רגע רגע
יש עוד סרט עם שם דומה שאמור להגיע ב-2016.
לסרט החדש של אלמודובר, שאמור להיות מופץ בספרד במרץ, קוראים Silencio (כן, כמו המילה שמסיימת את "מלהולנד דרייב"). אני מעריך שבקיץ הבא הוא יהיה על המסכים שלנו. אז איך הוא יתורגם, ואיך יתורגם החדש של סקורסזה?
קצת חבל. נכון, בהחלט היתה סכנה לבלבול, אבל אצלנו בארץ, מה שהיה קורה בסוף בוודאי זה שהיו קוראים לסרט של סקורסזה "דממה", ולזה של אלמודובר "סילנסיו", ואין בעיה.
חבל, כי "ג'ולייטה" זה שם משעמם לגמרי. ואם כבר מנסים למנוע בלבול עם סרטים אחרים, אלמודובר לא חושש שהסינפילים מבין הצופים ישלימו אוטומטית את שם הסרט החדש עם "…של הרוחות"?
אני כ"כ רוצה לראות את הסרט הזה.רנדלב-15/11/2015 13:44
אני כ"כ רוצה לראות את הסרט הזה.
רנדל
פורסם נובמבר 15, 2015 ב 13:44
נראה שסקורסזה עושה סטייה חדה מהסרט הקודם שלו. זה לא ששנאתי את "הזאב מוול סטריט" אבל זה ממש לא מפאר היצירה שלו אלא יותר מיחזור עצמי כיפי של סרטים יותר טובים שסקורסזה עשה בעבר ("החברה הטובים" ו"קזינו"). לעומת זאת הסרט הזה נותן לי הרגשה שסקורסזה באמת רוצה לחדש (כמו שעשה ב"הוגו") ולא להתרפק על יצירות העבר שלו כפי שהרבה במאים מזדקנים נוטים לעשות.
אני לא מתכוון להיות קטנוני, זה פשוט מושג חשוב: הוא מגיע משיר של רודיארד קיפלינג, והמשמעות שלו היא העול של האדם הלבן להביא את הציביליזציה לארצות הנחשלות. צורת חשיבה דומה הייתה הצידוק המוסרי להרבה מאוד מהקולוניאליזם האירופאי.
הנה השיר בתרגום לעברית של צור ארליך (גם המקור שם), והנה ההסבר של ארליך – שדווקא אוהד את הגישה של קיפלינג – לשיר.
מצחיק שמי שהתלוננה על כך הייתה בסדר עם דוקטור סטריינג' ואפילו ניהלה שיחה "מרגשת" עם הבמאי סקוט דריקסון על ייצוג בהוליווד, כשהיא מנסה להבין מה עומד מאחורי הליהוקים השנויים במחלוקת בסרט שלו.
חבל שהיא לא עושה את המחקרים האלה גם כשהיא לא משיגה ראיון יוקרתי על סרט גיבורי על. היא הייתה מגלה שזה פאקינג סקורסזה מעבד ספר יפני שנכתב ע"י יפני. היא כתבה ש-Silence "מתסכל". מתסכל שכיום יקדישו מחשבה למה שחם כרגע ולא לאחד הבמאים הגדולים בכל הזמנים.
אבל המשפט שנאמר בטריילר – Am I just praying to silence, מיתרגם בעיני הרבה יותר בטבעיות ל"האם אני מתפלל לדממה" מאשר ל"האם אני מתפלל לשתיקה".
כי… אם אין שם אל, אין מי שישתוק הרי, ואז זו לא שתיקה אלא דממה.
לפני השת"פ הבא של סקורסזה עם דיקפריו, סקורסזה חוזר לשתף פעולה עם דה-נירו ולא רק דה-נירו אלא גם פצ'ינו ואפילו ג'ו פשי שלא נראה הרבה על מסכינו בשנים האחרונות.
הבעיה היא שכל האנשים מבוגרים מדי לחלק מהסצנות בסרט. הפתרון? שימוש בטכנולוגייה שאמורה לגרום לשחקנים להיראות צעירים ב20, 40 שנה ויותר.
בכתבה המפיק אומר שהם צילמו סצנה אחת כניסיון והוא מתאר את התוצאה כ"מדהימה".
