כשהוליווד מנסה לעשות סאטירה לעצמה, היא מסתכנת בהומור פנימי, נישתי ונטול הקשר לצופים נורמטיביים, כאלה שלא מבלים את מרבית זמנם בעמוד הבית של ההוליווד ריפורטר או בעין הדג. בשנים האחרונות זכינו בלא מעט גרסאות מוצלחות, כמו "שני האחרים" או "בוג'ק הורסמן", כך שאולי נהיה קל לשכוח למה ליצור סדרה סאטירית על הוליווד זה אתגר לא קל לצליחה. הניסיון האחרון של HBO, בדמות הקומדיה החדשה "הפרנצ'ייז", מהווה תזכורת חשובה לכל המלכודות שסדרה מסוג זה עלולה ליפול בהן.
"הפרנצ'ייז", שנוצרה ע"י ג'ון בראון, מתרחשת על סט של סרט גיבורי על ומהווה סאטירה לא מאוד מעודנת על מארוול וז'אנר סרטי גיבורי העל ששולט בתעשייה בעשור האחרון. בתור חובב קולנוע וטלוויזיה שמעולם לא התחבר ליקום הקולנועי של מארוול, הרעיון של סדרה שלועגת לשלל המוסכמות שהתקבעו בז'אנר ולאופן ההפקה הציני של סרטים אלה סיקרן אותי. תוסיפו לזה ש-HBO שיווקה בכל מקום את הסדרה יחד עם שמו של התסריטאי ארמנדו יאנוצ'י ("ויפ") כמפיק הסדרה וששתי הדמויות הראשיות מגולמות על ידי שני שחקנים אהובים עליי אישית (הימש פאטל, "תחנה אחת-עשרה", ואיה קאש, "הכי גרועים שיש") ותקבלו ציפיות גבוהות, בהן הסדרה לא מצליחה לעמוד באף שלב.
הבעיה המרכזית של הסדרה היא שהיא לא מתיימרת להיות כלום מלבד סאטירה על סרטי מארוול. הדמויות שטוחות וחד ממדיות, מערכות היחסים ביניהן לא מעניינות ועלילות הפרקים מתמקדות אך ורק בתהליך יצירת סרט גיבורי על. כלומר, ברור שתהליך יצירת הסרט צריך להיות השלד של הסדרה, אבל "הפרנצ'ייז" לא מסתפקת בכך, אלא בוחרת להתעלם בהפגנתיות מכל קצה חוט עלילתי (דרמטי או קומי) שנקרה בדרכה ובמקום זה חוזרת להתבדח על האביזרים המצחיקים של גיבורי העל עם שאלות כמו למי יש פטיש גדול יותר. נראה שהדבר היחיד שיש לסדרה לומר זה: "סרטי גיבורי העל הורסים את הוליווד". הבעיה היא שהמסר הזה, בין אם תסכימו אתו או לא, עובר בצורה ברורה כבר חמש דקות לתוך הפיילוט, ולא משתנה או מתפתח לאורך העונה. עלילות הפרקים מרגישות כמו רשימת מכולת של מאפיינים בסרטי מארוול שהאינטרנט נוהג ללעוג להם, החל מהופעות אורח קצרות, דרך עורכי אפקטים שעובדים מסביב לשעון ועד ביקורות ממרטין סקורסזה. טוב, האחרון כן היה די מצחיק, אני מודה.
מה שהסדרות שהזכרתי קודם, כמו "בוג'אק" או "שני האחרים", השכילו להבין, זה שהסאטירה יכולה להחזיק את העניין של הצופים רק עד גבול מסוים, אבל כדי לשמור את הסדרה מעניינת ליותר מפרק אחד, חייבים ליצור דמויות עגולות בעלות מערכות יחסים מורכבות. אבל כנראה שאת היוצרים של "הפרנצ'ייז" יותר מעניין ללעוג לכל פרט קטן בסרטי מארוול מאשר באמת ליצור סדרה מוצלחת בפני עצמה. לאורך שמונת פרקי העונה ניכרת מרירות ואיבה כלפי הז'אנר הפופולרי, שגורמת גם לביקורות מוצדקות, כמו הביקורת על היעדר תפקידים איכותיים עבור נשים בז'אנר או על נזק סביבתי שנגרם בעקבות צילומים, להרגיש קטנוניות וטרחניות.
