לא לעיתים קרובות סרט מקבל רימייק – או המשך שמרגיש כמו רימייק – חמש שנים אחרי המקור. מצד שני, לא לעיתים קרובות יוצא סרט שמעורר כמויות אדירות של בוז ועניין בו זמנית כמו "יחידת המתאבדים" (כאילו, הקודם. ההוא מ-2016). יש מי שטוענים בתוקף שמדובר בסרט הקומיקס הכי גרוע אי פעם וגם אם אני לא לגמרי מסכימה אני מבינה מאיפה הם מגיעים. "יחידת המתאבדים" היה משהו שאנשים באמת רצו והאכזבה בהתאם. גם לדי.סי. היו ציפיות גדולות מהמותג הספציפי הזה, אז הם לא מיהרו לוותר עליו. אולי אחרי הצעד הזה ב-HBO אשכרה יזרמו עם המעריצים שדרשו עונת סיום חדשה לגמרי ל"משחקי הכס".
עוד לא ברור כמה הניסיון של "יחידת המתאבדים" (החדש, ההוא שבאנגלית הוסיפו לו The בהתחלה) הצליח, אבל על פניו זה נראה כמו עוד צעד חיובי בשיקום של יקום די.סי הקולנועי. זאת הגרסה הקוהרנטית יותר, הקלילה יותר ואיכשהו גם האפית יותר של הסיפור הזה. במקום להמשיך מהכישלון הגדול להמשך מהוסס וצנוע כדי לבדוק את המים, די.סי הימרו בגדול, חטפו את ג'יימס גאן מהמתחרים בשנייה וחצי שבה הוא היה פנוי ונתנו לו להתפרע ממש. לדעתי ההימור הזה השתלם, אבל "שומרי הגלקסיה" הוא הסרט האהוב עליי ביקום מארוול, אז קחו את זה בחשבון.
"יחידת 2" הוא, ברמת העיקרון, סרט המשך ולא רימייק. יש בו כמה דמויות חוזרות – ריק פלאג, אמנדה וולר, הארלי קווין וקפטן בומרנג – והוא מתחבר עלילתית לסרט הקודם. עם זאת, הוא עומד בפני עצמו, ולא צריך לראות את הסרט הראשון כדי להבין את ההמשך. היוזמה הקטנה והכושלת של אמנדה וולר הפכה למפעל של ממש ועכשיו יש לה מיני-צבא של עבריינים שיוצא למשימות באופן קבוע. אם הם בורחים או מסרבים פקודה, הצ'יפ בראש שלהם מתפוצץ. המשימה הושלמה? יופי, חלק מעונשם נוכה.
הפעם המשימה היא להשמיד מעבדה סודית במדינת אי לטינו-אמריקאית דמיונית, כדי למנוע מנשק קטלני ממקור חייזרי להתפשט לעולם כולו. המנהיג הוא ריק פלאג (ג'ואל קינמן), אבל המנהיג האמיתי הוא בלאדספורט (אידריס אלבה), מתנקש מוכשר ומרוחק רגשית שרק רוצה לסיים כבר את המשימה ולהתחפף. מהר מאוד הוא מפתח תחרות לא ממש בריאה עם פיסמייקר (ג'ון סינה), שהוא קפטן אמריקה המניאק / הומלנדר הפחות מניאק, אבל גם מתיידד עם ראטקאצ'ר 2 (דניאלה מלצ'יור), שיכולה לתקשר עם חולדות.
עוד בקבוצה: בחור שיורה נקודות צבעוניות קטלניות מהידיים (דייוויד דסתמלסיאן) וכריש מדבר (סילבסטר סטאלון). גם הארלי קווין שם ויש לה קו עלילה משלה, בלי הג'וקר, בלי ציפורי הטרף ולמרבה הצער גם בלי הצבוע שלה. ועוד לא דיברנו על הנבל (רמז – מדובר ברכיכה ימית בגודל של גורד שחקים).
כפי שאפשר לנחש מהתקציר הבסיסי הזה, מדובר בסרט מטורלל למדי וחסר בושה בקומיקסיות שלו. במקום ללכת על אווירה קשוחה-אפלה-בוגרת, גאן מתחייב עד הסוף למוזרות צבעונית ואבסורדית, עם דמויות נידחות למדי בארכיון די.סי ותחושת "הכל הולך" כיפית ונעימה. ההומור שחור מאוד והאקשן אכזרי לרגעים, אבל הטון הקליל מאזן את כל זה, לפחות רוב הזמן. היו כמה וכמה בדיחות שהשאירו את הקהל אדיש לחלוטין, אבל כשזה עובד זה נהדר ואין פה תחושה שהבדיחות הודבקו לסיפור בצילומי השלמה אלא שהדמויות עצמן ומה שהן עושות מצחיק לא פחות ממה שהן אומרות.
אחת הבעיות העיקריות עם "יחידת 1" היה היעדר העוגן הרגשי. לקראת הסוף מישהו בירבר משהו על זה שבעצם כולם שם משפחה או משהו, אבל הסרט לא הרוויח ביושר את המשפט הזה. הסרט החדש שם דגש משמעותי על הדינמיקה הקבוצתית, לפעמים על חשבון התקדמות מהירה של העלילה. כל דמות מאופיינת היטב, יוצרת קשרים עם אחרים ועוברת מסע רגשי משלה. נשמע מובן מאליו, אבל כאמור, הסרט הקודם הוריד מאוד את הסטנדרטים.