הסרט אמור להיכנס להפקה ב2017 ולצאת ב2018.
מצד אחד שילוב של דה נירו , פצ'ינו, פשי וסקורסזה יכול להיות להיט.
מצד שני, אנחנו באמת צריכים עוד סרט גנגסטרים של סקורסזה?
הכתבה מזכירה בלי שמץ של אירוניה את "ימי הסנדק 2" של הגיבורים האלה, כאשר מה שהוביל להצלחה של דה נירו היה העובדה שלא לקחו את ברנדו ושמו אותו באנטי אייג'ינג אלא הימרו (באופן יחסי) על שחקן לא מוכר ששיחק גרסה צעירה של שחקן מוכר.
אין שום סיבה לא להשתמש בסצנות העבר האלה כדי לפתוח לנו את הדלת ולהכיר שחקנים חדשים שישחקו גרסאות צעירות של השחקנים האלה, כמו שכל סרט הוליוודי עשה עד עכשיו.
להגנתם – הטכנולוגיה הזאת עבדה די טוב בקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים בסצנת הפתיחה של רוברט דאוני ג'וניור.
ראיון שקראתי לפני שנה בעניין טען שזה בגלל שאנשי האקדמיה היותר מבוגרים לא יודעים איך להכיל את זה ורואים בסרטי נטפליקס "סרטי טלוויזיה" או אפילו גרוע יותר "סרטי אינטרנט". אולי סקורסזי ישנה את זה אבל משהו אומר לי שלא.
'מנצ'סטר ליד הים' הוכיח כי סרט בהפצת גוף סטרימינג יכול להצליח כמו כל סרט אחר, ו'מנצ'סטר' (בדומה לסרטי אמאזון אחרים) הוקרן מסחרית 3 חודשים לפני שעלה לאמאזון – גישה שנטפליקס יכולים לאמץ. עד כה סרטי הקולנוע של נטפליקס לא הותירו חותם משמעותי כמו הסדרות, אך עם 'האירי' (ו-'מחברת המוות' עם תקציב של 50 מליון דולר) עשוי להיות תחילתו של כיוון חדש עבורם.
אבל זה בכלל משנה? ההפצה שלו רגילה לחלוטין. הוא הוקרן בבתי הקולנוע ונמכר למפיצים ברחבי העולם, ורק אחר כך עלה לצפייה ביתית, בדיוק כמו כל סרט רגיל.
העובדה שזכויות ההפצה שלו בכל העולם נמצאות אצל אנשים שהם לא אמאזון, למרות שאמאזון פריים וידאו קיים בכל העולם, והוא בכלל לא זמין לצפייה מחוץ לארה"ב כתוצאה מכך, מראה כמה "הפצת גוף סטרימינג" באמת זה.
הקייס של 'מנצ'סטר' אכן אינו מיוחד; הסרט היה בקולנוע ועבר גלגול חיים של סרט רגיל – כולל בלו-ריי ובטח גם לטלוויזיה הוא יגיע. אמאזון משוחררים מנטפליקס בכל הנוגע לזכויות, גם בסדרות זה ככה – הפקות של אמאזון דוגמת "טרנספרנט" ו"מוצרט בג'ונגל" מוצאות עצמן בכבלים ובלווין, בעוד נטפליקס שומרים על הפקות המקור כמו אימא לביאה.
אולם הרעיון כי גוף סטרימינג יכול להפיץ סרט בקולנוע (גם אם לא בכוחות עצמו) כדי לקצור את הפירות הן בקופות והן באינטרנט עוד עתיד להתפתח, השאלה באיזה אופן? משהו אומר לי כי קולנוען דוגמת סקרוסזה לא יוותר על המסך הגדול. רשתות הקולנוע הגדולות אמנם החרימו את "חיות ללא מדינה" בגלל הסימולטניות, לכן נטפליקס עשויים להשקיע בהקרנות סדירות כמו כולם. ולא שיש להם ברירה, הסרטים שלהם עד כה נקברו בתודעה הציבורית: רק שבוע שעבר יצא סרט עם בוב אודנקירק, סרט שלא הייתי משדר אפילו בהולמרק. גם את הגדולים יותר, דוגמת אדם סנדלר, לא הרבה ראו על אף ההשקעה התקציבית. אם כך שינוי גישה הוא הכרחי… ולדעתי כבר מתרחש; סקרוסזה אינו היחיד, "מכונת מלחמה" עם בראד פיט ישוחרר השנה וגם במקרה שלו הוא עשוי להגיע לקולנוע כך או אחרת.
