-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
אחוות השלג
La sociedad de la nieve
סיפורם של קבוצת רוגבי שנתקעת בעקבות התרסקות מטוס בהרים האנדיים שבאורוגוואי ב-1972.
אורך: 2:24
תאריך הפצה בארה"ב: 15/12/2023
תאריך הפצה בישראל: 04/01/2024
למי שמתלבט
האם זה ביונה של ההתעללות הרגשית של "שבע דקות של חצות" או ההתעללות הכללית של "הבלתי אפשרי" – אז קחו את הבלתי אפשרי, תכפילו באיזה 10, וקיבלתם את הסרט הזה. משהו שנע בין יצירת מופת, רצף זוועות בלתי נגמר, ושעתיים ועשרים בלי חמצן. קשה להמליץ על סרט כל כך אכזר, אבל קשה שלא להמליץ על סרט כל כך מלא באהבה, חמלה ואמונה. כמו שנאמר, "לא לאנשים עם בטן רכה".
לא הייתי קורא ל"שבע דקות אחרי חצות"
התעללות רגשית. באיונה לא מנסה להתעלל שם בצופים, בניגוד למה שהבנתי על "הבלתי אפשרי" (שלא ראיתי אמנם אבל זאת סוגה אחרת). זה מסע רגשי מאד עמוק אז הוא מטלטל אבל אין שם קטע של "תרגישו רע עכשיו, צופים יקרים".
אפשרי שהייתי קצת עוקצני מדי
אף אחד מהסרטים לא מגיע במטרה לגרום לצופים להרגיש רע, והם בכל זאת הולמים בצופה בתכנים לא פשוטים בכלל – כאמור, מכיוונים אחרים.
מעניין שעשו על זה סרט
זה היה אירוע מאוד מדובר ויצאו ממנו הרבה בדיחות שחורות
זה גם לא הסרט הראשון על האירוע
יש את 'Alive' מ-1993 עם אית'ן הוק. סרט טוב.
סרט נהדר ומרתק
לא הייתי אומרת שכל כך אכזר, כן הוא לא פשוט, אבל עשוי טוב ואין מוות לצורך מוות
את הסיפור האמיתי של הסרט אני זוכר ששמעתי לראשונה מהמורה שלנו לביולוגיה בכיתה ט'. והסיפור ממש נשאר איתי. נדבק לי למח. וכל כמה שנים הייתי חושב עליו שוב ונכנס וקורא מחדש את הערך שלו בויקיפדיה. לפני שנה וחצי צפיתי ב-'Alive', הגרסה ההוליוודית של הסיפור משנות התשעים שהייתה טובה אבל לא מימשה את מלוא הפוטנציאל של הסיפור.
הסרט הזה מצליח לא רע במשימה, בעיניי.
עבודת הבימוי של ביונה היא מהכי משובחות ואולי הכי אפקטיבית שראיתי השנה. זה לא מה שקרה על המסך שגרם לי להתרגש בסרט הזה כל עשר דקות, זה השילוב המבריק והמאוד מדויק בין תמונה לסאונד שעשו את זה. חלק גדול מהסצינות הרגישו כמו סימפוניה מוזיקלית. הרגש מועבר דרך ההרמוניה המושלמת של כלל המרכיבים מאשר מה שיש לסצינה להגיד עלילתית. עריכת הסאונד פה היא פנומנלית ועל גבול השלמות, היא כן מתאמצת מדי לעתים אך רק בקטנה. הצילום מהמם והמעבר מהרגעים המלחיצים, למרגשים, לרגועים תמיד עשוי ומבוצע טוב.
הפסקול של מייקל ג'יאקינו ('איש זאב בלילה') הוא לא רק טוב, הוא גם אלמנט חשוב מאוד בבניית הרגש במרבית הסצינות. הוא לא נדחף כשלא צריך, וכשהוא כן מבליח הוא מתלווה לסצינות בצורה חכמה ומרגיש כמו חלק בלתי נפרד מהן. כאילו הסצינה לא הייתה עובדת בכלל בלעדיו. והמוזיקה בפני עצמה יפהפייה ממש (להבדיל נגיד מהפסקול הנהדר של 'אופנהיימר' שעובד נפלא בפני עצמו אבל בסרט עצמו הרגיש כאילו לא תרם כלום).
מבחינת היותו "קשה לצפייה" אז אני פחות הרגשתי כך. לא אומר את זה לרעתו או לטובתו, רק מציין שהוא לא היה גרפי כמעט בכלל בעיניי. הוא די נמנע בצורה שהרגישה לפעמים פחדנית מלהראות את הזוועות. וכבר היו הרבה סרטים בהם דמויות סבלו הרבה יותר (גם פיזית וגם רגשית).
הבעיה העיקרית שהתסריט מתקשה ואף נכשל בלהתמודד איתה, לדעתי, היא ריבוי הדמויות. גם עם סיומו אני לא מרגיש שאני מבדיל ביניהן, לא באפיון וגם לא בנראות. לדעתי היה עוזר אם היו מלהקים שחקנים יותר מוכרים (מצד שני, זה סרט ספרדי ויכול מאוד להיות שהשחקנים האלה הם סופרסטארים גדולים בספרד שאני פשוט לא מכיר) רק בשביל לעזור בלזכור מי זה מי. אחד הדברים שעזרו לי להבדיל שניים מהם מכל האחרים הוא שאחד מהם דומה מאוד (בעיניי) לאדם דרייבר והשני לדניאל ברוהל. אבל גם בלי קשר, גם תסריטית הסרט מתקשה ליצור הבדלים ביניהם. אין בסרט מספיק דיאלוגים בשביל לתת לאף אחד מהם אפיון. וכשכן יש דיאלוג הוא לרוב רע. על הקריינות, למשל, היה עדיף לוותר ולהחליף את כל המידע המועבר בה דרך עוד כמה סצינות דיאלוג. הבימוי מנסה להתמודד עם ריבוי הדמויות דרך פלאשבקים נחמדים ודרך זה דגש על כך שהזוועות המתרחשות הן כואבות ומרגשות גם לי קשר לזהות הדמות שלה זה מתרחש. וזה באמת מספיק רוב הזמן.
קצת מוזר לי שהיה צריך שני זוגות תסריטאים בשביל לכתוב את הסרט הזה. כי התסריט היה הדבר היחיד שמונע ממנו להיות הסרט האהוב עליי של השנה. וזה לא שתסריט רע, הוא בסדר גמור, ועם סיפור כזה קשה לפשל, אבל לצד עבודתו המדהימה באמת של ביונה האלמנט הזה של הסרט בולט בבעייתיותו. וזה לא שאני מבקש שהתסריט יהיה מושלם. רק כמה שינויים קלים היו מספקים אותי בשביל להרים את הסרט פלאים. ובכל זאת, זהו סרט נפלא שמקבל, או שמה יקבל, את תואר אחד הסרטים האהובים עליי של השנה.