כמו כל דבר פופולרי מאוד, יש אנשים ששונאים את "ארץ נהדרת" באופן אוטומטי, וטוענים שכל עונה היא העונה הכי גרועה אוור. זה בדרך כלל לא נכון. ב"ארץ נהדרת" עובדים כמה מהכותבים הקומיים הכי טובים בארץ, ועונה אחרי עונה יש להם הברקות. יש להם גם קטעים חלשים ונטיה מעצבנת לדחוף לציבור קאצ'פרייזים לגרון, אבל היי, אף אחד לא מושלם.
אז עכשיו הם עשו סרט. "זוהי סדום" הוא סרט שיצרו הכותבים, הבמאים והשחקנים של "ארץ נהדרת", וזה אמנם הדבר הכי צפוי בעולם להגיד עליו, אבל הוא דומה יותר מכל דבר אחר למערכון של "ארץ נהדרת" באורך של שעה וחצי. על כל המשתמע מכך. מי שאוהב את "ארץ נהדרת" יאהב, מי ששונא אותה – ישנא, מי שצופה רק כדי להגיד שהיה גרוע – ישלם כמו בובלה על כרטיס ויגיד אחר כך שזה הסרט הכי גרוע שהוא ראה בחיים.
נתחיל מהחלק החשוב: הסרט מצחיק. לא כל בדיחה הצחיקה אותי, ובכל זאת יש יותר בדיחות מצחיקות ברבע השעה הראשונה מאשר בכל סרט ישראלי מלא מאז "המוסד הסגור". לא שזה אתגר גדול. יש בדיחות אנכרוניסטיות מחוכמות יותר או פחות (אייל קיציס מגלם את אלוהים בתור איש מכירות שמנסה לשכנע את אברהם לעשות מנוי אצלו, במקום אצל האלים המתחרים), משחקי מילים מפגרים-אך-משעשעים (לוט מוכר כרטיסים להגרלת הלוט), ואת כל צוות הקומיקאים של "נהדרת", אנשים שיודעים להצחיק. בטלויזיה, יודעים ב"ארץ נהדרת" לדחוף לתוך ההומור העממי שלהם גם סאטירה אמיתית ומסרים פוליטיים לא הכי עדינים, אבל כאן זה כמעט ולא קיים. אף אחד לא ייצא מהסרט עם חומר למחשבה.
לרוע המזל, הכותבים של "נהדרת" סחבו לסרט גם את כל ההרגלים המעצבנים שלהם, ובראשן הקאצ'פרייז הארור. מלך סדום (אלי פיניש) אומר פעם בשלוש דקות לכל הפחות "אני המאליכ של סדום!" ושובר כד. מה מצחיק בזה? שום דבר, חוץ מזה שהוא עושה את זה שוב ושוב, וב"ארץ נהדרת" משוכנעים שאם הם רק יחזרו על משפט מספיק פעמים, כולם יחשבו שהוא נורא מצחיק. ייתכן שהם צודקים. עלי זה לא עבד.
הבעיה הגדולה השניה היא שהם יודעים לכתוב מערכונים, אבל לא יודעים לכתוב סרט. רוב הדמויות ב"זוהי סדום" מורכבת משלושה דברים בדיוק: א. פאה נכרית, ב. קול מצחיק/מבטא, ג. קאצ'פרייז. זה מספיק בהחלט בשביל מערכון של חמש דקות, אבל ממש לא בשביל דמות בסרט קולנוע. אפילו אם זאת קומדיה. לא ציפיתי לדמויות עמוקות ורבות רבדים החושפות את נפשן שכבה אחר שכבה, אבל אני כן מצפה לאנשים שיהיה בהם משהו אנושי. טל פרידמן הוא קומיקאי אדיר, אבל הדמות של אשת לוט שהוא מגלם היא לא יותר מ"האישה הצועקת" שהוא עושה כל הזמן. היא צועקת והיא רעה, וזה הכל. אחרי הצפיה בסרט אני מכיר את אשת לוט פחות מכפי שאני מכיר את לובה הקופאית. דב נבון יוצא בזול, כיוון שדמות המסכן הקבועה שלו מתלבשת יפה על לוט הצדיק בסדום. אסי כהן הוא היחיד שמשחק כאילו הוא בסרט קולנוע: הוא היחיד שעושה דמות מגוחכת לחלוטין, אבל נראה כאילו הוא לוקח אותה ברצינות מלאה. הסצינות מלאות הרמיזות המיניות העבות שלו עם עלמה זק (שקיבלה מועמדות לפרס אופיר על התפקיד הזה) הן מהיותר מוצלחות בסרט.
