קארמה היא ביץ'. רגע אחרי שצופי "משחקי הכס" איבדו כל הערכה לג'יימי לאניסטר, הנה כבר הם יכולים לצפות בו בשירותים, סובל ממה שנשמע כמו פעילות המעיים הבומבסטית ביותר אי פעם. וחוץ מזה גם נושר לו השיער.
ג'יימי לאניסטר – אוקיי, טכנית מדובר בשחקן ניקולאי קוסטר-וולדאו, ולדמות קוראים בכלל מארק, אבל הוא מגלם את ג'יימי לאניסטר. הוא עכשיו תקוע לנצח בטייפקאסט של מניאקים יפי בלורית. כאן, הוא בהחלט מניאק: אחרי רומן סוער עם אשת הקריירה קרלי (קמרון דיאז), היא מגיעה אליו הביתה ומגלה שלמעשה הוא היה נשוי כל אותו הזמן לקייט (לזלי מאן) המעופפת וחסרת הבטחון. במקום להתנפל זו על זו בשריטות ונשיכות, קייט וקארלי משוחחות, מתיידדות, מגלות שמלבדן יש למארק עוד נשים בחייו, ויחדיו מתכננות נקמה.
אם זה נשמע כמו סרט העצמה נשית, זה משום שזה בדיוק מה שהסרט הזה מנסה להיות. הידידות הנשית מנצחת הכל בדרך להביס את הגברים הרעים, הידד. אבל משהו בהתנהלות המחושבת מדי של הסרט מעורר חשש שמא הוא משתמש בהעצמה נשית כאביזר אופנתי: אומרים שזה הולך טוב היום, אז צריך לתפור משהו לפי הנוסחה האחרונה. המפיקים היו מאוד רוצים שתגיעו לסרט עם חברות ותחלקו זו לזו היי-פייב כשג'יימי לאניסטר יקבל את המגיע לו, אבל זה נראה מלאכותי ומאולץ. בעיקר כשמבין שלוש גיבורות, שתיים מקבלות בדיחות "היפה והחנון" של תראו-כמה-אני-מטומטמת-כאילו-שיאו. זה גם לא מאוד מצחיק, המניאק לא מספיק מעניין, והנקמה לא מספיק מקורית, אבל זה עניין אחר.
הפוטנציאל היה כאן. לזלי מאן קיבלה כאן את הדמות המטורללת/לא יציבה/טיפשה/חמודה, כלומר, הזדמנות פז לגנוב את ההצגה ולהיות הדבר הכי מצחיק בסרט, והיא מאוד מתאמצת – הפעם, בניגוד ל"הכל יחסים", היא אפילו מניעה את השרירים בחצי העליון של הפנים שלה, אז היא נראית פחות קריפית, אבל היא פשוט לא הקומיקאית המופלאה שמלהקים הוליוודיים מאמינים שהיא, משום מה. דווקא קמרון דיאז, עם הדמות היותר מיושבת בדעתה, עושה יותר עם רגעי הזעזוע שניתנו לה. בסרט משתתפת גם קייט אפטון, אבל אפילו הסרט לא מנסה לעשות מאמץ להסתיר את העובדה שהיא נמצאת שם בעיקר בשביל הציצים, ובקושי נותן לה הזדמנות לדבר. הבמאי ניק קסאבטיס, התמחה עד היום בדרמות סוחטות דמעות ("המחברת", "שומרת אחותי") ולא בקומדיות, אז אולי לא מפליא שסצינת השיא הקומית היא של ג'יימי לאניסטר בשירותים.
מכיוון שהיה ברור בשלב מוקדם למדי שהרבה לא ייצא מהסרט הזה, ומכיוון שהעלילה זחלה באיטיות מטריפה לעבר הסוף הידוע מראש ולא היה לי שום דבר אחר לעשות, מצאתי את עצמי מהרהר בבכדל. אני לא מחסידיו של מבחן בכדל כמדד רציני לייצוג נשי בסרט ספציפי כלשהו, אבל בכל זאת, נדמה לי שכאן קרה דבר מעניין. הסרט עובר בהצטיינות את התנאי הראשון של מבחן בכדל (צריכות להיות בו לפחות שתי נשים): חוץ מקמרון דיאז, לזלי מאן וקייט אפטון משתתפת בו גם ניקי מינאז', אם כי אני לא יודע אם זה נחשב כי אני לא לגמרי בטוח שהיא אנושית. הסרט גם צולח בקלות רבה את המבחן השני (הנשים צריכות לדבר זו עם זו) – קמרון ומאן לא מפסיקות לדבר לרגע. אבל איכשהו, אני לא בטוח שהסרט עומד בתנאי השלישי (הן צריכות לדבר על משהו מלבד גברים). לאורך 109 דקות של דיבורים, הן מדברות אך ורק על מארק, על מה שמארק עשה להן, על האופן שבו הן הולכות לנקום במארק, ועל הסיכוי למצוא גברים טובים אחרים בעולם שקיים בו מארק. מדהים. כשנותנים לקבוצה של בני אנוש לשוחח במשך כל כך הרבה זמן, אפשר היה לצפות שהשיחה תנדוד מדי פעם לנושא אחר כלשהו. אפילו בלי קשר לבכדליות של כל העסק, זה גורם לכל עניין הידידות האמיצה להיראות מפוקפק: בעצם, מתברר, לנשים האלה אין שום דבר משותף, ושום נושא שיחה משותף, מלבד העובדה שהן שכבו עם אותו גבר. אם הן אי פעם ימצו את נושא השיחה הזה, עומד להיות שם שתיקה מביכה ארוכה מאוד.
