חשבתי שזה רק קטע של מובילנד, אבל נראה שהסרט הזה מקבל גם לכמה הקרנות גם ביס פלאנט, וגם באולם הגדול של רב חן דיזנגוף בשישי בערב.
אז בתור מישהו שבחיים לא ראה בוליווד, זה מומלץ? כל פעם שעולה כזה טריילר הזוי אני באמת לא יודע איך להגיב, אבל אף פעם לא ראיתי משהו באורך מלא.
אבל כן, נראה שגם ביס פלאנט יהיו הקרנות של זה (בעצם אני לא יודע לגבי "גם" – אני חושב שהסרטים ההודים במובילנד וביס פלאנט זה חברות שונות ושהם לא מדברים).
אני לא יודע להגיד אם זה מומלץ, ולא יודע אם מישהו יוכל להגיד – רוב הסרטים ההודים שיוצאים בארץ יוצאים במקביל עם שאר העולם (כולל הודו), אז נוכל לדעת בעצם רק אחרי יום חמישי.
בטוח שחלק יותר מוצלחים מאחרים, אבל בגדול כמה האפוסי-אקשן ההודים האלה מצליחים להחזיק שלוש שעות אצל צופים שגדלו על הוליווד? תמיד הייתה לי רתיעה מהעניין והרגשתי שטריילר מספיק לי, אבל צפייה ביתית זה לא הקרנה באולם גדול עם קהל (ותרגום).
ודווקא את זה לא מצאתי בסינמה סיטי, מוזר כי נראה שזה של במאי מוכר יותר מהסרטים הקודמים שהופצו – עשה את Baahubali ו-Baahubali 2 שהצליחו מאוד בהודו וגם את Eega (בטח מוכר בתור "הטריילר ההודי עם הזבוב").
בחלק מהמקומות גם קיבל את השם העברי "המרד הגדול": https://www.youtube.com/watch?v=HT6N86CrHHE
קשה לי להגיד. לא כל סרט הודי דומה לאחיו, ונראה לי שספציפית הבמאי הזה מתמחה בסצנות אקשן גדולות מהחיים אז יש כאן שאלה כפולה של כמה מופרכות אתה יכול להתמודד איתה – גם זאת של סרטי אקשן וגם זאת של סרטים הודים.
אישית העצה שלי היא תמיד להתחיל עם מישהו של אמיר חאן, שלדעתי הסרטים שלו מהווים גשר "קל" יותר לצופה מערבי: "3 אידיוטים" או "קרב היאבקות", לדוגמא.
בכל מקרה, הפערים העיקריים בין קולנוע הודי לקולנוע הוליוודי זאת רמת הציניות – סרטים הודיים, בגדול, לוקחים את עצמם עדיין מאוד ברצינות, גם בעלילות הכי שחוקות וידועות מראש (יש עוד, אבל על רגל אחת). קל לגלגל על זה עיניים לקהל שמצפה ליותר "תחכום". אני דווקא חושב שפה זה לא חייב להשפיע לרעה כי בכל מקרה יש קצת פחות ציפיות לרצינות מאפוסי אקשן – אבל זה תלוי בך.
נכנסתי לאולם הגדול של רב-חן דיזנגוף*, ועד כמה שראיתי הייתי הלא-הודי היחיד בין משהו כמו 200 הודים. הסרט התחיל בסצנה שהייתה יכולה לצאת מ"רשימת שינדלר" עם הודים בתור יהודים ובריטים בתור נאצים, המשיך לסצנה של בנאדם אחד נכנס להמון זועם ומכסח חצי ממנו, בנאדם אחר שצד נמר, ואז המשיך להיות buddy comedy עם קומדיה רומנטית. כשהוא נעצר ל-dance off בין גזעים לפי שיר על נאצ'וס חריף, הייתי כל כך בפנים שהצטרפתי לכל ההודים שזזו בכיסאות כאילו זאת הופעת מוזיקה בישיבה, ומשם הייתי בכפיים עם כולם. ולא רק שכל זה קורה בשעה הראשונה מתוך שלוש, יש מלא עלילה שמחברת בין כל זה שבחיים לא תנחשו, ועוד המון סצנות הזויות בשעות הבאות.