בזכות כמה דמויות ספציפיות "הפרנצ'ייז" כן מצליחה להצחיק לעתים, כך שצפייה בפרקים אינה בזבוז זמן מוחלט. אריק, הבמאי השאפתן והיומרני, ואדם, כוכב הסרט שצמא לאישור חיצוני שהוא אכן כוכב קולנוע, בולטים לחיוב בתור דמויות משנה מוגזמות ומגוחכות. גם מנהלת התסריט המסורה מצליחה לשעשע דרך האמונה העיוורת (והלא מוצדקת) בחזון של אריק הבמאי. אבל יש גם לא מעט פספוסים בקרב דמויות המשנה. דאג, עוזרת הבמאי השלישית, מתחילה את הסדרה בתור הדמות שאיתה הקהל אמור להזדהות, הסטרייט מן כפי שהוא מכונה בעולם הקומדיה. אבל הדמות שלה עוברת שינוי קיצוני בפרק השני, ככל הנראה כשיוצרי הסדרה מבינים שהיא דומה מדי לדמות של דניאל, עוזר הבמאי הראשון. התוצאה מהשינוי הפתאומי היא דמות מבדרת שפה ושם מבליחה עם כמה בדיחות מוצלחות לאורך העונה, אבל בסוף מרגישה די מפוספסת.
כשמגיעים לדמויות הראשיות בסדרה, דניאל עוזר הבמאי הראשון ואניטה המפיקה (בגילום פאטל וקאש), יש תחושה שהדמויות הן עדיין טיוטה ראשונה של דמות ראשית. בתחילת העונה מנסים לרמוז על עבר רומנטי בין השניים, אבל באף שלב זה לא יוצר מספיק סקרנות או עניין אצל הצופים, וכנראה שגם לא עבור יוצרי הסדרה, כי גם כשחוזרים, בקצרה, לליין העלילתי הזה בהמשך הסדרה הוא מרגיש מיותר ולא מפותח. לדמויות האלה אין תכונות אופי ייחודיות או חיים פרטיים (מלבד ילד שמוזכר מקסימום שלוש פעמים לאורך העונה) ואין אפילו ניסיון קלוש ליצירת מסע של שינוי עבור הדמויות. ואם רוצים ליצור קומדיה כזאת, מהסוג שבה אף אחד לא משתנה או גדל, היא צריכה להיות הרבה הרבה יותר מצחיקה מה"פרנצ'ייז".
בשורה התחתונה, "הפרנצ'ייז" התחילה כרעיון מסקרן לסדרת סאטירה שלועגת ומבקרת את הז'אנר הפופולרי ביותר בהוליווד כיום. אבל נראה שהרעיון נתקע בשלב הראשוני, לא פותח מעבר לכך וכולם קיוו שליהוק קאסט חביב וערכי הפקה גבוהים יצליחו להסתיר את המחסור בתוכן אמיתי ובדמויות מפותחות. התוצאה היא סדרה ש"בינונית" זו המילה הראשונה, וכנראה היחידה, שתעלה לי לראש כשאזכר בה בעתיד.
ביקורת מצויינת
אני פרשתי אחרי פרק אחד כי זיהיתי את הכיוון. וכאילו, אפשר להגיד שבגלל שאני חובב מארוול הסדרה הרגיזה אותי, אבל זה לא יהיה נכון: זה פשוט באמת הרגיש ממש מהר כמו "זה מצחיק כי אנחנו צוחקים על מארוול חחח". וזה לא מספיק.
ולדעתי אפילו בתור סאטירה נטו זה לא היה משהו. זה היה שווה יותר אם זה לא היה נטו זלזול, אבל להיצמד רק לצד הציני של התעשייה (שבהחלט קיים) מרגיש רדוד מדי.
