"Primal" ("קדום"? "קדמון"? "קדמוני"? "איש המערות והדינוזאור"? תחליטו אתם) הוא מסוג היצירות שיכולות לגרום למפרצת מוחית.
מספיק ידע בסיסי בפלאונטולוגיה או ביולוגיה וצפייה בשלוש דקות מהסדרה בשביל להגיד "מה? זה… זה לא הגיוני. כל החיות האלה לא היו באותה תקופה. דגים לא אמורים לעשות את זה. שום דבר לא אמור לעשות את זה. איך אתה עדיין חי. איך אתה מת. מה קורה פה???".
אבל לא זה מה שיגרום למפרצת, חלילה. מה שיגרום למוח שלכם לשבוק חיים זה הטירוף המוחלט והאדיר לחלוטין שמתרחש לנגד עיניכם. כי תנו לי להגיד לכם, אני אולי עדיין לא יודע מהו סרט השנה של 2019, אבל אני בהחלט יודע מהו ה"חצי ממיני סדרה שהפכו מהר לסרט כדי לנסות להשיג מועמדות לאוסקר" הטוב ביותר, וזה בהחלט זה (כמו כן, אני אקרא ליצירה הזאת סדרה וסרט לסירוגין, כי אם היוצרים לא התחייבו להגדרה מסויימת אז גם אני לא).
"קדמוני" היא לא בדיוק מה שניתן לכנות "עלילתית", אלא יותר רצף סצנות של אקשן, אימה ואקשנאימה, אבל בגדול הסדרה עוקבת אחרי איש מערות קדמוני שמתחבר תחת נסיבות טרגיות לדינוזאור, וביחד הם הולכים ממקום למקום ומתחמקים מדברים שונים שמנסים להרוג אותם בשלל צורות.
כמה פשוט, ככה אדיר.
כי תקשיבו – ואני לא משתמש בהשוואה הזאת בקלות ראש – לא ראיתי אקשן שכזה מאז "הפשיטה". אמנם ארסנל הנשקים כאן מצומצם לשיניים, זנבות, ידיים, טפרים אבנים ומקלות, אבל "קדמון" מוצא דרך לגרום להם להכאיב כל פעם מחדש בצורה מיוחדת במינה. האיש והדינוזאור (שנדמה לי שהיא נקבה) מתמודדים מול איום אחר איום ובכל פעם מסתמכים על כוח פיזי ועל מידה קלה של תחכום בשביל לשרוד בקושי עוד מפגש עם עדר של סכנות. עצמות נשברות, גולגולות מתרסקות, דם עף לכל מקום, דברים עוברים דרך ראשים וזה אדיר. אלימות זה רע ילדים, ואל תצאו למסע טבח המוני בחיות בר (אלא אם אתם תקועים אלפי שנים לפני הספירה ואז לכו על זה, אתם צריכים לשרוד), אבל הולי שיט כמה שהיא מגניבה פה.
אבל "קדום" הוא לא רק סרט אקשן, הוא גם סרט אימה. לא בקטע של הבהלות זולות שנזרקות מקצה המסך או משחקים עם המוזיקה ועם עוצמת הסאונד, יותר בקטע של "מכירים את היצור הזה שאתם פוחדים ממנו בדרך כלל סתם ככה בטבע כשהוא קטן? אז הנה הוא בגרסה גרגנטואנטית שלו. אה, והנה עוד שלוש מאות כמוהו". אם אתם מהאנשים שחושבים שהטבע הוא מקום קסום, התשובה של הסרט תהיה "כן, בהחלט, מאוד קסום – קסם מאגי שחור שעשוי כולו מדם וקורבנות".
כמו כן, הזכרתי שכל זה מצוייר? כלומר, אני מניח שראיתם את התמונה למעלה, אבל בואו נתעכב על זה לרגע: האנימציה בסדרה הזאת נפלאה ובועטת בכל מי שחשב שאבד הכלח על אנימציה דו מימדית. ואז מוציאה לו את עמוד השדרה דרך הגרון. ואז מרביצה לו עם עמוד השדרה שלו עצמו. היא טובה מאוד, זה מה שאני מנסה להגיד כאן.
זאת לא אמורה להיות הפתעה – ליצירה הזאת אחראי גנדי טרטקובסקי, האנימטור שהיה אמור להיות התשובה של המערב לאמני האנימציה של יפן, אבל אז עשה את טרילוגיית "מפלצת של מלון". טרטקובסקי מוכר בעיקר בזכות הסדרות שיצר – "בנות הפאוורפאף", "סמוראי ג'ק" ו"המעבדה של דקסטר", ולכן אולי יש הגיון בכך שאת הפלא הקולנועי הראשון שלו הוא יצר בכלל בטלוויזיה, סוג-של (אפשר לדבר כאן גם על הקו ההולך ומתפוגג בין קולנוע לטלוויזיה, אבל היי, גם מה שנחשב לסרט הראשון של ספילברג היה בכלל פרוייקט טלוויזיוני, אז כנראה ההבדלים האלה היו מטושטשים גם לפני או-טו-טו חמישים שנה).
זה מדמם. זה אלים. זה מפחיד. זה גם נוגע ללב: לאורך השעה וארבעים של "ראשוני" אנחנו לומדים להכיר את שתי הדמויות שלא מוציאות מילה מפיהן לאורך כל הסרט. הן נקשרות לאט לאט אחד אל השנייה, ואנחנו לאט לאט נקשרים אליהן. ובסופו של דבר, כמו שהוכיח כל סרט אקשן בשנים האחרונות – זה מה שחשוב. כל האימה המשתקת וכל האקשן המגניב שבעולם לא יוכלו לסחוף אתכם אם לא אכפת לכם מהדמויות שנמצאות על המסך. זה גם קולנוע מהמדרגה הכי גבוהה: זה שאין לו דיאלוגים להישען עליהם, אז הוא מצליח להעביר סקאלת רגשות שלמה בכל אמצעי המבע האחרים. ובניגוד לסרטי אנימציה קצרים שבהם המחסור בדיאלוגים הוא מאולץ (היי, "הצב האדום"), כאן הוא גם מתאים לסיפור.
אני לא בטוח מה יקרה עם "פריימל" – האם אדולט סווים תוציא גם את ההמשך שלו כסרט? האם תצא עונה שנייה? אבל הנה מה שאני כן יודע: אדולט סווים עשו טובה ענקית לעולם הקולנוע כשהם הכניסו את המיני סדרה למסגרת הקולנועית (גם אם זה דרך פרצה חוקית), כי בזכותם יש לנו את מה שהוא (ככל הנראה, יש בכל זאת עוד חודש) סרט האנימציה הטוב ביותר של 2019, סרט האקשן הטוב ביותר של 2019, סרט האימה הטוב ביותר של 2019, ושתיים מהדמויות הטובות ביותר של השנה הזאת. עכשיו רק נותר להתבאס שאין שום דרך נורמלית לצפות בדבר הזה בארץ.
איפה רואים את זה
(ל"ת)
האפשרות הכי סבירה:
VPN טוב ואז צפייה בחינם באתר של אדולט סווים.
אם כבר פיראטיות אז עדיף להוריד עם טורנטים.
אבל VPN זה לא פיראטיות
(ל"ת)
כן, זה כן.
אני לא שופט אותך (ולא מצהיר מה אני עושה או עשיתי), אבל אל תיתמם.
לא, תראה
הבעיה עם פיראטיות היא כך שאנחנו לוקחים תוכן בחינם שאמור לעלות לנו כסף. VPN זה *לשלם כסף* בשביל הזכות *לשלם כסף* למישהו אחר ולצרוך תוכן.
גם אם אתה מאמין שזכויות יוצרים זה חוק מוסרי, האם אתה חושב שיש עניין מוסרי בהבדלי זכויות יוצרים בין מדינות? שלקנות מנוי לנטפליקס, להתבאס שאין שם סרט, לגלות שהוא בנטפליקס הודו, לעשות כאילו אני משם ולראות זה באותה מידה לא מוסרי?
אין ספק שזה תסבוכת מוזרה ואפורה משהו, אבל לא נראה לי שהתואר "פיראטי" מתאים לפה.
מבחינתי השאלה היא האם הכסף מגיע לאנשי התוכן.
כיוון שב-VPN התשובה היא כנראה כן – יכול להיות שאני מפספס כל מיני עניינים שקשורים במיסי מדינה, אבל זה לא נראה לי מאוד סביר – אז זה נראה לי בקטגוריה אחרת לגמרי מטורנטים.
השאלה כאן אולי בכלל שונה
כי אתה אומר שאדולט סווים נותנים לצפות בזה בחינם, אז אולי לא אכפת להם שנשיג את זה בחינם בדרכים אחרות?
"בחינם" באינטרנט זה בדרך כלל לא בחינם.
זה אומר שמודל ההכנסות הוא שונה מלקוח-משלם-עבור-תוכן. בדרך כלל, ההכנסות מגיעות מפרסומות או מנתוני צפייה שמגדילים את ערך החברה (כי הם מראים שיש לה נוכחות חזקה בשוק, מה שיכול להוביל להכנסות עתידיות). במקרה הראשון, לקוחות מחוץ לארצות היעד של המפרסמים לא מסייעים להכנסות כלל, כי אתה לא יכול לקנות ביטוח בארצות הברית גם אם תרצה. במקרה השני זה יכול להיות יותר מסובך, כי לך תדע איך סופרים אותך בנתוני הצפייה.
אין חינם
אני לא בטוחה מה באמת קורה באדולט סווים אבל סביר להניח שה"חינם" הזה דורש משאב אחר – הקשב שלך. סביר להניח שיש שם פרסומות שבעזרתם הם מממנים את התוכן. וזה משמעותי כי בלי שאתה תצפה בפרסומות הם יקבלו תגמול.
בעיני למשל הרבה יותר חמור להתקין חוסם פרסומות מאשר להשתמש ב VPN ולשלם למישהו פשוט דרך הסכמים במדינה אחרת.
יש חינם.
יש יוצרים שמרשים לצרוך את יצירתם בחינם מתוך אג׳נדה. בסאות׳ פארק למשל אפשר לצפות באתר הרשמי של הסדרה ללא תשלום, ואפילו עם כתוביות באנגלית.
מסכים. VPN זה כמו שיטת האזורים לדיסקים של די.וי.די. ובלו-ריי
הייתי קונה בשעתו המון דיסקים מאזורים שישראל לא היתה שייכת עליהם. הכסף שלי הגיע למי שהוציא את הדיסק (ובשאיפה גם למי שעשה את הסרט/הסדרה, אבל קטונתי לגבי הסכמים עם יוצרים). העובדה שהוא לא הגיע למפיץ מקומי לא הדירה שינה מעיני בכלל. מה אכפת לי מהמפיץ המקומי.
אפשר להפריד את שאלת המוסריות משאלת החוקיות
(ואני אסכים עם ההפרדה הזו) ואכן, VPN מאפשר לרכוש תוכן ממקורות חוקיים. קולגה שלי עקפה את המגבלות בצורה יותר אלגנטית, באמצעות גיפט קארד אמריקאי (נכון להיום הרבה פעמים המגבלה היא לא גיאוגרפית אלא שיוך גיאוגרפי של החשבון).
מבחינת חוקיות המהלך, בעקרון זה נחשב לעקיפה של חוקים מקומיים וזכויות יוצרים, אז החברות יכולות לפתח כל מיני חוסמי VPN ומאתרי עקיפות מהסוג הזה, ולבטל אותם מבלי שתוכלו לבקש החזר על השירות, כי מבחינתן השימוש הזה נחשב ללא חוקי.
נטפליקס לדוגמה מאוד אקטיבית בחסימת vpn
(ל"ת)
שימוש ב-VPN מפר את סעיף 4.3 בתנאי השימוש בנטפליקס. ואם צופה ישראלי צופה בפרסומות הודיות שלא מדברות אליו, ההסכם בינו לנטפליקס ובין נטפליקס למפרסמים לא ממומש במלואו.
אבל אני מסכים עכשיו שזו לא פיראטיות (פיראטיות מערבת הפרת זכויות יוצרים, לא רק הפרת תנאי שימוש) ושטיעון ה"אם כבר אז כבר" לא תקף.
(גילוי נאות – אני מתכוון להוריד את הסדרה.)
איזה מפרסמים?
השימוש בנטפליקס הוא על בסיס תשלום, לא על בסיס פרסומות. זה מודל אחר. מה אני מפספס?
…בנטפליקס אין פרסומות?
אם ככה, התגובה הנ״ל מבוטלת.
עדיין יש הפרת תנאי שימוש
ובהתחשב שכיום נטפליקס מפיקים את מרבית החומר, לא ניתן לומר כי משלמים ליוצרים: אתם לא יודעים מה החישוב שלהם ואת שיקולי ההכנסות. לדוגמא, אני זוכר כי לא כל העונות של "כתום הוא השחור…" היו זמינות כי הן נמכרו למפיצים בארץ.
מי שמחליט כי הוא מרמה ויוצר מצג שהוא במיקום גיאוגרפי שונה בכדי שיוכל לצפות, לא יכול להצדיק זאת. אנו מדברים על שעשוע, לא רכישת תרופות.
לא משנה ששילמת כל השנים לביטוח אם שיקרת במסמך התנאים. לא תקבל פיצוי. זו מרמה.
לא שופט וכו', רק קורא לילד בשמו.
נורא תלוי במה מדובר
"כתום" זאת דוגמא טובה לטענה שיש בזה משהו לא נעים, כי האפשרות החוקית בצפייה בה היא דרך אחד מחברות הטלוויזיה שיש בארץ, וכך מי שנדפק אינו נטפליקס אלא יס והוט וכו'.
אבל מה עם מקרה כמו "פריימל" או "דיסני+"? אין לך דרך לצפות בו בארץ, אין תוכנית להפיץ אותו ואין כלום. אנשים משלמים כדי לצפות בתכנים, לא להתחמק מצפייה בתכנים שיש כבר בארץ.
לקרוא לזה מרמה ולהגיד שזה מספיק כדי להכתים את הנושא זה לא מספיק. יש כאן מרמה, סבבה, אבל אין כאן נפגעים (בניגוד לדוגמת "כתום זה שחור"). לא כל שקר הוא עוול מוסרי.
כמו כן, הבעיה עם פיראטיות היא לא "מרמה"
אז אולי יש כאן מקרה של עבירה על החוק, אבל זה לא פיראטיות.
יש לך הרבה טיעונים בעייתיים כאן.
1. "לא יכול להצדיק זאת" – עובדה, מצדיקים.
