-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
יופי מסוכן
The Substance
סלבריטאית מתחילה להשתמש בסם לא חוקי שהופך אותה לצעירה יותר, אך גורם לכמה תופעות לוואי מעט לא נעימות.
אורך: 2:21
תאריך הפצה בארה"ב: 20/09/2024
תאריך הפצה בישראל: 21/11/2024
"so you can say this movie have "No Substance
🥁📀
סרט טוב, אולי קצת פחות חכם ממה שהוא חושב
כסרט אימת גוף הוא עובד מעולה. עלילה טובה ששומרת על קצב מדויק, וקיצוניות באקסטרים כמו שחובבי הז'אנר אוהבים. כצפוי, דיבורי ה-'לא ראיתם דבר קיצוני כזה בחיים שלכם' היו מוגזמים במיוחד – זה לא שנותר כבר הרבה לאן להתקדם – אבל הסרט בהחלט לא חוסך באפשרויות לאתגר את מצב הקיבה של הצופים.
הבימוי של פארז'ה מצויין, רצוף הברקות ויזואליות ובאופן כללי פריימים מוקפדים מאוד. המשחק של מור פנטסטי, וגם קוואלי עושה עבודה טובה למרות שקצת מפריע שבדמות שהיא משחקת לא מורגשת שום השפעה של הגיל המבוגר שאמור להיות מהודהד כאן איכשהו. לצידן גם דניס קוויד בתפקיד קטן ומעולה, מוקצן בהגזמה פרועה עם אווירת ברבי על סטרואידים. הטון השונה שהסצנות שהוא משתתף בהן מוסיף לסרט מוסיף מאוד לאווירה הכללית הייחודית של הומור שחור בטעם משתנה שהיא אחד הדברים שהכי אהבתי בסרט.
אז כן, סרט אימה מעולה עם בימוי ומשחק נהדר ואווירה, אבל כידוע הסרט טוען להיות יותר מזה. הוא סרט 'חשוב'. זוכה פרס התסריט בקאן ומדובר בעיקר על רקע האמירות העמוקות שלו.
הסרט עצמו יורה לכל הכיוונים ולמעשה ממש מזמין ניתוחים ואפשרויות לקחת אותו לכל כיוון, אבל הצורה המרכזית בה הביקורות והיוצרת מציגים אותו היא כסרט פמינסטי, אמירה נוקבת על יחס החברה לנשים מתבגרות. במובן הזה אני חושש שהסרט הרבה פחות מתוחכם ממה שהוא חושב. אם אתם יודעים את הפרמיס אתם בגדול יודעים את כל מה שיש לסרט לומר בנושא הספציפי הזה. הוא לא מקדם את זה מעבר לכך לשום מקום, לא מעניק זווית חדשה ואפילו לא מציג איזה ניתוח מדויק. הוא בדיוק המסר שעולה משורת התיאור שלו.
אז כסרט על 'אוי להזדקן זה לא משהו' הוא לא להיט גדול, ודאי ביחס לסרטים אחרים שכבר עשו את זה הרבה יותר טוב. למזלו הוא הרבה יותר מזה, ופורח בעיקר בנושאים סביב הדחקה וקבלה עצמית. אני לא יודע אם גם בהם הוא ממש יצירת מופת, אבל יש כאן מספיק בשר כדי שבצירוף העובדה שהוא סתם סרט אימה ממש טוב הוא יהפוך לאחד הסרטים הטובים של השנה.
אה שכחתי להוסיף
הסרט בכלל לא הגיוני. כלומר, גם בתוך המערכת של עצמו. הבחירות של הדמויות לא ממש מסתברות אלא אם משליכים כל מיני הסברים שקשורים יותר לסאבטקסט ומערבים אותם בתוך המציאות עצמה.
לי זה בכלל לא הפריע בצפייה והרגיש לי לגמרי אינהרנטי בתוך האווירה הכללית של הסרט, אבל אחר כך ראיתי כמה ביקורות שמתלוננות על זה כולל כאן מעליי, אז אני מניח שהרבה צופים רואים בזה פגם משמעותי.
