טוב, בלי כותרת.
האמת, עד עכשיו, שלושה ימים אחרי הצפייה, אני לא בטוחה מה אני חושבת על הסרט הזה. מצד אחד הנושא, למרות שנטחן עד דק ב"מחוברים לחיים" ואלפי שכפוליו, מקבל פה טיפול אחר לגמרי – גם כי זה סיפור אוטוביוגרפי, ולכן כמו החיים, אין לו מבנה סיפורי של סרט (מה שמונע הרבה קלישאות תסריטאיות), וגם כי תכלס, הדבר שלשמו התכנסנו כאן, ושהכי מעניין את הדמות הראשית, הוא לא איזה הרהור אקזיסטנציאליסטי או שיר-הלל מלא השראה לחיים, אלא סקס. כלומר הסרט לא נסוב על הקשיים והדילמות בחייו של נכה קשה, למרות שהם כמובן מופיעים מכורח הנסיבות, אלא על מסע שעובר גבר (שהסיבה לבתוליו המתמשכים בעצם לא כל כך חשובה) בדרך לבשלות גופנית ונפשית לסקס.
המשחק נהדר בעיניי, ג'ון הוקס מתוק ולא שמאלצי, ובמיוחד שובת לב היא הלן האנט, שמתפשטת כאן פעמים רבות בצורה כל כך אגבית – לא כמו כוכבת קולנוע שעשתה מליונים וצריך לשלם לה כופר מלכים בשביל איזו פטמונת חטופה, אלא כמו שחקנית שמתמסרת בטוטאליות לתפקיד שלה כי היא אוהבת אותו, וכמו תרפיסטית שיוצרת אווירה של אמון ובטחון. אין לי מושג איך מתנהל טיפול סקס סרוגייט במציאות, אבל התיאור שלו כאן היה מרתק. השימוש באינטימיות גופנית עם המטפל ככלי טיפולי – וכמובן, איך הדבר משפיע על הרגשות של שני הצדדים – ועוד עם אדם נכה, הוא נושא שצריך הרבה מאוד אומץ ורגישות לגעת בו, וזה נעשה עם הרבה כבוד ועדינות וזה מורגש.
א-ב-ל. משהו לא מסתדר לי בסרט הזה. אולי מרוב שהוא כל כך בנוי כמו החיים ולא כמו סרט, המבנה שלו נראה קטוע. סצנות נולדות משומקום בלי בנייה מוקדמת, חברויות נרקמות תוך שנייה בלי להתמקד בכלל ברקע שלהן. פרקי זמן עוברים ומערכות יחסים משתנות אוף סקרין, אבל איכשהו הכל קורה מהר מדי, לא זורם. הדמויות העגולות היחידות כאן הן של האנט והוקס, ואילו כל השאר כמו המטפלים האישיים והכומר מקבלים לא מעט זמן מסך וגם מה שאולי יכול היה להיות אישיות מעניינת, אבל שום פיתוח, שום העמקה, שום סיפור. קשה לי להגדיר למה בדיוק ואיך זה מתבטא, אבל בסוף הסרט הרגשתי שראיתי דברים חזקים ומדהימים במסגרת רעועה ומחופפת.
דיברתי על הבנייה המקוטעת של מערכות היחסים – אז גם בין הדמויות הראשיות, למרות התיאור הנפלא של מערכת היחסים הטיפולית, ברגע שמופיעה התסבוכת הרגשית (אני מניחה שאם זה הופיע בטריילר זה לא יכול להיות ספוילר… לא אספר מה קורה עם זה הלאה) פשוט הפסקתי להאמין והתחלתי להיזכר שבעצם אני קוראת פה משהו שאדם כתב מנקודת מבטו ושלמישהו פה יש אגו לא קטן בכלל. זה לא אמור לקרות בסרט שעשוי כמו שצריך, שבו מובן למה הדמויות מגיעות למצבים ולקונפליקטים שהן מגיעות אליהם. פה זה היה יותר "היא מרגישה ככה כי אנחנו מראים לכם שהיא מרגישה ככה" וזהו. זה בא משומקום.
