-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מלח הארץ
The Salt of the Earth
סרט תיעודי העוסק בצלם הברזילאי סבסטיאו סלגדו, שבמשך ארבעים שנה תיעד אירועים היסטוריים ברחבי העולם, וכיום עוסק בפרויקט בו הוא מצלם שטחי פרא.
תאריך הפצה בישראל: 19/03/2015
סרט חשוב, סרט ראוי ומרתק ויזואלית אבל...
ההחלטה לספר את סיפורו של סלגאדו באופן כרונולוגי פוגמת באופן צורם בחוויה הכללית.
סלגאדו האיש, כפי שעולה מן הסרט, הוא לא איש מרתק במיוחד (הוא רק מרתק), הוא רק איש מקצוע בעל טביעת עין ייחודית ומודעות חברתית מפותחת במיוחד שהשכיל לרתום את כשרונו, יכולותיו, מרצו וזמנו למען מטרה נעלה. מהבחינה הזאת אין ספק שונדרס (וסלגאדו ג'וניור) עשה בחירה מודעת ומושכלת במיוחד כשבחר לספר את סיפורו של האיש דרך היצירות שלו ולשים אותן במרכז כשקולו של האיש לרוב נשמע רק ברקע בתור פרשנות לגוף היצירה כשמדי פעם יש הבלחות של ראשים מדברים.
"מלח הארץ" הוא מעין גרסה גרפית של "פורסט גאמפ" ולכן מרתק היה לעבור עם מצלמתו של האיש הכשרוני הזה דרך כל האירועים המשמעותיים (מהצד הטרגי של המפה) מהעשורים האחרונים. אבל כשהסרט לוקח פאוזה מהכללי, הפוליטי ועובר לסיפורו הפרטי העכשיוי (הדי משעמם למען האמת) של סלגאדו, הוא די מתרוקן. אחרי שעה של אימג'ים מרהיבים, מדויקים, מצמיתים, קשים לעיכול, עוכרי שלווה וגרפיים במיוחד מאזורי מלחמה כקוסובו ואוגנדה די קשה למצוא עניין בסתם תצלומי טבע יפים במיוחד, בטח לא כשהמצלמה של ונדרס מתענגת עליהם באותה מידה ורצינות שהיא "התענגה" על תצלומי הזועוות בשעה שקדמה לכך. זה מרגיש קצת כמו לארגן לעצמך מרתון סרטים ולשבץ את "טפשים בלי הפסקה" מיד אחרי "רשימת שינדלר". זה לא שהייתה ציפייה שהסרט יהפוך מגויס לגמרי וילך עד הסוף עם האמת החברתית של סלגאדו. לא. אבל בהינתן מצב והסיפור הכללי (או נקודת המבט של הדמות על הסיפור הכללי) הרבה יותר מעניין מהסיפור הפרטי, די תמוהה החלטה לספר זאת כך.