עונת 1976 של מירוצי פורמולה 1 היתה מותחת ומרתקת. עיקר העניין היה ההתמודדות של אלוף העולם המכהן, ניקי לאודה האוסטרי, עם יריבו הותיק, ג'יימס האנט הבריטי. התחרות הצמודה ביניהם, על פני 16 מירוצים ברחבי העולם, היתה מלאה תהפוכות ותפניות, על המסלול ומחוצה לו, ואפילו טרגדיה. חומר טוב לסרט: רק צריך להחליט מי מבין שניהם הוא הטוב ומי הרע, ואז לתפור מסביב איזה תסריט הוליוודי סטנדרטי על הנהג העני שעולה מאשפתות לגדולה וכל זה.
מה שיוצא דופן ב"Rush" הוא שהסרט מסרב לקבל את ההחלטה הזאת. הוא מתמקד בשני הנהגים היריבים, לאודה והאנט, אבל מעניק לשניהם תשומת לב שווה פחות או יותר, ולא מלהק אחד מהם לתפקיד הגיבור ואת השני לתפקיד הנבל. שניהם אנשים שונים, שהגיעו מרקעים שונים מאוד ומסיבות שונות מאוד בחרו לבלות חלק גדול מחייהם בנסיעה במעגלים במהירות פסיכית, ושניהם מאוד רוצים לנצח. האנט (כריס המסוורת', הידוע כאל נורדי עם פטיש) הוא כוכב רוק, שחי בשביל אדרנלין וסקס, כי איזה עוד סיבה יש? לאודה (דניאל ברוהל) הוא גאון מחושב, שמתכנן את המסלול לנצחון כמו טיסה לירח. כל אחד מהם קצת דפוק בראש בדרכו – צריך להיות כזה כדי להיכנס כל יום למה שאדם שפוי היה מגדיר כמכונת התאבדות ניידת – אבל זה לא הופך אף אחד משניהם לאיש רע. אתם יכולים להחליט בעצמכם במי משניהם אתם תומכים. זה שינוי מרענן בנוף של סרטי הספורט.
המסוורת' וברוהל הם ליהוקים מצוינים לתפקידיהם ומבצעים אותם היטב – אחד אל, השני טרמינייטור. הסיפור האמיתי מגיע עם דרמה מובנית. כך שעוד לפני שנאמרה שורה של דיאלוג, הסרט נמצא בנקודת זינוק טובה. הוא קצת מאבד תנופה אחרי שאנשים באמת מתחילים לדבר.
מתברר ש-"Rush" הוא סרט של רון הווארד. (אגב, כן, זה שמו ה"עברי" הרשמי של הסרט. אני מעדיף שם בלתי-מתורגם על שם מתורגם רע; הבעיה העיקרית שלי עם השם "Rush" היא שעכשיו תקוע לי בראש שיר גרוע במיוחד של פאולה עבדול). בעשור האחרון, הווארד עבד בעיקר עם התסריטאי השנוא עלי, עקיבא גולדסמן – יחד הם עשו יצירות כמו "צופן דה וינצ'י" ו"נפלאות התבונה". גולדסמן לא הצטרף להווארד במסלול המירוצים, אבל מתברר שאפשר להפריד את הבמאי מהגולדסמן שלו, אבל אי אפשר להוציא את הגולדסמן מהבמאי, או משהו כזה. גם ב-"Rush", אנשים עדיין מדברים בדיוק כמו בתסריט של גולדסמן – כלומר, באופן שלא דומה לאיך שאנשים מדברים. אף אחד לא משוחח בסרטים של הווארד, אף אחד לא מחליף מילים, מדסקס או מצ'וטט; כולם מדקלמים, נואמים, נושאים דברים. אף אחד לא נשמע כמו בן אדם, כולם נשמעים כמו דמויות בתסריט הוליוודי. הסיפור אולי אמיתי, אבל ההרגשה היא של זיוף.
לזה הייתי צריך לצפות ברגע שבו ראיתי את שם הבמאי. האכזבה הגדולה יותר היו סצינות המירוצים. זה לא שהן לא יפות; הן מצולמות (או מונפשות) היטב, משלל זויות על המסלול ומעליו. אבל בשום נקודה הן לא מכניסות אותנו אל תוך המכונית. מירוצי פורמולה 1 מצולמים יפה, עם הרבה מכוניות שנוסעות ממש מהר, אפשר לראות גם בערוץ הספורט או ביוטיוב. אם כבר הגענו לקולנוע – הבקשה הצנועה שלי מהווארד היא: אל תיתן לי לראות את המרוץ, תן לי לחיות אותו. תן לי להרגיש איך זה להיות בתוך מכונית שנוסעת 300 קמ"ש ומחטיאה את הקיר בשני סנטימטרים. תן לי להרגיש איך זה להיות בתוך מכונית שנוסעת 300 קמ"ש ולא מחטיאה את הקיר. אבל זה פשוט לא קורה. אפילו התאונה הגורלית בשיאו של הסרט מצולמת מבחוץ ומרחוק – בדיוק כפי שיכולתם לראות אותה בשידור חי, אילו היתה לכם טלויזיה צבעונית ב-1976.
