אני לא חושב שנכון להתייחס אל הסרט במונחים של סרט טוב או רעmookב-17/03/2014 23:44
אני לא חושב שנכון להתייחס אל הסרט במונחים של סרט טוב או רע
mook
פורסם מרץ 17, 2014 ב 23:44
אבל התחושה שלי היא שאם על הסרט היה חתום במאי ולא במאית, קרוב לוודאי שהוא היה מועלה על מוקד ע"י קבוצות מסוימות וזה כשלעצמו מטריד יותר מכל סצנה מטרידה שיש בסרט.
'ההיא שחוזרת הביתה' של מיה דרייפוס נראה כמו אוסף סקיצות מקסימות ונועזות על דיפרסיה ונרקיסיזם. השפה הייחודית של דרייפוס מאפשרת לה לבנות דמות ראשית (טלי שרון המופלאה) מתוסכלת והססנית הנדחקת ע"י מציאות קופחת שאינה חסה על מבזבזי הזמן. ההומור הארסי והבוטה של הסרט ממתיק במעט את מצבה והיא מנצלת את הפנאי המאולץ, מרחיקה לכת ומהרהרת בקול ובמעשים על מקומה כיוצרת, כאישה. וכמוה, החתרנות היצירתית של הסרט לא זקוקה להדרכה חיצונית, אז לא תמצאו פה מוסר השכל חנפני. הכללים של דרייפוס רוצים רק לעורר הזדהות בקרב כל מי שמכיר איך זה מרגיש כשהניכור נוזל ונמרח לך על כל הקיום.
מיה דרייפוס קולנוענית שנונה מאוד, וטלי שרון וליאורה ריבלין עושות עבודה יוצאת מן הכלל, אבל למען השם, גם אם טלי שרון הייתה נעמדת באמצע הפריים ומתחילה לדקלם את "המסתורין הנשי" זה היה פחות בוטה ממה שהלך שם. סצנות הסקס(?) האגרסיביות לא הפריעו לי כמו ההרגשה שדרייפוס עשתה קורס במגדר והחליטה לשפוך לתוך התסריט הראשון שלה את כל מה שהיא למדה בו. הדמות הראשית נוהגת בכביש, ומנהל בית ספר שחוזר ממילואים בעודו לבוש מדים ושמו זאב נתקע בה מאחורה. הפשט מציף את הדרש לעיתים כל כך קרובות לפעמים שבא לך פשוט לזרוק משהו על המסך. יש בו משהו מהנה מאוד, ואני בהחלט ממליץ עליו (אולי 40 שקל בפעם הבאה שהוא יוקרן בסינמטק תהיה הוצאה קצת פזיזה, במיוחד בשביל סרט בלי סוף, אבל אני לא מתחרט שקניתי אותו ב-VOD), אבל הוא מאוד פגום. כשמשווים אותו לסרט הביכורים הנשי הישראלי האחרון שיצא פה, הוא די נופל.
אני לא חושב שנכון להתייחס אל הסרט במונחים של סרט טוב או רע
אבל התחושה שלי היא שאם על הסרט היה חתום במאי ולא במאית, קרוב לוודאי שהוא היה מועלה על מוקד ע"י קבוצות מסוימות וזה כשלעצמו מטריד יותר מכל סצנה מטרידה שיש בסרט.
סרט לא רע
'ההיא שחוזרת הביתה' של מיה דרייפוס נראה כמו אוסף סקיצות מקסימות ונועזות על דיפרסיה ונרקיסיזם. השפה הייחודית של דרייפוס מאפשרת לה לבנות דמות ראשית (טלי שרון המופלאה) מתוסכלת והססנית הנדחקת ע"י מציאות קופחת שאינה חסה על מבזבזי הזמן. ההומור הארסי והבוטה של הסרט ממתיק במעט את מצבה והיא מנצלת את הפנאי המאולץ, מרחיקה לכת ומהרהרת בקול ובמעשים על מקומה כיוצרת, כאישה. וכמוה, החתרנות היצירתית של הסרט לא זקוקה להדרכה חיצונית, אז לא תמצאו פה מוסר השכל חנפני. הכללים של דרייפוס רוצים רק לעורר הזדהות בקרב כל מי שמכיר איך זה מרגיש כשהניכור נוזל ונמרח לך על כל הקיום.
פמיניזם רדיקלי - הסרט.
מיה דרייפוס קולנוענית שנונה מאוד, וטלי שרון וליאורה ריבלין עושות עבודה יוצאת מן הכלל, אבל למען השם, גם אם טלי שרון הייתה נעמדת באמצע הפריים ומתחילה לדקלם את "המסתורין הנשי" זה היה פחות בוטה ממה שהלך שם. סצנות הסקס(?) האגרסיביות לא הפריעו לי כמו ההרגשה שדרייפוס עשתה קורס במגדר והחליטה לשפוך לתוך התסריט הראשון שלה את כל מה שהיא למדה בו. הדמות הראשית נוהגת בכביש, ומנהל בית ספר שחוזר ממילואים בעודו לבוש מדים ושמו זאב נתקע בה מאחורה. הפשט מציף את הדרש לעיתים כל כך קרובות לפעמים שבא לך פשוט לזרוק משהו על המסך. יש בו משהו מהנה מאוד, ואני בהחלט ממליץ עליו (אולי 40 שקל בפעם הבאה שהוא יוקרן בסינמטק תהיה הוצאה קצת פזיזה, במיוחד בשביל סרט בלי סוף, אבל אני לא מתחרט שקניתי אותו ב-VOD), אבל הוא מאוד פגום. כשמשווים אותו לסרט הביכורים הנשי הישראלי האחרון שיצא פה, הוא די נופל.