-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
העור בו אני חי
La piel que habito
מנתח פלסטי מבריק הנרדף על ידי טרגדיות מהעבר יוצר עור סינטתי שיכול לעמוד בפני כל נזק. את הניסוי הוא מבצע על אישה מסתורית.
תאריך הפצה בישראל: 13/10/2011
סיפור מופרע, שהיה יכול להיות סרט אימה (אבל הוא לא). סרט מרוחק רגשית משום מה, שיוצאים ממנו בלי לדעת איך אתם אמורים להרגיש.
בעעע
נשמע מפחיד ומבחיל, ולא נראה לי שזה יצליח להתחמק מכך שזה נשמע בדיוק כמו תיאור של סרט אימה. ולא הבנתי לפי התיאור של הסרט, האישה המסתורית מסכימה לניסוי במודע, או שהוא עושה עליה את הניסוי בלי ידיעתה?
רק לפי הטריילר עצמו ולפי התיאור אשר קראתי בוואלה סרטים, ניראה שהוא קודם כל חוטף את האישה מאחר והיא מזכירה את אישתו המנוחה במראה שלה.
מזכיר לי, זה לא הסרט הריאשון שלו שעוסק בחטיפה, וכבר היה לו סיפור מהסרטים היותר מוקדמים שלו עם התחלה דומה,
הפעם נכנס לתמונה גם מנתח פלסטי והסיפור הפך הרבה הרבה יותר מופרע ומפחיד.
האם ייתכן שהדבר נכון שזה הסרט האחרון שלו בקריירה הארוכה כפי שקראתי?
האם כך הוא רוצה שיזכרו אותו?
אני מבולבלת ולא יודעת אם ללכת, מחכה לביקורת שתעזור לי להחליט (משהו שאני בד"כ לא עושה כי אצלי זה להפך אני קוראת את הביקורות רק אחרי הצפייה בסרט ועיכולו).
ממש לא מה שכתבת
הלכתי לסרט באי רצון, (אשתי רצתה …) ויצאתי מרוצה מאד.
הסרט הוא אחר ממה שכתוב בביקורות.
זה סרט טוב, מפתיע, מרגש, מאתגר,
תמונת הסיום היא שיא שמשאיר אותך עם חמש מחשבות במקביל. מומלץ מאד.
אכן יצירה מרוחקת רגשית, אבל עדיין – מהפנטת, מטרידה לעיתים ואסטית כמו ציור אימפרסיוניסטי.
לא מרגעיו הגדולים של אלמודובר, אך עדיין – שווה צפיה.
מוזר שהספרדים לא שלחו את הסרט הזה כמתמודד על האוסקר השנה, כי קשה לי להבין איך יוכלו להתעלות על יצירה כזו מקורית, מרתקת ומבריקה. את אלמודובר הכרתי לראשונה לפני כשנתיים כשראיתי את "לחזור" המצוין ואת "חיבוקים שבורים" המופתי והאהוב עליי מסרטיו (סרט שאם אני זוכר נכון די קטלו פה באתר למרות שאני מוצא עליו בעיקר שבחים בכל אתר אחר בו אני בודק), אחר כך את "הכל אודות אמא" שממנו לא התלהבתי בכלל ומאוד התאכזבתי ואת "דבר אליה" שהפתיע לטובה ובגדול. "העור בו אני חי" לפי דעתי אחד המוצלחים שבהם ואולי אפילו המקורי והמטורף ביותר. ואכן, ההרגשה איתה יוצאים בסוף היא מהמוזרות ביותר, אם כי בהתחלה לא הייתי שותף לה עם שאר האנשים בקהל אך המראה של עוד כחמישים איש (ובאמת הופתעתי מכמות הצופים) מנסים בכל כוחם להתאפק לא לפרוץ בצחוק פשוט מידבק, וגם אני יצאתי עם חיוך גדול מרוח על הפה וכמה צחקוקים פה ושם, וזה לא בהכרח דבר רע.
ממש לא סרט אימה
המילה "אימה" שנזרקת בהקשר של הסרט הזה באופן קבוע חוטאת לו בהרבה מובנים.
הסרט הוא הרבה דברים, אבל לא סרט אימה.
הלכתי בעקבות המלצה של גיסתי (משמע, אישתי מחליטה לאיזה סרטים אנחנו הולכים), ונהניתי מאוד. הוא מופרע, כן, אבל מצאתי את הטירוף מרענן ועשוי בעדינות.
מסכים, גם אני לא הרגשתי שהעלילה נשמעת כמו של סרט אימה או הרגישה כזו.
מסכימה.
ולא אוסיף עוד מילה כי אני לא רוצה להרוס לאילו שעוד לא ראו
אחת הסיבות שכ"כ נהניתי מהסרט היתה שבאמת לא ידעתי כלום (זאת גם הסיבה שהלכתי לאקס מן ההתחלה וממש נהניתי, בהבדל לכל אילו שלא היו בטוחים אם ללכת כי השלישי היה גרוע)
אני שמחה לשמוע שלא אני היחידה שיצאתי עם ההרגשה הזאת וכן, חיוך גדול מרוח על הפנים!
סרט מרתק, סוטה.
אחד הטובים כרגע בקולנוע.
בצדק!ו
עדיין נראה לי שמה שהוא עשה ב'דבר אליה׳ חולני לא פחות. זה לא הפריע לאנשים לצאת ממנו בתחושה שמה שנעשה נסלח
שעמום
בניגוד לסרטים אחרים של הבמאי המוכשר הזה, מדובר בשעמומון של שעתיים. טכנית הסרט יפהפה כמו תמיד אצל אלמודובר, צילום מוקפד, תפאורה מרשימה, תלבושות נהדרות, שחקנים יפים, אבל התסריט לא אינטיליגנטי, לא מעניין, לא מותח, לא מפחיד, לא מרגש ולא מצחיק. שנאמר, שום כלום של ממש – גם בשביל זה צריך כשרון. בסרטים אחרים שלו הוא עשה טוויסט לטלנובלות, פה נשארה רק הטלנובלה. תעשו לעצמכם טובה ותוותרו עליו.
לא שגרתי
הסרט בהחלט לא שגרתי (כשאר סרטיו של אלמודובר)
סרט אימה שקט שקט..
שגורם לתחושות חדשות שצריך ללמוד לעקל..
כמו שרק במאים מוכשרים יכולים ליצור
עיקול תחושות אכן נשמע כמו אלמודובר.
(ל"ת)