בכל אופן אני ממש לא מצטערת שצפיתי וזה בהחלט סרט שהשאיר עלי רושם. ממליצה במיוחד לכל מי שמתעניין בתרפיה (או שנורא רוצה לראות את הלן האנט ערומה).
ג'ון הוקס מעולה (לא שמתי לב שהוא שיחק גם בלינקולן הוא באמת זיקית אנושית!) ובאמת חבל שהוא לא מוערך על התפקיד הזה מספיק כי מדובר תפקיד ממש אבל ממש קשה. והוא עשה את זה מדהים.
וויליאם H מייסי גם חמוד למדי בתפקיד הכומר.
הלן האנט מעולה! מועמדות מוצדקת במיוחד (אם כי היא קצת נראתה לי בוטוקסית מדי…) היא עשתה עבודה מעולה והיא ממש ראויה למועמדות. הייתי מדרג אותה אפילו מעל סאלי פילד וג'קי וויבר ואם לא הנוקאאוט של התאווי אולי היא הייתה זוכה.
ב'הכי טוב שיש' היא לא התפשטה ברמה כזאת ב"מפגשים" היא ממש התפשטה! ואני מצטרף לכל מה ששירה כתבה מעלי בנוגע לאופן ההתפשטות שלה.
הסרט לא ענק ולא עשוי מי יודע מה. ראיתי אותו ללא ציפיות כלשהן ובסופו של דבר הוא היה חמוד חם ומרגש.
דווקא הייתי ממליץ כי אף פעם לא ראיתי סרט על הנושא הזה ומדבר על סקס מזוויות שונות ובחמימות ורגישות ובמשחק מרגש.
טוב, בלי כותרת.
האמת, עד עכשיו, שלושה ימים אחרי הצפייה, אני לא בטוחה מה אני חושבת על הסרט הזה. מצד אחד הנושא, למרות שנטחן עד דק ב"מחוברים לחיים" ואלפי שכפוליו, מקבל פה טיפול אחר לגמרי – גם כי זה סיפור אוטוביוגרפי, ולכן כמו החיים, אין לו מבנה סיפורי של סרט (מה שמונע הרבה קלישאות תסריטאיות), וגם כי תכלס, הדבר שלשמו התכנסנו כאן, ושהכי מעניין את הדמות הראשית, הוא לא איזה הרהור אקזיסטנציאליסטי או שיר-הלל מלא השראה לחיים, אלא סקס. כלומר הסרט לא נסוב על הקשיים והדילמות בחייו של נכה קשה, למרות שהם כמובן מופיעים מכורח הנסיבות, אלא על מסע שעובר גבר (שהסיבה לבתוליו המתמשכים בעצם לא כל כך חשובה) בדרך לבשלות גופנית ונפשית לסקס.
המשחק נהדר בעיניי, ג'ון הוקס מתוק ולא שמאלצי, ובמיוחד שובת לב היא הלן האנט, שמתפשטת כאן פעמים רבות בצורה כל כך אגבית – לא כמו כוכבת קולנוע שעשתה מליונים וצריך לשלם לה כופר מלכים בשביל איזו פטמונת חטופה, אלא כמו שחקנית שמתמסרת בטוטאליות לתפקיד שלה כי היא אוהבת אותו, וכמו תרפיסטית שיוצרת אווירה של אמון ובטחון. אין לי מושג איך מתנהל טיפול סקס סרוגייט במציאות, אבל התיאור שלו כאן היה מרתק. השימוש באינטימיות גופנית עם המטפל ככלי טיפולי – וכמובן, איך הדבר משפיע על הרגשות של שני הצדדים – ועוד עם אדם נכה, הוא נושא שצריך הרבה מאוד אומץ ורגישות לגעת בו, וזה נעשה עם הרבה כבוד ועדינות וזה מורגש.
