סרטו של דייויד פינצ'ר המספר על ייסודה של פייסבוק. ג'סי אייזנברג ("זומבילנד") מגלם את מארק צוקרברג, הסטודנט שהשתמש באמצעים מפוקפקים כדי לפתוח אתר שהפך לאימפריה השווה מיליארדים.
תאריך הפצה בארה"ב: 01/10/2010
תאריך הפצה בישראל: 28/10/2010
איזה סרט טוב, יא אללה! אני קצת רוצה ללדת את ילדיו של אהרון סורקין כרגע.
כתבות העוסקות בסרט זה
- ביקורת: הרשת החברתית ביקורות 29.5.2023
- 55 הסרטים האהובים ביותר על פי עין הדג ב-2023 הגיגים 21.5.2023
- מה נשתנה? הסרט הטוב ביותר של 2010 סקרים, סקרים ראשי 14.4.2023
- מהי היצירה הכי טובה של אהרן סורקין? סקרים, סקרים ראשי 30.10.2020
- מה הסרט הכי טוב של דייוויד פינצ'ר? סקרים, סקרים ראשי 27.3.2020
- סרטי העשור של עין הדג: מקומות 11-55 הגיגים 1.3.2020
- ביסטי בויז, מזון מהיר ומעליות: רגעי העשור הגיגים 27.2.2020
- סיכום עשור של אוסקרים הגיגים 9.2.2020
- הטריילרים הגדולים של כל הזמנים: מקום 18 וידאו 5.8.2012
- אוסקר: המדריך למהמר הגיגים 20.2.2011
- פרסי סופ"ש: התחלה, הרשת והדרקון חדשות 6.2.2011
- מאחורי הקלעים של הסרט ההוא על פייסבוק וידאו 4.2.2011
- מחשבות על המועמדויות הגיגים 25.1.2011
- המועמדים לאוסקר 2010 חדשות 25.1.2011
- ואולי לא הכל סגור? "נאום המלך" זכה ב-PGA חדשות 23.1.2011
- הופעת השנה 2010 סקרים 21.1.2011
- הזוכים בגלובוס הזהב חדשות 17.1.2011
- גלובוס הזהב: תחזית הגיגים 16.1.2011
- סרט השנה 2010: סקר הגמר סקרים 13.1.2011
- טקס דג הזהב 2010, חלק שלישי ואחרון הגיגים 2.1.2011
- טקס חלוקת פרסי דג הזהב 2010, חלק ראשון הגיגים 31.12.2010
- ג'קאס: 50 מיליון דולר, והפצה ישראלית חדשות 20.10.2010
- קצרצרים, 14.10 חדשות 14.10.2010
- קצרצרים, 4.10.2010 חדשות 4.10.2010
- שורטס, 27.9.2010 חדשות 27.9.2010
- בשביל הזהב: שישה חודשים לאוסקר הגיגים 28.8.2010
- פייסבוק - עכשיו הסרט חדשות 28.8.2008
סרט טוב מאוד, באופן מפתיע.
באמת שלא ציפיתי שסרט שמבוסס על אופנה (חולפת?) יהיה כל-כך טוב. כששמעתי על הסרט, פלטתי איזה WTF (כנראה כמו כל אחד אחר) בגלל שפשוט לא הצלחתי להבין איך סרט כזה יכול לעבוד, אבל לאחר הצפייה אני יכול לומר שבעיניי מדובר באחד הסרטים היותר מעניינים שיצאו השנה.
לא ציפיתי להרבה
כי סרט על פייסבוק (ועוד בהשתתפות ג'סטין טימברלייק) נשמע כמו דבר מאוד גימיקי וסתם כמו ניצול של המותג. אבל ממש רותקתי לסרט הזה, בעיקר בזכות התסריט המעולה. אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה.
אחלה אחלה ביקורת
לייק
צודק במאה אחוז
כמה מהשמוקים הכי גדולים שאני מכיר נמצאים במה שנחשב גבוה בסולם החברתי (אני בתיכון)…אגב,זה לא עוזר לביטחון העצמי או האושר שלהם,להפך.
תאומים
עד כמה חמור המחסור בשחקנים שהם תאומים זהים שפינצ'ר העדיף לקחת שחקן בודד ולשכפל באפקטים את הפנים שלו על כפיל גוף?
גם לי זה היה נראה תמוה
(ל"ת)
לפי ימד"ב
פינצ'ר לא היה מרוצה מאף אחד מזוגות התאומים שהגיעו לאודישנים ולכן החליט ללהק שחקן אחד לשני התפקידים. מההכרות שלי עם פועלו של פינצ'ר, יש סיכוי טוב שהוא פשוט אהב את האתגר בלביים שחקן אחד בתפקיד כפול, כשאפקט מיוחד מסייע בהשלמת האשליה.
אגב ההשפעה של פייסבוק
אני מבינה שאנונימיות זה "כבר לא" בעין הדג החדש? :-)
סרט טוב, ללא כל ספק, אבל...
אני ממש לא חושב שמדובר בסרט הראוי לאוסקר.
הוא טוב (כמו שכבר אמרתי), הוא מספר סיפור מעניין בצורה מעניינת, הוא גם משוחק טוב ונראה טוב. הכל טוב ויפה, אבל אין בו את אותו ה'ניצוץ' שצריך להיות בסרט אוסקרים. אין בו חידוש מרענן, הוא לא משאיר חותם והוא לא יוצא דופן בשום צורה ואופן.
הוא סרט טוב, אבל כזה שאני יכול לדמיין את ערוצי הסרטים בכבלים טוחנים עד דק. הוא ממש לא סרט שאני רואה את עצמי רואה שוב מרצון, והוא לא סרט שאני אזכור בעוד חודש או אפילו שבוע…
או במילים אחרות – האם פספסתי משהו?
למען האמת, גם לי היתה תגובה די דומה לסרט בהתחלה
אני זוכר שאחרי הצפיה חשבתי לעצמי "נו, זה באמת היה הרבה יותר טוב מהזוועה ההיא שנקראה 'בנג'מין באטן', אבל באמת היה צריך את דייויד פינצ'ר בשביל לביים את הסרט הזה?" זה היה קצת מצחיק לראות את פינצ'ר חתום על דרמת ראשים-מדברים. הדג קלע למטרה כשהוא שיבח את אהרון סורקין על התסריט המצוין שלו – כי בניגוד לאותו תסריט מצוין, פינצ'ר ביים את הסרט במקצועיות קורקטית מוחלטת, עם כמעט אפס מגע-אישי (טוב, את החיבה שלו לחושך אפשר להרגיש קצת במהלך הסרט עצמו). מה שקיבלנו בסוף זה סרט טוב, קורקטי שלחלוטין היה יכול להיות סרט-טלוויזיה משובח בפריים-טיים. את הבאז האוסקרי שלו גם אני לא ממש הבנתי בהתחלה.
ואז הבנתי משהו – "הרשת החברתית", אם יזכה, הוא אולי הסרט הכי רלבנטי לחייהם של מרבית הצופים מבין כל אלה שזכו באוסקר בעשור האחרון. זה לא שלא היו סרטים על נושאים אקטואליים שזכו, אבל מידת הרלבנטיות האמורה כנראה היתה קלושה יותר במקרה שלהם. "מטען הכאב"? המלחמה בעיראק אמנם נמשכת, אבל אלה חדשות של אתמול. "נער החידות ממומבאי"? עם כל הכבוד, את מי מעניינות הצרות של ההודים. "קראש"? עוד דרמה על החצר האחורית של אמריקה, בלה בלה בלה.
"הרשת החברתית", לעומת זאת – והדג (ועוד גולשים, נדמה לי) ציינו שהרעיון נשמע להם קצת מצחיק בהתחלה, סרט על ההקמה של פייסבוק, אבל זו בדיוק הנקודה – מתיימר לעשות יותר מסתם לתאר לנו את המציאות: הוא מנסה לתפוס את הרגע שבו המציאות שלנו השתנתה, להראות לנו איך עברנו מעולם בלי פייסבוק לעולם עם. זו אמנם לא היסטוריה רחוקה, אבל יש בזה משהו מסעיר יותר מאשר דרמה היסטורית על מלך אנגליה (שנראית, נכון לכרגע, כמו המתחרה העיקרית של "הרשת החברתית" באוסקר הקרוב).
הרלוונטיות שלו לא צריכה להיות קשורה לזה
אוסקר הוא לא תחרות פופולריות. זה לא הסוציומטרי של הסרטים, זה מבחן ה-IQ שלהם…
רלוונטיות אתה אומר?
