-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
השוטר
Policeman
לוחם ביחידה ללוחמה בטרור בוחן את חייו ואת ערכיו כשהוא פוגש בקבוצת אנרכיסטים המתכננת פעולה אלימה נגד בעלי ההון, במחאה על פערי המעמדות.
תאריך הפצה בישראל: 20/10/2011
סרט שלא רוצה שתראו אותו. יש קצת עלילה, אבל היא מתחבאת מאחורי שעה ומשהו של פלצנות נטו.
משעמם
מרוב אוירה וזויות צילום לא נשאר תקציב לתסריט.
במשך חצי שעה הסרט בונה את דמות השוטר – הגבר הישראלי המוגזם והמגוחך, ואז עושה מעבר חד לחבורת מהפכנים מוגזמת, ילדותית ומגוחכת בפני עצמה.
באופן איטי וטורדני נבנית הציפייה לעימות הבלתי נמנע בין השוטר למהפכנים, ל-א-ט, ל-א-ט, ל-א-ט. עוד צילום אוירה ועוד רוח של סערה מתקרבת, עוד משפט מפתח מהפכני ועוד המתנה וציפייה.
ואז הצדדים נפגשים והכל נגמר באופן די צפוי תוך 10 שניות. שום אינטראקציה בין הצדדים, שום סגירת מעגל, שום חידוש ובעצם, שום עלילה. קונספט בסיסי נאיבי למדי שנמתח על שעתיים מיותרות לחלוטין.
יותר מהכל זה הרגיש כמו סרט סטודנטים לא מבושל. בזבוז של כסף וחמור מכך, בזבוז של דייט…
מיותר
הסרט המשמים ביותר שראיתי בחיי. ההפסקה היתה החלק הכי טוב בסרט ואם כן מובן מדוע למה לא חזרתי להמשך ההקרנה. לעניות דעתי מדובר ברשלנות ראשונה במעלה, הן מצד השחקנים ומחוותיהם המוגזמות באי אמינותם והן מצד הבמאי שהפליא לעוות סצינות יומיומיות פשוטות עם בחירות מוזרות של מיקום השחקנים והתזמון הכללי. ובל נשכח את התסריט שהוא מן המגוחכים שעלו על מסכינו בשנים האחרונות ואינני מדבר על הנרטיב שלא קיים או על הסתמיות של רובו, אני מדבר על המשפטים הקטנים שהם אבני הבניין של הסצינות. משפטים שאיש לא יעלה על דעתו להגיד, מאמץ מוגזם לגרום לצופה להבין פיסת עלילה על חשבון האותנטיות של המקרה וחוסר הבנה בסיסית או התעלמות מוחלטת מהאופן בו אנחנו משוחחים ומנווטים עמנו במערכות יחסים אמיתיות ואינטרקציות שגרתיות בין חברים/בני זוג/אם ובנה וכיוצא בזה. רוב הדמויות מצוירות באופן בוטה, סטריאוטיפי, לא אמין ובעלי מגבלה כלשהי שכלל לא ברור איך היא משרתת את כוונות הבמאי והתסריטאי, אם בכלל. לסיכום, בזבוז מוחלט של זמן וכסף. סרט מיותר שמעליב את האינטיליגנציה ונותן שיעור מאלף ב"איך לא לעשות סרטים בישראל". עד כדי כך לא טוב.
מש''א לגבי כל מה שנאמר כאן
כשסרט תיעודי על חנות צילום מעניין אותי יותר מסרט על אנרכיסטים – אתם יודעים שמשהו כאן ממש לא בסדר
אני חייבת להציג דעה שונה לחלוטין מאלו שהובאו כאן
אחד הסרטים הישראלים הטובים שראיתי, בהחלט נכנס ל"טופ 5" שלי. צילום מפעים, בימוי מדויק, משחק מצוין (בייחוד של יפתח קליין), והמון ישראליות. נושא המחאה החברתית אינו הקו העלילתי הראשי של הסרט, אלא רק הקו המשני. פירוט יתר על הסרט שגוי בעיני, ולכן ואמר רק זאת – המשכתי לחשוב על הסרט זמן רב אחרי יציאתי מעולם הקולנוע. זה לא סרט על אנרכיסטים, והעובדה ש"הצלמניה" הנו אחד הסרטים האיכותיים שנראו לאחרונה בארצנו, אין בה משום העלבה ל"השוטר". זהו סרט אנטלגנטי ומרתק, אשר פרסומו השגוי כסרט אנרכיסטים עשה לו עוול.