2. "רכישת תרופות" – יש הרבה מנעד בין סיפוק הנאה עצמית נטול משמעות לבין הצלת חיים. צפייה בטלוויזיה, באופן עקרוני ולעתים גם מעשי, נופלת לדעתי בשטח האפור, לא הלבן או השחור. יש בה הרבה תועלת, אישית וחברתית.
3. "ביטוח" – זו פשוט אנלוגיה שגויה. התמורה היא לא פוטנציאלית, היא מיידית; החוזה איננו הדדי באותה המידה; זה, שוב, לא מצב מסכן חיים.
4. "חישוב" – אני אכן לא יודע, אבל זה לא אומר שמה שהם עושים דואג דווקא לטובתי. זה לא השיקול היחיד, כמובן, אבל אני לא חייב לקבל את ההנחה שנטפליקס הם יישות שיש לה סמכות עלי ושמנסה להסדיר את הקיום החברתי: הם לא מדינה. שיספרו לי מה החישוב ושיקולי ההכנסות שלהם, ואחליט לבד.
4. "לא שופט" – דווקא כן.
למעשה, על הצד שפועל לא חוקית מוטלת האחריות להצדיק עצמו
הטיעון שלי היה יכול להגמר ב "כי אסור". אבל זה לא מעניין.
1. *מנסים* להצדיק. יש הבדל גדול. נכון להיום תפסידו בבית משפט. במדינות מסוימות גם ב"משפט הציבור" מול הנורמות המקומיות. פה באזור הלבנט הנורמות שלנו "גמישות" מאוד ולכן הנושא הנידון בכלל נראה לגיטימי. ה"הצדקה" היא שימוש ביכולת האנושית המדהימה לחיות עם דיסוננס קוגניטיבי: גם לעשות מעשה אסור וגם להמשיך לומר לעצמך שאתה אדם ישר.
2. לא ולא. אינני מסכים כלל. טלוויזיה לא נופלת בשטח האפור. היא שחור משחור: לא קיים אדם במקום כלשהו שיוכל להצדיק שלראות סרט ספציפי בזמן ספציפי הוא *צורך*. לא צורך המצדיק עבירה על החוק או הפרת חוזה.
3. השתמשתי באנלוגיה הזו כי היא מאוד מובנת ואין עליה (כמעט) עוררין. זו שיטה לבדיקת טיעונים: מקצינים את ההנחות ובודקים אם הן עדיין תופסות. אנלוגיה טובה יותר היא חוזה שכירות דירה, בו יש סעיפים שיש לעמוד בהם. בחוזה גם רשום את חומרת הסעיפים: יש אשר מקנים פיצוי ויש אשר מבטלים את החוזה (מהותיים). בניסוח חוזה עושים את השיקולים הללו. בנטפליקס חתמנו על חוזה אחיד, ומפרים אותו.
4(א). הם לא נדרשים לכך. אתה לא שואל את בעל הדירה שלך למה הוא דורש סכום מסוים – הוא לא צריך לספר לך שזו הפנסיה שלו והוא תומך באחותו הנכה בכדי להצדיק העלאה של 200 שח בחידוש חוזה. אולי הוא סתם מעלה כי הוא יכול. הוא לא חייב לך הסבר. אתה חתמת על חוזה תחת עקרון חופש החוזים. לא הכריחו אותך לחתום. אתה גם לא סיפרת להם שאתה יודע מראש כי תפר חוזה (כי אתה יודע שאתה לא במדינה הנכונה לדוגמא). למעשה, במקרה הזה אתה הוא זה שלא עומד בעקרון תום הלב. אתה הרמאי.
4(ב). באמת לא שופט (אם כן, אז גם את עצמי). בוא נאמר שאני מתגורר בישראל ועדיין צפיתי בסדרה "הבנים". אני כן קורא לילד בשמו. אני לא מצדיק מעשיי. אני חי עם החטא (הקטן?) שלי. דרך אגב, זו ממש הגדרה משפטית: חטא הוא פחות מעוון שבתורו פחות מפשע.
אפשר לראות את "הבנים" באופן חוקי בארץ.
זה מה שאני עשיתי.
יצאתי חומוס (כף יד על פנים)
איך?
אפשר להצטרף לאמזון פריים בארץ.
אתה מקבל חודש-חודשיים ראשונים חינם. לא כל הכותרים זמינים ואני לא בטוחה מה מצב התרגומים לעברית.
זה לא דיון חוקי, זה דיון מוסרי.
המוסר בהחלט כרוך בחוק, אבל הוא לא זהה לו או נובע ממנו.
אתה תסלח לי שאני לא הולך להתייחס לכל אחד מהטיעונים שלך, ועוד פחות לאנלוגיות או לפסיכולוגיזיה. אבל רוח הדברים, אם הבנתי אותם נכון, הוא "אתם עוברים על החוק + סביר שאתם גורמים נזק ליוצרים = אתם מתנהלים בצורה לא ראויה", ולזה אתייחס.
אז ככה: אני לא בטוח שאנחנו עוברים על החוק. אשמח לראות הוכחות לכך. אנחנו עוברים על התקנות של החוזה עליו חתמנו, אבל זה עניין אחר מאוד ולגמרי.
וחשוב לא פחות, אני ממש לא בטוח שאנחנו גורמים נזק ליוצרים. אני חושב שזו גם שאלה נקודתית, שכרוכה, בין השאר, בסוג התוכן הספציפי וביכולת לצרוך אותו בצורה חוקית "פה באזור הלבנט".
אם תוכל להראות לי שזה המצב בשני המקרים, סביר מאוד שאשנה את דעתי. בינתיים זו ספקולציה.
אגב, לא שזה באמת משנה, אבל למרות השימוש בגוף ראשון רבים, בכל ימי כאדם בוגר מעולם לא פעלתי להשגת תוכן בצורה בלתי חוקית אם עמדה לרשותי האפשרות לשלם עבורו, ותמיד שילמתי בשמי המלא ותחת הכתובת בה אני מתגורר.
אם הדיון הוא מוסרי ולא חוקי
אז לא הבנתי איך אתה מוצא זאת מוסרי לחתום על חוזה או הסכם כשאתה יודע כי אתה מפר אותו? איך זה מוסרי לרמות?
יש חוק שאומר שאתה חייב לעמוד בחוזה/הסכם שאתה חותם עליו ומעניק את היכולת של הצד השני לקבל פיצוי אם לא (לרוב זה רשום בחוזה).
אתה לא יכול לטעון שזו מדינה רעה עם חוקים דרקוניים: אתה חתמת על חוזה עם מפיץ התוכן. קשה לטעון כי הסעיפים הם לא סבירים כי הרכישה היא פעוטה ומה שיקרה לך אם לא תחתום הוא לא משהו קשה (מקסימום לא תצפה באיזה סרט ספציפי בזמן ספציפי).
עצם הביטול של הדוגמאות שלי כי הן רחוקות מדי מהמקרה הזה מדגיש כמה הוא פעוט ולכן פחות מצדיק את ההתנהגות. הסיבה שמספרתי פסקאות בהודעה הקודמת שלי היא כי עניתי לסעיפים הממוספרים שלך…
כמו כן, חובת ההוכחה היא עליך, לא עליי: אתה זה שעובר על החוק/חוזה/הסכם תוך טענה שזה גם מוסרי וגם לא מזיק. אתה לא יודע מה השיקולים של המפיצים והיוצרים, איך אתה יודע שאתה לה מזיק להם?
אתה מניח הסכמה אבסולוטית ששקר הוא בלתי מוסרי.
(ל"ת)
אני מסכים ברמה מסוימת
בתוך המנעד של הצדקה לשקר, אני מניח כי לשקר בכדי לראות סרט מסוים בזמן מסוים זה לא מוצדק מוסרית (בניגוד לשלל מקרים שכן).
אני חושב שזה שקר בערך באותו אזור עם לשקר לסדרן בקולנוע שאבדתי את הכרטיס ושייתן לי להכנס עם קבוצת אנשים מסוימת לvip כי אני כמוהם (במקום לאזור אליו קניתי כרטיס). ב VPN אתם משקרים שאתם אמריקאים ושייתן לכם לצפות באותם תכנים באותם תנאים כמוהם.
דווקא האנלוגיה שלך לא נכונה
יותר כמו לשקר לסדרן שהכרטיס שלך הוא לסרט באולם 1, אפילו שבעצם הוא לסרט שמוקרן באולם 2
נכון, הדוגמא שלך יותר טובה.
(ל"ת)
אם רוצים אנלוגיה מדוייקת
לשקר לסדרן שאתה כבר בן 16 כדי לראות סרט שיש עליו מגבלת גיל (תחת ההנחה שמישהו טורח לבדוק את זה, כן?)
הסרט זמין לצפיה – אבל לא לך, מסיבה טכנית שלך אין שליטה אליה נכון לאותה נקודת זמן.
אבל כאן המחוקק רוצה להגן אליך
בעוד שבמקרה המדובר, התקנות (לא בטוח שזה חוק) מגינות על הצד החזק והעשיר – זה שגרם לכך שלא תהיה לך שליטה.
אני לא חושב שזה הבדל סמנטי, אלא אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים לא חושבים שיש כאן בעיה מוסרית.
תיאורטית
החוק תמיד אמור להגן על הכלל ולא על אליטה. הסיבה לחוקים כאלה היא שאם אין זכויות יוצרים, אז אנשים מפסיקים לייצר דברים ואז יש פחות תוכן לכולם.
מבחינת מוסרית חוקי זכויות יוצרים מטרתם להגן על הכלל- בכל שהם יוצרים תמריץ ליצירה. היוצרים יכולים להיות יוצרים קטנים או מולטיתאגידים אבל המטרה היא אותה המטרה – לעודד יצירת תוכן חדש.
עכשיו – אפשר להגיד שחוקי זכויות יוצרים עברו כל גבול ו70 שנה מאז מות היוצר זו הגדרה מוגזמת לחלוטין, ואני מקבלת את זה. כשאנחנו מדברים על יצירות כמו שלגיה, או צליל המוזיקה, או אפילו מופע האימים של רוקי, אבל לא על דברים שנוצרו בחמש שנים האחרונות…
אני היחיד שמרגיש שבכל הדיון הזה מתעלמים ממאפיין חשוב של יצירת סרטים וסדרות היום?
דיסני ואחרים, אבל בעיקר דיסני, משתמשים בסרטים וסדרות כדי למכור דברים אחרים. זה בתכלס המודל העיקרי שלהם, ומהבחינה הזו עדיף להם שתהייה סירקולציה של התוכן.
זה סתם עצימת עיניים
אם היה עדיף להם שתהיה סירקולציה של תוכן, תסמוך עליהם שהם היו דוחסים את היוטיוב במליון תכנים חינמיים לכולם.
אם הם מגבילים – אז יש להם סיבה.
אפשר לדבר על המוסריות של שימוש בVPN, זה דיון מעניין (באמת!, חלק מנקודות המבט שהועלו פה גרמו לי לחשוב על דברים), אבל להתחיל להגיד שזה בעצם בשביל המפיקים זה כבר טיפה מוגזם בעיני…
אני מדבר רק על VPN ועל הטיעונים כנגד השימוש בו.
ראשית; הטיעון היה שזה כמו פיראטיות, וכאן דיברנו על העובדה שאנשים משקרים לגבי מקום הימצאם בעולם על מנת שתהיה להם אפשרות *לשלם* לצרוך את התוכן.
אז העלו את הטיעון לגבי Adult Swim והעובדה שהתוכן שלהם מוצע חינם והמפרסמים הם מי שנפגעים ממנו.
אז א', היוצרים לא נפגעים מזה, כי הם מציעים את התוכן בחינם. אנשים שמשתמשים ב-VPN עדיין צופים בפרסומות ונרשמים בתור צופים, ואני בספק שסדרות כמו 'ריק ומורטי' לא עושות את רוב הכסף שלהם מהפסומות באתר, אלא מהמרצ'נדייז.
ב', בעולם הגלובלי שבו אנחנו חיים, אין יותר מדי הבדל בין המוצרים שמפורסמים בחו"ל למוצרים שיש לקהל המקומי בישראל נגישות אליהם. החל מרכבים, משחות שיניים, אפליקציות, ומוצרי אלקטרוניקה. אז המפרסמים ששילמו כסף שייראו את הפרסומות שלהם לא נפגעים.
לגבי הנקודה שאת העלית שאם היה עדיף שתהיה סירקולציה, אני אחלוק עלייך מאוד. אולפנים מנסים לשלוט ביד רמה בתוכן שלהם, גם אם לא עדיף להם. אם האולפנים היו יכולים, כל הממים באינטרנט שמציגות דמויות מפורסמות מהסרטים שלהם היו יורדות אתמול מהרשת. הם אפילו עושים את זה עם *פרסומות* שהמטרה שלהם היא כמה שיותר סירקולציה, כאשר הם מורידים טריילרים מיוטיוב ושמים אותם רק בערוצים שלהם (שבהם הם יכולים לגבות כסף מפרסומות) כי הרווח העכשווי יותר מעניין אותם.
ג', ועוד נקודה מעניינת (פה אני כבר עובר לדבר על פיראטיות), האם מפיקי ומפיצי הסרטים ילמדו להשתמש בטכנולוגייה הפיראטית לטובתם? סרטים כמו רובוטריקים וג'יימס בונד מכסים את עלויות ההפקה שלהם *הרבה* לפני שנכתב התסריט רק מהכנסת פרסום סמוי לסרטים (וכאן שוב עולה נקודת הפרסום בעולם הגלובלי שהעליתי למעלה). אם מפיקי הסרטים יוכלו לעקוב אחרי מספר ההורדות, ולהתאים את המחירים שהם גובים מהמפרסמים הסמויים באינטרנט, זה יכול לבוא בתור איזון להפצה הפיראטית.
השימוש ב-VPN בהחלט מעלה נקודות מעניינות, ובעיקר מראה עד כמה תעשיות מבוססות הן שמרניות, איטיות ועקשניות בתגובה שלהן לשינויים. מצידן, היית עדיין משלמת מחיר "זול" על הקרנת קולנוע, והם היו מחליטים בדיוק מתי מותר לך לצפות בו בפעם הבאה. מה שטום העלה למעלה בהחלט נכון, כי השינויים בחברה שלנו *מכריחים* את חברות התוכן להשתנות ולחשוב על מודלים אחרים שגם יספקו את המאזן הכלכלי שלהן וגם יספקו את צרכני התוכן.
הנה, בתוך 10 דקות של מחשבה הבאתי רעיון (מוצלח או לא) לשינוי שהחברות יכולות להתקדם אליו מבלי להתעקש להשאיר את העולם עומד באותו מקום.