אני לא יודע באמת אם 'האירי' יגיע או לא יגיע למסך הגדול ומה בעצם הרכישה של נטפליקס אומרת. אך לפני 4 שנים אף אחד לא האמין שנטפליקס יהיו אחד מספקי התוכן האיכותיים והפורים בתעשיית הסדרות, ולדעתי קיים סיכוי שמהפכה דומה תתרחש גם בקולנוע. ואז זה יהיה באמת מיוחד.
אבל בכל מקרה, הנה משהו לגבי אמאזון. "אמאזון פריים וידאו" הוא הדבר האחרון שמעניין את אמאזון.
השירות, בניגוד לנטפליקס, הוא Afterthought של שירות הפריים שלהם. אנשים שמשלמים, מקבלים קודם כל משלוחים מהירים בחינם, ורק אחר כך אפשרות לצפייה במבחר סרטים מוגבל במיוחד בחינם.
להגיע לעמוד באתר של אמאזון שמראה לך איזה סרטים מגיעים לך כרשום לשירות בחינם, כמו בנטפליקס, זה סיוט מהתחת, והדבר הראשון שהם מצפים ממך לעשות כשאתה מחפש סרט או סדרה זה לקנות או להשכיר אותה, ואולי מדי פעם שתגיע לסרט שחיפשת יהיה רשום עליו "היי, מגיע לך אותו בחינם!".
אמאזון היא חברה כל כך גדולה עם כל כך הרבה מחלקות, וכל כך הרבה מוצרים ושירותים שונים שאפשר להירשם אליהם, שזה מטופש מבחינתי לקרוא להם "חברת סטרימינג", במיוחד כששירות הסטרימינג שלהם מראה כמה לא חשוב הוא. הוא ההפך הגמור ממה שנטפליקס מנסים ליצור. כשמסתכלים על זה בגדול, שלושת "חברות הסטרימינג" שקיימות כרגע, נטפליקס, אמאזון והולו, כל כך שונות אחת מהשנייה במהות העיקרית שלהם שזה מדהים.
"אמאזון סטודיוס" זה חברת הפקת סרטים בדיוק כמו כל חברה אחרת, שהקשר שלה ל"אמאזון פריים וידאו" זה חשבון הבנק המשותף והאנשים מגבוה, לכן הגיוני שבסופו של דבר זכויות ההפצה הביתית (בארה"ב לפחות) נשארות אצלהם. אבל המטרה שלהם היא ליצור סרטים בכללי, וההעלה לאמאזון פריים בסופו של דבר היא רק חלק קטן מהעובדה שהכסף של אמאזון מעורב בפנים.
זה לא נטפליקס, שכל מה שיש לה זה השירות היחיד שהיא מציעה.
בתחילת הסרט עוד היה לשתיקה פוטנציאל מבחינתי – אירוע רדיפת הכמרים ביפן של המאה ה-17 לא היה מוכר לי וזה מעניין לשם שינוי לשמוע על רדיפה דתית שאינה קשורה ביהדות.
הבעיה היא שסקורסזה לא מצליח למנף את העניין לכדי תובנה/דיון מעניין ונשאר על סרט ארוך מאוד (161 דקות) שמסתובב סחור סחור סביב עצמו.
וואו, פשוט, וואו. כל כך הרבה זמן לא ראיתי סרט ברמה כזו גבוהה, כל כך יפה, כל כך מטלטל, כל כך מרגש. אנדרו גארפילד הולך לקבל הרבה שבחות על הסרט הזה, וסקורסזה מוכיח שהוא עדיין בשיא. סרט פנטסטי.
דממה כפולה
רגע רגע
יש עוד סרט עם שם דומה שאמור להגיע ב-2016.
לסרט החדש של אלמודובר, שאמור להיות מופץ בספרד במרץ, קוראים Silencio (כן, כמו המילה שמסיימת את "מלהולנד דרייב"). אני מעריך שבקיץ הבא הוא יהיה על המסכים שלנו. אז איך הוא יתורגם, ואיך יתורגם החדש של סקורסזה?