למעשה, באתי עם ציפיות כל כך נמוכות שכנראה הייתי מסתפקת אפילו בשליש ממה שהסרט נותן. גם עלילה זורמת, גם צבעוניות קומיקסית משוגעת וגם דמויות שכתובות טוב? מה, אשכרה אכפת לי עכשיו מהכריש המדבר? כן, כי הוא ממש רוצה להתיידד עם בני אדם והוא פשוט מאוד טיפש אז זה לא מצליח לו. הדוגמה המובהקת להבדל בין שני הסרטים הוא האבהות של האנטי-גיבור המוביל של הקבוצה. אם דדשוט / וויל סמית' היה אבא מושלם שיעשה כל דבר כדי להתאחד עם בתו הקטנה, הפעם הגיבור הוא אבא מחורבן שהכיר בבת שלו רק כי הוא היה חייב ומתקשר איתה בעיקר בצעקות. בכלל, משפחות דפוקות זה מוטיב חוזר פה, קצת כמו ב"שומרי הגלקסיה". מוטיבים חוזרים! כמו ב… אתם יודעים, אשכרה תסריט!
כל הדברים הרגשיים האלה הם טובים וחשובים, אבל צריך להבהיר משהו נוסף לגבי הסרט הזה – הוא דוחה. אבל ממש. יש בו ראשים מתפוצצים או כרותים, חתיכות בשר שמתפזרות לכל עבר, ניסויים אכזריים, איברי גוף מרוטשים, לפחות שתי סצנות שבהן הגיבורים מוצאים דרכים יוצאות דופן להרוג אנשים, המון חולדות, והן עוד החלק הסבבה בכל הסיפור הזה. כאילו, יש חולדה בשם סבסטיאן שהוא הייצוג החיובי ביותר של החיה הזו מאז "רטטוי", אבל אם עדר שועט של חולדות מלחיץ אתכם כדאי להתכונן נפשית. כנ"ל אם יש לכם פוביה מכוכבי ים, או מכרישים, או מבעיות עור יוצאות דופן.
הבעיה העיקרית של "יחידת 2" זה שהוא הרבה. הוא מאוד ארוך ומרגיש ככה, גדוש עד מפוצץ בפרטים, דמויות, רגעים אייקוניים, עלילות צד, שירים מגניבים והגעלות. קשה לי לומר האם משהו היה צריך לרדת ואם כן מה, כי הייתי בסדר עם רוב ההחלטות שהסרט עשה, אבל אולי הוא היה צריך לעשות חלק מהן ב"יחידת המתאבדים 3" או משהו. אין לי מושג מה התוכניות להמשך עכשיו כשג'יימס גאן שוב עובד עם דיסני, אבל כבר ידוע שגאן יוביל סדרה בכיכובו של פיסמייקר. אישית העדפתי סדרה על חייו של סבסטיאן החולדה, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים.
האם זה סרט גיבורי על או סרט WTF?
מצאתי את עצמי הרבה פחות נלהב מ"יחידת המתאבדים" החדש. כמובן שהוא שיפור על קודמו, ובכל זאת – במבחן התוצאה צחקתי כמה פעמים ובערך זהו.
ניסיתי להבין למה, ואני לא בטוח שזה נכון, אבל נראה לי שזה בגלל ש"יחידת המתאבדים", בעיניי, הוא לא סרט גיבורי על – שם השינויים שלו הם אכן קיצוניים ופרועים, אלא סרט "פרוע" – ושם הוא אחד מהצפויים והמתונים בחבורה.
אולי זה נטו שאלת הסוויץ' שאתה עושה בראש. אני בטוח שאם אתה חושב, לאורך כל הסרט, שאתה רואה סרט גיבורי על זה סרט שימשיך להפתיע ולהפתיע עם הבחירות והבדיחות שלו. אבל אם אתה מסתכל עליו כסרט "מה לעזאזל", אז הוא כמה צעדים מאחורי הפסגות של הז'אנר. עם בדיחות וביטים שאפשר לראות מראש בשנייה שמבינים שזה הלך הרוח שלו. לעזאזל, את הבדיחה הגדולה של הפתיחה חזו כאן בתגובות עוד בשלב ההכרזה על הליהוקים.
אז זה בטח לא הסבל (או ההנאה האירונית) שהיא "יחידת 1", אבל פשוט לא הצלחתי באמת לעוף עם הסרט הזה. לא נורא, לא תסבלו (כלומר, בהנחה שלא תעופו עליו לחלוטין), אבל עדיין רחוק מהפוטנציאל שאפשר לממש עם זיכיון שכזה. פחות רחוק ממה שאייר עשה, אבל עדיין רחוק.
מה בעצם משתייך לאותו ז'אנר סרטי WTF בעיניך? איזה סרטים כלולים פה?
(ל"ת)
שאלה טובה
קשה לי לענות עליה לחלוטין, כי לדעתי היא מתפרשת על שלל ז'אנרים, אבל הייתי מגדיר אותם כסרטים שהעיקר בהם הוא להוציא "מה לעזאזל אני רואה עכשיו" מהצופים. נגיד, Psycho Goreman, על חייזר מפלצתי ואכזרי שנהפך לחיית המחמד של צמד ילדים קיים בז'אנר הזה, ובטח שגם "צמיג" על אודות אותו צמיג רצחני. "ריק ומורטי" לרגעים גם היא חותרת לאותו סוג הומור (אבל היא לא סרט). אנסה לחשוב על עוד דוגמאות.
סייקו גורמן בהחלט דוגמא טובה לסגנון דומה.
