לדעתי זאת הפעם הראשונה שאני מבקש דף סרט לסרט שאני שונא במיוחד ולא ההיפך, ובכל זאת צפיתי בו המון פעמים מתוך איזו הנאה מזוכיסטית, כמו לקלף גלדים עד דימום. לא שקומדיות נעורים/סקס אחרות מתקופתו מתעלות עליו, אבל ההשתפכות עליו בדבי היא לגמרי ולחלוטין מהסיבות הלא נכונות. אם טארה ריד אמרה פעם בראיון שאמריקן פאי היא סדרת סרטי הומור מין והפרשות אבל עם לב (לא שחייבים להסכים איתה בכלל) בסרט זה יש רק השפלת גברים (הרבה יותר מהשפלת נשים, למרות שגם זה קיים שם), גזענות, תרבות אונס, גבריות רעילה וכל מה שרע, רע, רע עד אין קץ בז'אנר הזה שהיה נחות עד בערך 2009-2010 כזה. סרטים שכל מטרתם הם להתעלל ולהשפיל את הגיבור/ה הראשי/ת שלהם הם ז'אנר זוועתי במיוחד, והסרט הדי נשכח הזה עושה את זה בצורה אכזרית הרבה יותר מכל סרט של הנקה או פון טרייר. הגיבור הראשי הוא פשוט לעג לרש, חנון מושפט ומושפל ונלעג ובזוי שחוטף השפלות וכן התעללות פיזית מכל כיוון, שכל חטאו הוא שהוא מאוהב במלכת הכיתה עד כדי האלהה, מה שבריונים ברשתות החברתיות קוראים היום "סימפ" (וטוב שהמילה הזאת כבר הוצאה אל מחוץ לכללים של כמה מהן). אותה מלכת הכיתה נעה בקוטביות מוזרה בין סטריאוטיפ הבלונדינית הטיפשה המיזוגני לבין כלבה ערמומית ובוגדנית, שיודעת טוב מאוד מה היא עושה. החברה הכי טובה של הגיבור היא כמובן כלבה מסוג אחר ומשפילה אותו ממש באותן דרכים כמו הדמויות שנגדו ולא, ה"התאהבות" שלה בו לא מפצה על זה. בן זוגה של מלכת הכיתה הוא הבריון הוולגרי הטיפוסי ש… אני יכול להמשיך ככה כל הלילה אבל למה לי להאכיל את הפרעת השינה שלי דווקא בזה. והמסר הסופי של הסרט, הפואנטה הכי גדולה שלו? סקס ללא מחויבות ללילה אחד זה מגעיל ורע וזוגיות עם מישהי שהכרת מילדות היא-היא הפתרון היחיד ואהבת האמת שלך, גם אם היא משפילה ומשפיטה אותך בדיוק כמו הבריון הבן זוג של הקראשית שלך שמתעלל בך – מותר לה, היא הרי עושה את זה מתוך "אהבה קשוחה" שהיא גם "אהבת אמת", ככה שקיבלנו גם slut-shaming בנוסף על ה-virgin-shaming. והסיבה שכל-כך אוהבים את הסרט הזה בימד"ב היא כי… ג'ניפר לאב יואיט שם וזה נוסטלגיה לסוף הניינטיז ולמי שמעריץ אותה ויש שם כל מיני אזכורים והופעות אורח לסרטי הנעורים הקלאסיים של האייטיז שגם הם כולם תרבות האונס וגם למוזיקה אלטרנטיבית. מצטער לא קניתי. בקיצור, חובת צפייה לכל תלמיד לקולנוע שרוצה לדעת איך לכתוב דמויות אהיבות שנרצה בטובתן על דרך ההיפך.
בזמן האחרון אני שוב אובססיבי לסרט הזה. ככה אני, מזוכיסט.האסתטיקה של החבובות ב-02/12/2023 17:17
בזמן האחרון אני שוב אובססיבי לסרט הזה. ככה אני, מזוכיסט.
