-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
ספוטלייט
Spotlight
מבוסס על סיפור אמיתי: קבוצת עיתונאים חושפת פרשת ניצול מיני בכנסיה הקתולית.
תאריך הפצה בארה"ב: 06/11/2015
תאריך הפצה בישראל: 21/01/2016
סרט סביר. סיפור "חשוב" עשוי בצורה משעממת, חסרת השראה ונטולת כל ייחוד מבחינה קולנועית. על מה ההתלהבות?!
אין עדיין תאריך הפצה בארץ, אני מבין.
יש סיבה מיוחדת שהסרט הזה קיבל פתאום עמוד באתר? מדברים עליו בתור מועמד פוטנציאלי לאוסקר?
בהחלט
הוא קיבל הרבה מאוד אהדה בפסטיבל טורונטו, וצפוי להישאר במסגרת המתחרים על האוסקר. ולכן מן הסתם יגיע לארץ, כרגיל, בינואר-פברואר.
והנה תאריך ההפצה בארץ: 21.1.
בינתיים, הסרט צובר תאוצה בתור הזוכה הכמעט בלתי נמנע באוסקר.
לא ראיתי את הסרט.
אבל באופן עקרוני, אני מאוד לא אוהב סרטים שמציגים עיתונאים כגיבורים. יש לי בעיה די רצינית עם האדרת המקצוע הזה, אני חושב שככלל, מספר הכיסויים, הקומבינות, השחיתויות, הקשרים לשלטון וכדומה של העיתונאים עולה עשרות מונים על הגילויים והחשיפות המשמעותיות.
לטעמי מזמן המקצוע הזה היה צריך לקבל את המעמד החברתי ששמור ל"אנשי וול סטריט" או "עורכי דין" – ותלוי באמת איך אנשים רואים את זה.
לכן, מצטער, אבל לא מתרשם מסרט נקודתי על חבורה של אנשים ש"חשפו" פרשת ניצול מיני, בעוד אלפי עיתונאים ברחבי העולם לאורך עשרות שנים הסתירו את זה.
קצת צבוע אפילו.
ולא, לא ראיתי את הסרט :-)
"בעוד אלפי עיתונאים ברחבי העולם לאורך עשרות שנים הסתירו את זה."
הסרט מתייחס לנקודה הזאת בצורה משמעותית וחשובה.
בדיוק.
ואם כבר עוד מישהו שראה, מה חשבת עליו?
התסריט, המשחק והבימוי טובים אבל אני לא מבינה איך קיבל כל כך הרבה מועמדויות לאוסקר, נראה לי קצת מוגזם. או שאני מפספסת משהו..
בקצרה
הסיפור נהדר. מתבקש להגיד שגם התסריט נהדר, אבל עיקר מה שעובד בתסריט הזה הוא הסיפור ולא הדיאלוגים. הסיפור הזה מרגש ותופס אותך וחכם והוא הלב של הסרט – והוא חתיכת לב.
במשחק יש עליות ומורדות – ראפלו ומקאדאמס הם החוליות החלשות יותר בתוך סרט עם הופעות ממש נהדרות של קיטון, שרייבר וטוצ'י שחבל שאף אחד לא הצליח לקחת את המועמדות במקום ראפלו שקצת ממחזר חומרים (אבל לו יש את הסצנת אוסקרים אז..).
מה שחסר בו זה דווקא הבימוי – בתחילת הסרט, כשהסיפור עוד לא "התחיל" הסרט משעמם ולא מעניין והסרט לא ממש מצליח להתרומם רק בזכות העשייה הצנועה של מקארתי.
בגדול הייתי משאיר את המועמדות שלו לסרט ותסריט ומשנה את המועמדות משחק.. אבל מתוך 6 מועמדיות, כנראה שהיחידה שהייתי מוותר עליה היא מקאדאמס.
