-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
לעבור את הקיר
Through the Wall
אחרי שחתנה המיועד של חוזרת בתשובה מבטל את החתונה חודש לפני המועד, היא מחליטה שלא לבטל את החתונה ולהמשיך בהכנות, בהנחה שחתן עוד יגיע.
תאריך הפצה בישראל: 27/10/2016
איך יקראו לסרט הבא? לסייד את התקרה?
שלא לדבר על זה שראינו עכשיו את כל הסרט בשתי דקות
אין עקביות באיות השם של רמה בורשטיין
צריך להחליט אם זה בורשטיין (כמו כאן) או בורשטיין (כמו בדף הסרט למלא את החלל). כרגע הסתבכתי למצוא את הסרטים שלה.
*בורשטין
אני אישית חושב שבורשטיין זה הנכון.
כנראה שבורשטיין זה הנכון
לכן גם טעיתי ☺. בלמלא את החלל כתוב בורשטין.
וואו
טקסט זה הולך להיות אולי מעט מוגזם ומשתפך. אולי אחרי כמה ימים שהסרט ישב יותר טוב אני אחשוב שקצת הגזמתי, אבל לא ממש אכפת לי כרגע.
לא ציפיתי לכלום מ'לעבור את הקיר'. על 'המשגיחים' היו ביקורות טובות, אבל לא ראיתי. הסיפור נשמע כמו קומדיה משעשעת רגילה והטריילר היה בכלל לא משהו. שום דבר, אבל שום דבר לא הכין אותי לפלא הזה. שום דבר לא רמז לי שאני הולך לצאת ממנו בטירוף. מדובר באחד הסרטים הישראלים הכי טובים שראיתי אי פעם, לפחות אחד הסרטים הישראלים שהכי נגעו בי, הצחיקו, הקסימו ושברו אותי לגמרי.
רמה בורשטיין מספרת לנו סיפור הזוי שבמרכזו עומדת מיכל, בחורה בת 32 שחזרה בתשובה לפני 12 שנה ומאז נמצאת בחיפוש מתמיד אחר בעלה המיועד והנחשק. מאות דייטים ועשרות גברים (שכנראה נראים בגדול אותו הדבר) עברו על מיכל העייפה עד שהיא לבסוף מתארסת לדידי ומיד פוצחת בהכנות זריזות לחתונה הכה מיוחלת.
אולם, יש. דירה, יש. שמלה, גם כבר יש. כי חתן, סוף-סוף נמצא והטעימות כבר מתחילות. רק דבר אחד חסר, משהו קטן ומוזר וחמקמק והזוי ומטורף. אהבה. אהבה אין. ולכן החתן מתבטל. למה החתן מתבטל? כי החתונה, לגמרי לא. למיכל נמאס מהחיים המבאסים והבודדים שלה. אחרי שהיא כבר מצאה שידוך, קבעה תאריך, שלחה הזמנות וכו' אין לה יותר כוח. היא מחליטה להמשיך בהכנות כרגיל בתקווה שעד נר שמיני של חנוכה, חודש מתחילת הסרט, יתרחש 'נס חנוכה' שגם יוסיף חתן לחתונה המתוכננת.
מוזר, הזוי, די טיפשי ומגוחך. הכל נכון.
למיכל לא כ"כ אכפת מכל מה שהסובבים אותה, ה"שפויים", אומרים לה. (במרכאות, כי הכל יחסי בחיים. לכל דמות בסרט יש את הסטיות והבעיות שלה, אבל לעומת מיכל הן לא מתכננות מסיבה בלי סיבה). באקט מחאתי נגד העולם (או הבורא שלו, לא יודע), היא פשוט ממשיכה כרגיל. אולי היא שמעה את השיר 'שמתי לי פודרה' של אביתר בנאי יותר מידי פעמים בחייה, מה שכן "עכשיו רק חסר שיבוא החתן" מעולם לא נשמע שייך יותר.
למרות זאת, היא לא יושבת בחיבוק ידיים בתקווה שהחתן יגיע יש מאין (למרות שלכך היא באמת מקווה וסומכת) אלא היא פוצחת ברצף דייטים שונים, ממנו מורכב רוב הסרט, למציאת הבחור שיסכים לבלות את שארית חייו עם מופרעת שכמותה, בעוד חודש גג.
מיכל היא משוגעת. הסיטואציה היא בהחלט הזויה ומצחיקה ויכול להיות, כמו שהתקציר רמז לי, שהסרט היה נוטה לכיוונים קומיים בלבד ומגוחכים כי אין איך לברוח מסיטואציה כ"כ אידיוטית. אבל ממש לא כך בסרט הזה. כי למזלה של מיכל, יש לה שתי נשים שהופכות אותה למה שהיא: השחקנית והבמאית.
גבירותיי ורבותיי, נועה קולר. פאקינג נועה קולר. איזה הופעה מושלמת, מדוייקת, נהדרת, משוגעת, הזויה ופשוט כובשת בכל קנה מידה. אני לא מגזים כי היא פשוט שוברת את הלב לרסיסים בסרט. היא כ"כ אמינה שהיא פשוט גורמת למצב הזה להיראות ממש הגיוני, מביך ומשוגע ומתאים. דיר באלאק היא לא לוקחת הערב את אופיר, כי האוסקר לחלוטין מגיע לה. היא כבשה אותי לגמרי כמו שאף דמות לא עשתה בזמן האחרון.
