה האמתית איך כל כך הרבה אנשים מוכשרים עומדים מאחורי הסרט המפגר הזה,
ואיך אף אחד לא עצר את תאונת השרשרת הזו,שאני די בטוח שהרגה בדרך קריירה אחת לפחות .
למה זה מפתיע?
אנג'לינה עושה סרטים שהם לרוב בלוקבסטר אקשן קצביים, ותמיד גרועים.
ג'וני עושה סרטים שהם לרוב קטנים רגועים ומוזרים, ולרוב טובים.
בייחד יצא להם סרט שהוא קטן, מוזר, משעמם וגרוע.
נשבע לכם שהייתי בטוח בכך לפני שהסרט יצא.
ג'וני דפ? סרטים קטנים?
הבנאדם התמסחר מזמן. אני באמת מתגעגע לסרטים שלו שיצאו בשנות ה-90. לפחות אז, השתתפות של דפ בסרט אינדי כלשהו (חלום אריזונה או איש מת למשל) היתה מבטיחה סרט איכותי.
וג'ולי תמיד בסרטים גרועים?
צ'יינג'לינג היה טוב. גם נערה בהפרעה וגם ג'יה. היו לה לא מעט סרטים מאוד מוצלחים מבחינת איכות.
ההפקה של הסרט הזה חוותה כל כך הרבה קשיים
שאני לא מבינה למה התעקשו לעשות אותו. סרט שקטן מאוד מסך מרכיביו – במאי, תסריטאים, ושחקנים – כולם זוכי אוסקר.
לא כולם זוכי אוסקר
התסריטאים ג'וליאן פלוס וכריסטופר מקווייר הם אכן זוכי אוסקר. פלוריאן הנקל פון דונרסמרק שלום מוזס ביים סרט זוכה אוסקר, אבל האוסקר לסרט בשפה זרה מוענק רשמית למדינה ולא ליוצרים, אז טכנית הוא לא זוכה אוסקר. גם הצלם, ג'ון סיל ואחד העורכים, ג'ו האצ'ינג, זכו באוסקר בעבר. מבין השחקנים, רק אנג'לינה ג'ולי זכתה.
עדיין, עם צוות כזה, באמת היה פוטנציאל לסרט מוצלח בהרבה.
צודק, תודה על התיקונים :)
(ל"ת)
ג'וליאן פלוס הוא התסריטאי של גוספורד פארק,
אבל השני – האם התכוונתם ל-Christopher McQuarrie, התסריטאי של החשוד המיידי? כי אז יש לכם טעות וזה "מקווארי" ולא "מקוויר".
מה שמזכיר לי
האם זה נכון שהאוסקר של הסרט הטוב ביותר הולך למפיקי הסרט?
כן.
(ל"ת)
רגע רגע.
ג'וני דפ מעולם לא זכה באוסקר? ~אמוטיקון המום~
ולול על השלום מוזס!
אם כבר, מתרגמים יקרים...
הצלחתם לעברת את משחק המילים עם ה"מרעיב-מרהיב", בצורה לא רעה בכלל
אז למה למען השם לא טרחתם לבדוק שבונציה מדברים איטלקית ולא ספרדית?!
נראה לי שלא הבנת כראוי..
חח יא מצחיק הרעיון היה להראות שאמריקאים יודעים רק אנגלית וספרדית ומנסים לתקוע אותה בכל מקום, אפילו באיטליה..
:) הבנת?
100 אחוז
שמתי לב שג'וני דפ, בתור האמריקאי, זרק לאוויר מילים בספרדית
אבל גם כשג'ולי דיברה עם נהג "המונית" באיטלקית, היה כתוב בתרגום בסוגריים ספרדית
אממ קיי:)
הביקורות שלך מעולות ובעיקר
הפתיחים מצחיקים אותי לגמרי :).
תודה
לפני עשור ג'וני ואני היינו מבלים יחד בשעורי אלגברה משמימים, והייתי מתבוננת בו כדי לקבל כח לפתור משוואות.
כן, הבגרות שלי לא משהו…
אני עדיין זוכרת לו חסד נעורים אבל מאז שוקולד לא ממש מטריחה עצמי לראות את סרטיו. גם על זה אוותר כפי הנראה.