בתחילת דרכו בתור תכנית רדיו בשנות הארבעים, נאמר שמטרתו של סופרמן היא להיאבק למען האמת, הצדק והדרך האמריקאית. לספיידרמן היה את הדוד בן, שלימד אותו ומיליוני אנשים בעולם שעם כוח גדול באה אחריות גדולה. הענק הירוק לא רצה שתכעיסו אותו, כי לא הייתם אוהבים אותו כשהוא כועס. אם לגיבורים בעולם של "הבנים" – המתרחשת בזמננו – היה מוטו כלשהו, הוא כנראה היה משהו בסגנון של "תאמינו בעצמכם. ואל תשכחו לעקוב אחרי באינסטגרם".
העולם של הסדרה לא כזה רחוק משלנו: יש בו סרטי גיבורי-על, פרסומות, מרצ'נדייז, כל הג'אז הזה. כמו בעולם שלנו, מישהו הבין שאפשר לעשות הרבה מאוד כסף מגיבורי על. יש הבדל אחד קטן: אותם גיבורי-על הם אמיתיים ומתהלכים בין האזרחים (ומשום מה נשארים כל הזמן בתחפושות שלהם, גם כשהם לא בציבור. מקווה שהם לפחות עושים כביסה לפעמים). זה לא שכריס אוונס מגלם את קפטן אמריקה – קפטן אמריקה בשר ודם מגלם את קפטן אמריקה. טוב, דוגמא גרועה, כולם יודעים שאוונס הוא באמת קפטן אמריקה. אבל הבנתם את הקטע.
אבל מאחורי המצלמה, כשהם מסיימים למנוע עוד שוד בנק או להצטלם לסלפי עם ילד ברחוב, הם נחשפים כדושבאגס נרקסיסטים ורעילים שלא שונים מכאלה שאתם כנראה מכירים. טוב, עם הבדל קטן: הם יכולים לשרוף אנשים עם העיניים, להפוך לבלתי-נראים או לרוץ ממש ממש מהר. בעולם הזה, קבוצת הגיבורים הפופולרית ביותר מכונה "השבעה", ש(רוב) חבריה הם מין גרסאות "ביזארו" של ליגת הצדק, כמו המנהיג "הומלנדר" דמוי סופרמן שהגלימה שלו היא דגל ארה"ב, מאייב, המזכירה במעורפל את וונדר וומן או הגרסה שלהם לאקוומן המכונה "The Deep".
יותר מכל, הגיבורים האלה הם מוצרים: למרות הכוחות שלהם, כולם כפופים לארגון יח"צ גלובלי שאומר להם אלו פשעים למנוע ובמי להיעזר, ואם אחת הגיבורות צריכה להחליף ללבוש יותר חושפני זה חלילה לא בגלל סקסיזם אלא כי הוא פשוט נתפס כיותר פמניסטי ומעצים בסקר של גברים בגילאי 18-49. הם לא ינקפו אצבע להציל אתכם אם זה לא יראה טוב במצלמה או יהיה טרנדינג בטוויטר. הביקורת על קפיטליזם בהחלט לא מעודנת, ולעתים נראה שהסדרה עושה אצבע משולשת ענקית לקווין פייגי וחבריו.
כמעט כל דמות בה פועלת בחמישים גוונים של תחומים מוסריים אפורים, כולל רגע אחד היישר מתוך המדריך של הארווי ויינשטיין. זאת בהחלט לא הפעם הראשונה בה גיבורי-על מוצגים באור לא מאוד מחמיא, אבל לא נראה שהיה עיבוד כזה ציני לסוגיית גיבורי העל, בטח לא בתקופה האחרונה. במילים אחרות, יש פה דברים שלא תראו באף סרט קומיקס מודרני.