אני יכול להעיד על עצמי שהייתי אדם שמוריד *הרבה* סרטים בעבר, ופשוט הפסקתי. היום אני מוריד סרטים אך ורק לפני טיסה ארוכה, ואך ורק אם הם לא נמצאים במדיה אחרת (הורדה של נטפליקס לדוגמא). בשאר הזמן אני מעדיף לשלם 3-5 דולר כדי לשכור את הסרט ליומיים באופן דיגיטלי. אני לא יודע איזה סרטים אמאזון מציעים בארץ, אבל בשימוש כזה ב-VPN בוודאי שאין אף אחד שנפגע, ורק מרוויחים מהסיפור.
שני דיונים שונים
להגיד שזה שאני צורך תוכן מוגן זכויות יוצרים זה מוסרי כי זה תורם *למפיצים* זו רציונליזציה.
התוכן הוא שלהם, ההחלטה היא שלהם. זו לא החלטה שלי. אני יכול לחשוב שהם מטומטים וכדאי להם לאפשר גישה גדולה יותר לתוכן, אבל זו החלטה שלהם – לא שלי. זה שהם מטומטמים לא הופך את זה למוסרי לפעול כנגד ההחלטה שלהם.
לגבי האם VPN זה מוסרי – וואלה, אני התחלתי את הדיון הזה ב*לא* מוחלט, אבל האמת שטום (תום?) העלה כמה טיעונים משכנעים מתחת שכל עוד כן משלמים יש משמעות לאיתות למפיצים לגבי אופן הצריכה המועדף על הצופים- זה טיעון שיותר קל לי להתחבר אליו. כי יש בו העברת מסר לחברות השונות. ולא סתם "אנחנו עושים את זה בשבילם, ואנחנו יודעים יותר טוב מהם מה טוב להם" הפטרנליסטי.
שני הטיעונים הם רציונליזציה. ולא, אני לא הולך להגיד שזה לא מוסרי.
מצד שני גם ראוי לא לעוות את הטיעונים שלי (או לקרוא את ההודעה שלי בקצת יותר תשומת לב), ולא להגיד שטענתי שזה מוסרי לצרוך סרטים באופן פיראטי.
יש גם משמעות לסיבה שאתה עושה את מה שאתה עושה. אתה מוריד סרטים כי סתם לא בא לך לשלם, אז זה לא מוסרי. אתה מוריד סרטים כי אין לך אפשרות אחרת? וואללה, רבאק של המוסרי. ולא, אני לא מנסה להגיד שזה *טוב* למפיצים, אני מנסה להוכיח את הטיעון שזה לא *רע* להם, וההתעקשות שלהם להשאיר את המצב הקיים זה כי ככה קל יותר.
ואמנם עוד לא לקחתי את הקורס של זכויות יוצרים (סמסטר הבא בעזרת השם), אבל הגנה על זכויות יוצרים לא נועדה להגן עליהם מפני הצרכנים אלא מפני גניבה והפצה של התוכן, או העתקה (רעיונית) של התוכן. זה בהחלט טיעון שמתקשר לדיון על פיראטיות, אבל זה טיעון שאין לו קום קשר ל-VPN.
לפחות אנחנו מסכימים שזה שני דיונים
ייתכון שלא קראתי את ההודעה שלך בתשומת לב מלאה. ואם כן ופספסתי אני מתנצלת על כך. אני חושבת שזה לא שלא קראתי טוב אלא שלא ניסחתי את מחשבותי כמו שצריך ועל כן אני אנסה שנית.
א. אדולט סווים זו דוגמא מאוד ספציפית וקצת הסמן השמאלי של הדיון. אם הדוגמא היחידה שיש היא ערוץ ספציפי שהיוצרים שלו אומרים שיש רמה מסויימת של אידיאולוגיה מאחורי ההחלטה שלו, לא יודעת עד כמה נכון להכתיב את כל הדיון עליו. זה ברור למה כי זה הדף שבו מתקיים הדיון, אבל זה בעייתי. אבל בכל מקרה – זה לא לחלוטין סותר את מה שאמרתי. חברה שבוחרת לאפשר הפצה כמעט חופשית של הדברים שלה – מאפשרת את זה, מבחירתה.
אני רוצה לדייק את הטענה שלי ממקודם – ייתכן מאוד שלחברה עדיף שתהיה סירקולציה, אבל זה לא משנה – זו הבחירה שלה. אם החברה בוחרת לשמור את החומר שיש לה מאחורי חומות מגן במקום לאפשר לאנשים המעוניינים לצרוך אותו בתשלום, אפילו שהיא תרוויח מהמרצ'נדייז – בהחלט ייתכן שיש שם איזה אדיוט שלא יודע חשבון במקום של קבלת ההחלטות (הי דיסני, אני מדברת אליכם). עם זאת – אלו עדיין מוצרים של החברה, זו עדיין ההחלטה של החברה, הנתון הזה (ספציפית הוא, בלי קשר לשאר הדיון) – לא הופך שימוש והפצה של חומר מוגן בזכויות יוצרים למוסרי. אולי יש דברים אחרים שכן, אבל לא הטיעון הספציפי הזה.
גם אני, כמוך, מסכימה שטום העלה נקודות מעניינות שגרמו לי לחשוב שנית על נושא המוסריות של הדברים. גם אני רואה על עצמי שבכל הקשור למוסריות של דברים – אני לא יכולה להגיד שאני לא צורכת תוכן מוכן בזכויות יוצרים, אבל שאני עושה זאת רק כשאין לי אופציה סבירה לצרוך אותו בתשלום. בהנתן בחירה – תמיד אשלם. כמובן שהאופציה המוסרית האמיתית היא לא לצרוך, וכן, אני לא יכולה להגיד שזה לא גורם לי באופן אישי איזשהו דיסוננס קוגניטיבי, אבל איכשהו זה לא מספיק כדי לגרום לי להמנע מזה…
אני חושב שאנחנו מסכימים בתכלס, אבל רק שאני מנסה לפתח את הדיון למחוזות יותר היפותטיים (וזה בסדר אם זה לא דיון שמעניין אותך).
אני מנסה לחשוב על מספר דוגמאות שיהוו סוג של מבחן איזון בין האינטרסים השונים ומכאן לבדוק האם צריכה ב-vpn או באופן פיראטי היא משהו מוסרי, משהו לא *אי*-מוסרי, או משהו אי-מוסרי.
אני חושב שצריכה פיראטית או מוסווית (צריכה ב-vpn אבל מעדיף לא להחליף את השפה במקלדת של הפלאפון כל פעם) היא מוסרית זה מקרה די נדיר, ושאף אחד לא טען פה. אם ניקח מקרה קיצון מסויים, הפצה פיראטית של מדיה מערבית לאוכלוסיית צפון-קוריאה כנראה יכולה להיכנס תחת בקטגוריה הזו. בהחלט יכול להיות שיש גופים או אנשים שהאינטרס שלהם נפגע מהפצה כזו (לא הולך להתייחס לאינטרסים של ממשלת צפון-קוריאה), אבל הרווח לאנשים שאין להם ברירה הוא הרבה יותר גדול.
במקרה הקיצון השני, שבו הצריכה היא אי-מוסרית, זה יותר שכיח. במקרים פיראטיים שבהם הצרכן מעדיף לקבל את התוכן חינם במקום לשלם עליו זה לא מוסרי. במקרים של צריכה מוסווית יותר קשה למצוא מקרים מובהקים של אי מוסריות. אינטרסים של גופים מסויימים בהחלט נפגעים, אבל זה גם גורם לשינוי בטכנולוגיה ובהיצע, וזה נראה לי המצב שעליו דיבר טום מקודם. השאלה היא מי נפגע, והאם האינטרס שלו בכלל ראוי להיכנס למשוואה. האם לפני שנטפליקס נכנסו לישראל זה היה לא מוסרי להשתמש בצריכה מוסווית? האם האינטרס של חברות התקשורת בארץ צריך להיכנס למבחן האיזון של הצרכנים? מה עם האינטרס של הממשלה? האם ראוי להתחשב גם בהם?
בגלל זה אני חושב שרוב המקרים נופלים בקטגוריה הלא אי-מוסרית. במבחן האיזון בהחלט יש אינטרסים שנפגעים (לא תמיד, כמו במקרה של אדולט סווים), ולרוב האינטרסים זה לא משהו שהצרכן צריך להתחשב בו. לדוגמא, אני כן חושב שצריכה מוסווית של נטפליקס *אחרי* שנטפליקס נכנסו לארץ על מנת לקבל תוכן שונה היא פחות מוסרית מאשר לפני שנטפליקס נכנסו לארץ. במקרה הראשון כנראה פגעת באינטרס של נטפליקס עצמם, אותו גוף שמגיע לו להנות מההצלחה של המוצר שלו ולהחליט לגביו. במקרה השני מי שנפגע זה חברות התקשורת בארץ, גופים שגרמו לצרכנים לחפש תוכן במקום אחר.
הפרסומות והמרצ'נדייז השוק הגלובלי הן עוד פקטור שהעליתי כתגובה לפגיעה באינטרסים של הגוף שאותו אנחנו רוצים לתגמל על השירות שלו (יש עוד סיבות מדוע תוכן מסויים זמין במקומות מסויימים או לא, מלבד שליטה על התוכן).
בכל מקרה, אני חושב שזה דיון היפותטי מאוד מעניין שהייתי רוצה לפתח במקום ללמוד למבחנים, כי זה בדיוק הזמן להיכנס לדיונים כאלה.
שכחתי דבר עיקרי
אני מסכים כי זו לא עבירת פיראטיות, אלא עבירות מרמה והפרת חוזה. אז זו עברה אחרת. מבחינתי, זה פשוט לא הופך את זה ליותר בסדר (רמאות עדיפה מפיראטיות? אפילו תוכי אין להם!).
בפיראטיות שילמת כסף לספק האינטרנט. אז בעבירה הזו שילמת לספק ה VPN. אפילו שילמת לזה שאת החוזה איתו אתה מפר (היוצר והמפיץ). אז מה? מי אמר ששילמת מספיק? אולי יש שיקולים נוספים?
דוגמא פיזית (קבלת שירות): קניתי כרטיס נסיעה ברכבת, אבל ירדתי באמצע וקפצתי מעל המחסום (עם מקפצת VPN שגם עליה שילמתי) ואז חזרתי והמשכתי בנסיעה אחרת. התנהגתי בסדר? לא.
לא משנה שהרכבות במילא נוסעות, שזו לא שעת העומס, שלא תפסתי מקום של אף אחד ושלל תירוצים. לא עמדתי בתנאים. התירוצים שייכים לשלב גזר הדין (העונש).
דוגמא פיזית (גניבה): במהלך קניות בסופר לקחתי 6 חבילות של חמאה. שילמתי בעמדת תשלום עצמי (המאפשרת מניפולצייה בתשלום, כמו VPN). סימנתי בכוונה 4 חמאה ושתי מרגרינה בכדי להתחמק מהגבלה על כמות חמאה פר קונה שקיימת היום, כי סיבות. שילמתי ליוצר ולמפיץ (עקרון חשוב לטענתכם). עדיין גנבתי ויש אחרים הנפגעים מזה. במה עוגת השוקולד שלכם חשובה יותר מהאלפחורס שלהם?
דוגמא פיזית 2 (גניבה): במהלך קניות בסופר קניתי קילו תפוחי פינק ליידי (16 שקל, מתוקים מאוד). שילמתי בעמדת תשלום עצמי (המאפשרת מניפולצייה בתשלום, כמו VPN). לאחר השקילה סימנתי בכוונה תפוחי יונתן (10 שקל, צהוב-אדום חמצמצים). עדיין גנבתי. חושבים ששילמתם ליוצר ולמפיץ (עקרון חשוב לטענתכם)? חשבו שוב. היוצר קיבל תשלום מראש מהמפיץ, גם אם לא קנו את מוצריו, ובמחיר אחר ממה ששילמתם. אבל אולי יזמינו ממנו פחות בפעם הבאה, בשוגג. הנפגע המיידי הוא המפיץ (שלא מרוויח כל כך הרבה, בניגוד לדעה המקובלת). המפיץ השקיע בתשתית שהביעה את התפוח אליכם: אתם לא יודעים מה היה צריך לעשות בכדי להביא את התפוח הספציפי במחיר הספציפי לחנות הספציפית (באזור גיאוגרפי ספציפי). אתם כן יודעים לספר בדוח קופות על עלויות שיווק גדולות של סרטים, אשר לעיתים הופכות אותם להפסדיים.
קל לרמות בלחיצת כפתור. זה גם נקי יותר מרמאות פיזית. מחקרים הוכיחו כי אנשים נמנעו מלגנוב דולר מצלחת עם דולרים, אבל גנבו עוגיות בשווי דולר מצלחת עוגיות, כי סיבות. זה לא הופך את זה לבסדר.
גילוי נאות: לקחתי פעם הביתה ציוד משרדי מהעבודה.
נו, אז מי הנפגע?
הסכמתי איתך שיש דוגמאות של VPN שיש בהן נפגע, אבל ציינתי דוגמאות אחרות שבהן קיומו של נפגע הוא בסימן שאלה.
כן, ברור לי לחלוטין שיש כאן הפרת חוזה, אבל כבר היו מקרים בבית משפט שהסתיימו ב"אבל זה היה סעיף לא צודק/לא רלוונטי".
השאלה כאן היא מוסרית, והיא מי נפגע. אז בוא לא נלך לדוגמאות אחרות שאתה טוען שהן מקבילות אבל הן לא ממש, ונחזור לPrimal. מדובר בסדרה שמשודרת חינם באתר במדינה אחת ולא על הכוונת בכלל להיות מתישהו משודרת בכל צורה שהיא בארץ. אין כאן חוזה, והמרמה היחידה היא משהו שהוא טכנית, חוקי (לא שמעתי על חוק נגד VPN-ים), ואני לא חושב שבבית משפט מישהו ימצא אותך אשם על שימוש בו. מי, לשיטתך, נפגע?
אולי פספסתי משהו עקרוני
איך אתה צופה בזה בחינם?
ההנחה של אדולט סווים היא שסטרימינג באתר הוא לאמריקאים. הם משנים את התוכן המוצג כל הזמן כאשר זה משמש אותם כפרסומת לתוכן בכדי שיבחרו לרכוש את הערוץ (או חלקו) באחת משלל האפשרויות הקיימות בארה"ב.
בישראל תוכן הערוץ נמכר כיום לשידור בחלקים (באנדלים או תכניות ספציפיות) לספקים השונים (הוט,יס, סלקום). אולי הסדרה תהיה זמינה בקרוב בארץ?
אתה פשוט נכנס לאתר שלהם. זהו.