לפי התקדים הזה -
http://www.fisheye.co.il/movies/louder_than_bombs/
השם של הסרט של אלמודובר יהיה "מחריש אזניים".
גם אלמודובר קורא "עין הדג"
כי תראה את זה
http://blogs.indiewire.com/theplaylist/pedro-almodovar-renames-silcencio-to-avoid-confusion-with-martin-scorseses-silence-20151118
אה, אוקיי.
קצת חבל. נכון, בהחלט היתה סכנה לבלבול, אבל אצלנו בארץ, מה שהיה קורה בסוף בוודאי זה שהיו קוראים לסרט של סקורסזה "דממה", ולזה של אלמודובר "סילנסיו", ואין בעיה.
חבל, כי "ג'ולייטה" זה שם משעמם לגמרי. ואם כבר מנסים למנוע בלבול עם סרטים אחרים, אלמודובר לא חושש שהסינפילים מבין הצופים ישלימו אוטומטית את שם הסרט החדש עם "…של הרוחות"?
נראה לי שהוא פחות חושש ויותר מקווה
(ל"ת)
אני כ"כ רוצה לראות את הסרט הזה.
נראה שסקורסזה עושה סטייה חדה מהסרט הקודם שלו. זה לא ששנאתי את "הזאב מוול סטריט" אבל זה ממש לא מפאר היצירה שלו אלא יותר מיחזור עצמי כיפי של סרטים יותר טובים שסקורסזה עשה בעבר ("החברה הטובים" ו"קזינו"). לעומת זאת הסרט הזה נותן לי הרגשה שסקורסזה באמת רוצה לחדש (כמו שעשה ב"הוגו") ולא להתרפק על יצירות העבר שלו כפי שהרבה במאים מזדקנים נוטים לעשות.
טוב, אז חלק מהביקורות הראשונות הלגיטימיות
אומרות שהסרט הוא מאסארפיס, חלק אומרות שהוא מעורר מחלוקת בגלל "שוב פעם המסע של האדם הלבן בסרטים אוףףףף" וחלק אומרות שהוא meh. כן, כמו שהיה מצופה.
משא האדם הלבן
אני לא מתכוון להיות קטנוני, זה פשוט מושג חשוב: הוא מגיע משיר של רודיארד קיפלינג, והמשמעות שלו היא העול של האדם הלבן להביא את הציביליזציה לארצות הנחשלות. צורת חשיבה דומה הייתה הצידוק המוסרי להרבה מאוד מהקולוניאליזם האירופאי.
הנה השיר בתרגום לעברית של צור ארליך (גם המקור שם), והנה ההסבר של ארליך – שדווקא אוהד את הגישה של קיפלינג – לשיר.
יפה מאוד, אבל
אני די בטוח שהכוונה של פאני היתה מסע, במובן Journey. מסע של איש לבן בארץ זרה, כמו, אתה יודע, כל הסרטים ההוליוודיים על ארצות זרות.
אכן כן, רד פיש. מסע רוחני.
מצחיק שמי שהתלוננה על כך הייתה בסדר עם דוקטור סטריינג' ואפילו ניהלה שיחה "מרגשת" עם הבמאי סקוט דריקסון על ייצוג בהוליווד, כשהיא מנסה להבין מה עומד מאחורי הליהוקים השנויים במחלוקת בסרט שלו.
חבל שהיא לא עושה את המחקרים האלה גם כשהיא לא משיגה ראיון יוקרתי על סרט גיבורי על. היא הייתה מגלה שזה פאקינג סקורסזה מעבד ספר יפני שנכתב ע"י יפני. היא כתבה ש-Silence "מתסכל". מתסכל שכיום יקדישו מחשבה למה שחם כרגע ולא לאחד הבמאים הגדולים בכל הזמנים.
אופס, סליחה. אבל הכל לטובה.
לפחות כך אמרו לי שצריך לחשוב, כחלק מהמשא הרוחני שלי.