מהדיבורים, להבעות הפנים, לשתיקות, הצחוק המתגלגל, הבכי הנשפך. פשוט להתאהב בבחורה הזאת ואיך לעזאזל היא לא מצאה חתן עד עכשיו.
למען האמת, די ברור למה היא לא מצאה חתן עד עכשיו. וכאן נכנסת הדמות השנייה שעושה את מיכל, הלא היא רמה בורשטיין הבמאית והתסריטאית של הסרט.
רמה חזרה בתשובה לפני למעלה מעשרים שנה והיא, כמובן, מיטיבה לתאר את העולם החרדי בצורה נהדרת. נראה שאין עולם מתאים יותר לספר בו את הסיפור ולהבין אותו מעבר לצחוק. יותר מזה, הדמות של מיכל כתובה כ"כ טוב שקשה לבוא אליה בטענות. אתה ממש מבין מה מביא אותה למצב הזה ומה גורם לדייטים מבטיחים להיגמר בצורה מאכזבת. כי מיכל עצמה חושבת שהסיטואציה שהיא הכניסה את עצמה אליה כ"כ הזויה, שאין מצב שמישהו שפוי ואמתי יסכים לחלוק איתה את חוסר השפיות המטורף הזה. וזה עובד לגמרי.
ולא רק מיכל כתובה נהדר, אלא פשוט כל הסרט וכאן גם מדובר בעיקר כוחו (בשילוב עם נועה קולר כמובן איך לא).
התסריט של הסרט הזה הוא די יצירת מופת. דיר באלאק הוא לא לוקח את פרס התסריט באופיר, כי גם אוסקר מגיע לו. הדייטים שמרכיבים את רוב הסרט, בשתי מדינות שונות, עם כמה גברים שונים, הם פשוט מופת. הדייט, בניצוחה של נועה, מתחיל בצורה כ"כ קסומה וממכרת, פנטסטית כמעט. אך מיד אחרי שהיא כבשה לנו את הלב, רמה ממהרת לרסק לנו אותו לגמרי. בדומה ל'קפטן פנטסטיק' שיצא השנה, גם הסרט הזה נע בין הקומי לטרגי במהירות מסחררת ולרוב באותה הסצנה. זה פשוט שבר לי את הלב. דבר שקרה לפחות ארבע פעמים, כל פעם מחדש, בסרט הזה. לא היה לי כבר אכפת איך הסרט יגמר וכמה קיטש ישפך בסופו כי פשוט רציתי שלמיכל יהיה טוב, בכל ליבי. ולא משנה הדרך.
יש כאן רגעים קומיים תמימים, מביכים (לגמרי במובן החיובי של המילה) ומצחיקים מאוד, אך מתחת לפני השטח הסיפור הוא כ"כ עצוב ומתסכל שאולי הפתרון היחידי באמת הוא לצחוק על זה, כמו להתחתן בלי חתן. ולכן לצד הרגעים הקומיים האלה יש רגעי סבל אמתיים שאומנם קצת משתחררים בהומור אך בפועל רק מטשטשים קצת מתחתיו ומעצימים את הרגש.
עוז זהבי ועמוס תמם, שגם נמצאים כאן, עושים עבודה טובה מאוד בסה"כ.
הבימוי עצמו, לא משחק כאן תפקיד גדול מידי והסרט נעשה באמצעים פשוטים ורגילים בלי טריקים מיוחדים. וזה לא באמת משנה כי השאר פשוט נמצא ברמה הגבוהה ביותר.
עבר הרבה זמן מאז שכתבתי ביקורת כ"כ משתפכת על סרט מסוים. בד"כ אני נזהר יותר כי יכול להיות שבצפייה חוזרת ירד לי מערכו (כמו שקורה לי עם לא מעט סרטים ישראלים למען האמת) אבל ההרגשה המדהימה איתה יצאתי מהסרט הזה לא עזבה אותי גם 24 שעות אח"כ וגם די הרסה לי את הצפייה ב'סופת חול' שאגב מדובר בסרט בסדר גמור ולא יותר שמצולם נפלא ומתאר ילדים בעולם מנוכר שלא כ"כ מסכימים עם דרך חייהם של הוריהם. כלומר, 'בבא ג'ון' של השנה. שכנראה ייקח גם את אופיר השנה וחבל. לא כי הוא גרוע, אלא כי יש את 'לעבור את הקיר' (ועוד כמה טובים יותר, יסלח לי סאנדנס). מדובר בהרגשה מיוחדת ואחרת שבקושי הרגשתי כשיצאתי מסרטים בשנה האחרונה ויותר.