האסתטיקה של החבובות
פורסם דצמבר 2, 2023 ב 17:17
בעיקרון יש פה שני סרטים – סרט אחד שבשבילו שילמנו (או יותר נכון זיפזפנו כי מי ישלם על החארטה הזה) וסרט אחר שמתחיל איפשהו אחרי האירוע המחולל של הסרט הראשון וה"נכון". בעיקרון, יש פה פוטנציאל לקומדיית תיכון/נעורים/סקס מהנה, גם אם וולגרית ונוסחאתית. כל המוסכמות של הז'אנר כבר כאן: יש את ה(אנטי-)גיבור החנון/לוזר שמאוהב במלכת הכיתה היפהפיה ומתברר שהיא רוצה אותו גם, אה, איזה יופי! אבל כדי שזה לא יהיה סרט של עשרים דקות נשארו עוד שני קונפליקטים לפתור, גם הם וולגריים ונוסחאתיים אבל מהנים לצפייה כשהם עשויים נכון. הקונפליקט הראשון הוא שלברוק (מלכת הכיתה) יש חבר, שכנדרש מהז'אנר הוא בריון מיזוגן גס ואלים. הקונפליקט השני הוא זה שכתוב בתקציר כאן, שליאה (ג'ניפר לאב-יואיט), הידידה הכי טובה של בראד (הגיבור/אנטי-גיבור) גם היא מעוניינת בו. הקונפליקטים האלה הם אלה שמעניינים את מי שצופה בסרט, כך הסרט שווק ויותר מזה, זאת העלילה הראשית שלו לאורך כמעט עשרים הדקות הראשונות; אלא שאז הסרט מחליט שלא בא לו והופך להיות סרט אחר, מהז'אנר הידוע בכינויו "השפל את הגיבור.ה". ברצינות, שחקניות שמככבות בסרטים של פון טרייר לא חוות כזאת התעללות פיזית ונפשית, שבחיים האמיתיים הייתה פשוט הורגת את בראד פיזית או במינימום שבמינימום שולחת אותו לאשפוז + שיקום ממושך של חודשיים לפחות. ותנחשו מה? אה, כבר ניחשתם – הסרט השני, זה שמתחיל מתישהו בסוף האקספוזיציה של הסרט הראשון, הוא סרט נוראי. לא נוסחאתי בכלל, אבל נוראי. כל הדמויות שבראד פוגש במהלך הלילה הזה עוינות כלפיו ומתעללות בו מילולית ופיזית. כולן כולל כולן כולל ליאה, שאמורה להיות החברה הכי טובה שלו ומי שהוא "אמור" להבין שהיא בת הזוג ה"נכונה" בשבילו. הבנתי שבמציאות וויל פרידל ולאב-יואיט באמת היו זוג באותה תקופה ולכן יש ביניהם כזאת כימיה ויאדה יאדה יאדה. זה נחמד אבל זאת רק רכילות, פיקנטריה. זה לא אמור להשפיע על הסרט עצמו, שהוא מסוג הסרטים שמי שכתבו אותו כותבים בני אדם כאילו הם מעולם לא היו באינטרקציה עם בני אדם, אלא רק ראו סרטי נעורים עליהם. כל מיני פודקאסטרים אמרו שהסרט הזה גרוע כמו סרט שילד חרמן בן עשר או שתים עשרה שעוד לא הגיע לתיכון כתב אבל גם זה לא נכון, כי רוב בני העשר היו במגע ובאינטרקאציה עם בני אדם אחרים ועם העולם הסובב אותם; מאמין גם שלחלקם הגדול גם יש אחים או אחיות גדולות שהם באו איתם במגע ואולי אפילו ביקרו פעם בתיכון. אני חוזר שוב כי זה שווה כמה וכמה הדגשות: הסרט הזה כתוב על-ידי בני אדם שכאילו מעולם לא היו באינטראקציה עם בני אדם אחרים, ובטח שלא היו בתיכון, למרות שזה בלתי אפשרי ולא הגיוני. (רציתי להכניס פה בדיחת AI אבל זה 1997 וה-AI הכי מתקדם אז היה המחשב המדבר מ-"Fitter Happier".) להלן, איך שהסרט נגמר, ואני הולך לספיילר פה את הסוף שלו, אז מי שרוצה שיפסיק לקרוא