משהו לא מסתדר בסרט גם מבחינת ערכי ההפקה. מצד אחד, זה סרט "תקופתי" עם השקעה רבה, במונחים ישראליים כמובן, בתפאורות ובפעלולים ממוחשבים (שנעשו באולפן אנימציה בולגרי, משום מה. חסרים אנימטורים כשרוניים בארץ?). מצד שני, הפאות נראות תמיד כמו פאות, וקירות ה"אבן" רועדים כשנשענים עליהם. יש חינניות בהפקות זולות – לוק של "השוודה", מה שנקרא – אבל זאת לא הפקה שמתגאה בהיותה זולה, זאת הפקה זולה שמתחפשת להפקה יקרה. מה שהכי שיגע אותי: שתי דמויות ראשיות למדי בסרט הן שני אופנוענים-מלאכים (יובל סמו ומאור כהן). שניהם חובשים כל הזמן את קסדות האופנוענים שלהם, עם מגן-משקף מורם. בהשתקפות שבו אפשר לראות בבירור את הבום, ומאחוריו את הבום-מן, ומאחוריו את הצלם, את האלה שמחזיקים את מחזיר האור הלבן הגדול או איך שקוראים לזה, ואני בטוח שאם עושים זום בהיי-דפינישן אפשר לראות גם את אדם סנדרסון משוחח עם נערת המים. ואני לא מדבר על פאשלה בסצינה מסוימת אחת: זה קורה בכל פעם שהם מופיעים על המסך. אף אחד לא צפה אף פעם בחומר הגלם אחרי הצילומים? אף אחד לא העלה את הרעיון שאולי לא כדאי ששני אלה יסתובבו עם מראות ענק על הראש כל הזמן?
משום מה, כל ביקורת שקראתי על הסרט מתעקשת להשוות את חבורת "ארץ נהדרת" למונטי פייתון, כאילו שיש הגיון כלשהו בהשוואה כזאת. נכון, גם הפייתונים התחילו בטלויזיה ועברו לקולנוע ועשו קומדיה יעני-היסטורית שמתרחשת בארץ ישראל בימי קדם. אבל "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון הוא בסך הכל אחד המועמדים הראשיים לתואר הקומדיה הכי טובה של כל הזמנים. אפילו ברגעים הכי טובים שלו, "זוהי סדום" לא מתקרב לקרסוליו של בריאן. אז מה? לא חכמה לצעוק בוז לכל שחקן כדורסל רק משום שהוא לא מייקל ג'ורדן. "זוהי סדום" רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא די מצחיק.
התפאורה מושאלת
זאת אומרת, יכול להיות שהפער בין ערכי ההפקה בחלקים שונים של הסרט נובע מכך שהתפאורות בסרט הן אלו של סדרה קיימת. קראתי איפשהו שזאת המיני-סדרה 'רומא', אבל זה לא נשמע לי הגיוני, כי 'רומא' לא הייתה מיני-סדרה.
מאוד יכול להיות
שהתפאורה מבוססת על שאריות מהפקה כזאת או אחרת. אפילו אם זה המצב, היתה השקעה: היה צריך לבנות מכל השאריות האלה את העיר סדום כולה, מה שמחייב שינויים ותוספות (יש בדיחות קטנות על פוסטרים ושלטי פרסום ברקע, שיהיה מה לעשות pause בדיוידי). יש גם השקעה באפקטים דיגיטליים. כנראה שהשקיעו בסרט הזה די הרבה כסף בניסיון לא מוצלח להיראות כאילו השקיעו בו הרבה יותר כסף.