מסכימה, מה שעושה את הסרט זה הסיפור
והעובדה שהוא סיפור אמיתי והאימפקט שהוא גרם, הופך את הסרט ליותר מסרט בינוני.
אין כוכב בסרט הזה אבל דווקא מחינתי רפאלו (וגם טוצ'י) בלט. את מקאדאמס אני אוהבת וחשבתי שהיא הייתה טובה, אבל זו לא הופעה יוצאת דופן שמצדיקה מועמדות לאוסקר.
אז אני מציעה שדווקא כן תראה את הסרט
(ל"ת)
מה עם סרטים שמציגים רופאים כגיבורים?
ועורכי דין?
ושוטרים?
וכל מקצוע אחר?
תודה רד פיש
סוף סוף לשמוע דעה הגיונית ונורמלית! כל העולם מת מהתלהבות על הסרט הזה, כולל שותפי לצפייה. באמת שאין לי מושג ממה כל ההתלהבות. הסרטים האלו, שמספרים עלילות טראגיות דרך "מאחורי הקלעים" שלהם (עלילת הזוועה של הכמרים כאן למשל דרך דיאלוגים במערכת העיתונות) הם קלישאה. קלישאה משעממת, אפורה וחסרת רגשות. לא בשביל דברים כאלו נוצר הקולנוע. אם הסרט הזה יזכה באוסקר, סורי, בעיני זה יהיה בזיון.
ראית את הסרט?
(ל"ת)
בוודאי
(ל"ת)
כנראה שכן
אלא אם שותפיו לצפייה זה כל החברה שהוא הזמין לראות את הטריילר
פיהוקון
הדבר היחיד שאני נותנת לסרט הזה הוא שדווקא רוב הזמן לא האדירו בו את העיתונאים.
די להאדיר סרטים ״חשובים״. הצופים סובלים.
אני ממש מנסה להבין מה מארק רפאלו ניסה לעשות פה
הניחוש שלי הוא שהוא לא רצה לשחק במבטר "בוסטוני" טיפוסי ולכן אימץ לעצמו מניירות מוזרות שגרמו לדמות להראות כאילו רפאלו משחק את רוברט דאוני ג'וניור שמשחק את מארק רפאלו שמשחק עיתונאי
לפי IMDB נראה שרפאלו ניסה להיות נאמן לאדם שעליו מבוססת הדמות:
* During every break, Mark Ruffalo asked the real Michael Rezendes to say his lines for him
* The real Michael Rezendes said "Watching Mark Ruffalo reenact five months of my life was like looking into a fun house mirror."
* Mark Ruffalo asked the real Michael Rezendes, "Can I listen to you yell at someone?"
* When Mark Ruffalo met the real Michael Rezendes for the first time at his home, he was carrying a notebook and an iPhone to record Rezendes' voice in order to get his most accurate speech patterns.
אולי לא אוסקר, אבל סרט טוב לגמרי
אז כן, תפיסתי את הקולנוע לא השתנתה שיצאתי היום מהאולם בנתניה, וקשה להאמין שגם אם הוא יזכה באוסקר הוא יותיר חותם בלתי-נמחה על דפי ההיסטוריה.
אבל הוא היה סרט טוב, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. היה פה סיפור מרתק, סוגיה מעניינת ובניית עולם וסביבה טובה, שהצליחה להעביר את ההילה שיש לדת ולמייצגיה לאנשים מסוימים במקומות מסוימים, גם למי שהעולם הזה רחוק ממנו- גיאוגרפית ומנטלית.
אספקט אחד שנעשה בהצלחה מרובה היא ההימנעות מסנסציוניות וממלודרמטיות. נורא רווח לי שרייצ'ל מקאדמס לא הייתה אובייקט מיני אפילו לא במרומז, נגיד כמושא אהבתו של אחת הדמויות, או כמי שמשתמשת במיניות שלה כדי להשיג סיפור טוב- היא פשוט הייתה אחת מהצוות, זה הכל. גם חששתי מאיזה מונטאז' זכרונות נצלני של אחד הגיבורים, שבו נראה את ההתעללות מגוף ראשון, ולשמחתי התבדיתי.