הכלי היחידי שיש ליוצרים הוא הגחכה מוחלטת של מושא הביקורת שלהם
רוב הצופים – גם כאלה שאינם בהכרח חסידים שוטים של מרוול – ראו כמה סרטים מה-MCU, והם יודעים שלחלוטין אין שום קשר בין מה שראו לבין הבדיחה הפתטית המוצגת על המסך כאן. תגידו מה שתגידו על סרטים כמו Captain America: Civil War או הפנתר השחור הראשון, היו שם ערכי הפקה גבוהים, משחק סביר ומעלה, דמויות מורכבות ועלילה מעניינת. קל מאד להציג את כל היקום הזה כהפקה שאפילו מנחם גולן בימי השפל לא היה מעז להרים, מה שכמובן מגחיך גם את כל מאות המיליונים בכל רחבי העולם (שעד מספר שנים גם אני נמנתי עליהם) שחיכו בקוצר רוח לסרט מרוול הבא. יש הרבה זוויות מהן ניתן לתקוף את המפלצת הקולנועית שקווין פייגי בנה (ודארן גולדסטין המצוין בתפקיד פט, שליחו עלי אדמות של תואם-פייגי מרמז על מה שהיה יכול להיות), אבל הסדרה הזאת לא ניסתה אפילו, ותיזכר העיקר כבזבוז פושע של איה קש.
אולי היה שווה לעשות את סאטירה על ה cw
אבל גם אז, אני לא חושב שאפשר להתחיל אותם במידות של הסדרה הזאת מבלי שזה לא ישמע אכזרי מדי
מסכים עם הטענה שהסדרה מפוספסת , הליהוק בעיני הוא טוב אבל הם לא מראים את הטירוף של מאחוריי הקלעים של פרנצ'ייז ענקי כמו מארוול או DC כפי שהוא צריך להיות , סרט ישן כמו Living in Oblivion הראה את זה בצורה הרבה יותר טובה וזה היה לפני 30 שנה עם קאסט הרבה פחות מוצלח למעט סטיב בושמי , אבל הביקורת שלהם היא לא על מה שמארוול עשו בעבר אלא על ההידרה הענקית שיצאה משליטה של ימינו עם עשרות סדרות וסרטים עם איכות שיורדת משנה לשנה והרצון לחנך את הצופים בנקודות מבט וערכים שמייצגים פלח מאוד ספיציפי באוכלוסיה שלא בהכרח מעניינים אותם כאשר הם באים לצפות בסרט שמבוסס על קומיקס , מארוול הפכה לסאטירה של עצמה וחבל שהם לא מיצו את זה את הסוף
hbo לא למדו דבר מאווניו 5
(ל"ת)
מדויק למדי
לדעתי דניאל ברוהל כמה רמות מעל כולם פה מבחינת תצוגות משחק, והיחיד שמרגיש כאילו הוא דמות ולא רק שטיק אחד שנמתח על גבי שמונה פרקים.
כמו כן, אם יש כאן סאטירה, לא ממש ראיתי אותה. כמו שאמרת, יש להם רשימת מכולת של תלונות ברדיט על ה-MCU, אבל במקום להגיד משהו עליהם הם רק אומרים "היי, חוסר ייצוג נשי בסרטים האלה, am I right?" ואז ממשיכים לדבר הבא. פה ושם יש הבלחות משעשעות, אבל רוב הזמן זה מאוד סתמי. האירוניה היא שרוב הדמויות מביעות לא פעם תסכול על כך שהגיעו לעבוד על סרט שטותי כזה למרות הכישרון שלהם, כשבעצם יש כאן קאסט באמת מוכשר שמתבזבז על סדרה שאף אחד לא יזכור עוד חודש.
בוטלה
https://variety.com/2025/tv/news/the-franchise-canceled-hbo-1236265110/
סתם סקרנות?
מה הדעה הכללית באתר על ארמנדו יאנוצ'י עכשיו?
שהשם שלו היה רק טריק שיווקי בסדרה הזאת
ובאופן אישי, אני חושב שאווניו 5 הייתה ניסיון ראוי שלו אבל שיתרחק ממדע בדיוני.