בניגוד לספיידרמן, גיבורינו לא בדיוק משתמשים בכוח שלהם באחריות גדולה: האירוע המחולל של הסדרה מתרחש כשבת-זוגתו של יואי (ג'ק קווייד) מתפוצצת לשלולית של דם ועצמות לנגד עיניו לאחר שא'רכבת (A-Train) – הגיבור המהיר ביותר בעולם שבו הפלאש לא קיים – רץ במהירות של מכונית מירוץ דרך הגוף שלה. קצת אחר-כך יואי פוגש את בילי בוצ'ר (קארל אורבן הנהדר, שיש מאחוריו היסטוריה ארוכה של סרטי קומיקס עם הופעות ב"RED", "תור: רגנארוק" ו"השופט דראד") שגם לו יש חשבון פתוח עם גיבורי-על. בוצ'ר מגייס אותו לצוות ששם לעצמו מטרה ללמד אותם שיעור מאוד נחוץ בצניעות. השיעור הזה, אם אפשר לתמצת אותו במילה אחת, הוא "תמותו". וכן, חבר נוסף בצוות הוא פרנצ'י, המגולם על ידי תומר קפון הישראלי שעושה מבטא צרפתי גרוע באופן מוצלח, ומהדמויות היותר סימפטיות שתמצאו פה.
הסדרה מציגה את עולם גיבורי-על מכמה נקודות המבט: זאת של יואי, האדם הפשוט, זאת של בילי בוצ'ר עם הוונדטה נגד גיבורי העל, זאת של סטארלייט, גיבורת על הנאיבית שמתקבלת אל "השבעה" ו-, וזה "ו-" חשוב: מנקודת המבט של גיבורי העל הציניקנים, למודי המשחק. זה לא בדיוק "הסמויה", אבל הסדרה מסרבת להפוך דמות אחת לנבל שיהיה אפשר לשנוא בכיף ומזכירה שכולם סובלים.
על הדרך, הסדרה מציגה את אותם תרחישים מוכרים מעולם גיבורי העל או מפורסמי העל, אבל עם טוויסטים שהופכים אותם למצחיקים, קודרים, ביזאריים או הכל ביחד, כמו אותה סצנה עם גיבור העל המהיר שמתחילה את אירועי הסדרה, ביקור אצל ילד חולה סרטן שלא הולך כצפוי, או סצינה במטוס שהייתה גורמת לסופרמן להזדעזע. בעצם, אני לא בטוח שסופרמן היה שורד עד שהיה מגיע למטוס – כמעט בכל פרק קורה משהו גרפי מאוד ולרוב יותר מאחד. לבעלי בטן רכה: צפו בזהירות.
למרות שהסדרה מבוססת על קומיקס שהתחיל ב-2006, התזמון שלה לא יכול להיות מושלם יותר (או גרוע יותר, תלוי את מי אתם שואלים): היא יצאה רגע אחרי ש"הנוקמים: סוף המשחק" הפך לסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים (כן, כן, משהו משהו אינפלציה) וגם שני סרטי הקומיקס הרווחיים ביותר של השנה מתחתיו שייכים לאותו הז'אנר ואותה החברה.
היתרון והחיסרון של "הבנים" הם באותה ציניות שלה: מצד אחד היא משב רוח מרענן ומאוד מבדר בז'אנר – בייחוד בשביל מי שגיבורי-על הם פחות כוס התה שלו ומחפש נקודת מבט קצת שונה. מצד שני, ענן גדול של ציניות מרחף מעל כולה, ואם גם על גיבורים הם שמוקים מטרידנים עכשיו, לאן עוד נותר לברוח בשביל קצת שלווה?
כמובן, קשה עוד לשפוט את "הבנים" עד הסוף, כי עד כה ראינו רק עונה אחת. בזמן שכולם מרעיפים שבחים על הספין הקודר ש"ג'וקר" עושה לז'אנר הקומיקס, אני ממליץ לכם להשלים גם את "הבנים", שמספקת חוויה מצחיקה, מזעזעת, שונה ובעיקר מבדרת. היא מתחילה הכי מהר שלה (ליטרלי) ולאט לאט מגבירה את הקצב.
תחפש את האמהות שפספסת במקרר.
נראה שזה המקום האהוב על הסדרה להצבת דמויות נשיות.