אני שונא את ארץ נהדרת, ולא באופן אוטומטי
תיארתי לעצמי שהכותבים (הנוראיים) שלה ייצרו סרט מלא בשטיקים הקבועים. טרם ראיתי את הסרט, אבל אני מתאר לעצמי שכמו התכנית, הוא מאוד מושקע מבחינת ה"מסביב" (תפאורה, תלבושות, איפור, משחק) ועלוב בגזרה החשובה ביותר – הכתיבה. רובם המוחלט של מערכוני ארץ נהדרת חסרי רלוונטיות ומתכתבים עם כוכבניים שוליים ועם התכניות האחרות של הזכיינית למען העלאת הרייטינג במקום לנסות ליצור סאטירה או אפילו בידור איכותי. פעם ב-20 מערכונים בערך הם "עולים" על משהו נחמד אם כי בדרך כלל ברור כשמש (כמו הדיבור החברמני של גיא זוהר), אבל אז הם מתעקשים לחזור עליו עד שבא להקיא. אה, והשוואה בין חברי ארץ נהדרת לפייטונים דומה להשוואה בין שלום אסייג לג'ורג' קארלין.
סליחה, אבל: לא סוג התגובות שאני מחפש.
קודם כל: ברוך הבא, קריפינג!
אני מבין שיש פה בעיה: חלק מהמטרה בדמו היתה ליצור "מאגר ראשוני" של תגובות איכותיות, בין השאר על ביקורות. אבל לפי מספר התגובות נראה שמבין הנוכחים באתר, אני היחיד שראה את "סולט" ואת "זוהי סדום" נכון לעכשיו. מה לעשות, לרובנו אין המון זמן לראות סרטים שהם לא "אינספשן".
אלא מה, תגובות בנוסח "לא ראיתי את הסרט אבל יש לי דעה מוצקה על יוצריו" מנוגדות לגמרי למה שאני מנסה לבנות כאן. תגובה כזאת יכולה לגרור דיון ארוך שאין לו שום קשר ל"זוהי סדום". אני לא טוען שזאת תגובת ספאם או שהיא ראויה למחיקה (ומדיניות האוף-טופיק באתר החדש עדיין רחוקה מלהיות מגובשת) – רק שבעיקר עכשיו, אני מעדיף שהדיונים בתגובה לביקורות יעסקו בסרטים עצמם ולא בנושאים שמסביב להם. (כמובן, בדיונים על הגיגים/חדשות/וידאו בהחלט מתבקש לדבר על הנושאים שמסביב לסרטים, שרבים מהם עוד לא יצאו).
כנראה שחטאתי, אבל עדיין
אי אפשר לנתק את הסרט מהסדרה: אותם שחקנים, אותם כותבים, אותו מולי שגב, לעזאזל – אפילו האתר של הסרט נמצא באתר של הזכיינית. כמובן שלא התכוונתי לזהם את מרחב התגובות המצומצם של אתר הבטא, ואם התגובה שלי אינה ראויה לא אמחה כלל אם תימחק, אבל אני חושב שלאור דעתי המוצקה על תכנית המערכונים שבושלה באותו מטבח, ההיפותזה האפריורית שגם הסרט לא ימצא חן בעיניי (ובעיניי אחרים שחושבים כמוני על התכנית) אינה כה מרחיקת לכת.
חוץ מזה טוב שחזרתם, כפתור הF5 שלי התגעגע :)
לא חטאת בכלל
אם היו כאן כבר 20 תגובות על הסרט, לא היתה שום בעיה שיהיה גם דיון על "ארץ נהדרת" בכלל, אחרי הכל זה נושא מאוד רלוונטי בהקשר של הסרט הזה. אבל מכיוון שכשכתבת את ההודעה שלך היו פה 0 תגובות על הסרט, לא רציתי שהדיון הלא-לחלוטין טופיקי יהיה הדבר *היחיד* בביקורת על הסרט.
למה אני לא מסכים עם רוב הביקורת
בכל פעם שיש מעבר של סדרת טלויזיה לקולנוע אומרי שהסרט הוא בעצם פרק ארוך, ואתם יודעים מה, לרוב זה נכון. אבל לא כך במקרה של ארץ נהדרת ו"זוהי סדום" – למרות שכמובן שיש אלמנטים דומים גם בארץ נהדרת, זה לא אחד מהמערכונים שבה, וגם לא סדרה של מערכונים מרוכזים. זה סרט עם עלילה [גם אם לא חזקה במיוחד] ודמיות מרכזיות יותר ופחות, בשלל סצנות מובנות כדי לשרת את העלילה.