'לעבור את הקיר' הוא פשוט יצירה אדירה שהטוב שבה מעלים את כל מה שפחות (שגם ככה בקושי קיים). יש כאן סצנות מופת שלחלוטין יכולות למלא לא מעט מקומות ברגעי השנה ונותר לי רק לקוות שהסרט שיצליח באמת. לכו לראות את 'לעבור את הקיר' כי הרבה יותר ממגיע לו. ומגיע גם לכם.
רק שאלה אחת קטנה
איך "המשגיחים" קשור לעסק?
אין לי מושג
'למלא את החלל' היה אמור להיות שם.
תודה.
עדיין
אחרי שכבר עבר יותר מחודש, וגם אחרי צפייה נוספת.
הכל נכון, ושום דבר לא השתנה.
אז בלי הסתייגות- אחד הסרטים הכי מרגשים, מצחיקים ונהדרים שיצאו השנה.
שאפו על הקליעה בפרסי אופיר
(ל"ת)
כיף לראות שעוד מישהו אהב כל כך את הסרט
לא ראיתי השנה עוד סרט ישראלי שהוציא מאנשים תגובות כאלה. אני מסתכן לומר שמדובר בקלאסיקה ישראלית בהתהוות. אבל הכי מרגש אותי שהסרט מדבר לקהלים מגוונים כל כך. חילונים, דתיים, חרדים, חרד״לים ודתל״שים… כמה כבר קלאסיקות קולנועיות יש לנו שנצפות ע״י כל השבטים?
מעט הברקות ובסהכ סרט מאכזב, ודי ריאקציוני
בסהכ אכזבה. כל הסרט עומד על ציפייה לחתן כשכבר החתונה מתקרבת- משהו הזוי שלא מגובה בקומדיה פרועה אלא בסרט די ריאליסטי ולכן זה ממש מופרך ולא משכנע. הרקע החברתי מטושטש, חוזרת בתשובה למשפחה חילונית? לא ממש ברור. וכך גם האמירה חיוורת ביותר. סופטוב של מחזירים בתשובה ודחף ממש ריאקציוני של כל הסרט: אשה חייבת חייבת להתחתן!!!! והגברים צריכים ממש לעשות לה טובה. הם החזקים והשולטים! הסרט מתחנף לקהל החילוני אבל בעצם ממשיך את ההדתה שהופכת לצונאמי בתרבות, בצבא, במערכת החינוך, איפה לא!
"אבל בעצם ממשיך את ההדתה שהופכת לצונאמי בתרבות, בצבא, במערכת החינוך, איפה לא!"
אויש תנוח
אחינו
בוא, תעשה שבת.
סתם. בשיא הרצינות, לדעתי היוצרים לא העלו על דעתם את הכיוון שלך.
אני כשלעצמי נותן כיף לבורא עולם (וכמה מחברי הטובים ביותר אף דיברו עם חרדי), ובעצם חשתי רק את הביקורת העצמית, ההפוכה מההצעה שלך – יש המון סצנות על כאב הרווקה המבוגרת, ממקום אישי ולא ממקום אידיאולוגי-חברתי. לנכס לסרט משמעות פוליטית כזו זה עיוות הסיפור בעיניי (המון סצנות? כל הסרט). אם ישנה ביקורת חברתית, אז כבר כלפי החברה החרדית שעושה תעשייה מנפשות אומללות, שלא מאפשרת לנשים לעשות דברים מסוימים כי זה פוגע בשידוך – "כל גבר רוצה אישה עדינה", והדיבור על העבודה שלה שדופקת לה שידוכים. הדברים האלה נאמרים כביקורת, לא כמסר ישיר לצופה.
ובלי קשר לתגובה שלך, מעניין אותי בתור דתי (סוציולוגית, נניח), האם אני מצליח להבין את עומק המשמעות של התהום הזה, של הרווקות החרדית. ואיך אנשים שלא מכירים חרדים מבינים את זה, במיוחד החבר'ה מהאוסקר ושאר הפרסים.
איזה סרט מטלטל.
אה וחוץ מזה, אני חושב שלפחות בשנתיים האחרונות לא שמעתי אנשים צוחקים ככה בקולנוע
"אני כשלעצמי נותן כיף לבורא עולם (וכמה מחברי הטובים ביותר אף דיברו עם חרדי)"
אני צוחק כבר רבע שעה. עשית לי את היום.
מאוד נהנתי מהסרט, היה מקסים
והתסריט מבריק.
כמה זמן לדעתכם עד שבהוליווד עושים איזה רימייק ?
סרט ממש טוב
למרות שהפרמיס הביזארי שלו נשמע כמו קומדיה רומנטית מהוליווד – אישה שמתעקשת שתצליח למצוא חתן לחתונתה ההולכת ומתקרבת – הוא מצליח להשאר בדיוק על הקו הזה שבין הריאליסטי לאבסורד, לא נוטה יותר מדי לאף כיוון. וזו גם הצצה מעניינת אל עולם השידוכים הדתי בצורה שנגישה גם לאנשים שלא מכירים אותו, כמוני. הקאסט התומך בהחלט איכותי אבל אין ספק שכל השבחים מגיעים לנועה קולר, שנותנת תצוגה פנטסטית שמתעלה על לא מעט מאלה שראיתי בסרטים הוליוודים השנה.