הסרט הזה בהחלט רלוונטי להרבה אנשים היום, בעיקר (אבל לא רק) לצעירים שבהם, אבל אני חושב שבזה זה נגמר. אבל הרלוונטיות שלו היא ארעית בלבד, ייתכן והוא לא ישאר כזה בעוד עשר שנים, או בעוד חמישים. הוא רלוונטי היום ורק היום, כשה"הייפ" סביב פייסבוק יעבור למדורת שבט חדשה הסרט הזה יהיה זכרון רחוק ולא מעניין.
אז אולי יש לו ערך היסטורי אתה אומר, מין היסטוריה מודרנית שכזו?
אני לא חושב שההגדרה הזו תהפוך את הסרט לנצחי באיזה שהוא אופן. הסרט הזה, להבדיל מרוב הסרטים ההיסטוריים שאני מצליח להעלות על הדעת, הוא נטול רגש לחלוטין. הוא משאיר את הצופה באפס הזדהות או קירבה לדמות הראשית שלו וגם לרוב הדמויות האחרות. כל מה שהסרט הזה עושה הוא לספר סיפור, אבל בפן הרגשי הסרט הזה לא עובד (ולדעתי גם לא ננסה לעבוד). זו לדעתי סיבה מספקת לכך שכשהסיפור לא יהיה רלוונטי יותר, כך יהיה גם על הסרט.
אני חושב שזה הסרט נבדל למשל ממטען הכאב ומסרטים נוספים שלדעתי מידת 'ראיותם' לאוסקר גדולה. מטען הכאב היה דרמה בכל מובן המילה, ככזה הוא ישאר רלוונטי גם אחרי שהמלחמה בעיראק תסתיים. כי המלחמה בסרט היא רק תפאורה לסיפור, היא לא דמות בעלילתו. באותו האופן היה אפשר לעשות את הסרט בזירות שונות תוך שינויים קלים בלבד ועדיין לקבל דרמה חזקה.
נער החידות מבובאי אתה אומר?
הסרט הזה הוא דווקא דוגמה מצויינת לנקודה שלי. מישהו ראה אותו מאז שנת 2008? אני מנחש שהתשובה היא לא. הסרט הזה הוא הבחירה הכי הזוייה של האקדמיה שאני יכול להעלות על הדעת. סרט בינוני מאוד, לא מעניין ולא חדשני (אלא אם שימוש בשחקנים הודיים כדי לחסוך תשלום לכוכבים הוליוודים הוא חידוש…). הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו של הסרט הזה היא שהוא היה פופולרי. ושהוא זכה.
אז אולי האוסקר הוא (גם) תחרות פופולריות בכל זאת?
נראה לי שאווטר בשנה שעברה הוכיח לכולנו שלא. האקדמיה בשנה שעברה ביקשה להוכיח לכולנו שפופולריות היא לא מדד לזכייה. שסרט איכותי אך קטן (אפילו שלדעתי הוא לא היה הכי טוב) עדיף על בלוקבאסטר-בין-לאומי-מכניס-מיליארדים-אבל-ריקני-להפליא.
ואני חושב שכך זה גם צריך להיות. האקדמיה צריכה לחלק את הפרסים שלה לסרטים טובים, הפרס על הפופולריות כבר יחולק על ידי הצופים שיבואו בהמוניהם לקולנוע וישלשלו לקופות האולפנים ולכיסי היוצרים את המזומנים שהם ראויים להם לדעתם.
כמובן שפופולאריות אינה בהכרח איכות
וששני הנושאים האלה אינם קשורים בהכרח לרלבנטיות. אבל שיקול הרלבנטיות הוא כן לדעתי השיקול העיקרי שמנחה את האקדמיה, בקטגוריית הסרט הטוב ביותר לפחות. נושא רלבנטי עבורם הוא לרוב נושא שיש לו נגיעה כלשהי לאירועים אקטואליים, למצב הנוכחי – זה היה המקרה עם "מטען הכאב" ו-"קראש" ואני מאמין שגם עם "נער החידות ממומבאי" (למרות שהוא נוגע לדברים שמתרחשים מחוץ לארה"ב). עכשיו התגלגל לפתחם סרט שהוא לא רק רלוונטי בצורה כזו – הוא גם נוגע ממש קרוב בעולם של רוב צופי הקולנוע בארה"ב, יותר מכל סרט אחר שהם נתנו לו את הפרס בתקופה האחרונה.
על איכות הסרט זה כאמור לא מעיד. אבל איכות לא תמיד היתה השיקול של האקדמיה בתחום.
נטול רגש?
זה תלוי בעיני המתבונן,לעיתים נדירות אני מזדהה עם דמויות כמו זו של ג'סי אייזנברג.הרגשות הכי חזקים הם לא הקולקטיביים – הוא מסכן,חייבים לרחם עליו,הוא רודף אחרי האהבה,איזה מרגש – אלא האישיים שמשתנים מאדם לאדם.
זהו, שלדעתי פייסבוק זה רק תוספת
העובדה שמדובר במייסד פייסבוק מוסיפה לסרט המון, אבל נסו לחשוב על הסרט הזה בלי פייסבוק, בלי הדמויות שאנחנו מכירים, עם סתם חברת סטארט אפ – הוא עדיין עובד! (לדעתי).
והשילוב של פייסבוק על כל הפרשנויות שנובעות ממנו, זה הניצוץ הנוסף.
(אם כי בינינו, ממתי לסרטי אוסקר יש ניצוץ? הם לא בדרך כלל סרטים מוסרניים והיסטוריים מעצבנים?)
סשה סטון מ-Awards Daily
כתבה מאמר יפה כתשובה למי שטוען שהרשת החברתית לא מתאים לאוסקר. אני נוטה להסכים איתה, כי היא מציינת שזה מה שאמרו על שלושה מארבעת הזוכים האחרונים בשלב הזה של המרוץ.
http://www.awardsdaily.com/2010/12/the-state-of-the-race-the-changing-of-the-guard-at-the-academy/#more-33510
ראיתי את הסרט לפני חודשיים והוא בהחלט נשאר איתי. אני לא חושב שהוא ברמה של "שבעה חטאים" ו"מועדון קרב" מבחינת האימפקט עלי כצופה, אבל הוא באמת סרט טוב. אני גם לא חושב שהוא הסרט הטוב של השנה, אבל הוא מוביל בהפרש עצום את רשימת הזוכים בפרסי מבקרים וסיכומי שנה עד כה.
אפשר לדעת מה כל העניין מארון סורקין?
למה הוא נכנס לרשימת "התסריטאים שמפורסמים בגלל שהם תסריטאים", (בה נכללים וילאים גולדמן, דיאבלו קודי וצ'ארלי קאופמן)?
זה לא שיש לי בעיה איתו, העניין שאין לי מושג מה הוא עשה שהוא כל-כך מיוחד.
לגבי הסרט, נראה טוב, אבל עוד לא ראיתי.
אולי אם היית רואה לא היית שואל.
וינסנט, אני שמח שאתה פה, אבל בבקשה נהג לפי הפתגם "אם אין לך מה להגיד, אל תגיד את זה כאן".
אני אקח את זה לתשומת ליבי.
ובהקשר לנושא – הצעה לסקר הראשון (או השני, או השלישי) באתר החדש:
מי התסריטאי האהוב עליכם?
אני חייב להבהיר את מה שהתכוונתי אליו.
אני מאמין שסורקין הוא מצוין, אם לא למעלה מזה, אבל העניין הוא: ממתי אתם מתעניינים בתסריטאים?
גם התסריט של החשוד המיידי היה מצוין ולא שמעתי מאף אחד שהוא רוצה ללדת את ילדיו של כריסטופר מק'ווארי.
האם לסורקין הזה יש גימיק כלשהו (כמו שדיאבלו קודי ידועה בתור חשפנית לשעבר)? הוא עבר ילדות קשה או משהו כזה? כל העניין הזה משגע אותי!
ותשובה -
אהרון סורקין יצר את סדרת הטלוויזיה (שאמורה להיות מעולה, לא יודע) "הבית הלבן". היא מאוד מפורסמת, בלה בלה בלה. בכל מקרה, גם העבודה שהוא תסריטאי טוב ממש (תראה את הסרט, באמת סרט טוב) עזרה לעובדה הזאת.
אני אישית לא מת עליו
לא אהבתי את "הבית הלבן", "בנות גילמור" זה ממש מעפן לדעתי (עדכון: בדקתי וזה נראה שסורקים בכלל לא קשור לבנות גילמור. חיפוש נוסף הראה שאני לא היחיד שחשב שהוא התסריטאי של הסדרה הזאת. מוזר). גם "סטודיו 60" היה צולע ואפילו ירד מהאוויר מהר מאוד.