במקום זה, הסרט בורח לפתרון הכי קל, נדוש ומעצבן – ברגע שמתחיל המירוץ, הסרט הופך לערוץ טלויזיה. הוא מראה את המירוץ מבחוץ ומשמיע לנו פרשנים שמספרים לנו מה קורה. אני שונא, שונא מוות, כשסרטי ספורט עושים את זה. רבאק, כשאני בסרט אני רוצה להרגיש מה קורה, לא לשמוע את יורם ארבל מספר על זה. אם אתה מרגיש צורך להוסיף לסרט קריינות שתספר לי שמתחרה א' זה עתה ביצע מהלך מדהים ועקף את מתחרה ב', כנראה עשית עבודה ממש גרועה בלהראות את זה קורה.
אם "Rush" היה נהג מירוצים, הוא היה יותר ניקי לאודה מג'יימס האנט. הוא מתוכנן היטב, מבוצע נכון טכנית, והולך בדיוק לפי ספר ההוראות שמביא אוסקרים. אבל לא רואים בו את התשוקה וההתלהבות והנכונות להתרסק לתוך עמוד בשביל השואו. יש לו את כל מה שצריך כדי להיות הסרט המעולה שהוא לא מצליח להיות, והוא נשאר בינוני. בשביל להרגיש את המהירות בפנים, תמיד יישאר לנו "מהיר ועצבני".
פורסם במקור בוואלה
רשמית אני לא מקשיב לך יותר
זה היה אחלה סרט.
ת'ור בתוך מכונית – מה צריך יותר מזה?
ובנימה קצת יותר רצינית – הסרט היה בנוי טוב, ממש לא משעמם ובאופן כללי מוצלח.
וכן סרט ספורט: הסרט "לוחם" זאת דוגמא מצוינת
(ל"ת)
יוקרה זו דוגמא טובה לכל מה שטוב בקולנוע
(ל"ת)
חוץ מטוויסטים אמינים בעלילה.
לא, כולל הכל.
(מה אתה אומר, ננמק קצת?).
בבקשה, אבל אנא עשו זאת באחד המקומות המיועדים לכך.
ביקורת:
http://www.fisheye.co.il/prestige/
דף סרט:
http://www.fisheye.co.il/movies/prestige/
עולם של "לא".
(ל"ת)
ובנוסף
"מרכבות האש". שהוא כן סרט ספורט (סוג של) ועשה את זה בצורה מוצלחת.
ת׳ורמולה 1
מה שעורר אצלי סקרנות לגבי הסרט הזה עוד לפני כמה חודשים, זה שעוד בתקופת הצילומים רון הווארד היה מעלה לטוויטר כמעט מדי יום צילומים מהסט (ואח״כ תמונות מהפוסט פרודקשן)
אפשר היה לקרוא לסרט בעברית "ווררררווממממ"
הווארד ודה פלמה הם מעין נגטיב אחד של השני
שניהם מאוד ותיקים, מאוד מצליחים, על שניהם התפרסמה ביקורת בעין הדג לאחרונה, ועל אף אחד מהם אי אפשר לומר אם מדובר בבמאי טוב או גרוע, אבל מסיבות שונות לחוטין- דה פלמה ביים סרטים מצויינים וביים סרטים מזעזעים (מה שהופך אותו לבמאי יותר מעניין, לטעמי), ואילו הווארד מקפיד שלעולם לא לחרוג מהבינוניות הפושרת שמאפיינית את הסרטים שלו. הסרטים שלו אף פעם לא טובים מספיק כדי להחשב מצויינים או מופתיים, ואף פעם לא גרועים מספיק כדי להחשב אסון או לסכן את הקריירה שלו.
בעיקרון, אני מסכים איתך
אבל לצערי, העולם לא מסכים. "נפלאות התבונה", על אף היותו סרט מדהים בבינוניותו, קיבל שבחים בתור סרט מרגש וחכם(?!) וזכה בכל מיני אוסקרים, כולל הסרט הטוב ביותר (?!?). ג'יז.
"צופן דה וינצ'י", לדעתי, בהחלט צריך להיחשב לאסון.
"נפלאות התבונה", "פרוסט/ניקסון", "סינדרלה מן"
כולם קיבלו שבחים ופרסים, הצליחו מאוד, והם בינוניים להפליא. אכן תמוה.
