זכור לי שהפסקתי בסביבות עונה 16, בין בגלל תחושת מיצוי קשה ובין מפני שהיו לי דברים חשובים יותר לעשות. ראיתי פרק מסויים בעונה החדשה והיה די מעפן. איך הסדרה כיום?
היו לה רגעים מדהימים מסוגים שונים- החל מבדיחות מאוד מאוד מצחיקות, שבירת חוקים שונים של סדרות אנימציה או השגים בכך שהיא הגיבה בזמן אמת למאורעות אקטואליים (למשל כשאובמה נבחר לנשיאות, ולא חשבתי שזה פרק כזה טוב, אבל אף סדרה אחרת לא יכלה להתיחס לבחירות כל כך מהר).
יש בה הרבה מאוד רפרנסים תרבותיים, חלקם באמת מצחיקים ואקטואליים, אחרים פחות מעלפים. ויש בה גם דברים שאני פחות אוהבת (ולא נכנסת לזה שוב)
לא יודעת/זוכרת מתי ג'ורג' מרטין היה שם, כניראה שזה לא אחד מההיי לייטס שלה.
אני עדיין חושבת שהעונות הראשונות יותר מצחיקות מכל השאר, למשל הפרק שבו הילדים משחררים את הלויתן פשוט הורס מצחוק.
אין פרק שלא ראיתי מינימום 3 פעמים (עד עונה 15 בכל אופן). כאשר לילה ואין כוח לדברים חדשים – אני מדליק פרק רנדומלי וכמעט אף פעם לא מתאכזב.
מדהים כיצד במשך שני עשורים מאט וטריי שומרים על רמה גבוהה ובלי למחזר את עצמם. לפעמים זה לא עובד להם (לעזאזל איתך עונה 20) אך לפחות הם מנסים דברים חדשים. הם הביאו לשיח הציבורי סוגיות חשובות ואיכשהו מגחיכים את כל פלחי האוכלוסיה – יהיו אלה רפובליקנים, דמוקרטים או מורמונים (בעיקר מורמונים).
לא תמיד אני מסכים עם הדעות שלהם (אאל"ט הם לא מאמינים גדולים בהתחממות הגלובלית) אבל הם מצחיקים ונהדרים. מקווה שסאות' פארק תמשיך עוד שנים רבות.
אני לא בטוח שיש מספיק עניין בביקורת מתגלגלת על הסדרה (אולי אני טועה), אבל כן חשוב לי לציין שאחרי הרבה זמן שבו סאות' פארק עשתה עונות ספיישל, פרקי ספיישל, סרטי ספיישל ועוד ועוד ועוד – היה ממש נחמד לראות סתם פרק "רגיל".
נשבר לי מטגריטי פארם! לא היה פרק אחד שזה היה מצחיק. מאיפה האובססיה הזו של מאט וטריי למריחואנה? ועוד בעונה קצרה של 6 פרקים הם מעזים להפוך את מלחמת חוות המריחואנה לסאגה? בחייאת מה הקטע?
מחוץ לשטויות של רנדי, פרק נחמד. אני פשוט בהלם שסטן חשב שככה קוראים לטולקין.
"התיקון הגדול" – כלומר, במקום שפארקר וסטון "יתודוו" על הבדיחה הטיפשית שלהם, הם מעמידים פנים שאף פעם לא הייתה בעיה: דרך דומה לטיפול ההיסטורי של לא מעט מקומות ותכונות.
ובכל זאת, מתחת לכל זה ואפילו כשסאות' פארק "מתקנים" את טעויות העבר שלהם – הם לא רוצים שנשכח שבבסיס כל המהלך הזה יש גזענות. שהם עדיין גזענים, לא רק על הדברים שהם עשו בעבר אלא בייחוד על הדברים שהם עושים עכשיו בהווה כדי שכולם יאהבו אותם ויחשבו שהם בסדר.