הם מדווחים למפרסמים על מי נכנס וכמה נכנס, המפרסמים משלמים להם בהתאם. באותה מידה אפשר להתרעם על הפריצות המוסרית של חוסמי פרסומות.
ולא הייתי ממהר לחשוב שהסדרה הזאת תגיע לארץ בצורה כלשהי. הרוב המוחלט של הסדרות שם לא מגיעות בעקביות לשום ערוץ או סטרימינג בארץ.
בשורה התחתונה – אין כאן חוזים (אז אין כאן מרמה) ואין כאן פיראטיות. כאשר הסדרה תמכר לארץ, יהיה אפשר לדבר על מורכבות מוסרית בצורה יותר נוחה (וכלומר, אפשר נגיד כבר עכשיו לדבר על זה כי נראה לי שגם ריק ומורטי חינם בצפייה אצלם באתר, אבל זה דווקא כן צפוי להגיע ארצה דרך נטפליקס). לכן, VPN בפני עצמו אינו עוול מוסרי (או חוקי), למרות שהוא יכול בהחלט להיות פתח לכזה.
ריק ומורטי זמין כבר עכשיו בנטפליקס
ואני מסכים ש VPN הוא רק כלי והוא כשלעצמו לא הבעיה. השימוש הספציפי בו הוא הבעיה: אתה מתגבר על חסימה שהבעלים של אדולט סווים השקיעו בה משאבים בכדי למנוע ממך רכוש שהוא שלהם.
אם יש פרסומות באתר אז זה חוזר למה שכתב מקס צ'פלין, בו אתה פוגע במודל הרווח שלהם.
אני מסכים כי שימוש ב vbn במקרה כזה אולי די דומה לשימוש בחוסם פרסומות.
אני מציע לבדוק את האתר של סאוט' פארק ובפופ אפ שיש שם. ליוצרים/מפיצים יש שיקולים משלהם. אתה לא יכול להחליט בשבילם אם זה בסדר להם שאתה משקר/מרמה אותם. אתה יכול רק להחליט לעצמך שזה חטא בו אתה מוכן לשאת (אני מוכן…).
אני חושב שהגענו להבנה הדדית ונפסיק פה.
תודה על דיון מעניין!
המפיץ
כי זה אף פעם לא השפעה ישירה, זה שיווי משקל.
אחת הסיבות שאין מספיק לחץ להביא את הסדרה לארץ – היא שאין מספיק קהל יעד, ואחת הסיבו שאין מספיק קהל יעד היא שרוב קהל היעד הרלוונטי הוא כזה שיודע להשתמש בVPN.
לו לא היו משתמשים בVPN היו יותר אנשים שהיו מבקשים הבאה של התוכן הספציפי הזה, ואז היתה רשת ישראלית (הוט/סטינג/נטפליקס whatever) שהיתה מוכנה לשלם כדי להביא את זה לארץ.
זה לא חוכמה לחשוב שהוט/סטינג/יס לא קונים סתם. אם היה קהל – אז אולי היו קונים, אבל אין קונים לדברים שאנשים יודעים שהם יכולים להשיג ב"חינם". אז לא משתלם להם לקנות משהו שהם יודעים שקהל היעד שלו מעדיף לגנוב אותו ממקום אחר, ללא תשלום.
ועכשיו ראיתי שזה בדיוק הדיון שמנהלים שרשור אחד למטה
אז לא חשוב…
אני ממש לא בטוח בהסבר שלך
או לפחות – הוא מאוד ביצה ותרנגולת. אין מי שיביא את התכנים, אז מי שרוצה אותם מוריד אותם, אז לא שווה למי שמביא את התכנים להביא את התכנים? לא נראה לי.
בייחוד שלא מדובר בסדרה אחת או שתיים אלא בקו עקבי. אם היה כאן מפיץ רציני, הוא היה עושה חוזה סדור עם אדולט סווים ומביא בקביעות את התכנים שלהם. אבל אין עניין (או ככה נדמה להם) ולכן זה לא קורה. הרי לכאורה אדולט סווים היו באותו מקום שקומדי סנטרל היו בו לפני עשור, וגם אותו הרוב הגדול הוריד כדי להשלים, אבל אז הוט קנו, לפחות חלקית, את הערוץ.
בקיצור, אני לא השתכנעתי שהאשמה שהתכנים לא פה היא בצופים הפיראטים הארורים האלה. אם ניקח את ריק ומורטי כדוגמא – הרבה מאוד אנשים נחשפו אליה דרך נטפליקס. מאמין שבדיוק אותו דבר יכול להיות נכון לגבי "פריימל", אם ואיך יביאו אותה לארץ.
מה שאני אומרת זה בדיוק מה שאתה אומר
זו ביצה ותרנגולת. זה לא אם X אז Y.
יש כאן איזשהו שיווי משקל. והעובדה שאפשר לצרוך את התוכן הזה ב"חינם" יוצרת הסטה של השיווי משקל לכיוון מסויים.
בדיוק כמו העובדה שהיכולת לצרוך תוכן בתשלום ב*קלות* יוצרת הסטה של השיווי משקל לכיוון השני.
אי אפשר להגיד שבגלל X אז אני מתנהג בצורה מסויימת, כי אם Y לא היה אפשרי, כל המערכת היתה מתנהלת בצורה שונה לחלוטין.
בסופו של דבר אנשים נעים בין שני דברים עיקריים שמובילים אותם
1. הרצון שלהם לצרוך תוכן (מי יותר מי פחות)
2. הרצון שלהם להיות מוסריים (מי יותר מי פחות)
זה כמו שתגיד שאם תמחוק את כביש שש, כל הרכבים מכביש שש יעברו לכביש החוף. זה לא נכון. חלק מהרכבים יעברו. אבל אצל חלק אחר מהאנשים – העובדה שאין כביש שש תגרום להם לשנות משהו מהותי בחיים שלהם (אולי את מקום המגורים? אולי את מקום העבודה?) כי בלי כביש שש מבחינתם זמן הנסיעה הוא כזה שאינו ריאלי. האם הפקקים בכביש החוף יגדלו? כמובן. אך האם *כל* הרכבים שנסעו קודם בכביש שש בהכרח יסעו עכשיו בכביש החוף? מה פתאום – זה משפיע על ההחלטה של הפרט. אתה לא יכול לשנות פרמטר אחד ולהניח שכל השאר נשאר אותו הדבר. שינית פרמטר אחד – הכל משתנה.
זה הרבה יותר מורכב מ"מותר" ו"אסור", מוסרי ולא מוסרי
יש היזון חוזר בין הצרכנים לבין ספקי התוכן. אתה עוסק רבות באחריות של הצרכן הפשוט מול התאגיד שמספק לו את התוכן, אבל מה עם האחריות ההפוכה?
בלי פיראטיות לא היו שירותי סטרימינג, כיוון שאנשי המדיה הישנה לא היו צריכים- או חייבים – להתאמץ ולמצוא מדיה חדשה שתתאים לעידן הנוכחי ולצרכים המשתנים של הצופים. הפיראטיות משנה הרגלי צפייה כבר עשור וחצי לפחות. אני אישית עושה בינג'ים כבר מ-2006, מאז שגיליתי את ההורדות. אני לא אומר שזה מוסרי, ואני בהחלט לא מרגיש טוב עם זה, אבל בתקופות מסוימות לא הייתה לי ברירה אלא לצרוך תוכן כך, במקום לשלם לשני ספקים שונים הרבה מאוד כסף ולקבל הרבה מאוד ערוצים בהרבה מאוד שפות, אבל שרק חלקיק קטן מתאים לי. כל מה שהספקים האלה עשו עד היום לא היה מוסרי. הם השתמשו בכוח הכובל שלהם כדי לתת לנו שירות שלא התאים לנו בכלל. אז הם לא יכולים למשוך אותנו אליהם, לתת לנו קמצוץ של תוכן, לגרום לנו להתמכר, להגיד לנו כמה הסדרות האלה מצוינות וטובות, ואז לכלוא אותנו בתקופת המתנה, ולצפות שנחכה בסבלנות עד שיביאו לנו את העונה הבאה של הסדרה האהובה עלינו, או שהספק השני יביא אותה, ואני צריך לשלם גם לו, כי יש תחרות בין השניים על חשבון הצרכנים. ההורדות הן הכרחיות במצב כזה, גם אם לא מוסריות, וגם אם במצב אידיאלי הייתי נמנע מהן. ואכן מהרגע שהתאפשר לי לקבל תוכן במעט כסף, התחלתי להימנע כמה שיותר.
אפשר להילחם בהורדות או בצפיות הלא חוקיות ולהגיד "נו-נו-נו" ואפשר לנסות להבין מאיפה נובע הצורך הזה ולספק מוצר חלופי שיתאים לצרכנים ושיגרום להם לשלם עליו. במקרה של שירותי הסטרימינג, הם לא סתם הצליחו בטירוף, הם הוכיחו שאנשים מוכנים לשלם על תוכן. שהם מבינים את החשיבות של העניין. ובעיקר – שמשהו לא עבד נכון פעם. שהמערכת שסיפקה לנו בידור ואמנות לא תאמה את רוח הזמן וכפתה על הצרכנים שלה להמשיך לצרוך תוכן באופנים שלא התאימו להם. זה קורה גם עכשיו, עם עודף שירותי הסטרימינג. מי ישלם על כל כך הרבה תוכן מכל כך הרבה ספקים? נראה לי סביר שנחזור שוב להורדות לא חוקיות, שיכריחו את שירותי הסטרימינג להתאים את עצמם למצב הזה ולמצוא פתרונות חלופיים. וזה לא יקרה אם לא יהיה להם משהו להפסיד. אם הם לא יבינו שהם עושים טעות, בכך שהם משתמשים בכוח העצום שלהם על הצרכנים ומכריחים אותם לשלם הרבה על מעט מאוד תוכן, בהשוואה למה שקיים בחוץ.
בעיני זה אפילו קיצוני יותר
כי הVPN מייצג למעשה גישה שבה אנשים מגיעים אל התאגיד ואומרים לו "בבקשה קח גם את הכסף שלי". זו לא סתם עוד הורדה פיראטית, או שוק שמנסה לנצח את העולם שאחרי המצאת נאפסטר. התאגידים כבר ניצחו כשהקהל הפנים שהתוכן יעלה כסף, עכשיו זה באמת עדכונים קטנים בגישה.
נכון, ועוד
התאגיד מוכר לנו בעצם מוצר חלקי, באותו מחיר שהוא מציע בשאר העולם. בעוד הסדרות הטובות, המוצלחות, אלה שהוא מציג כחוד החנית שלו, ומשכנעות אותנו מלכתחילה לשלם להן, נמכרות בשביל עוד כסף לגופי שירות, שאנחנו נאלצים לשלם גם להם. למה? כי הן יכולות. כי יש לן כוח עצום. כי הן מכריחות את הצרכן לחתום על חוזה, שתומך רק בהן. אז למה הצרכן חותם? למה הוא לא פשוט מחרים ועובר לספק השירות האחר? גם כי כולם כאלה, אז למה נעבור? וגם כי התאגיד עשה עבודה מצוינת בשיווק של עצמו ולהוכיח שצריך אותו, אז יש כאן וויתור על מוצר הכרחי בעידן של היום. להישאר מאחור זו בעיה חברתית קשה, שהתאגידים האלה יצרו והביאו לשיא בעצמם.
ורגע, לא לשלם בכלל? במקום לשלם ולצרוך גם במקום אחר את אותו תוכן שאחרים מקבלים כחלק מהחבילה הכוללת במקום אחר? איך זה פתרון, גם מבחינת הצרכן אבל גם מבחינת התאגיד? מי מרוויח כאן באמת בסופו של דבר? בתשלום ל-VPN יש פתרון כפול: גם אמצעי לחץ על התאגיד ואיתות שהוא עובד לא נכון, וגם תשלום לאותו תאגיד על התוכן שהוא אכן מספק לכולם, ולא לקבל תוכן חלקי ובינוני.
לא, לא ושוב לא
בדיון שקיים פה הציגו בדיוק שני תרחישים שבחלוקה "מוסרית" של "שחור ולבן" הם נמצאים באזור האפור הבהיר ביותר, כך שהטוענים מחשיבים אותם כפעולות לגיטימיות (ואולי גם כפעולת איתות לתאגידים):
1. שימוש ב- VPN בכדי לצפות בתוכן שמוצא חינם אך מוגבל (לדוגמא גיאוגרפית).
2. שימוש ב- VPN או כרטיס מתנה בכדי לרכוש בכסף תוכן המוגבל בתנאים מסויימים.
אני עכשיו מבין את טענותיהם טוב יותר.
בשום מקום אף אחד לא הצדיק פיראטיות. פיראטיות היא שוד (זו ממש ההגדרה המילונית, רק, כאילו כזה, בים). אתה גונב תוכן כי אתה יכול לעשות זאת בקלות מהבית וכי הסיכויים שתתפס ותיענש הם מאוד נמוכים. כל נימוק אחד הוא שקרי: והוא הופרך שוב ושוב גם בדיונים ציבוריים וגם בבתי המשפט.
גילוי נאות: גנבתי (אבל לא טענתי אחרת).
הטענות שלך חזקות מדי
ובכל הדיון כאן אתה לא באמת מגבה אותן מלבד להגיד "פיראטיות היא גניבה וגניבה זה אסור". כמה נקודות ברשותך שירחיבו את נקודת המבט:
במצב אידאלי מבחינת החברות, יש 0 פיראטיות. אף אחד לא "גונב". במצב כזה יש שתי אפשרויות: 1.אין נטפליקס, אין עוד שירותי סטרימינג כי אין צורך מצד החברות להציע שירות כזה. כולם משלמים ביוקר על התוכן, הרבה מעבר למה שצריך ונדרש על פי כוחות השוק. 2. אנשים לא עומדים במחיר ומתנתקים לחלוטין. לא משלמים כלום. אין תחרות. כמו פעם, יש 2 חברות יקרניות שאוגרות תוכן ושמות על מדף. העיקר שאחרת לא תהיה גישה. והצרכנים ייחנקו. זו לא הגזמה. זה היה המצב פעם. מי גוזל כאן? מי שרוצה לצרוך תוכן שנמנע ממנו מסיבות כלכליות בכוח על ידי חוזים לא שוויוניים?
עוד שאלה ברשותך קצת אישית. אשמח אם תענה: אם הורדה פיראטית היא גניבה, למה גנבת? מה הרווחת מזה? ומדוע אתה לא גונב באותה מידה מחנות למשל אם זה אותו דבר?