באותו עניין אבל לא בדיוק
קראת מה שם המבצע האמריקאי לחיסולו של אל-בגדאדי?
ובכן, יש לנו טרנד חדש-ישן.
"הבנים", הסדרה של "ווצ'מן" ושנה הבאה גם Jupiter's Legacy בנטפליקס ע"פ הקומיקס של מארק מילאר. שלושתם יצאו תוך שנה ושלושתן מציגות גיבורי על שבורים ולא מוסריים שרובם נטל על החברה. מעניין.
יכול להוסיף את לוגאן, דדפול והג'וקר לעניין הזה...
אני מניח שבגלל שסיפורי סופר הירוס הפכו להיות תופעה כל כך גדולה, כך גם השוליים שלה תופסים קצת גודל
לא חושב שזה כל כך מפתיע.
אחרי הכל, יש מאחורינו עשור של סרטי MCU. הגיבורים של הMCU הם אולי פגומים, אבל הם עדיין גיבורי על לכל דבר ועניין – אז מה השלב הבא, אם לא גיבורי על שהם בעצם האנטגוניסטים? אם הMCU לא היה מצליח, לא היה ביקוש לגיבורי על, אבל מכיוון שהMCU מצליח, אין ביקוש לגיבורי על סטנדרטיים, אלא רק לטוויסט שהבנים ווצ'מן מביאים.
אנשים רגילים
עם כוחות על או בלי כוחות על, אבל בעולם שבו קיימים כוחות על.
השלב הראשון יהיה לדעתי להתמקד במעגלים שסובבים את גיבורי העל. כמו הסדרה ההיא לפני כמה שנים על עובדים בחברה כלשהי. זו לא הייתה סדרה טובה אבל היה לה המון פוטנציאל. העולם הקומיקסי, של טכנולוגיות מופרכות ומדע שנראה כמו קסם, בידיים של אנשים רגילים, או שמאיימים על אנשים רגילים, שלא רוצים להציל את העולם, ופוחדים מהפעם הבאה שיירו עליהם קרני לייזר או ימחקו להם את המוח. גיבורי העל יהיו שם ברקע, בתקווה שאפילו לא יראו אותם מקרוב או שלא תהיה איתם אינטראקציה, כי הם לא מרכז הסיפור. כמו "הנשר" בספיידרמן, בלי הקטע של נבל על. רק אדם שרוצה לעבוד בעולם כזה ומתפרנס ממנו.
השלב השני של ההתפתחות יהיה להתייחס ישירות לחיי היומיום של גיבורי העל עצמם. למשל, להציג את טוני סטארק בישיבות דירקטוריון או כשהוא מגיע לפריצת דרך מדעית, עובר משברים בחיים עם פפר או קריסה אפשרית של החברה. הפעילות הגיבורית שלו נמצאת ברקע, מדי פעם הוא יוצא אליה, אבל אנחנו לא חווים אותה אלא רק את ההשלכות שלה. כמו ההתחלה של איירון מן 3. סטארק יכול להיות בפוסט טראומה, או סתם להתבאס מזה שהוא צריך לצאת החוצה עכשיו בלילה, כשקר, ויש נטפליקס ברקע. לדעתי זה יכול לעבוד, כי זה יעסוק בהשלכות של הפעילות של גיבורי העל באופן מעמיק על הפסיכולוגיה שלהם, שזה בדיוק מה שחסר בסרטים, שנוגעים בכך אבל לא יכולים ממש להרחיב מסיבות ברורות.
אתה מתכוון לסדרה המרנינה הזאת?
https://www.youtube.com/watch?v=YKWWcjcwx9M
זאת שהייתה אמורה להיות "חבורת סוכני ביטוח בעולם עם גיבורי על" אבל הקונספט השתנה כי, ובכן, לא יכולים להיות סוכני ביטוח בעולם עם גיבורי על?
כן. סדרה חמודה נורא
עם המון פוטנציאל שלא מומש. תודה שהזכרת. לדעתי יהיו עוד רבות כמוה. לפחות מקווה
ומה עם טוויסט הישראלי?