ב-2018 הם שידרו את The Problem with a Poo, פרק שצוחק על פרשת רוזאן בר דרך מיסטר האנקי. בסופו של יום גוש החרא המילולי מגורש מסאות' פארק כי אין מקום להתבטאויות החשוכות שלו בעיירה – ובסצנה האחרונה הוא עובר לספרינגפילד שם מקבלים אותו בזרועות פתוחות (כעקיצה על כך שמשפחת סימפסון עדיין גזענית ולא מוכנה להשתנות).
אלא ש"התיקון הגדול" של טוקן / טולקין מגיע עכשיו, 3.5 שנים אחרי אותו פרק.
אבל היא כן מסמלת בתוכה שינוי לטובה: זניחה (סוף פאקינג סוף) של טגרידי וזחילה חזרה לכיוון הבנים וההרפתקאות שלהם.
הבעיה, שסאות' פארק עצמה מנסה להבין, היא איך עדיין להישאר עם הילדים אבל גם להרגיש שהתקדמנו איכשהו. עם אבא של סטן הייתה איזשהי תחושה של "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" – לעשות סדרה על גיבורים חדשים, בלי באמת לשנות את הסדרה. אבל נראה לי שלכולם, כולל ליוצרים, נמאס מטגרידי (או לפחות נמאס בכמות שהייתה). אז השאלה שהעונה ניסתה לענות זה האם אפשר באמת פשוט לחזור לסיפורים פשוטים, טיפשיים, ומצחיקים.
אני לא יודע מה התשובה שהם ענו לעצמם, אבל אני מקווה שהיא "כן". נתראה בעונה 26. בתקווה עם קצת יותר פרקים (ואפילו עוד קצת פחות טגרידי).
בהתחשב בכך ששליש ממנה היו פרקי טגרידי (באתי לכתוב "2 פרקים" רק שזה נשמע מעט. אבל בעונה בת 6 פרקים, שני פרקי רנדי-מייצר-סמים זה עדיין הרבה). אבל מסכים שהעונה בכללותה היא שיפור.
פתאום חשבתי על זההאסתטיקה של החבובות ב-01/11/2024 14:25
פתאום חשבתי על זה
האסתטיקה של החבובות
פורסם נובמבר 1, 2024 ב 14:25
שערך הצפייה המחודשת של סאות׳ פארק הוא מאוד-מאוד נמוך. בניגוד גמור לסיינפלד/חברים או אפילו ריק ומורטי לפעמים, יש מעט מאוד פרקים של סאות׳ פארק שאני נהנה לצפות בהם יותר מפעם אחת או פעמיים-שלוש גג – צימוקים הוא כזה, וגם סקוט טנורמן, אבל כל האחרים פשוט מרגישים לי לשימוש חד פעמי, מוצלחים ככל שיהיו; שלא לדבר על זה שיש יותר מדי פרקים שפשוט לא מובנים בכלל למי שלא בקיא בפוליטיקה של ארצות הברית על בוריה.
של סדרה שבנויה על גרפיקה זולה והומור שחוק אקטואלי- אקטואליה רלוונטית לזמן קצר מאוד, וכשאמצעים עצמם לא משרתים איזה רעיון אומנותי, ברגע שהיא לא רלוונטית- מפסיק להיות בה עניין.
לדוגמה- יום אחרי שהוכרז הנצחון של אובמה, סאות' פארק "הדהימו את העולם" עם פרק אקטואלי שיצא בזמן שיא. 16 שנה אחר כך זה עוד פרק אידיוטי בלי שום משמעות.
כן, פרקי הבחירות שלהם התיישנו מהר – אבל רוב ההומור שלהם לרוב עובד על דברים פחות מיקרו-אקטואלים כמו בחירות.
יש סיבות אחרות למה דברים התיישנו (אם כי גם שם, יש עניין מעניין לבדוק איך ולמה) אבל רוב ההומור הוא לא נובע מ"זוכרים את X".
אני לא אדם שנוטה לחזור עד כדי כך לסדרות כך או כך, אבל יש בהחלט לא מעט פרקים של סאות' פארק שאני בשמחה אחזור אליהם – הרבה יותר מ"מעט מאוד" (אני מחריג כאן את ההשוואה לחברים וסיינפלד, שתי סדרות שבקושי ראויות לצפייה ראשונה לטעמי) גם אם פחות מסדרות שלחלוטין לא נשענו על אקטואליה.