שאלה אחרת ככלית: למה אחרים, נורמטיביים, גונבים תוכן? רק כי זה קל ואין סנקציות או שיש סיבה אחרת לדעתך? אם זו התשובה הראשונה, אז למה כמות ההורדות ירדה דרמטית עם כניסתן של חברות הסטרימינג וירידת המחיר הדרסטית של החברות הוותיקות?
ניתן לאותת לתאגידים גם בלי גניבה
השערה שלי: תהיה קונסולידציה מהירה (שנים ספורות) בין השירותים השונים כי העלות והסרבול למעשה גרועים מהמצב הנוכחי (שכולם כל כך אוהבים להתלונן עליו). חברות לא יכולות לעמוד בהיקפי הפסדים שכאלה לאורך זמן (נטפליקס נותנת פייט רציני בתחום הזה לחברת wework שקרסה לה לאחרונה). וזה יקרה בלי שום קשר לפיראטיות.
למרות כל מה שהגנבים יורדי הים אוהבים להתהדר בו – הם בעיקר גורמים לעלויות גבוהות יותר למי שצורך תוכן באופן חוקי כי מעמיסים עליו את עלות הפיראטיות (אובדן הכנסות ועלויות התמודדות).
כמו הרבה טכנולוגיות חדשות, השימושים הראשוניים של P2P היו גניבה ופורנוגרפיה. זה היה כך לדוגמא בקלטות אודיו ווידאו, וצריבות של דיסקים. היקפי הגניבות עולים ככל שהטכנולוגיה הופכת זולה, זמינה ופשוטה יותר. הנימוקים להצדקת הגניבה הופכים לארוכים ופתלתלים כי יש הרבה גניבה להצדיק.
פשוט תאמר שאתה גונב ושאתה חיי עם זה בסדר.
ספציפית על נטפליקס כחלוצת הסטרימינג:
היא לא ניסתה להתמודד עם פיראטיות. היא ניסתה לחסוך בעלויות משלוח הדיסקים + להצליח להוציא רווח מתוכן בשווי אפס (סרטים שערוצים לא רכשו אפילו כחלק מבאנדל מול ספק תוכן). אחר כך היא התמקדה באלגוריתם ההמלצה שלה, שהיה הטוב בשוק לזמנו (ושימש להמלצה על DVD ותכנון מלאים במחסנים). הרבה מהדיון פה סבב סביב תשלום "ליוצר". נטפליקס היא המפיץ (רק לאחרונה הפכה למפיקה\יוצר), והיא מדגישה היטב שאנחנו כלקוחות לא תמיד יודעים את חלוקת העלויות\רווחים\שיקולים כשאנחנו מחליטים שגניבה\רמאות\שקר לבן קטנטן הם בעלי השפעה כזו או אחרת. קשה מאוד לדעת את ההשפעות המשניות\עקיפות (זה נושא מאוד חזק בכלכלה). סתם לדוגמא, בזכות האלגוריתם שלה נטפליקס ידעה לייצר את "בית הקלפים" (ממש להנדס את המוצר).
בכללי, עולם הסטרימינג היה שונה מאוד היום אם לא הייתה טעות עסקית ענקית (חכמה שבדיעבד) של חברת בלוקבסטר וידאו שב 2012 החליטה לסגור את שירות הסטרימינג שלה, בערך רבעון לפני שלנטפליקס נגמר הכסף (היא גם כמעט קנתה אותה בעבר) ולהתמקד בתחרות עם וולמארט.
ספקי התוכן נתנו לעולם ההפצה הדיגיטלי כעשור להתייצב בגלל הבעיות הקשות של הרשת והפיראטיות (כמו ההשקעה הנדרשת בליצור מנגנון אפקטיבי שימנע ממך להעתיק עותק 4K של סרט מנטפליקס). קרא שוב את ההודעות שלך על ה"צורך" שלך לצרוך תוכן באופן לא חוקי במשך שנים, והתירוצים שלך. איך זה מחזיק מים כשמתחרות אמיתיות לנטפליקס יוצאות רק בחודשיים האחרונים? עכשיו, כשלכולם ברור שסטרימינג זה העתיד, חברות תוכן יכולות לחסוך כסף ולהיות גם חברות הפצת מוצר מוגמר ישירות ללקוח (OEM) וכמה שפחות B2B (בשורה רעה להוט, יס וכו'). זה מעלה להן רווחים ומוריד עלויות לנו, הצרכנים (כמו שאתר יד 2 עשה למתווכי הדירות – פשוט קצת יותר קשה לגנוב דירות). אם לא היה את הפחד מפיראטיות (מי שזוכר מקרי פאניקה כמו הסרט וולברין), חברות לא היו פוחדות לשים את כל הקניין הרוחני שלהן ברשת, זמין בלחיצת כפתור. אתה קורא דוחקו פה באתר? אתה מבין כמה כסף נמצא בסיכון בכל פרוייקט (סרט)? אם לא היו היקפי פיראטיות כה גדולים, אולי היינו מקבלים יותר תוכן (היו מעיזים יותר באישור הוצאות ולא רק הצלחות בטוחות שיכסו עלויות לפני סכנת הפיראטיות) ולא היה צריך לחכות שנטפליקס יוכיחו שניתן לעבוד במודל כזה (בניגוד לזה של HBO) והסטרימינג היה מגיע יותר מוקדם. אבל אולי גם לא. אף אחד לא יודע.
זה יכול גם לעבוד הפוך: שיטה ידועה של מיקרוסופט לחדירה לשווקים מתפתחים (כמו סין) היא ע"י כך שהם מאפשרים (לא פועלים נגד) גניבת תכנה עד שהיא נפוצה מספיק בכדי שיהיה קשה לעבור למתחרים. או אז הם מתחילים למכור\לדרוש תשלום (בעיקר מרשויות ועסקים).
אז אני קורא את המפה אחרת ממך. גם אם אני טועה, אני מקווה שאתה מבין שיכול להיות שמערכת ה"היזון חוזר" שהזכרת אולי, רק אולי, לא עובדת כמו שאתה חושב. אבל אתה ואני עדיין גנבים ולא מגניבים כמו ג'ק ספארו.
המון אי דיוקים
והנחות סמויות שניסיתי לפרק בהודעה הקודמת. הפעם אהיה ישיר יותר.
1. אני לא חושב שאני גנב "מגניב" לדבריך. אני בטח לא ג'ק ספארו ואני לא גאה או מתבייש במה שאני עושה, עד כדי כך שאני צריך לעשות לזה רציונליזציה, בעוד מתחת לפני השטח אני בעצם חושב כמוך. כמו שאתה לא "אמיץ" בכך שאתה מציג את עצמך בחולשתך כגנב. לא. יש פה ויכוח שהוא עקרוני, מוסרי, בין שני צדדים. אז בוא לא נקטין אף צד או ננסה לעשות לו איבחון פסיכולוגי. זה די לא נעים להתדיין ככה.
2. יש שני תקדימים שהתייחסתי אליהם בעקיפין בהודעה הקודמת. אני אפרט עכשיו יותר.
בראשית עידן השפע, בשנות ה-80, היה רק ערוץ אחד. בתחילת-אמצע שנות ה-80 נכנסה לארץ טכנולוגיה מהפכנית, הווידאו. אנשים התחילו להקליט תכניות ולהעביר אחד לשני את הקלטות. התוכן התחיל לצאת מהידיים של הערוץ האחד והמדינה ועבר לידי האזרחים ישירות. תכנים אמריקאיים התחילו לחדור לארץ והתחיל צמא לעוד תוכן. מה קרה? היו אנשים שראו כי טוב והשתמשו בטכנולוגיה החדשה לצורך מה שהוגדר אז "כבלים פירטיים". "הכבלים" שידרו אז את אותו תוכן שוב ושוב, ואנשים קנו כי אנשים רצו עוד, לא משנה מה האיכות באותו שלב, וגם לא משנה שהם עוברים על החוק. כי לא הייתה אופציה אחרת. ראו אנשים חכמים מהממסד את זה, ואנשי עסקים חכמים, ופתחו את שוק התקשורת, גם לכבלים "לגיטימיים" וגם לערוץ מסחרי. למה? כי המערכת לא עבדה כמו שצריך. אנשים רצו מה שנמנע מהם על פי חוק והם עברו על החוק בהמוניהם. לא אחד-שניים, אלפים או יותר. המדינה הייתה חייבת לשאול את עצמה מה לא בסדר? למה אנשים עוברים על החוק? אנשים לא נוטים לעבור על החוק בהמוניהם. אין איזושהי פסיכוזה משוגעת או מחלה שעוברת במים פתאום ופוגעת בכושר המוסרי של בני אדם. ופתאום יש שפע של סרטים וסדרות ותכניות מקור ותכניות מיובאות ושעשועונים וטלנובלות וסדרות סוגה עילית ומה לא.
המקרה השני הוא בסוף שנות ה-90-תחילת ה-2000. האינטרנט מתחיל לחדור ואנשים מגלים את היכולת להעתיק ולהעביר קבצים בקלות אחד לשני. התוכן מרוכז באותו זמן בידי שלושה גופי תוכן עיקריים: ערוץ 2 (והזכייניות דאז), הכבלים (על שלוחותיו השונות ברחבי הארץ) והלוויין. הכבלים והלוויין גבו סכומי עתק כל אחת. לא היה לאיפה לברוח. אמנם כל אחת שיווקה את עצמה אחרת מבחינת תוכן, אבל לא באמת היה הבדל מהבחינה הזו. כל אחת צברה המון המון תוכן זר ומקומי שהיא לא הרשתה לגוף התקשורת השני לרכוש. הצרכן נאלץ לנדוד בין השתיים. ואם לא קנו סדרה מסוימת? לא הייתה פלטפורמה שאיפשרה להשיג את התוכן. עד שהגיע האינטרנט, הגואל הגדול, ותוכנות שיתוף הקבצים. אנשים שיתפו בטירוף. עוד לפני כן, במשך שנים, הם טינפו על חברות הכבלים והלוויין, על השירות והתוכן המצומצם והשירות הקלוקל. זה עזר? לא. מה שעזר הוא שלאנשים הייתה האפשרות לצרוך תוכן באופן שלא תלוי בגחמותיהם או בצורכיהם של האנשים בתאגידים הגדולים. כשהיה להם תמריץ כלכלי להשתנות, זה מה שקרה. בין היתר, זה מה שהצמיח את נטפליקס בגלגולה האחרון (ראה הסעיף הבא), מה שהיווה מסמר אחרון בדואופול הישראלי של ספקיות התוכן, לאחר שנים של פגיעה איטית אך מתמשכת בעקבות ההורדות והצפיות הפירטיות וההתבצרות שלהן מפניהן, תוך כדי הפעלת תותחים בשירות החוק נגדם, שפגעו בעיקר בצרכנים ופחות בספקי התוכן המחתרתיים.
3. אני מכיר את ההיסטוריה של נטפליקס. איך זה רלוונטי לענייננו? מה שחשוב הוא הגלגול האחרון שלה, היכולת שלה לזהות צורך עמוק בקרב הקהל ולספק שירות מאוד מבוקש. בעיקר בזכות אתרי הצפיות הישירות וההורדות. היא הגיעה בדיוק בזמן. לפני כעשור היה ניסיון של אורנג' דאז להוציא שירות סטרימינג משלה. ניסיון מאוד גרוע. למה? כי התוכן היה יקר בטירוף ואנשים לא קנו. הממשק היה מעולה, כמו של נטפליקס היום. היה המון תוכן יחסית. ואנשים עדיין לא קנו סרטים למשך 48 שעות בכמה עשרות שקלים (אאז"נ). אז נטפליקס הגיעה לאחר שהבשילה השעה, ולאחר שהכריחה את ספקיות התוכן האחרות להוציא את התוכן שלהן לרשת. פתאום הן לא פוחדות מפירטיות? מה קרה? אי אפשר להעתיק את התוכן פתאום? היה שינוי טכנולוגי כל כך קיצוני? לא, כשאין ברירה אין ברירה. יש קו ישיר בין צפיות והורדות פירטיות לנטפליקס ושירותי הסטרימינג החדשים להורדת המחיר הדרמטית בשנים האחרונות וההיצף של התוכן, שלא רק שלא צומצם בעקבות הצפייה הפירטית אלא התגבר כל כך שאף אחד עלי אדמות לא יכול לצפות בכולו גם אם יתאמץ כל חייו.
4. בוא נדבר על "הצורך" ועל זה ש"נאלצתי" לצרוך תוכן בצורה פירטית. בוא נדבר על זה שגם אתה מודה שאתה צורך תוכן בצורה כזו, אבל לא גונב מחנות שום דבר. למה ככה? כי זו תרבות. כי זו אמנות. כי יש הבדל תהומי בין סדרות וסרטים לבין "סחיבה" מחנות של ממתק או חטיף או משהו יותר יקר. כדי להיות בן תרבות בעולם הזה, להיות חלק שותף פעיל, כדי להבין יותר טוב את העולם שסביבי, כדי שארגיש שייך, כדי שאעשיר את עצמי, כדי שאוכל להיות אדם יותר טוב, אני צריך לצרוך תרבות. אני חייב. סוג כלשהו של תרבות. והתרבות הנפוצה והאיכותית ביותר היום נמצאת בטלוויזיה. זו התרבות שבצמיחה שבלי להכיר אותה אני לא יכול להיות באמת מעורה במקום שבו אני נמצא. מה הוביל למצב הזה? בין היתר מאמצים של גופי התקשורת להציע תוכן מעולה ולשווק אותו בצורה כזו שתגרום לנו להבין כמה אנחנו צריכים אותו. כן, אפשר להתנזר. אפשר להחרים. המחיר החברתי והאישי הוא כבד מנשוא. כן. כבד מנשוא. אני עומד מאחורי צמד המילים האלה.
אני לא מסכים עם הנרטיב שלך
לא הבנתי אילו אי דיוקים יש לי (פרט להשערות אישיות). עונה לפי מספור אך לא לפי הסדר:
1. לא הייתה כוונה להעליב, במיוחד לא ספציפית אותך. רוב הדיון בעמוד היה על VPN והסבירו לי שאני מגזים בהכללה שלו עם פיראטיות. בסדר, הפנמתי. הנקודה שלי במקור הייתה שלא צריך להתמם, זה הכל. אתה כבר עברת לכך שפיראטיות זה לגיטימי, לפחות כ"איתות" – וזה מוזר לי שאנשים שהסבירו לי למה זה לא נכון בהודעות אחרות פתאום מסכימים איתך (קודם התנערתם מפיראטיות). קטונתי מלהבין. אני מבולבל.