אבל כשאני שומע את המונח "סרט WTF" סרטים כאלה עולים לי לראש:
https://www.youtube.com/watch?v=iPScwQ-FAbI
כן, יש בזה משהו
אני מניח שסרטי "WTF" נחלקים לאלה שבהם אתה ממלמל "מה לעזאזל קורה פה, אני לא מבין" ו"מה לעזאזל קורה פה, אני לא מאמין שאני רואה את זה". "יחידת המתאבדים" פחות ארט האוס-י, אבל כן רוצה להוציא פליאה מהצופים שלו של "אני לא מאמין שהם עשו את זה!" וזה אומנם פחות מטרחן באסתטיקת ילדי סנטר של הסרט הקודם, אבל גם כאן הם לא באמת מצדיקים את ההתלהבות הנ"ל של עצמם מצידם (בנושא הזה. יש לסרט הזה דברים טובים!).
דום פטרול , סדרת הטלוויזיה של dc היא אולי סדרת הwtf הכי גדולה שראיתי אי פעם
ושוב, היא בהחלט WTF אבל אני לא חושב שיחידת המתאבדים מנסה להיות זה.
וזה פשוט נשמע ששניכם המצאתם ז'אנר רק כדי להצדיק את זה שלא עפתם על הסרט.
לא הייתי אומר שזה "ז'אנר"
אבל כן סוג מסוים של חוויה מסרטים.
אוקיי, אז אתם פשוט משייכים את הסרט לקטגוריות בהן הוא מלכתחילה לא יכול להתחרות.
ההשוואה לדום פטרול מעבירה יפה את הנקודה. והיא מאד לא הוגנת כלפי הסרט.
אני לא מכיר את דום פטרול ולא עורב לו
אבל אני בהחלט חושב שהסרט מנסה להתחרות בסרטים שכאלה, ולהראות כמו הוא קיצוני ומיוחד ומטורף ומפתיע ו"לא האמנתם שזה יקרה עכשיו, נכון??" כאשר הוא לא באמת כל אלה.
אבל יחידת המתאבדים לא מנסה לקלוע לסוגה הזאת, אם היא קיימת.
עיקר השוק מגיע מזה שכל דמות יכולה למות באכזריות.
על אותו משקל – גם משחקי הכס שייכת לאותו ז'אנר עמום של "WTF". ויש כאן פרדוקס כי ההשתייכות של משחקי הכס לז'אנר בעצם מפוררת אותו כי אין שום דבר משותף בינה לבין יחידת המתאבדים חוץ מחוסר הביטחון הפיזי של כל דמות.
כאמור, אני לא מדבר על ז'אנר מהודק
אלא על סוגי חוויות.
אני לא חושב ש"יחידת המתאבדים" בונה רק על השוק של מי-ימות. יש לא מעט סצנות של אלימות גרפית (לכאורה), והומור שחור לכאורה "מטורף", ו"חחח היית מאמין זה כריש ענק!".
כל אלה לא ממש מטורפים או מצחיקים כמו שהוא חושב, וכן משתייכים לאחים כלליים בז'אנר החווייתי הנ"ל.
בגלל שאני יודעת שאני לא הולכת לראות את הסרט
תוכל בבקשה לספיילר לי את הבדיחה שניחשו פה בתגובות?
כנראה שאכן הזית אותה
לפני כשנה:
https://www.fisheye.co.il/dc_fandome//#target-comment-1042655
אני לא בטוח אם זה מביך או מרשים
(ל"ת)
סרט אנסמבל מעולה.
ממש אהבתי את זה שיש חלוקה פחות או יותר שוויונית בין הדמויות. זה גורם לדמויות כמו איש הפולקה וראטאצ'ר ממש לזרוח! אבל אני בהחלא מסכים שהסרט טיפה ארוך ועמוס – וזה לא עוזר שהוא מפצל את היחידה לכמה צוותים כמה פעמים בסרט.
אבל בגדול זאת קומדיית אקשן נהדרת – מצחיקה, עם תזמון בדיחות טוב והמון אקשן איכותי. ובאופן מפתיע – גם לב די רחב והיכולת לגרום לנו להתחבר לדמויות שהן בתכלס לא באמת "טובות".
סרט גרוע לא ראיתי סרט מזעזע כזה
אני חושב שהאסון האמיתי בסרט הראשות היה מה שהפיל את "הטורף" של 2018 – עלילה לא רציפה ועריכה מזעזעת. חוץ מזה, זה נראה כמו סרט בסגנון של "בואו לראות מלא אנשים יורים. אה, ויש גם רעים".
אני גם מהפחות נלהבים
אחלה סרט, צחקתי פה ושם, היה נחמד, אבל לא יותר מזה. הוא ארוך מדי, עמוס מדי וצפוי הרבה יותר מדי בשביל להיות פצצת הכיף שעשו ממנו. כשיצאתי חשבתי האם זה סרט שאזכור אותו – או סצינה כלשהי ממנו – בסיכום סוף השנה, וכרגע זה לא נראה ככה (אלא אם כן יתחילו שוב לדחות את כל הסרטים עכשיו).
בגזרת סרטי ג'יימס גאן, טוב יותר מ"שומרי הגלקסיה 2" (ו"סופר" הנוראי) אבל לא מגיע לרמות הכיף של "שומרי הגלקסיה" הראשון. מבחינת סרטי DC, לא קשה להיות יותר טוב מרובם, אבל "ציפורי הטרף" הרבה יותר מבדר. בכלל, להארלי קווין יש פה חתיכת רגרסיה. קו העלילה שלה הוא אולי המיותר ביותר בסרט וקצת נראה שהכניסו אותה רק כי היא הדמות הכי פופולרית שלהם כרגע.