אבל בהשוואה של צפייה מחודשת בסאות' פארק לצפייה מחודשת באבא אמריקאי, סאות' פארק פשוט לא מחזיקה מים. ברור שזה לא סבל צרוף לצפות בפרקי סאות' פארק שכבר צפית בהם שוב (אולי חוץ מהפרקים המגעילים ממש) אבל ערך גדול אין בזה; לעומת זאת במפגש מחודש עם פרקים ישנים של אבא אמריקאי שלא ראיתי כבר שנים אמנם זכרתי מה קורה בגדול אבל את כל הבדיחות והרגעים הקטנים כבר שכחתי ולכן גם צחקתי ונהניתי הרבה יותר. עכשיו אני נזכר שבעונה ה-13 של סאות' פארק שהיא הכי טובה יש פרקים נהדרים וגם מאוד-מאוד סאטיריים (או סתם מהנים) שבהחלט מצדיקים צפיות חוזרות ולפחות חצי ממנה היא כזאת, וגם לפניה היו לה רגעים מוזהבים כמו "עם התנצלויות לג'סי ג'קסון" או "הטורט הקטנה" שעדיין מחזיקים מעמד נהדר בסך הכול, אז מעט הפרזתי. קשה לי להניח את האצבע על הזמן המדויק שבה היא קפצה את הכריש אבל הייתי אומר משהו כמו עונה 17, כאשר בעונה 18 הייתה קצת חזרה לפרקים חמודים שעומדים בפני עצמם (אבל מעט מאוד) ואז מעונה 19 והלאה קשתות עלילה שהולכות לשומקום. הימים של יצירות מופת כמו "קני מת" או "הפרק של באטרס" הלכו לבלי שוב והתחלפו בסרטים ארוכים בכיכובן של הדמויות שהם בסדר, כזה, מי סאטירי יותר ומי פחות; וכשאיפשהו באמצע הם חזרו לעשות פרקים באורך רגיל בטעות התפלקה להם שם יצירת מופת אחת (דיקנבאוס) שלצערי לא הספיקה בשביל לעודד אותם לכיוון חזל"ש של עונות רגילות.
להלן "אתה מזדקן/המבורגר תחת": גם הומור גועל, גם רגש חי, גם אמירה של משהו על משהו (גם אם היא לא סאטירה פוליטית/חברתית ואולי אף עדיפה עליה) וגם קצת פרודיות על מפורסמים בשוליים של הדברים. פארקר וסטון בעצמם אמרו שמבחינתם כל שלוש העונות הראשונות לא שוות צפייה והם די מתביישים בהן היום. פעם הייתי קומפליטיסט של סאות' פארק; היום אני במצב שיש סרט אחד שלהם שלא השלמתי וזה אפילו לא בוער לי. אולי הוא יפתיע אותי לטובה. רק אולי.
כשהצפיה בפרקים האחרונים לא היתה כל כך מהנה באופן כללי (התקופה של הלגליזציה וכאלה). אני זוכרת שבקוביד מאוד המליצו לי לצפות, ניסיתי טיפה וזה כבר לא הצחיק אותי כל כך.
הפרק של ההמבורגר תחת היה לא מגניב בעיני, לא מספיק הבנתי מה מצחיק כל כך. אם כבר, מאוד הצחיק אותי הפרק שקרטמן מחביא חתולים בעליית הגג.
ודווקא, אם מדברים על עונות מוקדמות, ממש השבוע יצא לי לדבר עם חבורת בני גילי על שף והאופן בו עזב את התוכנית. כולנו הסכמנו שהיה מצחיק
(אגב, אני מנסה להבין מה המילה שהיתה אמורה להיות שם, כי 'הומור שחוק' זו תקלדה ולא כוונת המחברת)
היו להם, בעיקר בעונות המאוד מוקדמות, כמה פרקים שהיו פשוט מצחיקים. הפרק של שחרור הליויתן למשל הוא אחד המצחיקים ביותר אי פעם (בעיני).