הסטירה [בלי להתייחס לצורתה ואיכותה] תמיד היתה הדגל ש"ארץ נהדרת" אוהבת לנופף בו, והם עושים זאת בדיוק באותה צורה גם כאן. הסטירה הפוליטית ברורה מאוד בכל הסצנה של אורנה בנאי, ועוד יותר ברורה בסרט הסטירה החברתית/מוניציפאלית. כן, זו סטירה שמכוונת למטרות הכי צפויות, לא חדה ולא אמיצה (יורדת על שני הצדדים וכו'), אבל היא קיימת ומורגשת בסרט.
אני מבין על מה דורון מדבר לגבי הקאצ'פרייז, אבל העובדות הן שחברי ארץ נהדרת (והרבה בדרנים אחרים לאורך השנים) לא טועים – היכולת של הקהל לחזות ולהשתתף(!) בריטואל החוזר (ואז לראות אותו במוטציות שונות או בשבירה) מנצחת אצל רוב האנשים. אז על דורון ועלי זה לא עבד לאורך הסרט, אבל יום אחרי שחבר שלי ראה את הסרט, זה היה המשפט השגור בפיו.
לגבי "ערכי ההפקה" – אני בטוח שהפאות נראות כמו פאות בכוונה, קצת פחות בטוח לגבי התיפאורה, ובטוח שהם פישלו עם המשקף של האופנוענים (אבל עדיין טוען שרוב האנשים לא יבחינו בזה אם לא יגידו להם).
לסיכום, מצחיק לפרקים.
ראיתי ונהנתי
אני מסכים שהסרט נראה כמו מערכון אחד ארוך של ארץ נהדרת, אבל מי אמר שזה רע? הנמכתי ציפיות מראש, אבל אני חייב לומר שצחקתי לכל אורך הסרט. מן הסתם, לא כל הבדיחות עובדות ויש קצת הגזמה עם הנסיון ליצור קאץ' פרייז. עדיין, ההומור מגוון וחלק גדול מהבדיחות עובדות ולא נשמעות מאולצות. לפחות עלי הן עבדו, היו לא מעט בדיחות שנדמה כאילו אף אחד באולם חוץ ממני לא הבין (במיוחד הבדיחה עם השרימפ). הבדיחות הגסות לא הפריעו לי. הן הושתלו בצורה אופיינית לז'אנר, כניגוד לאופי הפוריטני של הסיפור.
גם אני שמתי לב להשתקפות של הבום בקסדות, אבל בסך הכל, ערכי ההפקה גבוהים יחסית להפקה ישראלית. יש בעיות מסוימות עם האפקטים שלא פעם מושתלים בגסות במקום להשתלב בתמונה. גם השיר החוזר היה מיותר, חוץ מהקטעים שהתיחסו לסקס. בהתחשב במיעוט הקומדיות הפרועות (או קומדיות בכלל) שמופקות בארץ, "זוהי סדום" מתמודד עם קהל שלא רגיל לצחוק מעברית נטולת מבטא כבד. הוא עומד יפה במשימה ומספק בידור. אמנם ללא ערך מוסף, אבל בהחלט בידור.
סרט מצוין
זאת אומרת, הוא לא סרט מצוין, הוא רק טוב מאוד, אבל מגיע לו יותר קרדיט ממה שראיתי שנותנים לו, גם כאן וגם במקומות אחרים.
אז כן, ההומור של ארץ נהדרת היה ונשאר ההומור של ארץ נהדרת. אבל חוץ מזה שכבר במקור הוא עובד מצוין הרבה מהזמן, כאן הוא עובד מצוין כמעט כל הזמן. להחזיק רצף של בדיחות שעובדות במשך שעה וחצי זה חתיכת הישג, ובמיוחד בגלל העובדה הבאה: הם כמעט ולא הסתמכו על בדיחות שהקהל כבר מכיר. תחשבו כמה היה יכול להיות להם קל להחזיר את הדמויות שכל הצופים כבר צוחקים רק מלראות אותם – והם עושים את זה רק פעם אחת, וגם זה בקטנה (ובעיקר כדי לצחוק על עצמם, נדמה לי). כל השאר, מקורי.
אבל מה שהרשים אותי במיוחד הוא שלסרט יש עלילה, וזו עלילה מוצלחת, וזו עלילה שמחזיקה את הסרט מתחילתו ועד סופו. שוב, לא רק שהם לא נפלו לפח הרצף-של-סקצים, אלא שמה שהם כן בחרו בו די מקורי, די אמיץ, ועשוי ממש יפה. אני לא יודע אם האחראי כאן הם התסריטאים, הבמאים או עורך התסריט (אבי נש), אבל זה פשוט עובד. והסוף מקסים.