אני מאמין שברוב הארץ אי אפשר לראות את זה כמו שראיתי, עם ווליום מוגזם וסראונד מטורף שלא נפל מאיימקס ראשון. אני גם מאמין שכשתוקעים את זה באיזו הקרנת צהריים אחת ולא הקרנה בשישי בערב, לא באים מאות הודים שלא מפסיקים להריע, למחוא כפיים ולצחוק מהפאנצ'ים. זה כל כך הוסיף לאווירה ולהרגשה שזאת חגיגה של קולנוע וכיף שהלוואי שהייתי זוכר מתי קיבלתי מסרט הוליוודי.
זה הסרט הבוליוודי הראשון שאני רואה, והמסקנה העיקרית שלי שפשוט הציפיות והשימוש בשפה הקולנועית שונה בסרטים האלה ממה שהתרגלנו עליו. הדוגמא הכי טובה למשהו כזה שעולה לי בלי להעליב אף אחד היא שניים מהסרטים האהובים עליי, "מראה" של טרקובסקי ו"Evil Dead 2" של סם ריימי. כן, שניהם סרטים, שניהם מעבירים סיפור בצורה שמאוד נהניתי ממנה, אבל הם עושים הכל בצורה כל כך שונה שאי אפשר ממש לשים אותם על אותה סקאלה. ככה יהיה להשוות סרט כזה לסרטים שאנחנו "רגילים" אליהם. הכי קרובים לזה הם מייקל ביי או זאק סניידר, עם השימוש המוגזם ב-slow motion ומונטאז'ים כשהכל רציני מאוד מסביב, אבל הם לא משתגעים לגמרי ברמת ההזיות כמו ההודים.
כשמתרגלים לזה, העלילה של הסרט די מחזיקה. הוא סיפור נקמה בריטים של "גיבורי-על", בלי איזשהו אלמנט של פנטזיה או מד"ב, הם פשוט גברים חזקים בהגזמה, עם פאוזות לחברויות שנוצרות בדרך שמוצגות במונטאז'ים של אחד עושה שק קמח לשני. יש לו עדיין בעיות, סצנת הקרב בסוף קצת אנטי-קליימקס לעומת שאר הטירוף שהלך שם, והמסר שלו מאוד בעייתי. תחשבו על פסטיבל הריגת הנאצים ב"ממזרים חסרי כבוד", רק בלי מודעות עצמית ומטאפורה או עידון כלשהו, וגם שהנאצים הם בריטים.
אבל כל זה לא משנה, הייתה פה סצנת אקשן שכללה עשרות חיות. וריקודים המוניים. זה הלהיב אותי יותר מכל מה שמוקרן באולמות הגדולים בדרך כלל. אני הולך קבוע להקרנות הראשונות של מארבל, מתי שהקהל מאבד את זה עם הכפיים וההרמות (ולאחרונה גם שולף טלפונים לצלם כמו בהמות). מה שהלך פה היה ליגה אחרת. למה סרטים כאלה לא מוקרנים קבוע באולמות ענקיים? איפה שאר הישראלים הלא-הודים? אין שום הצדקה שליאם ניסן יהיה להיט בישראל וזה לא. אני רוצה לראות את הלהיט ההודי הבא באיימקס.
*כשנכנסתי הסדרן שאל אם אני בטוח, כי זה סרט הודי (וגם כי לא ידע אם יש כתוביות). הוא לא היה אומר לי את זה אם הייתי הולך לחדש של סנדרה בולוק, ואני מאמין שכמעט כל מי שהלך אליו היה נהנה מ-RRR יותר.
מודה שאני מאוד מחכה לראות סרט אחד כזה כל המסך הגדול (וטוב לדעת שיש גם קהל לזה, למרות שאני סקפטי שיש כזה גם בירושלים).
אם הצלחת ליהנות יש לא מעט סרטים הודים שהמלצתי עליהם פה באתר שכאמור עובדים קצת ביקום משלהם אבל מוצלחים מאוד (אם כי אני מניח שהחוויה קצת שונה בלי קהל מלא הודים).