לא הייתה פה אף הופעת משחק יוצאת מהכלל, אבל כל הצוות היה מוצלח ועשה עבודה טובה. את סטנלי טוצ'י ומייקל קיטון תמיד כיף לראות, אבל רפאלו, מקאדמס וגם ליב שרייבר לא הזיזו לי שום דבר בהופעות קודמות, ודווקא הם לדעתי השחקנים הטובים יותר של הסרט. שרייבר מצייר במעט סצנות ובלי יותר מדי טקסט דמות של אאוטסיידר שמודע ללחשושים במסדרונות, אבל השקט הנפשי והאיזון הפנימי שלו שומרים אותו בשליטה. גם מקאדמס מצליחה להעביר בניואנסים עדינים את הקונפליקט שבין הסלידה שלה מהמקרה אותו היא חוקרת והרצון לחשיפה וצדק, לבין שארית היראה והכבוד שיש לה לממסד הכנסייתי. רפאלו אמנם משחק טוב, ושובר בצורה מרעננת את הטייפקאסט הדושבגי שדבק בו, אבל לדעתי (וטרם ראיתי את שאר המועמדים) זו הופעה שלא שווה אוסקר.
אני מניח שיהיה לי קצת חבל אם הסרט הזה יזכה באוסקר, ולו רק בגלל האופי שלו- עוד תסריט מעובד על נושא חשוב, כמה מרגש. למרות זאת, זה עדיין סרט מצוין, שלדעתי ספג יחס קצת מחמיר מדי מהביקורות בארץ.
פשוט מעולה
מבחינתי הסרט הזה הוא המשך רוחני ראוי לסרטים כמו זודיאק או כל אנשי הנשיא. נדיר לראות במאי ושחקנים שאין להם שגעון גדלות (אהמ, אהמ, אלחנדרו גונזלז אינייריטו ולאונרדו דקפריו), ופשוט נותנים לסיפור לדבר בזכות עצמו.
או שהוא נותן לסיפור לדבר בעד עצמו כי אין לו משהו מעניין להגיד…
אין בכלל מה להשוות את הסרט חסר המעוף הזה לזודיאק. הוא די טוב אבל 'מעולה' זו הגזמה.
מה זה אומר "להגיד משהו"?
אני לא חושב שאף אחד מיוצרי הסרטים האלה ניסה להגיד משהו על הסיפורים שלהם, יותר עניין אותם להראות לצופה עולם מורכב ואמין, ואת התהליכים שמתרחשים בתוך העולם הזה. הרבה אנשים יכולים להגיד שאין בזה שום דבר מעניין (או אפילו לקרוא לסרטים מהסוג הזה משעממים), אבל אני פשוט מת על סרטים "יבשים" כאלה, ו-"ספוטלייט" הוא נציג בולט של הז'אנר הזה.
בסופו של דבר, אני חייב להסכים "ספוטלייט" הוא בהחלט לא ברמה של זודיאק (שהוא כנראה הסרט האהוב עלי), אבל זה לא אומר שהוא לא מעניין מהתחלה ועד הסוף (בעיקר אחרי שראיתי את "האיש שנולד מחדש" היומרני באותו שבוע).
מסכים עם הביקורת
יש פה סיפור מעניין, אבל הוא נקבר תחת בימוי וצילום חסרי השראה ותצוגות משחק עייפות. בחצי מהסצינות שלו מארק רפאלו גרם לי לצחוק, כנראה בלי כוונה. נראה יותר כמו כתבת תחקיר ארוכה מאשר סרט קולנוע.
כן, מה נסגר עם מארק רפאלו?
אני בסך הכל חיבבתי את הסרט, למרות שהוא באמת היה קצת חסר מעוף, אבל הדמות הזאת של מארק רפאלו, מייק קראו אם אני זוכר נכון… תצוגת משחק מוזרה מאוד של מארק.
