הו, הטיפשות! אלים אדירים, הטיפשות! כל כך הרבה טיפשות! טיפשות מבעבעת, רותחת, מכלה-כל, אפוקליפטית, המאיימת בכל רגע להתפרץ מן המסך בעמוד ענן אדיר שיכסה את הקהל כולו בשכבה עבה של אפר וציטוטים של מירי רגב! וולקנו אדיר של טימטום מצפה למי שיגיע בטעות ל"פומפיי" – אבל היי, זה סרט היסטורי של הבמאי של "הנוסע השמיני נגד הטורף" ו"האויב שבפנים 5". מי שציפה למשהו שונה, נראה שהטיפשות לא זרה לו.
"פומפיי" הוא "טיטניק", עם הר געש במקום קרחון. בדיוק כמו "טיטניק", הוא מבוסס על אסון היסטורי ידוע: החרבתה המוחלטת של העיירה הרומית פומפיי, בהתפרצות הר געש בשנת 79 לספירה. במשך שני שליש סרט הוא יציג בפניכם סיפור אהבה של נערה מהמעמד הגבוה ונער מהמעמד הנמוך, רשע מרושע שרוצה להתחתן עם הנערה לצרכיו הנלוזים, תככים ומזימות, רומנטיקה בין הגבעות, ובסוף חצי שעה של אפקטים ממוחשבים בזמן שהכל הולך לעזאזל ומתברר ששום דבר שקרה עד עכשיו בסרט לא באמת משנה כי ממילא כולם הולכים למות.
כדי לא להשתעמם מדי במהלך החצי המשעמם של הסרט, מוקרנת בו גירסת כיסוי מגוחכת של "גלדיאטור". אין הרבה מה לומר על כל החלק הזה של הסרט: אם ראיתם את "גלדיאטור" או "ספרטקוס" או אפילו "הרקולס: האגדה מתחילה" (היה סרט כזה, נכון? הוא כבר אבד בערפילי הזכרון, אבל הוא הוקרן על מסכינו לפני שבועיים או משהו) ראיתם אותו כבר, מבוצע טוב יותר. יש פה גלדיאטור שהרומאים הרעים הרגו את משפחתו, והוא נלחם בזירה בגלדיאורים אחרים, ו, אה, זהו. את הגיבור, לאונרדו מקסימוס, מגלם קיט הרינגטון, הידוע בעיקר בהיותו ג'ון שלג, הנקודה החלשה בקאסט של "משחקי הכס". מבין כל השחקנים האדירים שממלאים את הסדרה הזו, בחרתם לקחת דווקא את זה עם הפרצוף הבוהה והשפה התחתונה התלויה? אהובתו היא אמילי בראונינג, היפהפיה האוסטרלית שבאופן טראגי הציבה לעצמה ככל הנראה מטרה להופיע בכל הסרטים הגרועים ביותר של העשור הנוכחי, ובינתיים עומדת במשימה היטב.
כבר כאן אפשר למצוא ניצנים של הטמטום שעוד יבוא. אחרי שכל חייו עברו עליו כעבד, הרינגטון מוצא עצמו באמצע הסרט חופשי ומשוחרר, עם סוס ונסיכה. אדם שמוחו מתפקד ברמה כלשהי היה דוהר לעבר השקיעה, או הזריחה, או כל כיוון אחר מלבד חזרה אל הכלא. לא קיט! הוא בוחר ברגע הזה כדי לבצע את אחת ההקרבות הרומנטיות הכי חסרות הגיון בתולדות הקולנוע, כשהוא מחליט מסיבה כלשהי לחזור (מה?) ולהשתעבד (מה??) לאדונים שזועמים עליו ומן הסתם יהרגו אותו (מה לעזאזל?!?). "אבל יכולת לצאת לחופשי!" לוחשת לו בת-פומפיי הנאווה, והוא עונה, "כן, אבל באיזה מחיר עבורך?". הו. אוקיי, איזה מחיר, באמת? מה בדיוק הוא חושב שיעשו לה, ישלחו אותה ללכת לישון בלי ארוחת ערב? יפחיתו לה את דמי הכיס? באמת שווה לוותר על חירותו וחייו בשביל זה? לפעמים אמנם קצת קשה להבחין בקו הדק שבין הקרבה נאצלת למען האהבה לבין הפגנת טמטום התאבדותי, אבל כאן ברור לחלוטין מאיזה צד של הקו הזה הגלדיאטור הדפקט נמצא.
