-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
תופעות לוואי
Side Effects
חייו של זוג ניו יורקי מצליח שחייהם סוטים מהמסלול המתוכנן כשלתרופה נגד חרדה שהאישה מקבלת מהרופא שלה מתגלות תופעות לוואי בלתי צפויות.
תאריך הפצה בארה"ב: 08/02/2013
תאריך הפצה בישראל: 28/03/2013
מותחן חכם עם עלילה מפתיעה, אבל דורש סבלנות ונטול רגש.
מסכים בסך הכל עם המיני ביקורת
סרט בהחלט מפתיע ועשוי טוב. ההתחלה קצת איטית, ואחרי שעה העלילה נראית די סגורה ואתה שואל את עצמך: "אוקיי, מה עכשיו"? אבל משם הקצב עולה והמהלכים העלילתיים נהיים מפתיעים אבל לא מופרכים לחלוטין. רוני מארה נהדרת (כל השאר לא ממש מרשימים).
הסרט אכן נטול רגש, אבל זה אופייני לסרטים מהסוג הזה – יש רגש בחשוד המידי? בזודיאק?
טרם ראיתי, אבל..
נמרוד – למה המשפט האחרון שלך נראה כמו ספויילר?
ולעצם העניין, למה אין רגש בחשוד המיידי? אתה מזדהה עם הדמות של קווין ספייסי הנעבך לאורך כל הסרט, מזדהה עם ביירן והחברה שלו, אתה לומד להכיר כל אחד מהחמישייה הזאת – אתה בטח עדיין זוכר את השמות של לפחות חלק מהם (בלי להסתכל בימד"ב) – זה רגש!
המשפט הזה הוא לא ספוילר
ולא ברור לי איך הוא היה יכול להיות.
וכשאתה מזכיר את "זודיאק" באותו המשפט?
(ל"ת)
לא יצא לי לראות, צא גבר ואל תספיילר לי!
(ל"ת)
בקיצור, הדבר היחיד שחשפתי הוא שיש טויסט
אחד לפחות. והוא בהחלט מפתיע. ובניגוד להרבה סרטים מהסוג הזה, המפתיעות לא באה עם מנה גדושה של מופרכות.
כל סרטיו של סודברג נטולי רגש לחלוטין. במאי אוברייטד בצורה הזויה.
מה הקשר בין שני החלקים של המשפט?
סרט "נטול רגש" (מה זה בכלל אומר – פיש, בבקשה הסבר ותן דוגמאות) הוא בהגדרה סרט לא טוב?
רק כדי להבהיר. הפישלייק שלי היה על כל חלק בנפרד.
(ל"ת)
ב"התפשטות" הייתה סצינה אחת שהייתה בעיני מלאת רגש
https://www.youtube.com/watch?v=NsfqPHhPHr0 (החל מ-0:38) – מכילה ספויילר קל לסרט. התגובה של מאט דיימון שם – בלבול וגמגום במקום הזעם והבכי שמאפיינים סצינות מהסוג הזה, נחרטה לי היטב בזיכרון.
ומה עם ארין ברוקוביץ? גם הוא נטול רגש?
אבל, אכן במאי מוערך יתר על המידה.
אין רגש?בצ'ה אין רגש?בטראפיק אין רגש?בהתפשטות אין רגש?רגש זה לא הקטע שלו אבל יש רגש בסרטים שלו.
ןהןא אחד מהבמאים האמריקאים הכי טובים של העשור
מבחינתי
הסרט היה מעניין, היו פיתולי עלילה באמת בלתי צפויים (מצרך נדיר מאוד היום), הוא היה משוחק טוב בהחלט – אבל לי לא היה אכפת ממה שיקרה לדמויות האלה. אף דמות לא היתה סימפטית במיוחד ושום דבר שקרה להן לא שימח או העציב אותי. זה היה קצת כמו לקרוא בויקיפדיה את תקציר העלילה של ספר עם סיפור מבריק.
צודק בהחלט
זה סתם מוריד מהאמינות שהסרט כל כך התאמץ לבנות (והצליח, רוב הזמן).