כבר היו יצירות על "בואו ננסה שנייה לדמיין באופן ריאליסטי מה היה קורה אם אנשים בעלי כוחות מיוחדים היו קיימים במציאות", אבל תמיד תהיתי מה מצב כזה היה אומר אצלינו בבית. או יותר ספציפית: איך צה"ל היה מתייחס לאנשים כאלה בהגיעם לגיל גיוס?
אתה רוצה תגובה ריאליסטית ועגומה או תשובה הומוריסטית קולנועית?
כי אפשר לדמיין את סופרמן במודיעין, 8200 או אולי איסוף מידע, כי בסך הכל הוא קורא ממש מהר, ואפשר לדמיין איך באטמן הוא הילד העשיר שמתגלגל למג"ב כי הוא גם בריון.
אבל גם אפשר ללכת על גרסת המציאות, כמעט לכל גיבורי העל יש היסטוריה של שבר רציני על גבול הפוסט טראומה. מאוד סביר שצה"ל היה משתמש בכישורים שלהם במקסימום, ו5 שנים מהשחרור היה מתקיים מפגש מרגש במחלקה טיפולית.
אני יותר מתאר לעצמי
שבשם הרעיון שאחידות > מבצעיות, צה"ל דווקא היה דופק להם תקופת הכשרה שבה פרנציפ אסור להם להשתמש בכוחות ללא אישור כשרוב הזמן מדובר פשוט בהכשרת חי"ר סטנדטית. דמייני לך מ"פ מורעל בצנחנים, בלי כוחות, שצריך להכשיר עכשיו חבורה של צעירים-צעירים אבל כאלה שיכולים להמיס או לשרוף אותו וכאלה.
לא צריכה להתאמץ כל כך הרבה
לא שיכולתי לשרוף מישהו, אבל שירתי בתפקיד פקידותי כל כך דפוק ועלוב, ועוד קיבלתי הרבה אותות ומופתים על כישורי התיוק שלי! אם מישהו היה טורח לשבץ אותי למשהו שדורש איזשהו כישור אינטלקטואלי מינימלי, אולי לא הייתי מעשנת נובלס ונתקעת בכל כך הרבה ריתוקים וכליאות.
לדעתי הם היו שורפים את המ"פ אחרי שבוע.
יש פרק רלוונטי ומציאותי בDeath Love and Robots בנושא
(ל"ת)
איזה? :o
(ל"ת)
שמו Shape Shifters
https://www.imdb.com/title/tt9788502/
קרא את "פרופיל 107" של אורי פינק
(ל"ת)
איזה צה"ל?
עולם שהחריגה היחידה שלו מהמציאות היא קיומם של גיבורי על רחוק מעולמנו כמרחק הירח מערפילית אנדרומדה.
יש בנטפליקס גם את הסדרה על רובין השבור
לא זוכרת מה הולך שם, אבל נראה לי מתאים לז'אנר.
ולשאלה הקבועה שלי:
יש איך לראות את זה בארץ?
דווקא כן
זה משודר באמזון פריים ישראל, ואפילו עם תרגום.
דווקא לא
משודר בישראל = בהוט, יס, פרטנר או סלקום. בשירות של טלוויזיה.
זה לא יוצא מפריים וידיאו.
אבל היי לפחות זה ממש זול. 3 דולר ל-6 חודשים ואז 6 דולר לחודש. ויש להם סדרות מקור נהדרות.
אולי אם יש לך סטרימר…
ראיתי בינתיים רק את הפרק הראשון
מצולם, מבוים ומעוצב נהדר, נחמד לראות שהבמאי של "דרך קלוברפילד 10" עושה משהו בעל-ערך לפני ששולחים אותו לביים עיבוד של פאקינג משחק וידאו. הסיפור מעניין, א-ב-ל…
צפוי.