הזמנתי כרטיסים חצי שעה לפני ההקרנה והאולם היה ריק. האתר פשוט לא נגיש להם, אז הם מגיעים וקונים בקופות. אין לי מושג כמה זה יקרה גם בירושלים, אבל במרכז ת"א זאת הייתה פשוט תופעה. לא יודע איך קולנוע חן ידעו לזהות ונתנו להם את האולם הגדול בשישי בערב, אבל זה היה שיחוק (זה לא מולטיפלקס שאנחנו רגילים אליו, יש אולם אחד גדול עם כמעט 600 מקומות, ועוד 3 אולמות של בערך 100).
שמרתי לי עוד כמה סרטים הודים וזה לגמרי משהו שאחזור אליו, אבל לא יודע מתי. לראות ככה 3 שעות בבית אחרי חוויה שמזכירה opening night בהודו מוריד קצת.
10 הדקות הראשונות הן התלהבות כללית והסבר על התעשייה, אחרי זה נכנס לספוילרים שהם לא משהו שקשה לנחש, אבל כן יהרוס למי שרוצה להגיע לסרט נקי: https://www.youtube.com/watch?v=dPU2D5Ftjbw
הוא גם נכנס קצת לבעיות של הסרט, בעיקר הפרופגנדה הימנית שלו שקצת עברה לי מעל הראש וגרמה לי להרגיש שהמערכה האחרונה היא אנטי-קליימטית לעומת שאר הסרט, אבל כל זה בקטנה. כמו פטריק, הסרט הזה תקוע לי בראש כבר יותר מחודש, וזה יותר ממה שאני יכול להגיד על כל סרט אחר שראיתי שנים. הוא גם גרם לי להיכנס לסרטים הודים, שמכל מה שניסיתי עד עכשיו נהניתי מאוד, אבל אף אחד לא ברמה שלו. אולי זה בגלל ההקרנה שהייתי בה, אבל אני לא מצליח לשחזר את ההתלהבות בינתיים. אולי זה עוד יקרה, יש איזה 20 הודים ב-watchlist שלי מאז.
לצערי בארץ הוא לא זמין יותר, אפילו שניסיתי לפנות לכל מי שאפשר בשביל עוד הקרנה. כולי תקווה שהקאמבק של אמיר חאן באוגוסט יקבל את אותו היחס אם לא יחס יותר טוב, כי לראות סרטים כאלה באולם מלא בהודים זאת פשוט חוויה אדירה.
לא מעולה – אתה מציין חלק מהמגרעות בעצמך (אם כי תיעוב בריטי לרמת גזענות זה פיצ'ר ולא באג בסרטים הודים) אבל כיף של דבר שכיף שמצליח לפרוץ את בועת הסרטים ההודים ולהגיע ליותר מקומות (ולמי שמעוניין לראות – יצא כאן בנטפליקס).
החוויה של איך שראיתי אותו הוסיפה המון. זאת החוויה הכי מטורפת שהייתה לי עם קהל, בקולנוע, בהופעה או בכל אירוע.
בכל מקרה, אחרי כמה צפיות ביתיות חוזרות, חפירה על מאחורי הקלעים, חקירה על הרקע לסיפור וחרישה על הפסקול שתקוע לי בראש חודשים, מבחינתי זה כן סרט מעולה, עם כמה מגרעות שקצת קשה לי להשלים איתן. יש בו המון דברים מיוחדים בבימוי, עריכה והפקה שעושים הרבה מעבר לסתם שלהוב קהל שלא ראיתי בשום מקום אחר, גם בסרטים הודים אחרים.
זה גם הסרט ההודי האהוב עליי עד כה (מצטער אמיר חאן), וגם סרט השנה שלי בינתיים יחד עם "הכל בכל מקום", שכסרט נטו אני מעריך אותו יותר, אבל רק אחד מהם גרם לכל האולם לרקוד בהקרנה, ויותר מפעם אחת.
בהודו נהוג לשים הפסקות מובנות בסרטים ארוכים, מנהג שהלוואי והיה חוזר גם להוליווד. אחרי בערך 95 דקות יש הפסקה, ובאחת הצפיות פיצלתי אותו על יומיים. עדיין נהניתי.
