-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
ההווה הנהדר
The Spectacular Now
שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.
תלמיד תיכון שחי בהווה והוא הכוכב של כל מסיבה נמשך לנערה חובבת מדע בדיוני, שחושבת הרבה על העתיד שלה. מבוסס על ספרו של טים שארפ.
אורך: 1:35
תאריך הפצה בארה"ב: 13/09/2013
סרט נהדר, פסקול נהדר
האם אמור להגיע לקולנוע ?
סרט ההתבגרות הריאליסטי והאמיתי של השנה.
סרט מאוד חזק העוסק בנושאים כואבים ורלוונטיים מאוד (בעיקר לי ולבני גילי) ומעוררי מחשבה. הסרט מעניק לדמויות שלו עומק שנראה מעט מאוד בסרטים, ההזדהות איתם היא כמעט מוחלטת שאפשר להבין את מחשבותיהן על סמך הבעות הפנים בלבד. חלק גדול מזה הוא בגלל הופעותיהם הנפלאות של צמד השחקנים הראשיים, שיילין וודלי המקסימה בעיקר.
הדילמות המוצגות בסרט היו מרתקות ביותר, אין דמויות "רעות", גם צמד הדמויות הראשיות רחוקות מלהיות מושלמות אבל קל להתאהב בהן. ממש כאב לי כשהיה עצוב להן ושמחתי לשמחתן. וזה לא שהסרט מציג נושאים או שואל שאלות מקוריות במיוחד. כל הבעיות, הדילמות והצרות של הדמויות הן דברים שכבר ראינו בסרטים אחרים. רק שכל אחת מהן הייתה הקונפליקט המרכזי של סרט שלם. "ההווה הנהדר" מציב את הדמות הראשית שלו מול כל אותן צרות ומול אותן שאלות הרות גורל בו-זמנית (ממש כמו בחיים האמיתיים), משהו שממש חסר לי בסרטים ריאליסטיים. כי אנשים לא מתמודדים מול דבר אחד at a time. תמיד יש עם מה להתמודד ויש מהן בכמויות.
עשר הדקות האחרונות היו מעט בעייתיות עבורי. אולי משום שהן התמקדו יותר בבעיות שהוקדש להן מעט מדי זמן לפני כן ולא עניינו מספיק (כמו יחסיו עם אמו, שגם ככה לא הועברו בצורה מוצלחת כל כך במהלך הסרט) או אולי משום שבניגוד למרבית הסרט הן הרגישו מעט הוליוודיות מדי. ואולי זה בגלל העדרה של שיילין וודלי בהן. לא יודע. אלה עדיין היו עשר דקות מוצלחות, פשוט לא הולמות כל כך את הסרט.
לסיכום – תסריט מבריק, דמויות ממש ממש טובות, דיאלוגים אמינים, משחק נהדר (אחרי "מחוקים", ג'יימס פונסולדט מוכיח שהוא אחד מבמאי השחקנים המוכשרים שקיימים כיום), רומנטי ומצחיק כשצריך. היה לו סיכוי לא רע להיכנס לחמישייה שלי בסקר סוף השנה אילו הייתי רואה אותו כמה ימים לפני.
חבל לי שהסירו את כפתור "רוצה לראות"
לא רק, אבל במיוחד בגללו (על סמך הטריילר).
נ.ב. הכותרות בטריילר כל הזמן הזכירו לי את הזאב מוול סטריט בגלל הפונט והצבעים שחור-צהוב.
אולי זה אני
אולי לא באתי אליו במצב הרוח הנכון. כל המרכיבים היו כאן, פסקול, משחק (סביר), סיפור טוב. למרות כל האמור, הסרט לא נחקק בראש שלי ליותר מחמש דקות. אני אוהב סרטים מהז'אנר, אבל לא את זה.
אז זהו ש...
לא יודעת, לא נהנתי. בכלל.
ציפיתי לקרוא תגובות וביקורות שאוכל להזדהות איתן, אבל אני רואה שכולם נהנו ורק אני מרגישה ככה אז אולי הבעיה בי ולא בסרט. לא הרגשתי שהיה שעה את השעה וחצי שהקדשתי לו.
גם אני
לא נהנתי מהסרט וציפיתי לביקורות כאלה.
לא היה בו שום דבר חדש בז'אנר, בעיני. הוא לא היה נוראי ולא היה מבריק,הוא פשוט היה סתמי.
זה באמת מאוד אמין וממש קל להזדהות עם הדמויות. אבל זה לא כיף ולא מעניין זאת אומרת הסרט לא נותן לי כלום חוץ ממהזדהות. הוא רק מדכא
מצטרפת למאוכזבים
מהתסריטאים של 500 ימים עם סאמר ציפיתי ליותר. הכי מאכזבת הייתה הדמות הנשית הפתטית, שאחרי רבע השעה הראשונה לא התקדמה במילימטר.
סרט די שטחי, ללא כיוון.
מיילס טלר היה מצוין (אני כבר סקרן לראות את ההופעה שלו ב'וויפלאש') אבל התסריט פועל על מי מנוחות ולא מציע שום אמירה מעניינת או חדשה על הנוער האמריקני של היום. יותר מדי קלישאות.