סרט DC הראשון שנהניתי ממנו מאז "בטמן מתחיל"
(כן, הית' לדג'ר היה מדהים, אבל "האביר האפל" היה מעצבן מדי). אני בד"כ שונא אלימות-לשם-אלימות וקרביים מרוחים על המסך בכל הזדמנות, וזה אכן מאד הפריע לי כאן, אבל מעבר לזה הסרט פשוט עשוי בצורה מקצועית (תסריט-בימוי-משחק-עריכה) ובלי יותר מדי פוזות א-לה-סניידר. הייתי לגמרי לבד באולם (ברחתי מהעבודה כדי לראות עם מינימום דלתא), אבל לרגע לא חשבתי להציץ בטלפון לראות מה השעה; הסרט פשוט החזיק אותי עד הסצנה האחרונה.
תלונה אחת: הסרט נתן את היחס המתאים בדיוק לכל דמות (פיט דווידסון!!) – חוץ מפיטר קפאלדי!!! אתה לא לוקח את דוקטור מלקולם פאקינג טאקר לסרט שלך ובקושי נותן לו שתי שורות!!!!!
דוקטור מלקולם טאקר?
אני חושד שיותר אנשים מכירים את פיטר קפלדי כדוקטור קצת אחר…
זה נכון
אבל מלקולם פאקינג טאקר היה מופת של רצף קללות בלתי נגמר, ואני מודה שגם לי הייתה ציפייה שישתמשו בזה במובן… כלשהו, בטח בסרט R – אבל לא. זאת דמות שממש לא השתמשו בה בכלל, לא ברעיון שהיא "הכי חכמה" (באיזה מובן? מה היא עשתה שכזה חכם?) ולא בעובדה שהשחקן שלה הוא כנראה המקלל הכי טוב באי הבריטי.
נהניתי מאד
פעם ראשונה שנהניתי ככה מסרט של די.סי.
בדרך כלל הסרטים שלהם מוסרניים ומשעממים וצפויים כמו הקומיקס שלהם…
שמח שמישהו התעשת ונתן לג'יימס גאן את המושכות.
נכון שהסרט מאבד קצת מומנטום לקראת האמצע בקטע של – היי אנחנו בעצם צריכים לעשות משהו כדי שזה יכנס לז'אנר של סרט גיבורי על…
אהבתי כל רגע בהשתוללות חסרת הרסן, הלא פוליטיקלי קורקט של הדמויות.
השיח הקולני בין אב ובתו בתחילת הסרט היה לדעתי יצירת מופת תסריטאית.
תנו לי עוד כאלה…לא צריך ארט-האוס פלצני ומשמים או סרט wtf יומרני. תנו לי אקשן לא מתנצל, עם כוריאוגרפיה מעולה…וחוש הומור סרקסטי ולא מתחכם או מתנחמד מדי…
נחמד ביותר
מהסרטים היותר-מוצלחים של DC, אם כי זה לא אומר הרבה. העלילה מטומטמת והחורים גדולים יותר מהלוע של נאנווה, אבל האקשן, ההומור והדינמיקה הקבוצתית מפצים על היעדר ההיגיון.
הייתה לי תחושה עוד מהטריילרים שראטקאצ'ר היא אחת הדמויות הראשיות פה, אולי שנייה לבלאדשוט אם לא שווה לו, ואני שמח שזה התברר כנכון כי היא מקסימה וקורנת, ואני מאחל לדניאלה מלכיאור קריירה הוליוודית ארוכה ומשגשגת (אבל בבקשה לא בסרטים נוספים לצד פיט דווידסון. השניים נראים כמו תאומים וזה מבלבל).
לאיזה חורים עלילתיים אתה מתייחס?
לא שמתי לב לחורים משמעותיים בסרט ולא חושב שהוא "מחורר" יותר משאר הסרטים בז'אנר(אצל מארוול ואצל דיסי כאחד). ולמה העלילה מטומטמת לדעתך? לי זה מאוד ברור שזה אחד הסרטים החכמים שעשו על גיבורי על מאז שזה נהיה קטע כרוני בהוליווד. להפך, בעיניי סרטי הנוקמים ושות'(על אף אהבתי אליהם) הרבה פחות הגיוניים ומציגים עלילות ודמויות פחות מתוחכמות(חוץ מסרטי שומרי הגלקסיה. לא במקרה אני מאמין).
אבל זה לא ממש הוצג
וכמו שאתה אומר, זה לחלוטין בחירה יותר תסריטאית מאשר מעשית – ממי שמוצגת ואחראית על תוכנית סופר-דופר מעשית.
אולי עוד כמה דקות או אפיון יותר מדויק היה מתיישב יותר טוב, אבל איך שזה היה, זה הרגיש נטו כמו אילוץ תסריטאי.
מה
יש שתי סיבות טובות לשים את פיסמייקר ובלאדספורט באותה קבוצה:
הסיבה הטקטית – כי שני חיילי-על בצוות יותר טובים מחייל-על אחד בצוות. פשוט מאוד.
הסיבה הסיפורית – כי אלה שתי דמויות מקבילות שמקשפות אחת את השניה והמאבק/מפגש בינהן הוא יותר מהותי מ"למי יש יותר גדול"(גם יש את החלק הזה כמובן והוא היה קורע ומזעזע. הדינמיקה בינהם היתה מעולה).
ממש מעולה...
"לך יש מושב אסלה על הראש!"
– "אני מוכן לאכול חוף מלא זרגים בשביל שלום!"
אני בטוח שהצופים בגיל חטיבת ביניים מתו על זה. היו להם אינטראקציות אינפנטיליות ומביכות, בקלות הדמויות הכי אנמיות ומשעממות בקבוצה. הזכיר לי את "הובס ושו", בקטע רע.