לא יודע אם מוריד מהאמינות,
אבל מפיל אותו לתוך קלישאה לא סימפטית שבהחלט אפשר היה להסתדר בלעדיה.
מופתעת מכל התגובות החיוביות
הסרט אמנם מצולם יפה, אבל כאן זה בערך נגמר. עלילה שמזכירה פרק ארוך במיוחד של חוק וסדר, אבל לא בקטע טוב.
וה"טוויסטים"? זה כאילו כל רעיון של איך אפשר להפוך את הסיפור שהיית יכול להעלות על הדעת (ואכן העלית על הדעת במהלך הסרט הלא מפתיע הזה) הוכנס פנימה. כל עשר דקות פיתול עלילה חדש ומייגע, עד שמגיע השלב שאפילו לא אכפת לך אם הוא היה מופרך או לא – אתה רק רוצה שיקרה משהו באמת מעניין. בלי לספיילר, ראיתי את הסרט לפני שבועות ספורים ואת אחד ממהלכי העלילה אני אפילו לא זוכרת איך בדיוק הסבירו.
כדאי ללכת לסרט?
כואב לי הלב לראות את צ'אנינג טייטום מנסה לשחק.
אם צ'אנינג טייטום הבעיה
אז אל תדאג/י, הוא לא מופיע הרבה והוא לא מביך את עצמו בסצנות מסובכות יותר מדי.
אני מאוד נהנתי מהסרט.
תודה.
(ל"ת)
סרט חסר פוקוס
המוקד של העלילה משתנה מספר פעמים והסרט קצת נודד בין ז'אנרים, מה שגורם לו להראות יותר ארוך ממה שהוא. זה מתחיל כדרמה משפחתית, עובר למותחן פסיכולוגי ולסרט משפטי ושם פחות או יותר, הולך לגמרי לאיבוד. הסיום מטופש ולא הגיוני ויותר מחצי מהסרט מתמקד בדמות המאוד לא עקבית של דוקטור בנקס. הסרט מצדיק את הטעויות שלו והופך פחות או יותר את כל העולם חוץ ממנו ללא בסדר. תסריט מושחז יותר היה מציע מטעמים מהרעיון, אבל תופעות לוואי תקוע על סיפור בסיסי ונטול תחכום שמחטיא כמעט כל הזדמנות להפתיע או לרגש. יש חלקים שעשויים טוב יחסית, במיוחד באמצע הסרט, אבל המערכה האחרונה הורסת הכל עם טוויסט זול להפליא.
סרט טוב
עלילה מפותלת ולא צפוייה, שחקנים טובים (בעיקר רוני מארה המעולה) וכמה סצינות נחמדות. יש גם סוג-של ביקורת על האובססיה של אנשים לתרופות, וגם על שהם מאמינים לכל דבר שאומרים להם בפרסומות. די נחקק לי משפט אחד שנאמר שם – "מאיפה שאני בא חושבים שאנשים שלוקחים כדורים חולים או שמשהו לא בסדר איתם. פה (ארה"ב) חושבים שמצבם של אנשים על כדורים משתפר".
בצד השלילי – המוזיקה.כבר סרט שני של סודרברג (אחרי "בגידה כפולה") שהמוזיקה מעצבנת אותי. היא פשוט מרגישה לא קשורה למה שקורה בסרט. זה בלט לי במיוחד בקטע שהיא מנסה להתאבד ברכבת התחתית, אבל היו הרבה מקרים נוספים .
