-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
טטרו
Tetro
בני נוסע לבואנוס איירס כדי למצוא את אחיו הבוגר אוו לא ראה שנים. המחזה הבלתי גמור שאחיו כתב עשוי לסייע לו להבין את עב עשוי לסייע לו להבין את עברם המשותף.
תאריך הפצה בישראל: 27/01/2011
סרט מצויין. בעיקר בגלל הבחירה בשחור ולבן והצילום המהפנט. בתחילת הסרט נראה כאילו העלילה בנאלית ובנויה בצורה מלודרמטית, אבל עם הזמן כשמתווספים קטעים מדהימים בצבע של קטעי בלט וכשמתחילים להתווסף אלמנטים סורייאליסטים מתחילים להבין, כך אני חושב, שהסרט בנאלי במכוון. ודווקא כך, אני חושב, הסרט מצליח להגיד משהו מאוד מקורי על טיבה של האומנו. למעשה הסרט עוסק באומנות ובגאוניות, ומה שהופך את האומנות הבינונית לגאונית. למעשה הסרט אומר שהאומנות היא אינסוף של וריאציות על אותם נושאים: יחסי אב ובן, יחסי אחים, יצירתיות וכישרון, אהבה ושיגעון וכו' וכו', ולכן לא סתם הסרט מציג בעיקר אופרה (ובנוי ככזה), ויש בו קטעי הצגה, כי למעשה האומניות הללו, בשונה מספרות או קולנוע, לדוגמה, ממחישים היטב את מוטיב הווריאציות הרבות לאותם סיפורים. כי מה במאי או מנצח עושה? הוא לוקח מחזה או לחן שנכתב לפניו, ונותן לו לבוש חדש. זהו רק מעט מחשבות שהיו לי על הסרט… אבל איזה סרט!
צילום מדהים, סרט סתמי
היה קשה להחזיק עד הסוף בסרט, בין השאר כי העלילה שלו הופכת מכמעט לא קיימת, לקיימת במידה מופרזת. מלודרמה שטחית וחסרת הגיון, שמניעי הדמויות לא מוסברים בה. למרות חצי שעה ראשונה סבירה, בה הדמויות מתפתחות לאט ונגלים פרטים על היחסים ביניהן, רוב הסרט נע בלי מצפן. הוא הולך לכיוון מסוים ואז מחליף אותו, כשהתברר שטרם הגיע ליעדו. יש כמה סצנות טובות, אבל הן משובצות בתוך סיפור אידיוטי להחריד.
מצד שני, הצילום נהדר ומנצל היטב את הניגוד בין שחור ולבן (רוב הסרט בלי צבע). יש לסרט מראה מאוד אסתטי שרק בולט עוד יותר מול העלילה החלשה והמשחק המזוויע של אלדן ארנרייך.
שווה צפיה, בסופו של יום.
+ הופעה מהפנטת של וינסנט גאלו, ולדעתי טובה למדי גם של שאר השחקנים, לרבות אלדן ארנרייך שצויין למעלה.
+ צילום יפהפה, מואר נפלא.
+ עלילה שמתחילה בצורה סוחפת וממשיכה לעניין
– עד לנקודה מסויימת שבה לא ברור מי התסריטאי ומה הוא עשה לתסריט של קופולה (ניתן לחשוב על אופציות של רפלקסיביות על המדיום ומודעות עצמית וכו', אבל עדיין – מאכזב).
סתם סרט
כשלתסריטאי שלך קוראים קרטון, כמה עמוקות כבר יכולות להיות הדמויות?
סרט סוחף ומרהיב לצפייה
(ל"ת)