אני חושב שעם הבמאי הנכון שיידע לרסן אותו, הוא ממש נותן בראש. ודוגמאות אפשר לראות גם בסרט המדובר וגם בשורות כמו "You can't handle the truth!".
סורקין
נראה לי שהפרסום נובע בין היתר גם מהמגניבות של הבנאדם, כמו שאפשר לראות ב-2 פרקים מהעונה ה-6 (או שמא השביעית) של "הפמליה".
דיויד פינצ'ר מעולה בתור במאי להשכרה
וזה בלי ציניות. הבעיה שבניגוד לבמאים אחרים (נגיד שפילברג) שיש להם כיוון ויודעים מה הם רוצים לביים (ליתר דיוק אני בטוח שיש להם רשימה של פרוייקטים מוכנה בראש לחמש שש שנים הבאות), נראה שפינצ'ר פשוט מביים מה שבא לו ליד באותו הרגע. רוב הדברים (כמו סרטו הבא, 'נערה עם קעקוע..' או 'מועדון קרב') מבוססים על ספרים. אחרים כמו הסרט הנ"ל (או זודיאק), מבוססים על התרחשויות שקרו במציאות.
כאמור, זה לא רע בהכרח. העניין הוא שזה לא מעניין תמיד. למרות ש'הרשת החברתית' עובדה ונופחה כדי ליצור עניין, וזה לא רק בגלל שמארק צוקרברג האמיתי מכחיש כל קשר בין הסרט למציאות, זה פשוט זועק (כן הכל התחיל בגלל בחורה, במיוחד בקשר לצנון כמו צוקרברג) ולמרות כל העיבוי של עלילה, הסיפור עצמו לא כזה מעניין. וכן, גם התסריט הבנאלי של ארון סורקין (שנמצא אצלי גבוה ברשימת האוברייטד, ביחד עם א.א. אברהמס) לא עוזר.
ופה בדיוק נכנסת הגדולה של פינצ'ר. כי כל השאר מושלם ומחפה על זה. המשחק, המוסיקה, התפאורה, האווירה. הוא לא מצא תאומים מתאימים. אין בעיה, לא צריך להתפשר ואפשר לקחת רק שחקן אחד ולגרום לזה לעבוד (וזה עובד ולראיה כל האנשים וגם אני אם לא הייתי יודע מראש, שלא שמו לב). כל כך רואים שהוא היה במאי קליפים, הוא יודע ליצור סרט אותנטי, מגניב, חדשני ומתאים לשנת 2011. בקיצור, אם הוא יודע לגרום לשיחה בין שני חנוני הייטק במועדון (כשאת אחד מהם משחק ג'סטין טיימברלייק) להיות אחד הדברים המגניבים ביותר שראיתי (הפופקורן שלי רעד מהעוצמה של הבס) – אני מחכה לסרט הבא שלו. אני רק מקווה שהספר שהוא בחר לעבוד על פיו שווה משהו.
חייב לנטפק
אבל גם התסריט ל"רשת החברתית" מבוסס על ספר, "מיליונרים במקרה" שמדגיש בתחילתו שהספר (וכתוצאה מכך, גם הפרשנות של סורקין בתוך התסריט) רחוק מאוד ממה שהיה במציאות.
וכן, סצנת המועדון – משל ויקטוריה'ס סיקרטס – הוא קטע מעולה, במיוחד הצילום בו.
בדיוק התחלתי לקרוא את 'מליארדרים במקרה',
והוא לא "מדגיש בתחילתו שהספר רחוק מאוד ממה שהיה במציאות", אלא טוען שהוא בהחלט מבוסס על מה שקרה, פלוס כמה אמצעים דרמטיים כגון שחזור דיאלוגים .
הרשה לי לצטט
עמוד 9, הערת המחבר:
"… ניסיתי לדייק ככל האפשר בהצגת השתלשלות העניינים. במקרים אחדים שיניתי את פרטי הרקע והתיאורים או בדיתי אותם מדמיוני."
זה הרודוטוס.
לוקחים את מה שקרה וצובעים אותו. כשהוא אומר 'פרטי הרקע והתיאורים', הוא אומר 'המציאות הייתה דומה, אבל לא לגמרי. יש קטעים שהמצאתי, לא חשובים אבל צבעוניים'. הוא לא אומר 'זה רחוק מהמציאות'.
לא בטוח שהסרט באמת מבוסס על הספר.
קראתי אי שם – לא זוכר איפה, לא יכול להביא סימוכין כרגע – שהתסריט והספר בעצם נכתבו במקביל, ושסורקין אפילו לא קרא את הספר עד סמוך לסיום העבודה על התסריט, והספר קיבל קרדיט כמקור לסרט רק כמעין כיסתו"ח משפטי.
השוואה בין הספר לסרט תומכת בתאוריה הזאת (זהירות, ספוילרים לשניהם, כמובן):
http://thescorecardreview.com/articles/tsr-blog-articles/2010/10/01/tsr-blog-the-accidental-billionaires-vs-the-social-network/13680
לפי ההשוואה הזו, לגמרי לא נשמע כאילו יש קשר כלשהו בין הספר לסרט, מלבד העובדה ששניהם מבוססים בחופשיות על אותם ארועים אמיתיים. בין השאר, בספר הדמות הראשית היא אדוארדו, לא צוקרברג, והדמות של אריקה אלברייט – שבסרט היתה המניע של העלילה – לא קיימת בספר בכלל.
אני מתקשה להאמין שהוא לא קרא את הספר.
יש, למרות השינויים המצויינים בבלוג, הרבה סצנות שנראה כאילו הועתקו בחלקן הגדול מהספר; כנ"ל קווי עלילה. אם ניקח רק דוגמה אחת, גם בספר וגם בסרט פארקר מופיע בפעם הראשונה בסצנה הכוללת התעוררות במיטה של מישהי אחרת (לא נראה לי שזה ספויילר).
אם סורקין עשה תחקיר משלו, שבמקרה העלה אותן נקודות בצורה דומה למדי, וכתב תסריט שבמקרה דומה במידה רבה כל כך – הרי שהוא אשכרה נביא.
לי הרבה יותר הגיוני שהוא לקח את הספר ואז עיבד אותו לדעת, מה שמקובל באופן כללי בעיבודי סרטים.
ההשערה שלי
סורקין עשה תחקיר מקיף על הקמת פייסבוק והאנשים מאחוריה, שכלל בין השאר את קריאת "מילארדרים במקרה". בהחלט יתכן שהספר נתן לו השראה לחלקים מהתסריט, אבל הוא התבסס גם על מקורות אחרים והתסריט מוצג כעיבוד ישיר לספר כדי למנוע בעיות של זכויות יוצרים. זה כמו ש"נער החידות ממומביי" לא מבוסס ישירות על הספר (באנגלית, יש לסרט ולספר שמות שונים לחלוטין), אבל שאב ממנו מספיק השראה בכדי שהאולפן ירגיש שעדיף לא להסתכן ורכש את הזכויות לעיבוד.
(למשל, סצנת השירותים והמעריצות) שמופיעות בספר ומאוד לא סביר שהוא שמע עליהן ממקורות אחרים. ייתכן שהוא ראיין את סברין ושמע ממנו את אותו סיפור, אבל כשזה קורה פעם אחר פעם אחר פעם ומדברים שאפשר בקלות לאתר את המקור לסיפור (סברין, פארקר, האחים ווינקלווס), נראה לי לא הגיוני שהוא עשה תחקיר משלו כדי להגיע לאותן מסקנות בדיוק במקום להשתמש בספר.
נראה לי הרבה יותר הגיוני שהוא שינה את הספר לצרכים דרמטיים; ופה הוא עשה עבודה מצויינת.
להבנתי שניהם מבוססים על התביעות
של התאומים ושל אדווארדו סרבין.
תביעות מהסוג הזה נכתבות בדרך כלל בשפה מאוד ציורית ודרמטית ובהחלט יכולות לשמש בסיס לסרט. זה מלא ב"מרשי ההמום והנפעם לא היה משוגל אפילו לעכל את מעשהו של המשיב הנאלח שרמס אותו ברגל גסה".
אז כנראה שחלק ניכר מהסיפור בכלל גובש על ידי עורכי הדין. חלקים אחרים זה בטח אגדות שמסתובבות בסיליקון ואלי.
