אחלה סדרה, בטוח אני אראה אותה שוב מתישהו בעתיד.
היא מצחיקה, נוגעת, מלאה בפרטים שחוזרים ומשלימים אחד את השני בלופים השונים, מדברת על נושאים פחות מדוברים (דור שלישי לשואה? מה אתה עושה פה?) פמיניסטית בלי להיות מעצבנת לגבי זה, ולמרות שלוקח לה מספר פרקים להגיע לטוויסט – הוא שווה את זה, משנה את הסיפור והופך אותו ליותר מ"נדיה תקועה בלופ, משתגעת לאיטה ומתה בדרכים משעשעות".
כמו כן: נראית טוב ונשמעת מקסים (גם הסדרה וגם נטשה ליון).
ממליצה בחום, כמובן עם אזהרת דירוג (סמים, שפה בוטה ומצבים מיניים).
טוב, מי שמשום מה פספסו את העונה הראשונה, זה זמן מעולה להשליםמישיב-01/05/2022 06:41
טוב, מי שמשום מה פספסו את העונה הראשונה, זה זמן מעולה להשלים
מישי
פורסם מאי 1, 2022 ב 6:41
כי העונה השניה היא ממש יצירת מופת.
בעונה הראשונה נאדיה נתקעת בלופ זמן שחוזר על עצמו, ניו יורקית זועמת שמסיבת יום ההולדת שלה חוזרת שוב ושוב ונגמרת במוות, היא עוברת הרבה מאוד נסיונות מצחיקים או רציניים לתקן את מה שפגום, מגלה שהיא לא היחידה שחיה בלופ, עוברת דרך אנשים חשובים בחייה ומתמודדת עם חלקים פחות נוחים ולבסוף מגיעה לפתרון שהוא קבלה עצמית וויתור על ההרס העצמי. זה מקסים, מצחיק, כיף לצפיה, לא עמוק מידי.
ואז באה העונה השניה, ארבע שנים מינוס שבועיים אחרי אותו יום הולדת חוזרני, נאדיה חרדה מימי ההולדת שלה. היא מטפלת ברות שעוד בעונה הקודמת הפגינה סימנים של דמנציה מוקדמת (דמות האם שגידלה אותה במקום האמא הביולוגית שלה), כשפתאום הרכבת התחתית מעיפה אותה כמה עשורים אחורה. הפעם היא לא נלחצת מהתופעות המוזרות שתוקפות אותה, אלא זורמת איתן. והפעם זה סיפור עמוק.
במקום לנוע בתוך לולאת זמן חד ערכית, נאדיה קופצת עם הרכבת בתוך לולאת זמן משפחתית ודרך הנסיעה היא יכולה לעבור קדימה או אחורה, להתגלגל לתוך האמא ההריונית שלה או לתוך הסבתא ניצולת השואה הקשוחה והכועסת (ההגדרה של רגשות אשמה וכל זה). בהמשך ישיר לעונה הראשונה, היא מבינה שהיא נקלעת לימים שבהם אבד הכסף המשפחתי ומנסה להשתמש בהזדמנות הזו- כמי שיודעת איך הדברים קרו בנסיון המקורי- כדי לתקן את הדברים ולהטיב את העתיד שלה. אני לא רוצה לספיילר אבל יש בעונה הזו שימוש מרתק בהתגלמות בתוך אדם אחר, ביצוג של מערכת היחסים התלת דורית, במקום של דמויות אם ושל מורשת. בכלל, סיפור שעוסק ביחסים משפחתים נשיים ללא גברים בתמונה זה משהו מרענן מאוד, אמירה די פמיניסטית בלי שזה יהיה בוטה מידי. זו עונה כל כך חכמה במה שיש לה להגיד, שממש לא הפריעו לי חורים קטנים שדורשים סיספונד (למשל היתה לי שיחה עם מישהו שמאוד הוטרד מ'איך סגרו את החור במנהרה' בלי קונטקסט זה לא ספוילר כי יש שם כמה מנהרות. מבחינתי הוא קטנוני להחריד ומפריע לסיפור נהדר, ואם הוא צודק לא אכפת לי ואני לא רוצה לחשוב על זה)
וגם, בתור מישהי שההורים שלה המאיסו עליה את פינק פלויד, יש שימוש מבריק בשירים היותר טחונים שלהם ובכלל במוזיקה בפסקול.