פרקים אחרים התישנו רע כי הנושא כבר לא רלוונטי או כי השיח כבר לא כזה, והיו עונות שמאוד הריחו ממאמץ להדהים/לעצבן/להתגרות- שאלו החלקים שפחות התחברתי אליהם מראש בסאות' פארק.
״לשחרר את ווילזיאק״ אכן זכור לי לטובה בתוך השיממון הכללי של העונה התשיעית, ו״המבורגר תחת״ אכן לא מצחיק, הוא פשוט חריף מבחינה רגשית ויש לו מסר מעולה לחיים.
מישהו עדיין רואה?
זכור לי שהפסקתי בסביבות עונה 16, בין בגלל תחושת מיצוי קשה ובין מפני שהיו לי דברים חשובים יותר לעשות. ראיתי פרק מסויים בעונה החדשה והיה די מעפן. איך הסדרה כיום?
מדהימה כמו תמיד
פשוט תענוג לגיטימית מתמיד ומחדשת את עצמה בכל פרק מחדש
לא ראיתי את הסדרה אף פעם
אבל לאחרונה ראיתי ממנה קטע (ספוילר?) שבו יש את גורג מרטין והוא אובססיבי לבולבולים, אם הבנתי נכון. ובגלל זה הוא כך וכך.
זה גם כלול במדהימה?
זו סדרה שרצה מהניינטיז
היו לה רגעים מדהימים מסוגים שונים- החל מבדיחות מאוד מאוד מצחיקות, שבירת חוקים שונים של סדרות אנימציה או השגים בכך שהיא הגיבה בזמן אמת למאורעות אקטואליים (למשל כשאובמה נבחר לנשיאות, ולא חשבתי שזה פרק כזה טוב, אבל אף סדרה אחרת לא יכלה להתיחס לבחירות כל כך מהר).
יש בה הרבה מאוד רפרנסים תרבותיים, חלקם באמת מצחיקים ואקטואליים, אחרים פחות מעלפים. ויש בה גם דברים שאני פחות אוהבת (ולא נכנסת לזה שוב)
לא יודעת/זוכרת מתי ג'ורג' מרטין היה שם, כניראה שזה לא אחד מההיי לייטס שלה.
אני עדיין חושבת שהעונות הראשונות יותר מצחיקות מכל השאר, למשל הפרק שבו הילדים משחררים את הלויתן פשוט הורס מצחוק.
זה לא מהעונות הראשונות זה..
עונה תשיעית?! מתוך 21?!
…אני רואה את הסדרה הזאת הרבה זמן.
[הכנס כאן את ההסבר של לואי סי קיי ללמה פלוצים הם מצחיקים]
(ל"ת)
כלול במדהימה
זה שזו הסדרה שאני הכי נהנה וצוחק ממנה 21 עונות, אם אתה הטיפוס שיכול להיפגע מדברים כאלו אז זו לא הסדרה בשבילך אין ספק
לא יודע איפה לשאול
אני רואה שצצים דפי סדרות. איפה אני יכול לראות את הרשימה?
כאן:
http://www.fisheye.co.il/yomki_2017/#target-comment-953487
תודה
(ל"ת)
סדרת ה-Go To שלי
אין פרק שלא ראיתי מינימום 3 פעמים (עד עונה 15 בכל אופן). כאשר לילה ואין כוח לדברים חדשים – אני מדליק פרק רנדומלי וכמעט אף פעם לא מתאכזב.
מדהים כיצד במשך שני עשורים מאט וטריי שומרים על רמה גבוהה ובלי למחזר את עצמם. לפעמים זה לא עובד להם (לעזאזל איתך עונה 20) אך לפחות הם מנסים דברים חדשים. הם הביאו לשיח הציבורי סוגיות חשובות ואיכשהו מגחיכים את כל פלחי האוכלוסיה – יהיו אלה רפובליקנים, דמוקרטים או מורמונים (בעיקר מורמונים).
לא תמיד אני מסכים עם הדעות שלהם (אאל"ט הם לא מאמינים גדולים בהתחממות הגלובלית) אבל הם מצחיקים ונהדרים. מקווה שסאות' פארק תמשיך עוד שנים רבות.