ג'ספר שארפ, אחד המומחים המובילים לקולנוע יפני, מספר על הגרסה הקולנועית הקודמת לספר משנות ה-70, וגם קצת על הספר עצמו והרקע לכתיבתו
http://blog.alltheanime.com/shinodas-silence/
וואו , הוא לא מועמד לגלובוס הזהב
לא לסרט ולא לבמאי, לא זוכר מתי הפעם האחרונה שסרט חדש של מרטי קיבל כזאת התעלמות. לא שהפרס הוא איזה תו תקן מי יודע מה , אבל זה בהחלט לא נראה טוב
מתברר
ששמו של הסרט הוא לא "דממה", אחרי הכל, אלא "שתיקה".
השם החדש אכן מתאים יותר
שם הסרט/ספר מתייחס לשתיקה של האל/ישו בתגובה לסבל של מאמיניו.
אולי זה בגלל שלא קראתי את הספר
אבל המשפט שנאמר בטריילר – Am I just praying to silence, מיתרגם בעיני הרבה יותר בטבעיות ל"האם אני מתפלל לדממה" מאשר ל"האם אני מתפלל לשתיקה".
כי… אם אין שם אל, אין מי שישתוק הרי, ואז זו לא שתיקה אלא דממה.
לא יודעת, בעיני זה שם פחות מוצלח.
על פי אתר סרט, לא סתם שתיקה אלא השתיקה
http://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=5375
זה נכון או סתם המצאה שלהם?
לא. שתיקה.
על פי האתר של יונייטד קינג והפוסטרים.
מרטין סקורסזה ולאונרדו דיקאפריו מתחילים לעבוד על סרט חדש
http://www.indiewire.com/2016/12/martin-scorsese-reveals-status-leonardo-dicaprio-devil-in-the-white-city-film-1201761184/
(לא ידעתי איפה לשים את זה, אז שמתי פה)
ובינתיים בסרט הבא של סקורסזה "האירי": טכנולוגיית אנטי-אייג'ינג
לפני השת"פ הבא של סקורסזה עם דיקפריו, סקורסזה חוזר לשתף פעולה עם דה-נירו ולא רק דה-נירו אלא גם פצ'ינו ואפילו ג'ו פשי שלא נראה הרבה על מסכינו בשנים האחרונות.
הבעיה היא שכל האנשים מבוגרים מדי לחלק מהסצנות בסרט. הפתרון? שימוש בטכנולוגייה שאמורה לגרום לשחקנים להיראות צעירים ב20, 40 שנה ויותר.
בכתבה המפיק אומר שהם צילמו סצנה אחת כניסיון והוא מתאר את התוצאה כ"מדהימה".
הסרט אמור להיכנס להפקה ב2017 ולצאת ב2018.
מצד אחד שילוב של דה נירו , פצ'ינו, פשי וסקורסזה יכול להיות להיט.
מצד שני, אנחנו באמת צריכים עוד סרט גנגסטרים של סקורסזה?
מקור, בכל מקרה
אחרי החוויה שהייתה לי עם Rogue One
זה ממש ממש לא משמח אותי לשמוע על עוד סרטים שישתמשו באופן ניכר ב-CGI על פנים אנושיות.
עוד אספקט שמצער אותי זה חוסר היכולת להסתמך על מלהקים
הכתבה מזכירה בלי שמץ של אירוניה את "ימי הסנדק 2" של הגיבורים האלה, כאשר מה שהוביל להצלחה של דה נירו היה העובדה שלא לקחו את ברנדו ושמו אותו באנטי אייג'ינג אלא הימרו (באופן יחסי) על שחקן לא מוכר ששיחק גרסה צעירה של שחקן מוכר.
אין שום סיבה לא להשתמש בסצנות העבר האלה כדי לפתוח לנו את הדלת ולהכיר שחקנים חדשים שישחקו גרסאות צעירות של השחקנים האלה, כמו שכל סרט הוליוודי עשה עד עכשיו.
להגנתם – הטכנולוגיה הזאת עבדה די טוב בקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים בסצנת הפתיחה של רוברט דאוני ג'וניור.
והוא גם יופץ בנטפליקס
http://www.indiewire.com/2017/02/martin-scorsese-the-irishman-robert-deniro-netflix-paramount-1201785658/
זה ממש עצוב שמספיק סרט אחד לא מצליח כלכלית כדי שהסרט הבא של מרטין פאקינג סקורסזה לא יקבל הפצה בקולנוע.