כן אציין שהדמות הנוספת שחיה בלופ קצת מיותרת בעונה הזו, גם היוצרים הבינו את זה ולכן קיבלה מעט מאוד זמן מסך.
הגיבורה יכולה לעשות כל מיני דברים, בשתי העונות, שוב ושוב, אבל לא להצליח לצאת מהלופ/לשנות את מה שקרה (העבר כבר כולל את הפעולות שלה). זאת, עד שהיא מוצאת את הפעולה הספציפית שתשבור/תשפיע. לא כל כך מסבירים למה הפעולות הספציפיות הן אלו שמשפיעות, אבל זה נעשה טוב, אז זה לא משנה. התנהגות הגיבורה היא מאוד אינטליגנטית בגדול, וזה ממש שינוי מרענן. גם ההערות שלה, לכאורה זה מטה (קיר רביעי) אבל תכלס זה אחלה: היא נותן הערות שמסבירות מה קרה הסצנה בלי שטויות מהסוג "סרט זומבים בעולם שלנו ואף אחד לא שמע על הקונספט או המילה זומבים"..
שהיא לא אמורה לשנות את העבר אלא לקבל אותו.
נאדיה חיה במן תחושת ״מה אם״ היתה לי אמא נורמלית וילדות נורמלית (עונה ראשונה) ובסוף משלימה עם הילדה שהיתה, או המשפחה שלי היתה מנצלת נכון יותר את המשאבים שעמדו לרשותם (עונה שניה) ובסוף משלימה עם כל הדמויות הנשיות בחייה וגם נפרדת מהן.
מעניין מה התוכנית לעונה הבאה, אני ממש מצפה לראות אותה.
ויש לי תהייה קצת לגבי הקשר בינה לבין העונה הראשונה.
בסוף העונה הראשונה, נאדיה ואלן שהכרנו חיים בטיימליינים נפרדים, בהם הם חוו את הלולאה בעצמם אבל השני לא.
בעונה השנייה לא נראה לי שהייתה שום התייחסות לכך, ונראה ששתי הדמויות בטיימליין הזה חוו את הלולאות ואת המיתות שלהם.
אני מפספס משהו?
המלצה על הסדרה
אחלה סדרה, בטוח אני אראה אותה שוב מתישהו בעתיד.
היא מצחיקה, נוגעת, מלאה בפרטים שחוזרים ומשלימים אחד את השני בלופים השונים, מדברת על נושאים פחות מדוברים (דור שלישי לשואה? מה אתה עושה פה?) פמיניסטית בלי להיות מעצבנת לגבי זה, ולמרות שלוקח לה מספר פרקים להגיע לטוויסט – הוא שווה את זה, משנה את הסיפור והופך אותו ליותר מ"נדיה תקועה בלופ, משתגעת לאיטה ומתה בדרכים משעשעות".
כמו כן: נראית טוב ונשמעת מקסים (גם הסדרה וגם נטשה ליון).
ממליצה בחום, כמובן עם אזהרת דירוג (סמים, שפה בוטה ומצבים מיניים).
טוב, מי שמשום מה פספסו את העונה הראשונה, זה זמן מעולה להשלים
כי העונה השניה היא ממש יצירת מופת.