אלא גם החוויה הראשונית עם קולנוע הודי. מה שנראה מיוחד בפעם הראשונה מדי פעם מתקשה להשוות ברף של אחרים.
כלומר, אני עדיין חושב ש"3 אידיוטים" הוא הסרט ההודי הטוב ביותר (אפילו שיש לו מתחרים), וגם כמוך, ראיתי אותו ראשון. צירוף מקרים? אולי. אבל אני חושב שיש משהו בחשיפה הראשונית (החיובית) שעושה משהו.
אקשן משוגע, אפקטים גרועים כמעט בכוונה (דווקא הפריעו לי יותר האופנועים שלא היו שם מאשר החיות שלא היו שם), אבל הכי הפתיע אותי שהדרמה היתה עשויה ממש טוב. מוקצנת, כן – אבל התסריט עשה עבודה פשוט מעולה בלגרום לי לשנוא את אותה הדמות שחצי שעה אחר כך אני ארצה בטובתה.
תודה זאב על ההמלצה. בקרוב אגב תעלה ביקורת מלאה (לא שלי), ואולי ארחיב אז עוד.
לא מצאתי אותו בנטפליקס שלנו, דרך קישור של גוגל הגעתי לדף בנטפליקס כמו אלה של סרטים שעוד לא יצאו.
עברתי למשתמש של סבא וסבתא – בצרפתית, ושם זה הופיע זמין לצפייה (המשתמש שלנו בעברית).
אותו סיפור בדיוק קרה לי גם עם הסרטון האינטראקטיבי Cat Burglar.
מישהו יודע מה הקטע?
נטפליקס מונעים הצגה של תכנים שלא כוללים שפה (כתוביות/דיבוב) שתואמת לשפת ממשק המשתמש שבחרת (נגיד ה-GUI בעברית).
גיליתי את זה כשחיפשתי בזמנו את רמזור הישראלית ולא הופיע כי הממשק שלי היה באנגלית…
חשבתי לנסות עוד סרט שלו. בנטפליקס יש את באהובלי (אגב, רק חלק ראשון), ב4 גרסאות שונות, חלקן קצרות יותר.
האם מומלץ?
והאם מישהו יודע להסביר מה הסיפור עם הגרסאות?
לא ש-RRR סרט הוליוודי מסחרי, אבל צפה לדברים יותר מופרעים ככל שאתה מתקדם אחורה.
מ"בהבולי" ו"איגה" עוד נהניתי מאוד גם אם פחות מ-RRR, אבל הישנים יותר היו לי כבר מוגזמים. דברים כאלה כבר היו לי קצת יותר מדי.
ספציפית לגבי "בהבולי" בנטפליקס:
כמו RRR והרבה סרטים בתעשייה הזאת, הוא צולם מראש במחשבה על כמה שפות עם חוקי צנזורה שונים. בנטפליקס אין את הגרסא המקורית בטלוגו, אלא רק דיבובים להינדו, אנגלית, טמיל ומלאיאלאם (כן, זאת שפה). ממליץ או לראות את ההינדו כי היא גם מתורגמת לעברית וגם לא מצונזרת, או לחפש ברשת את הטלוגו המקורי.
שים לב גם שאלו שני סרטים שצולמו ביחד והראשון נגמר די פתוח, אבל השני לא זמין בנטפליקס.
גם ביס פלאנט(?)
חשבתי שזה רק קטע של מובילנד, אבל נראה שהסרט הזה מקבל גם לכמה הקרנות גם ביס פלאנט, וגם באולם הגדול של רב חן דיזנגוף בשישי בערב.
אז בתור מישהו שבחיים לא ראה בוליווד, זה מומלץ? כל פעם שעולה כזה טריילר הזוי אני באמת לא יודע איך להגיב, אבל אף פעם לא ראיתי משהו באורך מלא.
יש גם הקרנות בסינמה סיטי כבר זמן מה
אבל כן, נראה שגם ביס פלאנט יהיו הקרנות של זה (בעצם אני לא יודע לגבי "גם" – אני חושב שהסרטים ההודים במובילנד וביס פלאנט זה חברות שונות ושהם לא מדברים).
