במקור: Pleasantville
בימוי ותסריט: גארי רוס
שחקנים: טובי מגוויר, ריס
ווית'רספון, ג'ף דניאלס,
וויליאם מייסי, ג'ואן אלן
שלום לכם, ילדים וילדות! היום בשיעור גיאוגרפיה נלמד על העיירה פלזנטוויל. פלזנטוויל כשמה כן היא – עיירה בה הכל נעים: אין שריפות, אין פשע ואין צבע. כל הגופים בפלזנטוויל מחזירים אורכי גל באותה רמה לכל אורך הספקטרום. בחנויות הצבעים של פלזנטוויל יש שלושה צבעים: לבן, שחור ואפור. העיר נמצאת ביקום משל עצמה ותושביה אפילו אינם יכולים לענות על השאלה הפשוטה "מה נמצא מחוץ לפלזנטוויל". אם תרצו לחדד את העניין, פלזנטוויל נראית כמו עירו של מיסטר קשטן, ובצדק. פלזנטוויל היא, אכן, תוכנית טלוויזיה משנות החמישים.
אל העיירה הזאת נשאבים, לאחר מפגש עם זקן מסתורי (תמיד אלו זקנים מסתוריים!), אח ואחות מימינו אנו. טובי מגווייר (ספיידרמן לעתיד) הוא מכור לסדרה, בעל ידע ברמות שיגרמו אפילו לטרקי מושבע להסמיק. אחותו, ריס וית'רספון, הינה שרלילה. קורה.
כאשר שני אנשים משנות התשעים מופיעים בתוך סדרה משנות החמישים, קורות צרות. טובי, בתור המעריץ השרוף, יודע בדיוק מה לעשות במצב כזה: שום דבר מיוחד. הוא יודע איך להשתלב בסדרה, יודע לנצל את הידע שלו על קודי ההתנהגות הנהוגים בה, ומקווה לשמור על פרופיל נמוך עד שהזקן יחליט להוציא אותם בחזרה. אחותו, לעומת זאת, עושה את מה שהיא יודעת – מגלה לגברברי ונערות העיירה את המין, באתר ששום עיירה אמריקאית לא יכולה להיות שלמה בלעדיו: גבעת האוהבים, המקום הטוב ביותר לשבת בו עם בת זוגתך ולהחזיק ידיים.
וזו בעיה. בשנות החמישים, בטלוויזיה, לא היה סקס. אנשים נשואים ישנו במיטות נפרדות. ילדים הגיעו עם חסידות. שחקני כדורסל קלעו תמיד, גם בלי לכוון, ומכבי אש הורידו חתולים מהעצים ולא טיפלו בשריפות, פשוט כי הן לא היו קיימות. וברגע ששנות התשעים הגיעו לפלזנטוויל – נוסף לחייהם צבע.
כמתבקש, כאשר האנשים מתנהגים על פי הנורמות של שנות החמישים, הם מופיעים בשחור לבן. כאשר הם מתחילים להתנהג על פי שנות התשעים מתחילה פתאום מגיפה של צבע בפלזנטוויל. כל אדם שמתחיל ללמוד דברים חדשים, שמשנה את חייו – הופך לצבעוני. לגבי רוב האנשים השינוי הוא פשוט גילוי הסקס, אבל לא כולם. לפעמים אלה אהבה, כעס, גילוי כשרון ציור – כל רגש ותכונה שלא הייתה באנשים לפני כן מובילה לטכניקולור. בנוסף, ספרי קריאה, שהיו לא יותר מכריכה ריקה בלי תוכן, מתמלאים בטקסט כאשר גיבורינו משחזרים את הסיפורים שקראו. צעירי העיירה הופכים את קריאת הספרים לפעילות מחתרתית, ואת הספרייה לאתר הבילוי המועדף, לאחר גבעת האוהבים, כמובן.
כמובן, לא כולם מרוצים מהשינוי. רבים מהלא-צבעוניים מעדיפים שהכל ימשיך להיות נעים ואפור כמקודם. השינוי מביא לפלזנטוויל גם את הפחד מהשונה, פחד שמוביל לשנאת ה"צבעוניים, ואלו באים לידי ביטוי למשל בשלטי "אין כניסה לצבעוניים", ושרפת ספרים. לטעמי זהו דווקא החלק החלש בסרט – המסר בוטה ופשטני מדי, לעומת שאר הסרט.
הצבעים עצמם מופיעים באחד האפקטים היותר יפים ומיוחדים שנראו על מסך הקולנוע (או בכבלים, לשם הדיון) הרבה זמן.
כמו שב'הקוסם מארץ עוץ' נצבעו הפריימים באופן ידני, כך ב'פלזנטוויל' נצבעים חלקים מהפריים בצבע טכניקולור ממוחשב, בעוד שאר המסך נשאר בשחור-לבן. האפקט, במיוחד כאשר סוודר אדום חולף על פני חבורת אנשים מונוכרומטיים, הוא מדהים, והוא משמש לאורך כל הסרט במינון המתאים כדי שלא יימאס וימשיך להפתיע כל פעם מחדש.
למרות שהסרט מדהים ויזואלית, ומבוים היטב (גם אם באיטיות), הרי שבתחום התסריט ישנו מקום לשיפור. כראוי לסרט המתרחש בתוך תוכנית טלוויזיה, רמת הדיאלוגים אינה גבוהה במיוחד, אבל זה ממשיך גם כאשר אנשי העיירה יוצאים מהתסריט המקורי של חייהם. חלק מהדיאלוגים ומההתרחשויות צפוי מראש. אבל אולי כל זה נעשה בכוונה – אחרי הכל, כשאתה נמצא בתוכנית טלוויזיה, אתה לא יכול להתנסח כמו תגובות בעין הדג (ואני מוציא מהכלל הודעות עם שולת!!!1).