נזדמן לידי העיתון (?) 'בשבע',
ואחד הכותבים שם (אבי סגל) הטריח את עצמו, לאור ההשוואות בביקורות שונות על 'זוהי סדום' ל'ההיסטוריה המטורפת של העולם' ו'ברייאן כוכב עליון', ללכת ולקרוא מה, בזמן אמת, כתבו בעיתוני ישראל על שני הסרטים הנ"ל.
"ההיסטוריה המטורפת של העולם" קיבל כשיצא כוכב אחד ב'מעריב', בטיעון שהוא, "חובבני, מרושל, אינפנטילי, מתמשך ושחוק מרוב שימוש' (עירית שמגר)
ובריאן קיבל ביקורות רק קצת יותר טובות: "ניצוצות ההומור נחטבים בגרזיני קצבים, ונתזי הצחוק האמורים להתעופף בתדר גבוה נשארים למטה, נמוך, נמוך מאוד" (אהרון דולב, מעריב), או הקביעה של רחל גורדין ב'הארץ' שהפייטונים "מזכירים לא פעם את האחים מארכס", שזה טוב מאוד, אבל "הם פחות שנונים ופחות בררניים, ואל הסרט מתגנבים גם הרבה רגעים תפלים".
אח, נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם.
"בולגרי, משום מה"?
אתה שואל ברצינות למה לא שכרו אנימטורים ישראלים? ניחוש אחד, והתשובה לא במהופך: הבולגרים זולים יותר.
אני חייב לציין שאני מאוד לא מסכים עם דבר אחד-
"המאליק של סדום" הוא קאטצ'פרייז נהדר. אני יכול לחשוב על שתי סיבות. הסיבה העיקרית, לדעתי, היא שהוא לא הגיוני בכלל. כלומר כן, הגיוני שהמלך חולה שליטה, אבל שבירת הכד והמוזיקה הדרמתית, שבפעם הראשונה נראים כמו דרך מלודרמתית (במקרה של הכד- של הדמות, במקרה של המוזיקה- של הסרט) להדגיש את זה, הופכים פתאום למרכז העניין. מאליק צריך לחכות עד שהוא שובר את הכד כדי להשיג את אותה תוצאה. הטקסט נובע פתאום מהכלים הדרמתיים, לא להיפך. אולי זה הסבר קצת מתחכם, אבל לא נראה לי שהוא מופרך לחלוטין. בכל אופן, עלי הבדיחה הזו עבדה.
(וגם הסרט נחמד בהחלט)
"אני המאליכ של סדום!" זה באמת מצחיק.
גם לא צריך לנתח או להסביר למה, פשוט כי כולם שם קומיקאים מוכשרים. סאטירה כמעט ואין בסרט הזה, זה נכון, ואפילו רוב ההקבלות הברורות בין סדום לתל-אביב חלפו לי איכשהו מעל הראש; אבל חברי ארץ נהדרת לא התכוונו לעשות סאטירה בסרט הזה מלכתחילה, אלא פשוט קומדיה ישראלית קאלטית שתגרום לקהל לרוץ לבתי הקולנוע בכיף ולא מתוך עול מוסרי לצפות בעוד סרט נוקב, קשה וחודר על צה"ל ולבנון, וככזה הסרט מצליח בגדול – מתי בפעם האחרונה יצאתם מסרט ישראלי עם מצב רוח מרומם וחיוך ענק על הפנים?
לגבי ההשוואה למונטי פייתון, אני כן חושב שהם הצליחו להרים פה איזשהו בריאן כוכב עליון ישראלי, עם דגש גדול על ישראלי; אז נכון, דב נבון המוכשר לעולם לא יהיה גרהם צ'פמן ז"ל, אבל את הרעיון הבסיסי של פייתון הם כן הצליחו לשחזר – אם הרעיון של בריאן היה לשחזר את תקופת ישו עם דמויות בריטיות סטריאוטיפיות, זוהי סדום משחזר את תקופת התנ"ך עם דמויות ישראליות סטריאוטיפיות, והוא עושה זאת בהצלחה רבה. (האם אימא של בריאן היא באמת דמות יותר מפותחת מאשת לוט?) אז ברור ברור ברור שאין להשוות בין מידת ההשפעה של מונטי פייתון בעולם לבין מידת ההשפעה של ארץ נהדרת בישראל, אבל כמאמר השיר, הם באו לעשות שמח, ועשו בדיוק את זה.