אם אתה רומס מישהו ברגל גסה
שלפחות תהיה לך היושרה לשגל אותו.
kids these days….
!LOL!
עכשיו המשפט הזה יוצר לי דימוי מנטלי לא נעים במקצת…
נפלאות הצפייה השנייה:
את הרשת ראיתי באינטרנט באיכות לא הכי טובה ותרגום פיראטי. כבר אז אהבתי את הסיפור, הדיאלוגים והמשחק – אבל לא שמתי לב לכל שאר הדברים: הצילום, הפסקול והסטים. לאלה שמתי לב אתמול כשהלכתי לראות את הסרט בקולנוע, ו…פאקינג לייק! הצילום מדהים, אבל יותר בקטעים של האוניבסריטה, לקראת הסוף העריכה של השיחות בחדרים קטנים הייתה טובה גם היא. אתרי הצילום מועצבים גם בצורה נפלאה – האוניברסיטה, עמק הסיליקון, הנהר… עזבו IMAX, הסרט הזה גורם לך באמת להרגיש שאתה שם. והפסקול… אלוהי. אני לא מעריץ של ניין אינץ' ניילס, אבל טרנט רזנור די גאון כשהוא משלב בין טרנס ורוק ופסנתר. בקטע שמארק מדבר עם האקסית שלו אחרי שהוא כבר הקים את THEFACEBOOK, הייתי בטוח שהופעלה אזעקת צבע אדום מחוץ לאולם (ועל כן ניתן למערכות הסאונד של יס פלאנט![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
) , ורק אז הבנתי שזה חלק מהפסקול.
סורקין ופינצ'ר יצרו בשלמות יתר את הסרט שעדיף לקרוא לו "האזרחים צוקרברג וסברין", כי הוא ממש מייצג את החברה האנושית במאה ה-21.
וזאת בדיוק הסיבה שאם אתה "רואה סרט באינטרנט"
זה לא באמת נחשב שראית אותו.
סורקין עשה עבודה מצויינת, אבל היתה לו פשלה קטנה בסרט:
לדעת מאיזו נקודת מבט הסיפור מסופר היא משהו חושב מאוד בתסריטים. הסרט הזה סופר כמעטכולו מנקודת המבט של מארק, אבל בערך מהקטע של שריפת הצעיף הסרט הפך להיות סיפורו של אדוארדו.
יש סרטים שמתשמשים בשיטה של העברת נקודות מבט, אבל בסרטים האלו זה ממש הקונספט של הסרט, ופה נראה שזה יצא לסורקין בטעות.
זה רק בעיה אם זה הפריע לך.
מצטער, אבל לא הבנתי את התגובה שלך.
(ל"ת)
האם זה הפריע *לך* בסרט?
כי מההודעה שלך לא נשמע שזה הפריע לך בצורה כלשהי.
נראה כאילו קראת את זה אפשהו, וכתבת את זה כאן מבלי להסביר/להדגים מה ההשלכות השליליות של זה בסרט.
אני נשבע לך שחשבתי על זה לגמרי בעצמי.
זה לא הפריע לי, פשוט אפשר להסיק מכך שהסרט משווק בצורה שגויה כ"סיפורו של מארק צוקרברג", והוא יותר "סיפורם של מקימי הפייסבוק צוקרברג וסאברין".
והדוגמה היא שבחצי השעה האחרונה של הסרט יש (לפי הספירה שלי) 9 סיקוונסים ומארק מופיע רק ב-3 מהם. בכל השאר מופיעים או אדוארדו או שון.
אז אולי הסרט משווק בצורה מטעה.
שגוייה זה לא – גם עשה כסף, גם קיבל ביקורות טובות וגם מועמד ממשי לאוסקר.
אכזבה לא צפויה
התסריט קרוב יותר לכתבת מגזין מאשר לקולנוע טוב, המשחק לא טוב (אייזנברג, טימברלייק וגארפילד יבשים, סגורים וחסרי חיים מכדי להיות שחקנים, לא משנה באיזה תפקיד. פתאום מייקל סרה נראה מדליק), הבחירות לא מבריקות (למשל המאש בין פתוח הפייסמאץ' ומסיבה כלשהי בקמפוס). מדהים עד כמה הסרט לא מחדש שום דבר מעבר לעובדה שהיו שניים שתבעו את צוקרברג על גניבת קניין רוחני. ומה שמוזר – אם כ"כ הרבה אנשים מסכימים שהסרט מדקלם סיפור מבלי לפתח דרמה ושהוא קר ומרוחק מה ההתלהבות? הדבר היחיד שאני מודה בו זה שלא השתעממתי.
כל כך לא מסכים
והנה למה:
א. התסריט דומה לכתבה בגלל שיש בו מלא מילים ומושגים מעולם המחשבים, אבל באופן מפתיע הוא גורם לדברים האלה להיות מעניינים מאוד.
ב. אלה לא השחקנים שיבשים וחסרי חיים, אלא הדמויות. זה לא חוכמה לשחק דמות חייכנית ו/או כעסנית כל הזמן ולגרום לך להזדהות, אבל זו בהחלט חוכמה לעשות זאת כשהדמות שלך היא חנון עם אינטיליגנציה רגשית אפס, זאת הגאונות של ג'סי אייזנברג.
ג. אני לא מבין, מה הסרט בדיוק אמור לחדש? סרטים המבוססים על סיפור אמיתי לא אמורים לחדש לך, אלא להראות את מה שקרה לאנשים מאחורי הדברים ששמעת/קראת עליהם.
ד. וסליחה, מה זאת אומרת ש*הרבה* אנשים התלוננו שהסרט הוא קר וחסר דרמה? כמעט כל מבקר או מישהו שצפה בסרט טען שזה אחד הסרטים הכי דרמטיים של השנה, בעיקר בגלל הניגוד בין "הקור" שתיארת לבין המצוקות הרגשיות של הדמויות.
"הרשת החברתית" הוא סרט מעולה. פשוט אין לי מילים לתאר עד כמה הוא טוב. זה אולי מוגזם, אבל בשבילי הוא אחד מעשרת הסרטים הטובים *בכל הזמנים*.
הבהרה
כשאני אומר שזה תסריט של כתבה (ברובו) אני מתכוון שלמשל כל הסיפור של סוורין מועבר ברצף תמונות אינפורמטיביות ומאוד פלקטיות שבכל אחת הוא מודיע משהו או שומע הצהרה כלשהי. באף סצנה שלו אין תחושה שרואים פיסת חיים. מה שכן רואים זה שאנדרו גארפילד עצמו לא מרגיש בנוח לשחק ככה. ומכיוון שהוא לא יודע לבטא רגשות רואים שחקן שמנסה לזייף ולא דמות שלא יודעת לבטא רגשות.
לגבי הפרשה עצמה כולנו ידענו שהיו תביעות נגד צוקרברג שהסתיימו בפשרה שערבה סכומים גבוהים. פיענוח של הענין היה יכול להיות חשיפת מערכת יחסים מענינת בין הדמויות (קנאה גדולה, תחושת אפסות, נקמנות מנומקת, בקיצור משהו אישי). מה שיש זה שעתיים וחצי של תאומים שצועקים גנבו לנו ומארק שעונה תקפצו לי וטיוטה מאוד גולמית ליחסים של מארק סוורין. זה נקרא קשקוש.
פיסת חיים זו סצנה שדמות אחת עושה מעשה, השנייה מופתעת ממנו או מהאופן שבו הוא נעשה או ממידת חוסר האיכפתיות שבו הוא נעשה ומגיבה לזה, ואז הראשונה משנה את התנהגותה או לפחות את האופן שבו חוזרת על אותה התנהגות. נכון שסוורין משנה את יחסו לצוקרברג לאורך הסרט אבל בכל סצנה הוא נשאר באותו מקום – כשהוא נכנס מתוסכל בסצנות היותר טעונות הוא מתקבע על אותו טון מה שאומר שהוא לא באמת מגיב למה שקורה. וכשהוא צועק על צוקרברג הוא לא נראה בנדם פגוע אלא שחקן שצועק כדי שלא ישימו לב שהוא לא יודע לשחק פגיעות וכאב. סצנת שריפת הצעיף היא פשוט סצנה מאוד לא טבעית בעיניי, משני הצדדים שלה. לעומתו התאומים מגדילים לעשות מתנהגים באותו אופן בדיוק כמעט בכל הסצנות שלהם. ואילו סצנת הסקס בשירותים אפילו לא מתימרת להיות סצנה בין אנשים אלא סתם קטע אוירה קליפי.