בפשטות, כבר הרבה זמן שלא התרגשתי מסרט כלשהו כמו שהתרגשתי מסרט זה. לא ריגוש של אדרנלין, אלא ריגוש של חמימות שמתפשטת בלב. 'פלזנטוויל' הוא לא סכריני מדי. הוא לא מזעזע מדי. הוא סרט עטוף בנוסטלגיה (שגם מי שלא גדל על 'אני אוהב את לוסי' – אלא מקסימום על 'חדוה ושלומיק' – יבין), ובמתיקות שלו הוא פשוט גורם לך להרגיש שהכל נגמר על הצד הטוב ביותר. כאילו… כאילו הרגע הסתיימה תוכנית טלוויזיה משנות החמישים. סרט נוגע ללב, במובן הישן והנאיבי. ובעולמנו היום, גם זה משהו.
- אתר מעריצים של הסרט
- ה-DVD ב'אמאזון'
- טובי מגווייר – אתר מעריצים
- ריס ווית'רספון – אתר מעריצים
- טלויזיה בשנות החמישים
- טלויזיה קלאסית
- אח, הנוסטלגיה!
- שחור לבן
- פלזנטוויל, ניו ג'רזי
אהרו''כ.
סרט מ-ש-ע-מ-ם!
טריילר יפיפה, סרט משמים.
אהרו''כ?
מה אנשים לא יעשו כדי לרשום את המילה הזו?
דווקא הסרט יפה, הצילום באמת מעניין ובחלק מהזמן העלילה מעניינת אם כי כמו שנאמר לא מותחת במיוחד. זה סרט שגורם לרצות לחיות בעולם תמים ויפה כמו העיירה ששם.
כלום.
הסרט באמת היה משמעם בצורה יוצאת דופן.
אחרי שראיתי את הטריילר מספר פעמים לקחתי אותו בווידאו, ועד היום אני מצטערת.
נכון, האפקטים היו טובים, והרעיון התחילתי היה ממש גאוני, אבל התסריט עצמו גרוע, לא מושך, והפואנטה מובנת בערך בחמש דקות הראשונות.
זאת באמת הייתה אכזבה, ציפיתי להרבה יותר מכזה רעיון טוב.
חוץ מזה, הפרצוף של טובי מגוויר ממש מעצבן אותי, והוא עוד הולך לשחק את ספיידרמן, איכס.
לפי דעתי,
המימוש של הרעיון היה דווקא מקורי, ועשוי בצורה טובה מאד.
משעמם? טוב אולי אני לא הבנתי את הפואנטה אחרי 5 דקות :)
אישית...
אהבתי את כל הקונוטציות והמשלים, אני חושבת שזה מוסיף לכל סרט והופך את האמירות שלו ליותר חזקות.
אני התאכזבתי מזה שלא נכנסו יותר לנושא השואה ולאפלית השחורים.
אבל בסוף באמת יש תחושה שהסרט מזלזל באינטיליגנצית הצופים- הבנתי את המסר גם בלי שיסכמו לי אותו.
ועל הדיאלוגים הגרועים והמשחק הלא-משהו מחפה הצד הטכני.
סה"כ סרט בסדר, יותר טוב מהסרטים שבדר"כ משדרים בערוץ 4.
אהרו''כ?
הסרט (לפחות ההתחלה) גורמת לכמוה לחיים כאלו. אבל החיים הם לא כאלו- דבר אשר מתסכל אותי לחלוטין. הכל היה נפלא אם הייתי פשוט יכול לגשת בדיינר המקומי (פה אין, הכל רשתות אמריקאיות ממוסחרות, בלי אווירה)לנערה בשם "מרי סו"- ולא, נגיד אהובה (שם איום ונורא, כמעט כמו יפה) ולהזמין אותה לגלידה- בלי לחשוש לכך שהיא בעצם לסבית (קרה באמת.. לא ידעתי עד שהיה מאוחר מדי…)
וללכת אתה בשביל קסום- לא ברחוב עמוס מכוניות וערסים קטנים- אבל, החיים הם לא "פלזנטוויל"- כשהייתי יותר צעיר האמנתי בכל ליבי שחיי בתיכון יהיו זהים ל"פרקר לואיס"- לפחות העונה הראשונה- אבל בפועל התיכון היה חוויה לא מעניינת כלל, עם מעט מדי בחורות, עניין או אושר.
אבל אולי זה רק אני.
לא הייתי אומר ''משמים'' אבל...
יש בזה משהו. זה סרט של רעיון אחד: ראית את הטריילר, הבנת את הרעיון – ראית כבר, בעצם, את רוב הסרט. זה לא אומר שהסרט לא שווה צפיה. הביצוע מקסים, אבל הסרט ארוך מדי. אפשר היה לחסוך בקלות חצי שעה בלי שייגרע ממנו הרבה – אחרי הכל, כבר הבנו את הפואנטה.
את זה אפשר להגיד על הרבה סרטים
"ראית את הטריילר, הבנת את הרעיון – ראית כבר, בעצם, את רוב הסרט."
לצערי הרבה מאוד טריילרים מראים לנו בעצם את כל הסרט, בעיקר ב"סרטי רעיונות". ואולי סרט משובח במיוחד שום טריילר לא יהרוס, אבל יש הנאה גם מסרטים שהם "רק" חביבים – ולכן עצתי (הכללית) ראו את הטריילר רק לאחר שראיתם את הסרט.
(אני לא מקשיב לעצתי וסובל מכך לא מעט)
נ.ב. לשיר הנושא של הסרט יש קליפ יפה מאוד בבימויו של פול תומס אנדרסון (הבמאי של מגנוליה). מצורף לגרסת הדויד.
פרינסס פיונה
פיונה אפל, כלומר, לא זאת מ'שרק'. אכן אחלה קליפ.
וגם אני מסכים לעצה שלך, אבל לא מקשיב לה, וסובל מכך קשות. (וזה עוד בלי להזכיר טריילרים שפשוט מספיילרים את הסרטים שלהם לחלוטין. אבל זאת בעיה נפרדת).