והם לא חיילי-על, בשביל זה צריך כוח-על. הם שני אנשים שיודעים לירות טוב. יודע מה עדיף על זה? אנשים עם כוחות-על.
אוי
איזו קריאה פשטנית של הטקסט/התעלמות מוחלטת מהסאבטקסט(אני אומר כי לא התייחסת לשום אספקט של הדמויות חוץ מהבדיחות פיפי/קקי שלהם) יכול להיות שההומור לא היה בשבילך, פייר. אבל מעבר לזה שאני נהנתי מהדינמיקה של השניים(לא ראיתי ולא תכננתי לראות הובס ושו אבל אולי אני צריך) אני גם חושב שאלה שתי דמויות שמייצגות צדדים שונים של אותו מטבע ולכן המאבק בינהם הוא יותר מ"למי יש יותר גדול" אלא מאבק בין שני אנשים שחוו טראומות ילדות קשות והחיים לקחו אותם לשני מקומות דומים מאוד אך גם שונים בדרכם. מה שאהבתי בדינמיקה שלהם זה שרוב הסרט היריבות בינהם היא יחסית ידידותית ולא תהומית(אינפנטילית כמו שאמרת, רק שלדעתי בקטע מודע לעצמו מצד הסרט), אפילו אפשר להרגיש שהם(וכל החבורה) מתחילים לפתחאיזו אחוות לוחמים מעוותת. כשפיסמייקר מתהפך עליהם זה היה צפוי מצד אחד ומצד שני לא רציתי שזה יקרה ובגלל שלתפיסתי שניהם(ורוב הקבוצה) הם די חרא של אנשים/בעלי מוסר מפוקפק ביותר לפחות, לא בדיוק ידעתי את מי לאהוד בקרב הזה(כמובן שאת בלאדספורט ופלאג, אבל פיסמייקר דמות מעולה לדעתי והיה חבל לראות אותו "מת" על אף היותו אדם נוראי).
אני לא רואה איך ההבדלה בין חייל-על ל-"חייל שיורה ממש טוב ועושה את כל שאר הדברים ממש טוב בצורה לא סבירה וגם די עמיד לנזק" רלוונטית לטיב הסרט או מצביעה על חוסר הגיון מצד הדמויות/תסריטאים. איזה דמויות הייתה שם במקומם והסרט היה משתפר? או שפשוט היו צריכים להוסיף לפיסמייקר קרן לייזר שיוצאת מהקמיצה ואז היתה הצדקה לתפקיד שלו בקבוצה?
ובכללי, לא מבין למה לבקר או להתדיין על סרט בהקנטות ושיח זלזלני כלפי הסרט. זה גם משפיע על מי שמתדיין איתך וכן אהב את הסרט וסתם יוצר אנטגוניזם על פארש והופך דיון נחמד לפחות נחמד.
אני מת על זה שעושים דיונים בסגנון הזה על התסריטים של גיבורי על.
זה כמו לנתח את כוריאוגרפיית האקשן בסרטי ברגמן..
אני די אוהב להפקיד את המוח שלי בכניסה לסרטים האלה כדי לתת לבטן וללב ליהנות בלי הפילטר של המוח.
אבל – כל אחד וההנאות הקטנות שלו.
זו אחת הסיבות למה אני כל כך שונא פוליטיקלי קורקט ומוסרנות מופרזת בסרטים כאלה. לא באים לעשות תיקון עולם ולמסור מסרים עמוקים.
באנו לצחוק ולראות בלאגן…ואם במקום זה נקבל שיעור באזרחות ואת האצבע של הדוד סם אז עדיף שנשב בבית ונראה נטפליקס…
סרט נהדר, מהנה ולא משעמם לרגע למרות אורכו
ברור שהעלילה טיפשית, אבל היא לא לוקחת את עצמה ברצינות לרגע.
צחקתי וכמה וכמה פעמים בקול רם, שזה ביג דיל כשאני רואה את הסרט לבד בבית ולא בגילופין.
כמו כן – סדרה על פיסמייקר? מה? הוא לא דמות שתחזיק סדרה
זה גם מה שאני חשבתי על פיסמייקר.
אבל ג'יימס גאן כתב וביים את הסדרה אז אין ברירה אלא להאמין בפרויקט.
אין לבחור איזה מגע ידי זהב, הסרטים שלו נעים בין חמוד לבסדר
ולדעתי יביים ויכתוב את הסדרה=יביים את הפרק הראשון ואולי עוד פרק אחד נוסף בהמשך הסדרה.
כבר ידוע
שהוא כתב את כל הסדרה וביים חמישה מתוך שמונה פרקים.
לפעמים גם חמוד\נחמד\בסדר יכול להיות בדיוק מה שאני מחפש.
כאילו בוא, אני לא צורך יצירות של ג'יימס גאן בשביל קולנוע עמוק. אבל בתת הז'אנרים שבהם הוא פועל ופעל בעבר הוא היה מספיק שונה וייחודי כדי שארצה לראות עוד דברים שלו, גם אם הפרויקט הבא שלו מתמקד בדמות שתחת יוצר אחר לא הייתי חושב שתצליח להחזיק סדרה.
שורה תחתונה – גם בי מוביז צריך לדעת איך לעשות, וגאן יודע.