4. בכלל לא מסכים. תוכן הוא לא צורך ולא כבד מנשוא. היום, בעידן רב-ערוצי ורב מקורות תוכן, הצורך לדעת מה קורה הוא אפילו פחות מבעבר: כמעט ואין מדורת שבט אחת אליה חייבים כולם להיות "עם היד על הדופק". פה ושם יש איזה משחקי הכס, אבל זה בצניחה. עניתי לך על כך בהודעה אחרת . אפשר לראות איך לרוב דפי הסדרות באתר הזה אין הרבה עניין: כי זה מבוזר.
2. לא הבנתי למה ההיסטוריה הישראלית רלוונטית. הפתיחה של השוק נעשתה כחלק משינוי הרבה הרבה יותר עמוק של מעבר מכלכלה ריכוזית לכלכלה פתוחה במהלך שנות השמונים משלטון מפאי לשלטון מחל (עם הבלחות של ממשלת אחדות ושלטון עבודה קצר של רבין שהמשיך את המגמה הימנית של פתיחות והפרטה). קיבלת סדרות מחו"ל כמו שקיבלת מכוניות מחו"ל: כי פתחו את שערי המדינה. דרך אגב, אנחנו עדיין הרבה הרבה יותר דומים לרוסיה מאשר לארה"ב ברמת הפיקוח ורגולציה על הטלוויזיה הישראלית – הרשות השנייה וכו'. הדואופול הוט\יס כבול בגללה ולא יכול אפילו להתחרות בסלקום\פרטנר.
בכל מקרה: המגמה העולמית (ובעיקר האמריקאית) לא הושפעה ממדינה קטנה באיזה מדבר.
3. אם אתה מכיר את ההיסטוריה של נטפליקס, איך אתה טוען הפוך ממנה? נטפליקס הובילה את הסטרימינג למרות הפיראטיות ולא בגלל הפיראטיות. בגלל היותה מפיץ קצה, מטרתה הייתה לשפר ולייעל את עלויותיה, אחרי שהתוכן כבר קיים. לא היה לה תוכן (קניין) להפסיד, בניגוד לספקיות שלה. גם בהתחלה היא הפיצה בסטרימינג סרטים סוג ג' שלספקיות התוכן לא היו רווחים מהם: את התוכן שפחדו מפיראטיות שלו, לא נתנו לה. אתה גם מערבב בין מיזם קטן בארץ רחוקה ושולית (אורנג') למיזם הגדול בעולם בתחום, שהתחיל מספר שנים לפני (וגם הוא כמעט וקרס).
הדבר הדומה היחיד בין נטפליקס לפיראטיות הוא המבנה של אתרי תוכן של צפייה ישירה שהם דומים – נטפליקס התחילה לעבוד על כך מ 2005 (תקופה בה אני זוכר שאנשים היו מורידים באימיול סרטים) והחליטה להתמקד בכך (למרות איכות וידאו גרועה) לאחר שראו את ההצלחה של יוטיוב (שאם כבר, הם צריכים לקבל את הקרדיט) וכל זה כי רוחב הפס בארה"ב היה מספיק לכך. הם הפכו להיות כל כך גדולים שנושא נטרליות הרשת עלה שוב לדיון כשהם היוו כ 15% מתעבורת הרשת: הם היו גדולים כמו הפיראטיות עצמה. נטפליקס התחרו וניצחו את המדיה הפיזית (בלוקבסטר פשטו את הרגל) – פיראטיות קיימת על כל סוגי המדיה.
ספקיות התוכן ראו שנטפליקס מצליחה להפיק רווחים מתוכן שלהן והחליטו שהן יכולות לעשות זאת בעצמן: הן החליטו "לייבש" את נטפליקס מתוכן. נטפליקס התכוננה (ועודנה) לתקופת היובש, ולכן היא מובילה בכמות התוכן שהיא יוצרת, הרבה יותר ממספר מתחרות שלה יחדיו: היא צריכה לייצר פורטפוליו של קלאסיקות שיצדיק את קיומה העצמאי (עוברת מלהיות מפיצה ליוצרת, הפוך מ HBO שהייתה יותר יוצרת ועכשיו משקיעה יותר בהפצה). נטפליקס ודומיה מהווים אלטרנטיבה חוקית למי שרוצה לא לגנוב (הפיראטיות גדולה יותר בארצות מתפתחות), אבל היא לא נוצרה כמענה לפיראטיות. גם ממנה יש פיראטיות: שימוש בחשבון אחד ע"י כמה משתמשים – שזה ממש דומה לתקופה בשנות השמונים שמשכו כבלים פיראטיים מהשכנים. בגלל זה אני אוהב את מלחמות הסטרימינג שאנו בעיצומן (וזה גם משלם לי את המשכורת).
מכל מה שכתבתי: אני משתכנע יותר ויותר בנכונות טענותיהם של אלו שמשתמשים ב VPN בכדי לאותת כי הם מוכנים לשלם על תוכן, ומתחפר בעמדתי כי הפיראטיות היא פשוט גניבה: גם מהיוצר וגם מהמפיץ.
מכיוון שהתייחסת לעושי הלייקים
הלייק שנתתי היה על כך שיש כאן זווית נוספת שלא הועלתה עד כה, והיא נוסחה היטב, לאו דווקא על זה שפיראטיות היא כן מוסרית או מוצדקת.
כמה דברים
2. הדוגמה הישראלית הובאה כמקרה מבחן שמעיד על אותו "היזון חוזר" שהשמצת כמה פעמים בהודעות שלך. עובדה היא שיש קשר בין קהל לבין משווקי התוכן. נטפליקס היא גם יוצרת ויוזמת תוכן לא קטנה בשנים האחרונות, הרבה לפני שסגרו את השערים בפניה. כן, גם בגלל שהיא הכינה את עצמה ליום סגריר, אבל זה לא רלוונטי. בסופו של דבר הצורך של הצרכן בתכנים רבים, זמינים, בקלות ובפשטות, הוא זה שעמד לפניה וזה שכיוון אותה. זה מה שחשוב כאן. התגובה הישירה לדרישת הצרכן שבאה לידי ביטוי במשך שנים בצורה של בינגי'ם לא חוקיים.
עוד בנוגע לישראל: ברור שיש עוד גורמים שמשפיעים על כמות התוכן ופתיחתה של ישראל. נגעתי גם בהם בהודעה שלי, כשכתבתי על תוכן אמריקאי שהתחיל להגיע, והדרישה העצומה לתוכן. וכן, גם הריכוזיות שהחלה לקרוס, שבאה בין היתר לידי ביטוי באותם "כבלים פירטיים" והפרטה של התוכן, העברה שלו לידיים פרטיות. הצורך בתוכן, היכולת הטכנולוגית להעביר אותו מאחד לשני (שקשור גם לכניסה של טכנולוגיות חדשות לישראל בעקבות התהליכים שציינת), ההפרטה של התוכן מלמטה למעלה, התגובה של המדינה לכך ושל אנשי עסקים, הפתיחה של ערוץ מסחרי וערוצי כבלים ולווין לאחר מכן, ויצירה של הרבה מאוד תוכן איכותי ועממי, זו שרשרת של סיבה ותוצאה, ובתוכה יש חשיבות עצומה לדרישה של הקהל ולכך שהוא הכריח את גורמי המדיניות להקשיב לו.
3.הדמיון בין תוכן פירטי לנטפליקס הוא גדול: הזמינות, הכמות, הקלות, וכן, גם הממשק דומה להפליא באופן שקשה לראות כמקרי. כי הממשק הוא תוצר של אופיו של המוצר. מה שהוא רוצה להביע, הערך המוסף שלו. נטפליקס מציעה המון תוכן ברמות שונות של איכות באותו אופן שבעבר היה קיים רק באתרי צפייה והורדה, בתשלום של מעט מאוד כסף יחסית לפעם. מוצר כזה מתאפשר רק לאחר שהוכשרה דעת הקהל לכך לאחר המון שנים של צריכת תוכן אינטרנטי.
למה המיזם של אורנג' לא הצליח? כי היה כאן שילוב של חשיבה תאגידית ישנה (נוציא הרבה כסף מהצרכנים על לא מספיק תוכן יחסית, ולתת לו אותו למעט מאוד זמן) באריזה חדשה ומנצנצת, שמהדהדת את השינויים שהתרחשו אז ברשת. זו גם הסיבה שהוא חשוב. כי יש כאן דוגמה מובהקת לתחילתו של תהליך של שינוי שנובע מאותו דו שיח עם הקהל, בהתחלה בתנאים של התאגיד השמרן ולאחר מכן בצורה מוצלחת יותר. נטפליקס אולי הייתה קיימת אז, אבל בהחלט לא בשלה השעה ודעת הקהל להצלחתה. היא לא נראתה כמו היום, לא הציעה בדיוק את אותו שירות, ובמיוחד היה עוד קשה "לאכול" אותה, לא באופן שבו היא מקובלת היום. היה צריך להתרגל לצרוך תוכן באופן כזה. והיה צריך לגדול דור של צרכנים שאין לו בעיה לצפות בטלוויזיה במחשב, על מסך קטן ולהוכיח למי שצריך שהוא מוכן להשקיע כסף כדי לקבל תוכן איכותי. וזה מספיק חשוב לו.
נטפליקס לא נוצרה כמענה לפיראטיות. היא ניצלה את ההזדמנות שהפיראטיות יצרה. זה מה שאני אומר. היא התבססה על רוח חדשה שנשבה, של צורך בתוכן, ואופן חדש של צריכת תוכן, שלוותה לכך. בדיוק כמו בשנות ה-80, הווידאו וה-"כבלים הפיראטיים" שהובילו לכבלים ולערוץ מסחרי.
מעניין אותי שוב להבין: מדוע אחוז מאוד מאוד גבוה של ישראלים היה מוכן להוריד תוכן ולעבור על החוק באופן ישיר? האם זה רק בגלל שמדובר בפעולה קלה ופשוטה עם מינימום השלכות? או שיש כאן משהו מעבר, אולי במוצר עצמו? אנשים לא עוברים על החוק כל כך בקלות, ובטח לא עושים דברים לא מוסריים באופן כל כך מסיבי, מורכב ומתמשך על פני שנים רבות. אנשים לא מתרגמים תכנים מחו"ל בחינם, מעתיקים ומעלים אותו לרשת בלי שום תגמול, כי הם אנשים רעים, גנבים, או לא מוסריים. אנשים לא מוסריים לא מפסיקים להוריד או לצפות באופן לא חוקי, או לפחות מפחיתים את השימוש, כשמציעים להם את התוכן בתשלום נמוך והוגן בפלטפורמה שמתאימה להם. אנשים כאלה, אותם אנשים, לא משקיעים בתשלום על VPN + תשלום לספק התוכן, כדי לקבל תוכן שאחרים מקבלים באותו כסף בדיוק.
ועוד משהו בנוגע לתוכן
אם אתה לא רואה הבדל בין סדרה, סרט או ספר לבין מוצר צריכה אחר, על כל ההקשרים הפסיכולוגיים, החברתיים והתרבותיים, ממוצרי צריכה אחרים, אין לי מה להגיד מעבר לכך שאני מאוד לא מסכים איתך, וחבל לא שמוצר תרבותי לא נתפס כשונה מהותית מכל דבר אחר. בטח לא כשהמציאות מעידה אחרת, גם לפי מה שאתה עצמך כותב. אנשים לא יגנבו מחנות, אבל כן יורידו סדרה אהובה. אנשים עושים את ההבחנה הזו בעצמם, אולי אפילו באופן לא מודע, בדר"כ. אנשים נורמטיביים שלא יעלו על דעתם לגנוב שום דבר, גם אם תבוא להם ההזדמנות, לא פושעים חוליגנים וכושלים מוסרית.
הסתייגות מסוימת והבהרה
(סליחה על גרירת התשובה, המחשבה שלי מפוזרת מעט)
הורדות פירטיות יכולות להיות לא מוסריות או להיחשב גניבה במקרים מסוימים.
כאשר התוכן, הסרט או הסדרה, כן מוצע בארץ במחיר סביר בפלטפורמה מספיק טובה ונגישה, עם תכנים אחרים ורלוונטיים. בעצם, כשהתוכן הטוב לא משמש כמלכודת דבש כדי לשכנע את צרכני התוכן לרכוש את השירות בכסף תוך כדי שנותנים לו בעצם תוכן בינוני או אפילו גרוע ובכך מנצלים את הצורך שלו ואת הרצון הטוב שלו. מעט טוב בים של רע.
בשורה התחתונה, כשגוף השידור, בין אם הוא המפיץ או יוצר ויוזם התוכן, הוגן כלפי הצרכן, הצרכן צריך להיות הוגן כלפיו. לא צריך – חייב התחייבות מוסרית.
המצב היום די גבולי מסיבות שעלו כאן לא מעט ולא אכנס אליהן מפאת קוצר זמן.
אני פורש כאן בלית ברירה, לפחות בינתיים. היה דיון מעניין. בכל מקרה נראה לי שהבנו אחד את השני והבהרנו את עמדותינו.
בוא ניקח דוגמה קונקרטית לבעיית הזמינות.
הסדרה "המנדלורי". מדובר בתופעה תרבותית שמתרחשת עכשיו עם חשיפה מאד גבוהה (האינטרנט מלא בממים שמבוססים על דמות ספציפית ממנה).
אבל אין שום דרך חוקית לצפות בסדרה הזאת. היא משודרת בדיסני פלוס, היא ייחודית לדיסני פלוס, ואין בארץ שום אפשרות לצפות בדיסני פלוס. גם אם תתעקש לשלם כסף, לא תוכל לראות אותה.
האם זה לא מוסרי לצפות בסדרה שיש לה חשיבות תרבותית מוכחת באופן פיראטי, כשאין שום דרך אחרת? או שעל מנת להיות מוסרי ולהמתין לכך שתהיה אפשרות זמינה, צריך להתנתק מהתרבות העדכנית בעולם? אם בעל הזכויות לא נותן לי את האפשרות לשלם, האם זה עדיין לא מוסרי לא לשלם?
כן. מוסרי בעיני
כתבתי: כשהתוכן כן מוצע בארץ וכן נגיש באופן חוקי צריך לבחור באופן הזה. במקרה הזה, יש החלטה עסקית של דיסני לא להציע את השירות כאן מסיבותיה הכלכליות ככל הנראה. יחד עם זאת, היא מפרסמת ומשווקת את המוצר ואת הסדרות בכל מקום ובכל במה. היא כן מתכננת להיכנס לישראל בשלב כלשהו, אז כן תהיה הזדמנות לרכוש את המוצר בשלב כלשהו. ומידת הפגיעה בקהל היא גבוהה מאוד, כמו שכתבת, ונחסך ממנו תוכן משמעותי לתרבות כיום. דיסני בשלב הזה בחרה לא להיות מחויבת כלפי הקהל הישראלי והוא מנגד לא מחויב כלפיה. בינתיים.