ואגב
גם המשחק החדש שהוא די פארודיה על זאנר גיבורי העל הוא תענוג אמיתי לכל גיימר וחובב הסדרה
עונה 25, פרק 1
אני לא בטוח שיש מספיק עניין בביקורת מתגלגלת על הסדרה (אולי אני טועה), אבל כן חשוב לי לציין שאחרי הרבה זמן שבו סאות' פארק עשתה עונות ספיישל, פרקי ספיישל, סרטי ספיישל ועוד ועוד ועוד – היה ממש נחמד לראות סתם פרק "רגיל".
אני חושב שזה היה צבוע אם הם היו מתכוונים לזה באמת
אבל אני לא בטוח שזה המצב.
לא סאגה
או לפחות: הפרק השלישי לא ראה את רנדי בכלל. גם לא את שאר הילדים פרט לקרטמן, אבל זה נושא אחר.
כן טוב, סאגה לא חייבת להיות רציפה
אבל וואו זה אחד מפרקי אריק קרטמן הטובים ביותר שראיתי מזה תקופה, לא זוכר מתי צחקתי ככה בסדרה.
ומה קרה לדיבוב בעונה הזו?
בפרק הקודם מאקי נשמע מוזר ובפרק הזה סטן ורנדי לא נשמעו כמו עצמם.
פרק 5
פרק סאות'פארק קלאסי, וייב של עונות 6-11. ארבעת הבנים הם הגיבורים, אקטואליה בצד, אין טגריטי. צריך יותר כאלה.
קשה להגיד שעונה 25 היא מהעונות הטובות של הסדרה
אבל היא כן מסמלת בתוכה שינוי לטובה: זניחה (סוף פאקינג סוף) של טגרידי וזחילה חזרה לכיוון הבנים וההרפתקאות שלהם.
הבעיה, שסאות' פארק עצמה מנסה להבין, היא איך עדיין להישאר עם הילדים אבל גם להרגיש שהתקדמנו איכשהו. עם אבא של סטן הייתה איזשהי תחושה של "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" – לעשות סדרה על גיבורים חדשים, בלי באמת לשנות את הסדרה. אבל נראה לי שלכולם, כולל ליוצרים, נמאס מטגרידי (או לפחות נמאס בכמות שהייתה). אז השאלה שהעונה ניסתה לענות זה האם אפשר באמת פשוט לחזור לסיפורים פשוטים, טיפשיים, ומצחיקים.
אני לא יודע מה התשובה שהם ענו לעצמם, אבל אני מקווה שהיא "כן". נתראה בעונה 26. בתקווה עם קצת יותר פרקים (ואפילו עוד קצת פחות טגרידי).
לא יודע עד כמה קצת פחות טגרידי באמת היה בעונה
בהתחשב בכך ששליש ממנה היו פרקי טגרידי (באתי לכתוב "2 פרקים" רק שזה נשמע מעט. אבל בעונה בת 6 פרקים, שני פרקי רנדי-מייצר-סמים זה עדיין הרבה). אבל מסכים שהעונה בכללותה היא שיפור.
קצת פחות משליש
פרק אחד היה בהחלט כולו טגרידי, אבל פרק הסיום טגרידי נדחקו לעלילת ב' – מקום שאני בהחלט חי איתו בשלום בסך הכל.
מישהו ראה את הסרטים הקצרים בפרמאונט פלוס?
את סאגת הקוביד ומלחמות הסטרימינג? לפי דעתי זה הסאות' פארק הכי טוב שקיבלנו מזה שנים.
פתאום חשבתי על זה
שערך הצפייה המחודשת של סאות׳ פארק הוא מאוד-מאוד נמוך. בניגוד גמור לסיינפלד/חברים או אפילו ריק ומורטי לפעמים, יש מעט מאוד פרקים של סאות׳ פארק שאני נהנה לצפות בהם יותר מפעם אחת או פעמיים-שלוש גג – צימוקים הוא כזה, וגם סקוט טנורמן, אבל כל האחרים פשוט מרגישים לי לשימוש חד פעמי, מוצלחים ככל שיהיו; שלא לדבר על זה שיש יותר מדי פרקים שפשוט לא מובנים בכלל למי שלא בקיא בפוליטיקה של ארצות הברית על בוריה.