סלחו לי באמת, על מה כל המהומה וההילולים?
ראיתי בקולנוע. ציפיתי לרבות מבמאי שעשה את "מועדון קרב", ו-"שבע חטאים". כמו כן, החלטתי בויקיפדיה לראות אם אהבו אותו המבקרים או לא. זה בעיה, מצד אחד אני לא רוצה שמץ של ספויילר לפני שאני משלם על כרטיס לקולנוע, אפילו אם מדובר בתקציר מקובל והוגן, בצד האחורי של אריזת ה-DVD. ומצד שני איך בכל זאת אני אדע שלא הלכו בסביבות 40 שקל לאיבוד? אני פתרתי את זה בירידה זרירזה לתווית ה-Reception, וראיתי כמה אחוזים הוא קיבל ב-Rotten Tomatoes – אם הוא קיבל 97% מסתבר שזה שווה לא?
אז זהו, שלא! לפחות לא מבחינתי. אני לא רואה יותר מדי הבדל בין "הרשת החברתית", לסרט אוטוביוגראפי בנוי היטב, שהיה מוקרן בכבלים האנלוגיים בערוץ 4, בשעה 18:00 בערב. ייתכן שהוא קצת יותר "רענן", בעל נקודות הומור פה ושם, בניגוד לסרטים אוטוביוגראפיים אחרים שהיו רציניים וכבדים יותר.
הסיבה היחידה שלפי דעתי הסרט הזה קיבל את מה שקיבל היא שהוא מתעסק ב"הייפ" של הפייסבוק. פתאום כל המבקרים, כל הבמאים, כל הברנז'ה, וכל האנשים הפשוטים – כולם אוהבים סרט ממוצע וכל כך לא מחדש בשום עניין ודבר, (מה גם שזה מגיע מבמאי שעשה לא מעט שמות וחידושים בקולנוע בהוליווד, זה קצת מאכזב מבחינתי). מה הסיבה? פייסבוק. פעם, לא לפני הרבה זמן, מעגל חברתי טיפוסי וראוי של אדם סטנדרטי היה כולל בת-זוג, משפחה, מספר חברים טובים / חברי נפש, ועוד מכרים / עמיתים לעבודה / שאר ירקות. פתאום קם אתר שמאפשר לך להשוויץ בפני כולם שיש לך 458 "פריינדז", and ongoing. עם חלקם מעולם לא הייתה לך שיחה אף פעם, הרבה מהם לא תזהה ברחוב, הרבה מהם אולי תפגוש אחד ל-8 שנים, ואצל השאר אין יותר מאשר שלום קורקטי נחמד במעלית, וגם זה לא בטוח.
הסרט הזה, הכל-כך רגיל ושטאנצי, מדגיש באמת לאן הדרדרנו. אני לא מדבר על מבקרים אמריקאיים, שידועים בשל אהבתם לטרנדים, דברים קיטשיים, ורעיונות "לעוסים-למי-שמתקשה" (כל הזכויות שמורות P=). מדובר גם על מבקרים אירופאיים, שמתחילים לדבר איתך בגובה העיניים, רק כאשר מתחילים את הדיון מהביזאר של קרוננברג / לינץ' והלאה. פתאום ג'סטין טימברלייק, ועאלק מוסר וטוב-לב של לא להאכיל תרנגול בשניצל, זוכה למחיאות כפיים מגדולי המבקרים הסרקאסטיים של מקבילות מוסף התרבות של "הארץ" המקומי בצרפת וגרמניה.
לפייסבוק יש את היתרונות והחסרונות שלו, אחרי הכל מעבר לפוזה, הוא גם מעולה לפרסום, יחסי ציבור, וסתם שמירה על קשרים שבאמת קיימים או כאלה שרוצים לחדש. אני בנאדם שאין לו כרגע חשבון כזה, אף על פי שכנראה אני אפתח כזה בקרוב, מכל מיני צרכים וסיבות, וגם סתם ככה (בטח יהיה מגניב לראות בפרופיל שלי, מלא סרטים של קרוננברג, לייקים רבים לג'אנגל, הארדקור ופסייטראנס, מותגים כמו Soulseek, פטיפונים של פרוג'קט שאין לי כסף לקנות, ונגנים של COWON, לשמור על קשרים עם אנשים נשכחים מתקופות כאלו או אחרות, ולקוות שכל מיני דוגמניות תאשרנה אותי.) אבל עם כל הכבוד, אנשים שבאמת אתה בקשר איתם מתקשרים אליך לפלאפון, וההווי במדינה שלנו לא זהה יותר מדי לניו-יורק / ברלין / לונדון, אף על פי שכל מיני בלוגרים ועיתונאים רוצים לייחצן את העניין הזה בתור עובדה קדושה בכוח. יש פה הרבה מאוד דבק בין האנשים יחסית למדינות עולם ראשון אחרות, אחרי הכל מדובר בעם ישראל העתיק יומין בעל היסטוריה קרובה ל-4000 שנה. שהקשר שלו לאירופה הוא מה-1200 שנים האחרונות. ואפילו אם תגידו את השם תל-אביב, היא עדיין הרבה יותר לבנטינית ממה שחושבים. ומחוץ מזה רוב המקומות פה זה בעיקר תואמי פתח תקווה, ראשון לציון ונצרת עילית. ונכון יש למעלה מ-40% חשבונות פייסבוק במדינה, אבל הרבה מאוד אנשים שאני מכיר לא באמת זורקים יותר מדי זין על זה. סבבה ותו לא.
אבל כנראה שיש אנשים שפייסבוק אצלם זה סוג של דת חדשה. אני לא רואה את עצמי יותר צורך או מקשיב לדעות שלהם, ולא מעניין אותי שהם אירופאיים והטעם שלי די משותף לטעם שלהם, אם הם משווים סרט, שהוא עשוי טוב, אבל כל כך רגיל ומצוי לסרטי עשור עכשוויים כדוגמת שר הטבעות או מטריקס 1, רק בגלל שהם מכורי פייסבוק. זה חד צדדיות וחוסר אמינות ונייטראליות מדרגה ראשונה. תסלחו לי, אבל אני ציפיתי למשהו אחר לגמרי, אחרי הכל זה פינצ'ר, שיודע להרחיב גבולות ודעת כשצריך. אולי לפעמים הספויילר בצד האחורי של האריזה שווה את זה. הייתי חוסך 50+ שקל על כרטיס ושתייה קלה. עדיף כבר לקנות שווארמה בכסף הזה, מול גירסת הבמאי של אפוקליפסה עכשיו בהפרדה גבוהה מול המחשב, שלבושתי זכיתי לראותו לראשונה בכזה איחור עצבני, אחרי שהפרווה האוטוביוגראפי הזה מקדים אותו בכמה חודשים.
אז אהבת או לא?
(ל"ת)
תגובה
יכול להיות שאם הייתי רואה את זה דרך מגה-וידאו, אולי זה היה נחמד כדי להעביר את הזמן. אבל שאתה הולך לסינמה סיטי, בתקווה למשהו שמזכיר את בראד פיט ב"שבע חטאים" או "מועדון קרב", אז מאוד התאכזבתי.
בלי שום קשר אני לא כזה חסיד של אוטוביוגראפיות.
ושוב מי שלא חושב כמו, לא חושב.
גם אני ציפיתי למשהו שונה מפינצ'ר, ובכל זאת אני חושבת ש"הרשת החברתית" הוא סרט מצוין. ואני חושבת את זה בדרכי נטולת-הפייסבוק. לפתוח דיון על הרמה של סרט זה דבר אחד, לפסול לחלוטין את דעותיהם של אנשים אחרים מסיבה מטופשת כלשהי – לגיטימי הרבה פחות.
זה נכון שהבימוי הרבה יותר "שקט" מהסגנון הרגיל של פינצ'ר, אבל אני חושבת שיש משהו וירטואוזי ביכולת שלו לאמץ סגנון שונה לחלוטין, ולהכניס לתוכו בצורה כל כך טבעית וחלקה את הקצב והצילום והאפלה שלו באופן שכמעט נבלע בסרט. אבל אל תקשיב לדעתי. אני בטוחה שתמצא סיבה טובה לפסול אותה על הסף כלא רלוונטית למרות שאני לא אוהבת פייסבוק.
לא פוסל דעה של אף אחד...