עכשיו, למרות שזה לא באמת אמור להיות לאף אחד אכפת, כי זה סרט רערערע, גם אם יחסית לסרטי תיכון/סקס אחרים אין בו כמעט סצנות יותר מדי גראפיות ומגעילות. אז מה שקורה בסוף הסרט הראשון, שאליו העלילה חוזרת אחרי שנגמר לכותבים הזמן לחשוב על עוד דרכים יצירתיות להשפיל את בראד בסרט השני, הוא כדלקלקמן: בראד מצליח בסוף איכשהו (זה באמת לא משנה איך וגם קשה לזכור, אני הצלחתי לזכור רק אחרי כמה צפיות) להגיע למסיבה שאליה מגיעות כל הדמויות הראשיות (וגם חלק מהמשניות.) הוא מוצא את ברוק, אהבת חייו, שמסכימה להמשיך את המזמוזים והסקס איתו במקום שבו הם נפסקו. בשלב מסוים, בראד עוצר את הנשיקות ושואל את ברוק "את לא רוצה לספר לכולם שאנחנו ביחד עכשיו?" וברוק עונה לו "ביחד? אבל אני עם קייל". (החבר הבריון והדושבג.) בראד שואל אותה "קייל? אז מה זה?" והיא עונה לו "זה ליל המזל שלך", ואז בראד נזכר בכל הסצנות המשותפות שלו עם ליאה ומבין שבעצם ליאה היא האחת בשבילו כי היא מכירה אותו כל החיים שלו, וזוגיות ועל אחת כמה סקס עושים רק עם מי שאוהבים ומכירים, אז הוא מוותר על ברוק ורודף אחרי ליאה ומתנצל בפניה ואומר לה שהוא טעה והם מתנשקים והופכים לזוג והרי גם בחיים האמיתיים הם זוג וסוף טוב הכול טוב. נכון? אבל רגע, לא רק שזה לא ממש סוף טוב, זה בעצם לא סוף, כי הקצוות נשארו פרומים: לא קיבלנו שום סימן לכך שליאה מתאימה יותר לבראד חוץ מהעובדה שהם היו חברים מאז ומעולם – כאמור וכזכור, לאורך כל הסרט היא אלימה אליו מילולית ופיזית. בנוסף על כך, המשולש בין בראד/ברוק/קייל לא נפתר, כי בראד לא מנצל את ההזדמנות שיש לו ושואל את ברוק "למה את רוצה להמשיך להיות עם קייל? את לא רואה כמה רע הוא מתייחס אלייך? את לא רואה שהוא בריון שכנראה יגדל להיות גבר מכה? לא עדיף לך להיות איתי?" בכלל, לא ברור מה היוצרים רצו לעשות עם הדמות של ברוק, שהיא הכי לא עקבית לאורך כל הסרט – לפעמים היא קלישאה פוגענית של בלונדינית טיפשה, לפעמים היא מוצגת כפאם פאטאל מניפולטיבית שיודעת בדיוק מה היא עושה, לפעמים היא סתם בחורה מסכנה ופגיעה שלא רוצה בכלל את העול הזה של להיות מלכת הכיתה ורק רוצה שיתייחסו אליה יפה – זה הקונפליקט! על זה צריך להיות הסרט! אבל הוא לא. ולכן הוא גרוע. גם בסדרה כמו אמריקן פאי, שהיא וולגרית ופוגענית, הדמויות מביעות התנהגות ורגש בהתאם לאופי ולמניעים שלהן – כאן לא. אבל מה עם הקונפליקט שלי עצמי? למה אני מקדיש כל-כך הרבה מילים ותשומת לב לסרט אם הוא כל-כך גרוע? כי הוא לא סתם גרוע, הוא מתסכל. כי בתוך כל דרך הייסורים הזאת מסתתר סיפור נפלא ומחמם לב, גם אם הוא מוכר וצפוי, אבל יוצרי הסרט לא רצו להראות לנו אותו – לא כי הם אכזריים ומרושעים כמו רוב הדמויות שבראד פוגש בדרך, פשוט כי הם לא מבינים מה זה סיפור. אבל מי יודע, אולי אני שזה לא מבין והכול בעצם מחווה אחד גדולה ל"אני אוהב אותך לאה" של צביקה פיק או משהו.
