יש פה הרבה מהרגעים המעולים של מתח שהיו בסרט הראשון, אבל הסרט ערוך בצורה מוזרה ומרגיש לא שלם. ככל הנראה מהבחירה להמנע ממוזיקה סופר דרמטית שיש בדרך כלל בטריילרים כדי לשרת את האופי השקט של העולם שבו הסרט מתרחש. זו בחירה מעניינת והחריגה מהנוסחה המוכרת מאוד מרעננת, אבל אני לא בטוח שזה עובד כאן עד הסוף. זה גורם לטריילר להרגיש פשוט כמו אוסף של סצינות טובות מהסרט, ולא כטריילר אחיד ורציף. עדיין, נראה מבטיח.
אגב, הפתיחה של הטריילר נראית כאילו נלקחה היישר מהפתיחה של המשחק "The Last of Us". ההבדל היחיד שהצלחתי למצוא הוא שכאן יש אור יום.
נהדר, מותח, מפחיד אפילו יותר מהראשון, איכשהו.alonב-06/06/2021 20:57
נהדר, מותח, מפחיד אפילו יותר מהראשון, איכשהו.
alon
פורסם יוני 6, 2021 ב 20:57
החיסרון היחיד שאני יכול להצביע עליו הוא שנראה שהסרט מסתיים בצורה חדה מדי. הייתה חסרה לי איזו סצינת סיכום, אפילו לדעת האם הם מתאחדים בסוף. ולדעת עוד קצת על הקהילה שבאי לפני שהיא נקרעת לגזרים, או להבין לאן פני הניצולים מועדות מעתה ואילך (כי ראינו שהחייזרים כן יכולים לאלתר לעצמם דרך לשם, אפילו אם אינם יודעים לשחות).
סצינת הפתיחה המעולה מציגה את היום הראשון של הפלישה, ולמרות שידעתי כבר מי ישרוד, היא הייתה מבעיתה למופת, וכללה כמה שוטים רציפים קצרים יחסית אמנם, אבל מורטי עצבים.
כן, יש לפחות שני ג'אמפ-סקרס זולים, אבל הם עובדים מצוין, כי הסרט בונה אותם בעקביות ובהקפדה (בייחוד בזכות, אתם יודעים, השקט) ואת הקירבה לדמויות, שכולן כתובות מצוין ומשוחקות מצוין. אגב, נכון שהשם והפנים של אמילי בלאנט נמצאים על הפוסטר, אבל את העלילה מניעה הבת החירשת, והיא וקיליאן מרפי מקבלים קצת יותר פוקוס, לעניות דעתי. יש כאן גם הצגה קצרה של בני אדם כמפלצות לא פחות גרועות מהחייזרים האימתניים הללו, וספקות ובחירות מוסריות שעושים אנשים נורמליים במצבי קיצון. הרבה דברים מוגשים לצופה בגישת ה"הראה, אל תאמר" (כמו למה האמא חוזרת לבית השרוף והמוצף בתחילת הסרט) והדיאלוגים מקוצצים למינימום
ההכרחי. כמו כן, כמה וכמה אקדחים צ'כוביים זוכים לשימוש מאוחר יותר. הפסקול – והיעדרו – עושים את המלאכה נאמנה.
ועוד נקודה לזכותו: סרט שקט גורם גם לקהל להיות שקט. חתיכת פלוס.
שטות אמיתית
(ל"ת)
אין מצב שהסרט יהרס עם אמילי בלאנט. אין לי מושג איך היא לא קיבלה אוסקר על הסרט הקודם...
(ל"ת)
ועכשיו יצא הטריילר.
https://www.youtube.com/watch?v=NpsFrszXTFA
המבנה של הטריילר מעניין
יש פה הרבה מהרגעים המעולים של מתח שהיו בסרט הראשון, אבל הסרט ערוך בצורה מוזרה ומרגיש לא שלם. ככל הנראה מהבחירה להמנע ממוזיקה סופר דרמטית שיש בדרך כלל בטריילרים כדי לשרת את האופי השקט של העולם שבו הסרט מתרחש. זו בחירה מעניינת והחריגה מהנוסחה המוכרת מאוד מרעננת, אבל אני לא בטוח שזה עובד כאן עד הסוף. זה גורם לטריילר להרגיש פשוט כמו אוסף של סצינות טובות מהסרט, ולא כטריילר אחיד ורציף. עדיין, נראה מבטיח.
אגב, הפתיחה של הטריילר נראית כאילו נלקחה היישר מהפתיחה של המשחק "The Last of Us". ההבדל היחיד שהצלחתי למצוא הוא שכאן יש אור יום.
מעניין, לי הפתיחה הזכירה את קופסת הציפורים
שגם הוא סרט פוסט-אפוקליפטי עם חייזרים שמאלצים את בני האדם לוותר על משהו שטבעי להם (שם ראייה; כאן קול).
אוקיי, אל תגלו את זה לאף אחד, זה ממש סודי
אבל ציפור לחשה לי שהסרט הולך לגלות לנו את המקור של המפלצות – אלה בכלל קווין וסטנלי בתחפושת והכל זה מתיחה על דוויט.
ששששש!
נהדר, מותח, מפחיד אפילו יותר מהראשון, איכשהו.
החיסרון היחיד שאני יכול להצביע עליו הוא שנראה שהסרט מסתיים בצורה חדה מדי. הייתה חסרה לי איזו סצינת סיכום, אפילו לדעת האם הם מתאחדים בסוף. ולדעת עוד קצת על הקהילה שבאי לפני שהיא נקרעת לגזרים, או להבין לאן פני הניצולים מועדות מעתה ואילך (כי ראינו שהחייזרים כן יכולים לאלתר לעצמם דרך לשם, אפילו אם אינם יודעים לשחות).
סצינת הפתיחה המעולה מציגה את היום הראשון של הפלישה, ולמרות שידעתי כבר מי ישרוד, היא הייתה מבעיתה למופת, וכללה כמה שוטים רציפים קצרים יחסית אמנם, אבל מורטי עצבים.
כן, יש לפחות שני ג'אמפ-סקרס זולים, אבל הם עובדים מצוין, כי הסרט בונה אותם בעקביות ובהקפדה (בייחוד בזכות, אתם יודעים, השקט) ואת הקירבה לדמויות, שכולן כתובות מצוין ומשוחקות מצוין. אגב, נכון שהשם והפנים של אמילי בלאנט נמצאים על הפוסטר, אבל את העלילה מניעה הבת החירשת, והיא וקיליאן מרפי מקבלים קצת יותר פוקוס, לעניות דעתי. יש כאן גם הצגה קצרה של בני אדם כמפלצות לא פחות גרועות מהחייזרים האימתניים הללו, וספקות ובחירות מוסריות שעושים אנשים נורמליים במצבי קיצון. הרבה דברים מוגשים לצופה בגישת ה"הראה, אל תאמר" (כמו למה האמא חוזרת לבית השרוף והמוצף בתחילת הסרט) והדיאלוגים מקוצצים למינימום
ההכרחי. כמו כן, כמה וכמה אקדחים צ'כוביים זוכים לשימוש מאוחר יותר. הפסקול – והיעדרו – עושים את המלאכה נאמנה.
ועוד נקודה לזכותו: סרט שקט גורם גם לקהל להיות שקט. חתיכת פלוס.