אני השלישית וגו'
אני מאד אהבתי את הסרט. קל להנות ממנו, הוא פשוט, מצחיק וגם די מקורי. גם השימוש בצבע, כמצויין בכתבה, הינו מרשים במיוחד בגלל שהצופה חווה משהו דומה למה שחווים אנשי פלזנטוויל כשהם רואים צבע: ריגוש.
בקיצור, מסכימה עם הבקורת למרות שלפי דעתי לא מספיק מודגש שזה סרט הומוריסטי מאד.
הסצנה שהכי אהבתי
גם אני אהבתי את הסצינה שבה טובי מגוויר צובע את האם באפור.חשבתי שלפחות המשחק של ג'ואן אלן מצוין.
והאבא (ברח לי השם של השחקן,נו זה מ"פארגו") הצחיק אותי בפאתטיות שלו.לדעתי,הוא יכל להיות ארתור דנט מצוין.
וויליאם הול מייסי.
זהו שמו. והוא שחקן מגוון ביותר עם רשימת תפקידים ענפה, אבל לרוב הוא משחק את האיש שלצד השחקנים הראשיים. חבל, כי לפעמים אנשים כמוהו הם ברוכי הכישרון האמיתיים.
ובנוגע לארתור דנט- זה נשמע כמו ליהוק טוב.
אבל הוא לא בריטי!
והוא גם זקן מדי…
ואם ג'ים קרי ישחק את פורד אני עלולה להחרים את הסרט.
יש גבול למה שאני יכולה לסבול…
אבל אני יכולה להציע שחקנית לטריליאן:
קתרין זטה ג'ונס (או אליזבת הארלי, למרות שהאחרונה לא שחקנית מוצלחת במיוחד).
העיקר שתהיה בריטית צעירה וחטובה, שגם נראית אינטיליגנטית (האמת, עם מבטא בריטי היא לא צריכה להתאמץ הרבה, זה בא טבעי…)
את גרי אולדמן (שאני לא כ"כ מחבבת, אגב) הייתי אם כבר לוקחת לתפקיד זאפוד (רק מרפדת אותו קצת קודם, אמיתית או מלאכותית).
היי, בעצם, הייתי לוקחת את מלקולם מקדואל לשחק את זאפוד!!!
אם הוא לא זקן מדי (הדמות, ז"א – לא יודעת באיזה גיל מתכננים שהיא תראה).
האמת, זו בעיה – רוב השחקנים הבריטיים שאני מכירה נראים טוב מדי לשחק את ארתור או את פורד… וחלקם זקנים מדי.
אבל הייתי משבצת את נייג'ל הות'ורן (שחקן אהוב) בתפקיד סלרטיבארטפסט!
יכול להיות לא רע… ממממ
יש משרת מלהקת פנויה לסרט? ;-)
עינת
קתרין זטה ג'ונס?ליז הארלי?
היא אמורה להיות דוקטור לפיזיקה, לא בימבו מעצבנת שבגדיה עשויים לנשור בכל רגע. לגבי ארתור – היתה פעם ב"הצגה שניה" סדרה בשם Drop the Dead Donkey, על אולפן חדשות. המנהל שם היה פיקס ארתור, במראה ובהתנהגות, וגם קראו לו דנט. קשה לי להאמין שזה במקרה.
נ.ב.: יש רק שלושה י' במלה אינטליגנטית. אני לא מתקנת שגיאות כתיב באינטרנט בדרך כלל, אבל אני רואה שכל העולם ואחותו עושים את אותה טעות.
עניין של זמן
כן, אבל נראה לך שבחורה בגילה (בת כמה היא, בכלל?) יכולה לחזור אח"כ לשנות ה-90 ולהראות תעודה, שיש לה תואר משנות ה-50? יצחקו עליה! כך שבעצם היא לא מרוויחה מזה כלום: היא עושה 4 שנים תואר בשנות ה-50, חוזרת הביתה ומגלה שעברו, נניח, רק יומיים.
ואז היא צריכה להמשיך בבי"ס (או קולג', מה שזה לא היה) שלה, בזמנה היא, וללמוד הכל מהתחלה, פלוס משהו כמו 40 שנות היסטוריה שהתואר שלה משנות ה-50 לא כלל.
בעסה.
הערות
הזקן בטח שמתם לב הוא בעל הבית משלושה בדירה אחת (ויש פה גם רמז של שימוש בדמות מסדרת טלוויזיה ששודרה בשידורים חוזרים רבים מאוד).
אבל האמת הסרט מצליח להחמיץ את כל הפואנטה שלו. אם לפני הצבע לא היו שריפות וכולם היו מאושרים, ואז אחרי הצבע פתאום נשים בוגדות בבעליהם, ספורטאים מאבדים את כושרם, ומישהו עלול להפגע משריפות.
אז הלקח הוא שחייבים מחיקון ועכשיו.
הערות
כן, אני מגיב איזה הרבה זמן אחרי פרסום הביקורת והתגובות. אבל אולי אם יצא לעוד מישהו שראה את הסרט רק עכשיו לדפדף כאן ולקרוא את תגובתי.
רשמת שהזקן הוא מסדרת הטלוויזיה "שלושה בדירה אחת" ושיש כאן רמז והאמתי שגם אני שמתי לב שג'ף דניאלס משחק שם דמות שהעולם "החיצוני" משפיע עליו ועל ההתנהגות שלו, יכול להיות שיש קשר למשחק שלו ב"שושנת קהיר הסגולה" לבחירה ללהק אותו בסרט? אולי.
חוץ מזה, הסרט היה טוב מאוד
''(גם אם באיטיות)''
העניין הזה של הקצב (איטי/מהיר) חוזר פה כבר כמה פעמים. אני לא מבינה את זה. אתם הולכים לסרט. סרט. תשאירו את הסטופר בבית.
זה אחד האלמנטים שאני שונאת בביקורות סרטים, זו הסיבה שהגעתי לכאן. טוב, אולי לא, אבל זאת הסיבה שנשארתי. זה מאוד מוזר לי. אני מקווה שזה צירוף מקרים או איזה טרנד בר חלוף, כי זה גם די מעצבן. עדיף מונוסודיום גלוטומט.