גם בתת הזאנרים שהוא פועל לא עפתי עליו
קיק אס זה בי מובי הרבה יותר מוצלח מסופר (והוא אומנם לא עמוק אבל גם לא רדוד). שומרי הגלקסיה בסדר אבל מבחינתי הוא מארוול די סטנדרטי, הרבה יותר נהניתי מההומור של ההרפתקאת חלל שואטיטי רקח בתור 3. ושומרי הגלקסיה 2 היה כבר ממש משעמם ממש ולא מצחיק בכלל (מלבד קטע או שניים עם מנטיס), בי מובי כושל. ככה כשאני בוחן את גיימס גאן גם בתור במאי של סרטים במשקל נוצה הוא לא מציאה גדולה. יש לו מדי פעם הברקות קטנות, אתן לו את זה. אני יודע שיש לו עוד סרטים שהולכים באופן יותר קיצוני על להיות בי מוביז טראשיים ובלתי מתנצלים וגם את סקובי דו אבל אין לי כל כך חשק לנסות אותם. כנראה אנסה את יחידת מתאבדים כי בכל זאת נרשמה התלהבות אבל זה לא יהיה בבית הקולנוע אלא סתם באיזה זמן מת בבית.
כמו כן יכול להיות שהסלידה שלי מסרטי שומרי הגלקסיה
קשורה לזה שאני מתעב את כריס פרט ומה שהוא מייצג. גבריות ישנה במעטה של הגבר-ילד המודרני עם כל השוביניזם והעליונות שכרוכה בכך. כמו כן הוא פשוט לא שחקן טוב.הוא מעין ראיין ריינולדס לעניים בקיצור. אין לי מושג למה הוא ממשיף להיות מלוהק בהוליווד אבל גם ככה כמעט כל הסרטים שהשתתף בהם הם סרטי פח (חוץ מהיא אבל זה היה תפקיד פצפון).
וכן אני יודע מהתגובות שזה נשמע שאני אדם מבאס שלא נהנה מכל הבלוקבאסטרים שיוצאים בשנים האחרונות וזה לגמרי נכון. אני ניגש לסרטים האלו כמו מטלה שצריך לעשות ולסיים איתה ומפיק יותר סבל מהנאה.
אז למה לצפות בהם בכלל?
נשמע לי מעט תמוהה, אלא אם כן אתה מקבל כסף כדי לבצע את המטלה הזאת.
קודם כל מדי פעם אני נופל על סרט שאני נהנה בו
לדוג` באופן מפתיע היה לי אחלה של שעתיים עם צבא המתים למרות שברור לי שזה סרט פגום מכל הכיוונים, אבל תוור בי מובי הוא נהדר לטעמי.יותר נדיר שיוצא סרט גדול מהוליווד שהוא לא רק מהנה אלא אשכרה סרט שהייתי מגדיר כסרט טוב. אני לא זוכר מה האחרון שאני יכול להגיד עליו את זה, אולי טנט. כיום אני צופה בעיקר בכאלה שנראים מסקרנים או עם פונטציאל. זו הסיבה שלא היה לי סבלנות לבדוק את האלמנה השחורה. וגם יש סרטים שאני באמת לא יודע למה אני רואה, אולי כדי להיות בעניינים או משהו.
רק לחזק
לגבי כריס פראט.
בהחלט המפסיד במלחמת הכריסים בעיני…
לעומת זאת קריספ ראט
הוא הכוכב הפורץ של יחידת המתאבדים, ואני מופתעת שלא הוזכר באף ביקורת
ואם להוסיף,
אני מעדיף את החומרים המוקדמים של כריס פראט ואת ימיו בתור חבר בלהקת Mouse Rat.
המסוורת' ניצח
(ל"ת)
לדעתי אוונס לוקח
הוא גם שחקן שיש לו שאיפות לתפקידים דרמתיים ולא רק להישאר במגרש החול של הבלוקבאסטרים בניגוד לפראט והמסוורת'. הוא גם יודע לקחת תפקידים מפתיעים מחוץ לטייפקאסט כמו "רכבת הקרח" ו"סכינים בחוץ". ובכללי לפי כל הראיונות איתו הוא נראה הבחור הכי down to earth מהכריסים.
הפוך...
אני דווקא מעריכה את הנסיונות של המסוורת' להכנס לעולם הקומדיה.
דווקא בגלל שזה הכיוון הפחות נפוץ וכולם מחפשים את הדרמה. תזמון קומי זה לא דבר פשוט.
ובכל מקרה, המסוורת' מנצח ברגע שרואים תמונה שלו עם אחד הילדותים שלו. את זה. אבל בעיקר תמונה עם אחד מהילדותים שלו.
חסרה שם המילה או!
ובכל מקרה, המסוורת' מנצח ברגע שרואים תמונה שלו עם אחד הילדותים שלו. או את זה. אבל בעיקר תמונה עם אחד מהילדותים שלו.
אני מעריך תיאורטית את הזליגה של המסוורת' לקומדיה
אבל פרקטית התפקידים הקומיים של אוונס אוכלים אותם בלי מלח, וזה לבי לדבר על הביטים הקומיים של אוונס בתפקידים דרמטיים, שהם מעולים (בייחוד ב"רצח כתוב היטב", אבל ודאי גם השורה על התינוקות מ"רכבת הקרח").
זה נחמד שהמסוורת' מנסה קומדיה, אבל הוא עדיין מספיק מבריק (או, לטעמי, בכלל) כדי לקחת את הכתר רק בגלל זה.
לתפקידים שציינתי של אוונס יש אלמנטים קומיים (קומדיה שחורה)
וזה לא שהם איזה דרמת אוסקרים או איזה ביופיק. סרטים מרעננים שהם הרבה יותר לכיוון הקומי מהדרמתי אבל הם לא קומדיות חסרות משקל כמו "מכסחי השדים" (אני מניח שלה התכוונת כי מלבד הסרט הזה ותור 3 לא זוכר איפה ראיתי את המסורת מנסה להצחיק). אם כבר המסוורת ניסה שלחק בסרט דרמה משעמם (ביופיק של רון האוורד, מלכודת אוסקרים קלאסית) ולא היה מוצלח במיוחד וכנראה החלי לוותר. מאז המשיך עם הסרטי מארוול ועוד כמה סרטי נטפליקס כמו זה שעשה עם נטפליקס, שמשחק הוא בהחלט לא הצד החכם בו.