סרט חביב לצפייה טלוויזיונית.
מערכון ארוך של ארץ נהדרת, אכן. רוב הבדיחות דווקא לא הצחיקו אותי, אבל היו כמה וכמה שכן, או לפחות העלו חיוך, וגם זה משהו (בדיחת המאליכ לא הייתה אחת מהן). להשתקפויות לא שמתי לב בכלל (אף שקראתי את הביקורת, אבל לפני שלושה חודשים, אז כבר הספקתי לשכוח). מסכימה עם הביקורת שהשחקנים אכן הלכו על השטיקים הרגילים שלהם, לא היה שום דבר חדש בסגנון הדמויות או במשחק. לטעמי ההופעה המוצלחת ביותר בסרט הייתה של מוטי קירשנבאום. לסיכום, שעה+ משעשעת למדי, אבל מונטי פייתון לא צריכים לחשוש…
זה באמת לא "בראיין כוכב עליון", או "מונטי פייטון" באופן כללי
אבל כפי שצוין בביקורת, זו השוואה לא רלבנטית וגם לא הוגנת. בכלל, אני חושב ש-"ארץ נהדרת" סופגת הרבה השוואות לא הוגנות – יצא לי לשמוע, למשל, הרצאה בסמינר במחלקה שלמדתי בה, שבה המרצה טען ש-"ארץ נהדרת" היא לא ה-"דיילי שואו" (כי זה ממש הוגן להשוות תוכנית סאטירה מתחנת כבלים נישתית לכזאת שמשודרת בתחנת טלוויזיה ארצית בפריים-טיים).
אם יש איזו השוואה רלבנטית פה, אני חושב שהיא צריכה להיות ל-"סאטרדיי נייט לייב": תוכנית מערכונים שכבר הפכה למוסד ותיק ("ארץ נהדרת" עדיין בקושי סיימה יסודי לעומת הכמעט ארבע עשורים של סנ"ל, אבל רבאק – גם למעלה מעשור בפריים-טיים של ערוץ 2 זה לא כסף קטן בכלל), ספגה נאצות על זה שהיא עוברת כל גבול של טעם טוב בתחילת הדרך, ועל זה שהיא לא הולכת רחוק כמו פעם בהמשך הדרך.
וגם הכוכבים של סנ"ל ניסו – ביחד ולחוד, עם קשר למקור הטלוויזיוני ובלעדיו – לקחת את ההצלחה שלהם לקולנוע, ולא תמיד הלך להם. על כל "האחים בלוז" ו-"עולמו של ויין" היו הרבה מאוד סרטים שהרבה לא זוכרים והרבה מעדיפים לשכוח. לא תמיד בצדק, לטעמי – את כל האש והגופרית שנשפכו על "שלושה אמיגוס" בשעתו אף פעם לא הבנתי. אחלה סרט.
"זוהי סדום" הזכיר לי קצת את "שלושה אמיגוס" – קומדיה סימפטית בסך הכל (עד כמה שמוזר להשתמש בתואר "סימפטי" לקומדיה שמתארת את סדום התנ"כית) עם מספיק צחוקים במקומות הנכונים כדי לתת לה את התואר "אחלה סרט". זה לא נשמע הרבה, ואני חושד שהאנטגוניזם של רוב מבקרי הקולנוע בארץ נגד הסרט נבע בדיוק מהסיבה הזו: במיינסטרים הקולנועי המקומי, שמנהל את הדיאלוג שלו בעיקר מול המבקרים ולכן הוא מתעקש לעסוק בנושאים "חשובים", "זוהי סדום" יכול להיראות כמו אנומליה: לא רק סרט שנועד במוצהר להיות בידור נטו, אלא גם כזה שאין לו שום יומרה כלפי הצופים מלבד לגרום להם לקנות כרטיס, דרך הרכיבה על מותג מצליח. לשיטתם של רוב מבקרי הקולנוע הוותיקים בישראל, קולנוע מקומי אמור לחנך ולאתגר, לא לבדר. וכשסרט מקומי עובר מעל הראש של המבקרים בארץ ולא רואה אותם ממטר, הם מתעצבנים ואולי אפילו מפחדים. יותר מדי סרטים כאלה אומרים שהם יצטרכו להחליף מקצוע – או לכל הפחות גישה.