זה לא העניין
רק שזה איטי, אלא שהאיטיות הזאת הרבה פעמים גם גוררת שיעמום. סנצות שלמות הדמויות עומדות ולא עושות כלום, או ממשיכות לעשות מה שהן עשו בחצי שעה הקודמת, או עושות מה שעשו בקומדיות בשנות החמישים, מה שאומר- כלום.
יש בסרט כל כך הרבה סצנות מיותרות, שהופכות אותו לא רק לאיטי, אלא גם למסורבל.
אם הייתי קוצצת ממנו חצי שעה, אני מתערבת איתך שלא היית שמה לב.
אבל את עדיין צודקת, מונוסודיום גלוטומט עדיף.
אבל זה העניין!
פלזנטוויל זה סרט שהיופי שלו הוא באיטיות, בשלווה שבה הכל קורה.
יותר מדי איטיות, יותר מדי שלווה.
הכל שם שקט ורגוע… ומושלם! איך בכלל הצליחו לעשות מזה סדרה??
מה היו העלילות שם? הילד הקטן הולך לאיבוד וכמעט נדרס על ידי מכונית בכביש… או, לא! זה לא הגיוני! אין מכוניות בכביש, ואם יש- הן נוסעות ב"מהירות" של שלושים קמ"ש ורץ לפניהן מישהו עם דגל אדום!
צר לי, הסרט הזה אולי היה טוב בשנות החמישים, אבל זמנים משתנים, אנשים (אני) משתנים. אני רוצה לא רוצה לראות סרט שהטריילר שלו יותר טוב ממנו, ושיש בדיוק שתי סנצות בכל הסרט, שפשוט חוזרות שוב ושוב על עצמן.
אין בזה יופי, יש בזה שיעמום.
והכי גרוע, כמו שאמרתי, אם היו קוצצים קטעים נרחבים מהסרט אפ'חד לא היה שם לב, וסלח לי- זה אומר שהסרט לא טוב.
(איכשהו החלטתי שכל קטע בסרט חייב להיות חשוב, בעל משמעות, או מנסה להגיד משהו, ואם יש אפילו קטע אחד שלא אומר משהו, או שחסר קטע שכן אומר משהו, הסרט התפקשש לחלוטין).
יותר מדי איטיות, יותר מדי שלווה.
אבל את חייבת קטעים שכביכול לא אומרים כלום כדי שיהיה לך זמן לסדר את כל המידע החדש בראש (אתנחתא) ואם חסר קטע סביר להניח שלא תשימי לב שהוא חסר- פשוט יש חורים בעלילה שאף אחד לא יודע איך לסגור אותם.
וחוצמזה אם ככה מסתכלים על הסרט אז כל הסרטים גרועים, במיוחד הסרטים האירופאים שכל היופי שלהם זה שהם מאוד מאוד מאוד איטיים (ומאוד טובים).
איטי זה לא רע!
הבעיה שפה זה לא רק איטי, אלא גם חוזר לעצמו!
לא הייתי צריכה אתנחתא בשביל לארגן לי את הראש, כי אחרי שראיתי את הטריילר, ואת העשר הדקות הראשונות של הסרט- כבר קיבלתי את כל המידע!
לא היו חורים בעלילה, פשוט לא הייתה עלילה. אני יכולה לסכם לך את כל הסרט בשתי שורות וחצי שעה.
הבעיה העיקרית של הסרט זה האורך שלו, ושלא היה לו עורך טוב.
מצידי שיהיה איטי, אבל לא שאני אשב ואבהה במסך ופשוט אחשוב "הסצנה הזאת הייתה מיותרת לחלוטין, וגם זאת, וגם זאת, וגם זאת…"
אז כנראה שאנחנו משדרים לא בפאזה.
גם אני בנאדם שנה שחשוב בשבילו זה לקבל את כל המידע. אבל כשנשאבתי לפלזנטוויל, לא עניין אותי המידע- פשוט נשאבתי לרוגע, לתמימות, לאיטיות. בשביל סרטים עמוסים אני אכניס את היום השלישי לדויד.
היי!
בואו לא נאשים את העורך בפאשלות של התסריטאי…
האורך שלו היה בסדר גמור (וגם העורך), פשוט היה לו תסריט גרוע שמאחוריו עומד רעיון מבריק ומוסר השכל מעצבן.
וחוצמזה, בהערה הקודמת שלי התייחסתי לסרטים בכלליות. אבל בכל זאת צופים צריכים אתנחתא בכל סרט, אפילו בפלזנטוויל.
בשביל מה?
בשביל לקלוט ששני טינאג'רים מגיעים לעולם מושלם אך קר ומשנים אותו? מתי אתה קלטת את זה? אני קלטתי את זה אחרי שני שניות.
אבל זה נמשך ונמשך…
הנה, כאן הם מגלים את האש, וכאן את הספרים, ושלא לדבר על הסקס!
אבל אתה צודק, הרעיון היה מבריק, והביצוע גרוע.
ואתם לא מבינים אותי, סרטים איטיים ממש לא מפריעים, להפך- סרטים עמוסים מפריעים לי.
הבעיה בסרט, זה לא שהוא איטי, אלא חוזר על עצמו.
לקחו שתי סצנות טובות ושמו אותן שוב ושוב, בשינוי משפט וחצי.
זה אחד הסרטים היותר מאכזבים שראיתי בחיי, כי ציפיתי להרבה אחרי הטריילר המקסים שלו.
הסרט עצמו משמים, ונמתח יותר מדי, וכמו שאמרתי- אם אני כיולה להעלים חצי מהסרט ולאף אחד לא יהיה אכפת, זה *לא* טוב.
בשביל מה?