זה המחיר
של סדרה שבנויה על גרפיקה זולה והומור שחוק אקטואלי- אקטואליה רלוונטית לזמן קצר מאוד, וכשאמצעים עצמם לא משרתים איזה רעיון אומנותי, ברגע שהיא לא רלוונטית- מפסיק להיות בה עניין.
לדוגמה- יום אחרי שהוכרז הנצחון של אובמה, סאות' פארק "הדהימו את העולם" עם פרק אקטואלי שיצא בזמן שיא. 16 שנה אחר כך זה עוד פרק אידיוטי בלי שום משמעות.
וכשטראמפ ניצח, הם בקושי הצליחו לסיים את הפרק בזמן, כי הם היו צריכים לשנות המון סצנות כי הם הימרו על הילרי.
(ל"ת)
אני נוטה לא להסכים
כן, פרקי הבחירות שלהם התיישנו מהר – אבל רוב ההומור שלהם לרוב עובד על דברים פחות מיקרו-אקטואלים כמו בחירות.
יש סיבות אחרות למה דברים התיישנו (אם כי גם שם, יש עניין מעניין לבדוק איך ולמה) אבל רוב ההומור הוא לא נובע מ"זוכרים את X".
אני לא אדם שנוטה לחזור עד כדי כך לסדרות כך או כך, אבל יש בהחלט לא מעט פרקים של סאות' פארק שאני בשמחה אחזור אליהם – הרבה יותר מ"מעט מאוד" (אני מחריג כאן את ההשוואה לחברים וסיינפלד, שתי סדרות שבקושי ראויות לצפייה ראשונה לטעמי) גם אם פחות מסדרות שלחלוטין לא נשענו על אקטואליה.
אולי אני משוחד (בטוח אני משוחד)
אבל בהשוואה של צפייה מחודשת בסאות' פארק לצפייה מחודשת באבא אמריקאי, סאות' פארק פשוט לא מחזיקה מים. ברור שזה לא סבל צרוף לצפות בפרקי סאות' פארק שכבר צפית בהם שוב (אולי חוץ מהפרקים המגעילים ממש) אבל ערך גדול אין בזה; לעומת זאת במפגש מחודש עם פרקים ישנים של אבא אמריקאי שלא ראיתי כבר שנים אמנם זכרתי מה קורה בגדול אבל את כל הבדיחות והרגעים הקטנים כבר שכחתי ולכן גם צחקתי ונהניתי הרבה יותר. עכשיו אני נזכר שבעונה ה-13 של סאות' פארק שהיא הכי טובה יש פרקים נהדרים וגם מאוד-מאוד סאטיריים (או סתם מהנים) שבהחלט מצדיקים צפיות חוזרות ולפחות חצי ממנה היא כזאת, וגם לפניה היו לה רגעים מוזהבים כמו "עם התנצלויות לג'סי ג'קסון" או "הטורט הקטנה" שעדיין מחזיקים מעמד נהדר בסך הכול, אז מעט הפרזתי. קשה לי להניח את האצבע על הזמן המדויק שבה היא קפצה את הכריש אבל הייתי אומר משהו כמו עונה 17, כאשר בעונה 18 הייתה קצת חזרה לפרקים חמודים שעומדים בפני עצמם (אבל מעט מאוד) ואז מעונה 19 והלאה קשתות עלילה שהולכות לשומקום. הימים של יצירות מופת כמו "קני מת" או "הפרק של באטרס" הלכו לבלי שוב והתחלפו בסרטים ארוכים בכיכובן של הדמויות שהם בסדר, כזה, מי סאטירי יותר ומי פחות; וכשאיפשהו באמצע הם חזרו לעשות פרקים באורך רגיל בטעות התפלקה להם שם יצירת מופת אחת (דיקנבאוס) שלצערי לא הספיקה בשביל לעודד אותם לכיוון חזל"ש של עונות רגילות.