יצירת מופת בעיני
אולי אפרט בזמן אחר, אבל ראיתי הרגע ואני חייב לחלוק – ולתת איזו קונטרה לביקורות מעליי: סרט נפלא, מדויק, מוקפד, משחק מצוין, צילום יפהפה, וסופר אינטליגנטי.
בבקשה פרט.
(ל"ת)
אנסה
הייתי רוצה לכתוב על הסרט אחרי שאראה אותו בפעם השניה. אבל הבקשה שלך נשארה לי במאחורה של המוח ואני רוצה להוציא אותה מהמערכת. אז אנסה לכתוב את מה שאני עדיין זוכר.
אני זוכר שהחצי הראשון של הסרט היה סאטירה על דמות הגבר הישראלי (מישהו כתב איפשהו "מפרק את דמות הגבר הישראלי" ואני מסכים), סאטירה ברורה ומלאת אירוניה, אבל עדיין עדינה מספיק כדי לא להפוך את דמות השוטר לגרוטסקה, אלא כזו שגורמת לך קצת להזדהות איתו וקצת לצחוק עליו. הליכה כזאת עדינה על הגבול בין לעג להזדהות לא ראיתי הרבה זמן בסרט, בטח ישראלי.
אולי זה המקום להודות שקשה לי עם סרטים ישראליים, בד"כ אני לא מאמין להם, לא למשחק של השחקנים ולא לדיאלוגים. הסרט הישראלי הממש טוב האחרון שראיתי היה "אביבה אהובתי" (בעצם גם "ואלס עם באשיר". ו"כלבת" קצת. את "הערת שוליים" עוד לא ראיתי). קשה לי להתנתק מהרפאים שנושאים איתם השחקנים שראיתי כבר בעשרות סרטים ותכניות אחרים.
אז כאן המשחק מצוין. של כולם. אין (כמו שיש בהרבה סרטים ישראלים) את הדמות משנה הקבועה שהורסת את כל הסרט. ואולי בכוונה אין יותר מדי דמויות משנה.
החצי השני של הסרט טוב לא פחות מהראשון, אבל במובן אחר. כאן העבודה היא פחות פירוק של מושג ישראלי ויותר אמירה כללית על עימותים ועל פוליטיקה בכלל. אבל גם כאן הטכניקה היא אותה טכניקה, התקרבות לדמויות אבל במידה כזו שהיא משאירה אותנו קצת רחוקים מהן, עומדים במקום שיכול לבקר ולשפוט אותן אבל עדיין מבינים את המניעים שלהן ואת הקושי שיש להן. זה היה קצת כמו להסתכל על עצמי מהצד.
אני מקווה שאני מובן. הרגשתי שיש בסרט המון ניואנסים שאני יכול להתחבר אליהם והרבה קצוות חוט למחשבה, אבל כולם מוגשים באיפוק כזה שלא מאכיל אותי בכפית אלא רק מרמז, ובאמביוולנטיות שמשאירה לי את היכולת להחליט מה אני רוצה לחשוב על זה. כאילו הסרט מודע לעצמו ברמה מאוד גבוהה, אבל מצליח לשמור את עצמו ברמה שהוא לא "משוויץ" בזה אלא ממצה מהמודעות העצמית הזו את המיטב.
טוב ברור לי שאני לא לגמרי מובן. אבל זו היתה חוויה מיוחדת.
וחוץ מזה, ההקפדה על כל פרט ופרט בסרט היתה יוצאת דופן בעיני. גם בסטנדרטים בינלאומיים.
הצילום יפהפה.
ואהבתי מאוד את הסגנון הויזואלי של הסרט ואת מגוון צורות המבע הקולנועי (אני חושב שזה המושג, קצת שכחתי מאז הלימודים). יש בסרט המון משחקים עם השתקפויות ומסכים (למשל הקטע הנהדר עם מנשה נוי במצלמת האינטרקום), וזה היה ליווי ויזואלי מבריק בעיני לעיסוק של הסרט בנקודות מבט.
מה עוד? המשחק מצוין כבר אמרתי. יפתח קליין נהדר. את מיכאל מושונוב אני פחות אוהב באופן אישי, אבל כאן הוא עושה עבודה מצוינת.
וזהו. אני זוכר שדי הסכמתי עם הביקורת של יאיר רווה בסינמסקופ (לא יודע אם מקובל לתת פה לינקים), אז אפשר לגשת לשם להרחבה נוספת. גם הביקורת של אורי קליין היתה מדויקת. וגם דובדבני די מדייק.
מדויק – זו המילה. סרט מאוד מאוד מדויק בעיני.
כן, פחות או יותר זה.
(ל"ת)
מסכים עימכם, סרט נוראי וגרוע.
(ל"ת)