פורסם במקור בוואלה
ראיתי את הביקורת בוואלה ביום שלישי, ומאז קיוויתי מאוד שהיא לא תפורסם פה.
*הפסק לעקוב אחרי פוסט זה*
מצד אחד אני שמחה שהסרט יצא
כי תכננתי לראות אותו כבר הרבה זמן ולא ידעתי מתי בדיוק הוא יגיע. מצד שני חבל שהוא יצא כמה ימים אחרי שראיתי את the counselor ואני לא יכולה להסתכל על קמרון דיאז בלי לחטוף בחילה. היא ממש מוכשרת שם, אבל הדמות שלה… מטרידה.
אהבת את הסרט? שווה צפייה? (אני מדבר על היועץ)
תלוי מה אתה אוהב.
כשאני רואה סרט אני מעדיפה לא לדעת עליו כלום לפני, אז בגדול ראיתי סרט שלפי הפוסטר נראה כמו קומדיה רומנטית ואפילו לא בדקתי מי הבמאי. והסרט מתחיל נורא רגוע אז עד שגיליתי שאני בעצם רואה סרט אלים ומזעזע עבר כבר חצי סרט ורציתי לדעת מה קורה בסוף.
בגדול זה סרט נורא טוב, העלילה מעניינת והשחקנים הכי מוכשרים בעולם. אבל הוא נורא נורא נורא אלים ומלא רציחות "יצירתיות". והכי גרועים הם הדברים שמתרחשים מחוץ לפריים ואנשים מתארים בפרטי פרטים או משאירים מקום לדמיון והדמיון שלי די פעיל אז הסתובבתי עם תחושת בחילה ליומיים. אז אין לי מושג אם אהבתי אותו או לא. הוא נורא טוב, אבל אני לא יכולה להמליץ עליו בלב שלם ואני לא בטוחה שהייתי רואה אותו מלכתחילה אם הייתי יודעת על מה הוא.
לשנייה פספסתי כמה מילים בהודעה הראשונה שלך
וחשבתי שאת מדברת על הסרט הזה
בתור מישהו שעדיין לא התחיל את העונה הרביעית
של משחקי הכס אבל התכוון לעשות את זה בקרוב, הפסקה הראשונה של הביקורת נשמעת כמו ספוילר.
אם תנחש
את מה זה מספיילר אני אתן לך את בני בברית נישואין, ושלוש מאות כבשים.
קשה לי להגיד לך באופן ספציפי
אבל אני מניח שג'יימי עשה מעשה מניאקי יותר מן הרגיל מצידו. ספוילר קטן וזניח, אבל ספוילר זה ספוילר.
בהחלט לא מעשה מניאקי יותר מן הרגיל, אתה יכול להירגע
(ל"ת)
קמרון דיאז לא עשתה כבר סרט כזה?
משהו כמו 5-6 פעמים?
חשבתי סתם עוד קומדיה רומנטית שטותית
אבל אז ראיתי שביים אותה ניק קסאווטס.
לקח לי רגע לקלוט שזה הבן של.
נו קסאווטס, זה שמכר חמוצים בפינה של שוק לוינסקי.
אח אח, איך חולפת לה תהילת עולם…
ניטפוק: במקום "עומד להיות" צריך לכתוב "תשתרר", או "תהיה".
ולגבי הביקורת המועילה כרגיל, הפיסקה על מבחן בכדל הזכירה לי מצב דומה מאוד שנתקלתי בו:
כמה חבר'ה שעבדו במקום מסוים, פוטרו או התפטרו בגלל מנהלת קשה במיוחד.
לאחר הפיטורין הם הקימו קבוצת וואטסאפ שבה כולם יכלו לקטר על אותה מנהלת ולצחוק על דברים שבעבר סבלו ממנה. (אגב, הקבוצה מונה גם נשים, אז זה לא קטע שוביניסטי כזה)
בהמשך גם נפגשו הקבוצה הנ"ל, עם אוכל ושתיה, ואכן כולם נהנו מאוד להחליף זכרונות ולצחוק על דברים שכולם הכירו.
ואז מישהו מהם תהה האם יוכלו לדבר על איזשהו נושא אחר מלבד אותה המנהלת, והשתררה אותה השתיקה שהוזכרה בסוף הביקורת.
הם גילו שהדבר היחיד שמקשר ביניהם זו העוינות לאותה מנהלת, וזה הוציא את החשק לעוד אירועים כאלה, ולמעשה די פירק את הקבוצה.
לא סיפור דרמטי במיוחד או משהו, פשוט נורא דומה.
סיפור ממש עצוב.
ומה אנחנו לומדים מזה כש?
– אני לא יודע.
כנראה אנחנו לומדים לא לעשות את זה שוב.
למרות שאין לי מושג מה לעזאזל עשינו.
JFK!!!!
למה צופי משחקי הכס איבדו כל הערכה לג'יימי לניסטר?
(זה לא אוף טופיק כי הנושא הועלה בכתבה).
אולי לא אוף טופיק, אבל כן ספוילר
וצופי הסדרה שמתעניינים בעסק מוזמנים לסיכומי הפרקים האחרונים – פרק 3, פרק 4. (קידום עצמי אינטר-אתרי).
כתבה נחמדה מ"באזפיד"
על הסרט הזה ועל "אבודה במיני". נראה שהם מסכימים איתך.
(באמת שקשה לי לקחת ברצינות כתבות שבהן המילים "terrific" ו "Bridesmaids" נכתבות זו אחר זו.)