את זה ששני טינאג'רים מגיעים לעולם מושלם ומשנים אותו אפשר להבין מהטריילר ומביקורות. את הסרט רואים בשביל ה"איך". בסרט פשוט רצו להראות את השינוי בכל התושבים וזה לעיתים באמת נמרח וחזר על עצמו.
לא חשבתי שהסרט היה ארוך!
אולי כי ראיתי את הסרט בדויד, במיטה, בזמן שאני בחופשת מחלה מהעבודה, בלי שום דבר אחר מיוחד לעשות…
חוצמזה, גם אם הוא חזר על עצמו, הבדיחות המשיכו להצחיק אותי. חזרתיות היא לא תמיד דבר רע…
ושוב לפי דעתי מרעיון יחסית נדוש, הצליחו ליצור סרט מוצלח -כלומר: ביצוע מבריק.
מעניין.
לאקסמנית מפריע שדברים חוזרים על עצמם. יש פה איזו אירוניה, אם אני רק אצליח למצוא אותה.
הרעיון מבריק, הביצוע גרוע
תופעה מאכזבת מאוד בהוליווד היא שחברות הפקה לוקחות רעיונות גאוניים והורסות אותם, אמנם לא ראיתי את פלזנטוויל אבל זה מה שקורה ב"מה נשים רוצות" ובעוד הרבה סרטים אחרים. לחברת הפקה עם רעיון גאוני יש אוצר ביד, במקום ללכת לטובי הבמאים, לטובי השחקנים, לטובי התסריטאים ולטובי הפרסומאים להשקיע מיליונים רבים ולקבל תמורה מלאה. טוב הם עושים את כל זה, חוץ מהקטע עם התסריטאים שדופק להם את כל העסק. אז הנה לקח לחברות ההפקה, רוצים כסף תשקיעו בכל התחומים, הכול!
זה לא העניין
צר לי.
אין קשר ישיר בין איטיות הסרט, ובין רמת הענין שבו.
פלזנטויל הוא אחד מאותם סרטים נהדרים, שלוקחים את הזמן שלהם?
אין לך סבלנות לזה? חבל.
גם כאשר (ובעצם, במיוחד כאשר) הדמויות לא עושות כלום, הן אומרות הרבה מאוד.
ולכל אלו שהתלוננו שהסרט מאכיל אותם בכפית.
די משעשע אותי המצב החלופי – אתם רואים אנשים צבעוניים ואנשים שחור-לבן, ומייד מסיקים שיש אפליה?
כן, כמובן.
''(גם אם באיטיות)''
את צודקת לגמרי, כשהולכים לסרט לא ממהרים לשום מקום.
מצד שני אם העלילה מתקדמת לאט ובמשך דקות ארוכות לא קורה שום דבר משמעותי או בעל עניין יש נטיה לאבד את הסבלנות ואת העניין בסרט.
כמובן שצריך לזכור שדין סרט אקשן לא כדין סרט כמו "פלזנטוויל".
אתם יודעים מה מעצבן אותי בסרטים
כאלה?
שלקחו רעיון ממש טוב עם טונות של פוטנציאל, ועשו ממנו סרט שלא מממש את הפוטנציאל הזה, ועכשיו אי אפשר כבר לעשות סרט יותר טוב עם אותו רעיון, כי כבר יש סרט אחד על הנושא הזה.
ראיתי אותו לפני די הרבה זמן, אז אני לא ממש זוכרת לפרטים. אבל מה שאני כן זוכרת, שהם לא ירדו מעבר לרעיון השטחי שכבר ידעת לפני שהתחלת בכלל לצפות בסרט, ובכלל, הרגשתי שבסוף המסר היה "סקס זה דבר טוב". גם את זה, אגב, נראה לי שכבר ידעו בשנות החמישים (לא שאני ממש יודעת, לא הייתי שם). אבל הם יכלו להעמיק כל כך בסרט הזה מעבר, ובמקום זה קיבלת מיליון סצינות על אנשים בשחור לבן מגלים את הסקס (ועוד דברים, אבל את זה בעיקר), וגם אם זה לא חזר על עצמו (וזה כן), אז זה היה צפוי. זה לא סרט רע. רק קצת מפוספס.
המסר לא היה ''סקס זה טוב''
(אם כבר המסר היה שפוריטניות זה רע)
לפי דעתי המסר הוא שחיים אמיתיים מכילים גם טוב וגם רע. זה הכל. כשחיים באמת יש גם אהבה אבל גם בדידות. יש אכזבות ויש נשים שעוזבות את הבעלים שלהן, אבל יש גם יצירתיות ומקום להשתנות, ויש נצחונות, אבל
המסר הוא שזה עדיף על פני כל דבר אחר. אולי קצת כמו שדמוקרטיה עדיפה על פני כל משטר טוטאליטרי למרות הכל.
לסיכום, אין מושלם, אבל סקס בחיים יכול לעזור.
המסר
אני ממש לא מבין איך הצלחתם לפספס את המסר, הרי הילד אומר אותו בצורה הכי ברורה שהוא יכול לאמא בסוף הסרט.
אם אני לא טועה זה היה משהו כמו "אתה חייב להיות עצמך" או משהו כזה.
למרות שיכול להיות ששאר המסרים מבצבצים איפהשהו.
לדעתי, העניין הפמיניסטי
הרבה יותר משמעותי בסרט מעניין הגזענות כלפי ה-"צבעוניים" או היותו משל פוליטי.
זה היה מעניין לראות (ולהרגיש) את הקושי של הגברים בסרט לקבל את זה שהנשים כבר לא מכינות להם אוכל וכבר לא מחכות להם בבית. מבעית, אבל מעניין :)
אתם גורמים לי להרגיש
לא מי יודע מה אינטיליגנטית, שראיתי סרט שלם וכל מה שיכולתי להוציא ממנו זה שהוא לא מי יודע מה מעמיק. מה שכן, גם לאור העובדה שכל אחד ראה בו משהו אחר לגמרי, הוא עדיין לא חידש אני חושבת לפחות לרוב הצופים איזשהו מסר שהם לא שמעו או חשבו עליו בעצמם קודם.