זה שהסדרה מחפשת את עצמה בעונות האחרונות
ברור וניכר ולדעתי דבר שגם פארקר וסטון יגידו בלב שלם, וכהוכחה לכך: הם לא עשו עונה חדשה כמו שצריך כבר כמה וכמה זמן.
לגבי שאר הדברים – יש להם באמת לדעתי פרקים נפלאים מעונה 1 והלאה, בלי הישענות על סאטירה, עם הישענות על הומור מגעיל.
הם נהדרים כשהם משלבים את הכול ביחד.
להלן "אתה מזדקן/המבורגר תחת": גם הומור גועל, גם רגש חי, גם אמירה של משהו על משהו (גם אם היא לא סאטירה פוליטית/חברתית ואולי אף עדיפה עליה) וגם קצת פרודיות על מפורסמים בשוליים של הדברים. פארקר וסטון בעצמם אמרו שמבחינתם כל שלוש העונות הראשונות לא שוות צפייה והם די מתביישים בהן היום. פעם הייתי קומפליטיסט של סאות' פארק; היום אני במצב שיש סרט אחד שלהם שלא השלמתי וזה אפילו לא בוער לי. אולי הוא יפתיע אותי לטובה. רק אולי.
אגב, מעניין אותי למה סיינפלד לא ראויה בעיניך אפילו לצפייה ראשונה. מילא חברים אבל סיינפלד.
(ל"ת)
אני חושבת שהפסקתי לצפות בהם סביב 2018 או אולי קצת לפני
כשהצפיה בפרקים האחרונים לא היתה כל כך מהנה באופן כללי (התקופה של הלגליזציה וכאלה). אני זוכרת שבקוביד מאוד המליצו לי לצפות, ניסיתי טיפה וזה כבר לא הצחיק אותי כל כך.
הפרק של ההמבורגר תחת היה לא מגניב בעיני, לא מספיק הבנתי מה מצחיק כל כך. אם כבר, מאוד הצחיק אותי הפרק שקרטמן מחביא חתולים בעליית הגג.
ודווקא, אם מדברים על עונות מוקדמות, ממש השבוע יצא לי לדבר עם חבורת בני גילי על שף והאופן בו עזב את התוכנית. כולנו הסכמנו שהיה מצחיק
אני מסכימה חלקית
(אגב, אני מנסה להבין מה המילה שהיתה אמורה להיות שם, כי 'הומור שחוק' זו תקלדה ולא כוונת המחברת)
היו להם, בעיקר בעונות המאוד מוקדמות, כמה פרקים שהיו פשוט מצחיקים. הפרק של שחרור הליויתן למשל הוא אחד המצחיקים ביותר אי פעם (בעיני).
פרקים אחרים התישנו רע כי הנושא כבר לא רלוונטי או כי השיח כבר לא כזה, והיו עונות שמאוד הריחו ממאמץ להדהים/לעצבן/להתגרות- שאלו החלקים שפחות התחברתי אליהם מראש בסאות' פארק.
**נזכרתי! הומור שחור! לא שחוק, שחור!**
עונות 9-10 זה עונות מוקדמות מבחינתך? הן הרבה יותר בגדר ״עונות אמצעיות״.
״לשחרר את ווילזיאק״ אכן זכור לי לטובה בתוך השיממון הכללי של העונה התשיעית, ו״המבורגר תחת״ אכן לא מצחיק, הוא פשוט חריף מבחינה רגשית ויש לו מסר מעולה לחיים.
הייתי משוכנעת שהוא מאחת משלושת העונות הראשונות
(ל"ת)
אגב
הפרק שבו קרטמן מחביא חתולים בעליית הגג הוא כנראה הפרק הכי מחפיץ נשים של סאות׳ פארק מאז ומעולם… איך אפשר כפמיניסטית לוחמת לאהוב כזה פרק.
קשה לי להגיב על זה משום שאני לא זוכרת כלום
אפילוצלא זוכרת למה הגיעו למצב שקרטמן מחביא חתולים. אבל אהבתי את האבחנה שלפעמים דווקא החולירע מתגלה בסוף כצדיק.
https://en.wikipedia.org/wiki/Major_Boobage?wprov=sfti1