אבל זה כל כך לא אמין להעמיד את "הרשת החברתית" באותה רמה עם סרטים גדולים באמת בכמה שנים האחרונות. זה כמו לשים שיר טוב של Oasis ביחד עם Brain Damage של פינק פלויד באותו מקום, אין מה להשוות בכלל. מילא זה דעה של מישהו אחד, או כמות קטנה יחסית של אנשים אחרים, אפשר להבין את זה. אבל שזה בקנה מידה גלובאלי אז לא אמין, לא נייטראלי ומסריח ל-"Facebook Junkies".
סרטים אדירים בדרך כלל, לא יכולים להיות צנועים כמו "הרשת החברתית". האביר האפל, ממנטו, מטריקס 1, עיר החטאים, להרוג את ביל, אוואטר – כולם יצירות גרנדיוזיות, בין בהפקה, בין בסיפור האפי והמיתי שהם מציגות, בין בחדשנות. אין מה להשוות את "הרשת החברתית" אליהם, תסלחו לי. וזה לא, שזה פגע לטעם ספציפי של מישהו, שאוהב את זה ריאליסטי. פתאום כולם משוגעים על זה, על משהו שמבחינת העוצמה, התסריט, הבימוי – כל כך צנוע, רגיל ולפי דעתי – מאוד אנמי. אז מן הסתם, זה לא אמין. יותר מזה, זה כמו אדם שאוהב תשדיר בחירות של מפלגה אחת, אף על פי שמדובר בנאום פשוט ובנאלי של פוליטיקאי, לעומת תשדיר בחירות מושקע, שעומדת מאחוריו חולייה של אומנים וגרפיקאים – רק בגלל הנטייה הפוליטית שלו. זה דומה בסופו של דבר, בגלל שמדובר ב"פייסבוק", שבזכותו כולם יודעים שיש לי 891 חברים, אז ראוי שז'אן לוק גודאר יסתכל וילמד איך עושים סרט.
אשכרה 97 אחוזים מהמבקרים עשו Like ל"רשת החברתית".
ושוב אני לא אנטי-פייסבוק. אני בעצמי אפתח כנראה אחד כזה, למרות שעד עכשיו לא היה לי צורך יותר מדי, כמו שאמרתי במגילה שכתבתי קודם. אני לא יודע מה הגיל של הכותבים פה, אבל אני מנחש שבתור מישהו באמצע שנות ה-20 לחייו אני צעיר מרובכם, ובגיל הזה שאתה מדבר עם אנשים והם שומעים את העובדה שלא נדבקת בנגיף הפייסבוק, הם לפעמים מרימים גבה, או מסננים WTF לאוויר. אבל אני מצפה ליושר מסויים מכותב ביקורות בעיתונים ומגזינים נחשבים בעולם. וזה נראה מאוד לא כשר בעיני, להעמיד את הסרט הזה עם ה"אביר האפל" באותה שורה. כי מבחינת היצירה, האיכות וההפקה, אין כלל מה להשוות.
איכות לא בהכרח שווה בומבסטיות.
לדעתי "הרשת החברתית" טוב יותר מ"האביר האפל", בין השאר בגלל הנטיה של האביר האפל לבומבסטיות יתר ומלודרמה שלקראת הסוף כבר באמת עלתה לי על העצבים. הרשת החברתית יוצר את המלודרמה שלו הרבה יותר ביעילות ובשקט, בלי לצעוק. הוא גם טוב יותר, בעיני, מ"עיר החטאים" (שהיה יפהפה ויזואלית אבל לא משהו בכלל כסרט) ומאוואטאר (שנהניתי ממנו מאוד, אני לא אומרת שלא). אני מסכימה שממנטו, מטריקס ולהרוג את ביל טובים יותר. גם מועדון קרב טוב יותר. אבל "הרשת החברתית" עדיין מצוין לדעתי, גם אם הוא לא מופתי.
כן, גם לי מציקים לפתוח פייסבוק. כן, גם אני בגיל. וכן, אני מסכימה שפייסבוק זה טרנד שיכול להיות מעצבן לפעמים. אבל מה שעשית בהחלט היה לפסול את דעתם של אנשים, כשאתה טוען שהאהבה שלהם לפייסבוק מעוורת אותם. אולי אתה לא מבין מה הם רואים בסרט. גם לי זה קורה (יש כמה אנשים שאת טעמם אני מעריכה ואני לא מצליחה להבין למה מישהו מהם מסמפט את "מצ'טה", או מרגיש כלפיו כל דבר שהוא לא רצון עז לנער את רוברט רודריגז בתקווה שהמוח שלו יחזור לפעול ואיתו שמץ של יכולת ליצור סרטים). אבל התגובה שלך היתה מאוד מזלזלת, והניחה שאנשים לא יודעים מה טוב בשבילם ולא מסוגלים להפריד בין זה שהם גולשים לפייסבוק לבין זה שהם מעריכים סרט שכתוב, משוחק ומבוים היטב.
אבל מתייחסים אליו כאל משהו מופתי.
משהו שהוא לחלוטין לא, וגם לא מתקרב.
אני לא מזלזל, אני מביע את דעתי. וכן, הכרתי כמה אנשים בחיים האלה שהפייסבוק די שינה להם את התפיסה בצורה גבוהה, למרות שרוב האנשים לא יותר מדי מושפעים מכך. ומי יודע אם אחרי הכל, זה גם בא לידי ביטוי בסרט הזה?
האמת, אין לי עצבים להתווכח. זכותך (וזכותכם) לא להסכים איתי.
רק בריאות!!!
רגע, רגע
דווקא העובדה ש*הרבה* אנשים אהבו את 'הרשת החברתית' משכנעת אותך שאתה צודק יתר והם טועים יותר?
מעניין.
הדבר היחיד שפייסבוק עשה לי זה אנטי לסרט
יש לי פייסבוק, כי הוא שימושי לכמה דברים כמו שיתוף תמונות, אבל אני מהאנשים שסולדים מה"תופעה" של פייסבוק, מזה שהוא עבור רוב האנשים החליף את כל האינטרנט, לכמות בזבוז הזמן, הספאם, ה"שופוני" וההתרכזות בקשקושים חסרי תוחלת.
אז כששמעתי שעשו סרט על פייסבוק הגבתי בזלזול כאילו מישהו עשה סרט על ZAP, או על ANGRY BIRDS, למה שאני אבזבז את זמני על משהו כזה?
אבל יותר ויותר חברים שאני מעריך את טעמם אמרו לי שהסרט מצויין, ואז גם היה את עניין האוסקר, אז התעליתי מעל עצמי וראיתי.
נחש מה, אני חושב שזה אחד הסרטים הטובים של השנה החולפת, ועוד משהו, אין כל קשר בין פייסבוק לסרט, אם לא שמת לב הסרט הוא לא על האתר, אלא על בני אדם, תככים, רעיונות, דיאלוגים, ברור שההייפ סביבו נוצר בגלל פייסבוק, ולכן הוא זכה לחשיפה והצלחה קופתית ראשונית לפחות, אבל זה אפשר להגיד גם על snakes on a plane, זה לא משנה את העובדה שהסרט פשוט טוב, יכול להיות שהיו עוד סרטים טובים ממנו שהם גם דרמות "פשוטות" על נושאים שכלל לא הביאו אנשים לקולנוע, סבבה, אבל זה לא עושה אותו פחות טוב.
סרטים אדירים בדרך כלל, לא יכולים להיות צנועים כמו "הרשת החברתית"?
– האזרח קיין
– סודות ושקרים
– פרסונה
– הבוגר
-רוקי
– המסור
– כשהארי פגש את סאלי
– חומות של תקווה
– ספרות זולה
– קאזבלנקה
– החשוד המיידי
– אמריקה X
– נהג מונית
טוב, טוב… אני אפסיק עכשיו… למרות שעדיין יש עוד הרבה…
הוא הזכיר גם "חדשנות"
בפרמטר הזה 'האזרח קין', למשל, מקבל הרבה נקודות. חלק מהתלונה הייתה שבעיניו 'הרשת החברתית' שגרתי מדי בשביל להיחשב לסרט טוב באמת
חוץ מהמטריקס
שום סרט ברשימה שלו לא היה חדשני
וואלה?
ממנטו, אוואטר, עיר החטאים, להרוג את ביל. ראית אותם בכלל?
(ונכון שאוואטר, עם כל הקטילות, וכל הקיצ'יות. אחרי הכל יש בו משהו מאוד מיוחד שאי אפשר להתעלם. וזה לא רק הגרפיקה והאפקטים. זה גם האווירה, העיצוב הסביבתי והשבטי. לא עשו יותר מדי דברים כאלה.)
אלה סרטים שבאמת נהנתי מהם. את שאר הדברים כמו "האביר האפל" ו"שר הטבעות", הזכרתי לדוגמא לסרטים מאוד מוערכים. בעיני הם די נחמדים לא יותר מזה.