זה אמור, אגב, לא לגבי מבקרים בישראל אלא גם לגבי מבקרים בחו"ל. פסטיבלים בינלאומיים הם גם פלטפורמה מקובלת להפצה של סרטים ישראלים, לעיתים קרובות לפני ההפצה המקומית שלהם, אבל בעמוד העגבניות הרקובות של הסרט יש *אפס ביקורות*. זה לא צריך להפתיע: צופה שלא מבין עברית ולא מכיר את ההוויה הישראלית יבין אולי (בהערכה נדיבה מאוד) עשרים אחוז מהבדיחות בסרט. "זוהי סדום" לא רק מתכחש לשפה שבה מדבר רוב הקולנוע הישראלי עם רוב מבקרי הקולנוע בישראל, אלא גם לשפה שבה הוא מדבר עם עולם הקולנוע הבינלאומי. כשסרט ישראלי מוקרן בפסטיבל בחו"ל, הציפיות ממנו הן לרוב לעסוק בכיבוש, בעיירות פיתוח או במשפחות הרוסות. מהבחינה הזאת, "זוהי סדום" נראה במבט ראשון כמו חייזר שנחת בקולנוע הישראלי מפלנטה אחרת.
אבל במבט שני, זה לא באמת ככה. אחרי הכל, הסרט *כן* מתייחס – ובצורה די ישירה – למצב הקיים בישראל של היום. זו לא נעשה לכל אורך הסרט, אבל זה בהחלט מורגש. וישראל העכשווית יוצאת מהסרט הזה רע מאוד, לא פחות רע משהיא יוצאת בסרטי כיבוש, עיירות פיתוח או משפחות הרוסות. מהבחינה הזאת, אני חושב שהמבקרים באמת פספסו את הרובד הזה של הסרט, שנותן לו ערך מוסף מעבר להיותו בידור נטו.
וגם בלי הערך הזה, מדובר בסרט מצחיק מאוד. כמה מצחיק? ובכן, לפחות כמו כל סרט שביים מל ברוקס ב-30 השנים האחרונות (זה לא הישג כזה גדול, ובכל-זאת), ויותר ממה שחבורת צוקר-אברמס הוציאה מאז ומעולם (וזה הישג עוד פחות גדול, ובכל-זאת). והסרט הזה הוא גם איזו נקודת התפתחות מעניינת בהיסטוריה של "ארץ נהדרת": הוא מזכיר עד כמה דב נבון, אסי כהן ואורנה בנאי חסרים בה היום. לאורנה בנאי יש תפקיד קטן מאוד בסרט, אבל כשראיתי אותה נזכרתי מה חסר לתכנית מאז שהיא עזבה: המקבילה הנשית של טל פרידמן, משתתפת שמסוגלת לא רק להצחיק אלא גם להפגין טירוף נטו. לעלמה זק ושני כהן, עם כל ההערכה הגדולה שלי כלפיהן, אין את זה (לליאת הר לב דווקא כן, אבל לרוב לא ממש נותנים לה להפגין את התכונה הזו במערכונים שהיא משתתפת בהם).
אז בשורה התחתונה – באמת סרט טוב, ובעיקר מעורר סקרנות לגבי הפרויקט הקולנועי הבא של החבורה, בתקווה שיגיע.
העיקר שהוא לא הזכיר לך את זה פט.
עוד נקודה שלא שמים לב אליה היא עד כמה הפסקול של זוהי סדום שולט, ולא רק "באנו לעשות שמח" האופורי בביצועו של מאור כהן, שהביא לא"נ המון הומור אמריקנומוזיקלי נהדר וחבל שעזב; זה גם לחן הנושא והמנגינה שמלווה את הנסיך נינווה בכל פעם שהוא נכנס לסצנה, וכמובן "האחד/האחת", אולי הפרודיה הישראלית הטובה ביותר על סיפורי אהבה קלישאיים בקולנוע מאז ומעולם.
אני מוחה על ההשוואה.