אחרי שעה של הדרמה ההיסטורית המייגעת הזאת, מגיע הרגע שלו חיכיתם – התפרצות הר הגעש. זה סרט אסונות, אחרי הכל, והגענו כדי לראות את האסון. דברים נהרסים זה כיף. זה פחות כיף כשהאפקטים כל כך איומים. שלא תהיה אי הבנה: ההר המתפרץ, כדורי האש הנורים לכל עבר, הבניינים המתמוטטים והאדמה שפוצה את פיה כולם עשויים במיטב האפקטים הממוחשבים, עם מספר מרשים מאוד של פיקסלים – אבל כל זה לא נראה, אפילו לא קצת, כאילו הוא מתרחש בסביבתם של בני האדם שעל המסך. זה נראה כאילו ההתפרצות וההתפוצצויות לקוחות מתוך סרט אנימציה כלשהו שמוקרן על חצי מהמסך בטעות.
תחושת הסכנה הופכת לעוד פחות מוחשית בשל העובדה שרוב הדמויות בסרט מתייחסות לכדורי אש ענקיים שיורדים מהשמיים כמו ממטרים פזורים כאל מטרד שולי בלבד. משום מה, הם ממשיכים לדבר זה עם זה, באיטיות, בפאתוס ובחשיבות עצמית, ולפעמים אפילו הולכים מכות בזמן שכל העולם הולך לעזאזל מסביבם. הלו, יש פה הר געש שהולך לבלוע אותכם, אתם לא חושבים שאולי – רק למשך השניות הבאות – כדי שתשכחו מחילוקי הדעות שלכם ותרוצו?! אבל לא, הם עומדים ומדברים (בדרך כלל אומרים דברים כמו "הו, הזמן כה קצר. עלינו למהר. כל שניה חשובה היא" – כך במשך שלוש דקות רצופות) גם כשתהומות נפערות במרחק של מטרים מהם, הם עומדים.
"פומפיי" הוא בזבוז של רעיון, בזבוז של אפקטים, ובעיקר בזבוז של שעה וחצי. לא תקבלו בו יותר מחיקויים גרועים של סרטים אחרים. וטיפשות. כל כך הרבה טיפשות.
פורסם במקור בוואלה, די מזמן
שלא לדבר על אי אימותים היסטוריים קריטים וחשובים.
די מוזר
זה מבין האתר היחיד שבו הביקורות של פומפיי ו300 יותר שליליות מהביקורת על הרקולס
ממש כאילו לאנשים שונים יש דעות שונות.
(ל"ת)
לא מבין ת'ראש של האולפנים
כבר יש לכם תקציב של עשרות מליונים, אי אפשר להקצות משהו בשביל במאי ותסריטאי טוב? ושחקנים שיודעים לשחק? הרי לא חסר סרטים דלי תקציב שכתובים ומשוחקים לעילא. למה לא לקחת את אנשי המקצוע שעשו אותם לסרטים הגדולים?
מה החוק הזה, שסרט עתיר תקציב צריך על פי רוב להיות מטומטם?
הם חושבים שזה יגרום לו להצליח יותר? שטויות. בעשיריה הראשונה של הסרטים המצליחים בעולם יש סרטים שכתובים מצוין. וגם רובוטריקים לא הצליח בגלל הטמטום שלו אלא למרות. (למה הלכתם לראות אותו? בשביל הרובוטים הגדולים וההרס הסביבתי או בשביל שורות המחץ של שיה לה בוף?)
או שמדובר בנסיון לסחוט קהל עם סטנדרנטים מאוד נמוכים ושלא דואג לקרוא ביקורות
או שיש להם אגו נפוח ושיגעון גדלות והם באמת מאמינים שמעשה ידיהם זו יצירת האומנות הגדולה ביותר שידעה האנושות!