מה גם שהטעם האישי שלי האמיתי רחוק מאוד מכל מה שהזכרתי עד עכשיו. "וידאודרום" זה דוגמא לסרט שממש יושב עליי (ממנו בא הכינוי שלי). "ארוחה עירומה", אדיר שבאדירים! "פחד ותיעוב בלאס וגאס"; "לבו של אנג'ל"; "פיי"; "אפוקליפסה עכשיו". בכוונה לא הזכרתי את אלה בכל הדיונים למעלה. למעט האחרון, הסרטים הנ"ל הם… איך נגיד את זה – די לאניני טעם, הם לא יכולים לזכות באהדה גלובאלית.
לא, אווטאר זה רק גרפיקה ואפקטים
כל השאר זה "פוקהנטס"
לא דיברתי רק על התקציב וההפקה ידידי.
אלא על הרבה מאוד דברים נוספים לסרט. חדשנות בבימוי, סיפור פשוט לא רגיל וכדומה. ומה לעשות, רשת חברתית רגיל יותר מדי.
תרשה לי להתייחס לרשימה שלך. לא את כולם ראיתי, למרות שיש פה סרטים מאוד מדוברים. יש לי כנראה עדיין לא מעט חומר להשלים.
(*) האזרח קיין, קזבלנקה – עידן אחר לגמרי בקולנוע. אין יותר מדי מה להשוות לזמנים עכשיו. בין מבחינת תסריט, הפקה, תקציב או בימוי. אני לא עשיתי השוואה בין "שר הטבעות" ל"זמנים מודרניים".
(*) החשוד המיידי – אחד הסרטים שהודיע לעולם מה זה טוויסט. היה כאלה שעשו זאת לפניו, אבל הוא זכור היטב בתור הראשון המפורסם, עד כמה שידוע לי. ("לבו של אנג'ל" לדוגמא, עשה את זה לפניו. אבל נקטל קשות בגלל האווירה האפלה שלא תאמה את "תאומים" של שוורצנגר ודה-ויטו שיצא שנה אחריו. מי יודע אם הוא לא נקטל גם בגלל הטוויסט, שהיה מאוד קשה לעיכול בזמנו, כנראה. בלי שום קשר, סרט מעולה.)
(*) ספרות זולה – ההפך מרגיל וצנוע. נקודה. אולי לא בתקציב, אבל בטח שבתכנים הדי אלימים. במיוחד לשנת 94. כמו כן, מכלול הדמויות שבסרט מלאות צבע. וזה פשוט טרנטינו, סגנון מיוחד שהוא פיתח. ג'סטין טימברלייק לא כזה צבעוני ב"רשת החברתית", בדיוק כמו החבר היהודי שלו שרוצה לצאת עם יפנית, כי הוא לא מסוגל לסבול Jewish Princess ובגלל שיפניות לא יודעות לרקוד. אשכרה רמה של פייסבוק.
(*) חומות של תקווה – כנ"ל. לא קראתי את הספר, אבל הסרט פשוט מדוייק עד לפרטים הקטנים, ומוקפד ברמות מאוד גבוהות. הסיפור ממש לא שגרתי בעיני, בין בהתחלה, בין באמצע, בין בסוף. משהו אחר לגמרי. הרבה מאוד דרמות לא כאלה סוחפות, לרוב הם אנמיות. אגב דרמות, אחד הז'אנרים שהכי קשים לעשייה בעיני. יש סכנה שבמקום חומות של תקווה, יצא לך תואם הולמרק.
(*) רוקי – וואלה, מאוד רגיל בעיני. אבל אולי זאת רק דעתי.
(*) המסור – לא ראיתי. אבל אני מנחש שכמו שאר חבריו לז'אנר, הוא לא יכול להיות צנוע ורגיל מעצם ההגדרה. החל מקלאסיקות כדוגמת "מגרש השדים", וכלה בחומרים אפלים במיוחד סטייל "שואת הקניבלים".
(*) אמריקה היסטורי איקס – אם היה באתר פה ביקורת עליו, גם הייתי קוטל אותו. מעניין שהרבה אנשים אהבו אותו בארץ, אחרי הכל הוא נגד ה-White Power של אמריקה. אבל בסרט הזה יש טעויות של ממש, ואני מפחד מאוד שזה מרשלנות, העיקר להעביר אג'נדה. השחורים בסרט הם חלאות, בדיוק כמו ה-WASP הנאו-נאצים, שזה ברור מאליו. מזכיר איזה רד-נק חסיד KKK תורן שמגיע לג'רי ספרינגר, וכל הבוז שהוא מקבל מהקהל. אף פעם לא סבלתי אמריקאיים בגלל השמאלציות הזאת, נושאים מאוד רציניים כאלה מגיעים לג'רי ספרינגר, כדי שישרקו בוז, כמו אוהדים של הפועל ת"א / מכבי חיפה אחרי תיקו בונקר עם אשקלון. לא רק שהם לא כאלה צדיקים בעצמם (בעיני הם די כולירות, ע"ע אמריקניזציה ועוד דברים), הם אלו שהמציאו את תרבות הרייטינג וזילות בדברים כאלה. אבל באמת זה נושא לדיון בפני עצמו.
את השאר לא ראיתי, אבל החלטתי לקרוא תקצירון קטן של "פרסונה". ראבק! מהמעט שקראתי, אין קשר בין מחט לתחת. בין ג'סטין ביבר (סליחה טימברלייק), לסרט אומנותי יחסית ממוצא שוודי. מעניין אם זה ארט-האוס. האמת עשה לי חשק טוב לראות אותו.
נ.ב – זה כיף לכתוב מגילות =]
אתה מכיר את הסיכון בלהתנשא על אנשים באינטרנט?
במקרה (ממש במקרה) יש לי תואר בקולנוע. אז בו נדבר על אנינות טעם.
סרטים הם טעם אישי. במקרה הסרטים האהובים עלי הם מת לחיות ופרסונה. שני סרטים שונים לחלוטין. במקרה (גם זה ממש במקרה) אני לא ממש התלהבתי מהרשת החברתית. הבעיה שלי היא עם ההגדרה שלך לסרטים "אדירים". כל הסרטים ברשימה הם סרטי אפקטים וטררם חוץ מממנטו שהוא בעיקר מלא הייפ (מוצדק ברובו, אבל עדיין הייפ).
הנקודה שאתה טוען, אם תודה בזה או לא, היא שסרטים "אדירים" הם סרטים יקרים וגדולים מהחיים.
למה האזרח קיין לא נחשב בעיניך? בגלל ה"זמנים"? ראית פעם את הולדת אומה? או אי-סובלנות? מה עם אוניית הקרב פוטיומקין? מטרופוליס? הטיסה לירח? עשרת הדברות? הדיקטטור הגדול? כולם נוצרו באותו הזמן או לפני, חלקם אפילו אילמים (השם ישמור) וכולם עונים על ההגדרה שלך ל"אדירים". סרטים גדולים ומלאי אפקטים עשו מאז ומעולם.
לא לתת לסרט הזדמנות להחשב אדיר רק בגלל שהוא קטן באפקטים או שחקנים זה מטופש.
לא שזה המקרה, אתה סתם לא אהבת אותו, אז פיתחת תיאוריה שתגרום לך להרגיש חכם יותר מכולם.
אני מבין אותך, לדעתי זה סרט סביר שבעיקר מרגיש כמו תכנית רדיו, במקרה הטוב. בהחלט בזבוז של הכשרון של פינצ'ר. (ראית מה עשיתי פה? אמרתי את דעתי ואז ישר נתתי הסבר מנומק למה)
וסתם בגלל ההתנשאות שלך: היה סרט קטן, זול ולא חשוב כל כך, כנראה שגילה לעולם מה הוא טוויסט לפני החשוד המיידי – פסיכו. כמובן שאפשר לטעון שהיו כאלה גם לפני, אבל זה אחד ששווה איזכור.
וכן, ראיתי את כל הסרטים שדיברת עליהם.
(ל"ת)
בלי להכנס למי מתנשא יותר בהצלחה על מי
קשה לקרוא לפסיכו "סרט טוויסט" בקהל מודרני. אני בכלל לא ידעתי שזה אמור להיות טוויסט כי גדלתי על זה שפסיכו הוא הסרט עם הסצנה המפורסמת במקלחת. אני מניח שהילדים שלנו לא יחשבו שהחוש השישי הוא סרט טוויסט כי הטוויסט שלו הוא כבר סוג של meme שהם יגדלו עליו. אז כן, אני חושב שהזמנים כן טיפה משפיעים.