בעונה הראשונה נאדיה נתקעת בלופ זמן שחוזר על עצמו, ניו יורקית זועמת שמסיבת יום ההולדת שלה חוזרת שוב ושוב ונגמרת במוות, היא עוברת הרבה מאוד נסיונות מצחיקים או רציניים לתקן את מה שפגום, מגלה שהיא לא היחידה שחיה בלופ, עוברת דרך אנשים חשובים בחייה ומתמודדת עם חלקים פחות נוחים ולבסוף מגיעה לפתרון שהוא קבלה עצמית וויתור על ההרס העצמי. זה מקסים, מצחיק, כיף לצפיה, לא עמוק מידי.
ואז באה העונה השניה, ארבע שנים מינוס שבועיים אחרי אותו יום הולדת חוזרני, נאדיה חרדה מימי ההולדת שלה. היא מטפלת ברות שעוד בעונה הקודמת הפגינה סימנים של דמנציה מוקדמת (דמות האם שגידלה אותה במקום האמא הביולוגית שלה), כשפתאום הרכבת התחתית מעיפה אותה כמה עשורים אחורה. הפעם היא לא נלחצת מהתופעות המוזרות שתוקפות אותה, אלא זורמת איתן. והפעם זה סיפור עמוק.
במקום לנוע בתוך לולאת זמן חד ערכית, נאדיה קופצת עם הרכבת בתוך לולאת זמן משפחתית ודרך הנסיעה היא יכולה לעבור קדימה או אחורה, להתגלגל לתוך האמא ההריונית שלה או לתוך הסבתא ניצולת השואה הקשוחה והכועסת (ההגדרה של רגשות אשמה וכל זה). בהמשך ישיר לעונה הראשונה, היא מבינה שהיא נקלעת לימים שבהם אבד הכסף המשפחתי ומנסה להשתמש בהזדמנות הזו- כמי שיודעת איך הדברים קרו בנסיון המקורי- כדי לתקן את הדברים ולהטיב את העתיד שלה. אני לא רוצה לספיילר אבל יש בעונה הזו שימוש מרתק בהתגלמות בתוך אדם אחר, ביצוג של מערכת היחסים התלת דורית, במקום של דמויות אם ושל מורשת. בכלל, סיפור שעוסק ביחסים משפחתים נשיים ללא גברים בתמונה זה משהו מרענן מאוד, אמירה די פמיניסטית בלי שזה יהיה בוטה מידי. זו עונה כל כך חכמה במה שיש לה להגיד, שממש לא הפריעו לי חורים קטנים שדורשים סיספונד (למשל היתה לי שיחה עם מישהו שמאוד הוטרד מ'איך סגרו את החור במנהרה' בלי קונטקסט זה לא ספוילר כי יש שם כמה מנהרות. מבחינתי הוא קטנוני להחריד ומפריע לסיפור נהדר, ואם הוא צודק לא אכפת לי ואני לא רוצה לחשוב על זה)
וגם, בתור מישהי שההורים שלה המאיסו עליה את פינק פלויד, יש שימוש מבריק בשירים היותר טחונים שלהם ובכלל במוזיקה בפסקול.
כן אציין שהדמות הנוספת שחיה בלופ קצת מיותרת בעונה הזו, גם היוצרים הבינו את זה ולכן קיבלה מעט מאוד זמן מסך.
יש לסדרה מין חוקיות של משחק מחשב
הגיבורה יכולה לעשות כל מיני דברים, בשתי העונות, שוב ושוב, אבל לא להצליח לצאת מהלופ/לשנות את מה שקרה (העבר כבר כולל את הפעולות שלה). זאת, עד שהיא מוצאת את הפעולה הספציפית שתשבור/תשפיע. לא כל כך מסבירים למה הפעולות הספציפיות הן אלו שמשפיעות, אבל זה נעשה טוב, אז זה לא משנה. התנהגות הגיבורה היא מאוד אינטליגנטית בגדול, וזה ממש שינוי מרענן. גם ההערות שלה, לכאורה זה מטה (קיר רביעי) אבל תכלס זה אחלה: היא נותן הערות שמסבירות מה קרה הסצנה בלי שטויות מהסוג "סרט זומבים בעולם שלנו ואף אחד לא שמע על הקונספט או המילה זומבים"..