אנאדר וואן בייטס דה דאסט
הסרט מתכתב עם סטיריקון, אבל סטיריקון לא עונה לו.
מזל שפליני הזקן מת, אחרת הוא היה צופה בזה ונהרג.
אוהה!!
רנני רנני נפשי! שימחו וגילו עצמותי! אלים פזרו האושר על פני האדמה!
בני אנוש ריקדו ושישו!
לא יום פעוט הוא
לא רגע נשכח זה
דורון אהובנו אדוננו שוב ראה סרט גרוע!
הידד!
יום חג הוא לנו!
זו הביקורת לא תשכח
על אלה המשפטים צל"ש ינתן
יחי הראזי יחי!
הה, מה עצוב
לרגע אחד של תקווה, כששני מצמציי ראו את המילה פומפיי על המסך העינדגי, קיוויתי שזה עיבוד לספרו של רוברט האריס "פומפיי". רומן היסטורי טוב למדי, שגיבורו הוא מהנדס אקוודוקטים רומאי. חבל מאוד שזה לא עיבוד לספר הזה.
אם כי… אני לא יודע אם היה מתאים לג'ון שלג להיות מהנדס מים. ואם פול וו.ס. אנדרסון היה עושה את הסרט לפי הספר, הגיבור בטח היה לוקח חתיכת אקוודוקט ביד ונותן איתה מכות להר הגעש שיפסיק להתפרץ. כי מנהל אקוודוקטים להר געש מתפרץ, זה כמו קריפטונייט לסופרמן!
אז במחשבה שניה, בעצם טוב שאין קשר בין הספר ההוא לסרט הזה.
הה מה עצוב 2
לפני כמה שנים זה היה רומן פולנסקי שהיה אמור לעשות את "פומפיי" (סרט אחר, על פי תסריט אחר) בתקציב של 130 מיליון דולר. במקום זה לקחו את פול וו. ס. אנדרסון. איזה כיף.
הה מה עצוב 1+2
״פומפיי״ של פולנסקי היה אמור להיות עיבוד של הספר המוצלח של האריס.
הוליווד לא לומדת מטעויות!
אחת הנפילות, זה לקחת שחקן חתיך בגלל שהוא חתיך בלי שום ערך ליכולת המשחק שלו!
זה בסגנון הסרטים שמעדיפים להיות יפים – ויזואלית נטו. אני אוהב שחקנים ושחקניות יותר נאים, שהמשחק שלהם יוצא דופן. זה יותר אנושי ויותר כיף לראות – מרגיש אותנטי.
לאונרדו דיקפריו עושה את הסרט 'טיטניק' גדול, בגלל יכולות המשחק שלו בעיקר. קייט ויינסלט היא לא יופי של דוגמנית אבל היא גורמת לך להתאהב בה!
ובמשקל הפוך, בסרט אחר של קמרון, 'אווטאר', השחקן סאם וורת'ינגטון יותר אנמי, פחות כריזמתי וזה מוריד קצת את הנשמה של הסרט. אבל, זואי סלנדה מעלה אותו בחזרה עם מנעד רגשות יותר גדול!
אז הוליווד, אם זה כל מה שבאת להביא, כדוגמת מייגן פוקס ב'רובוטריקים' – סבבה. אבל להתיימר להביא סרט עם נשמה, בשחקן/שחקנית שנראים רק נשמה – לא עובד! עייפנו!
מה קורה שקוראים מהר
לא הבנתי איך בסרט היסטורי "אחרי שכל חייו עברו עליו כעבד, הרינגטון מוצא עצמו באמצע הסרט חופשי ומשוחרר, עם סוס ונסיכה".
מה כבר יכול לקרות לרינגטון? ringtone? אצלי מקסימום אני שם אותו על שקט:))
פורים שמח:)
אני אוהב את הביקורות האלה!
רק בשביל להתמוגג מהטוקבקיסטים של וואלה זה שווה!
מעניין איך הם היו מגיבים לביקורת של ג'לי טרזן :)
הם היו מתלוננים שדורון ממורמר
ושהסרט הוא קלאסי ויפה כמו מירי רגב, ולא בכל סרט צריך סכסוך ישראלי פלסטיני.