גם לחובבי אימה גופנית
יש בעצם חלק אחד לאהוב בסרט – הסוף. זה לא מעט, אבל זה לא דווקא מספיק.
נכון
למרות שיש עוד כמה קטעים קטנים באמצע כמו ה'לידה' שהיא גם גרפית בהחלט, אבל יש אווירה כללית שבונה לקראת פיצוץ ועלילה שבנויה טוב, ונראה לי שזה די מספק.
אבל הסרט בהחלט בהחלט לא 'קיצוני שלא ראיתם בחיים', אולי הכי קיצוני מאז הסרט הקודם שאמרו את זה עליו או משהו (סוג של חסד?)
די בטוח שפרס התסריט הוא פחות "איזה תסריט נהדר"
ויותר "אהבנו מאוד, קח איזה פרס בהיעדר פרס איפור".
ושיזדעקו, מה אני אגיד. סרטי אימת גוף לא נועדו להיות עמוקים, ואני לא בטוח שסרט עם מערכה שלישית שכוללת סצנה ארוכה שבה דם משפריץ על הקהל לזעזועו אבל הנאתי באמת מכוון למשהו עמוק ולא "חחחח איזה צחוקים".
אוקיי, מצאתי מטאפורה אחת שהסרט עובד איתה
להגיש עבודה אקדמאית בזוגות.
הקישור לטריילר לא עובד
(ל"ת)
נחמד אבל מאכזב
מאוד חיכיתי לסרט הזה כי הסרט הקודם של פארג'ה (פארז'ה? פארג'יט?!), נחרט בי מאוד חזק (סצינת הסיום של "נקמה" היא לדעתי בחמישיה של סצינות האימה הכי טובות במאה הנוכחית לפחות). אז היו לי ציפיות.
זה נחמד. אבל את הרעיון של "אימה קוסמטית/פרמקולוגית" ראיתי כבר בכל מיני וריאציות טובות יותר בעבר והדמויות נעות בין רישום כללי לבין קריקטורה צעקנית. האיפור והפירוטכניקה מאוד אפקטיביים, אבל איכשהו ציפיתי שתהיה סיבה יותר טובה מ"אחלה אפקטים" לראות את הסרט. קצת קשה לי להבין את ההתלהבות ממנו בפסטיבלים. השופטים לא ראו בחיים שלהם סרט באדי-הורור?
מה שכן: זו התמודדות מאוד מרשימה עם בעיית השפה הזרה. איך כותבים סרט הוליוודי כשאנגלית היא לא שפת האם שלך? פשוט מפצחים מבנה שבו הדמויות נמצאות עם עצמן רוב הזמן, ולכן הן לא צריכות לפתוח את הפה.
קודם כל, הרושם שלי הוא שכן
השופטים לא ראו בחיים שלהם סרט אימת גוף.
עם זאת, אני כן חושב שבין הקריקטורה הצעקנית לתשבוחות הסרט נעצר לא בדיוק ב"אחלה אפקטים" כמו ב"אחלה דימויים". לא רק באיפור הקיצוני (שתכלס משחק עניין בעיקר בסוף) אלא באמת בכך שלמרות שהמטאפורה, כפי שאמרתי למעלה, היא קשקוש – היא מאוד עוצמתית חזותית. הקמת החדר. שאיבת הנוזל המותני. החיים בצל הפרסומת. המזון. הכל נורא נורא חזק…. גם אם לא מאוד חכם.
מקבל את החידוד
ואולי אפילו אוסיף: פארג'ה גם מאוד מוכשרת בהפיכת היומיומי לדוחה. מילא אכילה הדוניסטית, אבל היא מצליחה לגרום ל"כדור שלג", מהסוג של חנויות מזכרות, להיראות די אורגני ומגעיל בלי לכפות שום דבר על התכונות האמיתיות שלו.
אבל זה עדיין לא מספיק.
צנזור בארץ?
העותק שהגיע לבית קולנוע בארץ הוא באורך של 2:14 כולל קרדיטים, בעוד שבכל מקום באינטרנט כתוב שאורכו של הסרט 2:21.