לעזאזל, אני אפילו לא זוכרת אותו כסרט כזה חשוב שנדון עליו כל כך הרבה.
נקודה ממש יפה.
לא ראיתי את זה כך עד עכשיו. חוץ מזה, השיבה הגדולה הביתה בסרטים כאלו לפעמים גורמת את ההרגשה שהמציאות כפי שאנו מכירים אותה היא המתאימה לנו מכל וכאן יש שבירה של הרעיון הזה. מי אמר שהעולם המודרני על פני כדור-הארץ בשנים האלו הוא כזאת מציאה.
נקודה ממש יפה.
השקפה דומה לזאת שמביע המטריקס – אם העולם האמיתי מחורבן, למה להשאר בו?
כי
בעולם ה"אמיתי" יש לפחות אוכל נורמלי….
מצוין!
לא היה לי כוח לכתוב הודעה ארוכה שמביעה את דעתי, והנה עשית זאת בשבילי. ממסדים מלאכתם נעשית בידי אחרות, או משהו כזה.
תודה לך.
אבל מה בעצם רוצים לומר בזה
שהעולם שלהם גם אמיתי?
ואיך זה מתקשר למסר של שאר הסרט?
ואני מתכוונת לזה ממש כשאלה, אפילו לא כטענה.
פלזנטוויל
אני כל-כך שמח שהפתיל הזה מזכיר לי כל פעם מחדש עוד פרטים שעשו את הסרט. כמעט כמו לצפות בו מחדש.
היא *כן* יכולה. זה סרט
פנטסיה. העולם שנוצר הוא אמיתי בדיוק כמו העולם שלנו.
את שופטת את העניין בכלים רציונליים, ואלה פשוט לא הכלים הנכונים. זה פנטסיה, תסספנדי, ותשפטי את הסרט על פי הכללים שלו.
ואם הייתי מבין משהו בפיזיקה, בטח הייתי יכול לתת לך הסבר קוואנטי כלשהו על איך זה *כן* אפשרי. אבל למזל כולנו, אני לא.
אז פשוט נאלץ להסכים
רגע!
מה היא תעשה כשיגמרו השידורים החוזרים?
עדיין לא הבנתי.
אם במקום אחד טוב, ובמקום אחר לא טוב, למה להשאר במקום שלא טוב בו?
בגלל שהוא "אמיתי"? הרי זה דבר שאין דרך אובייקטיבית למדוד אותו. אף מכשיר לא יראה על הצג – "המקום הזה אינו אמיתי".
אמיתיות היא תחושה של הפרט, בלבד.
אתן נשמעות כמעט כמו נסיכי אמבר –
– "למה בדיוק אתם נלחמים על העיר הזאת, כשיש כל כך הרבה עותקים?"
– "הממם. תראה. תשמע. זה לא ככה. המקום הזה הוא אמיתי."
עדיין לא הבנת?
-ציטוט-
…ואז, זו כן פחדנות ( טוב חוסר אומץ יכולת להתמודד עם העולם ).
במקום… …היא בורחת למקום שלא קיים.
יש לה בעיה… …שתעבור מקום שתפתח דף חדש או משהו.
-סוף ציטוט-
אה, כן?
תגידי לי שלא לזה התכוונת.
לא אמרתי שאני מסכימה
אם זה שהיא תעבור למקום חדש, אמרתי שזה עדיף שהיא תעבור למקום שקיים מאשר למקום שלא קיים.
בעצם, אתה צודק, לא הבהרתי את עצמי טוב.
אבל לזה התכוונתי.
קבלו את התנצלותי הכנה.
ולא לזה התכוונתי.
* נה נה נה נה נה *
זמן הערה- הארה הבהרה...
קראתי את כל ההודעות האלו שוב ( טוב, את רובן ).
אני לא קודרת כמו שאני נשמעת בהן.
אני לא חושבת שכל החיים זה התמודדות או בריחה.
ותאמינו או לא, את כל הדיבורים היפים שלי על להתמודד אני לא בהכרח מממשת בחיי הנחמדים.
מה שבאתי להגיד כשהתחלתי את ההודעה הראשונה שלי היה שלא הכל טוב ויפה כמו שאתם הצגתם את זה, זו אמנם אחת האפשריות, אבל בהחלט לא היחידה.
כשהתחיל הדיון המאוד ארוך הזה ( הכי ארוך שהיה לי באתר עד עכשיו ) ניסיתי להבהיר את העמדה שלי ( בכמה שיותר בהירות, למרות שאולי לא רואים את זה ).
אני חושבת שזה הממסד שאמר שאני מסתכלת על סרט
פ-נ-ט-ס-י-ה בעזרת ההגיון, שהוא כלי לא נכון.
אני לא חושבת שיש כלי שהוא לא נכון להסתכל על סרט ביחוד אם הוא פנטזיה.
ההגיון והמציאותיות ( שאני הראתי כקודרת במיוחד משום מה )
הם חלק מאיך שאנחנו מחליטים החלטות ושופטים מה שאנחנו רואים.
אני אישית נשארת עם העמדה שלי, בעיקר בגלל שעל הסרט הזה בחרתי להסתכל בעיניים האלו.
אולי בפעם הבאה שאני אראה אותו, אני אסתכל עליו אחרת.
נ.ב מישהו שם לב שסלשים לא עובדים פה?
סדרה של נקודות יפות
היו כאן, של מישהי עם ניק והמימסד. אני מצטרף לגישה הזו, ובעיקר להערה על הכבוד שניתן לפלזנטוויל כעולם אופציונלי. זה לא דומה לסרטים כמו 'המאטריקס' (אולי רק מנקודת מבטן של הדמויות בשחור-לבן) אלא לז'אנר הפנטסטי-אגדי הקלאסי ביותר ('הנסיכה הקסומה', 'הסיפור שאני נגמר', 'לאבירינט' ועוד מיליונים) ובכך גדולתו, כפי שאמר שותפי בריאן המוזיקלי, 'היפה בזה הוא שהסרט מכניס את המסרים החתרניים והמתקדמים שלו לתוך מבנה של אגדה קלאסית'. (אותו חבר נתן הערה דומה לגבי 'שוקולד').
