-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הנסיכה והצפרדע
The Princess and the Frog
סרט אנימציה של דיסני. "נסיכה" שחורה בניו אורלינס מנשקת צפרדע והופכת לצפרדע בעצמה.
חביב. דיסני מאוד מנסים לעשות חיקוי של הסרטים הקלאסיים של עצמם, ודי מצליחים.
כפי שאמרת
מזכיר את "סרטי הרנסאנס" של דיסני, במובן הטוב של המילה. התסריטאים והאנימטורים של דיסני הוכיחו בסרט הזה שעדיין יש להם את זה.
סרט מהנה
השירים ובעיקר המוסיקה מקבלים מקום של כבוד בסרט והם כיפיים מאוד ובהחלט הוסיפו בעיני. דמויות המשנה מוצלחות והייתי שמחה אם היו מקבלים קצת יותר נפח, במיוחד אשת הוודו המגניבה וחיית המחמד שלה.
ניכר בסרט שחשוב לדיסני להיות פוליטקלי קורקט ולתקן חלק מהביקורת שהוטחה בנסיכות דיסני בעבר, ולכן למרות שהגיבורה עדיין נראית כמו דוגמנית על, כיאה לסרט של דיסני, היא בכל זאת אישה שחורה קשת יום שחולמת לפתוח מסעדה משלה ולא רק על נשיקה מנסיך עשיר, והעניין אף מודגש במהלך הסרט. לא הייתי מגדירה את הסרט כפמניסטי, אבל אני דווקא בעד המגמה הזאת ומקווה שתמשך.
התאכזבתי
בעיקר כי לחלקים בסרט יש פוטינציאל. הגיבורה חמודה ומעוררת הזדהות, הנסיך חמוד ובעל אופי משלו, האיש הרע מעניין ומגניב, וכנ"ל המכשפת וודו. המבטא מגניב והמוזיקה די סבבה. הייתי מוותרת על כל הקטע עם ההפיכה לצפרדע והמסע בביצות שהוא משעמם ומיותר. הגיבורים בדמות האנושית שלהם מעניינים פי כמה ויש להם קונפליקט מניע גם בלי כל הסיבוך עם הצפרדע. נראה שיש פה 2 עלילות לא קשורות ובעצם 2 סרטים שהפכו לאחד בצורה הרמונית ממש כמו ציור של פיקאסו.
האחד הוא טיאנה "הנמלה" שחולמת לפתוח מסעדה ועובדת קשה ולעומתה הנסיך "הצרצר" שחוגג כל היום ונשאר בלי פרוטה. כאן כבר יש הזדמנות להכניס את איש הוודו ולתת לו יותר בשר ומניע להתערב בין השניים ולערבב להם את המוח, ואת אשת הוודו שגורמת להם לעלות על המסלול הנכון. להשאיר את העלילה בניו אורלינס, להוסיף עוד דמויות אנושיות מעניינות, עוד שירים וריקודים, עוד בישולים, וסיפור אהבה שנרקם בין שניים שממש לא מתאימים, כשהיא לומדת להשתחרר ולהינות מהחיים, והוא לומד להכניס קצת מטרה ותוכן לחייו. זה סרט שהייתי נהנית לראות.
הסיפור השני הוא הסיפור על הנסיכה והצפרדע שנכפה בכח על העלילה של הסיפור הראשון ובעצם לא קשור אליו. המניע להפוך את הנסיך לצפרדע מלכתחילה מוזר ומעורפל. אם כל מה שאיש הוודו היה צריך זה נסיך תחת שליטתו שיתחתן עם הנסיכה – למה לא להשתמש בנסיך האמיתי? הוא אפילו רוצה להתחתן עם אישה עשירה! זה פותר את כל הבעיות בצורה מושלמת! למה צריך את כל הטריק עם המכוער שהופך לנסיך וההוא שהופך לצפרדע? כ"כ מיותר ולא מוסבר. וכל מה שקורה בזמן הזה שהם צפרדעים, הם פשוט מתיחת מסטיק של העלילה עד שחוזרים לסיפור הראשוני והמעניין -טיאנה והמסעדה. רק שאז נגמר הסרט.
הדמויות משתנות במחי שורה של התסריט וזה כלכך לא אמין. בעיקר הנסיך הפרפרי שאני מאמינה שהתאהב בטיאנה אבל לא שימשיך כך לאורך זמן ויהפוך כהרף עין לגבר חרוץ ונאמן לאישה אחת. היו יכולים להראות זאת בתהליך הדרגתי שימלא בשר אמיתי לסרט במקום בדיחות צפרדעים אדיוטיות.