אם המסוורת היה איזה עילוי קומי הייתי מבין את הכווונה אבל עד עכשיו השיא שלו זה להיות חינני בכמה סרטי בלוקבאסטר נשכחים. לדעתי בסכינים בחוץ אוונס הרבה יותר מצחיק. וזה לא שהוא נהיה איזה שחקן אינדי או משהו. הוא עתיד לשחקן בסרט ועכשיו אני גם נזכר שהוא היה קורע ב"סקוט פילגרים" אקשן הבא של האחים רוסו עם ראין גוסלינג אז לא צריך לדאוג לארנק שלו. אבל במקביל הוא גם מסוגל להשתתף באיזו מיני סדרה יותר צינית כמו "Defending Jacob "או באיזה דרמה קטנה כמו "gifted" ולצאת אחלה. כך שלמעשה הוא הראה הרבה יותר ורסיטליות וכישרון לאורך הקריירה.
גם שימי לב שכריס המסוורת' הוא בערך
היחיד שממשיך לעשות סרטי מארוול מהחבורה המקורית (לא סגור על הסטטוס של מארק רופאלו אבל לא נראה לי הוא עתיד להוביל סרט). קצת כאילו הוא התמקם איפה שנוח לו ואין לו לאן להמשיך מכאן..
אני מבינה מה אתם אומרים אבל
אבל…
(ולא אכפת לי שזה לא קשור אפילו קצת ליכולות המשחק שלו…)
אוקיי אבל ראית את כריס אוונס עם הכלב שלו?
(ל"ת)
והוא אכן מקום שני קרוב!
(ל"ת)
אוקיי ואני אמור להתלהב מזה שהוא משחק עם הילדים שלו בגן שעשועים?
בהתחשב בזה שהוא אבא שלהם לא רואה איך זה הופך אותו לכל כך מיוחד. אני חושב שזה קצת עציב שאבא שטורח מדי פעם לשחק עם הילדים שלו זה דבר כל כך יוצא דופן וראוי לציון עד כדי ניצחון במלחמת הכריסים.
להגנתו, זה קצת מעבר ל"טורח מדי פעם לשחק"
כלומר, אני לא יודע מה הוא עושה בפועל, אבל מבחינת תדמית, הוא מקדש את היותו אבא ומעלה תמונות יחסית "סטנדרטיות" כמשהו שהוא מתגאה בו ומתנהג כאילו הוא מקדיש להם זמן רב.
זה כן קצת יותר חריג בנוף ההורי (אבל מצד שני, לא לכולנו יש את לוח הזמנים של שחקנים עם משכורות על). לא יודע אם "ניצחון במלחמת הכריסים הגדולה", אבל כן לא לחלוטין מובן מאליו, למרות שלעזאזל, זה ממש אמור להיות.
לא אמרתי לך ממה אתה צריך להתלהב
הסברתי למה הוא מנצח אצלי…
מה לעשות, הפרסונה שסלבריטאים מציגים בראיונות משפיעה עלי. תמיד. לגבי כולם. וכריס המסוורת' התאהבתי קצת יותר, בין השאר בגלל איך שהוא לא מפסיק להעלות על נס את הילדים שלו ואת חווית ההורות, וגם בעולם של מולטי מליונים יוצר רושם כאילו הוא שם אותם תמיד במקום הראשון.
זה, והחוש הקומי שלו. הוא רק צריך תסריטים קומיים יותר טובים…
המסוורת' באמת מצטייר נהדר בראיונות.
יש ערוץ ביוטיוב שנקרא Charisma On Command שמנתח התנהגות חיובית ושלילית של שחקנים הוליוודיים והפרסונה שהם מטפחים. זה ערוץ מאד מעניין והוא באופן קבוע מפרגן להמסוורת' שהוא סופר נחמד ומפרגן לאחרים, ובכללי לא עף על עצמו.
כמובן שאי אפשר לדעת – אולי זאת ההצגה בעצם למען התדמית – אבל זה תענוג לראות אותו מתראיין.
הערוץ נראה מגניב
תודה על ההמלצה!
השליש הראשון ממש טוב, מצחיק ופרוע וכל מה שתרצו. אבל משם זה הופך לסרט קומיקס הכי סטנדרטי שיש – כמות הבדיחות יורדת כמעט לאפס, חוסר ההגיון של העלילה רק הולך ועולה ויחד עם זאת היא הופכת צפויה מאוד, והבזבוז של פיטר קאפילדי פשוט צורם (לעזאזל, הוא אמור להיות האיש החכם בעולם, למה הוא לא עושה שום דבר חכם??).
אבל כאמור השליש הראשון נהדר.
עונה על הציפיות
סרט שיש לו הרבה יותר במשותף עם ריק ומורטי ו ״the boys" מאשר עם שומרי הגלקסיה ואפילו עם סרטי קומיקס ״r-rated" כמו דדפול וזה עובד מצויין. עיצוב אמנותי, עריכה ואפקטים מהטובים שראיתי בסרטי קומיקס. שעתיים ורבע שעוברות בקצב מסחרר ולא משעממות לשניה. מצטרף לביקורת על חוסר השימוש בדמות של קאפאלדי, אבל אולי נראה אותו בסדרת ההמשך.