אני לא יודע להגיד אם זה מומלץ, ולא יודע אם מישהו יוכל להגיד – רוב הסרטים ההודים שיוצאים בארץ יוצאים במקביל עם שאר העולם (כולל הודו), אז נוכל לדעת בעצם רק אחרי יום חמישי.
מבין שאלו סרטים חדשים, מתכוון יותר בכללי
בטוח שחלק יותר מוצלחים מאחרים, אבל בגדול כמה האפוסי-אקשן ההודים האלה מצליחים להחזיק שלוש שעות אצל צופים שגדלו על הוליווד? תמיד הייתה לי רתיעה מהעניין והרגשתי שטריילר מספיק לי, אבל צפייה ביתית זה לא הקרנה באולם גדול עם קהל (ותרגום).
ודווקא את זה לא מצאתי בסינמה סיטי, מוזר כי נראה שזה של במאי מוכר יותר מהסרטים הקודמים שהופצו – עשה את Baahubali ו-Baahubali 2 שהצליחו מאוד בהודו וגם את Eega (בטח מוכר בתור "הטריילר ההודי עם הזבוב").
בחלק מהמקומות גם קיבל את השם העברי "המרד הגדול": https://www.youtube.com/watch?v=HT6N86CrHHE
טוב, קודם כל - זה טריילר מדהים
קשה לי להגיד. לא כל סרט הודי דומה לאחיו, ונראה לי שספציפית הבמאי הזה מתמחה בסצנות אקשן גדולות מהחיים אז יש כאן שאלה כפולה של כמה מופרכות אתה יכול להתמודד איתה – גם זאת של סרטי אקשן וגם זאת של סרטים הודים.
אישית העצה שלי היא תמיד להתחיל עם מישהו של אמיר חאן, שלדעתי הסרטים שלו מהווים גשר "קל" יותר לצופה מערבי: "3 אידיוטים" או "קרב היאבקות", לדוגמא.
בכל מקרה, הפערים העיקריים בין קולנוע הודי לקולנוע הוליוודי זאת רמת הציניות – סרטים הודיים, בגדול, לוקחים את עצמם עדיין מאוד ברצינות, גם בעלילות הכי שחוקות וידועות מראש (יש עוד, אבל על רגל אחת). קל לגלגל על זה עיניים לקהל שמצפה ליותר "תחכום". אני דווקא חושב שפה זה לא חייב להשפיע לרעה כי בכל מקרה יש קצת פחות ציפיות לרצינות מאפוסי אקשן – אבל זה תלוי בך.
חוויה
נכנסתי לאולם הגדול של רב-חן דיזנגוף*, ועד כמה שראיתי הייתי הלא-הודי היחיד בין משהו כמו 200 הודים. הסרט התחיל בסצנה שהייתה יכולה לצאת מ"רשימת שינדלר" עם הודים בתור יהודים ובריטים בתור נאצים, המשיך לסצנה של בנאדם אחד נכנס להמון זועם ומכסח חצי ממנו, בנאדם אחר שצד נמר, ואז המשיך להיות buddy comedy עם קומדיה רומנטית. כשהוא נעצר ל-dance off בין גזעים לפי שיר על נאצ'וס חריף, הייתי כל כך בפנים שהצטרפתי לכל ההודים שזזו בכיסאות כאילו זאת הופעת מוזיקה בישיבה, ומשם הייתי בכפיים עם כולם. ולא רק שכל זה קורה בשעה הראשונה מתוך שלוש, יש מלא עלילה שמחברת בין כל זה שבחיים לא תנחשו, ועוד המון סצנות הזויות בשעות הבאות.
אני מאמין שברוב הארץ אי אפשר לראות את זה כמו שראיתי, עם ווליום מוגזם וסראונד מטורף שלא נפל מאיימקס ראשון. אני גם מאמין שכשתוקעים את זה באיזו הקרנת צהריים אחת ולא הקרנה בשישי בערב, לא באים מאות הודים שלא מפסיקים להריע, למחוא כפיים ולצחוק מהפאנצ'ים. זה כל כך הוסיף לאווירה ולהרגשה שזאת חגיגה של קולנוע וכיף שהלוואי שהייתי זוכר מתי קיבלתי מסרט הוליוודי.
