-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
חיים כפולים
The East
סוכנת נכנסת בזהות סמויה לקולקטיב אנרכיסטי שפוגע בתאגידים הגדולים, במטרה לרגל אחריהם. עם התקדמות המשימה היא נקרעת בין העולמות אליהם היא שייכת ומפקפקת בנאמנותה לתפקיד.
אורך: 1:56
תאריך הפצה בארה"ב: 31/05/2013
יכול להיות שנדמה לי, אבל כשהעמוד של הסרט עלה לא היה פה
תאריך להפצה בישראל? תכננו להפיץ את הסרט בישראל וביטלו את זה? או שבאמת סתם נדמה לי?
היה תאריך, אבל הוא נדחה
ועדיין אין תאריך חדש.
"חיים כפולים"? מה רע ב"המזרח"?
(ל"ת)
לא גנרי מספיק
בנוסף, איך אנשים יתבלבלו עם "זהות כפולה" ו"ביטוח חיים כפול" אם יקראו לזה המזרח?
שחקנים ובימוי מצויינים, תסריט שטחי ולפרקים מעצבן
נדמה לי שהכותרת פחות או יותר מסכמת את ההתרשמות שלי מהסרט. אין ספק, הבמאי זל באטמנגליז' (איזה שם מגניב יש לו) יודע לעשות שימוש חכם בתקציב המוגבל שלו, לצלם יפה את האתרים שבהם הסרט מתרחש, למתוח את הקהל במקומות הנכונים (גם אם יש כמה תרגילים ג'יימס-בונדיים מיותרים בתכלית וכמה רגעים שמצריכים סיספונד-יתר בדרך) ולעשות עבודה מצוינת עם כמעט כל צוות השחקנים [1] – בריט מרלינג, במיוחד, היא תגלית.
אבל כשהסרט נכנס לנושאים ה-"כבדים" שבהם הוא מתיימר לעסוק, הוא הופך לשטחי ומעצבן. המסר שעולה לאורך רוב הסרט: טרור זה משהו מגניב, כיפי וסקסי שתמיד פוגע רק באנשים שמגיע להם ובכלל-בכלל לא נפגעים ממנו חפים מפשע. והשאלה עד כמה מותר לפגוע באותם אנשים שמגיע להם מקבלת בסרט דיון רע ומביך של שתיים וחצי דקות, שמזכיר פעילות בתנועת נוער.
דיון מהצד השני – עד כמה רחוק אפשר ללכת במלחמה בטרור – אין בסרט בכלל, כי מבחינת הסרט המלחמה הזאת ממש לא לגיטימית (כי טרור על פי הסרט, כאמור, זה משהו מגניב, כיפי וסקסי וגו'). בלי להכנס עמוק מדי לזירת הספוילרים, יוצרי הסרט עשו לעצמם חיים קלים מאוד עם הבחירה בגוף שהגיבורה עובדת עבורו, שמייצג מנגנון-חושך מוחלט.
בכותרות הסיום של הסרט גיליתי שרידלי סקוט ואחיו טוני ז"ל הם בין המפיקים. משהו בבימוי של באטמנגליז' באמת מזכיר קצת את האחים סקוט (רידלי במיוחד) – סרט מוקפד מאוד, בעיקר מבחינה חזותית, עם שחקנים מצוינים, שנהפך למטריד מכל הסיבות הלא-נכונות כשמתחילים לחשוב עליו לעומק. אבל יהיה מעניין לראות את הפאזה הבאה בקריירה של הבמאי כשהוליווד תחטוף אותו לבימוי שוברי-קופות.
[1] היוצאת דופן היא דווקא אלן פייג' – יש תפקידים, מסתבר, שהיא לא יכולה לגלם בשלב הנוכחי של חייה, והתפקיד שהיא קיבלה בסרט הזה הוא אחד מהם – עד עשר הדקות האחרונות, אולי, שבהם היא חוזרת למוד אלן-פייג'י טיפוסי.
אלן פייג' שחקנית אופי מעולה
היא מאוד שיכנעה כאן.