ידוע שהוא לא יקבל הפצה בקולנוע?
אומנם בארץ זה עוד לא קרה, אבל אם אני לא טועה נטפליקס הפיצו את "חיות ללא מדינה" גם בקולנוע אז טכנית אפשרי שהוא יופץ גם על מסכים, לא?
אולי, אבל ממה שראינו הפצה בנטפליקס משמעותה בלי מועמדויות באוסקר
ראיון שקראתי לפני שנה בעניין טען שזה בגלל שאנשי האקדמיה היותר מבוגרים לא יודעים איך להכיל את זה ורואים בסרטי נטפליקס "סרטי טלוויזיה" או אפילו גרוע יותר "סרטי אינטרנט". אולי סקורסזי ישנה את זה אבל משהו אומר לי שלא.
מי יודע, אולי נטפליקס משנים כיוון בעקבות Amazon Studios?
'מנצ'סטר ליד הים' הוכיח כי סרט בהפצת גוף סטרימינג יכול להצליח כמו כל סרט אחר, ו'מנצ'סטר' (בדומה לסרטי אמאזון אחרים) הוקרן מסחרית 3 חודשים לפני שעלה לאמאזון – גישה שנטפליקס יכולים לאמץ. עד כה סרטי הקולנוע של נטפליקס לא הותירו חותם משמעותי כמו הסדרות, אך עם 'האירי' (ו-'מחברת המוות' עם תקציב של 50 מליון דולר) עשוי להיות תחילתו של כיוון חדש עבורם.
אתה יודע, אומרים שמנצ'סטר ליד הים הוא כל כך מיוחד כי אמאזון הפיצו אותו,
אבל זה בכלל משנה? ההפצה שלו רגילה לחלוטין. הוא הוקרן בבתי הקולנוע ונמכר למפיצים ברחבי העולם, ורק אחר כך עלה לצפייה ביתית, בדיוק כמו כל סרט רגיל.
העובדה שזכויות ההפצה שלו בכל העולם נמצאות אצל אנשים שהם לא אמאזון, למרות שאמאזון פריים וידאו קיים בכל העולם, והוא בכלל לא זמין לצפייה מחוץ לארה"ב כתוצאה מכך, מראה כמה "הפצת גוף סטרימינג" באמת זה.
הקייס של 'מנצ'סטר' אכן אינו מיוחד; הסרט היה בקולנוע ועבר גלגול חיים של סרט רגיל – כולל בלו-ריי ובטח גם לטלוויזיה הוא יגיע. אמאזון משוחררים מנטפליקס בכל הנוגע לזכויות, גם בסדרות זה ככה – הפקות של אמאזון דוגמת "טרנספרנט" ו"מוצרט בג'ונגל" מוצאות עצמן בכבלים ובלווין, בעוד נטפליקס שומרים על הפקות המקור כמו אימא לביאה.
אולם הרעיון כי גוף סטרימינג יכול להפיץ סרט בקולנוע (גם אם לא בכוחות עצמו) כדי לקצור את הפירות הן בקופות והן באינטרנט עוד עתיד להתפתח, השאלה באיזה אופן? משהו אומר לי כי קולנוען דוגמת סקרוסזה לא יוותר על המסך הגדול. רשתות הקולנוע הגדולות אמנם החרימו את "חיות ללא מדינה" בגלל הסימולטניות, לכן נטפליקס עשויים להשקיע בהקרנות סדירות כמו כולם. ולא שיש להם ברירה, הסרטים שלהם עד כה נקברו בתודעה הציבורית: רק שבוע שעבר יצא סרט עם בוב אודנקירק, סרט שלא הייתי משדר אפילו בהולמרק. גם את הגדולים יותר, דוגמת אדם סנדלר, לא הרבה ראו על אף ההשקעה התקציבית. אם כך שינוי גישה הוא הכרחי… ולדעתי כבר מתרחש; סקרוסזה אינו היחיד, "מכונת מלחמה" עם בראד פיט ישוחרר השנה וגם במקרה שלו הוא עשוי להגיע לקולנוע כך או אחרת.
