ביקורת: האויב בתוכנו – סטארטרק

"האויב בתוכנו" הוא סרט אקשן קיצי מצוין. "סטארטרק", לעומת זאת, זה כמו "סטאר טרק", אבל בלי הספייס

כששמו של סרט מתבייש בפרנצ'ייז שלו, משהו חשוד קורה. ובאמת, מתברר ש‏אחד השמות העבריים התמוהים ביותר אי פעם, "האויב בתוכנו – סטארטרק" הוא לא בליל אקראי של מילים. הוא מבהיר היטב שמדובר פה בעצם בשני סרטים שונים מאוד זה מזה. האחד, "האויב בתוכנו", הוא ‏הסרט שיראו אנשים שאין להם שום דעה בשאלה האם פיקארד יותר טוב מקירק, לא יודעים מה ‏אומר ה-‏Prime Directive‏ וקוראים למיסטר ספוק דוקטור – בקיצור, כאלה שלא מכירים את ‏הפרנצ'ייז לתולדותיו. השני, "סטארטרק", שזה כמו "סטאר טרק" רק בלי הספייס, הוא הסרט שיראו הטרקיז המושבעים, שחרשו על הדור ‏הישן, הדור החדש, חלל עמוק, חלל בכלל. ‏

אפשר לצפות בסרט הזה בלי לדעת שום דבר על פרנצ'ייז "מסע בין כוכבים" ובלי לראות אף אחת ‏משש סדרות הטלויזיה או 11 סרטי הקולנוע שהגיעו לפניו. לא צריך אפילו לראות את "סטארטרק" הקודם, שזהו ‏המשך ישיר שלו. לגבי בתולי-כוכבים, זה כל מה שצריך לדעת: זה סרט שמתרחש בעתיד, ובו ‏כולם טסים בחלליות וכאלה. יש אחד צעיר, ג'יימס קירק, והוא קפטן של ספינת חלל גדולה ‏שקוראים לה אנטרפרייז. יש לו כמה חברים, כולל אסיאתי אחד ורוסי אחד עם המבטא הכי מוגזם ששמעתם בחיים, אבל ‏החבר הכי טוב שלו הוא אלף חנון שקוראים לו ספוק. וביחד הם עפים בכל ‏הגלקסיה מצד לצד, ופוגשים את בנדיקט קמברבץ' והוא מאוד בריטי ומאוד מגניב, ויש קרבות ‏יריות מגניבים וחלליות מתרסקות לתוך דברים ואנשים קופצים מתוך חלליות לתוך חלליות ‏אחרות. יש איזו עלילה שמחברת בין כל קטעי האקשן אבל היא מסובכת וטפשית ולמי אכפת בכלל. ‏בקיצור, פחות או יותר "מהיר ועצבני", אבל בחלל.

סצינות האקשן בסרט מלאות דמיון, ערוכות מצוין, מלהיבות, ומנצלות היטב את העובדה שהוא ‏מתרחש בעתיד, על כל המשתמע מכך. כח המשיכה פועל, או לא פועל, בכיוונים מפתיעים. זה כיף. ומה שמחבר בינהן – אתם יודעים איך זה בסרטים כאלה. זה בסדר כל עוד לא מצפים להגיון כלשהו. בנדיקט קמברבץ' הוא ‏אם כל הנבלים הבריטיים הרהוטים והמשכילים. כריס פיין וזכארי קווינטו, בתפקיד ספוק וקירק, ‏עושים רושם של חברים טובים עם כימיה טובה ונהנים זה מחברתו של זה. יש פה כל מה שצריך ‏בשביל ליהנות בקולנוע במשך שעתיים ומשהו. קחו פופקורן ו-‏To infinity and beyond‏, או מה שזה ‏לא יהיה שאומרים שם. ‏

בנוגע לסוג השני של הצופים, אלה שמכירים את המקור? עבורם, הצפיה תהיה הרבה יותר ‏בעייתית.‏

אם תשאלו את ג'יי. ג'יי אברמס, ואת חבר התסריטאים המפוקפקים שאיתו, הם יטענו שהם דווקא הקדישו המון מחשבה ‏ותשומת לב לצופים הותיקים. במיוחד בשבילם הוא טמן בסרט עשרות ביצי פסחא ורפרנסים ‏לתולדות הסדרה. רק הצופים הותיקים יבינו את הקטע עם החולצה האדומה, וירגישו מרוצים ‏מעצמם. הסרט קורץ כל כך הרבה שבשלב כלשהו הוא מקבל נקע בעפעפיים ופשוט נשאר במצב ‏קריצה תמידי: העלילה כולה, כך מתברר, היא למעשה רפרנס מתוחכם לאחת העלילות ‏המפורסמות הקודמות של האנטרפרייז הישנה. ‏