הסיום של פלזנטוויל, בהשוואה נניח ל'שרק' שנותח למוות באתר זה, עושה פחות עוול לסאטירה ולחתרנות של הסרט כולו. הוא אכן נותן לפלזנטוויל את ה'ריספקט'.
תודה. נא לחגור את חגורות הבטיחות.
היה סרט חביב, בסה''כ
משום מה האפקט של השחור לבן – צבע, למרות יופיו הויזואלי הרב, היה שחוק משהו לטעמי (לא סבל מעודף מקוריות).
לא זוכרת שהשתעממתי או שהיה לי איטי מדי, אבל כן היתה לי תחושה שהם כ"כ התלהבו מהאפקט הזה, שהם החליטו להשתמש בו כמה שיותר, על חשבון פיתוח העלילה (או קיצוצה) או במילים אחרות: היה חסר לי משהו, אולי עוד עומק.
היתה תחושה מסויימת של שטחיות.
אני אישית הכי אהבתי בסרט את ג'ף דניאלס (אני מקווה שלא טעיתי בשם).
אגב, למה נדמה לי שאני היחידה שראתה אותו בקולנוע?
(את הטריילר, אגב, לא ראיתי מעולם…)
עינת
כן, דמיינת.
לא הגיוני? ואנשים שמשנים צבע זה הגיוני?
פ-נ-ט-ס-י-ה. תעכלו את זה. כללי המשחק שונים.
הלא-חובבי מד''ב האלה,
אני אומרת לך…
עוד משהו שעשה לי את זה בסוף
זה השיר.
נוטינג גונ'ה צ'אנג' מיי וורלד.
וזה כזה במקום. וזה שיר כזה יפה, שזה פשוט השאיר אותי עם הרגשה טובה.
אני ממש נהנהתי מהסרט ובשורה התחתונה זה מה שחשוב.
באופן נדיר, אני מסכימה
עם כל תוכן ההודעה שלך.
חוץ מהתעתיק של השורה מהשיר.
למי שלא יודע, שם השיר הוא Across the Universe, והגרסה המקורית (והנעלה) היא של הביטלס. גם הקאוור של פיונה אפל בסרט הוא לא רע בכלל.
זה ספויילר כי....
אנחנו מתווכחים על סופו של הסרט ואני לא הייתי רוצה לשמוע שום דבר עליו לפני שהייתי צופה בו, בלי קשר לכך אם זה הורס או לא הורס את הסרט.
נכון.
אם יש ספק – אין ספק. אתם מספרים בהודעה משהו מעלילת הסרט (שלא מתרחש בחמש הדקות הראשונות) – אל תטרידו את מוחכם בשאלה האם הנקודה שאתם דנים בה היא קריטית לעלילה או לא. סמנו ספוילר, מה אכפת לכם?
קראתי את ההתחלה של הביקורות.....
שיעמם אותכם???
אני לא יתחיל ליכעוס עליכם כמו שאני עושה תמיד כי אין לי כוח לזה אבל לדעתי זה בין הסרטים השנונים, יפים והמהנים ביותר שראיתי בחיי…..
כמובן שהיום ראייתי שונה עליו כי חרשתי על הסרט..
(זה בערך מה שקורה לכל סרט שאני רואה ואוהב….. כמו FIGHT CLUB)
אז לסיכום: נהניתי מאוד (ואפילו מאוד מאוד מאוד) לפעם ראשונה ושניה…
אנחנו ה''בורג''.
יש לנו מודעות קולקטיבית אחת. יש לנו דעה אחידה לגבי כל סרט שיוצא/יצא/ייצא אי פעם. אין לנו אישיות נפרדת. אין לנו מחשבות עצמאיות. אנחנו עושים וחושבים כל מה ש"המוח" אומר לנו לעשות ולחשוב.
חומד, תרפרף עוד קצת הלאה בתגובות (אני יודעת שיש הרבה וזה מעייף), אבל מעיון קליל אפשר לראות שקשת הדעות בנוגע לסרט היא די מגוונת. חלק השתעממו וחלק נהנו. ולא, אין לנו מדיניות אחידה לגבי קולנוע. רצוי היה להגיב ישירות להודעה שאתה חולק עליה בעזרת "הגב על הודעה זו".
זאת שאלה שדנים עליה לא מעט-
האם עדיף לחיות באשליה מתוקה, או במציאות מרה.
לגבי פלזנטוויל, אני לא בטוחה עד כמה הם היו מאושרים…
העולם של פלזנטוויל.
היה אמנם שלו ושקט, אבל לא היה בו רגש מוחשי ואמיתי. הכל היה טוב ויפה למראית עין, אבל האנשים לא ידעו את טעמם של הרגשות השונים של החיים. הסרט אכן אומר שעדיפה המציאות על כל גווניה ותחושותיה, גם הפחות מוצלחים מביניהם, על פני אשליה מתוקה.
העולם של פלזנטוויל.
למה אשליה מתוקה?
הרי האשליה לא הייתה מתוקה.
הם אולי לא ידעו את זה , אבל הם לא חוו את כל העומק של החיים.
אמרת בעצמך, לא היו שם רגשות אמיתיים, הכל היה רק על פני השטח.
זו אולי הייתה אשליה רגועה, אבל אני בספק אם היא הייתה מתוקה.
העולם של פלזנטוויל.
האשלייה המתוקה היא בכך שכל עוד שאינך מודע לפשע ולמעשים רעים הם לא ממש קיימים לגביך. מי שלא שמע או חווה תחושות שליליות בחייו לא ממש יכול לתאר לעצמו אותן ולכן הן אינן רלוונטיות.