אני לא יודע באמת אם 'האירי' יגיע או לא יגיע למסך הגדול ומה בעצם הרכישה של נטפליקס אומרת. אך לפני 4 שנים אף אחד לא האמין שנטפליקס יהיו אחד מספקי התוכן האיכותיים והפורים בתעשיית הסדרות, ולדעתי קיים סיכוי שמהפכה דומה תתרחש גם בקולנוע. ואז זה יהיה באמת מיוחד.
כבר הגבתי בעבר בדיוק בנושא הזה.
אבל בכל מקרה, הנה משהו לגבי אמאזון. "אמאזון פריים וידאו" הוא הדבר האחרון שמעניין את אמאזון.
השירות, בניגוד לנטפליקס, הוא Afterthought של שירות הפריים שלהם. אנשים שמשלמים, מקבלים קודם כל משלוחים מהירים בחינם, ורק אחר כך אפשרות לצפייה במבחר סרטים מוגבל במיוחד בחינם.
להגיע לעמוד באתר של אמאזון שמראה לך איזה סרטים מגיעים לך כרשום לשירות בחינם, כמו בנטפליקס, זה סיוט מהתחת, והדבר הראשון שהם מצפים ממך לעשות כשאתה מחפש סרט או סדרה זה לקנות או להשכיר אותה, ואולי מדי פעם שתגיע לסרט שחיפשת יהיה רשום עליו "היי, מגיע לך אותו בחינם!".
אמאזון היא חברה כל כך גדולה עם כל כך הרבה מחלקות, וכל כך הרבה מוצרים ושירותים שונים שאפשר להירשם אליהם, שזה מטופש מבחינתי לקרוא להם "חברת סטרימינג", במיוחד כששירות הסטרימינג שלהם מראה כמה לא חשוב הוא. הוא ההפך הגמור ממה שנטפליקס מנסים ליצור. כשמסתכלים על זה בגדול, שלושת "חברות הסטרימינג" שקיימות כרגע, נטפליקס, אמאזון והולו, כל כך שונות אחת מהשנייה במהות העיקרית שלהם שזה מדהים.
"אמאזון סטודיוס" זה חברת הפקת סרטים בדיוק כמו כל חברה אחרת, שהקשר שלה ל"אמאזון פריים וידאו" זה חשבון הבנק המשותף והאנשים מגבוה, לכן הגיוני שבסופו של דבר זכויות ההפצה הביתית (בארה"ב לפחות) נשארות אצלהם. אבל המטרה שלהם היא ליצור סרטים בכללי, וההעלה לאמאזון פריים בסופו של דבר היא רק חלק קטן מהעובדה שהכסף של אמאזון מעורב בפנים.
זה לא נטפליקס, שכל מה שיש לה זה השירות היחיד שהיא מציעה.
לא משהו
בתחילת הסרט עוד היה לשתיקה פוטנציאל מבחינתי – אירוע רדיפת הכמרים ביפן של המאה ה-17 לא היה מוכר לי וזה מעניין לשם שינוי לשמוע על רדיפה דתית שאינה קשורה ביהדות.
הבעיה היא שסקורסזה לא מצליח למנף את העניין לכדי תובנה/דיון מעניין ונשאר על סרט ארוך מאוד (161 דקות) שמסתובב סחור סחור סביב עצמו.
ביקורת קצת יותר ארוכה:
https://gal015.wordpress.com/2017/01/18/silence/
משעמם.
נמרח, מעיק, מעצבן.
אחד החלשים של סקורסזי.
יצירת המופת של סקורסזה
וואו, פשוט, וואו. כל כך הרבה זמן לא ראיתי סרט ברמה כזו גבוהה, כל כך יפה, כל כך מטלטל, כל כך מרגש. אנדרו גארפילד הולך לקבל הרבה שבחות על הסרט הזה, וסקורסזה מוכיח שהוא עדיין בשיא. סרט פנטסטי.
מסכים עם כל מילה.
סרט עם ניחוחות קלאסיים. הרבה זמן לא נשאבתי ברמה כזו.
שונית פורת, חוקרת ומתרגמת מובילה מהשפה היפנית לעברית, שגם כתבה חלק נכבד מהדוקטורט שלה על הספר המקורי
(וגם ידידה טובה שלי) מגיבה בחריפות לדיווחים על סצנות העינויים בסרט:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1344385125612503&set=a.109310759119952.11441.100001230859648&type=3