נדמה לי שביחד עם ה-"בוגר יותר" ו-"אפל יותר" שכבר הפכו איכשהו לבדיחה, העסק נהיה גם "צפוי יותר". זה בולט במיוחד בסצנה שבה עושים לגיבורה החדשה סיור במפקדה והמחשבה הראשונה שלי היתה תוך שתי דקות יתברר שהבחור הזה הוא דושבאג שמטריד אותה מינית ומה אתם יודעים? זה בדיוק מה שקרה! היו עוד כמה רגעים כאלה, ובכלל, הדיאלוגים מתלהמים במידה לא-סבירה והקאסט נאה ברובו, אבל לא ממש מתאמץ. נחמד, אבל לא נפלתי. יכול להיות שאמשיך, יכול להיות שלא.
תמשיך לראות..
כי קווי העלילה של המשך הסדרה הם לחלוטין לא צפויים( והרבה יותר חולניים)
העלילה לא צפוייה לחלוטין
אבל ההתרחשות ברוב הסצינות היא ממש On the Nose ורוב הזמן רוב הדמויות באמת עושות בדיוק מה שתצפה מהן.
זה מצולם ומשוחק נהדר, האפקטים טובים ולפעמים זה גם מצחיק. אבל פה זה נגמר. אני חושב שאפילו ווצ'מן של זאק סניידר עשה עבודה יותר טובה והוא היה פחות גראפי (כמה מוזר להגיד את זה על סרט של זאק סניידר)
לא חבל לספיילר את התחלת הסדרה? זתומרת...
אני יודע שזו *תחילת* הסדרה, אבל הסצינה שתיארת עם a-train יכולה להיות מפתיעה מאוד למי שלא מכיר את חומר המקור ואין הכרח כלשהו לתאר אותה כדי להסביר את הסיפור
הסצנה מופיעה בטריילר
משתמשים בה בפרסום הסדרה, ולא בתור קאט של שתי שניות אלא בתור הסבר ראשוני (לינק לטריילר). ספויילר זה לא.
זה למה אני שמח שראיתי אותה בעקבות המלצה של חבר בלי לדעת עליה כלום.
פשוט סדרה כיפית
פחות אכפת לי מהקונספט והמסר – טייקים מעוּותים על גיבורי-על ראינו באינספור וריאציות ובכל מדיום אפשרי. אבל "הבנים" לא רק מוצלחת בתחומה, היא גם ממש (אבל ממש) זורמת: הכימיה בין בילי ויואי, הכוריאוגרפיה בקרבות, הסצנות החולניות, הדיאלוגים המושחזים, ההומור הדפוק (דולפינה מישהו?) – הכל בה עובד ומתקתק. הסדרה בולטת בעיקר לעומת הסדרות (שאינן קומדיות-נטו) הטובות ביותר כיום, איתן אני סוג-של "מכריח" את עצמי לשבת ולצפות בהן על אף אהבתי כלפיהן, וזאת משלל סיבות (לוקח להן זמן להתניע, עודף פרקים, לא תמיד יש כוח לטרחנוּת…) אבל "הבנים", מהרגע הראשון ועד האחרון, פשוט תענוג מתמשך.
(לא שחסרות לה בעיות אחרות, כן? אני לא מסמפת במיוחד את קו העלילה של The Deep, סיימון פג לא מנוצל כאן באופן נפשע והסדרה גאה בתפניות שדי קל לחזות. אבל זו רק העונה הראשונה, אפשר לתקן הכל)
ממה שקראתי, סיימון פג היה ההשראה לדמות של יואי בקומיקס, זו הסיבה שהוא כאן בכלל. אני מסכים שלהביא שחקן כזה ולתת לו לשחק דמות כל כך סתמית ממש צרם גם לי.
ההנחה שלי הייתה ועודנה שסיימון פג פשוט מעריץ של הקומיקס והוא בעצמו ביקש לשחק את הדמות הזאת. דמות מצחיקה אבל גם כזאת בלי הרבה זמן מסך כי הוא לא רצה להתחייב לעונות שלמות של סדרת טלוויזיה.