אני אקביל למקרה יומיומי: נניח שמישהו שקרוב אליך נפגע מילולית ממך. עד שלא תובא לידיעתך עובדה זאת, הפגיעה אינה מתקיימת לגביך, למרות שמציאות היא קיימת ואמיתית. רק כשתשמעי על כך תחושי בחוסר הנעימות.
העולם של פלזנטוויל.
כמו שאומרים, אי אפשר לחוות אושר אמיתי אם אתה (סליחה סרין, אני מדברת באופן כללי) לא חווה גם את הקצה השני שלך הסקאלה. אתה לא יכול להעריך באמת את התחושה.
ולהוכחה הסופית, ציור של גלים גבוהים (בהשראת גלילה רון פדר-עמית): \/\/\/
העולם של פלזנטוויל.
מפלצת הסלאשים אכלה לי חלק מהם. דווקא לפני האישור זה נראה בסדר.
אז תדמיינו גלים.
חדשות.
אמנם סביר שזה יפרח מזכרונכם אחרי אייקון ו/או פסטיבל הסרטים, אבל במוצ"ש הבא, 6/10, 21:00, ערוץ 4 מקרין את פלזנטוויל פעם נוספת.
מה היחס בין היקף מעגל לרדיוסו?
ומי כתב את "קן לציפור"? וכמה זה 6 בריבוע?
לא סתם שמנו לשאלות
האלה לב, הן היו כל כך ברורות שבלתי אפשרי היה לשים *לא* עליהן לב.
ומי שאין לו לב?
___________________
(תיזהרו מהן, אני אומרת לכם. כל אחת בנפרד אולי אין לה הרבה שכל, אבל יש מיליארדים מהן!)
שלא ישכח את פחית השמן
_____
מה קרה, בוג'י, התחלת להכין את הכיבוד כבר מעכשיו?
עם סמים או בלי סמים?
*sniffle* איזה סרט.
הרשו לי לחזור בי מהתגובה שכתבתי בדף זה לפני 18 שנה — זה לא רק סרט טוב, זה סרט נהדר, ומצוין גם, ואני רוצה להתחתן איתו. זהו.
ומותר לשאול
מה הביא לשינוי?
אה... בגרתי והחכמתי?
חושבתני שבזמנו, כשקראתי את הביקורת והתגובות שטענו נגד האיטיות של הסרט, אמרתי "וואלה – הוא באמת איטי נורא, ואיטי זה הרי רע." עכשיו, אחרי שתי צפיות נוספות, אני יכולה להגיד בבטחון שהאיטיות הזאת לא רק לא מפריעה, אלא גם מרשימה בפני עצמה. לקחו רעיון שמוביל בטבעיות לכיוון הגימיקי והמאגניב, ועשו ממנו סרט רגוע, חכם ולירי. סחתיין על התעוזה.
היו בפלזנטוויל 2 קטעים כאלה
הקטע ה-1 היה זה שציינת, כשדייויד נכנס לדיינר. נעימה של איזה דייב.. בשם: take five
הקטע ה-2 היה כשהוא מתחיל לתאר לאנשים בדיינר ספרים מוכרים ויש מבט על הרחוב והאנשים…זו נעימה של מיילס דייויס, כנראה אם אותו שם. מקווה שעזרתי…
נ.ב – פלזנטוויל זה סרט מעולה
ואני כ"כ מסכימה עם kipod
דייב ברובק
(אני מניחה שהוא היה דיי נעלב אם היה יודע שקוראים לו "איזה דייב"…
)
את Take Five, קטע ג'אז ידוע ומוכר מאד, אפשר למצוא באלבום Time Out בביצוע Dave Brubeck Quartet (ומין הסתם גם בשלל אוספים, אבל זה המקור, למיטב ידיעתי).
דייב ברובק
מצטערת, לא נתתי מספיק פרטים.
ונכון – זו נעימה מאוד מוכרת (יחסית) שאני בעצמי אוהבת לנגן בפסנתר
דייב ברובק
כמו כן (וכפי שציינתי…) יש עוד נעימה יפה מאוד של
יש אנשים שלוקחים את המסרים של הסרט בכיוון ההפוך
מצאתי ביוטיוב איזה ערוץ של נוצרי קיצוני שקורא לעצמו The Vigilant Christian, הוא עשה "ביקורת" על הסרט, כמו כל דתי שטוף מוח, הוא אמר שכל הסרט הוא הטפה של האילומינאטי (illuminati) לפריצות מינית, חוסר מוסריות, חוסר צניעות וכו' וכו… הוא נותן דוגמאות איך הכל היה מושלם (מזווית הראיה הנוצרית-שמרנית שלו) ואיך ג'ניפר ואחיה (אבל בעיקר ג'ניפר, התגלמות השטן והחטא לדעתו), איך הם השחיתו את ערכי המוסר של העיירה, בני נוער מקיימים יחסי מין מחוץ לנישואין, נשים בוגדות בבעלים שלהן, פתאום פוקדים את פלזנטוויל אירועים לא נעימים כמו קבוצת הכדורסל שמפסידה, המבול והשריפה האמיתית הראשונה בתולדות העיירה…
ראיתי עוד מהערוץ של האידיוט ונדהמתי, בכל סרט או שיר תמים הוא מוצא איזה מסר אנטי-נוצרי או אנטי-שמרני, או אילומינטי או שמילומינטי
"כמו כל דתי שטוף מוח.. הטפה של האילומינאטי"?
כנראה אתה לא מכיר כל-כך הרבה דתיים.
אולי הוא מכיר הרבה "דתיים שטופי מוח"? (שהם סאב-קטגוריה של "דתיים").
הוא מכיר הרבה דתיים שטופי מוח שמאמינים באילומנטי?
יש לו חיים מעניינים.
Fnord
למה אתה סתם שולח הודעות ריקות?
(ל"ת)
אני רוצה להציע עוד כמה קטגוריות (ברוח טובה)
אפרו-אמריקנים נעדרי תרבות.
בעלי נטייה הומו-סקסואלית מפיצי מחלות.
and so on