ברור שהזמנים משפיעים, אבל זה לא משנה את הגדרה של הסרט שגילה לעולם מהו טוויסט.
לא שאני בטוח שזה דווקא פסיכו – אבל בטוח שהוא היה לפני.
!ספויילר! לחשוד המיידי
החשוד המיידי היה מעניין בפירוק שהוא עשה לדמות המספר. פתאום הדמות הזאת יכולה לשקר! עד אז לא ממש לקחנו את זה בחשבון… הטוויסט היה משני כטוויסט.
ככה אני הרגשתי
(ל"ת)
גם אני פעם הרגשתי ככה,
אבל לא מצליח להזכר באיזה סרט. דווקא בחשוד המיידי נהנתי מזה ששיקרו לי.
מועדון קרב.
(ל"ת)
טענתי את זה פעם?
יכול להיות. ממועדון קרב אני זוכר תחושה בעיקר של "נו, אז מה.". מאידך, אשמח אם תראה לי שאני לא מבין על מה אני מדבר. כי זה נשמע הגיוני, דווקא.
למעשה, לא יודע אם אתה אמרת את זה.
זה מה שאני הרגשתי.
אה. לרגע גרמת לי לחשוש.
לך תדע אילו שטויות אמרתי כאן בעשור האחרון, שאנשים עם זכרון טוב ממני יכולים לנצל נגדי? זאת בעיה, כשהכל מתועד. קשה יותר להכחיש.
הכל כשר באהבה מלחמה ואמנות :)
(ל"ת)
סרט נחמד, ההתלהבות ממני והלאה.
הגעתי לסרט נטולת ידע מוקדם – אין לי פייסבוק, לא עקבתי אחרי מעלליו של צוקרברג, לא מכירה את העלילה בכלל. ידעתי רק שארון סורקין (התסריטאי האהוב עליי ביותר אחרי ג'וס וידון) כתב את התסריט ושרד פיש רוצה לעשות לו ילד.
נשמע מבטיח; לצערי הסרט לא קיים. זה לא שיש לי משהו רע לומר עליו, פשוט אין לי משהו טוב במיוחד. זה היה… עוד סרט. העביר לנו בסבבה שעתיים צפייה בסלון עם חברים. זהו. גם הם חשבו אותו הדבר, אגב; איש לא הצליח לפענח מנין נובעת ההתלהבות הגדולה.
אם יש משהו אחד שלקחתי מהסרט הוא שאם צוקרברג האמיתי אפילו חצי נקניק מבן דמותו בסרט, אני עוד יותר שמחה שאני לא חלק מהמיזם החברתי שלו.
מה זה טרנסגרסיביות?
(ל"ת)
תודה, לא ידעתי שיש לזה שם
(ל"ת)
ניסיתי לסמן ספויילר אבל נשלח לי בלעדיו...
מתנצלת מקרב לב.
אדוארדו סברין ו"אדוארדו סברין"
זה מעניין שהדמות שסרוקין בחר להציג כמוסרית ביותר, כ"אמריקאי-אבל-שפוי" ביותר, אדוארדו סברין, היא גם זו שבמציאות בחרה לוותר על האזרחות האמריקאית שלה בגלל תאוות בצע:
http://abcnews.go.com/blogs/business/2012/05/facebook-ipo-eduardo-saverin-defends-citizenship-move/
זה קשור לאמריקאיות?
הסרט מתעכב על היותו של סברין (או מישהו מהאחרים) אמריקאי? ככל הזכור לי מהסרט, זהות לאומית, פטריוטיות וכדומה הם לא נושאים שהוא עוסק בהם.
חוץ מזה, זאת הפעם הראשונה שבה אני שומע על הפרשה הזאת, אבל על פניו אני לא רואה למה ויתור על אזרחות אמריקאית, מצד מישהו שלא חי בארה"ב, היא מעשה לא מוסרי.
במכלול עבודותיו של סורקין, כן.
הסרט לא עוסק באמריקאיות יותר מאשר סרט על נבחרת ספורט בקולג' עוסק באמריקאיות – אבל כל הדיון המוסרי שלו (זה שעסקנו בו בכתבה על ג'ובס וסורקין) עוסק במה ראוי ולא ראוי בהקשר אמריקאי, כמעין מודל למה ראוי ולא ראוי בעולם כולו – הן בהקשרים של עסקים והן בהקשרים של טכנולוגיה.
בכל מקרה, האמריקאיות עצמה היא לא נקודה חשובה במיוחד: אין לי הרבה ספק שהתסריטאי של הרשת החברתית היה רואה את המעשה של סברין כלא מוסרי, פשוט כיוון שהוא מונע מתאוות בצע ולא משום שיקול מוסרי שהוא. סברין מוצג כדמות מוסרית כי יש לו נאמנות לחברים שלו, להורים שלו, למערכת הערכים שבתוכה גדל. לעבור לסינגפור כדי לעשות עוד כסף ולהשאיר את כל אלו מאחור זה ההפך המוחלט.
אתה דווקא טועה במקרה הזה -
בתוכן הכתבה שניתן קישור אליה כאן בדיון, נכתב שכותב הספר עליו התבססו בכתיבת התסריט מגן על החלטתו של סברין. טוב, זה לא בדיוק התסריטאי, אבל לפני מיטב הבנתי לספר ולסרט השקפת עולם משותפת.
לא טענתי שום דבר על כותב הספר, לכן אינני טועה.
זה לא אומר, כמובן, שאני צודק – כי לא שאלתי את סורקין.
עוד כמה הערות שוליים.
– תהיתי הרבה בעניין התפקיד של עורכת הדין? היא שם רק בשביל לעשות לו תיאום ציפיות לגבי איך שהסיפור ייגמר? היא לכאורה דמות חשובה, אבל חוץ מלהיות הבן אדם היחיד שנחמד אליו היא לא עושה כלום. חשבתי שאולי היא שם כדי להראות שעד שהוא מבין שדרך הפעולה הנכונה היא get the girl, זה כבר מאוחר מדי, אבל אני לא בטוחה בזה.
– אחרי אחת הצפיות הקודמות שלי הייתה לי תחושה חזקה מאד שהסרט מזכיר קצת את סיפור החלילן מהמלין, שהוא אחד הסיפורים המעניינים ביותר שנכתבו לדעתי. שניהם עוסקים באאוטסיידר שיוצא מגדרו כדי לקבל הכרה, אבל אף פעם לא זוכה לה. החברה לא באמת מתגמלת אותך על המעשים שלך, היא מתגמלת אותך על מי שאתה.
– חברותיי לצפייה הנוכחית שאלו כל הזמן האם מותר לעשות דבר כזה, האם יוצרי הסרט היו צריכים לבקש אישור מזאקרברג להשתמש בשם שלו ובפרטים מחייו, והאם זה נחשב הוצאת דיבה. שאלות מעניינות מאד דווקא, למישהו יש מושג?
– מזל טוב למייסד פייסבוק האמיתי לרגל נישואיו. אני בטוחה שהוא לא אטום כמו שהציגו אותו והם מסתדרים מצוין. אחרי הכל, זה רק סרט.
כן, זה הגיוני בהחלט.
וגם מוסיף המון. תודה.
לא כי הוא רצה כסף.
הכסף לא עניין אותו. הוא היה מניאק כלפיה כי הוא היה אובססיבי לפיינל קלאבס והוא חשב שעצם העובדה שמישהו לומד באוניברסיטת בוסטון ולא בהרווארד הופכת אותו לנחות, כי הכי חשוב להיות הכי מצליח שאפשר.
ובדיוק להיפך. הוא לא הגוד גאי שהופך למושחת, אלא המניאק שבסוף אולי ואולי לא מבין שיש טעם גם לחיים למרגלות ההר, ושבודד מאד בפסגה.
[יום מגבת שמח![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
]
חייב לומר...
מעבר לסימון פישלייק,
שהתובנות שלך לגבי הסרט והדרך בה את מביעה אותן בכתב מרתקות.
סחתיין!
תודה
לקח המון צפיות עד שהבהרתי לעצמי את הדעה שלי לגבי הסרט הזה, בדר"כ אני מתנסחת הרבה יותר גרוע.
הסרט הזה לא נאמן למציאות.
כל מי שראה את הג'וב האיטלקי יודע שסת גרין המציא את נאפסטאר![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
הסרט הזה בן 10?!
ג'יזס, אני זוכר כשהטריילר עם "קריפ" רק יצא…