א-ב-ל. משהו לא מסתדר לי בסרט הזה. אולי מרוב שהוא כל כך בנוי כמו החיים ולא כמו סרט, המבנה שלו נראה קטוע. סצנות נולדות משומקום בלי בנייה מוקדמת, חברויות נרקמות תוך שנייה בלי להתמקד בכלל ברקע שלהן. פרקי זמן עוברים ומערכות יחסים משתנות אוף סקרין, אבל איכשהו הכל קורה מהר מדי, לא זורם. הדמויות העגולות היחידות כאן הן של האנט והוקס, ואילו כל השאר כמו המטפלים האישיים והכומר מקבלים לא מעט זמן מסך וגם מה שאולי יכול היה להיות אישיות מעניינת, אבל שום פיתוח, שום העמקה, שום סיפור. קשה לי להגדיר למה בדיוק ואיך זה מתבטא, אבל בסוף הסרט הרגשתי שראיתי דברים חזקים ומדהימים במסגרת רעועה ומחופפת.
דיברתי על הבנייה המקוטעת של מערכות היחסים – אז גם בין הדמויות הראשיות, למרות התיאור הנפלא של מערכת היחסים הטיפולית, ברגע שמופיעה התסבוכת הרגשית (אני מניחה שאם זה הופיע בטריילר זה לא יכול להיות ספוילר… לא אספר מה קורה עם זה הלאה) פשוט הפסקתי להאמין והתחלתי להיזכר שבעצם אני קוראת פה משהו שאדם כתב מנקודת מבטו ושלמישהו פה יש אגו לא קטן בכלל. זה לא אמור לקרות בסרט שעשוי כמו שצריך, שבו מובן למה הדמויות מגיעות למצבים ולקונפליקטים שהן מגיעות אליהם. פה זה היה יותר "היא מרגישה ככה כי אנחנו מראים לכם שהיא מרגישה ככה" וזהו. זה בא משומקום.
בכל אופן אני ממש לא מצטערת שצפיתי וזה בהחלט סרט שהשאיר עלי רושם. ממליצה במיוחד לכל מי שמתעניין בתרפיה (או שנורא רוצה לראות את הלן האנט ערומה).
אני נהנתי!
ג'ון הוקס מעולה (לא שמתי לב שהוא שיחק גם בלינקולן הוא באמת זיקית אנושית!) ובאמת חבל שהוא לא מוערך על התפקיד הזה מספיק כי מדובר תפקיד ממש אבל ממש קשה. והוא עשה את זה מדהים.
וויליאם H מייסי גם חמוד למדי בתפקיד הכומר.
הלן האנט מעולה! מועמדות מוצדקת במיוחד (אם כי היא קצת נראתה לי בוטוקסית מדי…) היא עשתה עבודה מעולה והיא ממש ראויה למועמדות. הייתי מדרג אותה אפילו מעל סאלי פילד וג'קי וויבר ואם לא הנוקאאוט של התאווי אולי היא הייתה זוכה.
ב'הכי טוב שיש' היא לא התפשטה ברמה כזאת ב"מפגשים" היא ממש התפשטה! ואני מצטרף לכל מה ששירה כתבה מעלי בנוגע לאופן ההתפשטות שלה.
הסרט לא ענק ולא עשוי מי יודע מה. ראיתי אותו ללא ציפיות כלשהן ובסופו של דבר הוא היה חמוד חם ומרגש.
דווקא הייתי ממליץ כי אף פעם לא ראיתי סרט על הנושא הזה ומדבר על סקס מזוויות שונות ובחמימות ורגישות ובמשחק מרגש.
אני לא בטוחה שהקישור לסקוטקון רלוונטי לסרט הזה...
למרות שמקור הקישור המסתורי ברור. עוד לולאת זמן מסתורית?