כל המעורבים מאוד מוכשרים
אבל הכתיבה לא טובה מספיק בשביל להרים את זה מעבר לפורנוגרפיה של אלימות. זה מוזר לומר על סדרה כל כך גרפית ואלימה, אבל הכתיבה כמעט שמרנית
וואו איזו סדרה
פשוט כיפית. מהסדרות היותר מרעננות שנראו לאחרונה.
אהבתי את הערך מוסף שמגיע בדמות ביקורת על הרשתות החברתיות ועולם הפרסום. ביקורת חדה ופשוטה.
בניגוד להופעות שלו בסדרות המקומיות, תומר קאפון מביא משחק מצויין של דמות מרכזית.
סדרה בקצב מהיר, נכנסים לעניינים מהרגע הראשון. מי שלא אוהב את הפרק הראשון יכול להבין שהקונספט לא בשבילו ולוותר בלי לשרוף זמן על עוד פרקים.
הסוף המצוין משאיר טעם של עוד
הפסקה השלישית שלך ממש דומה לרעיון שכתבתי בזמנו באתר,
שבו היה לי רעיון איך לעשות עיבוד לסופרמן שיהיה לא משעמם. בקצרה, הרעיון היה שסופרמן אכן מחזיק בכוחות על, אבל פרופגנדה (או יחצנות) נתנו לו כוחות נוספים כדי להגדיל את ההילה סביבו.
בהחלט אבדוק את הסדרה!
מגיע לנו יותר
כממתק טראש אידיוטי, היא יכולה לסגור פינה. אני אמנם לא חושב שהיא אמיצה ומשולחת רסן כמו שעושים ממנה (יש בדיחה ספציפית לגבי "דה דיפ" שמוזכרת בהרבה ביקורות כדוגמה להומור המעוות של הסדרה, ואני מרגיש שנתקלתי כבר בבדיחה הזו, בוואריציות שונות, מאות פעמים), אבל יש בהחלט מכות וצחוקים וקצב סוחף וצבעים בוהקים.
הבעיה היא שלכל אורך הצפיה 'הבנים' לא מפסיקה לצעוק עליך שהיא גם סאטירה. היא דקונסטרוקציה. היא מראה לך את המציאות המלוכלכת, בנאדם. היא מראה לך מה היה קורה באמת אם אנשים יכלו לעוף ולהדוף כדורים. וכיוון ש'הבנים' מאוד מתאמצת להיתפס ככזו, קשה שלא לשפוט אותה בהתאם. ומהבחינה הזאת – ישמור הת'אנוס.
קודם כל, הסדרה מלאה בביקורת פוליטית מיושנת מלהחריד. בזמן הצפייה ניחשתי שסדרת הקומיקס פורסמה בזמן הקדנציה של בוש הבן, ומסתבר שצדקתי. זה מאוד לא מפתיע, כי הסדרה מלאה בהקבלות אנכרוניסטיות למלחמה בעיראק. סביב השלד הזה היוצרים נורא רצו ליצור עיבוד אקטואלי, אבל לא היה להם שמץ של מושג מה בדיוק האנלוגיה שלהם, ולכן הם יצרו מן עיסה מוזרה של נושאים לוהטים שבה כל האמירות סותרות אחת את השניה. גיבורי על הם טראמפ והרפובליקנים ופוקס ניוז, אבל הם באותו זמן גם המדיה הליברלית והוליווד וביונסה והפוליטקלי קורקט – וזה מעקר לחלוטין את הרלבנטיות של הסדרה למציאות. מישהו יכול לדמיין את אריאנה גרנדה הולכת להופיע באיזה אירוע של תומכי טיפולי המרה? ועוד כמהלך יח"צני שנועד לחזק את ה*קונצנזוס* סביבה? אה. וגיבורי על הם גם הארווי ווינשטין. וואו, דה בויז, מזל שאתם כאן עם הזווית הלוהטת הזאת.