ובהופעת אורח מפתיעה ב0:23
האוטובוס מספיד.
או שלכולם כתוב 2525 על הגג?
כן, זאת הבעיה עם הסרט הזה
לדעתי זאת הפעם הראשונה שאני מבקש דף סרט לסרט שאני שונא במיוחד ולא ההיפך, ובכל זאת צפיתי בו המון פעמים מתוך איזו הנאה מזוכיסטית, כמו לקלף גלדים עד דימום. לא שקומדיות נעורים/סקס אחרות מתקופתו מתעלות עליו, אבל ההשתפכות עליו בדבי היא לגמרי ולחלוטין מהסיבות הלא נכונות. אם טארה ריד אמרה פעם בראיון שאמריקן פאי היא סדרת סרטי הומור מין והפרשות אבל עם לב (לא שחייבים להסכים איתה בכלל) בסרט זה יש רק השפלת גברים (הרבה יותר מהשפלת נשים, למרות שגם זה קיים שם), גזענות, תרבות אונס, גבריות רעילה וכל מה שרע, רע, רע עד אין קץ בז'אנר הזה שהיה נחות עד בערך 2009-2010 כזה. סרטים שכל מטרתם הם להתעלל ולהשפיל את הגיבור/ה הראשי/ת שלהם הם ז'אנר זוועתי במיוחד, והסרט הדי נשכח הזה עושה את זה בצורה אכזרית הרבה יותר מכל סרט של הנקה או פון טרייר. הגיבור הראשי הוא פשוט לעג לרש, חנון מושפט ומושפל ונלעג ובזוי שחוטף השפלות וכן התעללות פיזית מכל כיוון, שכל חטאו הוא שהוא מאוהב במלכת הכיתה עד כדי האלהה, מה שבריונים ברשתות החברתיות קוראים היום "סימפ" (וטוב שהמילה הזאת כבר הוצאה אל מחוץ לכללים של כמה מהן). אותה מלכת הכיתה נעה בקוטביות מוזרה בין סטריאוטיפ הבלונדינית הטיפשה המיזוגני לבין כלבה ערמומית ובוגדנית, שיודעת טוב מאוד מה היא עושה. החברה הכי טובה של הגיבור היא כמובן כלבה מסוג אחר ומשפילה אותו ממש באותן דרכים כמו הדמויות שנגדו ולא, ה"התאהבות" שלה בו לא מפצה על זה. בן זוגה של מלכת הכיתה הוא הבריון הוולגרי הטיפוסי ש… אני יכול להמשיך ככה כל הלילה אבל למה לי להאכיל את הפרעת השינה שלי דווקא בזה. והמסר הסופי של הסרט, הפואנטה הכי גדולה שלו? סקס ללא מחויבות ללילה אחד זה מגעיל ורע וזוגיות עם מישהי שהכרת מילדות היא-היא הפתרון היחיד ואהבת האמת שלך, גם אם היא משפילה ומשפיטה אותך בדיוק כמו הבריון הבן זוג של הקראשית שלך שמתעלל בך – מותר לה, היא הרי עושה את זה מתוך "אהבה קשוחה" שהיא גם "אהבת אמת", ככה שקיבלנו גם slut-shaming בנוסף על ה-virgin-shaming. והסיבה שכל-כך אוהבים את הסרט הזה בימד"ב היא כי… ג'ניפר לאב יואיט שם וזה נוסטלגיה לסוף הניינטיז ולמי שמעריץ אותה ויש שם כל מיני אזכורים והופעות אורח לסרטי הנעורים הקלאסיים של האייטיז שגם הם כולם תרבות האונס וגם למוזיקה אלטרנטיבית. מצטער לא קניתי. בקיצור, חובת צפייה לכל תלמיד לקולנוע שרוצה לדעת איך לכתוב דמויות אהיבות שנרצה בטובתן על דרך ההיפך.
בזמן האחרון אני שוב אובססיבי לסרט הזה. ככה אני, מזוכיסט.