בקיצור, דוגמא מדהימה לוויז׳ן של יוצר שמצליח לשדרג פרנצ׳ייז בכמה רמות. ההשוואה בין הסרט המקורי לסרט הזה עוד תלמד בחוגים לקולנוע.
אחי…מה שפספסת זה שהיתה שנת קורונה ולא היה פאן כל התקופה הזו וכשחזרו אז לא היה שום דבר בקולנוע שהרגיש פאן.
אז הסרט הזה מגיע אחרי שממון קורונה-קולנוע או קולנוע-קורונה וזה פאן ויאללה בלגאן…
ואם לצטט את אדי מרפי המופלא זה כמו לחשוב שהקרקר שקיבלת זה הדבר הכי מופלא שאכלת אי פעם….
כמה חבל שהסרט דוחה
מה הבעיה לעשות סרט עם כימיה טובה בין כל מיני דמויות, ואנשים רעים שחוטפים מכות?
למה חייבים לעשות זה מגעיל?
אני כל כך מאוכזב.
גם עם ציפורי הטרף היה קטע מגעיל מאוד בהתחלה (שמערב סכין וקילוף), ובגללו עצרתי את הסרט.
מתחיל ממש טוב ואז קצת מתדרדר.
הבדיחות מצחיקות והדינמיקה בין הדמויות בהתחלה ממש מוצלחת. ברגע שזה הופך לקצת יותר אקשן קומיקס סטנדרטי זה קצת פחות מתרומם .
גם לא אהבתי שהסרט מראה מוות של המון חפים מפשע ומתייחס לזה די בהומור, כאילו הרגשתי שיש כאן איזה ביקורת שהוא מנסה להעביר אבל לא ממש מצליח ואז זה סתם יוצא עקום וחסר טעם.
המווון חורים בעלילה אבל מצד שני הסרט הזה אומר לך די מהתחלה קצת לכבות את המוח שלך , פשוט היה עדיף שילך עם זה עד הסוף.
עם כל זה אחלה סרט מאוד נהניתי. פסקול מצוין. דמויות נהדרות וגם אם טיפה ארוך מדי מומלץ מאוד
הפתיע אותי ממש
סרט טוב מאוד, אחלה הומור, לא לוקח את עצמו ברצינות בשום שלב. מה שהפתיע אותי זה שהדמויות ברובן ממש טובות ומעניינות, גם אם לא שמעתי על רובן מעולם. אידריס אלבה היה מצוין כבלאדספורט, רטקאצ'ר דמות מקסימה, אבל הכוכב של הסרט מבחינתי הוא ג'ון סינה בתור פיסמייקר. שמעתי שיש עכשיו סדרה בכיכובו ואני ממש רוצה לראות אותה.
בקיצור DC בכיוון הנכון.
קל הייתי מוריד את הארלי
אני לא מבין מה היא מחפשת בסרט הזה. אין לדמות הזאת שום תמורה לעלילה או לסרט
פשוט הדמות היחידה המוכרת (וזכורה לטובה)
זה בשביל להביא את ההמונים.
איזה סרט כיפי, מצחיק, פרוע, ביזארי, אכזרי וצבעוני. מזמן לא נהניתי ככה.
כמה הערות ותהיות:
– איך זה שהארלי קווין שוב חלק מהיחידה? בסוף יחידת המתאבדים הקודם ובציפורי הטרף היא הייתה חופשיה כציפור.
– מוזר לי שבחרו לעשות סדרה דווקא על פיסמייקר, בהתחשב בכך שאת הסרט הוא מסיים כנבל לכל דבר.
– דניאלה מלכיור/מלשיור/מלצ'יור (אינטרנט, תחליט כבר איך מאייתים את השם הזה) כובשת לחלוטין. ואיך אפשר לא להזדהות עם הנטייה שלה לישנוניות-בוקר?
– הקטע עם אמא של איש הנקודות יותר קריפי ומפחיד מכוכב ים חייזרי ענק.
– הפתיחה של הסרט מבריקה. לא רק שמחסלים את כל הצוות כמו כלום (מה שלא מעט אנשים כבר חזו), אלא הדמות של סאבאנט שהסרט הציג כבחור קשוח וקטלני, מתבררת להיות כמוג לב שכל העסק הזה קצת גדול עליו כשהוא מסתובב ונס בזעקות חזרה הימה. קצת הזכיר לי סיפור קצר שקראתי פעם בספר של "מסדה" (אוי, כמה שזה גורם לי להרגיש עתיק. אבל גם נוסטלגי): גבר קשוח למראה ושקט שתמיד מבלה במסבאה ואף אחד לא מעז להתעסק איתו, כיוון שהוא נראה כל כך מסוכן. עד שיום אחד בא איזה כפרי שוטה וגס רוח, מקלל את האיש, מכה אותו ומבריח אותו בבושת פנים. מה שנקרא, אל תסתכל בקנקן, צעק עליו קצת.
וכולנו ראינו איך ההחלטה לגבי פיסמייקר נגמרה.
(ל"ת)
הארלי קווין אומרת בעצמה שהיא שדדה בנק.
נשמע קצת קיצוני להחזיר אותה ליחידה אבל כנראה שהכל על תנאי.
וזה דניאלה מלצ׳יור – מפי השחקנית. והיא אכן חתיכת תגלית.
קודם כל, זאת אמנדה וולר,
ככה שקיצוני זה לגמרי סביר.
וחוץ מזה, הארלי קווין היא חתיכת פסיכופטית מסוכנת, ברור שהחופש שלה הוא תמיד על תנאי.