דמויות המשנה מיותרות לחלוטין ולא מעוררות כלום.
והכי נורא – העיצוב של הסרט כל כך מכוער. הייתי מחליקה על העלילה הקלושה אם הייתי מקבלת סרט אנימציה של דיסני יפהפה כמו פעם: צבעים עשירים וחיים, רקעים מושקעים, פריימים מעוצבים ועשירים בפרטים קטנים, והכל מלא תנועה, קסם והומור.
אפשר לראות את זה ב"אלאדין" כבר בשיר הפתיחה, יש כל כך הרבה פרטים בפריים שלא רוצים להחמיץ דבר, ולכל דבר יש אופי. גם ב"בת הים הקטנה" עולם המים מוצג בחיות יפהפיה. (בחרתי בכוונה דוגמאות מאותם יוצרים של הסרט). ועכשיו? כמה עשרות שנים קדימה, והסרט כאילו הלך אחורה. הצבעים עכורים ודהויים כאילו נשטפו במי ביצה, ושום מקום בסרט לא מעוצב באופן זכיר. אם לקחת את אלאדין לדוגמא – כל "לוקיישן" מעוצב למופת ובצורה שמעוררת ים של משמעויות בלי צורך בדמויות ובטקסט. הבית העלוב של אלאדין מעל השוק, עם הנוף המרהיב לארמון, מעביר את דמותו והמניע שלו בלי צורך להוסיף דבר. הגן של יסמין עם הציפורים הכלואות בכלוב יפהפה. הארמון של המלך והמרתף של ג'אפר. וגולת הכותרת: המערה של הנמר במדבר, שברגע אחד של התעוררות לחיים מעבירה אימה, הוד ומסתורין. שם אפילו לשטיח יש יותר אופי מש"בנסיכה והצפרדע" יש לדמויות בשר-ודם. הסיקוונס של טיאנה שמתארת את מסעדת החלומות שלה היה פשוט דהוי, משעמם ומאכזב.
ואם כבר הגענו לעניין מסעדה, נטפוק קטן: טיאנה יודעת להכין גמבו, סופגניות, ועוד דברים פשוטים מעין אלו. זה גם מה שהיא אומרת שיוגש במסעדה. אבל היא חולמת על מסעדה אלגנטית למעמד הגבוה. מאיפה היא יודעת לבשל אוכל כזה? מאיפה היא יודעת משהו על התרבות הזו, ועל איך לנהל עסק ברמה הזו? אפילו כמלצרית, היא עובדת במקום פשוט ועממי (שלא לדבר על זה שהיא מלצרית ולא טבחית!). גם אם היה לה מספיק כסף, יש סיכוי גדול שהעסק שלה היה נכשל, משום שלא נראה שרכשה איזשהו ידע רלוונטי.
אם אני הייתי במקומה, הייתי פותחת דוכן קטן לגמבו וסופגניות, ומשם מרחיבה את העסק.
התאכזבתי
בעיקר כי לחלקים בסרט יש פוטינציאל. הגיבורה חמודה ומעוררת הזדהות, הנסיך חמוד ובעל אופי משלו, האיש הרע מעניין ומגניב, וכנ"ל המכשפת וודו. המבטא מגניב והמוזיקה די סבבה. הייתי מוותרת על כל הקטע עם ההפיכה לצפרדע והמסע בביצות שהוא משעמם ומיותר. הגיבורים בדמות האנושית שלהם מעניינים פי כמה ויש להם קונפליקט מניע גם בלי כל הסיבוך עם הצפרדע. נראה שיש פה 2 עלילות לא קשורות ובעצם 2 סרטים שהפכו לאחד בצורה הרמונית ממש כמו ציור של פיקאסו.
האחד הוא טיאנה "הנמלה" שחולמת לפתוח מסעדה ועובדת קשה ולעומתה הנסיך "הצרצר" שחוגג כל היום ונשאר בלי פרוטה. כאן כבר יש הזדמנות להכניס את איש הוודו ולתת לו יותר בשר ומניע להתערב בין השניים ולערבב להם את המוח, ואת אשת הוודו שגורמת להם לעלות על המסלול הנכון. להשאיר את העלילה בניו אורלינס, להוסיף עוד דמויות אנושיות מעניינות, עוד שירים וריקודים, עוד בישולים, וסיפור אהבה שנרקם בין שניים שממש לא מתאימים, כשהיא לומדת להשתחרר ולהינות מהחיים, והוא לומד להכניס קצת מטרה ותוכן לחייו. זה סרט שהייתי נהנית לראות.