אני ארחיב רגע את השאלה שלך: ברור שדילמות מוסריות תמיד קיימות בתחומים האלה. אין שום תשובה חותכת וחד משמעית. מה שכתבתי מבחינתי הוא כלל אצבע, עקרון בסיסי שהוא חלק משמעותי ממערך השיקולים שלי. לא היחיד, כמו שפירטתי בהודעות קודמות.
אז הטכנולוגיה שינתה את המוסר?
כי אם בשנות ה-80 היה יוצא סרט בארצות הברית, לא היית יכול לראות אותו בארץ עד שהוא היה מגיע לארץ. סדרת טלוויזיה בקושי היית יכול לראות בארץ בכלל, אולי רק דרך ספריות ווידאו מסוימות.
אתה בעצם אומר שכיוון ש:
א. היום קיימת הטכנולוגיה להביא תוכן לארץ באופן מיידי,
וגם
ב. היום אתה יודע הרבה יותר מה אתה מפסיד, כי יש פורומים דיגיטליים זמינים
אז
ג. יש לך זכות לנגישות לכל תוכן
אני לא בטוח מה אני חושב על הטיעון הזה, אבל נראה לי חשוב לשים לב מה מרכיב אותו.
אני כן יכול לומר, כמו שכתבתי באתר כמה פעמים, שמה שקורה כרגע בתחום פלטפורמות התוכן הוא קטסטרופה איומה מבחינת הצרכן. האם זה אומר שהשדה המוסרי השתנה? צריך עיון.
מבלי להתייחס לדברים בגוף ההודעה, התשובה לשאלה בכותרת היא "כן"
כשסוני הוציאו את מכשיר הוידאו הביתי הראשון בשנות ה-70, שנועד אז כמעט אך ורק להקלטה מהטלוויזיה (אולפני הקולנוע בוודאי לא שיתפו פעולה עם השיקוץ הזה) הם פרסמו אותו תחת הסיסמה "עכשיו אתה לא צריך לבחור בין קולומבו לקוז'אק". על הסיסמה הזו רשתות הטלוויזיה בארה"ב לקחו את סוני לבית המשפט, בטענה שהתחרות בינן – העובדה שהצופים חייבים לבחור בין קולומבו לקוז'אק – היא מה שמייצר להם רווחים, ואנשים שרואים את אחת הסדרות האלה מוקלטות ומדלגים על פרסומות גורמים להם להפסיד כסף. בשנות ה-70, הטיעון הזה נשמע מאוד הגיוני; סוני, שידעו שאין להם יותר מדי סיכוי לנצח אותו, פשוט גררו את הדיונים בין ערכאות שונות במשך עשור, עד שבאמצע שנות ה-80 הוא הגיע לבית המשפט העליון בארה"ב שפסק לטובתם. זה נבע מחוסר-ברירה יותר מכל דבר אחר: בנקודה הזו היו כבר למעלה מ-20 מיליון מכשירי וידאו בארה"ב* ובית המשפט היה יכול להכריע שהאחזקה שלהם לא חוקית עד מחר בבוקר, זה כבר לא היה משנה. ועדיין, ההחלטה התקבלה על חודו של *קול אחד*, כלומר, חלק נכבד משופטי העליון של אמריקה עדיין חשבו שיש משהו לא-חוקי/מוסרי באחזקת מכשיר וידאו ביתי. האחרים? אפשר לנחש שהם פשוט החזיקו אחד כזה אצלם בבית.
* אם כי בנקודה הזו סוני הפסידו במלחמה אחרת – תקן "בטא" לקלטות וידאו במכשירים שלהם הפך ללא-רלבנטי לעומת תקן VHS הזול יותר במכשירים של המתחרים.
לא חושבת שהטכנולוגיה שינתה את המוסר
אבל התנאים לבחינה השתנו. הטכנולוגיה שינתה את האינפורמציה שיש לנו ואת הנגישות של תכנים.
גם סרטים/סדרות של לפני עשור או 30 שנים נעשו באופן אחר, החל מאסטרטגית הפרסום והפצה שלהם, בכמויות הכסף שהושקעו ובדברים שהוא מימן.
אז לדבר על הפצת סרטים עכשיו ולפני כמה עשורים, זה בעצם להקביל סיטואציות שהדמיון בינהן הולך ומתרחק. בערך כמו לנהל דיון על המוסריות ברכיבה על סוס לעומת רכיבה על אופניים.
************
לגופו של הדיון כולו ולא ההודעה הספציפית שלך, כי עולה פה שוב ושוב עניין הגניבה: שימוש לא הוגן בתוכן עם בעלות לא נחשב לגניבה על פי חוק, אלא להפרת זכויות יוצרים. זה לא אותו הדבר. השימוש בטרמינולוגיה של גניבה מיצר דיון סביב נקודה לא רלוונטית, או מאפשר לסלף מעט את ההשלכות.
זה דיון מוסרי בעיקר ולא משפטי
ולכן לא חשוב אם "החטא" מוגדר כגניבה או הפרת זכויות יוצרים. כך או כך, נגזל מהיוצרים לכאורה תגמול כספי, ואולי גם הכרה רשמית ויוקרה הנובעת מהצלחה מוכחת, מעצם השימוש בתוכן באופן לא חוקי.
אבל החוק והמשפט נולדו מתוך דיונים פילוסופיים
שאמורים לאזן בין צרכים, סיכונים ותפיסה חברתית מוסרית.
הפרת זכויות יוצרים נופלת לקטגוריה שונה מגניבה, משום שהפגיעה היא אחרת.
מסכים חלקית עם מה שמישי כתבה.
המוסר נשאר קבוע, העולם נע קדימה, בין היתר בגלל הטכנולוגיה, אולי בעיקר בגלל הטכנולוגיה, אבל לא רק היא.
לא מסכים שאי אפשר להשוות. יש הרבה מאוד נקודות דומות ונקודות חופפות, שאפשר להשוות ביניהן.
במקרה הזה:
בשנות ה-80 היה ביקוש עצום לתוכן חדש, דווקא. ביקוש שביטוי שלו ניתן לראות בכבלים הפיראטיים ובכניסה ובהפצה של קלטות הווידאו. וגם בתקשורת שהתחילה לסקר ביתר שאת תכניות אמריקאיות ותרבות פופ אמריקאית. מה שהיה שונה, מעבר לטכנולוגיה, הוא שמדובר במהפכת המידע והתוכן בחיתוליה, ולכן הייתה פחות השפעה חברתית ותרבותית על אי צריכתו או אי היחשפות אליו. היום יש עושר עצום של תוכן, שמשפיע על כל אספקט בחיים הציבוריים והפרטיים שלנו. כן, זה גם בזכות הטכנולוגיה, אבל יש כאן הרבה גורמים אחרים, שלא אכנס אליהם כרגע. מה שחשוב כאן הוא רמת ההשפעה ואופן ההשפעה לא הטכנולוגיה עצמה.
בשורה התחתונה, אותם עקרונות מוסריים עובדים גם היום וגם בשנות ה-80. מה שהשתנה הוא ההקשר החברתי, התרבותי והפוליטי, ההשפעה על הפרט ועל החברה של צריכת תוכן או מניעתו.
מה שקורה בתחום פלטפורמות התוכן הוא קטסטרופה? למה? אני יכול להבין את הסכנה בהתפתחות עתידית של פיצול תוכן לשברירים של גופי תוכן, אבל זו רק אפשרות, לא וודאות, ויתכן בהחלט מצב בו כמה גופי תוכן יתחברו ביחד ויפיצו תוכן משותף.
(שוב נסחפתי לצערי לדיון שאני לא יכול לנהל כרגע, אז מתנצל מראש שלא אענה, במידה ותגיב)
לא יודע למי אני עונה
כי אני ממש גרוע בלשים לב איפה אני עונה בשרשור עכשיו כשהוא שטוח… לפעמים אני אפילו טועה בכתבה ובכותב (סליחה לתום שפירא).
אני לא ממשיך את הדיון על vpn. אני כותב על הנושא של פיראטיות. טוענים פה שהמוסר משתנה בעקבות הטכנולוגיה. אני מתחיל לקבל את זה. אם נשנה טרמינולוגיה ממוסר לנורמה – נקבל שהקבלה של החברה לפעולות "אסורות" משתנה עם הזמן: ושינויים טכנולוגים הם חלק מהשינוי, כמו גם שינויים אופרטיביים/לוגיסטיים.
חברות התוכן מפסידות כסף מפיראטיות. זה שהחברות מגיבות לפיראטיות ומתמודדות באופן כזו או אחר (כמו העלאת מחירי הכרטיסים להופעות מוזיקה כי כבר לא מוכרים אלבומים), לא מוריד מהעברה עצמה. ענו לי בכשרון כתיבה נהדר שכמעט ושכנע אותי – עד שחשבתי על זה שוב (מזכיר לי את החוויה בסרט לופר).
סיפור היסטוריית המדיה בישראל יפה מאוד, אבל לא רלוונטי כי אנחנו כן מאופיינים כמו ארצות מתפתחות (ז"א רמת פיראטיות גבוהה) ואנחנו לא שוק היעד העיקרי של היוצרים: לא בשפה ולא בהכנסות. ארה"ב לרוב מדורגת במקום האחרון בעולם בהפרת זכויות יוצרים וסטארוורס הוא זכיון מאוד אמריקאי (התפלגות ההכנסות עם העולם מדגימה זאת), כך שקשה לטעון שזה תוכן חשוב.
הייתה תגובה שהציגה שתי אפשרויות, ושללא נטפליקס חברות התוכן יעדיפו להשאיר מחיר יקר ולוותר על מכירות לנו (כשלא נוכל להשיג את התוכן). היא שגויה לחלוטין ונוגדת את צורת התמחור של מוצרים, במיוחד של מונופולים. מטרת החברות היא להרוויח כסף: אם לתת תוכן בחינם יביא ליותר רווחים בטוטל, הכל היה חינם. אם למכור מעט עותקים במחיר גבוה היה נותן יותר רווחים בטוטל: היה מעט זמין וביוקר. האמת איפשהו באמצע והחברות עובדות קשה בכדי להגיע לשם. מסופקני שאנחנו יודעים בשבילן מה כדאי לעשות. אדולט סווים שודרו בישראל, אבל זה הופסק: יש להניח שלא הייתה דרישה מספקת יחסית למחיר. היום סדרות שלהם נמכרות באופן ספציפי. באופן ההפוך: מבחר ערוצי הספורט רק גדל. גם בתחום זה יש פיראטיות רבה.
הסברתי בהודעות אחרות כי נטפליקס גדלה במקביל לפיראטיות ופשוט הוכיחה מודל עסקי שנתן אלטרנטיבה חוקית טובה, אבל זו לא הייתה המטרה: הם התחרו בבלוקבאסטר, אח"כ ב hbo ואח"כ התחרו בשעות השינה של הצופה – וניצחו (ציטוט של המנכ"ל). הטכנולוגיה שאיפשרה זאת היא רוחב הפס של האינטרנט בעולם. פעם היית מוגבל גיאוגרפית בגלל טכנולוגיית הכבלים והלוויין – היית חייב חברה מקומית כמו הוט/יס להפצה. הצלחת נטפליקס גרמה גם לירידה בפיראטיות וגם להקמת מתחרות. מייחסים לפיראטיות הצלחות לא לה.
השערה שלי: עודף המתחרות העתידי יגרום לעלייה בפיראטיות. חברות יתמזגו ונקבל שוב הוט, יס ושות': רק עולמיות. המיזוגים יהיו לא בגלל הפיראטיות אלא משחיקת רווחים בתחרות.
רוב הפיראטים לא עושים זאת רק במה שלא זמין – הם עושים זאת כי זה חינם וקל. עם התקדמות הטכנולוגיה, יותר קל להפר זכויות. יש גם יותר ניתוק בין הפעולה להשפעה שלה. רחוק מהעין, רחוק מהלב (זה עונה לשאלה למה לא גונבים דברים אחרים). אנשים לא מחשבים בראש השפעות מסדר שני של מעשיהם. אלו שמנהלים איתי דיון ערכי – אתם מיוחדים, אתם לא הרוב. הרוב בכלל לא יודע להפעיל VPN.
הרבה מסבירים כי הצורך החברתי "דורש מהם" ומצדיק את הפיראטיות, לדוגמא של סרט, סדרה, שיר או משחק מחשב (יש דוגמא מעניינת עם התביעה מול גוגל על סריקת אלפי ספרים).
אבל מפריע לי שעם כמה שנוח להשתכנע (רציונליזציה) מהסיבות לפיראטיות של תוכן תרבותי בגלל שינוי הנורמות – איך מצדיקים פיראטיות תוכנה?
צורך חברתי עז בגרסה החדשה של אופיס? לא אהיה "קול" בבית הספר אם אין לי במחשב פוטושופ? אלחם בשטן הכחול ואתקין ווינדוס? ברוב המקרים המפיץ ויוצר התוכן אחד הם, אז אפילו אין איזושהי הבחנה (כן יש לפעמים חנויות קצה, כמו שיש בתי קולנוע וחברות תשתית אינטרנט). היקפי הפיראטיות בתוכנה עולים על כל הפיראטיות האחרת ביחד.
זו סתם התחמקות מתשלום (הפרת זכויות יוצרים). עושים זאת יותר כי זה קל ולא רואים את ההשלכות מייד. כמו לאכול פחמימות.
לא אותו הדבר
נתחיל מהסוף –
אפשר לדון אם זה מוצדק/מוסרי/ווטאבר אבל הפיראטיות של התוכנה היא האמ-אמא של "חייבים כי אין ברירה והמחירים מופרכים" – הרבה יותר מכל מוזיקה/סדרה/סרט.
ברוב מקומות העבודה העבודה היא עם ווינדווז ואופיס, וגם עם בתי הספר העבודה היא עם ווינדווז ואופיס.
*אין* חלופות אמיתיות. אין מערכת הפעלה חלופית לווינדווז שההדיוט יכול להשתמש בה, ובאמת מאפשרת את כל האופציות. ולגבי אופיס – למרות שאני יכולה להגיד לך שלפי מה שאני רואה הנוער של היום כן נוטה יותר לעבוד עם הגרסאות הגוגליות של הדברים (sheets, docs וכו… בעיקר בגלל הזמינות אוןליין) – זה ממש לא מצליח להוות תחליף עבור עבודות רציניות.