זה הסרט הבוליוודי הראשון שאני רואה, והמסקנה העיקרית שלי שפשוט הציפיות והשימוש בשפה הקולנועית שונה בסרטים האלה ממה שהתרגלנו עליו. הדוגמא הכי טובה למשהו כזה שעולה לי בלי להעליב אף אחד היא שניים מהסרטים האהובים עליי, "מראה" של טרקובסקי ו"Evil Dead 2" של סם ריימי. כן, שניהם סרטים, שניהם מעבירים סיפור בצורה שמאוד נהניתי ממנה, אבל הם עושים הכל בצורה כל כך שונה שאי אפשר ממש לשים אותם על אותה סקאלה. ככה יהיה להשוות סרט כזה לסרטים שאנחנו "רגילים" אליהם. הכי קרובים לזה הם מייקל ביי או זאק סניידר, עם השימוש המוגזם ב-slow motion ומונטאז'ים כשהכל רציני מאוד מסביב, אבל הם לא משתגעים לגמרי ברמת ההזיות כמו ההודים.
כשמתרגלים לזה, העלילה של הסרט די מחזיקה. הוא סיפור נקמה בריטים של "גיבורי-על", בלי איזשהו אלמנט של פנטזיה או מד"ב, הם פשוט גברים חזקים בהגזמה, עם פאוזות לחברויות שנוצרות בדרך שמוצגות במונטאז'ים של אחד עושה שק קמח לשני. יש לו עדיין בעיות, סצנת הקרב בסוף קצת אנטי-קליימקס לעומת שאר הטירוף שהלך שם, והמסר שלו מאוד בעייתי. תחשבו על פסטיבל הריגת הנאצים ב"ממזרים חסרי כבוד", רק בלי מודעות עצמית ומטאפורה או עידון כלשהו, וגם שהנאצים הם בריטים.
אבל כל זה לא משנה, הייתה פה סצנת אקשן שכללה עשרות חיות. וריקודים המוניים. זה הלהיב אותי יותר מכל מה שמוקרן באולמות הגדולים בדרך כלל. אני הולך קבוע להקרנות הראשונות של מארבל, מתי שהקהל מאבד את זה עם הכפיים וההרמות (ולאחרונה גם שולף טלפונים לצלם כמו בהמות). מה שהלך פה היה ליגה אחרת. למה סרטים כאלה לא מוקרנים קבוע באולמות ענקיים? איפה שאר הישראלים הלא-הודים? אין שום הצדקה שליאם ניסן יהיה להיט בישראל וזה לא. אני רוצה לראות את הלהיט ההודי הבא באיימקס.
*כשנכנסתי הסדרן שאל אם אני בטוח, כי זה סרט הודי (וגם כי לא ידע אם יש כתוביות). הוא לא היה אומר לי את זה אם הייתי הולך לחדש של סנדרה בולוק, ואני מאמין שכמעט כל מי שהלך אליו היה נהנה מ-RRR יותר.
שמח לשמוע שנהנית
מודה שאני מאוד מחכה לראות סרט אחד כזה כל המסך הגדול (וטוב לדעת שיש גם קהל לזה, למרות שאני סקפטי שיש כזה גם בירושלים).
אם הצלחת ליהנות יש לא מעט סרטים הודים שהמלצתי עליהם פה באתר שכאמור עובדים קצת ביקום משלהם אבל מוצלחים מאוד (אם כי אני מניח שהחוויה קצת שונה בלי קהל מלא הודים).
הייתי סקפטי שזה יקרה גם בתל אביב
הזמנתי כרטיסים חצי שעה לפני ההקרנה והאולם היה ריק. האתר פשוט לא נגיש להם, אז הם מגיעים וקונים בקופות. אין לי מושג כמה זה יקרה גם בירושלים, אבל במרכז ת"א זאת הייתה פשוט תופעה. לא יודע איך קולנוע חן ידעו לזהות ונתנו להם את האולם הגדול בשישי בערב, אבל זה היה שיחוק (זה לא מולטיפלקס שאנחנו רגילים אליו, יש אולם אחד גדול עם כמעט 600 מקומות, ועוד 3 אולמות של בערך 100).