וזה כבר לא חמוד. זה מעצבן. התוצאה של העווית התמידית הזאת היא שלאורך כל הסרט – ‏ובעיקר לקראת סופו – צופים ותיקים יתעסקו בהתחשבנות והשוואה במקום בצפיה בסרט. הרגע שאמור להיות השיא הרגשי של הסרט הולך לאיבוד, משום שבמקום להתרגש ממה שקורה ‏לדמויות על המסך, אתם מגחכים ואומרים "אה, זה בדיוק כמו שקרה בההוא שם, אבל אחרת. ‏ובטח עכשיו הם יעשו את יגיע המשפט הזה – אה, הנה הוא כאן".‏

חוץ מזה – לא עברנו את כל זה כבר ב"סטארטרק" הקודם? הסרט הקודם, הראשון בעידן אברמס, ‏היה כל כולו קריצה מתוחכמת לעבר תוך זינוק לעתיד: היפרדות מקו הזמן המקורי, ושליחת קירק ‏וספוק לעולם חדש ובלתי ידוע, שבו הם חופשיים לשוטט בגלקסיה כאוות נפשם, לגלות עולמות חדשים ומוזרים, מבלי להיכבל ‏לתסריטים בני עשרות שנים. עכשיו, אחרי שעברנו את השלב הזה, לא הגיע הזמן לחקור קצת צורות חיים חדשות ‏וציביליזציות חדשות, וכל זה? ללכת באומץ למקום שבו אף אחד עוד לא היה? במקום זה הגדרת ‏המשימה של הסרט השתנתה ל"לדשדש בעקשנות במקומות שבהם כבר היינו לפני שלושים שנה".‏

מה שאברמס לא הבין זה שלקרוץ למקור ולשמור על נאמנות לרוח המקור הם שני דברים שונים ‏לחלוטין. לא משנה כמה רפרנסים הוא יצליח להכניס לתולדות "סטאר טרק", הסרט הזה עדיין לא יהיה דומה ל‏‏"סטאר טרק", בעיקר משום שהוא כל כך טפשי. העלילה של הסרט כוללת חורים שחורים סופר-מאסיביים וחורי תולעת שיכולים לבלוע גלקסיות שלמות ולזרוק אותן לצד השני של היקום. היא כוללת את אחד ה"טוויסטים" הכי ביזאריים שנראו לאחרונה בסרט ‏רציני, טורפדו ישיר לכל מרכזי ההגיון של המח, רעיון שהוא לא סתם לא-סביר אלא נונסנסי ברמה של מערכונים של מונטי פייתון. אפילו הטכנולוגיה ביקום של הסרט, החוקים של מה שאפשר ‏ואי אפשר לעשות, איבדו את ההגיון והעקביות שהיו להם: מתברר, למשל, שאתה יכול לשגר את עצמך מיידית מכדור הארץ אל כוכב מרוחק כלשהו, למרות שבאף אחד מהצדדים לא נמצא מכשיר טלפורטר. אבל אם זה המצב, בשביל מה, לכל הרוחות, קיימות בעולם הזה ספינות חלל?

כל זה לא חייב להטריד אתכם כשאתם הולכים לראות סרט אקשן קיצי. סרטי קיץ אינם ידועים ‏בדייקנות מדעית רבה. באנו בשביל הפאן. אבל אם באתם לראות סרט "סטאר טרק" – זה ‏בהחלט מטריד. ‏"סטאר טרק" לא היתה אף פעם סדרה על אקשן. היא היתה סדרה על רעיונות. ‏היא הציגה בכל פרק מחדש שאלות מוסריות או נושאים לדיון במסווה של סוג חדש של חייזר, ‏פלנטה או הייפר-מגהדרייב. היה בה הגיון עקבי. ב"האויב בתוכנו" אין שום דבר מכל זה, אבל יש בו ‏אקשן מגניב. לכן הוא סרט קיץ מצוין, אבל סרט "סטאר טרק" איום ונורא.‏


פורסם במקור בוואלה