בעיקרון יש פה שני סרטים – סרט אחד שבשבילו שילמנו (או יותר נכון זיפזפנו כי מי ישלם על החארטה הזה) וסרט אחר שמתחיל איפשהו אחרי האירוע המחולל של הסרט הראשון וה"נכון". בעיקרון, יש פה פוטנציאל לקומדיית תיכון/נעורים/סקס מהנה, גם אם וולגרית ונוסחאתית. כל המוסכמות של הז'אנר כבר כאן: יש את ה(אנטי-)גיבור החנון/לוזר שמאוהב במלכת הכיתה היפהפיה ומתברר שהיא רוצה אותו גם, אה, איזה יופי! אבל כדי שזה לא יהיה סרט של עשרים דקות נשארו עוד שני קונפליקטים לפתור, גם הם וולגריים ונוסחאתיים אבל מהנים לצפייה כשהם עשויים נכון. הקונפליקט הראשון הוא שלברוק (מלכת הכיתה) יש חבר, שכנדרש מהז'אנר הוא בריון מיזוגן גס ואלים. הקונפליקט השני הוא זה שכתוב בתקציר כאן, שליאה (ג'ניפר לאב-יואיט), הידידה הכי טובה של בראד (הגיבור/אנטי-גיבור) גם היא מעוניינת בו. הקונפליקטים האלה הם אלה שמעניינים את מי שצופה בסרט, כך הסרט שווק ויותר מזה, זאת העלילה הראשית שלו לאורך כמעט עשרים הדקות הראשונות; אלא שאז הסרט מחליט שלא בא לו והופך להיות סרט אחר, מהז'אנר הידוע בכינויו "השפל את הגיבור.ה". ברצינות, שחקניות שמככבות בסרטים של פון טרייר לא חוות כזאת התעללות פיזית ונפשית, שבחיים האמיתיים הייתה פשוט הורגת את בראד פיזית או במינימום שבמינימום שולחת אותו לאשפוז + שיקום ממושך של חודשיים לפחות. ותנחשו מה? אה, כבר ניחשתם – הסרט השני, זה שמתחיל מתישהו בסוף האקספוזיציה של הסרט הראשון, הוא סרט נוראי. לא נוסחאתי בכלל, אבל נוראי. כל הדמויות שבראד פוגש במהלך הלילה הזה עוינות כלפיו ומתעללות בו מילולית ופיזית. כולן כולל כולן כולל ליאה, שאמורה להיות החברה הכי טובה שלו ומי שהוא "אמור" להבין שהיא בת הזוג ה"נכונה" בשבילו. הבנתי שבמציאות וויל פרידל ולאב-יואיט באמת היו זוג באותה תקופה ולכן יש ביניהם כזאת כימיה ויאדה יאדה יאדה. זה נחמד אבל זאת רק רכילות, פיקנטריה. זה לא אמור להשפיע על הסרט עצמו, שהוא מסוג הסרטים שמי שכתבו אותו כותבים בני אדם כאילו הם מעולם לא היו באינטרקציה עם בני אדם, אלא רק ראו סרטי נעורים עליהם. כל מיני פודקאסטרים אמרו שהסרט הזה גרוע כמו סרט שילד חרמן בן עשר או שתים עשרה שעוד לא הגיע לתיכון כתב אבל גם זה לא נכון, כי רוב בני העשר היו במגע ובאינטרקאציה עם בני אדם אחרים ועם העולם הסובב אותם; מאמין גם שלחלקם הגדול גם יש אחים או אחיות גדולות שהם באו איתם במגע ואולי אפילו ביקרו פעם בתיכון. אני חוזר שוב כי זה שווה כמה וכמה הדגשות: הסרט הזה כתוב על-ידי בני אדם שכאילו מעולם לא היו באינטראקציה עם בני אדם אחרים, ובטח שלא היו בתיכון, למרות שזה בלתי אפשרי ולא הגיוני. (רציתי להכניס פה בדיחת AI אבל זה 1997 וה-AI הכי מתקדם אז היה המחשב המדבר מ-"Fitter Happier".) להלן, איך שהסרט נגמר, ואני הולך לספיילר פה את הסוף שלו, אז מי שרוצה שיפסיק לקרוא עכשיו, למרות שזה לא באמת אמור להיות לאף אחד אכפת, כי