שמרתי לי עוד כמה סרטים הודים וזה לגמרי משהו שאחזור אליו, אבל לא יודע מתי. לראות ככה 3 שעות בבית אחרי חוויה שמזכירה opening night בהודו מוריד קצת.
מקפיץ שוב לכבוד הסרטון של פטריק ווילמס
10 הדקות הראשונות הן התלהבות כללית והסבר על התעשייה, אחרי זה נכנס לספוילרים שהם לא משהו שקשה לנחש, אבל כן יהרוס למי שרוצה להגיע לסרט נקי:
https://www.youtube.com/watch?v=dPU2D5Ftjbw
הוא גם נכנס קצת לבעיות של הסרט, בעיקר הפרופגנדה הימנית שלו שקצת עברה לי מעל הראש וגרמה לי להרגיש שהמערכה האחרונה היא אנטי-קליימטית לעומת שאר הסרט, אבל כל זה בקטנה. כמו פטריק, הסרט הזה תקוע לי בראש כבר יותר מחודש, וזה יותר ממה שאני יכול להגיד על כל סרט אחר שראיתי שנים. הוא גם גרם לי להיכנס לסרטים הודים, שמכל מה שניסיתי עד עכשיו נהניתי מאוד, אבל אף אחד לא ברמה שלו. אולי זה בגלל ההקרנה שהייתי בה, אבל אני לא מצליח לשחזר את ההתלהבות בינתיים. אולי זה עוד יקרה, יש איזה 20 הודים ב-watchlist שלי מאז.
לצערי בארץ הוא לא זמין יותר, אפילו שניסיתי לפנות לכל מי שאפשר בשביל עוד הקרנה. כולי תקווה שהקאמבק של אמיר חאן באוגוסט יקבל את אותו היחס אם לא יחס יותר טוב, כי לראות סרטים כאלה באולם מלא בהודים זאת פשוט חוויה אדירה.
טוב, גם בלי קהל הודי זה סרט טוב
לא מעולה – אתה מציין חלק מהמגרעות בעצמך (אם כי תיעוב בריטי לרמת גזענות זה פיצ'ר ולא באג בסרטים הודים) אבל כיף של דבר שכיף שמצליח לפרוץ את בועת הסרטים ההודים ולהגיע ליותר מקומות (ולמי שמעוניין לראות – יצא כאן בנטפליקס).
אני הראשון להודות שאני משוחד
החוויה של איך שראיתי אותו הוסיפה המון. זאת החוויה הכי מטורפת שהייתה לי עם קהל, בקולנוע, בהופעה או בכל אירוע.
בכל מקרה, אחרי כמה צפיות ביתיות חוזרות, חפירה על מאחורי הקלעים, חקירה על הרקע לסיפור וחרישה על הפסקול שתקוע לי בראש חודשים, מבחינתי זה כן סרט מעולה, עם כמה מגרעות שקצת קשה לי להשלים איתן. יש בו המון דברים מיוחדים בבימוי, עריכה והפקה שעושים הרבה מעבר לסתם שלהוב קהל שלא ראיתי בשום מקום אחר, גם בסרטים הודים אחרים.
זה גם הסרט ההודי האהוב עליי עד כה (מצטער אמיר חאן), וגם סרט השנה שלי בינתיים יחד עם "הכל בכל מקום", שכסרט נטו אני מעריך אותו יותר, אבל רק אחד מהם גרם לכל האולם לרקוד בהקרנה, ויותר מפעם אחת.
שכנעת אותי כבר בפייסבוק
ומתכנן לצפות בקרוב. רק צריך למצוא שלוש שעות…
לא חובה 3 שעות ברצף
בהודו נהוג לשים הפסקות מובנות בסרטים ארוכים, מנהג שהלוואי והיה חוזר גם להוליווד. אחרי בערך 95 דקות יש הפסקה, ובאחת הצפיות פיצלתי אותו על יומיים. עדיין נהניתי.