קצת מוזר למצוא את עצמך צוחק ממניירות מוזרות של אחת הדמויות בסרט שמספר על ניצול מיני.
לא רע
הבימוי די טלוויזיוני (אם היו מראים לי סצנה אקראית מהסרט מבלי לדעת מאיפה הוא הייתי חושב שהוא מסרט דוקומנטרי או מדרמה של HBO) אבל התסריט יעיל והשחקנים מספקים הופעות לא רעות. מייקל קיטון טוב, רייצ'ל מק'אדאמס חמודה ומארק ראפאלו לא רע אבל עם מבטא די מוזר. הסיפור מעניין ושומר על עניין בסרט. בהחלט לא אחד הטובים של 2015 (רחוק מאוד מכך) אבל הוא סרט לא רע שאפשר לראות. עשה לי חשק לקרוא עיתון, הבנתי שעושים שם עבודת קודש.
מה שלא ברור לי הוא
איך הסרט הבינוני הזה זכה בכל תשומת הלב והתהילה, כשסרט אחר שאף הוא סיפור אמיתי על תחקיר עיתונאי, והוקרן גם כן בפסטיבל טורונטו, שמספר סיפור כל כך הרבה יותר מעניין ויותר מורכב וגם מבויים יותר טוב, וממש משאיר לך חומר למחשבה -"Truth"- זכה לביקורות מעורבות והתרסק בקופות. לא יכולה להבין את זה.
הבעיה העיקרית שלי עם 'ספוטלייט', מעבר למשחק המעצבן של מארק רופאלו, היא התסריט נטול נקודות המפנה. כנראה נאמן למציאות, אבל חסר בו מתח וחסרה בו דרמה. זה היה בסדר אם, כמו בסרט תעודי טוב, היינו לומדים ממנו משהו מהותי על הפרשה שלא ידענו קודם, אבל גם זה לא. אנחנו יוצאים ממנו בדיוק עם אותו ידע שהיה לנו כשנכנסנו. היו כמרים פדופיליים והיו הרבה. זהו. אנחנו בעיקר סופרים אותם לאורך כל הסרט. אי אפשר להגזים בחשיבות הפרשה עצמה, אבל בהחלט מגזימים בחשיבותו ורמתו של הסרט.
זה קל
הנושא של "אמת" הרבה יותר מעורר מחלוקת ומפצל למחנות פוליטים מאשר "ספוטלייט". רוברט רדפורד לא מוכן לעשות קמפיינים לאוסקרים (מה שמסביר גם את ההתעלמות הבוטה ממנו ב2013), קייט בלנשט השקיעה את עצמה ב"קרול" ופשוט קל יותר ליצור הסכמה סביב זה שכמרים אנסים זה רע.
כן, הגיוני מה שאמרת
בעיקר העובדה שהסרט מראש הרתיע צופים רבים מטעמים פוליטיים. לא היה לו הרבה סיכוי מראש, מה שמעורר הערכה על כך שהיה מי שלקח את הסיכון להפיק אותו מלכתחילה.
חבל. הסרט עבר לחלוטין מתחת לרדאר והגיעה לו יותר תשומת לב. הופתעתי ממנו מאוד לטובה.
"אמת" בהחלט טוב יותר, אבל גם כן סרט בינוני
את נוגעת בדיוק בנקודות שהפריעו לי ב"ספוטלייט"- שיש לו תסריט ממש גרוע. זאת כמו כתבת חדשות יבשושית. אפילו יחסית לנושא הבוער, הם הצליחו ליצור סרט אפרורי וחסר עניין. ב"אמת" יש קונפלקיט ברמת הגיבורים ולא רק בחומר אותו הם חוקרים (כאן המקרה הפוך, החומר הנחקר משעמם נורא). ועדייןף גם "אמת" הוא סרט קורקטי מדי ובינוני להפליא.