אני באופן אישי התחלתי הכי עם אידיאולוגיה של לא לשלם על תוכנות ומה שחינמי עדיף, ובסוף נאלצתי להגיד לתלמידים שלי באופן חד משמעי שכל ההגשות נעשות בקובץ וורד בכלל – פשוט כי גוגל דוקס לא אפשר להם להגיע לתוצר הרצוי. וזה הלימודים שלהם, וברמה מסויימת העתיד שלהם. ומחיר תוכנה מקורית הוא באמת מופרך עבור מישהו חסר אמצעים. לפני עשור זו היתה בעיה משמעותית שברמה מסויימת – באמת לא היה לה פתרון למעט אותה גנבה, ולמרות שאני מסכימה שמבחינה עקרונית זה לא מוסרי באותה המידה, מיקרוסופט ביצעה כמה צעדים שהפכו אותה לסוג של מונופול, ואת התוכנות שלה לסטנדרט שאי אפשר בלעדיו שאני לא בטוחה עד כמה הם היו מוסריים כך שאני בהחלט מבינה את הפשרה (או כפי שתום תאר – את האיתות לחברה שהם חייבים לפעול שונה).
בכל מקרה השוק הזה עכשיו בתהליכי תיקון – היום כמעט כל סטודנט/תלמיד/מורה (במדינות מפותחות כמובן) יכול להשיג אופיס חינם בזכות עסקאת שנסגרות בין מיקרוסופט למוסדות חינוך, וזה לא מטוב ליבם. זה מתוך הבנה שבעידן האינטרנט יש גישה לחלופות חינמיות, ואם יהיה צורך עם הזמן הם ישתפרו (או שישנו את הדרישות כך שיותאמו לתוכנות החינמיות) ומיקרוסופט יאבדו את השליטה בשוק (כמו שקורה בשוק הטאבלטים שאינו מיועד לעבודה).
ואגב, בעולם הגיימינג המצב אפילו יותר גרוע כי זה ממש מהווה נדבך בעולם החברתי אצל ילדים (מיינקראפט, פורטנייט ודומיהם) ואי השתתפות במקרים מסויימים בהחלט יכולה להגיע לרמה של בעיות חברתיות משמעותיות הרבה מעבר ללא לראות סדרה כזו או אחרת.
בכל מקרה הנקודה התחתונה היא דווקא השורה הראשונה. לרוב כשאנשים רוצים להשיג משהו – הם ישיגו את זה בצורה שהכי קל להם להשיג את זה. אם יהיה קל להשיג את זה בצורה חוקית, אז הם ישיגו בצורה חוקית, ואם יותר קל בצורה לא חוקית – אז בצורה לא חוקית. אין הרבה מחשבה על המוסריות של העניין.
זו בדיוק הייתה הנקודה שלי :)
אני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת על נושא הצורך בפיראטיות תכנה: פשוט מאוד להסביר את הצורך/מניע ולא צריך להוסיף רציונאל מכל מיני סוגים כמו בפיראטיות תוכן (ובזה אני עונה גם לתום ויהונתן).
בקשר למיקרוסופט (ה"דיסני" של עולם התוכנה ללקוחות פרטיים): הזכרתי בהודעה אחרת שהיא משתמשת בפיראטיות כאמצעי להשגת דומיננטיות בשוק עתידי (עשתה זאת בסין).
אני טוען פה שוב ושוב כי חלק גדול מהשינוי באופן הפצת תוכן הוא תגובה לנטפליקס, שבתורה הייתה תגובה לאופן הפצה מיושן (דיוידי) ושהשפעת הפיראטיות קטנה משאנשים חושבים.
באופן דומה, השיטה בשנים האחרונות של מיקרוסופט היא חלוקת רשיונות חינם/מוזלים של אופיס ותוכנות אחרות לסטודנטים וכו'. זאת, כתגובה לעליית האלטרנטיבות החינמיות הטובות (גוגל דוקס) ופחות לקיום הפיראטיות (שהייתה תמיד). כך ממשיכים לבסס סטנדרט דה-פקטו.
רשיונות מוצרי מיקרוסופט מוזלים מחולקים גם לעובדים של חברות מבוססות (לדוגמא עובדי הייטק) שיכולים להרשות לעצמם מחיר מלא: אבל הם גם יכולים להשתמש באלטרנטיבות כמו גוגל דוקס ואפילו לפתח פתרונות לפונקציות החסרות (במיוחד בגרסאות גוגל דוקס לעסקים). בנוסף, מיקרוסופט פיתחו את אופיס 365 שתתחרה ישירות בגוגל דוקס.
לאוהבים דוגמאות ישראליות: ביל גייטס נפגש עם ראש הממשלה ביבי בעת ביקורו בארץ לפני מספר שנים וסיכם איתו על הוזלה של עלויות אופיס לממשלת ישראל בתמורה לכך שמשרד האוצר יסגור את הפרויקט של אופן-אופיס שהוא מימן (בקושי איזה שתיים וחצי תקנים). זו לא מלחמה בפיראטיות אלא במתחרים פוטנציאליים.
בניגוד לשאר התחומים, אני מסכים כי הפיראטיות השפיעה רבות על עולם הגיימינג. שני הגורמים האחרים:
1. מעבר לעולם של משחק מולטיפלייר.
2. דגש על זמינות שחנות כמו "סטים" יצרה וששינתה את אופן ההפצה העיקרי לדיגיטאלי (מה שעשתה נטפליקס לתוכן לצפייה).
זה ממש שינה את תוכן ואופי המשחקים: ממכירת משחק שלם עברו למכירת משחק חלקי עם קניית הרחבות (dlc) אונליין. למשחק לשחקן בודד נוסף המולטיפלייר, וזה גדל עד שהיום לעיתים אין בכלל את אופציית השחקן הבודד.
הדור הנוכחי של משחקים מובל ע"י משחקים חינמיים (אז אין צורך בפיראטיות) והרכישות בתוך המשחק הן אופציונאליות.
הדור הבא הוא ממש נטפליקס למשחקים: מנוי חודשי אחד למבחר כותרים אשר יגיעו בסטרימינג למשתמש (כמו סטדיאה של גוגל). העתיד יראה אם זה יצליח.
הפסקה האחרונה שלך היא לדעתי הסיכום של כל הדיונים פה ואני מסכים איתך לחלוטין: אצל רוב האנשים הקלות והזמינות הן בראש סדר העדיפויות ואין הרבה מחשבה על המוסריות של האמצעים.
היזון חוזר כמו של רשתות שיווק ו- Shoplifting
נו באמת.
בטח שהייתה לך ברירה: יכולת *לא* לצרוך את התוכן.
כולנו יודעים מהו לחץ חברתי. גם אני הייתי ילד, נער, מבוגר ואני הורה לילדים. התוכן הוא לא מוצר הכרחי (אני עונה גם לתגובה שלך מלמטה).
כמו שאתה לא גונב פרטי לבוש ממותגים, צעצועים וספרים פיזיים, אין סיבה שתגנוב תוכן דיגיטלי. יש שגונבים את מה שרשמתי, אבל אתה לא מצדיק אותם בכך ש "היום כולם חייבים תיק גב של מטוסי על\הנסיכה סופיה\צבי הנינג'ה".
אתה גונב כי אתה יכול. זו הסיבה העיקרית לשוד של רכוש דיגיטלי, בעיקר תוכנות, שירים ומשחקים. כשאנשים גונבים עותק של חלונות או אופיס, הם לא יכולים לטעון שהיוצרים קיבלו תשלום.
"אוי, אוי אוי" גובים ממני מחיר מופרז\כמה ספקים\תוכן חלקי – שום דבר מזה לא מצדיק גניבה. אתה יכול למחות, לערוך עצומות, לפרסם כתבות או להמנע מרכישה: הפעולה האולטימטיבית בעולם קפיטליסטי (לדוגמא, חרדים נמנעו מרכישה ברשת חרדית שבעליה היה גם הבעלים של AM:PM בכדי להכריח אותו לסגור סניף של האחרונה).
אם היו תופסים אותי על פיראטיות, העונש שלי היה מוצדק.
מחפשים primal בטלגרם
סדרה מצוינת
ההתייחסות לסדרה הזאת כסרט עשתה לי חשק עז לראות את כל היופי הנוראי הזה על מסך גדול. מה אומרים עין הדג?
יכול להיות שיהיה קשה לעשות את זה
בלי הפרה של זכויות יוצרים – ל-Amazon יש זכויות על הסדרה הזו, ואני לא חושב שהם משדרים אותה בשירות בארץ, אבל עדיין יש לה את הזכויות עליה..
בסך הכול אני בן 27, לא כזה זקן, ופעם הייתי מתלהב מדברים כאלה בדיוק.
אבל משום מה אני מרגיש מזוהם רק מצפיה בטריילר. די. כבר הגעתי לשלב בחיים שבו צריך לדאוג להיגיינה המנטאלית שלי – הזמן קצר, ונראה לי שהמוח יתנוון אם זה מה שאחשוף אותו אליו. הרגשתי בערך אותה הרגשה, רק מעורפלת יותר, כשניסיתי לקרוא את קונאן הברברי לראשונה לפני כמה שנים. בשביל עלילות ברמה כזאת יש משחקי מחשב, שעדיפים פשוט בגלל האינטראקטיביות.
אבל כל הכבוד למר טרטקובסקי. כבוד למגזר, וכו׳. כל היהודים הרוסים המוצלחים האלה, אני תמיד מדמיין לעצמי שהם דודנים מדרגה שלישית.
זה לדעתי מאוד שונה מסיפורי קונאן
למרות שאני מבין גם מה הדמיון בין השניים.
לא קרוב בכלל
מזכיר, אם כבר, כמה מהדברים היותר מאוחרים של ג'ק קירבי* (Moon Boy & Devil Dinosaur זו השפעה די ברורה).
קונאן, לפחות בסיפורים המקוריים, הרבה יותר מתפלסף, או 'מתפלצף', בגישה שלו לאלימות – והיצירה הזו באה יותר בגישה של אנרגיה מתפרצת.
* אני יודע שהרבה אנשים דיברו על ההשפעות הברורות של פרנק מילר בגלל דמיון מסויים בין 'סמוראי ג'ק' ל'רונין', והן בהחלט שם, אבל לטעמי באמת שאין לך מישהו שמושפע יותר מקירבי בעולם האנימציה מטרטקובסקי:
באיזה טכניקה עשוי הסרט? קלאסי או תלת מימד בטקסטורה קלאסית?
תודה
האנימציה נראית דו מימד לחלוטין
אבל אולי יש שם איזשהו שילוב של תלת בצורה כלשהי.
פותח את השרשור מחדש בשביל להגיב על משהו קטן
לגבי פיראטיות תוכנה – היום כבר פחות כי יש לא מעט כלים טובים אונליין ובחינם לכמעט כל דבר. אבל מי שגונב את זה עושה את זה מאותן סיבות שגונבים דברים אמיתיים – כי זה צורך שיש לי כדי לעבוד או להסתדר (וקשה לדמיין מישהו עם מחשב ובלי וורד) ואין לי כסף.
מידי פעם זה מגיע ממניעים אחרים
כלומר, אין תירוץ שזה כלכלי.
*אני לא יודעת למה אני זוכרת את זה, אבל הייתי חייבת להגיב לטענה שלך.
אני מרגיש שאי אפשר ללמד דוגמאות מקניה ווסט בנוגע לשום דבר
(ל"ת)
ראיתי השבוע
ובהחלט נהניתי, אבל לא התלהבתי מאד. בהחלט סוחף, מהנה ואפילו מרגש – אבל זה לא ממש נשאר לי בראש. מצד שני, כן אשמח אם יהיה המשך.
בשורה התחתונה, נהניתי כמו איזה חטיף נחמד שמכרסמים מדי פעם; החלוקה לפרקים של עשרים דקות עזרה לענין. זה הזכיר לי את הצפיה ב'אהבה, מוות ורובוטים' של נטפליקס מהבחינה הזאת.
מכל מקום, תודה על ההמלצה – זה היה תוכן מהנה ללא ספק, ולא הייתי מגיע אליו בדרך אחרת.
לגבי "אם יהיה המשך"-
החלק השני של העונה (הראשונה) התחיל בשידור, פרקים 7-10.
תזכיר?
(ל"ת)
אכן
(ל"ת)
עונה 2, פרק 1
טוב, כן, אין ספק ש"פריימל" היא סדרה מוצלחת.
הפרק הראשון של העונה השנייה לא לוקח את הזמן שלו ותוך כמה רגעים אנחנו כבר בים, בניסיון למצוא את מירה. בנוסף, אנחנו בים כי ככל הנראה גנדי רצה הפסקה קצרה מלזרוק את כל יצורי היבשת נגד הגיבורים שלנו, אז הוא עשה צ'קליסט מהיר על כל דבר שיש בים וצריך להטריד את מנוחתם.
אני מודה שהפעם עבדו לי יותר דווקא סצנות ה"יאוש" מאשר סצנות האקשן – אולי כי זאת הייתה דינימיקה קצת שונה, אולי כי הם הציעו גם כמה רגעי חסד בים היאוש. בכל מקרה – אחלה פרק. ואיזה סיום, בחייאת.
טוב, אני בפרק 6, אז לא אתייחס עם ספוילרים.
(ל"ת)
פרק 2 עונה 2
טרקובסקי: "יודעים מה, פאק איט, בוא נעשה במבי"
צוות של פריימל: "כן?"
טרקובסקי: "כן, תקשיבו, לכולם קשה, החיים קשוחים, מגיע לנו קצת במבי עם דינוזאורים"
צוות של פריימל: "ואז נעשה פריימל?"
טרקובסקי: "הו הו הו ואז פאקינג נעשה להם פריימל"
ממש
פרק נהדר. אני אחרי פרק 3 ובינתיים אני מאוד נהנה ומסוקרן מהעונה. גם בגיזרת הציור והאנימציה יש שידרוג מהעונה הראשונה(שגם ככה נראתה נפלא).
העונה הזאת מאד מוזרה לי
אבל סוף סוף אני חושב שהבנתי את התמה שלה.
פרק 3 הוא כנראה אחד הרגועים שהיו בסדרה אי פעם
ואין לי משהו מיוחד להגיד עליו בעקבות כך. קצת מוזר לי הניסיון להראות את תולדות האנושות כשכבר ראינו את הויקינגים, אבל נו.
(כן, אני צופה בהפסקות גדולות בין פרק לפרק)
העונה השנייה בינתיים עולה על הראשונה
אני אחרי 3 פרקים ואני מאוד אוהב את הכיוון ומסוקרן לדעת לאן זה ילך, האנימציה פשוט מדהימה, בעיקר בפרק הראשון היו רגעים שהשאירו אותי בפה פעור.
יצירת מופת