חכם,נחמד,יבש לחלוטין
הצד הטכני של הסרט מאוד חזק. ההלבשה אותנטית ומעצימה את אפיון הדמויות, המוזיקה בעייני מאוד תרמה לקצב של הסרט. עוד להיט מבית היוצר של תומאס ניומן (חומות של תקווה,גרין מייל,כל סרטי סם מנדז כולל סקייפול ואמריקן ביוטי) מצחיק שסודרברג לא אוהב לקחת קרדיטים למרות שהוא עורך,מצלם ומביים הכל לבדו . והתסריט די מלוטש ברובו, למרות שכמה מהטוויסטים האחרונים נורא "זולים" בכתיבה
לרוני מארה רזומה בהתהוות, ובאמת נהדר לצפות לעבודה שלה בהמשך. השאר נותנים הופעות די סולידיות ומתחילים להראות סימני בוטוקס. יותר מזה אין באמת מה להגיד על שירת הברבור שלו…
אחלה סרט לדעתי
אני מופתעת מהביקורות הפושרות כי אני מאוד מחבבת את סודברג והוא הצליח להלחים שני ז'אנרים שונים מהארסנל שלו לסרט אחד מעניין, גם אם לא אמוציונאלי וקצת מפוזר.
מאוד אהבתי את התפשטות, אני חושבת שרוב השוללים שלו שהתעכבו על ריבוי עלילות משנה וכו' לא שמו לב שגיבור הסרט הוא הוירוס המתפשט ולא אף שחקן כזה או אחר. כל השחקנים שם ועלילותיהם המינוריות נתנו רוח גבית ודוגמה יצוגית (ומדוייקת מאוד מבחינה מדעית ותרבותית) להתקדמות ולהתפשטות של הוירוס.
תופעות לואי מתחיל באותו האופן, ובדיוק כמו בהתפשטות, מרכז העלילה בחצי הסרט הראשון אינה דמות כזו או אחרת אלא תופעת הלוואי של תרופה פסיכיאטרית. גם בסרט הזה, בחציו הראשון יש עלילה שמורכבת מהרבה דמויות שלא בהכרח קרובות זו לזו ומקדמות בעצם את העיסוק המרכזי שהוא תופעת הלוואי של תרופה (לא אציין יותר כדי לא לספיילר) ואת ההשלכות של תופעות הלוואי האלו על כל המעורבים. אני מאוד אוהבת את הסגנון הזה של סודברג, זו דרך נהדרת לחנך אותנו לקצת יותר מודעות על איך העולם שלנו עובד ולדעתי הוא עושה את זה באופן מהנה מספיק שאנשים לא מרגישים שהם קראו עכשיו ספר מדע פופולרי או מאמר עומק כזה או אחר. רגע השיא של המציאותיות והביקורתיות על איך שדברים מתנהלים עקום (ספוילר לא ממש נוראי לעלילה מוסתר כאן) מגיע כאשר הפסיכיאטר טורח לבדוק מהן תופעות הלוואי של תרופה שרשם למטופלת רק בדיעבד, וכקונטרה המצלמה עוברת להתמקד בכל הפיצ'יפקס הפרסומיים שקיבל מחברות תרופות. זו נקודה שאני חושדת שהיא די מדוייקת באיך שרופאים עובדים.
ואז מגיע החצי השני שבו העלילה הופכת לסרט מתח די מסקרן. המעבר החד הזה הפתיע אותי ואני מניחה שיש בו משהו מבלבל. מכיוון שהוא מגיע אחרי חצי סרט שונה לחלוטין אין דרך לתאר אותו מבלי לספיילר, אבל אפשר לומר שבשלבים שונים לאורך הסרט מאוד קל לפקפק ברמת הצדק או השפיות של רוב הדמויות המעורבות. לזכותו של החצי הזה ניתן גם לציין שריבוי הדמויות נעלם ולא כל כך מסובך לעקוב אחרי הנפשות הפועלות. אני חושבת שחוץ מקלישאה אחת שהוזכרה פה, הסיפור היה מספיק מעניין כדי שהקפיצה בז'אנר לא תטריד יותר מידי.
אני לא מכירה את ההסיטוריה של עשיית הסרט הזה. אולי אחרי התפרצות סודברג לא רצה לעשות עוד סרט שאין בו עיסוק בדמויות קונקרטיות, אולי מישהו לחץ עליו להלחים פנימה חצי שעוסק באנשים ואולי זה היה החזון המקורי. הקפיצה בין שני הז'אנרים קצת בלבלה אותי לרגע אבל הסרט נשאר מספיק מעניין כדי שאהנה ממנו עד הסוף.