מעבר לזה, בבסיס שלה 'הבנים' מנסה לפרק ז'אנר גיבורי העל. היא מתיימרת לחשוף את הצדדים האקספלויטיביים בז'אנר: הוליווד מנסה למכור לנו עולם עם גיבורי על כהרפתקאה מסעירה, כשבפועל הרעיון של ויג'ילנטיות הוא אלים, פגום מוסרית, פרברטי וקודר. אם הדבר הזה שמשווק כפנטזיה היה מיושם במציאות זה היה יוצא נורא – וזה אכן נושא מעניין, ששווה להעמיק בו בתקופה שבה הז'אנר פופולרי ומשפיע מאי פעם. אבל מתחת לאקשן והדם, אין שום ביקורת אמיתית, כי היוצרים של הסדרה יודעים שיש בעיה עם גיבורי על אבל לא באמת מבינים מה היא. לכן, בתכלס, תחת הקליפה של חתרנות, הסדרה מאדירה את… "הבנים". ומי הם הבנים? חבורה של ויג'ילנטים, שלכל אחד מהם יש סיפור אוריג'ין טרגי, ולכל אחד מהם יש כישורי לחימה מופרכים ואסתטיים, והם פועלים מחוץ לממסד המסורבל והאימפוטנטי כדי להשיג צדק, בקרבות מלאי קתרזיס של אחד על אחד. אז מה החוצפה המופלאה פה? שאין להם טייץ?
בקיצור, זו סדרה שנוטפת שביעות רצון עצמית, תוך כדי שהיא מצליחה להיות יותר שטחית ומניפולטיבית מהיצירות שהיא מנסה לעקוץ, וזה מבאס. הז'אנר הזה ראוי לעיסוק יותר רציני וחכם. ובעיקר – זו סדרה שמציגה לראווה את סיימון פג ואז לא נותנת לו לעשות שום דבר מצחיק או מעניין. מה זה אמור להביע?!
בלי לראות את הסדרה
מצחיק שהיא יוצאת במקביל עם 'הנערים' (השם באנגלית אפילו יותר דומה: Our Boys ו-The Boys) שמספרת בדיוק מה קורה כשאנשים לוקחים את החוק לידיים במטרה להשיג מה שהם רואים כצדק.
כמעט אבל לא
רעיון יפה אבל ביצוע פשטני ונטול סאבטקסט. הכל מוגזם ושחור לבן ולא הגיוני, וכתוצאה מכך התובנות שהגיבורים מגיעים אליהן הן בסיסיות ומובנות מאליהן. אני הרגשתי שמה שקנה אותי ומה שהשאיר אותי שם בתקווה לשיפור הייתה באמת אותה סצינה מדהימה מהפרק הראשון שתיארת, שהייתה כל כך לא צפויה וכל כך מדהימה שהיא פשוט סחבה אותי עליה עונה שלימה בתקווה שהסידרה שוב תפיל לי את הלב בלי שאני אראה את זה בא. זה לא קרה. במקום זה צפיתי בגיבורי הסידרה השונים עוסקים ב- ואני אגנוב פה ציטוט מדאגלס אדאמס – גילוי איטי וכואב של המובן מאליו. לדעתי הסצינה הזאת צריכה לקבל פרס.
בימים כאלו אני מצטער שבעין הדג
אי אפשר להביא ממים באותה קלות של פייסבוק
אחי אתה חייב להרחיב את תחומי העניין שלך בחיים
(ל"ת)
ברוך\ה הבא!
דוגמאות מטובי חיילינו הנתקלים בפוליטיקה צבאית ודוגמאות מעולם הקולנוע שהביאו לעולם את "מי טו" מראות שזה קיים בעולם האמיתי, גם אם קשה להאמין.
בקשר להערה שלך על להמשיך להעסיק מישהו שיש לך נורה אדומה על אופן התנהגותו האפשרי: סה"כ עניין של ניהול סיכונים. אם מישהו מייצר הכנסה, או שהוצאה שלו תפגע בהכנסה, ישקיעו המון בכדי לשמר את הקיים.
אני ממש ממש ממליץ לך לקרוא גם את השרשורים בדף הסדרה.