זוהי סדום יוצא רע מהשוואות נגד שיגעון בחלל, גברים בגטקס ובטח ובטח כנגד סודי ביותר, טיסה נעימה והאקדח מת מצחוק. הוא חמוד וניתן לצפייה עם מספר מועט מדי של הברקות שלא ממש מצדיקות אותו אבל לא גורמות לך לחוש שבזבזת את הזמן שלך.
כמובן שעל טעם וריח וכולי אבל ההשוואה הזאת צרמה לי. ( גם, בעצם, בהשוואה עצמה – ברוקס וצוקר עושים פארודיות שצריך היכרות מסוימת ( אם כי מאוד שטחית ומדי פעם לא נחוצה) כדי להינות מהן. זוהי סדום הוא לא פארודיה אלא קומדיה מקורית – הבסיס של הסרטים שונה לחלוטין.)
"שיגעון בחלל" ובמידה פחותה ממנו גם הסרטים של צוקר-אברמס שהזכרת
הם סרטים מצחיקים בע"מ – הם מאוד הצחיקו אותי בצפיות ראשונות, והרבה פחות בצפיות חוזרות. הם קאלט, אבל קאלט לא עושה מסרט יצירת מופת. ובאמת ש-"גברים בגטקס" ו-"דרקולה" לא הצחיקו אותי בכלל, אפילו קצת. הסרטים האלה היו ביזיון מוחלט של מי שהיה פעם במאי של סרטים מצחיקים, ולא ידע מתי לפרוש (לפי ימד"ב מסתבר שבין שניהם ברוקס ביים עוד סרט. לא ראיתי, אבל גם הוא קיבל תגובות איומות).
אז לא, אני לא חושב ש-"זוהי סדום" נופל מהם במשהו. כמה הוא יחזיק צפיות חוזרות אני לא יודע ואני לא בטוח שאני מתכוון לבדוק, אבל גם אם לא – כאמור, זה לא מדד לרעתו בהשוואה.
כן, על דרקולה אני לא הולך להגן בכלל.
ואני בהחלט מסכים שבמקרה של ברוקס המפיקים, אוכפים לוהטים ופרנקשטיין הצעיר יותר טובים מגברים בגטקס ושיגעון בחלל בגלל סיבות כאלה ואחרות ( למרות שקשה לי נורא לשפוט סרטים שגדלתי עליהם ואני עדיין אוהב אותם מאוד).
אבל לגבי צוקר-אברהמס, אני לא רואה איך בדיחות כמו "הזה עם השם" (אחת היותר טובות) משתוות ל"אל תקרא לי וודאי" ( וואו, הבדיחה הזאת לא עובדת בכמה רמות בעברית). אולי זה קשור לעובדה שאני מהמקטרגים התמידיים של ארץ נהדרת, אבל טיסה נעימה ושאר הסרטים שלהם ( עד, נגיד לרקוד עם טייסים 2) תמיד היו עסוקים באיזה שהוא כיף טהור שכלל משפטי מחץ, משחקי מילים מטומטמים ונהדרים וסיטואציות ביזאריות בעוד שבזוהי סדום יש בעיקר את טל פרידמן מטורף ומשפטים שהכותבים מקווים שיהפכו לקאצ'פרייז. ( ועוד פעם, אני מרגיש שזה לא הוגן. זוהי סדום סרט לחלוטין סבבה שהיו בו כמה סצינות טובות וכמה פחות. אבל ההשוואה הזאת מול מרתון הצחוק שהוא טיסה נעימה פשוט מוציא אותו רע. לפחות בעיניי. אבל עוד פעם, אולי זה גם קשור לעובדה שיש לי עוד מספיק בעיות אחרות עם ארץ נהדרת שאין לי עם צוקר-אברהמס)
אני לא יודע באיזו פיקציה צוקר ואברהמס חיים
אם הם חושבים שהבת של הבוס שלי או איך שלא קראו לקלאוואווין הזה עם אשטון קוצ'ר וטארה ריד מצחיק.
כן, כמו במקרה של ברוקס
אחריתם של צוקר ואברהמס מביישת את הסרטים המצחיקים שעשו עד בערך שנות ה90.
פתאום שמתי לב שהביקורת עצמה קורעת מצחוק
לא יודע אם יותר או פחות מהסרט עצמו אבל… "ישלם כמו בובלה על כרטיס"? ואם מדובר בכרטיס להופעה של מייקל בובלה?