הסיפור השני הוא הסיפור על הנסיכה והצפרדע שנכפה בכח על העלילה של הסיפור הראשון ובעצם לא קשור אליו. המניע להפוך את הנסיך לצפרדע מלכתחילה מוזר ומעורפל. אם כל מה שאיש הוודו היה צריך זה נסיך תחת שליטתו שיתחתן עם הנסיכה – למה לא להשתמש בנסיך האמיתי? הוא אפילו רוצה להתחתן עם אישה עשירה! זה פותר את כל הבעיות בצורה מושלמת! למה צריך את כל הטריק עם המכוער שהופך לנסיך וההוא שהופך לצפרדע? כ"כ מיותר ולא מוסבר. וכל מה שקורה בזמן הזה שהם צפרדעים, הם פשוט מתיחת מסטיק של העלילה עד שחוזרים לסיפור הראשוני והמעניין -טיאנה והמסעדה. רק שאז נגמר הסרט.
הדמויות משתנות במחי שורה של התסריט וזה כלכך לא אמין. בעיקר הנסיך הפרפרי שאני מאמינה שהתאהב בטיאנה אבל לא שימשיך כך לאורך זמן ויהפוך כהרף עין לגבר חרוץ ונאמן לאישה אחת. היו יכולים להראות זאת בתהליך הדרגתי שימלא בשר אמיתי לסרט במקום בדיחות צפרדעים אדיוטיות.
דמויות המשנה מיותרות לחלוטין ולא מעוררות כלום.
והכי נורא – העיצוב של הסרט כל כך מכוער. הייתי מחליקה על העלילה הקלושה אם הייתי מקבלת סרט אנימציה של דיסני יפהפה כמו פעם: צבעים עשירים וחיים, רקעים מושקעים, פריימים מעוצבים ועשירים בפרטים קטנים, והכל מלא תנועה, קסם והומור.
אפשר לראות את זה ב"אלאדין" כבר בשיר הפתיחה, יש כל כך הרבה פרטים בפריים שלא רוצים להחמיץ דבר, ולכל דבר יש אופי. גם ב"בת הים הקטנה" עולם המים מוצג בחיות יפהפיה. (בחרתי בכוונה דוגמאות מאותם יוצרים של הסרט). ועכשיו? כמה עשרות שנים קדימה, והסרט כאילו הלך אחורה. הצבעים עכורים ודהויים כאילו נשטפו במי ביצה, ושום מקום בסרט לא מעוצב באופן זכיר. אם לקחת את אלאדין לדוגמא – כל "לוקיישן" מעוצב למופת ובצורה שמעוררת ים של משמעויות בלי צורך בדמויות ובטקסט. הבית העלוב של אלאדין מעל השוק, עם הנוף המרהיב לארמון, מעביר את דמותו והמניע שלו בלי צורך להוסיף דבר. הגן של יסמין עם הציפורים הכלואות בכלוב יפהפה. הארמון של המלך והמרתף של ג'אפר. וגולת הכותרת: המערה של הנמר במדבר, שברגע אחד של התעוררות לחיים מעבירה אימה, הוד ומסתורין. שם אפילו לשטיח יש יותר אופי מש"בנסיכה והצפרדע" יש לדמויות בשר-ודם. הסיקוונס של טיאנה שמתארת את מסעדת החלומות שלה היה פשוט דהוי, משעמם ומאכזב.
ואם כבר הגענו לעניין מסעדה, נטפוק קטן: טיאנה יודעת להכין גמבו, סופגניות, ועוד דברים פשוטים מעין אלו. זה גם מה שהיא אומרת שיוגש במסעדה. אבל היא חולמת על מסעדה אלגנטית למעמד הגבוה. מאיפה היא יודעת לבשל אוכל כזה? מאיפה היא יודעת משהו על התרבות הזו, ועל איך לנהל עסק ברמה הזו? אפילו כמלצרית, היא עובדת במקום פשוט ועממי (שלא לדבר על זה שהיא מלצרית ולא טבחית!). גם אם היה לה מספיק כסף, יש סיכוי גדול שהעסק שלה היה נכשל, משום שלא נראה שרכשה איזשהו ידע רלוונטי.
אם אני הייתי במקומה, הייתי פותחת דוכן קטן לגמבו וסופגניות, ומשם מרחיבה את העסק.
.