זה סרט רערערע, גם אם יחסית לסרטי תיכון/סקס אחרים אין בו כמעט סצנות יותר מדי גראפיות ומגעילות. אז מה שקורה בסוף הסרט הראשון, שאליו העלילה חוזרת אחרי שנגמר לכותבים הזמן לחשוב על עוד דרכים יצירתיות להשפיל את בראד בסרט השני, הוא כדלקלקמן: בראד מצליח בסוף איכשהו (זה באמת לא משנה איך וגם קשה לזכור, אני הצלחתי לזכור רק אחרי כמה צפיות) להגיע למסיבה שאליה מגיעות כל הדמויות הראשיות (וגם חלק מהמשניות.) הוא מוצא את ברוק, אהבת חייו, שמסכימה להמשיך את המזמוזים והסקס איתו במקום שבו הם נפסקו. בשלב מסוים, בראד עוצר את הנשיקות ושואל את ברוק "את לא רוצה לספר לכולם שאנחנו ביחד עכשיו?" וברוק עונה לו "ביחד? אבל אני עם קייל". (החבר הבריון והדושבג.) בראד שואל אותה "קייל? אז מה זה?" והיא עונה לו "זה ליל המזל שלך", ואז בראד נזכר בכל הסצנות המשותפות שלו עם ליאה ומבין שבעצם ליאה היא האחת בשבילו כי היא מכירה אותו כל החיים שלו, וזוגיות ועל אחת כמה סקס עושים רק עם מי שאוהבים ומכירים, אז הוא מוותר על ברוק ורודף אחרי ליאה ומתנצל בפניה ואומר לה שהוא טעה והם מתנשקים והופכים לזוג והרי גם בחיים האמיתיים הם זוג וסוף טוב הכול טוב. נכון? אבל רגע, לא רק שזה לא ממש סוף טוב, זה בעצם לא סוף, כי הקצוות נשארו פרומים: לא קיבלנו שום סימן לכך שליאה מתאימה יותר לבראד חוץ מהעובדה שהם היו חברים מאז ומעולם – כאמור וכזכור, לאורך כל הסרט היא אלימה אליו מילולית ופיזית. בנוסף על כך, המשולש בין בראד/ברוק/קייל לא נפתר, כי בראד לא מנצל את ההזדמנות שיש לו ושואל את ברוק "למה את רוצה להמשיך להיות עם קייל? את לא רואה כמה רע הוא מתייחס אלייך? את לא רואה שהוא בריון שכנראה יגדל להיות גבר מכה? לא עדיף לך להיות איתי?" בכלל, לא ברור מה היוצרים רצו לעשות עם הדמות של ברוק, שהיא הכי לא עקבית לאורך כל הסרט – לפעמים היא קלישאה פוגענית של בלונדינית טיפשה, לפעמים היא מוצגת כפאם פאטאל מניפולטיבית שיודעת בדיוק מה היא עושה, לפעמים היא סתם בחורה מסכנה ופגיעה שלא רוצה בכלל את העול הזה של להיות מלכת הכיתה ורק רוצה שיתייחסו אליה יפה – זה הקונפליקט! על זה צריך להיות הסרט! אבל הוא לא. ולכן הוא גרוע. גם בסדרה כמו אמריקן פאי, שהיא וולגרית ופוגענית, הדמויות מביעות התנהגות ורגש בהתאם לאופי ולמניעים שלהן – כאן לא. אבל מה עם הקונפליקט שלי עצמי? למה אני מקדיש כל-כך הרבה מילים ותשומת לב לסרט אם הוא כל-כך גרוע? כי הוא לא סתם גרוע, הוא מתסכל. כי בתוך כל דרך הייסורים הזאת מסתתר סיפור נפלא ומחמם לב, גם אם הוא מוכר וצפוי, אבל יוצרי הסרט לא רצו להראות לנו אותו – לא כי הם אכזריים ומרושעים כמו רוב הדמויות שבראד פוגש בדרך, פשוט כי הם לא מבינים מה זה סיפור. אבל מי יודע, אולי אני שזה לא מבין והכול בעצם מחווה אחד גדולה ל"אני אוהב אותך לאה" של צביקה פיק או משהו.
ניתוח מחכים ומעולה. כן ירבו
(ל"ת)
באמת צפית בו? תנחומיי.
(ל"ת)