"צופן דה וינצ'י" הוא אכן איום ונורא ונקטל ע"י מבקרים, אבל לעומת זאת הצליח מאוד.
מה עם "אפולו 11" ?
לא ראיתי אף פעם אבל הוא נחשב לטוב אם אני לא טועה.
13
(ל"ת)
אופס
אה... אני לא יודע.
לא ראיתי אותו בקולנוע בזמן אמת; הוא קיבל בזמנו המון תשבוחות. כמה שנים מאוחר יותר ראיתי אותו על מסך קטן, וחשבתי שהוא היה בסדר. הוא לא הזיז לי הרבה, כך שאני גם לא זוכר ממנו הרבה. אבל במקרה הזה אולי זה קשור גם לתנאי הצפיה שלי בו.
ממש לא מסכים
"נפלאות התבונה "סרט מדהים ומרגש.
ומנגד, הסרטים שנחשבים לטובים ביותר של דה פאלמה, "פני צלקת" ובעיקר "הבלתי משוחדים", הם לא יותר מדרמות פשע חיוורות.
אחת מן הפעמים היחידות שאני לגמרי לא מסכים עם רד
סצנות המירוצים היו פשוט מעולות, בעיקר בגלל הסאונד. ככה צריכה להישמע מכונית שיכולה להגיע ל-250 קמ"ש (המנועים של המכוניות המהירות ועצבניות נשמעים כמו מנועים של סובארו ג'סטי בהשוואה). אתה גם לא צריך את נקודת הראות של הנהג (כי בתכלס היא ממש לא מלהיבה כמו שחושבים).
ממש לא מסכים לגבי התסריט (או יותר נכון, הדיאלוגים). לאודה והאנט אכן מדי פעם פוצחים במונולוגים, אבל זה אף פעם לא הרגיש לא במקום. ולפי מה שנכתב על ג'יימס האנט וניקי לאודה האמיתיים, הם אכן התנהגו כמו גרסאות הוליוודיות של נהגי מירוצים.
פשוט לא מסכים. מאד נהניתי מהסרט, ולמרבה ההפתעה גם בת הזוג שהיית מצפה שתמות משעמום בסרט שהוא (לפחות רשמית) על מירוצי מכוניות.
לא מסכים ולא מסכים
מחזק את האחרים. נהניתי מאוד מהסרט.
למה זה? כנראה כי לפני רון הווארד וכן בינוני או לא בינוני, יש תסריט שמבוסס על סיפור אמיתי (ע"ע אפולו 13, נפלאות התבונה, סינדרלה מן, פרוסט ניקסון ו…ראש) שהוא די מעניין. לדעתי התסריט טוב מאוד, המשחק, וגם הבימוי והצילום.
אין סצינות שמראות איך זה מרגיש להיות בתוך המכונית בזמן המירוץ?? כנראה שמצמצת באותם רגעים, כי היו לא מעט כאלו במהלך הסרט.
סרט ענק
המשחק היה נהדר, ואהבתי בעיקר את המשחק של הבחור שגילם את לאודה – נפלא. הסרט לא שעמם לרגע, העלילה זורמת ולא נמרחת ונקודה נוספת שעומדת לזכותה סרט היא שהוא הצליח להביא את רוח התקופה בצורה מאוד מעניינת וסיפק הצצה קטנה לעולם הפורמולה 1, שפתאום נראה לי מעניין יותר.
בעיני סרט מצוין
לא מסכימה עם הביקורת על הדיאלוגים, בעיני הסרט בכלל לא היה מאולץ בניגוד לנפלאות התבונה וצופן דה וינצ'י שהם סרט טוב לvod כדי להרוג שעתיים אבל בסוף אתה יוצא עם טיפל'ה בחילה.
מה שיפה בסרט הזה לפי דעתי בנוסף לבגרות התסריטאית שבאמת לא בוחרת גיבור אלא פשוט מציגה את שניהם, הוא הניואנסים הלא כתובים בין כל הדמויות ודמויות המשנה, מימיקות, הבעות הפנים, הטיפוסים שהם משדרים, המפגשים בינהם…
לדוגמא הצורה שהנישואים מרככים את לאודה ובניגוד אליו האכזבה של האנט מהנישואים, או הדיאלוגים בין האנט ולאודה כשהבעות הפנים שלהם משדרות את הגלגלים שמשתנים במוח של כל אחד בתגובה לאחר- כל זה היה מרתק בעיני…
וזה מעבר לסאונד המגניב, לצילומים מהפכניים מגובה הקסדה, לסטינג מאוד ריאליסטי ששיחזר את התקופה, לשחקנים- כולם – כשרוניים להחריד, ליהוק מושלם, דרמה קורעת, עלילה מרתקת ו…העובדה שכמעט הכל אמת לאמיתה.
בקיצור בעיני סרט מעולה.