אני חושב שזה לא (רק) החוויה באולם קולנוע
אלא גם החוויה הראשונית עם קולנוע הודי. מה שנראה מיוחד בפעם הראשונה מדי פעם מתקשה להשוות ברף של אחרים.
כלומר, אני עדיין חושב ש"3 אידיוטים" הוא הסרט ההודי הטוב ביותר (אפילו שיש לו מתחרים), וגם כמוך, ראיתי אותו ראשון. צירוף מקרים? אולי. אבל אני חושב שיש משהו בחשיפה הראשונית (החיובית) שעושה משהו.
טוב, זה אחלה סרט
אקשן משוגע, אפקטים גרועים כמעט בכוונה (דווקא הפריעו לי יותר האופנועים שלא היו שם מאשר החיות שלא היו שם), אבל הכי הפתיע אותי שהדרמה היתה עשויה ממש טוב. מוקצנת, כן – אבל התסריט עשה עבודה פשוט מעולה בלגרום לי לשנוא את אותה הדמות שחצי שעה אחר כך אני ארצה בטובתה.
תודה זאב על ההמלצה. בקרוב אגב תעלה ביקורת מלאה (לא שלי), ואולי ארחיב אז עוד.
נטפליקס
לא מצאתי אותו בנטפליקס שלנו, דרך קישור של גוגל הגעתי לדף בנטפליקס כמו אלה של סרטים שעוד לא יצאו.
עברתי למשתמש של סבא וסבתא – בצרפתית, ושם זה הופיע זמין לצפייה (המשתמש שלנו בעברית).
אותו סיפור בדיוק קרה לי גם עם הסרטון האינטראקטיבי Cat Burglar.
מישהו יודע מה הקטע?
אם אני זוכר נכון
נטפליקס מונעים הצגה של תכנים שלא כוללים שפה (כתוביות/דיבוב) שתואמת לשפת ממשק המשתמש שבחרת (נגיד ה-GUI בעברית).
גיליתי את זה כשחיפשתי בזמנו את רמזור הישראלית ולא הופיע כי הממשק שלי היה באנגלית…
יש סיכוי לארגן הקרנה?
(ל"ת)
זה נכון שהסרט אמור לחזור לקולנוע החודש?
(ל"ת)
אכן
סרטים נוספים
חשבתי לנסות עוד סרט שלו. בנטפליקס יש את באהובלי (אגב, רק חלק ראשון), ב4 גרסאות שונות, חלקן קצרות יותר.
האם מומלץ?
והאם מישהו יודע להסביר מה הסיפור עם הגרסאות?
ככל שהולכים אחורה בפילמוגרפיה שלו הוא יותר "הודי" ופחות "מערבי"
לא ש-RRR סרט הוליוודי מסחרי, אבל צפה לדברים יותר מופרעים ככל שאתה מתקדם אחורה.
מ"בהבולי" ו"איגה" עוד נהניתי מאוד גם אם פחות מ-RRR, אבל הישנים יותר היו לי כבר מוגזמים. דברים כאלה כבר היו לי קצת יותר מדי.
ספציפית לגבי "בהבולי" בנטפליקס:
כמו RRR והרבה סרטים בתעשייה הזאת, הוא צולם מראש במחשבה על כמה שפות עם חוקי צנזורה שונים. בנטפליקס אין את הגרסא המקורית בטלוגו, אלא רק דיבובים להינדו, אנגלית, טמיל ומלאיאלאם (כן, זאת שפה). ממליץ או לראות את ההינדו כי היא גם מתורגמת לעברית וגם לא מצונזרת, או לחפש ברשת את הטלוגו המקורי.
שים לב גם שאלו שני סרטים שצולמו ביחד והראשון נגמר די פתוח, אבל השני לא זמין בנטפליקס.
וגם, מבחינתי "בהבולי" זה "אם שר הטבעות היה פסטיגל"
אם זה נשמע כמו משהו שיעניין אותך, רוץ לראות.
למה אין לנטפליקס את הסרט בשפה המקורית?
זה מקרה מאוד מאוד מוזר, לא? מקרה מאוד מתסכל, בכל אופן. אני בדיוק צופה בסרט והדיבוב (בחרתי בהינדי) נורא מפריע.